חברת “שמד צבעון” תטפל במסתננים. כלומר, תדביר מזיקים. מה, לא מצחיק?

מעטפות שעליהן נכתב “הפתרון לבעיית המסתננים” הופצו בימים האחרונים בתיבות דואר באזור השרון. תוכן המעטפות לא עוסק בבעיית המסתננים, מהגרי העבודה והפליטים אלא בחיות מזיקות: מגנט ועלון פרסומי שמספר ש”יש פתרון לבעיית יתושים, פרעושים, נמלים ושאר מזיקים!”, כך דיווח אתמול יגאל שתיים, פעיל למען מהגרים מאפריקה.

התרגיל הפרסומי הדוחה שייך ל”המרכז להדברה חכמה” של חברת שמד צבעון הדברת מזיקים בע”מ. שהצליחה להתעלות על מגעילותה בהתנצלות שפרסמה בפייסבוק:

מה, זה לא גזעני, להיפך, זו סאטירה על הגזענות של אנשים שמשווים מסתננים לחיות מזיקות.

27 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

אם מכללת Sumo היו מבינים בשיווק במדיה חברתית, הם לא היו משווקים את עצמם בספאם

הו, העולב. “מכללת Sumo” הספימו אותי (כבר שמונה פעמים מאז אפריל 2011) בפרסומת ללימודי “תחום השיווק במדיה החברתית”. כנראה שהם לא כל כך טובים בשיווק במדיה חברתית, אחרת הם היו, לא יודע, משווקים את עצמם במדיה חברתית או משהו.

עבירות על חוק הספאם:

1) נשלח אלי מבלי שאישרתי שאני מוכן לקבל הודעות פרסומיות מהם.
2) המילה “פרסומת” לא מופיעה בשורת הנושא.
3) שמו של המפרסם וכתובתו לא מופיעים בגוף ההודעה (אלא אם שמו של המפרסם הוא “מכללת Sumo” וכתובתו היא כתובת האימייל, שגם היא לא משהו, ראו בפיסקה הבאה.

עשיתי ריפליי לאימייל וביקשתי שיפסיקו לשלוח. קיבלתי הודעת שגיאה. הלם: הם שלחו את זה מכתובת פיקטיבית.

הקלקתי על הלינק המצורף באימייל וקיבלתי את זה:

ניסיתי להקליק על הכפתורים החברתיים כדי להגיע לפייסבוק, לטוויטר, ללינקדאין או לכל פרופיל מדיה חברתית אחר של המכללה. הלם: אף אחד מהכפתורים לא קליק – זה סתם קובץ תמונה.

גלשתי לאתר שלהם, אולי שם אמצא את דף הפייסבוק שלהם. הלם: חלונית הפייסבוק באתר של מכללת המדיה החברתית שבורה. להזמין לכם זגג?

המשכתי לחטט באתר וחיפשתי כתובת אימייל, שאוכל לפרוורד להם את הספאם ולבקש התייחסות. הלם: אין כתובת אימייל. כנראה שהם מפחדים שכל מיני גופים מפוקפקים יקצרו אותה ויציפו אותם בספאם.

מכללת סומו, נראה לי שאתם צריכים קורס בשיווק במדיה החברתית. רק אל תקחו אותו במכללת סומו, הם ספאמרים שלא מבינים כלום במדיה חברתית.

השארתי להם הודעה אצל מוקדנית במספר הטלפון שלהם. אעדכן אם יענו.

[עדכון 26.7.2012 00:44] ממכללת סומו לימודי מדיה חברתית נמסר בתגובה:

אנו מודים לכתב עידו קינן על הפניית תשומת הלב. מאחר ולא מדובר בשיווק במדיה החברתית אשר עושה מכללת סומו בשוטף, אלא בתכנית שותפים המופעלת באמצעות צד שלישי, הטענות תיבדקנה ותטופלנה מול החברה החיצונית האחראית לכך.

על פניהן הטענות מוצדקות וכל פניה פרסומית באופן שכזה אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר.

לעניין האתר, שעובר בימים אלה שדרוג, חלק מהפונקציות לא מופעלות באופן זמני בלבד.

25 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, זבל. של בני אדם | 8 תגובות

אישה יפה בלי ג’וליה רוברטס ועוד סרטים ירושלמיים

סרטי יונייטד קינג עשו את הדבר הזה שרכיכות עושות מדי פעם והתקפלו בפני שונאי נשים, כשהם מעלים בירושלים כרזות לסרט “הדילרים” תוך שהם מבצעים העלמת נשים – לא בתרסיס ולא בסכין כי אם בשעת הצילום או על שולחן הגרפיקאי.

