ביבי גאמפ, איפה החתול, טניה רוזנבליט, עדן אברג’יל ועוד: עשרת הפוסטים הכי נקראים בחדר 404 ב-2011
אלה עשרת הפוסטים שזכו למירב הכניסות בחדר 404 בשנת 2011. הסתייגות: הספירה כוללת רק כניסה ישירה לפוסט, ולא סופרת קריאות דרך דף הבית של הבלוג, שמציג את הפוסטים בשלמותם.
והנה עשרת הפוסטים הנקראים ביותר ב-2010.
10. ח”כים נגד פוטושופ עושים פוטושופ
ח”כ דני דנון (ליכוד) ועדנה אדטו (קדימה), שעומדים מאחורי חוק שאוסר “שימוש בעריכה גרפית, לרבות בתוכנת מחשב, לצורך הצרת היקפי גופו של דוגמן”, השתמשו בעריכה גרפית להצעיר ולייפות את עצמם. החוק נגד צביעות עדיין תקוע בוועדה.
9. יאיר לפיד יכול ליצור סלע שהוא לא יכול להרים, ואז להרים אותו
“עובדות יאיר לפיד”, פוסט מ-2006, חוזר לתודעה. כשלפיד יהיה ראש ממשלה, אומת האינטרנט כבר תהיה מוכנה עם ממים בשבילו.
8. תמונות קשות
דיון תקשורתי: האם לפרסם תמונות מהטבח באיתמר? ההקלקות המרובות על תמונת ההמחשה האבסטקרטית אומרות: “כן!”
7. איפה החתול?
יש חתול בתמונה הזאת. רק אחד מהממים האינטרנטיים הרבים שכבשו את אומת האינטרנט העברית השנה.
6. מם עדן
עדן אברג’יל, שהעלתה לפייסבוק תמונות של עצמה עם עצירים פלסטינים כפותים, הופכת למם אינטרנטי. נכון שלא נעים שמשתמשים בתמונה שלך בלי לבקש רשות?
5. עירום זה לא נהר במצרים
אליה מגדה אלמאהדי, סטודנטית לאמנויות המדיה ובלוגרית מצרית, מפרסמת תמונת עירום חזותי מלא במחאה על המצב הפוליטי-חברתי במצרים. הגולשים נכנסים בשביל המאמרים.
4. טניה רוזן-פארקס
טניה רוזנבליט מסרבת לדרישת חרדי לשבת מאחור באוטובוס ומעוררת מהומה. התחבורה הציבורית זוכה לשבוע של תשומת לב תקשורתית חסרת תקדים.
3. אנחנו צריכים memebase
כרזה מפחידה בגן ילדים הופכת למם. כי ממים הם העתיד שלנו.
2. איך כותבים “אופס” בעברית?
אוסף שגיאות כתיב בקעקועים בעברית, פוסט מ-2009 שהתעורר לחיים בעקבות שגיאות בקעקוע באנגלית שעשה הכדורגלן אורי כהן. פשוט תקעקע על זה Ctrl-Z.
1. ראש המםשלה
תמונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברקע של נועם שליט וגלעד שליט הופך למם שאפילו נתניהו מתייחס אליו. לא ייאמן, גם לכאן הוא נדחף.
#סיפורקצר
במקום להוציא ספר שיעמוד חודשים ספורים על המדף בחנות, הסופר אלכס אפשטיין מפרסם סיפורים קצרצרים כסטטוסים בפייסבוק
טוויטר מגבילה את משתמשיה ל-140 תווים לציוץ, אורכו של סמס בודד באנגלית. פייסבוק, שהתחילה עם מגבלה שרירותית של 160 תווים לפוסט, הגדילה אותה בהדרגה בשנתיים וחצי האחרונות, ובתחילת החודש הקפיצה אותה ל-63,206. “ברומן יש כ-500 אלף תווים”, הסבירו שם, “אפשר לשתף אותו ב-9 פוסטים”.
