בתמונה: החיים קשים
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
לראשונה מזה זמן רב מתאחדות הבוקר הכותרות הראשיות של “ישראל היום” ו”ידיעות אחרונות” סביב נושא אחד, הממוסגר באופן דומה – מזג האוויר. בשני העיתונים כותרות חגיגיות לרגל הסערה הפוקדת את האזור (“חורף אמיתי” ו”בוקר לבן”) לצד תצלומים של שלג שהצטבר אתמול בהר חרמון.
צבי זינגר, דני אדינו אבבה ואושרת נגד לויט מדווחים ב”ידיעות אחרונות” כי “הרבה ילדים ירושלמים הלכו אתמול לישון עם משאלה אחת בלב: הלוואי שהכל יהיה לבן כשנתעורר. האם משאלתם תתגשם אפילו במעט? אולי”.
“זכור לי היטב שבילדותי הייתי הולך לישון בשעת לילה מאוחרת, מלווה בהבטחה, כמעט התחייבות של הורי, שבבוקר תקבל את פני עיר לבנה, אבל התחזיות איכזבו ובבוקר לא היה אפילו פתית אחד”, כותב גדעון אלון בכפולה הפותחת של “ישראל היום”, שמוקדשת כולה למזג האוויר, ומנבאת את מפח הנפש.
כאמור, מתחת לכותרות הראשיות של שני העיתונים הללו, מתפרסמים תצלומי שלג מהחרמון. ב”ישראל היום” התצלום של אנצ’ו גוש מתעד שורה של מפלסות שלג הניצבות זו לצד זו באתר החרמון. ב”ידיעות אחרונות”, העיתון שבו העורכים אינם יודעים מה מוכר יותר עיתונים ועל כן אינם מקבלים החלטות עריכתיות בהתאם לכך, התצלום [אפי שריר] קורץ יותר. נראית בו חיילת משחקת בשלג שהצטבר בחרמון.
כסומים בארובה ובלי בדל מחשבה מסחרית משוטטים עורכי “ידיעות אחרונות” במסדרונות המערכת עד שבסופו של יום, אולי לאחר הטלת מטבע, הם מחליטים להעדיף תצלום של אשה צעירה המחייכת ומשליכה כדור שלג על פני תצלום של שורת טרקטורים אימתנית.
אגב, תצלומים דומים, אך מוצלחים פחות, של החיילת משחקת בשלג מתפרסמים בתחתית שער “מעריב” ובכפולה הפותחת של “ישראל היום”, מה שמוביל לתהייה מדוע ב”ישראל היום” העדיפו לפרסם תצלום של מכונות לפינוי שלג (“המדינה חזקה ומוכנה לכל צרה שתפקוד אותה”) על פני אישה צעירה וחייכנית (“החיים יפים, קנו את המוצרים שבמודעות”).
גם מתחת לכותרת הראשית של “הארץ” תצלום גדול, אך אין בו שלג. קהל היעד שונה, והמסר שונה (“החיים קשים, אנא אל תבטלו את המנוי”). זהו תצלום [אחיקם סרי] שצולם סמוך לגבול הדרומי של מדינת ישראל ונראה בו פועל כהה עור ליד גדר תיל.
“מבקשי מקלט מאריתריאה בונים את הגדר בדרום נגד מסתננים”, קוראת הכותרת שלצד התצלום. דנה ויילר-פולק מביאה בכפולה הפותחת של העיתון את סיפורו של אוגוסט (לא נמסר שם משפחתו), “אחד מבין ארבעה אריתראים המועסקים בבניית הגדר על ידי חברת קבלן”.
“כשנשאל אם הוא לא מרגיש רע שהוא משתתף בבניית המכשול שימנע מאריתראים אחרים להיכנס”, כותבת ויילר-פולק, “צחק במבוכה ואמר ‘יש לי משפחה שממש היתה רוצה לבוא לכאן, אבל יודעים שזה לא פשוט. קשה לי עם זה אבל אני חייב לעבוד אחרת לא אוכל לחיות'”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
כך תתכוננו לחקירה ולהפגנה: שם בדוי בפייסבוק, כונן נייד ולמחוק סמסים
פוסט של תמר עילם גינדין
אתמול היה עוד יום שלישי של הפגנות. הדיווחים מדברים על כוחות ביטחון בפרישה מטורפת, לא רק בכיכרות המרכזיות אלא גם בכיכרות קטנות יותר וגם ברחובות ובסמטאות. היו גם מפגינים, אבל לא הצלחתי להבין כמה.
