אסאנג’ וג’ובס: המלך מת, תחי הממלכה
שני שליטים טוטליטריים, ג’וליאן אסאנג’ מוויקיליקס וסטיב ג’ובס מאפל, חטפו באחרונה מכה קשה בהפרש של ימים. האנשים הגדולים מהחיים נפלו קורבן לחולשות אדם: שרשרת טעויות אנוש, ואולי גם זדון נקמני, של אסאנג’, פורשי וויקיליקס והעיתון הבריטי גרדיאן גרמה לדליפה של 251 אלף מברקים דיפלומטיים אמריקאיים שבידי וויקיליקס בגירסה לא מצונזרת, שכוללת שמות של משת”פים ומסכנת את שלומם. מחלות קשות שהכו שוב ושוב בגופו השברירי של ג’ובס לא אפשרו לו להמשיך ולתפקד כמנכ”ל.
הביוגרפיות של אסאנג’ וג’ובס משיקות בנקודות מעניינות. ג’ובס נמסר לאימוץ; אסאנג’ גדל עם אב חורג שאמו התגרשה ממנו בהמשך, ואחר כך נחטף לאוסטרליה במסגרת מאבק משמורת של אמו עם גבר שלישי. שניהם עסקו במחשבים, כתחביב ובהמשך כמקצוע. שניהם למדו באוניברסיטה אבל לא סיימו את חוק לימודיהם. שניהם הולידו ילדים לבת זוג, נפרדו והתכתשו – אסאנג’ ביקש משמורת על הבן, ג’ובס התכחש לאבהותו לבת ולבסוף הכיר בה ושילם מזונות.
ושניהם רצו להיות שליטים יחידים, שאיפה שהיתה בעוכריהם. אסאנג’ איבד שותפים לדרך בוויקיליקס, וחירב את הבריתות שכרת עם גדולי העיתונים בעולם לפרסום מסמכים. ג’ובס נאלץ להתפטר מהחברה שהוא עצמו הקים בעקבות הידרדרות יחסיו עם המנכ”ל שהוא עצמו גייס. ולמרות זאת, שניהם ניצחו: בעוד מיזם אופנליקס של פורשי וויקיליקס לא מתרומם, וויקיליקס המקורי הביך ממשלים, אישים וארגונים ברחבי העולם, דחף את האביב הערבי והניע מהלך של שינוי דרמטי בדרך שבה פועלים התקשורת, הדיפלומטיה, הביון, אבטחת המידע, אומת האינטרנט ולמעשה העולם כולו. ג’ובס חזר לאפל כמנצח, הקים אותה מההריסות והביא אותה להישגים טכנולוגיים, כלכליים ותרבותיים שאי אפשר להפריז בחשיבותם.
השניים התמודדו בדרכים מנוגדות עם האסונות הנוכחיים. אסאנג’ פיזר האשמות, העלה את התדלופת לאתר, איים לתבוע את הגרדיאן ולא חולם לפרוש, אף שהוא עומד בפני משפט אונס בשוודיה ועלול לעמוד לדין באוסטרליה על התדלופת. ג’ובס, לעומתו, הרכין את ראשו בהכנעה בפני הטרגדיה האישית, הודיע על פרישה והכתיר לו יורש.
________________
התפרסם במקור בטור השרת במדור פי במוסף פירמה של גלובס, גליון ספטמבר 2011
לפיתה שלי ארבע פינות
הפיתות המרובעות התחילו לצוץ בסביבות מאי. “עצמאות בפיתה כבר לא תהיה כמו פעם”, כתב שי קורן בפליקר. “זו המצאה גאונית”, צייץ חנן כהן בטוויטר. “מה עוד האשכנזים יעוללו למזון שלנו. לא סבלנו מספיק במעברות?!”, התפלץ טריסטיאן בטוויטפיק. ואנטון ליבשיץ כתב בבלוגו: “עכשיו כבר ראיתי הכל”.
חוק ידוע הוא שחפצים מקבלים מגניבות חדשה אם משנים להם את הגודל או הצורה (תחשבו עפרון בגובה חצי מטר, אבטיח בגודל של תפוח וכו’). אנחנו רגילים ללחם מרובע (חלה), אבל פיתה מרובעת מעיפה לנו את המוח ברגע הראשון. ואכן, הפיתה נולדה כגימיק שיווקי של מפעל “פיתה אקספרס” של יגאל שי שאשא וצביקה יפרח. “הרעיון של ‘פיתה בריבוע’ התחיל בכלל ממחשבה על בידול באיכות הפיתה”, מספרת המנכ”ל, הילה מושקוביץ. “לאחר שנתיים של ניסיונות מרובים, הגענו לנוסחה מנצחת של פיתה בעלת מרקם מיוחד, משובח יותר וערב יותר לחיך. ידענו, שאם נצא עם פיתה עגולה על המדף, היא עשויה להיבלע בין שלל היצרנים בשוק. והמסר של האיכות וסטנדרט הייצור הגבוה שלנו – היה מתפספס. ואז נולד הרעיון, של לשנות את הצורה של הפיתה. מכאן, נזרקו כל מיני רעיונות לאוויר, על צורות וגדלים שונים של פיתות. הרצנו בדיקות רבות על צורות גיאומטריות שונות. חשבנו על פיתה בצורת מלבן, שתתאים לנקניקיה, אבל בסוף, הצורך להכניס פרוסה של גבינה צהובה לפיתה, או פיתה לתוך טוסטר – גבר. והריבוע ניצח”.
לדבריה, “בשל האווריריות שלה והמרקם הספוגי מבפנים, הפיתה מתאימה לספיחת נוזלים וטעמים ועונה על הצרכים של דוכני מזון”. התנסות שלי עם הפיתה העלתה שצלעותיה נכנעו לתכולה ונפרמו. יצויין גם כי הפיתות שקניתי לא היו בשיא טריותן, דבר שתרם להתפוררות. מושקוביץ אמרה: “אני מניחה שזה היה בתקופת הפיילוט, כשטרם הגענו למוצר המוגמר והסופי. “תופעה כזו – לא אמורה להופיע היום”.
