עוזי לנדאו פתח בלוג

עוזי לנדאו פתח בלוג בישראבלוג, כי התקשורת בעייתית בעיניו:

למה בלוג.

כי אני יושב מנגד ועיני כלות. אני רואה איך “מפלגת התקשורת” (ראו מאמר של גיא בכור בנושא) במקום שתתריע בפני הציבור על סכנות ותעורר וויכוח מעמיק, מעלימה עובדות, סותמת פיות מונעת מהציבור דיון אמיתי. הדמוקרטיה שלנו נגועה בסטליניזם תקשורתי.

כשסטלין, מגדולי העריצים ששלטו בבריה”מ, רצה להשתיק מישהו, הוא חיסל אותו פיזית. יורשיו, ברז’נייב ושות’, כלאו את יריביהם בבתי חולים לחולי רוח. ל”מפלגת התקשורת” שלנו יש ווריאציה משלה לנושא: היא מחסלת את מתנגדיה על ידי רצח אופי.

מישהו עומד בדרכה? – מיד, בעזרת הספינרים המיטיבים להמציא מילות גנאי, תהפוך את “המטרה” ליצור הזוי, נלעג, סהרורי, קיצוני, שכמו ברוסיה הסובייטית, אין לו מקום אלא במין בית משוגעים לאלה שאינם “משלנו”. ותרשו לי לגלות לכם משהו: מבית המשוגעים הזה יכול אדם לצאת רק אם “התגייר כהלכה” ורק אם אימץ את תורתה של מפלגת התקשורת. ככה אריק, שהיה בפיהם “שרון רוצח” שנים ארוכות, הפך באופן פלאי לאתרוג שמור כשהכריז על ה”התנתקות”. כי זה מה שמפלגת התקשורת שלנו מיטיבה לעשות: לזלזל, לגחך ולרמוס את מי שאינו לטעמה, ולרומם בלי חשבון את מי שבחרה בו מטעמי האג’נדה שלה. כלב השמירה של הדמוקרטיה? – הצחקתם אותי. בעצם צריך להתגונן מפניה. לעקוף אותה.

בקיצור, אני רוצה לדבר אתכם ישירות. זה מה שאני הולך לעשות בבלוג הזה.

נתניהו מזמין בלוגרים למסיבת העיתונאים שלו

ראש האופוזיציה בנימין נתניהו מזמין בלוגרים שעוסקים בחינוך ופוליטיקה למסיבת עיתונאים שיערוך ביום ראשון, בה יציג את תוכנית החינוך שלו. באפריל נפגש נתניהו עם קבוצת בלוגרים מתפוז. הוא גם מחזיק בבלוג באתרו הרשמי ובחשבון סנוז בתפוז, אולם הוא לא כותב אותם בעצמו.

הנה הודעה ששלחה מנהלת הבלוגים של ישראבלוג, אילנה תמיר, לבלוגרים נבחרים שהוזמנו לאירוע (ובלשכת נתניהו ביקשו לא להפיץ את דבר ההזמנה הזו עד יום ראשון, אז בבקשה אל תעבירו הלאה):

שלום שלום

את המייל הזה אני שולחת במרוכז לכמה בלוגרים בישרא-בלוג, שנראה לי שימצאו עניין בדברים להלן.

פנתה אלי יועצת התקשורת של בנימין נתניהו, וסיפרה שביום ראשון הקרוב, הוא יקיים מסיבת עיתונאים, שבמהלכה יציג את תוכנית החינוך שלו.

בין היתר, לצד עיתונאים “רגילים”, הם מזמינים בפעם הראשונה גם קבוצה נבחרת של בלוגרים מישרא-בלוג, העוסקים בפוליטיקה ו/או חינוך.

מסיבת העיתונאים תתקיים בשעה 10:30 בבוקר, במצודת זאב בתל-אביב, רח’ המלך ג’ורג’ 38.

מהכרות עם האיזור, בשעות האלו יש סיכוי סביר למצוא מקומות חניה ברחובות סמוכים (רק לא לשכוח לשים תו חניה. הם קונסים בלי הכרה) ויש הרבה מאד קווי אוטובוס שעוצרים ברחוב.

מבחינת נגישות, יש בבניין רמפה ומעליות.

כדי להכנס תהיו צריכים להיות רשומים ברשימת המוזמנים.

לכן, אם הנכם מעוניינים להגיע, שלחו אלי בבקשה שם מלא, מספר תעודת זהות, כתובת מייל ומס’ טלפון ואעביר אותם במרוכז.