אמיר בר-קול צילם ודיווח, הוציא מיונייטד קינג תגובה ראשונה בלתי מתקבלת על הדעת: ” חברת יונייטד קינג פועלת בהתאם להנחיות חברות השילוט בערים השונות. לצערנו, צנזור דמויות נשיות משילוט חוצות הינו תוצר של החלטה פסולה לטעמנו. בשנתיים האחרונות נאבקנו ללא הצלחה באותה הנחיה פסולה, ובמקביל יצאנו חדשות לבקרים לתקשורת לגבי צנזור בסרטים רבים. אנו נמשיך להאבק על מנת שההנחיות הבלתי שוויוניות הללו ישונו לאלתר”. כמו שכתב יאיר רוה בסינמסקופ: “כאילו שהפוסטר נלקח מהם מכוח ועבר טיפול בידיים זרות. העיפו מבט בפוסטר הירושלמי: זה פוסטר אחר! זה צילום אחר! הרי ברור שמלכתחילה אנשי יונייטד קינג הכינו גרסה נטולת נשים לפוסטר של “הדילרים”.

לאחר מכן, בעקבות הלחץ הציבורי, יצאה תגובה מתקנת, בדמות מכתב מאחראית תקציב יונייטד בפרסום גולן, נעמה מליחי נחום:

בהמשך לעליית שילוט “הדילרים” בירושלים ע”ג שלטי זוהר חוצות, הנני מצרה על כך שהשלטים הועלו ללא דמויות הנשים בפוסטר.

השלטים הועלו בגרפיקה הנוכחית, עקב הנחיה גורפת שנתנה לנו ע”י ניסים מזוהר חוצות לפיה לא ניתן להעלות שלטים בירושלים בהן מופיעות נשים.

לצערי, זו אינה הפעם הראשונה ששלטים עולים בירושלים בצורה זו.

אנו מתנצלים על אי הנעימות שנוצרה, אך לא ידענו שיצא חוק עזר עירוני חדש המונע הדרת נשים גם בשילוט.

אנו מברכים על ההוראות החדשות, ואין ספק, שלו ידענו על קיומם, היינו מתעקשים על העלאת גרפיקת השלט המקורי, או נמנעים מלהעלות כלל את השלטים בירושלים.

אי לכך אנחנו פועלים באופן מיידי להחליף את כל השלטים שצונזרו מהם נשים בשלטים מקוריים התלויים ברחבי הארץ.

באתר “עין הדג” הרימו בינתיים פרויקט בשם “סרטים ירושלמיים“, שבו גירסאות נטולות נשים של סרטים מוכרים.

האחד הזה מצחיק במיוחד, כי אדם סנדלר משחק גם את הגבר וגם את האישה. לא שזה הפריע לאלמוני לרסס אותו.

מומלץ לראות את כל הכרזות באלבום המלא >>

23 ביולי, 2012 | בנושאים: הדרת נשים | תגובה אחת

אריאל ויסמן נגד חורימבה: זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מבקשת שתפסיקו כי אתם מעירים את כל האינטרנט עם הצעקות שלכם

הסכסוכון בין אריאל ויסמן לבין עורך ובעלי הבלוג “חורים ברשת” גל מור והכתבת שלו אילנה ברודו, שדווח כאן שלשום, ממשיך לבעור. תקציר הפרק הקודם: ויסמן כעס על ביקורת שפורסמה נגד קומיקס שלו בחורימבה, כתב להם בפייסבוק של הבלוג וביקש התייחסות. השיחה הידרדרה מהר מאוד לקרב בבריכת ג’לי: ברודו האשימה את מבקריה בהיעדר חיי מין, ויסמן עשה אאוטינג מכוער לחייה הפרטיים וכו’ וכו’. בפרק של היום: תשובות, חסימות, אופס, מחיקות וחשבון נפש.

