רשות המיסים תחפש העלמות מס בפייסבוק; לא בחברת פייסבוק, טפשונים!
כלכליסט מדווח ש:
באמת הגיע הזמן שמישהו יבדוק למה החברה הזאת לא משלמת מיסים ביש–
אה. זאת אומרת שבעוד העורכדין של משפחת השפע עופר מסדר לה חוק שלימים יפטור אותה משומה של מיליארד שקל, כולנו נהיה נתונים לבילוש מתמיד, ספק-חוקי, מצד רשות המסים, שתבדוק כל מה שאנחנו מוכרים, קונים, עושים ואומרים באתרי מכירות ובפייסבוק, חברה שבעצמה מגלגלת מאות מיליונים בשנה בישראל אבל לא משלמת מס כי היא לא גרה כאן כי לרשות המיסים אין כוח להתעסק איתה, בניגוד לרשות המיסים של בריטניה, למשל.
כותרת-משנה מדוייקת יותר לכתבה של כלכליסט היא “חברת כריית המידע ‘אתנה’ של ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, שבעבר מצאה בהצלחה את המטבע מתחת לפנס עשוי זהב ויהלומים, נשכרה לצוד בפייסבוק דגי רקק עבור רשות המיסים”. או כפי שתמצת הקורא קובי גנט: “מעלימי מס? בפייסבוק!”
תגובות מוצלחות של קוראים לסיפור הזה:
רועי עידן: “מעניין איפה החברה הזאת רשומה”.
מוטי פוגל: “מה יש לעידן עופר לחפש ביד2?”
אני: “אולי יש שם איזה מוזיאון בקשיים שאפשר לקרוא על שמו. או משאבי טבע בזול”.
יוסף כהן: “הוא מוכר שם את מה שנשאר מים המלח”.
ארז כהן: “איך מורידים את התמונה של הפרארי מהקיר?”
עופר סמוראי: “שיהיה לו בהצלחה עם בוגרי האוניברסיטה של החיים שלא עובדים אלא עובדים בשבילם”.
רמי יולזרי: “אני מעלים מיסים בגוגל +”
פיני שרגיל בן סירה: “אני מעלים מס בפינטרסט”
אהרן פוירשטיין: “מוכר 6 דירות בגאולה הייטס!!!!!!!! בתנאים מיידיים. ההודעה תמחק מיד כשתשלח! הצעות מחיר בפרטי!!!!! אפשר בתשלומים דרך פרוייקט הדסטארט!
שכחתי לרציניים בלבד :(”
נראה לי שצריך לעשות משהו.
קו צדק מאפשר לציבור לסייע לרשות המסים בהתמודדות עם עברייני המס ולמסור באמצעות דואר אלקטרוני, טלפון או פקס, מידע שיסייע בגילוי העבריינים, ובמניעת עבירות מס (מס הכנסה, מע”מ, מכס). באפשרותך למסור פרטים הידועים לך על עסקים שונים, אשר אינם מדווחים כחוק לרשויות המס, מעלימים הכנסות ו”עובדים בשחור”. המידע שיתקבל יטופל וייבדק במלוא תשומת הלב.
גוגל פיתחה בוט שמנצח אנשים ב”גו”, פייסבוק עדיין לא פיתחה אדם שיודע לבנות טופס דיווח נורמלי
פייסבוק, אם בדיווח על מודעה בעייתית נתתם לי לבחור מבין מספר סיבות ובחרתי בסיבה “משהו אחר”, הכוונה היא שאף אחת מהאפשרויות למעלה לא מתאימה, אז תודה שנתתם לי לבצע את תת-הבחירה “אף אחת מהאפשרויות למעלה”. עכשיו בבקשה תמצאו את העובד שאיפיין את טופס הדיווח הזה ותסבירו לו שהוא ירד בתחנה הלא נכונה, קריית הממשלה זה ברחוב קפלן מול מחנה הקריה.