הרעיון של ימי שלישי של הפגנות לא מוצא חן בעיני חברי התנועה הירוקה. בניגוד לראשיהם, שנראה שאינם ממהרים לשום מקום, האנשים רוצים חופש, רוצים להפגין יותר, מתלוננים על כך שבעצם הנהגת התנועה “שופכת עליהם מים קרים”. בפייסבוק כבר התחילה התארגנות לשבוע שלם של הפגנות, שאמור להיות מנאתמול ועד יום שלישי הבא. בהמשך אולי נדע אם ההתארגנות הזו גם הצליחה.
בינתיים מסתובבת ברשת הודעה שחתום עליה “הנשיא מיר חסין מוסוי”, ותאריכה 22 בבהמן 1389 (12 בפברואר 2011), יומיים לפני ההפגנה הראשונה. ההודעה התפרסמה במספר אתרים ובלוגים. אני מביאה כאן את שני הסעיפים הראשונים שלה מתוך רבים וטובים, ובלי ההקדמה, שנכתבה בדצמבר ומדברת על עקרונות מוסריים של המהפכה.
הוראות בטיחות להפגנות ולמעצר (זה לא כדי להלחיץ אלא רק כדי שתהיו מודעים)
הוראות פעולה ונקודות לבטיחות לפני כל הפגנה ואחריה, ודרכי ההתמודדות עם תפיסה, מעצר וחקירה.
מזכר זה מבוסס על ניסיון של חברים חופשיים, שהשתחררו מכבלי העריצות.
כפי שאנחנו יודעים, אחד הדברים שעושים כוחות הדיכוי כדי לזרוע פחד ואימה בקרב העם, הוא מעצרים אקראיים של אנשים רגילים למשך שבועיים-שלושה. בימי ההפגנות, מאיימת סכנה זו עוד יותר על שוחרי החופש. כדי להתמודד עם הפעולות העיוורות והארכאיות של החבורה הזו, שימו לב לנקודות הבאות:
1) המעצרים מתבצעים לרוב בזמן התהלוכה או, לעיתים רחוקות (למשל אם אתם פעילים פוליטיים או שיש להם מסמך עליכם איפשהו), בשעות אחר הצהריים במקום העבודה, או בשעות הבוקר המוקדמות בבית (12 עד 6 בבוקר). 3-4 שליחים מגיעים לביתכם עם צו, ונכנסים לביתכם באמתלה של הסתרת סמים או פעילות נגד ביטחון המדינה.
2) כדי להקטין את סכנת המעצר ואת כאבי הראש הנלווים, צריך להקפיד לפני כל הפגנה על העקרונות הבאים:
• בטח ובטח להודיע למשפחה שאתם מתכוונים ללכת להפגנה. לכל יום חשוב של התנועה הירוקה הכינו תסריט מבעוד מועד, ותאמו עם המשפחה ועם קרוביכם, כי אם יעצרו אתכם אז ייצרו קשר איתם וישאלו אותם לאיזו מטרה יצאתם לרחוב!
• אל תלכו להפגנה לבד. תהיו, למשל, עם קבוצה של מכרים (חברים, בני משפחה וכו’) בהפגנה. שימו לב שכוחות הדיכוי בוחרים את טרפם בעיקר מקרב אנשים בודדים. מצד שני, זכרו שאף תהלוכה ואף הפגנה אינה ההפגנה האחרונה. אם יום אחד אתם לבד ואיכם יכולים להיות בתנועת ההתנגדות, אל תצטערו, כי דרך ארוכה לפנינו עד שנגיע לחירות, ויהיו בעתיד עוד הזדמנויות להפגין.