הפיתות המרובעות משווקות לרשתות שבהן טיב טעם ויוחננוף, אולמות אירועים, מסעדות ודוכני מזון. הסנדוויצ’אי הוותיק דודי פליישר מ”הסנדוויץ’ של איציק ורותי” בשינקין נתקל בפיתה המרובעת וממש לא התלהב. לעומתו, המכולתניק השכונתי שלי העיד שהלקוחות אהבו את הגימיק וחיסלו את המלאי.
תוכניות לעתיד? מושקוביץ: “מגוון צורות גיאומטריות וגדלים נוספים, כגון פיתה מיני בריבוע, פיתה ביס מיני עגולה ופיתה בצורת משושה”.
_________
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 24.6.2011
מדפיסים מוזיאון ותולים בשדרה
בניגוד לתערוכות הפינגווינים, השוורים, הספסלים, האריות, הגלובוסים והדולפינים, תערוכת הרחוב Galería Urbana MNAC בשדרת רקולטוס במדריד לא נדרשת לאפולוגטיקה שתעטה עליה תחפושת מינימלית ודקיקה של אמנות. זאת מכיוון שהיא מציגה רפרודוקציות של יצירות ממוזיאון האמנות הלאומי של קטלוניה. כתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
לייק לינץ’
“פניה לקולגות ואזהרה מפני לקוחה המחלקת צ’קים ללא כיסוי”, קוראת כותרת פוסט שפרסמה בפייסבוק איה, מפעילת דוכן בגדים ואקססוריז בכיכר דיזנגוף. “לצערי אני נאלצת להזהיר אותכן מפני לקוחה […] אשר מסתובבת ומחלקת צ’קים ללא כיסוי”, כתבה בפוסט, לצד שמה המלא של הלקוחה ולינק לפרופיל הפייסבוק שלה. הלקוחה ראתה אזהרה קודמת שאיה פרסמה בפייסבוק, פנתה אליה והסבירה שהיתה מאושפזת בבית חולים, “מה שהיה מוזר לנוכח העובדה שב’קיר’ שלה היא כתוב שיצאה למסע שופינג. היא תבעה ממני למחוק את הפוסט שכתבתי וכשאמרתי לה שאינני מוכנה לעשות זאת החלה לאיים עלי. כשהבטיחה ונשבעה לי שבתוך יום תעשה העברה מחקתי את הפוסט. מאז עברו כארבעה ימים ולא קיבלתי את הכסף. מדי יום אני מתכתבת איתה בסמסים ונדהמת מהקלות בה היא משקרת לי שהיא עשתה העברה ולא ברור לה מדוע הכסף לא מגיע”.
גם רונית לוי תלמי התלוננה על עוול. בעלה, נכה צה”ל עיוור, הגיע עם כלב הנחייה שלו למסעדת פם פם, לא הורשה להיכנס ונשלח לשבת בכסאות מחוץ למסעדה, לפי הגירסה שפרסמה בפייסבוק. הסטטוס המרתיח לויקק, הוגב, שוכפל והוביל לפתיחת דף פייסבוק שקרא להחרים את המסעדה, ואסף 155 חברים. רק למחרת התפרסמה בבלוג “חורים ברשת” תגובת דורית רג’ואן, מבעלי המסעדה, שהסבירה שבני הזוג “ביקשו לשבת במקום בו המעברים צרים ולא נוחים. ביקשנו מהם בנימוס לשבת באזור אחר של המסעדה בו המלצרית יכולה לעבור ולשרת אותם. האשה סירבה ואמרה ‘אתם עוד תשמעו מאיתנו'”.
אפשר להבין את הפניה של המתלוננות לפייסבוק, וקשה שלא להזדהות איתן: הפורום הפומבי מאפשר לשחרר קיטור, מהווה קבוצת תמיכה ועושה צדק מהיר היכן שהרשויות מציעות ביורוקרטיה מתישה – תביעה קטנה ופנייה להוצאה לפועל נגד הלקוחה עם הצ’קים החוזרים, תלונה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נגד המסעדה.
אבל אי אפשר להתעלם מכך שמדובר במשפט שדה שמתנהל במעמד צד אחד, גוזל מהנאשם את האפשרות להתגונן, והופך את התובע לשופט שנותן פסק דין אשר מתורגם לענישה ציבורית מהירה וחסרת רחמים, בלי אפשרות ערעור. השיטה הזאת מנוגדת לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים כמו חזקת החפות והזכות למשפט הוגן. התפשטותה במדינה קטנה ומקוונת כמו שלנו עלולה לגרום לפגיעה בסדר החברתי. חשבו על זה רגע לפני שאתם עושים לייק ללינץ’.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 6.2011 של מגזין פירמה של גלובס
מהנעשה בקוטג’ספירה
ובכן: קוטג’. מבין שלל מוצרי הצריכה שמחיריהם עלו בשנים האחרונות, נבחרה דווקא הגבינה הגושישית ללכת בדרכם של גלעד שליט השבוי, הדלק המתייקר והטורקים שתמכו במשט לעזה ולקבל מאבק פייסבוק מתוקשר על שמה. למעלה מ-44 אלף גולשים הצטרפו לאירוע הפייסבוק “קוטג’ מוצר כ”כ בסיסי שעלותו הגיעה לקרוב ל 8 ש”ח. לא קונים במשך חודש!!” עורך האירוע, איציק אלרוב, קורא להתגבר על התשוקה למשך חודש: “שישאר בחנויות ויתקלקל עד שיורידו את המחיר!!”
המולטיספירה קפצה בשמחה אל תוך גביע הקוטג’. הקדשתי את הטור לנושא, והנה טעימה ויזואלית:
התחילה תנועה נגד קניית קוטג’ עקב עליית מחירים. איור: אור רייכרט.
מהמדרכה למוזיאון. צילום: קרן רובין.
הומלס? קנה קוטג’! איור: איתי נתנאל.