אלכס אפשטיין, סופר בן 40 מתל אביב, לא צריך 60 אלף תווים – הסיפורים הקצרצרים שהוא מפרסם בפייסבוק בשנה וחצי האחרונות מסתכמים בעשרות תווים. למשל, הסיפור הארס-פואטי “הקדשה“: “בעולם שבו כל הספרים דיגיטליים המושג ‘ספר יד שניה’ מאבד מיופיו. הכל יהיה חדש, לנצח. אבל אני מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה”.
לפני עשור יצר אפשטיין את פרויקט “הספריה הדמיונית” בוואלה וכתב בלוג ב”רשימות”, וחזר לאינטרנט אחרי הפסקה. “אני חושב שזה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות”, הוא אומר על סיפורי הפייסבוק שלו. “בעיניי זה נראה כמו החזרת המרכז לסיפור עצמו ולא לעטיפה שלו – איך שהוא נמכר היום בחנות ספרים. כשאנחנו מדברים על האודיסיאה, לא בהכרח חשוב לנו שזה שיר אפי שבכלל לא נכתב אלא נמסר מדור לדור בעל פה, ולא משנה מתי בדיוק הוא נכתב על נייר והודפס ונכרך. המדיה הדיגיטלית מאפשרת לי לתת את הדגש לטקסט עצמו ולא להיות מוגבל מדברים שאנחנו בדרך מוגבלים בהם”.
הפרסום המקוון הופך לחלק מהתהליך היצירתי. אפשטיין: “אם אני יכול לשים סיפור, ואפילו סיפור שהוא לא גמור עד הסוף, ולראות תגובה של קהל, לי לפחות מאוד עוזר – זה נייר לקמוס שאני בוחן איתו דברים, ולאו דווקא בעניין של השאלה אם זה טוב או רע, אלא איך זה נראה במקום אחר, ואיך אנשים אחרים לגמרי, בזמן אפס של תגובה, מגיבים לזה, וזה משהו שלפחות אותי מאוד מפרה”.
חנו של הספר המודפס לא סר בעיניי אפשטיין, אבל יש לו ביקורת על התעשיה: “היום כשסופר כמוני מוציא ספר, אחרי חודש-חודשיים-שלושה-ארבעה הספר כבר לא בחנות, החיים של הספר הופכים להיות מאוד מוזרים ומוגבלים. במקרה שלי, בגלל שהטקסטים כ”כ קצרים, אז ברור שפייסבוק וטוויטר זו מדיה כמעט מושלמת. לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא צריך לפרסם סיפור בתור note, שזה בסדר גמור לשים סיפור בתור סטטוס, ואחרי יומיים שלושה אף אחד לא יראה אותו יותר. המדיה מאפשרת חיים רגעיים מאוד אבל מאוד מלאים. זה מגיע ברמה הבסיסית להרבה יותר אנשים”.
כמה חודשים בחנות זה עדיין יותר מיומיים בפייסבוק.
“ספר מחזיק מעמד נגיד ארבעה חודשים בחנות, סיפור מחזיק יומיים. אבל מאה סיפורים מחזיקים כמעט שנה, כי זה עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור. יש להניח שגם את הספר הזה, שמורכב מסיפורים שאני מפרסם בפייסבוק, כנראה אפרסם בדרך מקובלת לגמרי”
ומה עם הפרנסה?
“אחרי שאני מפרסם חלקים נרחבים בפייסבוק, אני לא חושב שאני ארוויח יותר או פחות. זה לא משרת איזושהי מטרה כלכלית, כי אני לא מקבל כסף על סטטוס שאני מפרסם בפייסבוק. סופר כמוני, שפרסם כמה ספרים ויש לו קהל קוראים, אבל הוא לא סופר של מיינסטרים או רבי מכר, סיכוייו להתפרנס בארץ מספרים בלבד הם ממילא אפסיים”.