• נסו להתלבש עד כמה שאפשר בצבעים רגילים נורמליים (בגדי משרד), והיזהרו מללבוש צבעים ייחודיים לאדם – שֶלֶט (אדום, צהוב וכו’). כי כך אתם בולטים יותר לעינם של כוחות הדיכוי. בדרך כלל הבחירה הטובה ביותר להפגנות, במיוחד בעונה הקרה, היא הצבע השחור. כמו כן השתדלו ללבוש בגדים ולנעול נעליים שאפשר לרוץ בהם. אם אתם לובשים שכבות, זה יכול להגן עליכם טוב יותר מפני מכות אַלָּה אפשריות.
•השתדלו לשמור את המידע הפוליטי שלכם (תמונות, סרטים, מאמרים וכו’) על הארד דיסק חיצוני, ולפני הפגנה, או אם אתם חשים סכנה, לנתק את ההארד דיסק מהמחשב ולהחביא אותו במקום אחר. כי אם יעצרו אתכם, הם יחזרו לביתכם ויחפשו במחשבים שלכם (חשוב לשים לב: אם אתם משתמשים בהארד דיסק חיצוני, אז אחרי שאתם מנתקים אותו מהמחשב, נקו את My Recent Documents שלכם מכונן C בחלק של Documents and Settings, והשמידו לגמרי את כל העדויות לקיומו של הארד דיסק חיצוני).
• בחקירה יבקשו גם את חשבון הפייסבוק שלכם, כך שאם אתם טוענים שאינכם חברים בפייסבוק, הם יחפשו את שם המשתמש, את הדוא”ל וכמו כן את שם המשפחה שלכם. לכן אנו מציעים שתשנו את שם המשפחה שלכם בפייסבוק.
• כמוכן, בחלק של Account בלשונית Privacy Settings, קבעו את רמת האבטחה באופן מדויק, כך שאנשים שאינם חברים שאתם סומכים עליהם, לא יוכלו לראות את הפרופיל שלכם.
• היזהרו מאוד מלקבל (הצעות חברות של) אנשים שאתם לא מכירים, כי שיא המיומנות של צבא הסייבר של משמרות המהפכה הוא שהם מציעים לכם חברות עם תמונות מזויפות, כדי לראות את המידע בעמוד שלכם.
• מועיל מאוד לשנות את פרוטוקול האבטחה בחלק של Account Setting מ-http ל-https.
• כמו כן, בחקירה יבקשו מכם את כתובת המייל והסיסמה שלכם, ואם יש לכם עניינים פוליטיים בתיבת הדואר, זה יעשה לכם כאב ראש קולוסלי… לכן חשוב מאוד שיהיה לכם אימייל שני. השתדלו למלא איכשהו גם את תיבת הדואר של הדוא”ל הזה בכמה מיילים לא פוליטיים.
• דרך אגב, השתדלו לא להשתמש בשום אופן ביאהו מייל, כי לחברה הזאת יש היסטוריה של שיתוף פעולה עם ממשלת סין – חשיפת שמות ופרטים של משתמשיה. לכן אנו מציעים להשתמש בג’ימייל, כי גם ההיסטוריה שלה טובה יותר, והיא גם בטוחה יותר מיאהו מייל.
• כמו כן, באינטרנט אקספלורר ב-Tools > Internet Options יש אפשרות למחוק את ה-History, Username & Password וכו’. אל תשכחו לעשות זאת. אפשרות זו קיימת גם בדפדפנים אחרים, כמו מוזילה וגוגל כרום. בגוגל כרום אופציה זו נמצאת ב-Option -> Under The Hood -> Privacy -> Clear Browsing Data, ובמוזילה תחת Tools -> Clear Your Recent History.
• לפני כל הפגנה, מחקו את הסמסים שלכם ובכלל עדיף לא לכתוב סמסים פוליטיים, כי קל מאוד ליירט סמסים, ועלולים לעצור אתכם אפילו בגלל סמס. כמו כן, בזמן חקירה, הם יכולים להדפיס את הסמסים שלכם מכמה חודשים אחרונים, ישימו אותם לפניכם, וזה שוב כאב ראש. כמובן, חלק מהאנשים ששוחררו אמרו שבזמן החקירה חקרו אותם רק לגבי הסמסים שהיו ב-Inbox של הנייד שלהם.