ליקוי קוטג’. איור: ניתאי פרץ.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים
חדשותלייק 10
אנשי החדשות בטלוויזיה המסחרית הם כבר לא עיתונאים צנועים ואפרוריים, עבדיהם הנאמנים של הצופים ותחום הסיקור – הם טאלנטים. טאלנט הוא המקבילה האנושית של מותג: הוא אמור לייצר קשר רגשי עם הציבור כמו במבה וביסלי, שכולם מכירים ואוהבים גם אם הם לא יודעים בדיוק מי היצרן ולאיזה תאגיד מזון בינלאומי הוא שייך. וטאלנט, כמו מותג, צריך דף מעריצים בפייסבוק.
לפני מספר חודשים נפתחו לאנשי חדשות 10 דפי פייסבוק מקצועיים על שמם, והם קיבלו הדרכה בנושא אצל אנשי אתר האינטרנט של הערוץ, נענע10. מאז מקדמים חלקם את הדפים המקצועיים דרך הפרופילים האישיים שלהם, לעתים באגרסיביות. אחד הבולטים שבהם הוא מתן חודורוב, שמפנה את אלפי חבריו שוב ושוב לדף המקצועי. באחרונה כתב: “המון אנשים מקסימים פונים אלי בפייסבוק ומבקשים שאצרף אותם לפרופיל – זה מאוד מחמיא לי, אבל לצערי פשוט הולך ונגמר לי המקום כאן… […] כל מי שמכיר אותי מוזמן ביותר להצטרף מעכשיו לדף ‘מתן חודורוב’ בעברית”. גם אביב פרנקל מפרסם בקביעות הפניות מהפרופיל שלו לכתבות שהעלה בדף המקצועי.
האם הקודקודים בחדשות 10 לוחצים על הכתבים לקדם את הדפים? “זו לא ממש הוראה מלמעלה”, מעיד כתב חדשות 10 שביקש להישאר בעילום שם. לפעמים אפשר להסתפק ברמז עבה, כמו העמוד בנענע10 שמציג את מספר החברים של כל דפי הכתבים, טבלת פופולריות אכזרית שמתעדכנת בזמן אמת. נכון לתחילת החודש, אלון בן דוד מוביל עם 979 חברים, אחריו חודורוב עם 860 ופרנקל עם 851. מוקד לחץ פוטנציאלי נוסף הוא נענע10, שיש לו אינטרס בקידום פייסבוק מאחר שהוא מחזיק בזכיון למכירת הפרסום של הרשת החברתית בישראל (מאידך, פייסבוק כל כך חזק שגם גופי תקשורת שמתחרים איתו על תקציבי פרסום נאלצים לקיים בו פעילות). “מדובר בחבורת כתבים מאוד תחרותית”, מעיד הכתב על עמיתיו, “ובשביל הספק שהבוסים מתסכלים מה קורה שם, אנחנו רוצים להביס בלייקים. בקיצור – אנחנו מעוררי רחמים”.
ומה קורה בחדשות 2? “הקימו לנו דפים לפני חודשיים-שלושה על ידי מחלקת האינטרנט של חברת החדשות”, אומר אחד הכתבים, שביקש גם הוא לא לזהותו בשמו. “מעולם, אבל מעולם, לא הפעילו שום לחצים כדי ש’נביא’ לייקים. למעט עצם ההקמה, רוב הפעילות בעמוד שלי היא יוזמה שלי כי אני חושב שככה צריך להתנהג במרחב הזה”.
מה לגבי התחרות החיצונית מול חדשות 10?
“אני לא יודע על תחרות כלשהי בינינו לבין כתבי ערוץ 10, אין לי מושג מה המספרים שלהם בכלל”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 6.2011 של מגזין פירמה של גלובס
המולטיספירה: מידות טובות
אחת מזירות המאבק למען דימוי גוף שפוי עוברת בקמפיינים שעושים שימוש בדוגמניות רזות באופן קיצוני, או בדוגמניות בעלות מידות סבירות שעברו דיאטת פוטושופ, שתי תופעות שעומדות בבסיס “חוק הפוטושופ“, שעבר באחרונה בקריאה ראשונה בכנסת. זרוע נוספת היא המולטיספירה, שלא מסתפקת בלהתעצבן ומשיבה מלחמה בדפי הפייסבוק של בתי האופנה, כפי שנעשה לאחרונה נגד גאפ ונעמה בצלאל.
וזה עוד החלק הקל. החלק הקשה הוא להכניס את הגוף שלך לתוך המאבק. למשל, לכתוב על מידותיך בבלוג, כמו שעושות שרונה ראובני בבלוג האופנה “שרונה יוצאת מהארון” וחגית גינזבורג בבלוג “קופסאות קימורים“, שסוקר כאן.
דנית גוטפריד לא פתחה בלוג, אבל במחאה על קמפיין גאפ כתבה “דנית, מידה 42”. הסטטוס הלקוני משך נשים נוספות להציג בגאווה את מידותיהן: “הילה. מ36 ל40 בחצי שנה”; “מלכה, חושבת שהיא 40 אבל קרוב לודאי שהיא 42 (שלא לומר 44)”; “מידה 40, לא אכלה כלום מאתמול בערב בגלל שטיפת המוח החברתית”; “קמפיין מחריד. לינדה, מידה 42”; “ענת, מידה 40, הבינה שזה בסדר רק לפני חצי שנה, עדיין לא מצליחה למצוא בגדים”; “מידה 40 ומקוטלגת במחלקת שמנות בקסטרו”; “מידה 40-42 וגם נמוכה, כך שכל מכנס משתלשל כמו שמלת הנסיכה קייט וכל חולצה מאימה רק בחזה ורחבה להחריד הלאה משם. חנויות הבגדים טרם חרצו את גורלי ומעדיפות לתעתע בי. רוב הזמן אני במידה שאמא שלי מתקנת אליה”; “איילת, מידה 38 (גם בנעליים!), לא בודקת מה כתוב על התוויות אם יש כאלה בבגדי יד-השנייה שאני קונה ושמחה שלחנות היד”ש האהובה עליי אין דוגמנית שתעורר פולמוּס שכזה”.
עוד מהנעשה במולטיספירה: הפריימריז במפלגת העבודה והחברים של ברוס וויליס >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים
המולטיספירה: יובל אברמוביץ’ רושם
בתחילת החודש פתח העיתונאי יובל אברמוביץ’ בלוג בשם “הרשימה“, שבו הציב לעצמו אתגר: עשר משימות לביצוע בתוך 400 ימים, מהתחטבות באמצעות כושר דרך ראיון עם אופרה ווינפרי שישודר בערוץ שלה ועד הקפת היבשת האוסטרלית בלי להוציא על זה כסף.
