דורבנות, מילים כ-
אסף שגיא הפעיל בצבא רשימת תפוצה בה אנשים שלחו מילים שחידשו בעברית. הוא רצה להעלות אותן לרשת במודל של אתר הסלנג האנגליתי Urban Dictionary.
הכרנו דרך חבורת היפופוטם, ושגיא ביקש רשות להעלות מילים מקטגורית “אבשלום קור” שבחדר 404. מפה לשם התחלנו לדבר על איך תיראה הגירסה הישראלית, והתוצאה עלתה בימים אלה לרשת: דורבנות.
אפשר להשתמש בדורבנות כמילון זמין למילים ששמעתם ואתם לא יודעים מה משמעותן, כחומר קריאה והעשרה, ואפשר ורצוי גם לתרום משלכם – מילים ועגה שנתקלתם בהם או שהמצאתם בעצמכם. בהמשך יעלו שם עוד תכנים מעניינים, כמו ניתוחים אטימולוגיים של סלנג עכשווי, תחרויות המצאת תחדישים וגירסה עברית של The Meaning of Liff.
Charles [expletive]ens
גוגל גרופס לא מרשים להשתמש במילים גסות. מילים גסות זה גם Charles Dickens, כי יש בזה את המילה dick, למרות שמדובר גם בשם אמריקאי לגיטימי. אייטם שלי במקו (ויש לי גם עמוד כותב, שעל התמונה שעלתה בו ג’וני עוד ישלם).
עוד אתר דמוי אובמה מבית KCS
אתמול דווח פה מהלשנה של גל חן (ולפני כן, נודע לי מאוחר יותר, בבלוג joint.co.il) על האתר המחודש של בנימין נתניהו, שחברת KCS בנתה בהעתקה מהעיצוב של האתר של ברק אובמה. דה מרקר וּוויינט דיווחו גם הם, עם קרדיט, ו-nrg (שבמסגרת התפרקותו המתמשכת נפרד אתמול מראש דסק החדשות שלו, אורי גליקמן) העתיק בלי קרדיט.
דוברו של נתניהו, יוסי לוי, אמר לדה מרקר ולוויינט כי “ההשוואה בין שני האתרים מחמיאה” (למרות שלא היתה פה השוואה בין האתרים אלא תפיסת הליכוד על חם בהעתקה), “הקו המנחה בקמפיין של הליכוד הוא פתיחות ושקיפות כלפי הציבור תוך שיתופו המקסימלי בהליך הבחירות” (למרות שהשקיפות והפתיחות הם תעמולת בחירות שבכלל לא קשורה לשאלה).
בדה מרקר ציטטו גם גורמים לא מזוהים בליכוד שאמרו כי “כמו בכל תחום, גם כאן מי שבנה את האתר למד מקמפיינים שונים ברחבי העולם”. מגיב אנונימי מעדכן ש-KCS למדה גם שהיא יכולה למכור את אותו קופיפייסט ליותר מפוליטיקאי אחד, ויישמה זאת כשמכרה אתר אובמה לרוביק דנילוביץ’, המועמד שניצח בבחירות לראשות עיריית באר שבע.
דורון פישלר מנענע מזכיר שרותם ריעני, שרץ לראשות תל מונד, העתיק בצורה בוטה את הלוגו של אובמה, את סיסמת השינוי שלו ואפילו את המבט. מזל שלא צבע את הפנים במשחת נעליים חומה.
אין חדשות טובות: על חשיבות של הזמן בכתיבה עיתונאית ועל העלמת מהדורת הדפוס מאתר “הארץ”
[הבהרה: הפוסט נכתב על ידי ניבה שושי. בגלל חוסר שימת לב הוא הועלה תחת שם אחר, והעניין תוקן]
פוסט אורח של ניבה שושי
אגדה אורבנית מספרת על אישה שבכל בוקר כשהגיע העיתון, נהגה לשלוח את המשרת לאחסן אותו במחסן לחצי שנה ורק אז לקרוא אותו. אותה אישה טענה שרק אחרי חצי שנה אפשר לדעת מה חשוב באמת. נזכרתי בסיפור הזה שוב לפני כמה שבועות כשאתר הארץ הודיע לקוראים על שינויים שמשמעותם מעבר ממהדורת אינטרנט, שהיא שיקוף של מהדורת הדפוס, לאתר אינטרנט חדשותי רגיל, דומה לוואלה, וויינט ונרג’ הוותיקים.