אלה שני הראשונים מתוך עשרה כללי בטיחות. הכללים הבאים מתייחסים למה שיש לעשות במעצר עצמו וגם בשחרור, ואולי אכתוב עליהם בהמשך.
אני יכולה להעיד שאיראנים רבים – אולי אפילו רוב האיראנים – אינם משתמשים בשמם האמיתי בפייסבוק. לחלקם יש שמות כמו “איראני לאומי” או “שבעה עשר באספנד” (תאריך ההפגנה הבאה), חלקם בשמות בדויים שנראים אמיתיים (אנשים שאני מכירה ששינו את שמם), חלקם משתמשים רק בחלק משמם האמיתי, כמו Tha Gin. אחרים מחקו את המשתמש שלהם לגמרי.
כמה צלילים לסיום
השיר הזה לא קשור להוראות בטיחות אלא לפעילות הפייסבוק והאינטרנט של כל אחד מאיתנו. כמה מילים אינטרנטיות בכלל ופייסבוקיות בפרט אתם מזהים בין המילים הפרסיות?
ללהקה קוראים קיוסק, רוב השירים שלהם הם מאוד פוליטיים, והם עוד יככבו כאן בעתיד.
________________________
ד"ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית, מעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, "מגילת אסתר - היה או לא היה" ועוד במסגרת "מר צים וחבורתו"
תעודת הזהות החכמה נחשפת
סגן החשב הכללי טל הרמתי מציג דוגמה של תעודת הזהות החכמה בכנס רשתות חברתיות וממשל של ממשל זמין.
לייק
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
אם לא שביתת העובדים הסוציאליים, תמיד ניתן למצוא סיפורים אישיים קורעי לב אחרים, שאין להם שום הקשר רחב. “זעם מבעבע למקרא מכתבה של יעל גרינשפן, אחותה של שחר גרינשפן בת ה-13, שנפצעה אנושות לפני כשנה לאחר שנהג שיכור שעלה על אי התנועה עליו עמדה פצע אותה אנושות. בית-המשפט פטר אותו בעסקת טיעון של קנס בסך 1,000 שקלים, עבודות שירות בהיקף של 600 שעות בבית לוינשטיין ושלילת רישיון”, כותב גל מור בבלוג “חורים ברשת”.
“המקרה של שחר גרינשפן היה עלול להיות עוד נתון סטטיסטי שקוראים עליו בשולי החדשות, אם לא ביטאה יעל את האכזבה, העלבון והעצב שהיא חשה לנוכח קלות העונש שקיבל הנהג הפוגע והעניקה לנתון הזה פנים אנושיות במכתב שפורסם באתר ‘עצומה’ והופץ דרך פייסבוק. ידיעות שפורסמו בעניין באתרי החדשות זכו לתגובות מעטות. המחאה הישירה עשתה את ההבדל. […] המכתב של יעל גרינשפן אינו ‘קמפיין’, אך יותר מ-6,700 עשו עליו לייק מאז אתמול ויותר מ-6,000 אנשים חתמו על עצומה לעשיית צדק, בזכות הכאב האותנטי, סיפור של מקרה אנושי כואב באמת, ללא תיווך של אתרי חדשות או כלי תקשורת”.
ייתכן שיש כאן עקיצה ל”מעריב”, עיתון שקונטרס החדשות שלו דק יותר ממותן של דוגמנית מותניים, ובכל זאת: “מעריב” הקדיש אתמול חלק גדול מהשער למכתב של יעל גרינשפן: “‘נהג שמדבר בסלולרי מקבל קנס של 1,000 שקל. אדם שזרק נעל על שופטת מקבל שלוש שנים בכלא. האדם שנהג שיכור וריסק לאחותי את הראש, שלקח לה את החיים, שהרס משפחה שלמה, הולך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה’. זוהי זעקתה של יעל גרינשפן, בת 18. אחותה הקטנה שחר שוכבת משותקת כבר יותר משנה, מאז נדרסה כשהמתינה לאור ירוק ברמזור”.