בגיל 16 עבר אברמוביץ’ תאונה שאיימה להשאיר אותו משותק על כסא גלגלים. הוא התגבר עליה, חזר ללכת ו”זה אולי, בקצרה, ההסבר להתנהלות ההיפראקטיבית שלי”, כפי שהוא מסביר בבלוג. בראיון למולטיספירה הוא מנמק את פתיחת הרשימה ב”שילוב של היפראקטיביות, סקרנות, רצון להיות חלק מהבלוגריה (סופסוף מצאתי את הרעיון הנכון לטעמי) ובעיקר הבנה שעל מנת להגשים את החלומות הנ”ל אני צריך סיוע חיצוני. והסיוע אכן מגיע בהמוניו. אני מוצף מכחמישים מיילים! ביום! מאנשים בארץ ובעולם שרוצים לסייע. מלאמן אותי בחדר כושר, ללמד אותי צרפתית ולסייע”.
400 יום ל-10 משימות זה פחות מחודש וחצי למשימה.
“הגבלתי את עצמי לתקופה קצרה כי זאת החוכמה. אנחנו רגילים בחיים שלנו לדחות דברים ולהגיד ‘בשנה הבאה’. כבר עשרים שנה אני אומר ‘בשנה הבאה אני הולך לחדר כושר’ או ‘השנה אין לי כסף ללמוד צרפתית’. די לתירוצים! אני, אגב, עובד על הכל במקביל ולא מקצה חודש לכל משימה. זורע זרעים”.
אברמוביץ’ מבקש מהגולשים לסייע לו במילוי משימותיו בכל דרך אפשרית, ובמקביל קורא להם לפרסם רשימות משימות משלהם. “המטרה של הבלוג”, הוא אומר, “היא לתת השראה לאנשים לשבת ולחשוב מה הם בעצם רוצים לעשות. לכתוב רשימה, להעלות אותה לבלוג תחת ‘הרשימות שלכם‘ ולמעשה להתחייב לעצמם. מעין חוזה עצמי. זה מדהים איך אנשים נבוכים לפרסם את החלומות שלהם או לחלופין להתחייב לעצמם”. ובכל זאת, הגולשים שולחים, ובאתר התפרסמו כבר רשימות של 39 קוראים מישראל ומחו”ל. “אני מרגיש שיצרתי מיני מפלצת ואני מוצא את עצמי מקדיש המון שעות ביום למענה למיילים והעלאת רשימות לבלוג. האמת שהמשימה הקרובה שלי היא למצוא עוזר/ת וגם למצוא דרך לפרוץ בחו”ל עם הבלוג שכתוב גם באנגלית”.
מה יקרה אם תיכשל בחלק מהמשימות או בכולן?
“אז אכשל. עדיפה תחושת הכשלון על פני תחושת ההחמצה. אין לי ספק שחלק מהדברים אגשים, ובתקווה, את הכל. ‘המשחק’ הוא שלי ואני תמיד אוכל לשנות את החוקים ולתת לעצמי הארכה אם ארצה”.
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
עתיד הספרים הדיגיטליים: העצים עוד לא יכולים לנשום לרווחה
הספרים דיגיטליים לא צפויים להשתלט על השוק בשנים הקרובות: אנשים עדיין רוצים לתת ספרים במתנה ולהציג אותם לראווה על המדף. בינתיים הקוראים האלקטרוניים צריכים להמשיך להתפתח ולרדת במחיר כדי לשרוד מול אייפד ודומיו. ובינתיים בישראל: שפה משונה, קורא”ל אחד, אלף כותרים דיגיטליים ותחזית צנועה מאוד להתפתחות השוק
לספרים הדיגיטליים יש יתרונות רבים על ספרי הנייר: הם נמכרים במחיר נמוך יותר, אפשר לקרוא פרק ראשון שלהם בחינם כדי להתרשם לפני הרכישה, אפשר לרוכשם במהירות בכל מקום שיש בו חיבור אינטרנט אלחוטי ובלי לבקר בחנות ספרים, כמות עצומה מהם שוקלת כמשקלו של הקורא”ל (קורא אלקטרוני, או eReader, המכשיר שבו קוראים את הספר, כמו קינדל ו”עברית”) ולא דורשת מדפים רבים לאחסון, אפשר לקחת אותם לכל מקום, בחלק מהמקרים לגשת אליהם ממכשירי קצה שונים, ואפשר להגדיל ולהקטין את הגופן לקריאה נוחה יותר.
גם המו”לים נהנים מיתרונותיהם: תהליך ההפקה קצר ומהיר יותר (אפשר לשלב אותו בתהליך ההפקה לדפוס ולקבל שני ספרים במחיר של אחד וקצת), אפשר לבצע תיקונים ועדכונים בספרים בקלות בלי לחכות למהדורה הבאה (ואף להציע את המהדורה העדכנית בחינם או בהנחה למי שרכש את המהדורה הקודמת), עלויות הדפוס וההובלה נחתכות, שולי הרווח גבוהים יותר, אין מלאים שתופסים מקום במחסנים וצריך למכור בהנחה או לגרוס, אפשר למכור כותרים ישנים שכבר לא נמכרים בחנויות ולהמשיך להפיק מהם הכנסות ואפשר לשדרג את חוויית הספר באמצעי מולטימדיה (אודיו וסרטונים).
איפה נמצא השוק הזה ולאן הוא הולך? הנה נסיון לענות על השאלות הללו בעזרת מחקר שערכה חברת הייעוץ PwC (פרייסווטרהאוס-קופרס) ב-2010, שכלל ראיונות עם מומחים בתעשייה וסקר בקרב 4000 בני 18-65 בארה”ב, בריטניה, גרמניה והולנד.
