חפש דפי זהב ב-144
על הדמיון בין אתר בזק 144 החדש ואתר דפי זהב כתבתי פה, ובמזבלה רומזים לדמיון גם בקמפיינים.
144 החדש: מאיפה העיצוב הזה מוכר לי?
בזק הכריזה היום על “מהלך אסטרטגי להובלת תחום החיפוש העסקי באינטרנט”, שזה בעברית להתחרות בדפי זהב באמצעות אתר 144 שלה, b144.co.il (שברירת המחדל בו היא חיפוש של בתי עסק, לא של טלפונים של אנשים פרטיים; עוד מקרה של פגיעה בשימושיות לטובת שיקולים מסחריים).
כך נראה אתר 144 החדש:

שני שדות מימין, תחום עיסוק ומתחתיו שם עסק. משמאל שדה אחד, העיר. משמאלו כפתור חיפוש. קופי-פייסט של מבנה החיפוש באתר דפי זהב:

איך באים מספרים לעולם?
ב-12/5/2008 דיווח אמיתי זיו בדה מרקר:
רמפל קיבלה לפני כחודשיים אישור חד-פעמי לייבא 600 מכשירי אייפון לישראל. […] ההערכה היא כי כ-12 אלף מכשירי אייפון נמכרו בישראל
מאיפה הוא מביא את הנתונים שלו? מכתבה שפרסם צחי הופמן במעריב ב-26/3/2008:
משרד התקשורת אישר לייבא לארץ את מכשיר האייפון (iPhone) הפופולרי. באישור המיוחל זכתה לפני כחודשיים חברת רמפל, המתמחה בשיווק מכשירים סלולריים ואביזרים. […] במקביל למכירה החוקית של האייפון הולכת וגוברת תופעת ההברחות. כמות האייפונים שנמכרים בישראל בצורה לא רשמית מגיעה, לפי ההערכות של אבישי פריז, מנכ”ל חברת הנדי ל-12 אלף מכשירים.
ההערכה של מנכ”ל הנדי במעריב הפכה בדה מרקר להערכה אנונימית (כך קל יותר להסוות את מקורה ולא לתת קרדיט למעריב); ואילו ה”לפני כחודשיים” שבמעריב, שיוצא בסביבות סוף ינואר, הועתק לכתבה של דה מרקר חודש וחצי מאוחר יותר אך נשאר “לפני כחודשיים”, כלומר אמצע מרץ. עיתונות קופי-פייסט במירעה.
מן הארכיב: לראשונה בפעם השלישית, משרד התקשורת מתיר ייבוא אייפון
כך נודע לדה מרקר מקריאה בכלכליסט
גיא גרימלנד מדה מרקר העתיק יפה את הסיפור שפרסמתי היום בכלכליסט על חייל 8200 שנידון ל-19 ימי מחבוש על פרסום צילום מבסיס צה”ל בפייסבוק. מרוב המאמץ להקליד את הסיפור מחדש מהעיתון המודפס הוא שכח לתת קרדיט. גרימלנד, בפעם הבאה פשוט בקש ואני אשלח לך את הטקסט באימייל. ואולי תיקח שיעור מעמיתתך עדנה אברמסון בקפטן אינטרנט של “הארץ”, שזכרה איך מאייתים את השם שלי.
[עדכון 13:19]
גרימלנד התקשר אלי למחות על הפוסט. ביקשתי ממנו לכתוב תגובה, והבטחתי לצטט אותה בפוסט כלשונה:
עידו, כמו שציינתי בפניך בטלפון. ישנם כמה דברים שראוי להזכיר אם כותבים פוסט שכזה בלשון מכפישה.
1. בעיתונות יש מושג שקוראים לו פולו. גם אתה מכיר אותו. אנחנו לא עוסקים בנרטיבים, בסיקור אייטמים ובקרדיטים. התפקיד שלנו הוא סיקור המציאות והבאתה לקוראים. מה בדיוק אתה רוצה שהציבור ימנע מלדעת על העניין הזה רק כי זה נכתב קודם לכן בכלכליסט? כתבתי את הידיעה על החייל לאחר שהיא פורסמה ראשונה בכלכליסט עם תגית ענק “בלעדי”. הנה, הרווחת את לחמך ביושר. אבל מה בדיוק אתה רוצה, שמעכשיו אף אחד לא יטפל בסיפור?
