נדא נתנה את חייה, ח’אתמי נתן את קולו | אומת הרשת האיראנית על הבחירות לפרלמנט

פוסט של תמר עילם גינדין ורז צימט

הבחירות ברפובליקה האסלאמית בשבוע שעבר היו בערך החדשות הכי משעממות, לפחות לפני התרחשותן. הרשתות החברתיות לא עסקו יותר מדיי בנושא.

אז מה בכל זאת היה ברשתות החברתיות לפני? היו כמה אנשים שפרסמו “תעמולת בחירות” היתולית לעצמם, למשל הומן מעין אזע’די, שהעניק לעצמו תואר דוקטור (לא ידוע אם באמת או כחלק מהבדיחה), הצטלם כשהוא מביט אל העתיד, בתור “המועמד של אנשי משהד הקדושה, מטפחי האונליין” (פרסית: אָנְלָאין פַּרְוַר. הסיומת פרור משמשת בדרך כלל בהקשרים דתיים, למשל עיר שהיא שהיד-פַּרְוַר מוציאה מתוכה הרבה שהידים).

הוא מונה את מעלותיו:

• בעל 17 עמודים בפייסבוק.
• תמיכה בחזית האייפון העממית.
• הקמת חזית הטוויטרים המאוחדת.
• ראש רשימת הקואליציה של חזית שוחרי הפייסבוק.

ומבטיח: “אני אעשה את כל מאמציי ההלכתיים והחוקיים למען”. הקטיעה הפתאומית במקור.

“מועמד” נוסף הוא ארמאן אצלאח-פד’יר, שיש לו גם סיסמת בחירות קליטה – “כל זקן ונער מצביעים לארמאן אצלאח-פד’יר” (בפרסית זה נשמע יותר טוב: רָאיֶ הַר גַ’וָאן וֹ פִּיר אַרְמָאן אֶסְלָאח פַּזִיר). במודעת הבחירות שלו הוא פרופסור, ונציג אנשי בושהר מטפחי הפייסבוק (שוב, פייסבוק-פַּרְוַר). בין כישוריו הבולטים:

• הזוכה בפרס נרגילת הקריסטל בפסטיבל זג’ר (זג’ר זה שם של עיר, אבל גם שם נרדף לחור. בערך כמו לומר פסטיבל עפולה).
• אדמין של העמודים “הבושהרים” ו”אי ריפּ”.
• בעל שבע נרגילות, חמש בטעמי פירות ושתיים טבק מבראזג’אן.
• עורך של יותר מ-50 אירועים (אירועי פייסבוק, כמובן), בתוך העיר ומחוצה לה.
• חבר ארגון המסתובבים-עם-מצלמות של בושהר, שיראז ומַרְוְדַשְת.
• בין תומכיו נמנה המהנדס חסן רוא’י, המנהל בפועל של ארגון לבני-הזקן של פייסבוק.

היו גם עמודים שניצלו את הבחירות למשחקי מילים, כמו בעמוד “חוסר דת” (הכוונה למצבו של חסר הדת. רבים מהאיראנים מגדירים את עצמם כך). כותרת התמונה היא: “הקול שלנו [קול בהקשר של הצבעה בבחירות] שותת דם”.

וזה הכיתוב:

כאב הלב של ילידי שנות ה-60 [בשנה הפרסית, 1981-1992 בלוח הגרגוריאני].
נוצרנו במהלך המלחמה, נולדנו לתוך החורבן שהשאירה אחריה, וגדלנו בתעמולה של שיקום המדינה. כשהגענו לבית הספר, בתי הספר הפכו למוסדות ללא כוונת רווח (זה שמם, אבל הכוונה לבתי ספר פרטיים ויקרים – תע”ג). הגענו לפסיכומטרי, התחילו קורסים מכל מיני סוגים. הגענו לקחת את האוטו של אבא לסיבוב – הפסיקו את הסובסידיות על הדלק.
מצאנו עבודה, לבוס נגמר הכסף לשלם לנו (המפעל פשט רגל).
הלכנו לאינטרנט, ראינו שחסמו את הגישה לאתר הזה.
לא הצלחנו לבטא את רחשי ליבנו לנערה שאהבנו, נחלנו כישלון גם באהבה…
התחברנו עם אחת אחרת, אחרי אלפי קשיים יצאנו החוצה, משמרות הצניעות עצרו אותנו על פשע שאינו פשע.
הגיע זמננו להתגייס, 18 חודשים נהיו 24 חודשים. איך זה? כל יום, מארה”ב וע————–ד לאמירויות מאיימים לתקוף [את איראן]
רצינו לצאת מאיראן, הדולר נהיה 2000 תומאן. אמרנו די עם השטויות, נלך ונישא אישה, מטבע זהב נהיה מיליון [תומאן] על שולחן חוזה הנישואין [המוהר באיראן נקוב במטבעות זהב, והאישה יכולה לבקש אותו בכל שלב של הנישואין]. אף אחד כבר לא נותן לנו מטבעות זהב…
אלוהים אדירים, ילדי שנות השישים, איזה עץ-הסקה לח מכרו לכם?
אלוהים, בבקשה, תוציא אותו [את הזין, במחילה] מתוכנו, מספיק לנו.
זאת, כמובן, אם יש אלוהים!!!