בין אם אתם מתכננים להענות להזמנה ובין אם לא, בלשכת נתניהו מבקשים שלא נפיץ את דבר ההזמנה הזו, עד ליום ראשון.

שאו ברכה,

אילנה

איך אתם שותים את הפרסומת שלכם?

[בעקבות הפוסט על השקרים של קמפייני הגרילה שלח לי ארד אקיקוס, שעוסק בפרסום גרילה באינטרנט בתחום האינטרקטיב ופרסום בקהילות, פוסט שכתב בנושא אך טרם פורסם. ביקשתי ממנו לפרסם אותו כאן, והוא הסכים. –ע”ק]

קמפיין “קידסורסינג” לקופת חולים כללית של טוויסטד העלה שאלות רבות בקשר לאתיקה של שיטת הפרסום “הלא קונבנציונלי” שהתפתחה עם פריצת תוכן הגולשים והישויות החברתיות לחיינו.

בתור אדם שחי את התחום בשלוש השנים האחרונות, בעיקר בתור מתבונן וחוקר (ולפעמים גם ככותב), אני חושב שהגיע הזמן לפתוח דיון רציני בנושא.

הגולשים שיחליטו לקחת חלק בדיון כזה, יכולים לעצב את עתיד הפרסום ברשת הקטנטונת שלנו. אם זה יהיה פורה מספיק, אולי ייצא מכאן ספר כללים למשרדי הפרסום שעובדים בתחום..

גילוי נאות: האינטרס האישי שלי הוא לנסות להבין את הדינמיקה שמתפתחת בין גולשים שהם יוצרי תוכן מובילים לבין קמפיינים ומותגים שמשתמשים בשיטת הפרסום החדשה שמתפתחת.

אני בעצמי מנהל חברה שעוסקת בתחום ואני חושב שהדרך הכי טובה ליצור מערכת יחסים, היא פשוט ליצור מערכת יחסים.. חלק גדול מהמהות של זה היא לשאול מה הצד השני חושב.

מעט נתונים

מאוד בקרוב התקציבים יעלו והרשת תתמלא בפרסומות מהסוג עליו אני מדבר.

בשנתיים האחרונות גדל אחוז השימוש בשירותים מתקדמים (וידיאו, רשתות חברתיות, בלוגינג) ב-40% בכל שנה. זה כבר ממש הרבה אנשים שאפשר לפנות אליהם באופן אישי (כמעט מליון רק בפייסבוק!)

נשמע מצחיק, אבל נראה כאילו המפרסמים עוד לא עלו על זה. כמעט שני מליון גולשים מסתובבים בפלטפורמות חברתיות לפחות פעם בשבוע – זה כמעט שליש (!) מהצרכנים במדינה. מתוך תקציב של 900 מליון דולר לכל שוק הפרסום, התחום הזה זכה לתקציב של בין 10 ל-15 מליון דולר – זה כלום, ממש טיפה בים.

יום אחד, מאוד בקרוב, מישהו יבין שלסמוך על 578 אנשי הפיפלמיטר כמדגם מייצג זה קצת פחות יעיל מלבקש מגוגל אינסייטס את הנתונים בזמן אמת על הקמפיין שלך, בזמן שאתה ממקד את הפניה לקהל היעד המדויק ומטפח איתו מערכת יחסים.

אז כדאי שנדבר על זה..

כמובן שכולם מוזמנים להביע את דעתם – בלוגרים, אנשי פרסום, יצרני תוכן בוידיאו, מכורים לפייסבוק וכל ישות אחרת שיכולה לתרום בכל צורה לדיון..

שלושת הנושאים שאני חושב שאנחנו צריכים למקד את הדיון אליהם (אם מישהו חושב שיש עוד נקודות, הוא יותר ממוזמן להעלות אותן, אבל כדי שיצא מזה משהו חייבים למקד את הדיון):

  1. ספאמינג, זהויות פיקטיביות
  2. כן, שניהם באותה הקטגוריה.

    בקמפיינים שונים היו רבים שהגיבו שהקריאייטיב מוצלח, אבל הרעיון המאיס את עצמו בגלל שהפגיזו את הפורומים בספאם שקשור לקמפיין.

    אני באופן אישי מתנגד לספאם מכל סוג. אם הרעיון שלך טוב, הוא יתפוס את הבאז מעצמו. אין צורך לגרום לאותה הודעה להופיע ב-20 וריאציות שונות בכל חור ברשת.

    אני חושב שספאם זה כמו פרסומות על שלטי חוצות באיילון – זה סביל, ולפעמים יש איזה כוסית שתרצה להסתכל עליה, אבל בסופו של דבר אתה רוצה לחיות באוויר נקי..

