איך מטפלת הצנזורה הישראלית בבלוגרים?

הצנזורית הצבאית הראשית, אל”מ סימה וקנין-גיל, סיפרה אתמול (ג’) ביום עיון בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל על הטיפול של הצנזורה בבלוגים. יאיר טרצ’יצקי דיווח ב”העין השביעית”:

אל”מ וקנין-גיל סיפרה כיצד הגוף שבראשו היא עומדת מתמודד עם הצפת המידע. “במידה מסוימת האינטרנט הוא איום עלינו, כי אנחנו צריכים לטפל בהרבה יותר דברים, ופוטנציאל השליטה שלנו נמוך”, הודתה, “אבל אם 30 אלף צנזורים בסין לא מצליחים לשלוט באינטרנט אז בטח ששלושים צנזורים בישראל לא יצליחו. אין לי רצון או יכולת להיכנס לאינטרנט ולשלוט בבליל המידע שזורם שם”.

הצנזורית גם חשפה טפח מהשיקולים שמנחים אותה בבחירת כלי התקשורת שעליהם היא מפקחת: “אותנו מעניין האם הצד השני חושב שבפרסום מסוים יש אמינות. לא דין 20 בלוגרים שמדברים מתוך ידע אישי כדין כתבה אחת של רון בן ישי או עמוס הראל. יש להם מדד אמינות מאוד גבוה מהסורים והחיזבאללה”.

למרות פוטנציאל השליטה הנמוך של הצנזורה על האינטרנט עליו הצהירה, חשפה הצנזורית הראשית כי הצנזורה מנטרת גם בלוגים, על פי “מדד האמון של הצד השני”: “יש אתר שמתגאה בזה שהוא לא מעביר דברים לצנזור, והוא הפך להיות אתנחתא קומית בשבילנו. מצד שני יש איש אקדמיה שנתפס בצד השני כמאוד אמין ומשפיע על מקבלי החלטות, אז הודענו לו שאנחנו מתחילים לעבור על הבלוג שלו. עד כה לא היו איתו בעיות”.

ומה עם בלוגרים מחו”ל? במסגרת כתבה מדצמבר 2010 על הבלוגר ריצ’רד סילברסטין, אמריקאי שחושף בבלוגו מידע אסור בפרסום בישראל, דיווחנו אורן פרסיקו ואני כי

בתשובה לפניית “העין השביעית” מסרה הצנזורה הצבאית כי היא אינה עוסקת בפרסומים של בלוגרים בחוץ-לארץ. גם סילברסטיין עצמו אינו בא במגע עם מוסדות ישראליים. הוא אינו נוהג לבקש תגובות או להתייחס לאיסורים או צווים ישראליים.

את חוסר העניין של הצנזורה הישראלית בסילברסטיין אפשר להסביר ברצון שלא להאדיר את שמו או לא להתמודד משפטית עם אזרח זר הפועל בארץ זרה, אולם ייתכן גם כי הסיבה היא שהמידע שמספק סילברסטיין משחק גם הוא תפקיד במרחב שבו האינפורמציה מתחרה במיסאינפורמציה ובדיסאינפורמציה.

18 במאי, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת, צנזורשת | תגובה אחת 

מינויים במוסד: י’ יחליף את י’

מינויים במוסד […] י’ שכיהן כראש האגף להפעלת סוכנים – “הצומת” ימונה בספטמבר לסגנו של פרדו. הוא יחליף את ר’ שיוצא לחופשת לימודים ויכהן בתפקיד שנתיים. אז יוחלף ב-נ’ המכהן כראש מטה המוסד. את י’ יחליף ב”צומת” י’ שהיה ראש אגף ההדרכה במוסד. לראשות האגף הדיפלומטי “תבל” מונה ח’ שהיה ראש אגף המודיעין בארגון. הוא יוחלף בידי ז’ שהיה עד לאחרונה ראש חטיבת המחקר במוסד. ח’ מחליף ב”תבל” את דוד מידן שמונה כמתאם בעניינו של החייל גלעד שליט אך יישאר עובד מוסד ויתמודד בעתיד על ראשות הארגון עם שלושת הסגנים ר’ י’ ו-נ.’ בנוסף ימונה א’ לעמוד בראש אגף המבצעים “קיסריה.”