הושלם מהלך קיצור תשקיפי תעודות הסל (צילום אילוסטרציה: רשות ניירות ערך)
(ההודעה לעיתונות מסתיימת בציטוט של יו”ר רשות ניירות ערך, פרופ’ שמואל האוזר: “קיצור התשקיף מאלפי עמודים לכמאה עמודים הוא מהלך חשוב שמשמש גם דוגמא לדרכה של הרשות הפועלת במרץ מחד להקל בנטל הרגולציה במקום בו הדבר מתאפשר ומאידך שומרת על עניינם של המשקיעים ומקפידה על גילוי נאות ואפקטיבי לציבור הרחב. אני מאמין כי צמצום היקף הדיווחים, ומיקוד המידע יקלו על הנגישות של המידע לציבור המשקיעים”. ברוח קיצור התשקיפים, הנה גירסה מקוצרת שלהם: “קיצור התשקיף יקל על נגישות המידע”).
הנה, “הארץ”, תיקנתי לכם את הכותרת על “האח הגדול”
הצנזורית הראשית מנסה להתאים את עצמה לטכנולוגיית המסע בזמן
הצנזורית הצבאית הראשית, אל”ם אריאלה בן אברהם, החליטה להראות לאינטרנט מי הבוסית. היא פנתה לכמה עשרות בלוגרים ומנהלי דפי פייסבוק בדרישה שיעבירו לה טקסטים לאישור לפני הפרסום. במקביל הציגה בן אברהם דרישה שחורגת מתפקיד הצנזורה, להציב נציג מטעם הצנזורה בקבוצות וואטסאפ שמשמשות להעברת מידע בין דוברים ועיתונאים. ינון מילס הכין כתבה בנושא לתוכנית “המגזין עם אושרת קוטלר” בערוץ 10.
הכתבה עלולה להיראות חד-צדדית – כל המרואיינים בה, ואני ביניהם, מותחים ביקורת על הצנזורה ומערערים על הצורך בקיומה, בפרט בצורת ההתנהלות הנוכחית שלה. מדוע הצנזורית עצמה, או נציג מטעמה, או תגובה שלה, לא מופיעים בכתבה? כי היא סירבה להגיב.
לפני תחילת צילומי הכתבה, סיפר לי מילס, הוא פנה לצנזורה, ושיחת ועידה נערכה בין סגן הצנזורית (הצנזורית שהתה באותו זמן בחו”ל) לבין מילס ועורכו. מילס ביקש ללוות את אנשי הצנזורה בעבודתם, לתעד אותה ולשמוע את הצד שלהם, ואו לראיין את הצנזורית ואו לקבל תגובה. בצנזורה סירבו לכל הבקשות, והודיעו שיצפו בכתבה ואחר כך יחליטו אם להשתתף בה.
בהתנהלות עיתונאית רגילה, גוף עיתונאי לא מעביר לגופים מסוקרים את הכתבות עליהם במלואן לפני שהם מחליטים אם ואיך להגיב. הגוף המסוקר מקבל בקשה לתגובה, או יושב מול כתב ועונה על שאלות, ואת הכתבה המלאה הוא יראה כשהיא תתפרסם. הצנזורה זוכה לראות מראש כתבות עליה לפני פרסומן משום שהעיתונאים נדרשים להגיש לבדיקת הצנזורה כתבות שעוסקות בעבודת הצנזורה. כך זוכה הצנזורה לפריבילגיה נדירה ובעייתית, שבה היא לוקחת חלק בעריכת כתבות על עצמה.
(“מהקטעים שהם צינזרו עולה שהם ממש לא מבינים מה קורה באינטרנט”, מעיד מילס. למקרה שזה לא היה מובן, למשל, אחרי שפרשת בן זיגייר פורסמה בתקשורת בחו”ל ואחריה באתרי חדשות בישראל, ואז הצנזורה דרשה מהם להסיר את הפרסומים).
גם אחרי הצפייה בכתבה של מילס סירבו בצנזורה להגיב על העובדות והדעות שהושמעו בה. זה לא היה מפתיע – בצנזורה תחת בן אברהם לא חזקים בשקיפות. כשהצנזורה פנתה לכשלושים הבלוגרים והפייסבוקאים בדרישה שיעבירו לה כתבות לפני הפרסום, היא סירבה למסור את שמותיהם, למרות שעליהם עצמם לא אסרה (ככל הידוע) לפרסם שפנתה אליהם; כלומר, סירובה לחשוף את שמותיהם לא נובע מסיבות בטחוניות אלא מסיבות אחרות, אולי מרצון להימנע מדיון ציבורי וביקורת.