ובחזרה לבחירות: בניגוד לבחירות 2009, שלפניהן היתה תקווה, והפער בין מה שראו בשטח (תהלוכות המוניות של תומכי מוסוי, השתתפות מאסיבית של רפורמיסטים צעירים בבחירות וכו’) לבין התוצאות היה משמעותי, הפעם גם התוצאות לא מעניינות כל כך. מלכתחילה היה ברור שהמאבק האמיתי הוכרע עוד לפני הבחירות, על-ידי מועצת שומרי החוקה, הגוף שמחליט אם מועמד מסוים רשאי בכלל להשתתף. היה ברור שהם ממילא לא יאשרו מועמדים מהאופוזיציה, והמאבק בין “הזרם הסוטה” (הנשיא אחמדינז’אד ותומכיו) לבין הממסד השמרני הוכרע אף הוא כבר לפני מספר חודשים, בעקבות המשבר סביב פרשת שר המודיעין. הנשיא ממילא הפך במידה רבה ל”סוס מת”, בלי קשר לתוצאות הבחירות.

אז אם הבחירות לא מעניינות והתוצאות לא יפתיעו אף אחד, מה כן מעניין? שיעור ההצבעה. כבר לפני הבחירות היה ברור שהקרב כאן הוא לא על התוצאות אלא על מספר המצביעים. החשש הגדול של השלטונות היה משיעור הצבעה נמוך, האופוזיציה לגווניה קראה להחרים את הבחירות, ואנשים רבים אינם מצביעים ממילא, כמחאה שקטה נגד הרפובליקה האסלאמית. מבחינתם, הצבעה היא הבעת אמון במערכת, ללא קשר במי שייבחר לעמוד בראשה.

ליידי לאק 666 דיווחה: “בעיר שלי הקלפי היחידה היא במסגד העיר, שמהבוקר עד עכשיו לא נכנס לשם חמור”.

השלטונות היו כנראה לחוצים למדי. בשבת התפרסם סמס ששלחו לכאורה השלטונות למצביעים בזו הלשון: “אזרח יקר, הרינו להודיעך שאם לא תצביע בבחירות, תופסק הקצבה שלך”. הכוונה היא לקצבה שמקבלים האזרחים ישירות לחשבון הבנק, ומחליפה את הסובסידיה על מוצרי מזון ומצרכי יסוד. בטוויטר גם דיווח צייצן המזוהה בשם סירוס: “הגיע סמס: ‘אם לא תצביעו, תופסק לכם הקצבה’. טוב, בני זונות, אני ממילא לא מקבל קצבה”.

אלט-טאב: עקרונית המשטר נותן את הקצבאות לכולם. לאחרונה יש דיבור על קיצוץ בקצבאות למי שלא באמת זקוק להן. אבל מלכתחילה אזרחים רבים ויתרו על הזכות לקבל את הקצבה, כי היא מחייבת מסירת פרטים לשלטונות, וכן מהווה איזושהי קבלה של הרפובליקה האסלאמית. שיפט-אלט-טאב.

בתגובות לתמונה בפייסבוק, וגם מתשובות שקיבלנו מאנשים מתוך איראן, עולה שרוב האזרחים לא קיבלו סמס כזה. עם זאת, אחד מפרשניי אמר שאין זה מן הנמנע שזוהי שמועה שהפיצו השלטונות בכוונה. גם אם לא באמת שלחו לסלולרים של כל התושבים, ייתכן ששלחו רק לסלולרים נבחרים, בתקווה שהשמועה תופץ באינטרנט ואנשים יבואו להצביע. אזרח אחר, שלא הצביע, צייץ: “אתם יכולים לקחת את הקול שלי ולדחוף לתחת של המנהיג. בכלל לא אכפת לי”.