המכשירים
רוב הקורא”לים עובדים בטכנולוגית eInk בתצוגת שחור-לבן, שלא מצריכה תאורה אחורית וצורכת מעט חשמל, אולם קצב עדכון התצוגה שלה אטי מכדי להציג וידאו. אמזון שולטת בשוק האמריקאי עם מכשיר הקינדל, שמתחבר לאינטרנט בווייפיי ובחיבור סלולרי (3G). באחרונה היא שדרגה את תוכנת הקינדל והוסיפה למכשיר אפשרויות חברתיות: כתיבת ביקורות והתרשמויות מספר ושיתופן עם בעלי קינדל אחרים, הענקת ציון לספר ואפשרות לספר עליו ברשתות חברתיות.
רשת בארנס אנד נובל השיקה בסוף 2009 את נוק עם מסך מגע נפרד לניווט (בניגוד לכפתורי הניווט של קינדל מבית אמזון), ובסוף 2010 השיקה את נוק קולור, גירסה צבעונית עם מסך מגע מלא, שעובדת על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל. באירופה השחקנית הגדולה ביותר היא סוני, עם מכשירי רידר טאץ’ אדישן וסוני פוקט רידר.
האם הטאבלטים, מחשבים רב-שימושיים שיכולים לשמש גם לקריאת ספרים, יהרגו את הקורא”לים החד-משימתיים? תשובה אחת אפשר למצוא במספרים של אמזון. כדי לא להגביל את עצמה לבעלי קינדל בלבד, החברה מספקת אפליקציות קינדל לקריאת ספריה על מחשבי PC ומק, טלפוני אנדרואיד ואייפון וטאבלטי אייפד. לפי דיווחי החברה, 80% מספרי הקינדל שהיא מוכרת נמכרים לבעלי מכשיר קינדל, ורק 20% למכשירים אחרים. יחסית לקינדל, טאבלט כמו אייפד, למשל, הוא יקר יותר, כבד יותר, בעל זמן סוללה קצר יותר ואינו מתאים לקריאה באור השמש. מהסקר שערכה PwC עלה שצרכנים מעדיפים קורא”לים על מכשירים מתוחכמים יותר, כל עוד הקורא”ל זול יותר.
“ברמה הגלובלית, שני הסוגים – אי-רידרים וטאבלטים – יחיו אחד לצד השני בחמש השנים הקרובות”, אומר ערן יוהן, שותף וראש מגזר בידור ומדיה בחברת המחקר PwC Israel. “היום אין ספק שמה שמוביל ברמה הגלובלית, בעיקר צפון אמריקה, זה המכשירים הפשוטים ביותר כמו הקינדל והנוק, אבל כולם צופים שמכשירי הטאבלט יעקפו אותם מבחינת התפוצה שלהם. זה כי המכשירים טובים יותר והמסכים טובים יותר, ואפשר לעשות איתם עוד דברים. מה שישאיר את המכשירים היעודיים (הקורא”לים) זה באמת המחיר. היום זה בערך 160 דולר, יכול להיות שזה ירד בצורה משמעותית. היצרנים יצטרכו לחתוך בצורה משמעותית במחיר של הרידרים אם הם רוצים להמשיך להיות שחקנים בתחום. ככל הנראה הם יעשו שדרוגים בצבע ובאיכות של המעבד, אבל זה לא ישתווה לרמה של הטאבלטים”.
מי שרוצים אפשרויות מתקדמות יותר יצטרכו לחכות שיצרניות הקורא”לים יפתחו את הטכנולוגיות המתאימות. לפי PwC, זה רק עניין של זמן: פריים ויו, יצרנית מסכי ה-eInk, עובדת על פיתוח מסכים צבעוניים, ויצרנית השבבים קוואלקום מפתחת טכנולוגית תצוגה שמציגה וידאו בצבע תוך צריכת חשמל נמוכה. עם זאת, לפי המחקר, מכירות הטאבלטים יתחזקו בשנים הקרובות, ויעקפו את מכירות הקורא”לים ב-2012.
הקוראים
באופן כללי, רוכשי ספרים דיגיטליים הם גברים צעירים ובעלי השכלה גבוהה שאוהבים לקרוא, ומי שאינם רוכשים ספרים דיגיטליים הן נשים מבוגרות שלא מרבות לקרוא ולקנות ספרים. בקרב בני ה-10-19 יש תאבון רב לקריאה, בין השאר בזכות ספרים מצליחים כמו סדרת “דמדומים” של סטפני מאייר, אולם רוב רוכשי ספרי הנייר הם בני 40 ומעלה, והספרים הדיגיטליים פופולריים בקרב בני 30-39.
קהלי יעד שהתעשייה לוטשת אליהם עיניים הם צעירים, כבדי ראייה (שזקוקים לאפשרות להגדיל את הגופן או להשתמש בתוכנה שמקריאה את הספר בקול) ובעלי מקצועות מסויימים שינצלו את יתרונות הקורא”לים לעבודה ולספרות מקצועית. רופאים, למשל, יוכלו לקחת איתם מאמרים וספרים לקריאה בעבודה, או לחפש בספרים האלקטרוניים שברשותם מידע על מחלות, טיפולים ותרופות בזמן אמת. מאחר שרוב רוכשי הקורא”לים הם גברים חובבי טכנולוגיה שלא בהכרח קוראים הרבה, החדרה מוצלחת של הקורא”לים לקהל הקוראות האדוקות של בנות 30-60 צפוי להביא לגידול משמעותי במכירות הספרים הדיגיטליים.
הספרים הדיגיטליים גם פותחים את השוק לקהל יעד בתולי – אנשים שלא קונים ספרים מנייר, אבל עשויים לרכוש ספרים דיגיטליים כי הם זולים יותר, מספקים חוויית מולטימדיה ואפשר לקרוא אותם על מכשירי קצה שכבר נמצאים ברשותם (סמארטפון, מחשב נייד, טאבלט). אולם חלק מהמומחים שהתראיינו למחקר של PwC טוענים שיקשה לגייס אנשים שלא קוראים, ושהתעשייה תתמקד בהמרת קוראי ספרים מנייר לעולם הדיגיטלי, כך שהעלייה במכירות הספרים הדיגיטליים תבוא על חשבון מכירת ספרי הנייר.