2. בכל מקרה, בוודאי שלא העתקתי. האשמה של קופי פייסט מצידך זה על גבול לשון הרע. הלכתי, ביררתי את העניין. וידאתי שזה נכון ומדויק עם דו”צ (ואם לא, לא הייתי מפרסם). ואז פרסמתי. גם בכלכליסט נוהגים מעת לעת לעשות פולו, עוד לא ראיתי שהם מואשמים על ידיך ב”בהעתקה”. בינתיים זה רק דה מרקר ובכלכליסט זכים וטהורים.
2. רוצה לדון בגבולות האתיקה של העיתונות. מתי מגיע קרדיט לכתב ומתי הסיפור הוא נחלת הכלל? מצוין. רק תגיע עם ידייים נקיות. אתה לא בלוגר עידו. אתה עיתונאי בכלכליסט שמתחרה בדה מרקר. כתבת פוסט בנושא? אהלן וסהלן. למה לא לציין שכמעט באף מקום בעיתונות לא נהוג לתת קרדיט בפולואים, גם בכלכליסט. גם אתה לא ב-100%. וגם אם תעביר את החומר עם קרדיט, בעריכה יורידו לך את זה. ולכן לא תראה אף ידיעה מרגע הולדתו של כלכליסט שנותן קרדיט שזה פורסם לראשונה בדה מרקר או בעיתון אחר. כי זה המצב בתקשורת. זה יפה? האמת, לפעמים מעצבן ולפעמים לא. אותי זה היה מעצבן כשמדובר בסיפורים גדולים, תחקירים וכו’. ידיעת חייל נכנס לכלא בגלל פייסבוק שמישהו צלצל/שלח מייל/כתב הודעות פייסבוק אליך – לא ממש מכניסה את זה הסיפור הזה לקטיגוריה הזו.
3. בלי, קשר אם הייתי צריך לספור את כמות הפעמים שכלכליסט לא נתן לי קרדיט על ידיעות שפרסם אחרי, נראה לי שהייתי כבר מליונר שפורש מעסקי העיתונות. עידו מדובר בעשרות ידיעות.
מעקב 404
התפתחויות בסיפורים שפורסמו בחדר 404:
• עמוד הבית החדש של ישראבלוג, שנחשף פה, הועלה בכתובת נפרד לקבלת משוב מהגולשים. מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, פרסמה פוסט בו היא מסבירה את המטרות והכוונות מאחורי העיצוב החדש.
• בסניף שינקין 24 של AM:PM הסירו את השלט שמגביל את השעות בהן ניתן להחזיר מיכלי משקה. אני לא יודע אם גם ההגבלה הוסרה בפועל, ולא יודע אם הם ממשיכים להגביל ל-30 פחיות ללקוח. מה שאני כן יודע זה שסניף נחלת יצחק של אמפם מגביל לקוחות ל-20 פחיות.
• מדריך הסגנון של עיתון הארץ, שנכתב עליו בהיתוך קר למפגרים ופה, הוסר מאוויר האינטרנט. אבל כמו שתגבב תומר כהן, “מישהו כבר הספיק לגבות את המאמר כדי ששוקן יוכלו להוריד את המאמר המקורי מהרשת ללא כל חשש”.
• מגזין ManTalk של גלובס יצא לאור, והדומיין ManTalk.co.il, שאותו תפס יבגני זרובינסקי, עדיין בידיו.
• הכתבה המועתקת מגיזמודו הוסרה מאתר גאדג’טים של קשת.
גיזמודו רוצה אלפי דולרים; האם גאדג’טים מוכן לשלם?
סיפרתי לא מזמן על סקירת מקבוק אייר שפורסמה בגיזמודו, בלוג הגאדג’טים של גוקר מדיה, והועתקה, כולל תמונות, אל אתר “גאדג’טים” של רועי דויטש, שמשמש כערוץ המחשבים של אתר קשת [תיקון 21/02/2008 9:52] רועי דויטש מעדכן: “גאדג’טים נמכר במלואו לקשת לפני קרוב לשנה” [\תיקון].