ציוצים נבחרים דיווחו גם שהשלטונות הודיעו שמותר להצביע גם עם ספח תעודת הזהות בלבד (שֶׁנָאס-נָאמֶה – מסמך שמקביל לתעודת לידה + ספח תעודת הזהות אצלנו), או עם תעודת זהות שאין בה תמונה. ציוץ נוסף הודיע: “היום היה יום הבחירות, או מוטב שאומר – יום החירות. הבנות יכלו ללכת אפילו עירומות להצביע, ולא היו עושים להם שום דבר. גם האינטרנט השתפר, תודה לאל!”

שני מצביעים תפסו את מירב תשומת הלב. האחד, מצביע אלמוני שלבש את החולצה הבאה:

והשני הוא ח’אתמי. למרות קריאת האופוזיציה להחרים את הבחירות, הנשיא לשעבר, המתון, שהוא חלק מהאופוזיציה, הצביע. ההצבעה שלו ושל ראשי האופוזיציה האחרים עוררה סערה גדולה. הנה ההתייחסות בדף הפייסבוק של איחוד האקטיביסטים הצעירים האיראנים:

הכיתוב על התמונה אומר: “[ככה] ראשי המאבק מקבלים את החרמת הבחירות”. הכותרת בפייסבוק אומרת “נדא [אקא סלטאני, החללה הראשונה בהפגנות 2009, שהפכה לסמל המאבק] נתנה את חייה, ח’אתמי נתן את קולו”. האתר הרשמי של ח’אתמי פרסם ביום ראשון את ההודעה הבאה: “באתר כַּלַמֶה הועלה נושא השתתפותו של כבוד האדון סיד מחמד ח’אתמי בבחירות, בצירוף הבעת דעות, מחאה ושאלות של המשתמשים היקרים. תודה לכל היקרים, הסבר וגילוי דעת של כבודו יתפרסם בהזדמנות הראשונה”. ההסבר, בסופו של דבר, היה “הצבעתי לרפובליקה האסלאמית”. מה שמזכיר לנו, חברים ישראלים יקרים, שלא כל אופוזיציה באיראן היא אופוזיציה לרפובליקה האסלאמית.

ציוצים שהתפרסמו במהלך יום הבחירות תהו, למשל: “איך זה ש-80% מהאנשים לא יצאו היום מהבית ויש 70 אחוזי הצבעה?” ואחריו: “משרד הפנים הודיע ש-64.2% מהאומה השתתפו במערכת הבחירות הזאת. ועכשיו כולם ביחד: חת שתיים שלוש: חה חה חה חה חה”.

אין לנו באמת שום דרך להעריך האם שיעור ההצבעה הגבוה (מדברים על שיעורי הצבעה של כ-65%, ושיעור הצבעה גבוה מאוד יחסית לטהראן, כ-45%) אכן משקף את המציאות בשטח. האופוזיציה מביאה תמונות וסרטים עם קלפיות ריקות, אבל מן הסתם כשיש כ-47 אלף קלפיות, תמיד אפשר למצוא קלפיות ריקות או מלאות בשלבים מסויימים של היום, במקומות מסויימים ובזוויות צילום מסויימות. הנקודה המרכזית היא המאבק בין שני הנרטיבים: הנרטיב של השלטונות (שיעור הצבעה גבוה, תבוסת קריאת המערב והאופוזיציה להחרים את הבחירות) לעומת הנרטיב של האופוזיציה (רוב העם החרים את הבחירות).

מהתרשמות ראשונית – הנרטיב של המשטר ניצח. זה נובע משתי סיבות. ראשית, הפעם אפילו האופוזיציה לא יכולה להתכחש שלפחות בחלק מהמקומות היה שיעור הצבעה גבוה. גם באופוזיציה מודים, שלפחות בקלפיות בדרום טהראן ובמערבה היו תורים. זה לא מצב שבו כל הקלפיות היו ריקות ושמאוד ברור שהשלטונות משקרים. ולכן גם אם השיעור המתפרסם על-ידי השלטונות מופרז, לא נוצר רושם של סילוף משמעותי. שנית, וזה העניין המהותי: גם אם שיעור ההצבעה היה נמוך משמעותית מזה המתפרסם, המערכה להחרמת הבחירות נחלה כישלון תדמיתי חרוץ ברגע שבכירים רפורמיסטים, ובראשם הנשיא לשעבר ח’אתמי, הלכו להצביע. זו מכה חמורה לדימוי של הרפורמיסטים, שלא מצליחים אפילו להחרים את הבחירות. בלי קשר לשאלה מה זה יעשה באופן אישי לח’אתמי ומה זה יעשה להנהגה הרפורמיסטית, שנמצאת ממילא במצב אומלל למדי, זה משליך על כל המערכה להחרמת הבחירות.