הן התמונה והן הטקסט נראים כמו פארודיה על המוסד. התמונה צולמה בהפגנה להחזרת הקרנות הסינמטק של הקומדיה “המוסד הסגור” בכיכר דיזנגוף ב-2008. הטקסט התפרסם אתמול (ג’) ב”ישראל היום”, וככל הידוע הוא לא פארודי.

דרך ולווט אנדרגראונד.

18 במאי, 2011 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב 

חדש ב”הארץ”: כלבים מדענים

הלשין: עומרי רוזן.

17 במאי, 2011 | בנושאים: התיקונים | 5 תגובות 

הצעת חוק: לחייב עסקים לשלוח ללקוחות תרשומת של השיחה עימם

פוסט של יואב ליפשיץ, "שיבוש הוגן"


חבר עבר לגור בשעה טובה עם בת זוגו. מכיוון ששניהם מנויים של הוט, הם ביקשו מן החברה שתנתק להם את אחד המנויים. הוט דרשו קנס יציאה גבוה מאוד. בת הזוג אמרה שאם כך, היא לא רוצה לנתק אחד מן המנויים, וביקשה שיתקינו שני מנויים בדירה החדשה, קרי: שני מנויים לכבלים, שני חיבורים לאינטרנט, שני טלפונים. אם כבר משלמים, לפחות שתהיה תמורה לאגרה.

הוט לא הסכימו, בת הזוג פנתה למשרד התקשורת, ואחרי יומיים הוט הודיעה לה שמנתקים אותה ללא קנס. מכיוון שהיו מקרים בעבר שלמרות הבטחה לניתוק ללא קנס המשיכו בהוט לגבות כסף, היא ביקשה תיעוד בכתב להבטחה הזו. אך אבוי, זוהי מדיניות מוצהרת של הוט שלא להעלות שום הסכמה על הכתב.

הוט לא לבד. שבוע שעבר שלחתי פקס ודואר רשום לסניף הבנק שלי (לאומי). במקום לענות לי בכתב, הם התקשרו אליי ממספר חסום. ביקשתי שישלחו לי את התשובה גם בכתב, הם סירבו.

אם הוט יחליטו שהם בכל זאת קונסים את הזוג על ניתוק אחד המנויים, לא תהיה להם הוכחה להתחייבות של החברה. אם הבנק יפעל בניגוד למוסכם עימו, והמקרה יגיע לביהמ”ש, לא אוכל להביא תימוכין להוכחת טענותיי. יש צרכנים שמקליטים כל שיחה עם עסקים מסוג זה, אך אלו צרכנים מתוחכמים, שברשותם ידע ואמצעים כיצד לעשות זאת. מה גם שלא תמיד אפשר להיערך לכך מראש, הרי השיחות מגיעות פעמים רבות ממספרים חסומים.

אי העלאת הדברים על הכתב היא מדיניות כלכלית נבונה מבחינת החברות השונות. כך נציג שירות הלקוחות יכול להבטיח דבר אחד, והחברה יכולה לעשות דבר אחר. היה מי שקרא לזה “כלכלה של שקר“, וזה ממש כך. מדיניות אי התיעוד היא חלק מכלכלת השקר, כי אם הדברים יתועדו יהיה קשה להמשיך לשקר, ולכן יהיה קשה להרוויח כסף. הלקוח הממוצע מפחד להתעמת עם החברות על דברים שהבטיחו לו כשאין לו הוכחה לכך, דבר הגוזל ממנו זמן, וזמן הרי שווה כסף. גם עוגמת נפש. ואם הוא מתעקש, לא נורא, שיטת “מצליח” עובדת במספרים גדולים. גם זה חלק מכלכלת השקר.