בדקתי את תנאי השימוש של גיזמודו. הם מתירים לאתרים אחרים להציג שני זרמי-רסס, אחד של חדשות מקוצרות ואחד של חדשות מלאות שכולל פרסומות, ברשיון cc-by-nd, שאוסר ביצוע שינוי בתכנים, ואוסרים על שימוש בתמונות אם מדובר באתר מסחרי (כמו זה של קשת, למשל).
בעקבות הפרסום פנה אלי מישהו שביקש להישאר בעילום שם, אשר יצר קשר עם גיזמודו בנסיון להקים גירסה עברית של האתר. “בכדי להשתמש בחומרים של האתר ואפילו אחד יש צורך בתשלום של כמה אלפי דולרים, גם לתרגום”, הוא סיפר לי, וצירף תכתובת שלו עם גיזמודו.
הנה המכתב שלו (הוא ביקש להתנצל על השגיאות):
From: [השם הוסר לבקשת הכותב]
Date: June 19, 2007 11:03:20 PM PDT
To: blam@gizmodo.com
Subject: GIZMODO IsraelHi.
First of all gizmodo is a great site.
can I buy an Israeli domain of gizmodo?
www.gizmodo.co.ilbe in tough,
[השם הוסר]
והנה תשובת גיזמודו:
Hi [השם הוסר],
Thanks for your email about Gizmodo Israel. I’m afraid you cannot buy the Israeli domain.
We have formal licensing arrangements with partners in other countries. You will see that we have Gizmodo.fr, Gizmodo.de, Gizmodo.it etc. and many other domains worldwide. Our partners are commercial (ie they make money of the advertising on the site) and they pay us a monthly license fee for the right to use our content. You’d get the rights to use the brand name, the domain, the templates, and the content. Our partners typically translate 75% of the content and add about 25% local content themselves. You’d then be entitled to take all of the advertising revenues generated by the site, until a certain traffic threshhold is reached, at which point a small revenue share kicks in.
Can you tell me some more about your company, and how you would plan to manage this? Typically our partners are established media companies with writers in place and a sales team to monetize the advertising. It is a difficult thing to do to set this up as a person alone, especially given the license fee payable ($5,000 – $7,000 per month depending on the country). We do not do pure revenue share deals.
If this is still of interest, I look forward to hearing back from you.
Gaby
**************************
Gaby Darbyshire
Director, Gawker Media
[מספר טלפון ופקס]
www.gawker.com**************************
זרובינסקי הגבר
שני פוסטים שפורסמו פה ב-5 בפברואר התחברו לסיפור אחד:
זוכרים את יבגני זרובינסקי, שהקים אתר חדשות שמביא חדשות שפורסמו באתרים אחרים? וזוכרים את ManTalk.co.il, הדומיין שמשום מה לא נרכש על ידי גלובס שעומד להוציא מגזין גברים בשם ManTalk?
אז למחרת פרסום שני הפוסטים הללו, זרובינסקי קנה את ManTalk.co.il. עכשיו כתוב שם “ManTalk. פורומים לגברים בלבד. בקרוב”.
והדמיון בין הלוגו של ManTalk של גלובס –

לבין זה של ManTalk של זרובינסקי?

מקרי לגמרי. חוץ מזה, המילה Talk אצל זרובינסקי היא באדום על לבן, כשבגלובס היא בפירוש לבן על אדום, ככה שזה בכלל לא דומה. מה שמי שמטפל בסימני המסחר של גלובס יכול לחזור לנמנם על המקלדת.
עמיתינו בגיזמודו / שירות חדשות חדש באינטרנט
1) יהונתן לבל פרסם ב”גאדג’טים”, האתר של רועי דויטש שמשמש גם כערוץ הגאדג’טים של אתר קשת [תיקון 21/02/2008 9:52] רועי דויטש מעדכן: “גאדג’טים נמכר במלואו לקשת לפני קרוב לשנה” [\תיקון], כתבה בשם “MacBook Air – הסקירה / בחינה ראשונה של הנייד הנחשק בעולם“.