כך נכתב, בין השאר, על שער “מעריב” אתמול, בפונטים משתנים, על רקע אדום, צהוב ושחור. המכתב עצמו הובא במלואו על פני כפולת עמודים שאת רובה תפס תצלום מפוקסל של האחיות. צילום אחר של האחיות – האחות הבריאה לצד אחותה המשותקת – תופס היום את רוב שער “מעריב”, ועליו הכיתוב: “בעקבות הפרסום ב’מעריב'”, והכותרת “שחר, לא נפסיק להילחם”. גם “ידיעות אחרונות” מצטרף לטרנד ומפרסם על השער תצלום כמעט זהה, עם הכותרת “איפה הצדק?”.
“בית-המשפט התרשם שמדובר בעסקת טיעון סבירה ולכן אישר אותה”, מצטט יורם ירקוני “קצין משטרה ותיק” בידיעה ב”ידיעות אחרונות”. “600 שעות של עבודות שירות בבית לוינשטיין הן עונש כבד שהולם את נסיבות התאונה. כך גם שלילת הרישיון. מדובר בנהג בשנות ה-60 לחייו, ללא עבר תעבורתי קודם. בנוסף לכך, האיש אינו בריא”.
הכפולה הפותחת של “מעריב” מוקדשת היום כולה לאותו מקרה. תצלום הוריה של גרינשפן לצד הבת המשותקת תופס שליש מהכפולה ועליו החותמת “הזעקה שלנו”. הכותרת הראשית של הכפולה היא “תקווה מתוך הייאוש”. איזו תקווה מחפש “מעריב” במענה לייאוש של משפחת גרינשפן? עונש מאסר ממושך יותר למרק פטריק? אולי עונש מוות? אולי העמדתו לדין הגולשים וענישתו על-פי ממוצע הטוקבקים (אם יש כאלה) באתר nrg? אם כן: הפשיטוהו עירום והשליכוהו לנתיבי איילון לפני שעות העומס.
הרבה זעקות יש בישראל, ודווקא את הזעקה הזו בחרו ב”מעריב”, ובחרו ב”ידיעות אחרונות”, לזעוק בקול (או ליתר דיוק, לצרוח בצרחות שבר). הרבה מלחמות יש בישראל, חלקן צודקות, חלקן פחות, דווקא את המלחמה הזו בוחרים הטבלואידים שלנו להילחם.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית. טאוסיג כתב על דיווח על תאונת דרכים בגליון מרץ 2010
צורתה הכללית של כל בדיחה במגזין בלייזר
פוסט של אנה פולק
________________________
אנה פולק היא סטודנטית חיפאית למדעי המחשב, בשלנית ואדם נבזי. פולק כתבה על מידת ההתעניינות שלה בסיפורים שלך כתלות במשך ההיכרות שלכם בגליון פברואר 2011
התיקונים
מכללת סומו למדיה חברתית, רצוי לדעת איך מאייתים טוויטר.
משטרת ישראל, כנ”ל.
ממילא אף אחד לא יראה את זה. Dday.
טנקים מפגיזים, מטוסים מפציצים. “הארץ”, 22.2.2011.
דב שילנסקי מת בסוף השנה שעברה. הגיע הזמן לעדכן את אתר משרד עורכי הדין שלו.
הכוכבים של קשת יחממו לכם את החור. מקו.
Muzzle הוא לא מחסום של כביש אלא זמם, מחסום לפה של חיה.