הצנזורה מסרה תגובה לכמה כלי תקשורת שדיווחו על צעדיה (“העין השביעית” לא היה אחד מהם; בן אברהם מתייחסת לבלוגים ולדפי ופייסבוק ככלי תקשורת לצורך החלת הסמכות שלה עליהם, אבל מגזין ביקורת תקשורת שפועל יותר מעשרים שנה לא ראוי לתגובתה), אבל הראיון היחיד שהצלחתי למצוא בנושא התפרסם בטיים אאוט תל אביב, ובו אמרה בן אברהם לכתב עמית יולזרי: “כבר כמה שנים שאנחנו עובדים עם דפי פייסבוק שמגדירים את עצמם כאתרי חדשות והם דפים ציבוריים. כבר ביצענו פניות כאלה בעבר, ומה שחדש עכשיו הוא רק האנשים שפנינו אליהם. […] הצנזורה נמצאת גם ברשת, במקרים שבהם היא צריכה להיות, אבל לא בעמודים פרטיים או בקבוצות נטולות רלוונטיות. […] חופש הביטוי עומד לנגד עינינו, אנחנו מצמצמים למינימום את מעורבותנו ובודקים היכן יש שיח ביטחוני שגולש לרשת. אני לא נכנסת לדפים פרטיים ולבלוגים בנושאי אופנה ומזון אלא למקומות שמועדים לעיסוק בענייני ביטחון, פתוחים לציבור ומוגדרים כעוסקים בחדשות”.
ההתנהלות הבלתי שקופה של הצנזורית בן אברהם בולטת לרעה מול זו של הצנזורית הצבאית הראשית הקודמת, סימה ואקנין-גיל, שהתראיינה לא אחת והסבירה את עמדתה לגבי פעילותה בכלל, ובנושא הצנזורה מול בלוגרים וכותבים ברשתות חברתיות בפרט, וגם פרסמה לקראת סיום תפקידה מאמר שבו קראה לבצע רפורמה במוסד שבראשו עמדה כדי להתאימו להתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות. נראה שבן אברהם מנסה להתאים את הצנזורה הצבאית לטכנולוגיה של מסע בזמן לשנות החמישים.
אמזון מקרינה סרטונים על גניבות ממחסניה • הידיים הקטנות של עורך הכתבה על טראמפ » האחראי על האינטרנט
והיום בסינמה אמזון: “גנבתי ונתפסתי”
אמזון דואגת לעובדי המחסנים שלה – כדי שלא ישתעממו בזמן שהם ממתינים לבדיקות האבטחה ולהחתמת הכרטיס בכניסה לעבודה, הם מוזמנים לצפות בסרטוני שיימינג לעמיתים-לשעבר.
לפי הדיווח של בלומברג, בחלק מהמחסנים מוצבים מסכים שטוחים, שעליהם מוקרנים סרטונים שמתארים גניבות-בעבודה שביצעו עובדי מחסנים. הסרטונים לא חושפים את זהותם של העובדים שפוטרו, אלא מציגה צלליות גנריות עם פירוט המוצרים שנגנבו, ובהם מצית, אייפד, איפור, מיקרוגל, משחקי וידאו וארוחת צהריים של עמית לעבודה; מחיר הפריטים שנגנבו; שיטת הגניבה, מהכנסת מוצרים לגרב ועד להחלפת כתובת המשלוח על החבילה; והעונש שקיבל העובד הגונב, מפיטורים ועד מעצר בידי המשטרה. אמזון לא הגיבה לפרסום בבלומברג.
מלבד סרטוני התעמולה, עובדי המחסנים נדרשים לעבור בדיקת אבטחה בסיום יום העבודה, כדי שהחברה תוכל לוודא שלא גנבו דבר. עובדי מחסנים תבעו בעבר את החברה שדרכה הועסקו באמזון, משום שהבדיקות עיכבו אותם בעבודה עד 25 דקות, והם דרשו לקבל שכר עבור הזמן הזה.