איך לבל השיג מקבוק אייר? הוא לא. בלוג הגאדג’טים גיזמודו מקבוצת גוקר מדיה השיג אותו. לבל השיג את הלינק לסקירה של גיזמודו, ואת התמונות. יפה מצדו שהוא לא שוכח לתת קרדיט בכתבה המועתקת עם התמונות המועתקות:
עד שהנייד הדק בעולם ינחת בישראל לסקירה מקומית מקיפה, הבאנו לכם את סנונית הסקירות הראשונה, שהכינו עמיתינו מ-Gizmodo
(מה שהזכיר לי סקירה ראשונה קודמת של אתר גאדג’טים, שפורסמה ביולי 2007. היא עסקה באייפון, הטלפון הסלולרי של אפל, ונשאה את הכותרת “בלעדי: ה-iPhone הראשון בישראל / למערכת גאדג’טים הגיע ה-iPhone הראשון בישראל – קבלו תמונות וחוות דעת ראשונית“. בואו נאמר ככה, בכלליות: כשאתה העיתונאי הישראלי הראשון ששם יד על אייפון בישראל, אתה פאקינג חותם על הכתבה בשמך, ואתה בטח ובטח שפאקינג מצטלם עם האייפון; יש חוקים מאוד ברורים בעניין הזה. מצד שני, אם יצרת קשר עם אמריקאי שקנה אייפון, ביקשת ממנו לגלוש עם המכשיר לאתר שלך, לצלם את זה ולשלוח באימייל וככה תפרת את הסיפור, אתה מן הסתם לא מצטלם עם האייפון, כי הוא לא אצלך ביד, ואתה יכול להסתפק בקרדיט “מערכת האתר”).
2) שירות חדש באינטרנט: אתר חדשות שמביא חדשות מאתרי חדשות אחרים, מילה במילה כמעט, עבור גולשים שלא יכולים לגלוש לאתרי החדשות האחרים, כנראה.
והנה ראיון עם האיש שהביא לכם את האתר הנהדר הזה, אותו ערכה כתבת שעובדת באתר נוסף של האיש הזה, ואשר מתפרסם באתר הנוסף של האיש הזה, כולל מחמאות משתפכות לאיש הזה ולאתר הנוסף הזה. הידד האח למנהיגנו האהוב!
השראה בפרסום: מתה על השישי משפחתי שלך
הנה מודעות מקמפיין המיתוג מחדש של בזק, שהושק בסוף נובמבר 2007 (משרד הפרסום: אדלר חומסקי & ורשבסקי):
והנה המודעה של “שישי משפחתי“, יוזמה לעידוד ארוחות משפחתיות בערבי שבת, שהושקה בתחילת ינואר 2008 (משרד הפרסום: קוואטרו):
הצילומים המשפחתיים, גופן כתב-היד (ונדמה שמדובר באותו גופן בדיוק), צבעי הכחול-לבן: נדמה לי שלזה קוראים “השראה”. מעניין אם אחד הצדדים יפנה לצד השני ויבקש ממנו לשלם תמלוגים על ההשראה הזאת.
עדכון 13/01/2008
יוד מעדכן בתגובות שקוואטרו שייך לקבוצת אדלר חומסקי & ורשבסקי, מה שאומר שלא מדובר בהעתקה, אלא במיחזור.
השראה בפרסום: מתה על השישי משפחתי שלך
הנה מודעות מקמפיין המיתוג מחדש של בזק, שהושק בסוף נובמבר 2007 (משרד הפרסום: אדלר חומסקי & ורשבסקי):
והנה המודעה של “שישי משפחתי“, יוזמה לעידוד ארוחות משפחתיות בערבי שבת, שהושקה בתחילת ינואר 2008 (משרד הפרסום: קוואטרו):
הצילומים המשפחתיים, גופן כתב-היד (ונדמה שמדובר באותו גופן בדיוק), צבעי הכחול-לבן: נדמה לי שלזה קוראים “השראה”. מעניין אם אחד הצדדים יפנה לצד השני ויבקש ממנו לשלם תמלוגים על ההשראה הזאת.
עדכון 13/01/2008
יוד מעדכן בתגובות שקוואטרו שייך לקבוצת אדלר חומסקי & ורשבסקי, מה שאומר שלא מדובר בהעתקה, אלא במיחזור.