הלשינו וסייעו
גדי נבון בפייסבוק, אסף לוי, אורן פרסיקו, דבורית שרגל, טל איתן, אור שמעונוב, זיפט, משה רוטנשטיין
המולטיספירה באוסקר
הדיבור ברשת החברתית על טקס האוסקר ה-83, שהתקיים השבוע בהוליווד, היה יותר משעשע מהטקס עצמו (“החזיקו את בילי קריסטל במיכל הקפאה מתחת לתיאטרון קודאק עם תווית שכתוב עליה: ‘לשבור במקרה של טקס אוסקר מחורבן'”, צייץ ANNZac). מי שעקב אחרי עדכונים בטוויטר יכול היה לקבל את הטקס מזווית אחרת לגמרי, באמצעות תמונות וסרטונים שהעלה המנחה, השחקן ג’יימס פרנקו, מאחורי הקלעים. הוא נראה שם מדבר עם אופרה ווינפרי ועם אחד מכותבי הטקס, מקבל מסז’ משותפתו להנחייה, אן הת’וויי, ומחייך ואומר: “זה עלול להיות גרוע”, לפני שהטקס מתחיל. ההערות והתמונות גרמו לכמה אנשים לתהות מה נטל המנחה לפני הטקס.
ציוצים נבחרים:
דה-אוניון: “איזה חוצפה, אפילו דמות אחת מצעצוע של סיפור 3 לא טרחה להופיע”.
קונאן אובריין: “צופה בטקס האוסקר. לא מת על הרחם שהתינוק של נטלי פורטמן בחר ללבוש”.
ננסי גולדשטיין: “כל מי שהיתה במחנה קיץ של ילדות יהודיות מסתכלת על ‘ברבור שחור’ כעל סרט דוקומנטרי”.
Brandchannelhub: “‘הרשת החברתית’ זכה בפרס העריכה אבל פייסבוק לא מאפשר לך לערוך את הפוסטים שלך”.
WWCCblog: “אני הייתי ממש מתעצבן אם היו קוטעים את הנאום שלי באוסקר וחמש דקות אחר כך הייתי צריך לצפות בגווינת’ פאלטרו שרה”.
RealGilbert: “הלוואי שרוברט דאוני ג’וניור יחזור לסמים ויהפוך את המופע הזה ליותר מעניין”.
דה אוניון: “אני לא מזהה את הבן אדם שיושב בשורה התשיעית, בכסא ה-15, זה בטח בנקסי” (אמן הגרפיטי המסתורי שסרטו היה בין המועמדים).
נורם מקדונלד: “עד שיתחילו את המחווה למתים, קירק דגלאס כבר יופיע שם”.
Andy Borowitz: “ועכשיו גוונית’ פאלטרו במחווה לאימרה: ‘אל תתפטרי מהעבודה הקבועה שלך”
ביל מאהר: “אין מועמדים אפרו-אמריקאים? אם אתה שחור ורוצה להצליח בהוליווד השנה, אתה צריך להיות ברבור”.
השחקן מארק רופאלו, מועמד לאוסקר לשחקן המשנה על הסרט “הילדים בסדר”, הגדיל לעשות ופרסם בטוויטר את נאום הזכייה שלו: “אז רק במקרה שלא זכיתי הערב ואפילו אם כן, האקדמיה אוסרת להודות לאנשים בנאום שלך, ואני רוצה להשתמש בציוצים בצורה אנוכית. תודה סאנרייז. את אשתי והשותפה שלי לפשע ולזמנים הטובים והרעים ולשמחה ולעצב ולשברון לב ולהחלמה ולארוחות ולילדים”. אחר כך הגיעו 16 ציוצי תודות נוספים, שאת כולם אפשר לקרוא כאן. הוא לא זכה.
והנקודה הישראלית: שוקי בלס כותב ב”לאטמה”: “מיהו ישראלי? מי שאביו ישראלי וזכה באוסקר או מי שהוריו ‘התפלחו’ לישראל ויצרו סיפור עצוב מספיק כדי לזכות באוסקר”. אורי תובל כותב בפייסבוק: “גאווה ישראלית: אוסקר אחד קיבלה שחקנית שהמשפחה שלה לא רצתה להיות כאן, ואוסקר שני קיבלו אנשים שאנחנו לא רוצים שיהיו כאן”.