כדי לא לאפשר לעסקים להמשיך להרווח מהשקר מוצע בזאת כי עסקים המנהלים שירות לקוחות טלפוני (כלומר, לא משה האינסטלטור או החנות בקניון) יהיו מחוייבים לשלוח ללקוחות תרשומת של השיחה עימם ושל מה שנאמר או הוסכם בה, בין אם מדובר בבקשה להתנתק, הצטרפות לתוכנית תשלומים חדשה, או פניה בעקבות בעיה טכנית.

חובה זו לא אמורה להטיל על העסקים עלויות רבות. נציגי שירות הלקוחות גם כך אמורים לערוך תרשומת של הפניה, ואת התרשומת אפשר לשלוח במייל לצרכן. החובה רק תמנע מהם להרוויח מכלכלת השקר, כי היא תאזן את אי הסימטריה בין נציג השירות, שרואה מה רשום במחשבי החברה, לבין הצרכן. המשחק הופך להיות בקלפים גלויים. שליחת התרשומת לצרכן לא רק תהיה לו לראיה בעת הצורך ותחייב את החברה לפעול לפי הרשום בה, אלא גם תאפשר לו לדעת בזמן אמת אם החברה אכן רשמה את שהבטיח הנציג במחשביה ולהתעקש שכל ההבנות יעלו על הכתב.

יש לציין כי כבר היום, לפי תקנות ביטול עסקה החדשות ניתן לבטל עסקה לרכישת שירותים (המנויים בתקנות) בתוך 14 ימים מיום מסירת חוזה או מסמך בכתב לצרכן. כלומר, זהו תמריץ לחברות לשלוח את החוזה לצרכן, כי כל עוד לא נמסר החוזה, ניתן לבטל את העסקה.

אלא שלא כל הפניות לשירות הלקוחות הן על מנת לעשות עסקה לרכישת שירות, כפי שזאת מוגדרת בתקנות. במקרים אחרים אין לחברות תמריץ לשלוח מסמך בכתב המעיד על המוסכם בין הצדדים. וכשאין תמריץ, המדיניות היא לא להעלות דבר על הכתב. לכן יש לתמרץ חברות לעשות זאת.

אפשר להטיל מגבלה דומה בנוגע לכל חיוב הנובע מהסכמה טלפונית. אפשר לקבוע חזקה ראייתית שחברה שלא שלחה לצרכן תיעוד של השיחה עימו תהיה מושתקת או מנועה מלטעון דברים בנוגע לתוכן השיחה (מכיוון ולעיתים השיחות דווקא מיטיבות עם הצרכן, ואינן מטילות עליו חיוב, מתוך הידיעה שהחברה לא מתכוונת לקיים את חלק בהסכם). אפשר גם להטיל קנס כספי על חברות שלא שולחות לצרכנים תיעוד של השיחה עם שירות הלקוחות.

החברות לא יפסיקו לשקר מעצמן, זה הרי עניין של מדיניות כלכלית. המחוקק צריך להפוך את השקר ללא משתלם, והמדיניות תשתנה מעצמה.

________________________
יואב ליפשיץ כותב את הבלוג "שיבוש הוגן", שם התפרסם הפוסט במקור. הצעת חוק קודמת של ליפשיץ, לחייב עסקים להתקשר ללקוחות ממספר גלוי, התפרסמה בגיליון אפריל 2011

17 במאי, 2011 | בנושאים: 404, פראייר.נט | 19 תגובות 

שר התשתיות הלאומיות, אל תאמין לכל מה שאומרים לך בפרסומות

“מחשבים שמכבים את עצמם יש רק בפרסומות”, קובע קמפיין של משרד התשתיות הלאומיות. “כבו את המחשב כשאינו בשימוש, כי אין לנו אנרגיה מיותרת”.

ובכן, משרד התשתיות הלאומיות, אל תאמין לכל מה שאומרים לך בפרסומות.

16 במאי, 2011 | בנושאים: 404, התיקונים | 6 תגובות 

מדרג ציות: תמרור, רמזור, שוטר, אלוהים

אריק וייס מספר: “חלק מהעבודות האלו מוצגות כרגע עם עם עוד עבודות שלי במשכן לאומנות בעין חרוד. מדובר בסדרה של שלטי מע”צ, ‘way to god’, סוג של הקבלה בין חוקי הכביש לחוקי הדת”.