איתי גל, גולש שביקש שוב ושוב לקבל תשובות מחורים ברשת על הטענות של ויסמן, גילה שכל תגובותיו נמחקו והוא נחסם. אחת מתגובותיו שנמחקו:

אני חושב שהדבר שהכי מעצבן בכל העניין זו העובדה שיש פה המון אנשים שמצביעים על כך שעשיתם טעות (המון אנשים מול… אתה ואילנה, לא מוזר קצת שלא הגיע באף שלב מישהו שתומך בכם? זה לא בגלל ש”אריאל הביא את החברים שלו”, זה בגלל שהאנשים שנתקלו בדיון הם כולם אנשים חיצוניים והגיוניים שמבינים שאתם יצאתם גרועים), ואתם פשוט מסרבים בתוקף להכיר בה. אתם נותנים כל כך הרבה תירוצים והתחמקויות במקום לעשות את הפעולה הפשוטה של להודות בטעות שלכם, להודות שמשהו ממה שעשיתם היה לא בסדר (וממש בתחילת הדיון ניסינו כמה וכמה פעמים לדבר בהגיון עם מה שאם אני לא טועה היה גל מור דרך המשתמש HolesNet ובמקום לענות לטיעונים הרציונליים שלנו הוא פשוט התחמק בתוספת סמיילי ומחשבה שכל דבר שהוא כותב הוא כל כך שנון), ובגלל זה כולנו ממשיכים עם השרשור המייגע הזה – יכולתם למנוע את כל החרא הזה אם פשוט הייתם פעם אחת מגדלים זוג ביצים ואומרים את מה שברור לכולנו ושבחיי, אני מקווה מאוד שכבר ברור לכם, כי אם לא אני באמת לא מבין איך הגעתם ללנהל אתר עם כזאת חשיבות + ללהצליח ללמוד לכתוב בכלל.

“באמת תגובה ילדותית, איומה, מנבלת את הפה. לגמרי מצדיקה מחיקה”, אמרה לי קורל וינטר וסרמן, שדיווחה שגם היא נחסמה. “זה פשוט קסום שאתר כל כך מתקדם וחדשני, דוגל בשיטה מעוררת חיבה ואמפתיה כמו מחיקת תגובות גורפת. מחקו לי הרבה תגובות, שלצערי לא עשיתי להן פרינט סקרין. התגובה העיקרית הייתה אחרי ההודעה של שי רינגל, שהייתה מאוד מכבדת ורצינית. התגובה שלי הייתה ‘מעניין אם חורימבה יגיבו לו כמו בן אדם, או שימחקו את התגובה שלו’. ה’מענה’ של חורימבה היה מחיקה שלי, חסימה של האופציה שלי לעשות ‘לייק’ או להגיב, וכמובן – מחיקת ההודעה של שי. השחקנים העיקריים הם שי ואיתי. אני רק הקישוט. שי ואיתי העלו שאלות לגל, וקיבלו מחיקות במקום תשובות. אגב, אחרי החסימה של איתי, הוא שלח לגל שאלה בהודעות הפייסבוק לפני 4 שעות [זה היה בשבת בערב; ע”ק]. באופן מפתיע, הוא לא קיבל תשובה”.

זו ההודעה של רינגל שנמחקה:

רינגל כתב על כך אצל וינטר וסרמן: “ההודעה שכתבתי להם לפני שהיא נמחקה […] היתה מאוד מכבדת ומאוד רצינית. פניתי לגל מור להסביר לו שהוא לא ענה על אף אחת מהשאלות שלי. וזה למה כתבתי 999 הודעות אותו הדבר כפי שהוא טוען. במקום לענות הם פשוט מחקו אותי וחסמו אותי. ככה עושים למי שמבקר את חורים ברשת. בשביל אתר שמתיימר להבין משהו באינטרנט, הם בהחלט עושים את כל הצעדים אל הנכונים. מצחיק שאחר כך הם העלו איזה אייטם על איך תאגיד גדול התנהל לא נכון ברשת”.

גל מור ביקש שלא להגיב לפנייתי בנושא, אולם הסביר את עצמו עוד קודם לכן בשרשור המקורי:

אני חייב לציין שאני מאוד מרוצה מהדיון והלהט של כולם (אם להתעלם מהעובדה ש-89% ממנו כולל את השורשים טרל, קקי,זבל, מין ו-999 תגובות של שי רינגל שחוזרות על עצמן). הדיון הזה דולל מהותית מההכפשות, הירידות, והאוף טופיקים של כל הצדדים שאין ביניהם שום קשר לחופש ביטוי ונותרו רק התגובות הענייניות שנותנות ביטוי לכל הטענות. מי שרוצה לקרוא את הדיון השלם מוזמן להציץ אצל עידו קינן או אצל וייסמן.