בדצמבר 2014 הפך בית המשפט העליון האמריקאי החלטה של ערכאה נמוכה יותר ופסק פה אחד כי אמזון לא צריכה לשלם לעובדים על זמן הבדיקות.
היד הקטנה והנעלמה של טראמפ
במגזין הטכנולוגיה וויירד התפרסמה כתבה על דמותו מוכת היגון של כריס כריסטי, המתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ארה”ב, כשפרש והודיע על תמיכה בדונלד טראמפ. אולם במקור הכתבה לא נקבה בשמו של טראמפ, אלא בכינוי “מישהו בעל ידיים קטנטנות”, רפרור לדיון המטומטם שבו המתמודד הרפובליקני מרקו רוביו דיבר על ידיו הקטנות של טראמפ, כנראה ברמיזה לכך שגם הזין של טראמפ קטן, וטראמפ טרח להגיב ולהגיד שהכל בסדר אצלו.
אף שהתייחסות לעגנית לטראמפ אינה חריגה בסיקור הבחירות בארה”ב, וויירד לא עשו זאת בכוונה, כפי שהודיעו בהתנצלות שצירפו לכתבה שעתיים אחר כך:
בשל חוסר תשומת לב שכללה התקנה של אפליקציית כרום במהלך תהליך העריכה, השם דונלד טארמפ הוחלף בטעות בצירוף “מישהו בעל ידיים קטנטנות” כשהסיפור הזה פורסם לראשונה
הכתב, ג’ייסון טאנז, פרסם באותו ערב טור מאלף שבו, לצד ניתוח המשיכה שיש בתוספים כאלו והפסיכולוגיה שמאחוריהם, פירט איך התקלה התגלגלה – תוסף קומי שמחליף כל מופע של שמו של טראמפ במונח ההוא היה מותקן במחשבו של איש צוות הארט שעבד על הכתבה של טאנז, ואף הודה בכנות כי “צוות ההפקה שלנו חשב שהצירוף הוא בדיחת-מטא, ונתן לה לעבור”.
טאנז דיבר עם יוצר התוסף, דן סינקר, שאמר לו שהכוח של התוספים הללו הוא בכך שהם כל כך מעודנים, שאנשים שמתקינים אותם נוטים לשכוח מהם לגמרי, ואז מופתעים לרגע כשהם מופעלים בהקשרים משונים: “אם אתה חושב על דפדפן כעל חלון, זה איך שאנחנו רואים את העולם – ולפתע העולם לגמרי משתנה. זה כאילו שהייתי מסתכל על השמיים והם היו סגולים. זה אותו אפקט”.
אשתו של סינקר שימשה דוגמה חיה לכך. סינקר שלח לה לינק לכתבה מהשיקגו טריביון על הפאשלה של וויירד, והיא השיבה לו, “או מיי גאד, הם פישלו! גם הם אמרו ‘מישהו עם ידיים קטנטנות’!”. מסתבר שהם לא, אלא שהתוסף של סינקר היה מופעל גם על המחשב של אשתו.
השנה היא 2016 ופרטנר עדיין לא התייאשו מתוכן גולשים
גיא פינס: “המהפכה לא תטולווז”
“אפילו אנחנו הופתענו לראות אנשים בוגרים שנכנסים כל כך עמוק לתככי הריאלטי, משקיעים כסף וזמן והרבה רגש”, תמה גיא פינס על אייטם שסיפר על קבוצת מעריצים של שי חי, משתתף בתוכנית הבידור “האח הגדול”. המעריצים יצאו להפגנה מול אולפני נווה אילן, מה שהוציא מפינס נזיפה כלפיהם: “האנרגיה הזאת היתה יכולה להיות מתועלת למאבק חברתי צודק, ממתווה הגז ועד דיור בר השגה”. הדברים נאמרו הערב בתוכנית “אפוסטרוף עם גיא פינס”.