ואכן, פוטנציאל ההמרה גדול, לפי PwC. בסקר שלהם עלה ש- 17% מהאמריקאים לא שמעו מעולם על קורא”לים, ובאירופה 35% מהגרמנים, 16% מהבריטים ו-18% מההולנדים. 45% מהאמריקאים שמעו עליהם אך לא יודעים מה הם או יודעים מעט מאוד, וכמוהם 42% מהגרמנים, 51% מהבריטים ו-51% מההולנדים. רק 20% מהאמריקאים וכ-30% מהנסקרים האירופים יודעים הרבה על קורא”לים.
הפיראטיות
דייוויד קרנוי, עורך וכותב באתר חדשות הטכנולוגיה סינט, הוציא ספר בשם Knife Music. לאחרונה הוא גילה שעותק פיראטי של הספר מופץ באינטרנט, בפני עצמו וכחלק משני טורנטים שמכילים 2500 ספרים דיגיטליים. “היתה לי התגובה המוזרה של חוסר שביעות רצון ובו זמנית תחושה מוזרה של כבוד שמישהו בחר את הספר שלי, הסיר ממנו את ההגנות וכלל אותו באוסף ספרים דיגיטליים ‘איכותיים’, שרבים מהם נכתבו על ידי סופרים טובים”, דיווח קרנוי.
קרנוי הציג שתי נקודות מבט על הפיראטיות הזאת. האחת, של הסופר הקטן, מציגה אוסף ספרים עצום שרוב הספרים בו לא ייקראו לעולם על ידי מי שהורידו אותם. גם אם הפסדתי 200 קוראים משלמים, כותב קרנוי, זה מסתכם בהכנסה של 100$ – הספר נמכר ב-4$, שמהם הוא מקבל חצי דולר אחרי שהמו”ל, חנות הספרים והסוכן לוקחים את חלקם.
נקודת המבט השניה, של המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים, רואה אוסף ספרים בשווי עשרת אלפים דולר (אם מתמחרים כל ספר ב-4$, מחיר נמוך יחסית למחירים בשוק) שאפשר להוריד בחינם מהאינטרנט בשעות ספורות. גם תעשיות המוזיקה, הטלוויזיה, הגיימינג והקולנוע סובלות מפיראטיות, אולם קובצי ספרים שוקלים פחות, וכמות הכותרים בקובץ הטורנט גדולה משמעותית ממספר השירים, פרקי הסדרות, משחקי הווידאו והסרטים שאפשר להפיץ בקובץ בגודל דומה.
בנוסף, איכות העותק הפיראטי פחות משנה במקרה של ספרים. עותק פיראטי של סרט באיכות נמוכה – למשל, כזה שצולם על ידי מצלמת וידאו באולם הקולנוע – מספק חוויית צפיה גרועה מזו של עותק דיגיטלי של הסרט, שאותו אפשר להשיג רק אחרי שהסרט עובר מהאולמות לדיוידי. לעומת זאת, סריקה של ספר מנייר והפצתו כ-PDF מספקת חווית קריאה נוחה יחסית, עם פגיעה מינימלית (דפדוף אופקי במקרה של מסמך רחב מדי, מניעת שינוי גודל הגופן וכד’). במיוחד אם הספר לא זמין בצורה חוקית, או זמין במחיר שערורייתי.
עוד חסרון של תעשיית הספרים הוא שספר קוראים לרוב פעם אחת בלבד, ואם הקריאה הזאת התבצעה בעותק פיראטי, ההכנסה מאותו אדם אבודה. לעומת זאת, שירים שומעים שוב ושוב, כך שגם מי שמחזיק עותק פיראטי עשוי יום אחד לשלם עליו, או לשמוע אותו ברדיו, בטלוויזיה, בסרט או בבית קפה, שמשלמים תמלוגים ליוצר. מי שרואה סרט בעותק פיראטי, ייתכן שראה אותו קודם לכן בקולנוע. סדרות וסרטים זוכים לחיים ארוכים בזכות שידורים חוזרים הממומנים מפרסום ומדמי מנוי. הם גם מופצים במארזי דיוידי עם תוספות מיוחדות שעשויות לקרוץ למי שרוצה להרגיש שהוא מחזיק חתיכה מהסדרה אצלו בבית, או להעניק מארז כמתנה.
למוזיקאים יש אפשרות גם למכור את המוזיקה שלהם לפרסומות, והם גם יכולים לצאת להופעות. נשיא גילדת הסופרים סקוט טארו, אמר ש”מוזיקאים מפצים על הפיראטיות של השירים שלהם באמצעות הופעות חיות. אני לא חושב שאותה כמות של אנשים תגיע להקשיב לי מקריא ולשמוע שיר של ביונסה. אנחנו צריכים לוודא שהפיראטיות מטופלת ביעילות”.
ב-PwC טוענים שצורת הצריכה של ספרים – קריאה חד-פעמית של כל כותר, והשקעה של מספר שעות רצופות בקריאה – דווקא לא מעודדת פיראטיות, משום שהקונים הפוטנציאליים לא ירצו להיכנס למורכבויות הטכניות ולסוגיות המשפטיות הכרוכות בשימוש באתרים פיראטיים. הם גם מציינים שיש מעט מאוד חפיפה בין הקבוצה המזוהה ביותר עם הורדות פיראטיות, גברים בני 20-39, לבין הקבוצה המזוהה ביותר עם קריאה מרובה של ספרים, נשים בנות 40 ומעלה.
המחקר של PwC מזהיר את תעשיית הספרים מחזרה על הטעויות של תעשיית המוזיקה: “אם המו”לים לא יהפכו את מוצריהם לזמינים בצורה דיגיטלית, הם יפסידו הכנסות פוטנציאליות ויתרמו ליצירת שוק לא-חוקי של ספרים דיגיטליים”.
ההגנות
המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים צריכים להימנע מפגיעה בחוויית המשתמש דרך יישום לא נכון של נז”ק (ניהול זכויות קניין, ובאנגלית DRM, שם כללי לטכנולוגיות דיגיטליות להגנה מפני העתקה והפצה לא מורשות). למשל, אם קניתי ספר לנוק, ובגלל הנז”ק אני לא יכול להוריד אותו לקריאה באייפד.