הסיבה שאני מרוצה היא שפוסטים אמורים לעורר באזז ולא להוביל לשכתוב,מחיקה או התנצלות. מצחיק איך כולם דמוקרטים גדולים כל עוד דוגלים בעמדה שלהם. הביקורת נגד פארודיה שאי אפשר להבדיל בינה לבין המקור לגיטימית. המעשה שאריאל עשה אף הוא לגיטימי אבל פרובוקטיבי וסביר שידע שיעורר ביקורת. לא סביר לקרוא לביקורת לא לגיטימית. שיישא אותה בגאון מצדי. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא לקחנו תגובות של וייסמן ושל וייצמן, שהיו מעשירות את הפוסט.

ברודו המשיכה את הדיון בפייסבוק של הגולש איתמר שרק שפירא, ששיתף את הפוסט שלי בנושא. להמלצה לא להשיב לטרולים היא השיבה: “אני משתדלת להתעלם, אבל זה היה פשוט מהנה מדי לתת לעצמי דרור להיות הכי גועלית שאני יכולה. הוא העליב אותי אישית בלי שום סיבה, אז הרשתי לעצמי לרדת לרמתו. מדי פעם מותר לי”. ברודו האשימה: “זה היה ויסמן נגד אילנה. ולא מאתמול. הוא רודף אותי כבר תקופה ארוכה כי חבר שלו שלח אותו. זה סיפור הרבה יותר ארוך ומורכב משנראה, אבל בניגוד לאריאל, אני לא עושה לאנשים אאוטינג בשרשורים ציבוריים. התבהר לי כאור שמש שאריאל לא תוקף את חורימבה אלא את אילנה כשהוא התחיל לשלוף עובדות על חיי המין שלי שהיה יודע רק אדם שהיה חלק מהם, והפסיק להיות. ומשום מה עדיין לא התגבר על זה ושולח חברים שלו לתקוף אותי” (ויסמן הגיב על כך באותו שרשור: “לגבי ההאשמות בדבר ‘חבר ששלח אותי’ – מצטער, אילנה, אבל כפי שהיממה האחרונה הוכיחה, זה בהחלט אפשרי שמישהו יחשוב שאת לא ראויה לעסוק במקצוע הזה גם בלי איזשהו מניע נסתר. את המידע הסודי ביותר הזה על חיי המין שלך שמעתי כבר משני מקורות שונים. לשמחתם, אף אחד מהם לא היה מעורב בחיי המין שלך”). מסקנתה של ברודו לעתיד: “אני חושבת שלמדתי את מה שאני צריכה מהסיפור. יש לי הרשאות אדמין בעמוד של חורימבה ובפעם הבאה אני פשוט אעשה ‘אופס נמחק’ על פוסטים של אריאל ויסמן ואלו שכמותו, כמו שעושים בעמודים של כלי תקשורת ‘גדולים'”.

“לא מחקתי כלום בשרשור. לא חסמתי איש”, אמרה ברודו בראיון לחדר 404. “וכן, אני מוחקת תקיפות אישיות נגדי מעתה. התקיפות מסתירות את הביקורת. אם בנאדם בא וכותב אילנה חרא של כתבת, אני הולכת למחוק את זה. אם הוא בא וכותב שהוא לא מסכים, או יש לו טענות – וואלה, מקובל עלי”.

ואם הוא אומר “אילנה כתבת גרועה”?
“ולא מנמק? אני מניחה שקודם אשאל מדוע הוא חושב כך, ואם הוא יקלל אותי בפרטי, אז אמחק. מה שכן, אם יש משהו שהבנתי מהסופ”ש הזה הוא שבאמת אין לי שום סיבה בעולם לבזבז את האנרגיה שלי על אנשים שלא שווים אותה. אני לא רוצה שישתמע שאני מנסה לסתום פיות. כי זה באמת לא מה שאני רוצה. אני פשוט רוצה להימנע מקונפליקטים כאלה בעתיד. טוקבקיסטים הם טוקבקיסטים. כתבתי את זה גם בשרשור. אלא אם גל מחק גם את זה. זה הבית שלו. כשאנשים באים לבית שלו ומחרבנים על הרהיטים, אני יכולה להבין למה הוא ירצה למחוק את זה. גם אם זה קקי שלי”.