הוא מדגיש שוב ושוב שפייסבוק מתאים לו בזכות אורך סיפוריו, ולא בהכרח מתאים לכל סופר: “אם מישהו ינסה יפרסם רומן בפייסבוק בתור סטטוס, זה יהיה ניסוי מעניין וקיצוני, אולי קיצוני מדי. יש אקסיומה שאנשים מעדיפים לקרוא רומן ולא סיפורים קצרים. בלי ספק, אנשים בפייסבוק יעדיפו לקרוא סיפור קצר ולא רומן, כפי שזה מתנהל כרגע. ברומן יש 50 אלף מילה, אז נספור תווים ונחלק. אולי זה יחזיר את הנובלה לאופנה”.
“אני בלי ספק אעשה ניסוי, אשים טקסט ארוך ואראה איך זה נראה”, אומר אפשטיין ואז מתחרט: “בעצם, אני לא אשים, בפייסבוק בעברית היישור לימין נראה נורא”.
________________________
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון דצמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס.
אחרי הקיפול: הראיון המלא.
פיגוע איכותי: פסלים מהדמיות תלת-ממד של התפוצצויות, התנגשויות ושטפונות
אייל גבר, סטארטאפיסט (זאפה דיג’יטל ארטס, גיזמוז) עם רקע באמנות (בצלאל), עשה אקזיט ופנה ליצירה. באמצעות תוכנה פיזיקלית שתכנת הוא מדמה תרחישים פיזיקליים מתפרצים, מייצא את הפריים הנכון למדפסת תלת-ממד ונותן גימור בצבע ובציפוי לק. התוצאה היא פסלים שמקפיאים רגעים מקפיאים: פיצוצים, שטפונות והתנגשויות.
האסונות של גבר מלאכותיים – תיבות נטולות פרטים בצבעים מטאליים מתנגשות ונמעכות, ונוזלים בצבעים אחידים, אטומים ומבריקים באופן לא-טבעי מתפרצים משום מקום הגיוני. גבר נמנע במכוון מכל רמיזה לאסונות מהחיים, כמו הצונאמי ביפן או תאונת דרכים חזיתית – “אני מנסה ליצור רגעים נשגבים. הרגע שממלא אדם בתדהמה, יראת כבוד, אימה, השתאות ודממה מתורגם בעבודתי לרגעים של יופי טהור”.
אפשר לראות את הפסלים של גבר באתר שלו, ובמרץ 2012 בגלריה אלון שגב.
________________________
התפרסם במקור בטור “אמנות בשער” במדור fi בגליון דצמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס.
מספר פריט: 3741684
למעלה מ-2000 מסמכים צבאיים שכנו על הלפטופ של עיתונאי “הארץ”, אורי בלאו. השב”כ, שקיבל מבלאו את המסמכים, ביקש באופן חריג להשמיד גם את המחשב, ועשה זאת בהסכמתו ובנוכחותו. הלפטופ של ענת קם, שהדליפה את המסמכים לבלאו, ניצל: אחרי שהמשטרה החרימה ושכפלה אותו במסגרת החקירה, הוא הושב לקם וליווה אותה במעצר הבית הארוך. המדבקות המשטרתיות משוות לו מראה של מזוודה אחרי חופשה בחו”ל, הכי רחוק שאפשר מנווה תרצה.
_____________________
התפרסם במקור בגליון דצמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס.
רוטב לסלט אוליביה, אהובתי
דבליו טי אף רציני בסקר tns: האם רוטב לסלט אוליביה הוא חבר טוב או מישהו שלא היית מסתדר איתו?
הנערה עם קעקוע מתי כספי
ירון גונן מדווח: “פרסומת ל’נערה עם קעקוע דרקון’ בקינדל דומה במפתיע לדיסק של מתי כספי, ‘צד א’ צד ב””.