יש כאן הישג תדמיתי חשוב למשטר. אין ספק שהמשטר יטען שהבחירות מהוות ביטוי להמשך התמיכה העממית בו, ואפילו להתרסה גוברת מול המערב. אבל זה לא משנה את תמונת המצב הבסיסית ולא משפר באופן מהותי את מצבו, במיוחד לנוכח הגברת הלחצים הצפויה בחודשים הקרובים על איראן.

צריך לראות את הבחירות כביטוי נוסף למורכבות של החברה האיראנית, ולקושי הצפוי לכל מי ששואף לפגוע בלגיטימציה של המשטר. האופוזיציה הרפורמיסטית נמצאת במצוקה, והמשטר עדיין מסוגל לגייס תמיכה – בוודאי בקרב הציבור שאינו מזוהה עם “המעמד הבינוני המשכיל” ועם הצעירים בערים המרכזיות. הבחירות ממחישות ביתר שאת את מורכבות ההתמודדות עם המשטר. אם רוצים לפגוע בבסיס הלגיטימציה שלו וביכולת המשילות שלו, צריך כנראה לפעול בכמה ערוצים מקבילים: להגביר את הלחצים נגד המשטר בכל הרבדים, ובמקביל להמשיך לנסות לפגוע בלגיטימציה הציבורית שלו. הבחירות הוכיחו שהמשימה הזו מורכבת לפחות כפי שהערכנו עד כה.

ד”ר רז צימט הוא חוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת ת”א ומחבר הניוזלטר זרקור לאיראן. ניתוח מלא שלו של תוצאות הבחירות התפרסם באתר החדשות מגפון. ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. היא כתבה על תגובת אומת הרשת האיראנית להתאסלמות של שון סטון בגליון פברואר 2012.

5 במרץ, 2012 | בנושאים: מהנעשה באיראן | 8 תגובות

הרשתות החברתיות על הזין של שון סטון

פוסט של תמר עילם גינדין

שמחה וצהלה, יש לנו שיעי חדש באיראן! שון סטון, בנו של הבמאי אוליבר סטון, התאסלם וערך מסיבת עיתונאים, שבה שיבח את האסלאם ואת הרוחניות שמצא במסגדים, לכלך על הוליווד הממוסחרת והתעלם באלגנטיות משאלות כמו מה יהיה טיב יחסיו עם נשים מעתה ואילך. הרשתות החברתיות מלאות לעג וקלס, אבל לא רק. שם החיבה שנתנו לו ברשתות החברתיות הוא אֹסְכֹּל (Oskol). אסכל הוא עוף אגדי שבקיץ אוגר מזון וקובר אותו ובחורף שוכח איפה קבר את מזונו.

תגובות נבחרות:

• שון סטון בראיון עם סוכנות הידיעות איסנא: “כשאני נכנס למסגד יש לי הרגשה טובה”. עפר כל העולם על ראשך!

(אלט-טאב: “עפר על ראשך – חָ’אכּ בַּר סַרֶת – היא קללה נפוצה בפרסית. ולפני שתשאלו – כן, ח’אכי הוא צבע העפר, אם כי המילה לא נמצאת בשימוש שוטף בפרסית. אפור זה חָ’אכֶּסְתַרִי. שיפט-אלט-טאב).

• עוד מעט האח’ונדים [כינוי גנאי לאנשי הדת] ישדכו לו כלה איראנית טובה, שותה טרופית ומשופמת.

• אל תדאגו, גם מייקל ג’קסון, אללה ירחמו, התאסלם בזמנו, אחר כך גם פריס הילטון. לא לקח הרבה זמן עד שנהיו כופרים.

• אידיוט.

• מסכן.

• חמור אחד יותר.

• אסכוווווווווווווווווווווווווולי מסכן, עלי ג’ון! [ג’ון – מילולית: “נשמה”, כינוי חיבה].

• אסכל לא מספיק. צריך להמציא מונח חדש, למשל שׁוֹניזם, כמו כֹּרְדָאנִיזְם.

(אלט-טאב: כרדאניזם (کردانیسم) בפרסית זה פחות או יותר “השגת תואר אקדמי במרמה”. המושג נקרא על שם שר הפנים לשעבר של איראן, עלי כרדאן, שנחשו איך השיג את תעודת הדוקטור-לשם-כבוד שלו. שיפט-אלט-טאב).

• כל המאמינים אחים, מאמינים בלונדינים הם יותר אחים [על משקל “כל בני האדם שווים אבל יש שווים יותר].