בתגובתו בשרשור, ויסמן סיפר שהמריבה בינו לבין ברודו החלה עוד קודם, כשהגיב לפוסט שלה במילים “יופי אילנה עכשיו בבקשה תכתבי את הפוסט הזה כמו בן אדם מבוגר שהדברים שהוא כותב ראויים להיקרא על ידי מבוגרים אחרים, תודה ):”, ואחר כך הסביר לה לבקשתה, בצ’ט פרטי, למה הוא התכוון. ויסמן גם התנצל (בערך) על האאוטינג:

בנוגע לאאוטינג – אני התנצלתי ואני מתנצל שוב (כי ההתנצלות הקודמת נמחקה על ידי חורים ברשת, שכל כך תומכים בחופש הביטוי שהם החליטו למחוק 250 תגובות מהשרשור. נשמע כמו צעד של אדם שבטוח בצדקתו!). זה היה מוגזם, לא מוצדק ולא הוגן, וזו כנראה ההודעה היחידה שהיה מוצדק מצד גל מור למחוק. אם כי שוב אציין שעשיתי זאת רק אחרי שקצו כל הקיצים וכל הנסיונות שלי להשיג תגובה עניינית על הפוסט המחפיר (לדעתי) שנכתב עליי נתקלו בהתעלמות, האשמות בטרוליזם וזלזול בתגובות שלי, והקש ששבר את גב הגמל היה כמובן ההתייחסות לחיי המין שלי שמנקודת ראותי בזמנו הכשירה את האאוטינג הזה (אם כי לטענת אילנה, להגיד על מישהו שאין לו חיי מין זו לא תקיפה אישית אלא “מטאפורה אירונית”. מדובר, להזכירכם, באישה שמתפרנסת מכתיבה).

גם אציין שעל אף שכל המשתתפים בדיון (בחורים ברשת, פה ובכל מקום אחר) היו לצידי ולא הופעל עליי שום לחץ להודות בטעות, בכל זאת התנצלתי. חורים ברשת/גל מור/אילנה ברודו, לעומת זאת, עוד לא התנצלו על ההאשמות הבוטות שלהם והיחס הלא הוגן שלהם כלפיי, אף על פי שהם לא הצליחו למצוא אפילו אדם אחד שיצדד בהם. מדובר, להזכירכם, באתר עם יותר מ-26 אלף אוהדים.

מי שרוצה לחפור בדיון, שיקליק לצילומי מסך של השרשור המקורי שויסמן פתח, אותו שרשור אחרי המחיקות והשרשור אצל שרק שפירא.

22 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 15 תגובות

אני קונה חורים ברשת בשביל המאמרים ומלחמת הפליימינג עם אריאל ויסמן :(

כל תיאור שאתן כאן לא יעשה צדק עם השרשור. הכי-טוב. אי-פעם. אז אני אתן רק את הרקע ואז צילומסך ארוך של השרשור, שתוכלו להשתעזע באופן עצמאי.

אריאל ויסמן יצר קומיקס על השריפה העצמית של משה סילמן, בפורמט של הקומיקס “דברים שמעצבנים אותי” של עינת צרפתי, ופרסם אותו בבלוג הקומיקס הפוגעני שלו, “מצחיקולים”, ובדף הפייסבוק של מצחיקולים. חלק מהגולשים חשבו שמדובר בקומיקס מקורי של “דברים שמעצבנים אותי”, וצרפתי הודיעה מדובר ב”פוסט מזויף” שלא היא יצרה.

גלעד גזית פרסם ביקורתי נגד הקומיקס בבלוג “הפטריה”, והפוסט שוכפל ב”חורים ברשת”. גולשים דיווחו על התמונה, והיא הוסרה על ידי פייסבוק (ובהמשך הושבה), לא לפני שויסמן כתב בדף של מצחיקולים: “הנאצים האדיבים בהנהלת פייסבוק מחקו לי את הקומיקס האחרון. תודה לכל החארות שדיווחו עליו כי זה העליב את הקומיקס הבכייני האהוב עליהם! אבל אתם יכולים להצית את עצמכם מצידי כי הקומיקס עדיין חי וקיים בטמבלר הקדוש של מצחיקולים”.