“המודל של אייטיונז הוא מודל מוצלח”, אומר יוהן על המדיניות של חנות המוזיקה והווידאו של אפל, שהחל מ-2009 נפטרה לחלוטין מנז”ק ומוכרת את הקבצים ללא הגנה. “איפשהו יצטרכו לוותר על מנגנוני ההגנה או למצוא מודל שיוכל מצד אחד לתת לרוכש הפוטנציאלי את התחושה שהוא מחזיק בספר ואת האפשרות לקרוא אותו בכל מיני מכשירים, בין אם זה בטאבלט ובין אם זה לקחת את זה איתו על הטלפון, מה שכיום המנגנונים האלה לא מאפשרים”.
ויתור מסוים נעשה באמזון, שהחל מסוף 2010 מאפשרת לרוכשי ספרי קינדל בארה”ב להשאילם, במרכאות, לחברים. ההשאלה מוגבלת ל-14 ימים, ובמהלכה בעל הספר לא יוכל לקרוא אותו, ממש כאילו השאיל לחבר ספר פיזי. ההחלטה אילו ספרים אפשר יהיה להשאיל נמצאת בידי המו”לים, ויש עליה הגבלות גאוגרפיות שנובעות מזכויות יוצרים.
המכירות
אמזון, שמציעה למכירה למעלה מ-725 אלף כותרים דיגיטליים (ועוד 1.8 מיליון כותרים חינמיים שזכויות היוצרים שלהם פגו), וטוענת לנתח שוק של 70-80%, דיווחה ביולי 2010 כי לראשונה מכרה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה קשה. בינואר מכרה החברה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה רכה (ספרים חדשים יוצאים ראשית בכריכה קשה, ואחר כך בכריכה רכה במחיר נמוך יותר).
==============
אולם העצים שמהם עושים נייר עדיין לא יכולים לנשום לרווחה. ב-2009 נמכרו בארה”ב ספרים דיגיטליים ב-551 מיליון דולר, שהיוו רק 2.7% מכלל מכירות הספרים. גלובלית השיעור היה אפילו קטן יותר: 1.8 מיליארד דולר, שהם 1.7% מכלל המכירות של 108 מיליארד דולר.
לפי נתונים של ה-Book Industry Study Group, בשנת 2010 היוו הספרים הדיגיטליים כ-15% ממכירות הספרים הקמעונאיות בארה”ב. שוק הספרים הדיגיטליים העולמי גדל ביותר מ-200% בשנה שעברה, שבה נמכרו למעלה מ-90 מיליון ספרים ביותר מ-900 מיליון דולר, לפי דוח של Futuresource Consulting.
עוד נכתב בדוח של פיוצ’רסורס כי ארה”ב היתה אחראית ל-80% מהרווחים הגלובליים בשוק הזה ב-2010, לעומת 10% בלבד באירופה, רובם מבריטניה. לפי PwC, הסיבה לשליטה האמריקאית היא שהמו”לים האמריקאים רואים בספרים האלקטרוניים הזדמנות, בעוד האירופים נכנסים לשוק הזה בעל כורחם, כשהם חוששים מהסיכונים ומהפגיעה במכירות ספרי הנייר. סיבה נוספת עשויה להיות זמינות הספרים בשפה האנגלית, שמשתלמת יותר כלכלית בזכות מספר דוברי האנגלית בעולם. 7% מהאמריקאים מחזיקים בקורא”ל, לעומת 3% בבריטניה, 2% בגרמניה ואחוז אחד בלבד בהולנד.
“בניגוד אולי לעולם העיתונות והמגזינים, שם הכניסה של העולם הדיגיטלי היא הרבה יותר גדולה, בעולם הספרים החדירה של העולם הדיגיטלי היא עדיין יחסית מצומצמת. למרות שהגידולים בחדירה הם דו-ספרתיים, 50-60%, עדיין מדובר במספרים קטנים יחסית”, אומר יוהן. PwC מעריכה כי שוק הספרים הדיגיטליים בארה”ב יעמוד ב-2015 על 5.571 מיליארד דולר, פי 10 מהיקפו ב-2009, ונתח השוק שלו מכלל שוק הספרים יגיע ל-22.5%, לעומת 2.7% ב-2009. בבריטניה – 534 מיליון דולר שהם נתח שוק של 14.2%; בגרמניה 490 מיליון דולר שהם 6.3%; ובהולנד 41 מיליון דולר, 4.4% מהשוק.
הנייר
לפי המחקר, ספרי הנייר ימשיכו לשלוט בשוק, משום שהרגלים לא משתנים במהירות שבה הטכנולוגיה משתנה. ספר על מדף וספר כמתנה הם שניים מטיעוני ההגנה שהשמיעו המומחים בזכות ספרי הנייר. “ספרים הם חפץ בעל יוקרה, שמשמש תכופות להדגים את הסמכות, הטעם והחינוך של בעליהם”, נכתב במחקר. “הם גם פופולריים כמתנות לימי הולדת, חגים ואירועים מיוחדים אחרים”. רוב המומחים שהתראיינו למחקר מאמינים כי יש מקום להפצה משולבת של ספרים מנייר וספרים דיגיטליים. הם העריכו שאנשים יקראו ספרים דיגיטליים במהלך היום בדרכים, וספרים מנייר כשהם מגיעים הביתה. יחד עם זאת, הירידה בביקוש לספרי נייר תוביל לכך שכותרים מסויימים לא יודפסו כלל, ואחרים יהיו זמינים לפי ביקוש.
מבין 4000 הנשאלים בסקר של PwC, רק 3.25% מחזיקים בקורא”ל. 96.75 האחוזים הנותרים ממשיכים להאמין בנייר: 24% מהם אמרו שלא יקראו ספרים ועיתונים דיגיטליים, 43.5% אמרו שבעתיד יקראו מוצרי דפוס וגם ספרים דיגיטליים, ו-18.25% יקראו מוצרי דפוס וגם עיתונים דיגיטליים. רק 5% אמרו שבעתיד יקראו אך ורק ספרים ועיתונים דיגיטליים.