_____________________
התפרסם במקור כחלק מהטור השבועי "מהנעשה במולטיספירה" ב-ynet מחשבים, 3.3.2011
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
אתה לא מתעסק עם האנונימוס
קבוצה אנונימית (וקנאית לאנונימיותה) פועלת באינטרנט בשם אידיאולוגיה קיצונית של חופש מידע, ולעתים פוגעת בחפים מפשע. כשהדרישה לשקיפות מופנית בחזרה אל הקבוצה חבריה תוקפים את הדורש. כן, אני מדבר על התארגנות ההאקרים אנונימוס. וגם על אתר ההדלפות ויקיליקס. ארון בר, מנכ”ל חברת האבטחה HBGary פדרל, הצליח להסתבך עם שניהם, שילם מחיר אישי ומקצועי, ותיבת הפנדורה שפתח עדיין משתוללת. כתבה שלי ב-ynet מחשבים: אנונימוס נגד HBGary פדרל >>
מהנעשה במולטיספירה: מהפכה בלוב
בניגוד להפיכה המצרית, נסיון ההפיכה בלוב הפך מהר מאוד לאלים מאוד ומדמם מאוד, ובנסיון לסתום את הפה להופכים, השלטון הלובי המטורלל הכריז מלחמה גם על העיתונאים שמנסים להיכנס למדינה. ליסה גולדמן מהבלוג “+972” ראיינה בסקייפ ובאימייל חבר המתגורר בסאראג’, פרבר של טריפולי, בנסיון לשמוע מה קורה שם. “מצד אחד אני מתקשה להאמין שאחרי כל זה, הדברים ישובו לסדרם”, הוא סיפר לה. “אבל מצד שני, ברור שלקדאפי אין גבולות. ידענו שהוא משוגע, אבל זה היה הלם נוראי לראות אותו משלח שכירי חרב בעמו שלו ופשוט קוצר מפגינים לא חמושים. אז כן, ידענו שהוא משוגע, אבל לא שהוא כל כך משוגע. נכון לעכשיו השהייה פה משרה בנו פחד הרסני”. מומלץ לקרוא את הראיון בשלמותו.
בלוגר הפרסום “קופי מעפן” מציג פרסומות בכיכובו של קדאפי וכותב לו: “הייתי רוצה לאחל לך בהצלחה בהמשך תפקידך, וגם לחבריך הנפלאים ממדינות נאורות כמו צפון קוריאה ואיראן. המשיכו בעבודה הטובה שלכם, ואני מקווה שתישנו טוב בלילה, בזמן שהאזרחים שלכם רוצים משום מה עתיד אחר”.
בימים האחרונים זכה העולם לשמוע את ההתייחסויות הראשונות של בני משפחת קדאפי להפגנות. הבן סייף אל-אסלאם קדאפי נאם במשך כ-40 דקות, מאוחר יותר הופיע מועמר בעצמו ודיבר אל העם מתחת למטרייה גדולה, ולבסוף הגיע הנאום המתיש שלו, שארך יותר משעה. הציוצים הציניים מרחבי העולם לא איחרו לבוא. הנה כמה מהטובים:
zenpeacekeeper: “קדאפי הבן מנסה לעשות פיליבאסטר למהפיכה”.
nu_b_ya: “מה קרה הרגע? קדאפי עלה לשידור חי בטלוויזיה ודיווח על מזג האוויר בטריפולי???”
blogsofwar: “חמישה עשר דיקטטורים צופים כרגע בקדאפי וחושבים: ‘לעזאזל, איך אני אתעלה על הנאום הזה?'”
Sanasiino: “על פי חוק הדיקטטורה הערבית מ-2011 לקדאפי מותרים עוד שני נאומים לפני שהוא עוזב”.
“איפה לעזאזל קנייה (ווסט) כשצריך אותו”
דורון שרם: “יש מחאה אזרחית ומי משתתף בה? המצרים, הטוניסאים, הטריפוליטאים, התימנים. רק האשכנזים יושבים להם בבתי קפה ברוטשילד ולא מזיזים אצבע”.
dawnachyyy: “מה קדאפי חושב שהוא עושה? אתה באמת הולך נגד העם שלך? אם תהרוג את כל העם שלך, את מי תנהיג?”
jasinskiart: “קדאפי נראה קצת כמו גירסא מומסת של רוברט דאוני ג’וניור”.
homme_dbrooklyn: “קדאפי שולט בלוב מאז 1969, הזקן הצרפתי שולט בפניו מאז 1970”.
samialmosajin: “קדאפי הפך להיות ‘טרנד’ בטוויטר, הספירה לאחור לנפילתו החלה”.