• אדם המיר את דתו. זה אינו אירוע נדיר. גם אביו של “עלי” משך ידו פעם מהנצרות והפך לבודהיסט. אבל מה שקרה לְשון זה מאוד מיוחד: אדם בלונדיני עם עיניים כחולות שהוא אמן ואביו מפורסם, אימץ את אמונת האדם שחור השיער. סוכנות הידיעת של שחורי השיער דיווחה על כך בהתלהבות מספר פעמים.

• למה הוא תולש את שערותיו?

• עלי אסטון, הלוואי שהיית בבית הספר שלנו. היית יכול להיות מקצוע* ממש טוב [*המילה סוּזֶ’ה, כמו subjet בצרפתית, היא גם מקצוע בבי”ס וגם נושא, ושלא כמו בצרפתית, גם מושא לבדיחות].

• לא היה לו מסגד בארץ שלו, שהוא בא לכאן להתאסלם?! אין לי שום בעיה עם ההתאסלמות שלו או של כל אחד אחר, אבל אני בשוק שהוא בחר את השם עלי :))

• עצה אחת, עלי: אל תבוא לכאן. אנחנו לא רואים את האסלאם. אנחנו רואים רק פוליטיקה.

• אם הוא ירצה להתנצר מחר, יוציאו אותו להורג?

בהקשר זה, הנה קטע מהבלוג “תרגיל בדמוקרטיה”, שרץ חזק ברשתות החברתיות:

שני אנשים המירו את דתם: מצד שמאל שון סטון. הוא התאסלם, וסוכנות הידיעות פארס ניוז חוגגת את המרת הדת הזאת. הוא יותר מוסלמי מהמוסלמים האחרים, כמובן לא רק בגלל שהוא בלונדיני: שון לא נולד מוסלמי, והוא בחר את הדת בעצמו. חופש המחשבה.

אבל יוסף נד’ר, מימין, הוא בוגד. הוא התנצר ונשפט למוות. למה לו אין זכות לקבוע את הדת של עצמו?

באשר לסיבות שלו, יש כמה השערות:

• זה מריח כמו כסף.

• پـــــــــــــــــــــــــــــــــــــــــــول [ובתרגום לעברית: “ככככככססססססססססףףףףףףףף”]

• נו, עכשיו גם הוא יתחלק בכספי המיסים שלנו?

• גם הוא הבין איפה הכסף! הכסף של האיראנים הוא בשביל כולם חוץ מהאיראנים עצמם!

• עכשיו תראו כמה כסף הוא קיבל :دی [סימן לסמיילי בפרסית, שמשתמש בדמיון הוויזואלי של רצף האותיות לסמיילי] עכשיו ייתנו לו תקציב ענק ויגידו לו בוא תצלם סרט עם סלחשור [במאי איראני ידוע, שמשמעות שמו היא “לוחם”].

אבל גם:

• וואי, הוא עישן המון חומר!

• שאלוהים ייתן לו בינה/שפיות.

• מוח-כוס [כן, בניקוד שאתם חושבים].

• אדם טיפש – לא משנה מאיפה הוא.

• כמו שאמר נפוליאון – הדבר היחיד שאין לו גבול הוא הטיפשות של בני האדם.

• הוא בא לשאת ארבע נשים או לקחת 72 בתולות.

• אוי, למה? נראה לי שהוא נשבה ביופיו של אקא [ח’אמנהא’י, המנהיג העליון]

• תגיד, מה כל כך טוב במצב שלנו, שגם אתה באת והתאסלמת?

חלק מהתגובות מתייחסות לתכשיטים של התכשיט (לקרוא “תכשיט” במבטא יידי): במסיבת העיתונאים הצטלם שון כריסטופר עלי אבן אוליבר סטון עם שרשראות זהב לצווארו. התליון הוא תליון מוסלמי של ד’ואלפקאר (בפרסית – zolfeghar) – החרב של האמאם עלי. זוהי סגולה נגד שדים ושאר מרעין בישין. למשל:

• “עוד כמה זמן יבוא אליו איזה אח’ונד ויגיד לו: בני, תכשיטי זהב אסורים למוסלמים. הסר נא את עדייך והב לנו, כדי שנמכור, נקנה טילים וניתן לחסן נצראללה כדי שישגר על ישראל”.

(אלט-טאב: המוסלמי החדש אינו יודע שלגברים מוסלמים אסור לענוד תכשיטי זהב. מותר להם תכשיטי כסף וזהב לבן, אבל זהב זה חראם, כלומר אסור. שיפט-אלט-טאב).