שלושה ימים אחר כך התפרסם בחורימבה פוסט על דיוני פייסבוק על גזענות באמנות, שהתייחס בין השאר לדיון פייסבוקי על גזענות בציורים של זויה צ’רקסקי. ויסמן קרא את הפוסט וכתב בפייסבוק של חורימבה: “הפוסט שלכם על הציורים של זויה באמת מעניין מאוד, אבל אתם לא חושבים שהמסקנה הסופית שלו – ‘הבעיה היא שהמדיום הופך אותנו לצופים עצלנים. אנחנו מתבוננים ומיד פוסקים במה מדובר. זו נטייה מדאיגה לחד מימדיות והשטחת הדיון’ – עומדת בסתירה מוחלטת לאופן שבו התייחסתם ליצירה שלי באחד הפוסטים הקודמים שלכם???”

העורך והבעלים של חורימבה, גל מור, השיב לויסמן בשם הפרופיל של חורימבה, ויסמן השיב, אנשים נוספים נכנסו לדיון, בהם כתבת חורימבה אילנה ברודו, והוא הידרדר מהר מאוד לפליימינג מהסוג שלא רואים בדרך כלל מחוץ למריבות פוליטיות חסרות פואנטה.

20 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 31 תגובות

ההתמודודות התקשורתית

ד”ר שלמה שפירא הוא ה”הנחמן שי” של הבולגרים החל מאמש והוא האיש שמנהל את כל המערכה התקשורתית בבולגריה כעת .

הוא הכין לאיחוד האירופי תוכנית מלאה כיצד מתמודדים במצבי טרור ברמה התקשורתית וברמה התיפעולית

הוא בביתו בארץ ודרך הטלפון והאינטרנט הוא מנהל את כל ההתמודודות התקשורתית של בולגריה כל כוחות הביטחון המשטרה והתקשורת מתייעצים איתו בכל רגע נתון בכל סוגיה שצצה החל ממה לעשות עם משפחה של נפגע פיגוע או האם לקחת את המשפחה לבית מלון כדי שעיתונאים לא יציקו לה וכן גם העיתונאים כל רגע מתקשרים אליו איך לנהוג ואיך לפרסם ומה כדאי לנסח

אז אולי כדאי שתרימו אליו טלפון, דוברוּת אוניברסיטת בר-אילן. הוא יכול גם לייעץ לכם לא לשלוח משפטים כמו “חוקרי בר אילן ממשיכים לעשות ימים כלילות לפתח את הידע המחקרי והמעשי המאפשר לממשלות ורשויות להתכונן טוב יותר למצבי חירום למען בטחון האזרחים והחברה”, שאומרים שחוקרי בר אילן מבלים את ימיהם בשינה.

20 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, Press, Release | להגיב זה מגניב

משרד השיכון לבלוגר: הכנס שלנו לא מיועד לעוסקים בהסתה

יואב לרמן, דוקטורנט לגיאוגרפיה וחבר הוועד המנהל של עמותת מרחב לעירוניות בישראל, ביקש להירשם לכנס של משרד השיכון על תכנון רחובות בערים. התשובה שקיבל מסגנית האדריכל הראשי במשרד הבינוי והשיכון, מיכל נאור-ורניק, היממה אותו: “הכנס הקרוב מוגבל במספר המשתתפים ומיועד למתכננים העוסקים בתכנון וביצוע ולא לעוסקים בהסתה, לפיכך אנו נאלצים בשלב זה לדחות את בקשתך”, כתבה נאור-ורניק. “מכיוון שההנחיות החדשות לתכנון בערים נכתבו ע”י המדינה ביוזמת אחד מ’גופיה המיותרים’ כמו משהב”ש, הן מהוות את המרשם הבדוק לרציחות הבאות במרחב הציבורי, לא בדיוק ברור לנו על מה ולמה הינך מגלה עניין בהשתתפות בכנס”. האימייל נחתם בשם אגף האדריכל הראשי.

התשובה הבוטה באה בתגובה לפוסט שפרסם לרמן בחודש מאי בבלוגו “עוד בלוג תל אביבי” בנוגע לרצח של גדי ויכמן בבאר שבע, פוסט שממנו לקוחים דברי הביקורת שציטטה נאור-ורניק. לרמן טען בפוסט כי “המרחב הציבורי המפורבר הופך למקום ללא פיקוח פסיבי של מבוגרים”, שאל “מה אמורים לעשות בני נוער בשכונות פרבריות חדשות?”, והאשים: “[זהו] רצח קלאסי על רקע תכנוני ועל מערכת התכנון הישראלית, ובראשה משרד השיכון ומשרד הפנים להרכין ראש ולהתאבל על כך שהיא יוצרת עוד ועוד מרחביים ציבוריים פרבריים מסוכנים מאוד”. נועם דביר פרסם דברים דומים ימים ספורים לאחר מכן ב”הארץ”.