ואולי עופר מ”סיפור כיסוי” יוכל להאיר את עינינו לגבי המקור של תמונת העטיפה של כספי – מקורית או מחווה לאלבום מוכר מחו”ל?
גוגל סטריט ויו: לצלם את האיש שמצלם את הגוגלאופניים שמצלמים אותנו
בהמשך לאובסס הגוגלאוטו של חדר 404, הקורא עמית לוי תפס את הגוגלאופניים של גוגל סטריט ויו, ומדווח: “התמונות צולמו ברח’ בצלאל בירושלים, בראשית אוקטובר האחרון. אחרי ששלפתי את הטלפון וצילמתי, רוכב האופניים שלף מצלמת סטילס משלו – וצילם גם אותי!”
גם אלכס מוטנקו תפס את הגוגלאופניים: “הסטוקינג נמשך, זאתי נתפסה על חם בקמפוס גבעת רם בירושלים”.
לקורא שמשועמם מהפוסטים האלה: מתארגנת קבוצת רכישה לבטריות חדשות לשלט האינטרנט שלך, שתוכל לזפזפ לאתרים יותר מעניינים.
אחרי הקיפול: עלילות גוגלאוטו בישראל עד כה.
“רוב הזמן, גיקים לא רוקדים”
דידי חנוך, עורך, מתרגם, כותב ומבכירי קהילת הגיקים הישראלית, הוסיף לרשימת הקרדיטים שלו את התואר די.ג’יי. אבל הקהל שלו הוא לא קהל הבליינים הנותנים בראש המקובל: חנוך מדג’ה לרעיו הגיקים, במסגרת הליין החודשי Geekdom שהוא מריץ בבלום בר מאז ספטמבר.
“זה ארוע שחלק ניכר מהקהל שלו הוא לא – או כבר לא – קהל של פאבים ומועדונים”, אומר חנוך. “אנחנו אוהבים מוזיקה, אבל לא תמיד את מה שמושמע. זה גם ארוע חברתי, מקום שבו הקהל הזה – במידה רבה, הקהל של אייקון – יכול להיפגש כל חודש, לשמוע מוזיקה ולשתות ביחד. אין מספיק אלכוהול באייקון”.
הליין הוא יוזמה של בעלי הבלום בר, גיורא ליבוביץ, שאהב את המוזיקה שחנוך השמיע ביום הולדת בבר והציע לו למסד את העניין. איך בוחרים מוזיקה לגיקים? חנוך אומר ש”מוזיקה לגיקים היא מוזיקה שמשיקה לתרבות הגיקית בדרכים שונות. לפעמים אלה שירים שמספרים על חלליות וחרבות, ולפעמים אין קשר ישיר. מוזיקה גיקית היא מוזיקה אינטליגנטית, מצחיקה. מוזיקה גיקית מזכירה לנו סדרות או סרטים או ספרים או משחקים שאהבנו”. שירים לדוגמה: Still Alive, שיר הסיום של המשחק Portal, זיגי סטארדסט, Rest in Peace מתוך פרק המחזמר של באפי קוטלת הערפדים.
גיקים רוקדים לצליליה?
“רוב הזמן, גיקים לא רוקדים. והבלום הוא לא ממש מקום לריקודים. זה פאב. אבל גיליתי שאם שמים את The Time Warp ממופע הקולנוע של רוקי, יהיו מי שיבצעו אותו צעד לימין”.
אירוע גיקדום הקרוב יתקיים בבלום בר ב-10.1.2012, 22:00.
_________________________
התפרסם במקור במדור fi בגליון דצמבר 2011 של מוסף פירמה של גלובס
(צילום: יח”צ) – צילומים שמצורפים להודעות לעיתונות – בלי ההודעות לעיתונות
סרטים לילדים, באנרים למבוגרים
אסף שוחמי מדווח: “באתר ‘סרטים מומלצים לילדים‘ יש באנרים של סרטים שלא מומלצים לילדים.“.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