גטטקסי לא הבינו את הקטע הזה של לא להפקיר את פרטיות הלקוחות שלהם
בפרשת ווייז-קלנדיה-פרטיות, הזכרתי שחברת גטטקסי פגעה בפרטיות לקוחותיה כשחשפה את נסיעותיהם בפני עיתונאי כלכליסט במסגרת מאבק עסקי נגד המתחרה אובר.
כשקידמתי את הפוסט בטוויטר, תייגתי בו גם את גטטקסי. בוט שירות הלקוחות שלהם, ואם הוא לא בוט זה יותר עצוב, לא הצליח לפענח את המסר המורכב שבציוץ שלי.
לא עברו הרבה ימים וגטטקסי הראו שהם לא מפלים לטובה עיתונאים, וכל מי שרוצה יכול לקבל מידע על נוסעים שלהם. אהוד קינן חשף בנקסטר ששירות הלקוחות של גטטקסי מוסר דוחות מפורטים על נסיעות של לקוחות החברה לכל אחד שרק מבקש זאת. החברה מסרה דוחות לאנשים שסיפקו מספר טלפון של הלקוח, בלי לוודא שהמבקש הוא הלקוח וגם במקרה שבו המבקש אמר במפורש שהוא לא הלקוח.
בגטטקסי טענו שמדובר ב”אי הבנה נקודתי בקרב אחד מנציגי השרות”.
אני עדיין מחכה לעזרה שהם הציעו לי בטוויטר.
בזק ביום האישה: אומרת ש”את צודקת. נקודה”, חולקת על שתי נשים, קורצת לאחת ומתעלמת מאחרת
חברות מסחריות לא צריכות להשתתף בימי חג ומועד, אבל הן לא מצליחות להתאפק, וביתר שאת מאז שבראו לעצמן ישויות וירטואליות ברשתות החברתיות, כפי שאבחן ג’ון אוליבר. בזק התעקשה לחגוג את יום האישה הבינלאומי, ועשתה זאת גרוע, כצפוי, ואז החמירה את המצב בדיאלוג עם הגולשות.
חברת התקשורת התחילה רע כשרידדה את האירוע המורכב לאמירה קצרה, קלישאתית, מביכה ומבזה – “את צודקת. נקודה.”, שאותה פרסמה כתמונה עם לוגו החברה וסיסמתה, ולצדה את הסטטוס “תכלס. יום האישה שמח!”
ואם לא די בכך – ולבזק לא די בכך – בזק אפילו לא עומדת מאחורי האמירה-שנהוג-להדפיס-על-ספלי-קפה-שקונים-בחנויות-פופ-גרועות שגאוני הפרסום והשיווק שלה הגו. כששתי גולשות כתבו שהן שוקלות להתנתק, נציגת בזק בשם נטלי לא קיבלה את דבריהן הצודקים, נקודה, אלא ניסתה להוציא מהן פרטי התקשרות כדי שתוכל לשכנען לחזור בהן מכוונת הנטישה. את צודקת, נקודה, אלא אם את רוצה להתנתק מבזק.
השתיים ביקשו להתנתק במחאה על הפוסט המביך. “באמת שוקלים להתנתק. נקודה”, כתבה ירוס אפרים, ואז הסבירה לנציגה נטלי: “חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מה זה כאילו יש לכם תגובות להכל חחח . באיזה קטע ההערה השוביניסטית הזו ?”. אורי גבעתי סירבה לשלוח את פרטיה בהודעה פרטית והסבירה: “הייתי שמחה אבל בעלי לא מרשה לי לשלוח הודעות לבד:(“. הפרופיל של בזק השיב לה בתגובה סמיילי קורץ.
שאלה מפורשת על השוביניזם של בזק, שהעלתה עדי איינבינדר – “אז למה חילקתם לעובדות שלכם ספר מתכונים?” – לא נענתה בבקשה לשליחת פרטי התקשרות ולא בקריצה – היא לא נענתה בכלל.
אם אתן נשים ולקוחות של בזק ויש לכן תלונות על השירות, על החיובים או על כל היבט אחר בהתנהלות החברה, אודה לכן אם תכתבו זאת בתגובות לפוסט שאומר “את צודקת. נקודה.”, ותספרו לי אם בזק קיבלה את דבריכן או ניסתה להתווכח.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