“עידן גוטנברג לא עומד להסתיים, ספרים מודפסים ימשיכו להתקיים”, מסכם המחקר. “אחרי הטלוויזיה, עדיין יש לנו קולנוע ורדיו. אין חשש שספרים כרוכים יימצאו רק במוזיאונים, אוספים של מביני עניין ובשווקי ענתיקות, או ייחשבו לפריטים נדירים כמו טייפ שמונה ערוצים. תעשיית הספרים שאנחנו מכירים ומבינים היום תמשיך לשגשג, אבל הספרים הדיגיטליים והקוראים האלקטרוניים ישנו אותה. […] אל תטעו – מכשירי קריאה מודרניים כמו הקינדל והאייפד מסמנים את תחילתה של טרנספורמציה דיגיטלית, ושוק הספרים עשה את הצעדים הראשונים והבלתי הפיכים שלו לתוך הטריטוריה החדשה”.
הישראלים
לפי מחקר של PwC מ-2009, שוק הספרים הישראלי גלגל באותה שנה 745 מיליון דולר, מהם 473 מיליון דולר בספרי קריאה ו-272 מיליון דולר בספרי לימוד. שיעור הספרים הדיגיטליים באותה שנה היה אפסי, מיליון דולר בלבד בספרי קריאה, שהיוו 0.211% מספרי הקריאה, ואפס דולרים בספרי לימוד. הספרים הדיגיטליים היוו באותה שנה 0.134% בלבד מכלל הספרים.
במאי אשתקד הושקו הקורא”ל העברי הראשון, “עברית” (גיור של מכשיר מתוצרת Qisda), וחנות מקוונת באותו שם, של ידיעות טכנולוגיות מקבוצת ידיעות אחרונות, ניופאן וסטימצקי. הקורא”ל נמכר ב-900 שקלים, ולפי ניופאן נמכרו עד כה אלפי מכשירים. באירוע ההשקה אמרה נציגת ידיעות טכנולוגיות כי בעתיד יגויירו ויושקו מכשירים נוספים תחת המותג “עברית”, ובין השאר מכשיר עם מסך צבעוני. בניופאן אומרים עכשיו כי “אנחנו עובדים על שיפורים בגרסאות הבאות של התוכנה, זה יקרה בחודשים הקרובים. נודיע בקרוב על השיפורים העתידיים. כמו כן בקרוב תושק אפליקציה לאייפד ולאחר מכן אפליקציה לאנדרואיד”.
“הגורל של ה’עברית’ יהיה די דומה לגורלם של הרידרים האחרים”, מעריך יוהן. “מכשירי הטאבלטים כבר היום עוקפים אותו מבחינת היקפי המכירות. אין אף נתון רשמי שפורסם, אבל ככל הנראה כבר היום כמות האייפדים עולה על כמות מכשירי העברית שנמכרו בישראל, עוד לפני שיצא האייפד 2″.
היצע הספרים הדיגיטליים קטן להפליא: ב”עברית” מוצעים נכון להיום כ-1000 כותרים בלבד. הם נמכרים ב-50% ממחיר הספר בדפוס הספרים של הוצאת ידיעות ספרים נמכרים ב-50% ממחיר הקטלוג, שגם בחנויות הספרים הפיזיים יש עליו הנחות שונות. לפי ניופאן נמכרו עד עכשיו עשרות אלפי ספרים. בסטימצקי, השותפה כאמור ב”עברית”, סירבו להתראיין לכתבה זו ולדון במספר הכותרים, היחסים עם הסופרים והמו”לים ועתידן של חנויות הספרים בעידן האיבוקס.
התחזית לגידול שוק הספרים הדיגיטליים בישראל לא מרשימה, לפי יוהן: “בישראל ב-2014 זה אולי יגיע למשהו כמו 2% משוק מכירות ספרי הקריאה ו-4% מספרי הלימוד”. במספרים מוחלטים מדובר על שוק ספרים כולל של 786 מיליון דולר (גידול של 5.5% בלבד לעומת 2009), שמתחלקים לשוק ספרי קריאה של 493 מיליון דולר, מתוכם רק 10 מיליון דולר בספרים דיגיטליים, ושוק ספרי לימוד של 293 מיליון דולר, כש-13 מיליון מהם בספרים דיגיטליים. בסך הכל, הספרים הדיגיטליים בישראל 2014 צפויים לתפוס רק 2.9% מהשוק. זו אמנם עליה של פי 21 לעומת 2009, אבל באותה שנה שיעור הספרים הדיגיטליים בהולנד, שם רק לאחוז אחד מהתושבים יש קורא”ל, כבר צפוי להגיע ל-3.7% מהשוק, ובארה”ב הוא יעמוד על 20.8%.
“השוק הישראלי, בדומה לשוק האירופאי, מוגבל בעיקר בגלל מגבלת השפה”, אומר יוהן. “המו”לים באירופה עוד לא החליטו איך הם ניגשים לכל תחום הזה – כי כל שוק של שפה הוא יחסית קטן. יש כמה מאות כותרים היום באתר של “עברית”, ויכול להיות שהפורמט של גוגל יפתח את זה עוד קצת. עדיין, התחום הדיגיטלי לא יהיה גדול כמו שהוא צפוי להיות בצפון אמריקה. מה שכן יהיה פה יותר משמעותי זה העולם של המגזינים והעיתונות, אתרי החדשות שייכנסו בצורה מאוד משמעותית לשוק של הקוראים האלקטרוניים והטאבלטים”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס
עוד בנושא:
• אייפד נגד קינדל
• מין פולש בנהר האמזון.קום: גוגל אדישנז
• גילדת הסופרים נגד המציאות
• פיראטיות ספרים: כל מה שצריך זה מצלמה, קינדל ו-OCR
• זהירות: גלילה רון פדר ויהורם טהרלב בסלולרי שלכם
המולטיספירה זוכרת: טור מיוחד ליום הזכרון
הציניות של המולטיספירה העברית ניזונה מאירועי מיינסטרים ואוהבת במיוחד ללעוס את אלו מלאי עסיס הלאומיות, הסמלים והפאתוס כמו יום הזכרון. בו זמנית, ולא בסתירה לכך, המולטיספירה יודעת גם להתאבל בדרכה
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