בעבר התקיימו באתר הארץ אונליין שתי מהדורות זו לצד זו. אתר הארץ אונליין תפקד כאתר אינטרנט חדשותי רגיל וכלל עידכונים שוטפים לצד מהדורה מקוונת של עכבר העיר (עכבר העיר אונליין) ותכנים נוספים על אלו שהופיעו במהדורה המודפסת, ומהדורה מודפסת שהיא גליון דיגיטלי של העיתון המודפס וכללה, בנוסף לתכנים המלאים שהופיעו בו, גם חלוקה דומה (והגיונית) למדורים, לצד האפשרות לקרוא בנפרד את כותרות העמוד הראשון ואת כל כותרות היום. המהדורה המודפסת עודכנה, בדומה לעיתון מודפס, פעם אחת ביום, לאחר שעברה הגהה ועריכה והוצגה בפורמט סולידי בצבעי שחור, לבן וכחול. מתיחת הפנים שעבר האתר כוללת איחוד מלא של שתי המהדורות, כך שהאתר החדש כולל בתוכו, בנוסף לתכנים ייחודיים לאתר האינטרנט, גם את תכני המהדורה המודפסת ללא אבחנה ברורה ביניהם. באתר החדש מוצגים כל התכנים בפורמט אינטרנטי מלא הכולל חלוקה שונה (ומשתנה) למדורים, עדכונים שוטפים, ואפשרות לכתיבת תגובות לכל אחת מן הכתבות המופיעות בו.
אתר החדשות “הארץ און ליין” זוכה כבר שנים לביקורות, בעיקר על נוחות השימוש בו והפרזנטציה, אבל גם על ההפרדה המלאכותית בין מהדורת הדפוס למהדורת האינטרנט. סמנכ”ל התוכן של קבוצת אתרי הארץ גדי להב אמר באחרונה בתגובה לביקורת שהאתר בפורמט הישן נתפס כ”לא מתעדכן”, “לא דינאמי” ו”לא כולל תכנים נוספים”. עם חציה הראשון של הביקורת אני נוטה להסכים. מקור הידיעה, או מקום העבודה הספציפי של מי שכתב אותה (אינטרנט או פרינט), באמת לא משנים. ל”זמני העדכון” או “מידת הדינאמיות” כמו גם ל”כמות התכנים הנוספים”, לעומת זאת, יש השפעה אדירה על השאלה “מה חשוב באמת”, והם עשויים להיות בעיה אמיתית דווקא בפורמט החדש של האתר.
מעבר לביקורת ולמחאה המוצדקות כשלעצמן על נוחות השימוש באתר החדש, ישנם הבדלים מהותיים בין אתר חדשות/עיתון אינטרנטי לבין עיתון מודפס. בניגוד לפורמט שהמהדורה סופית שלו מתפרסמת בשעה קבועה, עיתון אינטרנטי מצופה להתעדכן כל הזמן, ולכלול בתוכו כמות עצומה של תכנים ואינפורמציה. כל זה על חשבון האפשרות לסנן, למיין ולערוך.
הגודל קובע: טלוויזיה על סטרואידים ולא רק
חוקר התקשורת ניל פוסטמן טוען שהאינטרנט הוא בסך הכל טלוויזיה על סטרואידים. מבט באתר החדש של הארץ, כמו בכל שאר אתרי החדשות האינטרנטיים, מראה שמדובר בהרבה יותר מסתם טלוויזיה או עיתון שהתנפחו. הוא גם על ספידים.
הצורך לעדכן באופן שוטף, לצד התחרות בין אתרי החדשות השונים, מביאה לויתור כמעט מוחלט על עריכה. התוצאה, לעיתים קרובות, היא ידיעות שבמקרה הטוב כתובות באופן רשלני, מבולבל, מעורפל או לא קריא או סתם בעברית עילגת (או הכל ביחד), ובמקרה הרע מתפרסמות מבלי שאומתו.