“בכל שנותיי בתחום התכנון העירוני, כחוקר, כאקטיביסט וכבלוגר, שלוו לא פעם בביקורת חריפה ובפעילות רבה מול רשויות עירוניות וממשלתיות כאלה ואחרות, לא נתקלתי ביחס מחפיר כזה מפקידות ממשלתית”, אומר לרמן. “ניכר כי משרד השיכון טרם הפנים שזכותו של אזרח במדינת ישראל למתוח עליו ביקורת, ומעדיף שבאירועים אותם הוא מארגן יהיו רק אומרי הן והלל. אני מקווה שמשרד השיכון, האמון על חלק מהתכנון העירוני בישראל, ישכיל לתעל את האנרגיות שלו למקומות חיוביים יותר, ובראשם פיתוח עירוני אמיתי שמייצר מקומות אהובים שטוב לחיות בהם כדוגמת מרכז תל-אביב ומרכז ירושלים, שנוצרו כאן לפני שנוסד משרד הבינוי והשיכון הישראלי”.

דובר משרד הבינוי והשיכון, אריאל רוזנברג, מסר בתגובה (כל ההדגשות במקור): “מדובר בכנס שמאורגן בשיתוף עם משרד התחבורה ובו מספר מקומות מוגבל, כפי שמופיע בהזמנות שנשלחו לקהל משתתפים מוגדר של מתכננים ומהנדסים – קהל יעד אשר צפוי לעסוק בפועל בביצוע ובהטמעת ההנחיות שנוסחו במדריך החדש ושיוצגו בכנס. כל שאר הגורמים שביקשו להירשם, לרבות אנשים מתוך אותם משרדי תכנון, הנדסה ואדריכלות מוזמנים – קיבלו תשובה שבשלב זה אין מקום וכי תשובה סופית לממתינים הרבים תינתן בימים הקרובים בהתאם לאישורי השתתפות. עם זאת, אנחנו מצרים על סגנונו המתלהם הגובל בהסתה של מר יואב לרמן תוך פגיעה אישית ומקצועית בעובדי משרד הבינוי והשיכון ומוחים עליה. ביקורת מקצועית הינה ברוכה ולגיטימית, אולם במקרה זה אין מדובר בשימוש לגיטימי בחופש הביטוי. כותרת מאמר כמו ‘רצח על רקע תכנוני’ אינה סבירה בשום היבט, כמו גם משפטים משולחי רסן לפיו ‘מערכת התכנון הישראלית שיוצרת מרחבים ציבוריים שמבזים את האדם היא האחראית בראש ובראשונה לרצח של גדי ויכמן ז”ל’ או ‘אני מציע שמדינת ישראל באמצעות אחד מגופיה המיותרים כדוגמת משרד השיכון, תממן מחקר בסיסי שיבחן את מיקומן הגיאוגרפי של אותן תלונות רעש בפארקים (שלעתים נגמרות בלוויות)’. תחושתנו כאנשי מקצוע המשרתים במערכת הציבורית היא שכשם שיש לדאוג ליחס המקצועי והנאות של עובד ציבור כלפי הציבור הרחב, גם ציבור זה צריך לכלכל את צעדיו ומילותיו כאשר הוא מעביר ביקורת על פועלו של הממסד. מר לרמן כמו גם עיתונאים וגורמים נוספים העוסקים או המתעניינים בתחום, יוכלו להשתתף בכנס על מנת שיחשפו לפעילות החיובית – בכפוף למגבלות המקום האמורות לעיל”.

18 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 14 תגובות

מפלגת העבודה מחפשת כותבי ממים. אתם תזריקו לעצמכם איידס מרוב צחוק

טל שניידר מדווחת בפלוג:

בינתיים במפלגת העבודה מחממים מנועים ומחפשים כותבי ממים. האופן שבו ממים הפכו למצרך מבוקש מדאיגה. אם הכלי הזה, שהאפקטיביות שלו נובעת מעצם היותו חתרני, עומד להשתלב בדף המסרים הפוליטי היומי, הוא יאבד מערכו האמיתי.

גם יהונתן קלינגר ודובי קננגיסר, המתמודדים על מקומות במפלגת העבודה, גייסו לטובתם ממיסטים. שאלוהים יעזור לנו בבחירות הקרובות.