• מחר, כשיבגדו בך בגלל אותה השרשרת שעל צווארך, אז תבין איזה … אכלת.

• לא אמרו לו שכשהוא יתאסלם הוא יצטרך להסיר את תכשיטי הזהב שלו? אללה אכבר, לול.

• לא ראיתם את השרשראות שלו, מראה מצודד עם ד’ואלפקאר של עלי שתלויה על צווארו, כדי להגן עליו מפני השדים.

גם בעמוד של הזכרת האמאם נקי לשיעים שמחה וצהלה. למשל:

• “אז הפכתם תכול-עיניים אחד לעַלַוִי [שיעי שמאמין באמאם עלי]. ומה תעשו עם אלפי הצעירים שהופכים מדי יום ל-נַקַוִים [=מאמיני האמאם נקי]?
אמאם נקי (עליו השלום) ומאבקו בתעמולת העלווים.

• האמאם נקי עובד עכשיו על הפיכת הסטונים האחרים לנקווים. הוא אומר: עזבו את שון אבן אוליבר אסטון, הוא לא נחשב. כשהגברת החאג’ית שרון סטון תהפוך לנקווית, אז תראו מה זה אסלאם נקווי.

נדמה שבטוויטר מעסיק אותם רק דבר אחד:

• חתכו לו או לא?

• בנו של אוליבר סטון, שון סטון, התאסלם. הדילמה הגדולה הראשונה שיש לו היא איך יעשו לו ברית.

• למה לא נראה ששון סטון התאסלם? הוא לובש מכנסי ג’ינס. להתאסלם בגיל כזה זה אומר ללבוש חצאית כמה שבועות! אני בספק.

• [ומפייסבוק:] סלחשור אמור להיות המוהל של האפרוח הזה. כמובן, עם קוצץ ציפורניים!

(אלט-טאב: אצל מוסלמים, כידוע, הברית מתקיימת כשהילד כבר עומד על דעתו. באיראן זה בד”כ בגיל שנתיים או שלוש, בניתוח, על ידי רופא כירורג, לא איש דת. חלק מהטראומה של הבנים זה שהם צריכים ללכת עם חצאית כמה ימים אחרי הברית. שיפט-אלט-טאב).

ומה הלאה?

• משוגע, הוא יתחרט עד סוף ימיו.

• לא, באבא, (זה) עדיין חם. הוא לא יודע איזו טעות הוא עשה. מרחוק הוא הריח ריח של קבב, ולא הבין שהם צולים חמור! הוא יבין מהר מאוד.

• שיחיה שנה אחת באיראן, הוא יבין מהר מאוד איזו טעות עשה [מילולית: “איזה חרא הוא אכל”].

אבל יש גם קולות אחרים, כמו:

• בחירת הדת של אדם היא עניינו הפרטי ולא קשורה אלינו. שימוש בדברים כאלה לשם פרסום הוא גם לא דבר חדש, ואין לנו מה להתפלא עליו.

• קצת כבוד לאמונות של אחרים!

• דת היא דבר אישי לגמרי. איך זה שכשאנחנו שומעים שבאיראן מציקים לאנשים שמתנצרים, אנחנו מקימים קול מחאה? עכשיו הוא, בא לו להתנצר ולהיות שיעי. מה אכפת למישהו? הבעיה היא שהמשטר האסלאמי מנצל את זה לצרכי תעמולה ורוצה לפרסם את זה בשורת ההישגים של הרפובליקה האסלאמית.

• מה אתם צוחקים עליו?! הוא הרג מישהו? בא לו, והוא התאסלם. זה טוב.

• למה אתם מתנהגים ככה? אם אנחנו בעד חופש האמונה, אנחנו צריכים לכבד גם את דעתו.

• כל אחד חופשי לבחור את האמונה שלו, אפילו אם זה לא מוצא חן בעינינו. ההעלבות שלכם חסרות בסיס, ואני התייאשתי מכם.

• הלוואי שכל האחים והאחריות המוסלמים היו מפיצים את דת האסלאם כמוהו, כדי שכל האחים והאחיות בעולם יהיו מוסלמים טובים.

נו, שוניזם.

וזאת שלי, אבל זו רק ההתחלה, תשלימו בעצמכם לפי התבנית הידועה של “יהודי, מוסלמי ונוצרי נכנסים לפאב”: שון כריסטופר עלי סטון נכנס לפאב.

ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה. ביום שלישי 21.2.2012 היא מרצה בקהילת יונתן בהוד השרון על מגילת אסתר. היא כתבה על התגובות האיראניות לפרסומת של גיבורי עספור באיראן בגליון פברואר 2012

20 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | 3 תגובות

בת שלי זה לא מדען גרעין איראני, אתה לא בא הולך מתי רוצה הורג

פוסט של תמר עילם גינדין

אני לא יודעת אם הפרסומאים של הוט התכוונו לזה, אבל יצא להם אחלה יח”ץ. שמה של הוט באמת הגיע עד איראן והנה גם כאן כותבים עליהם, ועוד בחינם.

מדובר בפרסומת הבאה (כאן מאחורי הקלעים), שהצחיקה מאוד חלק מהאיראנים וזעזעה חלק אחר.

התגובות אינן מתייחסות להוט עצמה אלא לחברת סמסונג, יצרנית הטאבלט שבמבצע. מסתבר שסמסונג אינה מחרימה את איראן. אז עכשיו הרפובליקה האסלאמית מאיימת להחרים אותה בעקבות הסרטון, והדיון זכה לרמת דחיפות כפולה במג’לס. חברת סמסונג כבר התנצלה ואמרה שהקליפ נעשה ללא ידיעתה, אבל הרשת עדיין סוערת. כרגיל התגובות לכאן ולכאן.

סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, תיארה את הסרטון כ”סרטון פרסומת שיצרו חברת סמסונג וחברת פרסום ישראלית, ומשודר בחברת הטלוויזיה בכבלים ‘הוט’ של המשטר הציוני”. בסרטון, לדבריהם, חברת סמסונג מפגינה התרפסות ראויה לציון בפני המשטר הציוני ומעליבה את המדינה ואת העם האיראני, ובמיוחד את הנשים איראניות.

הידיעה כולה משעשעת ביותר, למשל – הסיפור של הקליפ הוא על קבוצת שחקנים שמעלה מופעים מיוחדים ושמעה שיש לה מעריצים גם באיראן אז היא הולכת לפגוש אותם, סוכן המוסד מספר להם על אפליקציות המעקב בטאבלט שלו, ועוד. אבל יש עוד דברים שקורים ברשת, אז נתמקד בשאלה: למה סוכנות פארס חושבת שהסרטון מעליב?

א) הוא נעשה כמה ימים אחרי ההתנקשות בחיי מדען גרעין איראני, וצוחקת על התנקשויות כאלה. חוץ מזה, היא מראה שלרצוח מדעני גרעין זה קל למוסד כמו לשתות מים.

ב) הגברים מתחפשים לנשים משופמות והולכים באופן שאינו ראוי, ובכך מציגים את הנשים האיראניות כפרימיטיביות.

ג) איראן מוצגת כמדבר מאובק, רחוקה מכל ציוויליזציה, שהאנשים בה חיים בתקופת האבן ונשים יושבות על הרצפה בכל קרן רחוב.

ד) לא ממש היעלבות, אבל ביקורת: זה שיש על קירות בית הקפה תמונות של איאתאללה סיסתאני בתור הפנים המדיניות של איראן, מראה שלחברת הפרסום אין מושג מה קורה באיראן והיא גם לא ערכה תחקיר.

אבל גם איראנים מתנגדי משטר נעלבו מהפרסומת. למה? הבלוגר Freedomseeker, שלפי שמו אפשר לדעת שהוא מהאופוזיציה, רצה לכתוב פוסט חריף ולקרוא להחרים את סמסונג, אבל אז הוא חקר קצת וגילה שזה מבצע של הוט. לדעתו אמנם יש לסמסונג אחריות עקיפה והיא צריכה להתנצל (כי בכל זאת איראן היא שוק של 70 מיליון צרכנים לעומת 5 מיליון בישראל), אבל:

אין ספק שהפרסומת היא אנטי-איראנית. כי מציגים בה את איראן (בקליפ הזה – את אצפהאן) כמדבר ללא מים וצמחייה, רחוק מציוויליזציה, שרק בונים בו טילים. כמו כן, מראים בקליפ הזה איך המוסד (ארגון הריגול של ישראל) משמיד בקלות את אחד ממתקני הגרעין האיראניים בקליק על אפליקציה. אסור לשכוח, כמובן, שהקליפ הזה הוא קומי, כי ארבעת הגברים הישראלים נכנסים לאיראן בלבוש נשים עם זקן ושפם! או שמשווים את המוסד באופן עקיף עם מרכז לחולי נפש, או שבסוף הקליפ אחד השחקנים הורג חרק ואומר “אה, חומייני“. כמו כן, צריך לקחת בחשבון שקליפים כאלה משפיעים על הצופה גם באופן לא מודע. למשל מכיוון שאיראן מוצגת כמדבר ללא תרבות, האזרח הישראלי הממוצע ייטה לקבל יותר בשוויון נפש תקיפה צבאית אפשרית של מדינתו באיראן כדי להשמיד את מתקני הגרעין.