    מצד שני, אני דווקא בעד זהויות פיקטיביות. לא דרך הפגזה של ספאם, אלא דרך סטודנטית למשחק שיוצרת באז בבלוג וידיאו יצירתי. אני טוען שכל זמן שהגולשים קיבלו תוכן איכותי, מעניין שלא מזלזל באינטלגנציה שלהם, “נו הארם דאן”. אחרי הכל, המטרה של האינטרנט היא שכולנו נהנה.

  3. ספינים שונים ותרגילי יחסי ציבור
  4. בתקופה האחרונה עלו קמפיינים רבים שמתחילים בתרגיל יחסי ציבור למטרת משיכת באז.

    קמפיין קידסורסינג (כבר ברור שהוא תרגיל של חברת פרסום), קמפיין ינואר המחוספס של ג’ילט וגם הקמפיין שלנו לאוקייקיופיד עם ענבר והטקן.

    אני אצטט מהתגובה של דורון טל, מנכ”ל סאצ’י אינטראקטיב, החברה שעמדה מאחורי קמפיין ינואר המחוספס של ג’ילט:

    האם נגרם נזק למישהו? האם פגענו ברגשות של מישהו? האם גרמנו למישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו או אמונתו? אם כן, אני מתנצל בשם המערכת. אבל האמת, אני לא חושב שזה קרה.

    בסוף היום נרשמו כמה הגיגים פילוסופים על החיים ועל שיער פנים, כמה אנשים השקיעו כמה דקות ויצרו סרטוני וידאו במובי-מייקר וכמה בליינים חגגו במסיבה שהם עצמם (ולא אנחנו) אירגנו במועדון בתל אביב.

  5. פרסום בבלוגים ובפייסבוק ותשלום לבלוגרים
  6. פרסום בבלוגים ובפלטפורמות חברתיות הוא כלי מאוד יעיל לפניה לקהילה ממוקדת. בעתיד תעלה היכולת הטכנולוגית למקד את הקהילה ואת האופי שלה ואיתה גם מחיר ותקציבי הפרסום.

אני אישית חושב ששני כללי ברזל צריכים להישמר:

  1. כנות. לתת לבלוגר/גולש את המוצר וזהו. שיחליט לבד מה הוא חושב עליו. למפרסם אסור להתערב בתוכן.
  2. לשלם לבלוגר/גולש. אם חברת הפרסום קיבלה כסף עבור העבודה, אין סיבה שהגולש לא יקבל שכר. אני חושב שפתיחות של הקהילה לנושא כזה יכולה ליצור מצב בו בלוגרים באמת מכניסים כסף מהבלוג שלהם, חלקם אפילו חיים ממנו. זה יכול לקחת קצת זמן וזה יצריך שיתופי פעולה עם תעשיית הפרסום, אבל זה בהחלט יכול לקרות.

החלק השני עליו אני מדבר הוא פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות.

הפלטפורמות האלו נתנו כלים למפרסמים, שאת רובם אנחנו עדיין לא ממש מבינים. יש בפייסבוק פוטנציאל אדיר לפניה ממוקדת לקהל היעד של מותג ספיצפי, והוא רק ההתחלה.

אם מפרסם בחר למקד את קהל היעד שלו לגילאי 13-17, הוא כבר לא צריך לפרסם בטלוויזיה בשעות מסויימות ולקוות שאף אחד לא הלך במקרה לשירותים, הוא פשוט צריך לבצע חיתוכים על בסיסי נתונים קיימים וליזום פניה ממוקדת.

השאלה היא איך לפנות לקהל היעד הזה.

חבר טוב שלי שגר בניו יורק מספר שהוא יכול לפנות לבנקאי שלו דרך חשבון הפייסבוק. הוא עדיין לא יכול לבצע פעולות בחשבון, אבל גם היום הזה יגיע.

אני חושב שצריך לעודד ארגונים, חברות מסחריות ונותני שירותים “לפתוח נציגויות” שלהן בפלטפורמות חברתיות שונות. לצורך הדוגמא, אני מתכוון לפעילות שטח של גולשים לטובת מועמדים בבחירות לראשויות המקומיות. בתקופה האחרונה נפתחו עשרות קבוצות ואירועים רלוונטיים בפייסבוק. אני חושב שהמועמד צריך לתמוך בפעילים שלו, ואפילו לשלם לחלקם, בדיוק כשם שהוא משלם לאנשי המטה שלו.