LordWatTyler: “סייף קדאפי היקר, אנא בדוק את הטרנדים בטוויטר הלילה וקבל את זה כרמז”.
eranevenkesef: “כאומה, אנחנו עדיין כועסים עליכם על שניסיתם להרוג את דוק ומרטי”.
borowitzreport: “קדאפי: ‘אני צריך 140,000 תווים רק בשביל להתחמם'”.
לאומת האינטרנט לא לקח זמן רב למעך את נאום המטריה של קדאפי עם “אמברלה” של ריהאנה:
_____________________
התפרסם במקור כחלק מהמדור "מהנעשה במולטיספירה" ב-ynet מחשבים, 24.2.2011
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
למה אני מאמין רק לאדוויל ליקווי-ג’לס
פוסט של אחי רז, פלייס הולדר
ההבנה שלי ברוקחות מינימלית, אבל איכשהו אני יודע שהחומר הפעיל במשככי כאבים תופס אחוז זעום מהקפסולה שמאחסנת אותו. היה לי פעם קודאין בבית. זה אמור להיות משהו די חזק – לשיעול וכאבים הובטח בחוברת – אבל בחיי שלא יצא לי ממנו כלום. הוא היה כל כך קטן.
קראתי לא מזמן שבימים הראשונים של Blogger, כשהיית פותח שם בלוג חדש, הוא היה מעלה כתובית בנוסח “המתן! אנחנו יוצרים לך את הבלוג”. למעשה, לא היה בזה שום צורך. הבלוג החדש נוצר תוך עשירית שניה. אבל בבדיקות משתמשים הם גילו שאנשים פשוט לא מאמינים שזה קורה כל כך מהר. “זה הכל? משהו כנראה לא בסדר”.
זאת בדיוק הבעיה שלי עם קפסולות קטנות מדי, או כאלה שנראות כמו גבב של אבק אפרפר. אני פשוט לא מאמין להן. לכן, מכל הכדורים שאני מכיר, אדוויל הוא התרופה המושלמת. יכול להיות שהרוקחים שעשו אותו באמת חכמים יותר, לא יודע, אבל מבחינתי זה קודם כל עיצוב. הנה מה שהופך את אדוויל למעולה כל כך:
1. יש עסיס נוזלי עם לוק&פיל רפואי בתוכו, ואפשר ממש לראות אותו! והוא ירוק בהיר!! זה בריא!!!
2. הגודל שלו מושלם. גדול מספיק כדי להעלים את כל הכאבים, אבל לא גדול מדי שעלול להתקע לי בגרון*.
3. תחזיקו כדור אדוויל ביד ותלחצו טיפה. זה תמיד מרגיש כאילו הוא מלא ב-5% מעבר לקיבולת המקסימלית שלו, ועומד להתפוצץ מאושר. מישהו שם כנראה הכניס בטעות אקסטרה בריאות לתרופה שלי.
* ויטמינים הם תמיד ענקיים, כי כנראה שזה שוק שלא מגלגל מספיק בשביל לשכור מעצבי מוצר טובים. או שסתם קניתי ברנד זול מדי. הם היו כל כך גדולים, שלא האמנתי שאני אמור להכניס אותם בשלמותם לגרון, אז חתכתי לחצי. זאת היתה טעות. הוא נתקע בכל זאת, וגם שרט לי את הוושט.
________________________
אחי רז הוא מעצב חוויית משתמש ויועץ ווב עצמאי. בעל הבלוג פלייס הולדר, שם התפרסם הפוסט במקור. אחי רז כתב על למה עיצוב טוב עדיף על עיצוב גרוע בגליון פברואר 2011
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