16 במאי, 2011 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

ישראבלוף: סיקור מדד המחירים לצרכן

פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית

זוכרים את הדיווחים החוזרים ונשנים בתקופה האחרונה על עליות מחירים של מוצרי מזון, דלק, דירות ומה לא? גם אם אתם לא קוראים עיתונים (גם הם מתייקרים כל הזמן), עליות המחירים מוכרות לכם. אם יש התרחשות ציבורית כלשהי שאינה נזקקת לתיווך תקשורתי כדי להתנחל בדעתם של האזרחים, הרי זו (לכאורה?) עליית מחירים. והמחירים, אכן, עולים.

“לא נורא: המדד עלה רק ב-0.6%”, מבשרת היום הכותרת הראשית של המוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות”. “מדד המחירים לצרכן לאפריל הפתיע לטובה והיה נמוך מהתחזיות”, ממשיכה לעודד כותרת המשנה, שנמשכת דווקא בהודעה על התייקרויות: “בין ההתייקרויות הבולטות: נופש בארץ ובחו”ל, הלבשה והנעלה, פירות טריים ודלק”. אם כן: העיתונים מדווחים שוב ושוב על התייקרויות, האזרחים יכולים להעיד כי אכן כצעקתה, אולם הנתונים הרשמיים – מרגיעים.

תסריט כזה חוזר גם ביחס לעניינים כלכליים אחרים: כך לאחרונה החלו העיתונים לשים לב לשחיקה גוברת והולכת של מעמד הביניים (גלי ההתייקרויות בתוך זה), לפערים הגדולים ההולכים ונפערים בין חלקים שונים של החברה הישראלית (מבחינה כלכלית) ולפער הבלתי מוסבר בין חגיגת הצרכנות הבלתי פוסקת ובין ההתייקרויות והסטגנציה במשכורות.

בינתיים מצטיין הטיפול העיתונאי בנושאים כגון דא (בעיקר מחוץ לעיתונים הכלכליים, וזכור במיוחד “מעריב” בהקשר זה) בנהי ובכי, תלונות וטענות, משל היה העיתון מייצגה של הציבוריות הישראלית מול פקידת ת”ש אלמונית. הנתונים הרשמיים, בדרך כלל, מרגיעים. אולי, במקום להתלונן, ובמקום להרגיע, יבדוק מישהו את הנתונים? אפשר להתחיל בקטן: כיצד הירידה במחירי המכוניות מחפה על העלייה במחירי ההלבשה, והירידה בעלויות הרהיטים מקזזת את העלייה במחירי הפירות (אלא אם כן אתם אשה שגרה בתוך אבטיח גדול נורא).

יוצא דופן היום בדיווח על המדד הוא מוסף “עסקים” של “מעריב”. “המחירים עולים והשכר נשחק” היא הכותרת הראשית, המפנה לדיווח על המדד הנמוך. כפולת העמודים הפותחת מוקדשת ברובה לדיווח חדשותי ופרשנות על נתוני המדד, בלי להסתנוור מהם. “זה כבר נשמע כמו קלישאה שחוקה, אך המעמד הבינוני בישראל אכן נשחק”, פותח יהודה שרוני את טור הפרשנות.

זו הבעיה: שחיקת מעמד הביניים אכן הפכה בעיתונות לקלישאה שחוקה. במקום להתעלם ממנה, להדחיק אותה או לחזור עליה שוב ושוב, העיתונאים נדרשים למצוא דרכים כיצד להוציא את הנושא החשוב הזה ממלכודת הקלישאה שקלעו אותו אליה. אחרי הכל, הם עצמם שייכים לאחד החלקים הנשחקים ביותר באותו מעמד ביניים.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-16.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר

16 במאי, 2011 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות 

יום הנכבה בתקשורת ובאינטרנט

רפי מן כותב ב”העין השביעית” על התקשורת של יום הנכבה ואתגר ההסברה:

האירוע הדרמטי של יום הנכבה הועבר לציבור בצורה המקצועית ביותר בקול-ישראל. היום שבו נפרץ הגבול לא היה יומם הגדול של הכתבים הצבאיים, גם לא של הדוברים הרשמיים. את המלאכה עשו כתבי השטח, ובעיקר אחד: הכתב ערן זינגר, שנשלח לסקר את האירועים לאורך גבול לבנון, והוקפץ למג’דל שמס.