בעיה שניה היא עומס התכנים. גדי להב מסביר כי מטרת השינוי היא “להוסיף מדורים”. בנוסף במדריך למשתמש שפורסם באתר החדש נכתב:
בחלוקה החדשה. באפשרותכם לגלוש במדורים השונים ולקרוא בהם את החומרים שפורסמו בעיתון, לצד העדכונים השוטפים של החדשות והחומרים הבלעדיים לגולשי הארץ און ליין.
לכאורה, אין רע בתוספת תכנים. בפועל, הצורך “לחדש” הופך את אתר האינטרנט לפח הזבל של סוכניות הידיעות. כל מה שיש הופך באופן אוטומטי לראוי לפרסום, ללא קשר לשאלה האם מדובר בידיעה חשובה או בעלת משמעות כלשהי לציבור הקוראים. לא מדובר כאן רק על כפילויות מיותרות שהן, נניח, חלק מחבלי הלידה הטכניים של האתר החדש, אלא על עומס של תכנים מיותרים. דוגמה ל”תוספת התכנים” היא למשל ידיעה מאת “סוכניות הידיעות” (מי זה?) על מצבם הבריאותי הירוד של 97.5% מהעיתונאים בסין, אינפורמציה מיותרת שהייתי שמחה לו הייתה נחסכת ממני.
קוצר הזמן בא גם לידי ביטוי באופי ובהקשר הכללי שבו מוצגות החדשות. בשונה ממהדורה מודפסת, אתר חדשות אינטרנטי מצופה להתעדכן בכל רגע נתון. בכך נמנעת למעשה האפשרות לעריכה שלוקחת בחשבון את התמונה הכללית שבה משתלב התוכן, ובעיקר את הצגתו בהקשר ראוי, או לפחות מתקבל על הדעת. העמוד הראשון של אתר הארץ בקטגוריית “העולם”, שאמורה לכלול חדשות בינלאומיות, כלל בוקר אחד לצד דיון בבחירות בארצות הברית ובהפגנות נגד ברלוסקוני באיטליה גם ידיעה על מועדון ריקודים בהולנד שמספק אנרגיה ירוקה בעזרת קפיצות הרוקדים. מסוג התכנים שהתפרסמו בעבר במדורים בשם “מוזר ומעניין” לצד סיפור על אנשים שנשכו כלבים ברוסיה.
כתחליף לעריכת תוכן אמיתית מציע אתר ‘הארץ’ המחודש
קובייה מיוחדת בשם “סוף שבוע” שתפנה לתכנים מגזיניים מהמוספים השונים של עיתון הארץ. חלק מהתכנים בקובייה זו יהיו ממוסף הארץ. כתבה על תרופה חדשה ומהפכנית, למשל, תהיה במדור בריאות, תחקיר על שחיתות ציבורית ימוקם במדור משפט ופלילים.
מחדשות כל שעה לחדשות עד מוות: הבעיה היא לא במדיום
חדשות הן סוג תוכן שונה מאוד מתכנים אחרים. בתפיסה הפופולרית, חדשות נחשבות לתחום “רציני”, ולמעשה לגרעין הקשה של העבודה העיתונאית. צרכני החדשות מניחים כי מה שמוגדר כחדשות הוא “מה שחשוב באמת”, ונוהגים להתעדכן בהן בקביעות בפורמטים השונים.
האינטרנט הוא מדיום האפשרויות הבלתי מוגבלות, בטח במובן של היכולת לדווח על חדשות כמעט בזמן אמת. קל להאשים את המדיום, ולטעון שזו הטכנולוגיה ואין ברירה אחרת, כפי שטענה למשל ענת ברשקובסקי מוויינט בשיחה עם סטודנטים לתקשורת: “לי אין פריבילגיה כמו בעיתון. הדד-ליין שלי הוא מיידי. אני כותבת את הידיעות בעצמי או מכתיבה לקלדנית שיושבת במערכת”. אבל האמת היא שזה שאפשר, לא אומר שצריך. חדשות חשובות באמת מספיק לרובנו לצרוך פעם אחת ביום, אחרי שעברו עריכה ומיון. מהדורת הדפוס האינטרנטית בפורמט הישן היא אולי מיושנת במונחים טכנלוגיים אך שפויה, רגועה והגיונית הרבה יותר לקוראים.