בגלל ששוק הפרסום עומד להתקיים עוד הרבה הרבה זמן, במיוחד עכשיו כשנתנו לו צעצוע חדש לשחק בו, אני רוצה לסיים ולשתף אתכם בתסריט זוועה שעלה לי לראש, למקרה שאף אחד לא ישנה את הכיוון אליו השוק הזה הולך: מאוד בקרוב עומדות לקום חברות פייסבוקמרקטינג, שזה בעצם טלמרקטינג, רק בפייסבוק. הם ישלחו לנו הודעה בשתים בלילה, ויבררו אם אנחנו בדיוק צריכים איזה וידיאו בתשלום שיפיג לנו את הבדידות. בבקשה אל תתנו לזה לקרות..

ארד אקיקוס הוא מנכ”ל משותף של וונרף אינטראקטיב, אסטרטגיה ופרסום בקהילות

פייסבוק: הבלוגים של תפוז עויינים זדוניים

ניסיתי אותם, ואני מסכים עם פייסבוק.

(ויה אורי צציק)

רזי ברקאי כתב “בלוג” ב”אינטר-נט”!

היה שווה כל הסיפור הבזיוני הזה של ה”תחקיר” של רז שכניק על רביב דרוקר בשביל שרזי ברקאי יפרסם טקסט באינטרנט.

מסלול חדש בבזק: בלוג עד הבית

פוסט של גילעד נס

בבזק העלו בלוגיה פנימית, כך מספר ישראל בלכמן מ”בלינק” (שהיתה שותפה במיזם) – כדאי לקרוא את הפוסט שלו לפני שתמשיכו כאן.

תודה שחזרתם. נתעלם לרגע מהעובדה שראיון של דובר בזק עם מנכ”ל בזק מוגדר בידי בלכמן כ”בלעדי” (גילוי נאות: הדובר גיא הדס הוא קולגה לשעבר, עיתונאי מעולה ואיש נחמד להפליא), ונשים לב לעובדה שבזק צריכה שהרגולטור יבעט לה בתחת בכדי שתבין באיזה עולם תחרותי היא חיה, לא משנה אם מדובר בתעריפים לצרכן, קדמה טכנולוגית או סתם פעילות של חברה ציבורית שהמשקיעים שלה בוודאי לא יאהבו את העובדה שבמקום לקצץ שומנים במקום הכי הגיוני, היא ממשיכה באווירת “שופוני” ארגונית כאילו היא עדיין משרד ממשלתי עתיק.

אחרי שהוציאו לפני פחות משנה בוחטה כסף בכדי לשנות את הלוגו (במקום פשוט לבחור בכלי “מלא” ב-PAINT, לבחור בצבע “כחול”, ולהקליק בתוך ה-B, או לשלוח צ’ק לנוויל Bרודי ולקבל בחזרה במייל את ה-B באפור), ובמסגרת אותו מיתוג מחדש גם טינפו את דלתות ישראל עם פליירים מעצבנים כדי שנשים לב שהם שינו את הלוגו (כי אנחנו טפשים מדי להבין את זה סתם מהסתכלות על החשבונות החודשיים או על שלטי הפרסום), עכשיו הם מוכיחים שוב שהם הכי יעילים מכולם, וכפי שמתאר בלכמן בפוסט, מצאו את הדרך הגאונית לספר לעובדי החברה על הבלוגיה החדשה: במקום להניח שכל מי שאמור לכתוב ולקרוא בבלוגים הפנימיים שלהם יכול לקרוא מייל, כלומר יעלה להם בדיוק אפס שקל לשלוח מיילים שמודיעים על הבלוגיה, הם משיקים “קמפיין ארגוני שהסיסמא שלו היא “שיחה פנימית – מדברים על הכל”. הקמפיין כלל דיילות, פוסטרים, פליירים, ופתקיות תזכורת שפוזרו בבנייני בזק המרכזיים”. אכן, בעידן טכנולוגי שבו הפצת ידע מתבצעת באופן דיגיטלי ובעלויות נמוכות, בבזק מפיצים ידע באמצעות דיילות ופליירים.

מצד שני, אלמלא הדיילות, יכול להיות שגבאי בעצמו היה מחלק את הפליירים*.

מנכ''ל בזק אבי גבאי מגיש ארוחת בוקר לעובדת מופתעת, עלק. צילום: פז בר, יחצנות בזק

*בנובמבר האחרון מיהרו בבזק להפיץ את העובדה (והתמונה) שלרגל המיתוג מחדש הפתיע גבאי את העובדים בארוחת בוקר במוקד 199 של בזק בתל אביב.