נוכחותו בכיכר המרכזית של הכפר הדרוזי בואכה החרמון איפשרה למאזיני קול-ישראל להתחבר ישירות למוקד האירוע. לשמוע בשידור חי מסתננים מסוריה, על-פי עדותם פליטים פלסטינים, מזדהים בשמותיהם ומתראיינים ללא מורא על הצלחתם לפרוץ את הגדר. זה היה לבו של הסיפור. ראיון רדף ראיון, וניכר גם במגיש השידור באולפן, רן בנימיני, שהוא מתקשה לרגעים להאמין למציאות החדשה, הכמעט סוריאליסטית, שהועברה מהשטח בזמן אמת.

בערוצי הטלוויזיה בישראל התמקדו בסצינות ההמון על הגבול, שם ניסה קומץ חיילים להתמודד עם אלפי מפגינים. אבל שם, מהכיכר על שם סולטאן אטרש – אחד המרואיינים העדיף לכנות את המקום “כיכר תחריר” – נשמעו הקולות שהידהדו אחר-כך על מרקעי הטלוויזיה ברחבי העולם: “אנחנו לא פוחדים, התגברנו על הפחד”. רק אחר-כך שודר בערוץ 2 דיווח דומה ממג’דל שמס: היה זה סרט קצר שצולם על-ידי תושבים בכפר הדרוזי ועשה דרכו לתחנות טלוויזיה בעולם הערבי, ומשם אלינו.

זה היה יומם של מדיום ישן אחד, הרדיו, ושל התקשורת החדשה. הפייסבוק הוביל רבים מהמפגינים אל הגבולות ואל העימותים. עוד קודם לכן התריע ראש השב”כ לשעבר, יובל דיסקין, על עשרות אלפי לייקים שהוקלקו לקראת יום הנכבה, אבל הסביר שלא ניתן להעריך כמה אנשים יקומו מהמחשבים וייצאו החוצה להפגין ולהסתער.

[…]

הנראטיב הפלסטיני של צעדת האזרחים הצליח גם הוא למקם עצמו בלב השיח התקשורתי הבינלאומי. וגם: המונח “נכבה” חדר יותר מאי-פעם ללקסיקון התקשורתי. שעות אחדות לאחר האירועים בגולן אפשר היה לקבל לא פחות מ-5,000 הפניות בגוגל-ניוז להקשת Nakba.

גל מור כותב ב”חורים ברשת”:

כיצד מתכוונת ישראל להתמודד עם עידן מוזר זה בו מדינות ערב עוברות באחת ממצב של דיקטטורה למעין פייסבוקרטיה, הגבולות הלאומיים ביניהן מפוררים ורשתות החברתיות מאפשרות לתושבים בהן להשפיע על ענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות, בהן ישראל?

בעוד ישראל הרשמית מתברברת בדיונים מעייפים ומיותרים בנוסח “בעיית ההסברה של ישראל” ייתכן ונרקמות תוכניות נוספות בנוסח פלאשמוב של מיליון גולשים אל ירושלים או אל ההתנחלויות שיציגו את המשטר הטורקי לחופי עזה כמשחק ילדים. יוזמות כאלה אינן אינתיפאדה במובן המקובל ואף לא יכללו בהכרח שימוש בנשק חם, אך שינוי מסה אנושית באמצאות מדיה חברתית עשוי לשנות מציאות בשטח כפי שאלפי פיגועים לא עשו.