אפילוג: הערת שוליים על הקיצוצים בוואלה
הדיווח על הקיצוצים בכוח האדם בוואלה מזכיר לי שעריכה טובה היא לא רק עניין של זמן אלא גם של כסף. המשמעות האמיתית של קיצוץ בכוח האדם היא פחות כתבים, פחות עורכים והרבה יותר תכנים מיותרים וכתבות שנכתבו על ידי יחצנים. חבל.
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה
המשבר הכלכלי העולמי: בריטניה קנתה את איסלנד
דה מרקר (רק באתר, בפרינט זה בסדר):
(הלשין: ניתאי פרץ)
[עדכון 17:33] תוקן:
פשלולי מקו
אומת האינטרנט אורבת לאתר החדש מקו, מוצאת בו טעויות ושולחת לי לפרסום.
השעה תשע בערב. הכותרת הראשית במקו מדברת על דחיית הביקור של ציפי לבני אצל שמעון פרס ל-17:30. חבר’ה, אם הלכתם הביתה, לפחות תכבו את האור.
(הלשין: שי)
לורם איפסום 1:
(הלשין: אסף)
לורם איפסום 2:
(הלשין: שי)
ויש עוד אצל ולווט, כולל מתכנת שהשאיר הוראות לעמיתיו ב-meta של האתר.
אילתי-nrg (קופיפייסט)
nrg מעריב:
nrg מעריב:
• מן הארכיב: קופיפייסט רוטר-nrg
אזרחים שלא באים לקדם אג’נדה או סיעה כזאת או מתמודד אחר
[עדכון בסוף הפוסט: אדם שוב הגיב על הדברים]
“כמה אזרחים שרוצים להוציא את שכניהם וחבריהם מהאדישות” הקימו את אתר TLVote, “בחירות בתל אביב – יפו”, ומבטיחים ש”אנחנו לא באים לקדם פה אג’נדה או סיעה כזאת או מתמודד אחר”. באמת? אז למה האנשים שמאחורי הפילנתרופיה המקסימה הזאת לא מזדהים?
אה, כי הם אנשי הקמפיין של רון חולדאי. שרון גפן גילתה שהשרתים שלהם הם השרתים של ריפרש, החברה של אדם שוב שמריצה את קמפיין האינטרנט של חולדאי, יהונתן קלינגר איתר קרבה בין מספרי היוזרים בגוגל אנליטיקס של TLVote ושל בלוג הבחירות של חולדאי, TLV1, ואני יכול להוסיף שהדומיין עצמו רשום על שם ניצן פלס, מנהל הפיתוח העסקי של ריפרש.
מעניין אם האזרחים האובייקטיביים שהקימו את TLVote הם אותם אזרחים אובייקטיביים שפרסמו את מודעת הבחירות נגד דב חנין, שגם היא נחתמה באנונימיות על ידי “תושבי ת”א – יפו”.
* למי שעוד לא יודע, למרות שזה המידע הכי גלוי בעולם: אני פעיל ב-CityDov, הקמפיין האינטרנטי העצמאי לבחירת דב חנין לראשות עיריית תל אביב.
[עדכון 10/10/2008]
בתגובה שהפילטר העיף למודרציה וראיתי רק היום, אדם שוב כותב:
אתם חמודים אתם, והתרגשות שלכם מה”סקופ” משעשעת וחביבה.
ובכן: אין כל כוונה להסתיר מי עומד מאחורי האתר, אילו היתה כוונה כזו מן הסתם לא היינו רושמים את הדומיין על שם ריפרש.
הכל בסדר, והנה אנחנו מבהירים קבל עם ועדה ובאותיות קידוש לבנה שמטה חולדאי מפעיל את האתר,ונשתדל עם זאת לספק בו מידע מועיל ואמיתי ככל האפשר.
יש?
שנה טובה ומלאת אנרגיות טובות לכולם.
(:
שירה בגוגל אדז
והשירה עצמה מוצגת ונמכרת באתר של אורי פקלמן.
nrg, צרו קשר עם רוטר.נט
עמוד “כתבו לנו” הישן של nrg מעריב עדיין באוויר.
אבל זה בטח בטעות, לכן אני משוכנע שלא אכפת להם שרוטר.נט משתמש בעמוד הזה. נקווה שלפחות הפניות מגיעות למקום הנכון.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