חשיפה: אוויל ברודי עיצב מחדש את היתוך קר למפגרים

צילומסך בלעדי של העיצוב של נענע10 החדש לא היה פה (גדי שמשון הקדים אותי), אבל עכשיו התגלגלו לידי הלוגו החדש והעיצוב החדש של היתוך קר למפגרים, פרי פוטושופו של מעצב-התת אוויל ברודי, שיעלו לאוויר בשעות הקרובות. ברודי מוכר כמי שעיצב אתרים כמו The Outsider, לה-גארדיה וטמקא.

כך נראה האתר היום:
היתוך קר למפגרים בעיצוב הנוכחי

הנה הלוגו החדש:
לוגו היתוך קר למפגרים בעיצוב אוויל ברודי
ברודי בחר להשתמש בפונט אריאל בלאק, שמייצג את העובדה שאין לו מקינטוש.

והנה האתר:
עמוד בהיתוך קר למפגרים בעיצוב אוויל ברודי

[עדכון 23:57]
מתוך דברים שיישא מנכ”ל zilzulאפס, ד”ר יחזקאל אוחיון, במסיבת העיתונאים לקראת ההשקה: “אחת המטרות שלנו היתה ליצור בידול משמעותי – שכבר מרחוק אפשר יהיה לזהות שזה זילזול אמיתי. רצינו לחרוג מהמבנה המקוון של עיתון מסורתי. zilzulאפס מזלזל בגולש הרבה מעבר לזילזול הרגיל – גאדג’טים, סלבריטאים, פוליטיקה, רובוטריקים, הפרשות גוף, כל המידע האיכותי באמת שיש ברשת. בעתיד יוצגו בו תכנים מכל הרשת, גם מחוץ לפתח תקווה”. הוא ידבר גם על ההימנעות של היתוך מכניסה לתחום הפופולרי של רשתות חברתיות: “אני לא מאמין ברשתות חברתיות, או באסתטיקה. אפור זה הלבן החדש, ולבן זה השחור הישן”‬.

ארז וולף קיבל גישה לגירסת הבטא הסגורה. הנה הביקורת שלו.

nrg מעריב עובדים על בלוגיה

nrg מעריב נמצאים בשלבים ראשוניים של הקמת בלוגיה, פרויקט אותו מרכזת ריקי כהן, מנהלת הקהילות של nrg.

האתר מפעיל כבר בלוגיה במסגרת אתר הצעירים שוקס, עליו אחראית כהן, ובעבר הרחוק תכננו שם להקים על אותה פלטפורמה מערכת בלוגים נוספת, במיתוג ועיצוב עצמאיים, שתשמש גולשים מבוגרים יותר, פרויקט שכונה “העיר התחתית”. אבל בפרויקט הנוכחי מדובר ככל הנראה על מערכת בלוגים נפרדת על פלטפורמה אחרת.

אלה צילומים מהטיול שלנו לבאר, ופה רואים אותי יורק פנימה

כתבו על חדר 404 ב-nrg מעריב:

חדר 404, עידו קינן
עיתונאי ב”כלכליסט”, בעל בלוג עוקצני והומוריסטי החובט בפאשלות קטנות של כלי תקשורת, ביח”צנים ובכל בעלי המקצוע המקיפים את המדיה.

ביקשתם חבטות – קיבלתם:

• למה האייטם לא חתום (“nrg מעריב”)?

• למה הלינקים לחלק מהבלוגים מובילים לפוסט ספציפי ולא לעמוד הבית של הבלוג?

• “בשנה האחרונה גילו לא מעט עיתונאים את יתרונות ניהול הבלוג ברשת”. זה לא ממש בשנה האחרונה, אפילו שזה תיאור זמן כאילו לא מחייב (ולא מצריך בדיקת עובדות). גם מבין הבלוגרים שנבחרו לייצג את התופעה, מחצית ותיקים הרבה יותר: לחץ חברתי, ולווט אנדרגראונד וחורים ברשת פעילים מ-2006, וחדר 404 מ-2003.

בוב הבנאי התגייס לחמאס ו-Lolcaterpillar: עיונים בשיח הבלוגרי פוסט “פיגוע הטרקטור”

זמן לא רב אחרי שערבי נסע עם טרקטור למסע רצחני בירושלים, פורסמה פה בדיחה בנושא, ועוררה בין השאר תגובות כועסות. אחת המבקרות דיברה איתי בטלפון, ואמרה שבתור מי שאין זבוב שעף ולא זוכה לפוסט ביקורתי אצלו בבלוג, אין לי הפריבילגיה לא להתייחס לדברים.

להמשך קריאה

← לדף הקודםלדף הבא →