[…]

דובר צה”ל מעדיף לשתוק. […] דובר צה”ל, שמפעיל אתר, ערוץ יוטיוב, בלוג וחשבון טוויטר וכל מה שהצליח להפיק ביום סוער כזה זה דיווח יבש ושלושה ציוצים נטולי וידאו מהשטח? תעמולה לא חסרה לאיש, אך אם יש לכם תכני וידאו ותמונות רלוונטיים מהשטח, זה יכול לעזור למשוך קצת עניין למסרים שלכם.

16 במאי, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת, פייסבוק | להגיב זה מגניב 

על תבונה ורגישות: כותרת ב-ynet ביום פיגוע המשאית

במה עסקה הכתבה שבכותרתה הציטוט “חוץ ממשאית ורכבת, הכל עבר עליי”?
א) פיגוע המשאית הבוקר בתל אביב.
ב) התקופה הקשה שעוברת על שוער מכבי ת”א לירן שטראובר.

15 במאי, 2011 | בנושאים: לידיעת התקשורת, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות 

האם בנק הפועלים מסוגל לומר אמת בנוגע לדגל ישראל?

1. בשנת 2008 חילק בנק הפועלים דגלי ישראל פגומים, שבהם בסיסי המשולשים מאונכים לפסים במקום מקבילים להם. דובר הבנק, רני רהב, מסר אז כי “הדגל שחילקנו זהה לחלוטין במתכונתו לדגלים שניתלו באולם מוזיאון תל אביב הישן ביום בו הוכרזה מדינת ישראל. כמו הדגלים ההם, גם הדגל שלנו מיועד להיתלות מלמעלה למטה ולא להיות מונף אופקית. לא מדובר בטעות ולא בזילות אלא במחווה היסטורית מדויקת”. זה היה תירוץ שקרי, כפי שהסברתי פה ופה.

לפני כמה ימים שלח לי איתמר שאלתיאל צילום של דגל על בניין של בנק הפועלים בתל אביב. הפלא ופלא: אף שמדובר בדגל תלייה, בסיסי המשולשים לא מאונכים לפסים, כפי שהסביר דובר הבנק, אלא מקבילים להם, כפי שמגדיר חוק הדגל.

2. ב-2009 הפסיק בנק הפועלים לחלק דגלי ישראל. בדה-מרקר דווח:

גם בנק הפועלים קיצץ בהוצאות השיווק שלו ערב יום העצמאות: לאחר ארבע שנים שבהן חילק הבנק דגלים (בשנה שעברה הודפס על הדגלים מגן הדוד בצורה שגויה), הוחלט השנה לא לחלק דגלים. מהבנק נמסר בתגובה כי “בנק הפועלים חילק בארבע השנים האחרונות יותר מ-5 מיליון דגלים. בסקר שערך הבנק נמצא כי עם ישראל רואה בדגל ערך חשוב, ולפיכך שמר את הדגלים שקיבל בשנים האחרונות. בעקבות כך הוחלט השנה בבנק לברך את עם ישראל בקמפיין חוצות ארצי”.

ב-nrg דווח:

בבנק הפועלים אומרים שהסיבה להפסקת חלוקת הדגלים אינה צמצום בפעילות הבנק למען הקהילה, וכי הכסף שייחסך על הדגלים יופנה לאפיקים אחרים כגון תמיכה בספריות, חינוך מוזיקלי לילדים ותמיכה בעמותות.

אולם שנה לאחר מכן קרה דבר נורא: עם ישראל הפסיק פתאום לראות בדגל ערך חשוב וזרק אותו לפח, הבנק נאלץ להתערב וחזר לחלק דגלים. או זה, או שהסיבה האמיתית להפסקת החלוקה היתה רצון לחסוך כסף (10 מיליון שקל לקמפיין וחלוקת 1.5 מיליון דגלים בעיתונים ב-2005). שזה לגיטימי ואפילו מבורך – עדיף שהבנק ישקיע את הכסף בשיפור השירות והפחתת עמלות – אבל למה לשקר?

שלחתי לבנק הפועלים בקשה לתגובה אתמול אחר הצהריים, והם טרם השיבו.

15 במאי, 2011 | בנושאים: 404 | 3 תגובות 

← לדף הקודם — לדף הבא →