18 ביולי, 2012 | בנושאים: מם (meme), פוליטיקה | 4 תגובות

לנקום בחברת התקשורת: עושים שירות לקוחות לשירות הלקוחות

המתנה ארוכה, נציג שאין לו סמכות לעזור, העברת שיחה לנציג אחר, הברזה מביקור טכנאי ועוד דברים מרושעים שאפשר לעשות לחברת התקשורת שלכם – במערכון מהתוכנית “פולדש” של אסף שגיא, אייל בראל ואהוד קינן.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=W6WuDbOXc2g[/youtube]

17 ביולי, 2012 | בנושאים: שירות לקוחות | תגובה אחת

שרה סילברמן תעשה את שלדון אדלסון!

פוסט של יהונתן זילבר

שרה סילברמן, הקומיקאית היהודית-אמריקאית ששמה את ה”פוי” ב”הומור בלתי צפוי”, יוצאת היום (ב’) בקריאה פומבית למיליארדר היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון, האיש ששם את הכסף שלו במערכות בחירות של שמרנים לבנבנים: תפסיק לתרום מיליונים רבים למועמד הרפובליקני מיט רומני – ואני אעשה אותך.

אתם מכירים את אדלסון משום שרווחי הקזינו הלאס-וגאסים העצומים שלו מממנים את החינמון משבש-המציאות “ישראל היום”; אחינו האמריקאים מכירים אותו משום שהוא דחף עד כה 36 מיליון דולר לכיסים של מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, והוא הכריז שהוא מוכן לעשות לאובמה raise עד לסכום של מאה מיליון.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=N3wYU3jprTI[/youtube]

“אם תתן את מאה המיליון האלו לאובמה במקום לרומני”, אומרת סילברמן, “אני – טוב, אני לא אשכב איתך, כי אני בחורה נחמדה, אבל אני אעשה לך scissoring כשאני לבושה בתחתוני ביקיני עד למיצוי. כלומר עד שתגמור”.

היינו מתרגמים את המונח האמריקאי scissoring, אבל חדר 404 זה בלוג לכל המשפחה. וחוץ מזה אנחנו לא ממש רוצים. לכו תשאלו את החברות הלסביות שלכם.

הסרטון מפנה את הגולשים לאתר ScissorSheldon.com, אתר כעור ומצחיק שקורא למיט רומני להפסיק לקחת כסף ממיליארדרים מזדקנים. אחד מהדפים באתר הזה, שנושא את הכותרת “מיהו האיש השווה מאה מיליונים?” מציין כמה פרטים שיעניינו כל ישראלי שסקרן לדעת מיהו האיש שמממן את העיתון המחולק ביותר בישראל:

2. הוא כנה לחלוטין לגבי קניית בחירות. הוא אמר שהוא “נגד עשירים-מאוד שמנסים להשפיע על תוצאות בחירות. אבל כל עוד אפשר לעשות את זה, אני הולך לעשות את זה”.

כסף, אינטרסים ומערכות בחירות היו נושא חם בארה”ב אפילו לפני שפורסם אצלנו תחקיר “עובדה” ההוא על הלוביסטים, אבל דומה שבבחירות הקרובות עומדים להשבר שיאים של הגזמה פראית וגועל שיגרמו אפילו לאמריקאים להגיד “רגע רגע, יכול להיות שהגזמנו”. במוקד הדיון נמצאות דרכים יצירתיות לעקוף את חוקי מימון מסעי הפרסום המגבילות את הסכום שאזרח או גוף יכולים לתרום למועמד, ובראש הדרכים היצירתיות האלו, ארגוני Super-PAC, שהם מעין… הן כמו עמותות, ש… בוא נגיד את זה ככה. סופר-פאקס הן… הם… הן דרך לתרום מאה מיליון דולר למיט רומני, למשל. וזהו.

אליה וקוץ בה: מי שעומד מאחורי הסרטון והאתר המשעשעים הם החבר’ה ב-JCER, “המועצה היהודית לחינוך ומחקר”, שהיא, בפני עצמה, גם היא, סופר-פאק. JCER עומדים גם מאחורי קמפיין בשם “השלעפ הגדול”, שנועד להעלות את קרנו של אובמה בעיני סבאים וסבתות יהודים ויהודיות באמריקה. צפו:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=JCqofKxjDZY [/youtube]

ליהונתן זילבר יש כבר מספיק משפחה