ברשתות החברתיות היו גם תגובות נעלבות – רובן נעלבו מאופן הצגת איראן כמדבר ללא תרבות, בזמן שיש באיראן תרבות מפותחת ביותר (הנה גם כמה תמונות מאיספהאן האמיתית).

כמה ציוצים לדוגמה:

“סמסונג אכלו חרא [סלנג איראני ל”פישלו בגדול”, תע”ג]. החלטתי למכור את הגלקסי שלי. טפו על פנייך, סמסונג בעלת פני חתול [=הבוגדנית]”.

“אני מבקש מסמסונג שיחזרו להתעסק בשואבי אבק”.

“מהתחלה אמרתי לא לקנות סמסונג. מה רע בתעשיות איראן שלנו?”

אבל גם תגובות כאלה:

“אלוהים, איזו פרסומת תותחית! רציתי לקנות אייפד, עכשיו שיניתי את דעתי ואני רוצה לרכוש גלקסי”.

“האדונים לא נעלבו מהפרסומת של סמסונג אלא מכך שקוריאה הדרומית לא קונה מהם נפט. הם לא מצאו דרך אחרת להתנקם”.

“איך סמסונג מצאו דרך להראות את המוצר המגוחך הזה שלהם, גלקסי נוט, כמשהו מגניב”.

והיו תגובות רציניות גם לכיוון השני. זה מפייסבוק:

“התחמשות שלטון חכם הדת [=שלטונות הרפובליקה האסלאמית] בידע אטומי הוא מסוכן מאוד, כמו ‘לתת חרב ביד כושי שיכור’, ואפילו גרוע מזה. כפי שאומר מולוי, משורר איראני גדול: ‘עדיף לתת חרב ביד כושי שיכור – מאשר שיגיע הדגל לידיו של ממזר'”
(הסטיגמה על כושים היתה שהם טיפשים, וכאן הוא גם טיפש וגם שיכור. אבל עדיין לתת חרב לכושי שיכור עדיף על זה שהדגל, כלומר השלטון, יגיע לידי אדם לא ראוי).

“הקליפ אמנם נוצר בתור פרסומת, אבל הוא מראה שאנחנו יכולים להשמיד את משטר המולות ואת נשק ההשמדה ההמונית שלהם ללא מלחמה וללא שפיכות דמים, בדרכי שלום. זה אפשרי בזכות כוחו של המוסד”. אני חושבת שהוא התכוון לפיצוצים המקריים.

וידיעה שהגיע לשולחננו זה עתה מג’האן ניוז – כל העניין הוא מזימה שפלה, חלק מתוכנית סודית של המוסד הישראלי לסכסך בין איראן לבין דרום קוריאה, שלא נכנעה לחרם העולמי על הרפובליקה האסלאמית. אז דעו לכם.

וכבר יש חדשות אחרות חמות יותר. כולם מדברים עכשיו על המאמר שקורא להשמיד את ישראל (שרוב התגובות עליו, גם באתרים של תומכי השלטון, היו “מה, השתגעת?”, ואפילו סוכנות פארס טרחה לציין שפרסומו אינו מעיד על הסכמה עם תכניו), ושכחו את סמסונג. חוץ מצייצן אחד שכותב שהפרסומת הזאת הייתה פייק (מה?!)

ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. היא פרסמה ראיון עם איראני על האמברגו והמשבר הכלכלי בגליון ינואר 2012

6 בפברואר, 2012 | בנושאים: מהנעשה באיראן | 5 תגובות

מהנעשה באיראן: להדק חגורות, אנחנו מתרסקים

פוסט של תמר עילם גינדין

השבוע נעשה הרבה מאוד באיראן: האינפלציה המטורפת של החודשים האחרונים והתנהלותה הכלכלית השגויה של הממשלה חברו להחרפת החרם ולהקפת נכסי הבנק המרכזי, ויצרו היסטריה אמיתית. אנשים פשוט מכינים את עצמם לתקופה ארוכה של רעב. במקום לחזור על הפוסט שכתבתי לוואינט (“איראן: המטבע קורס, אחמדינג’אד נשחט בפייסבוק”), אני מגישה לכם כאן תמליל של הראיון המלא שקיימתי עבור כתבה בערוץ 2 עם חבר שנמצא באיראן, ראיון שהרבה ממנו נשאר על רצפת חדר העריכה שם.

קודם כל, כללי בטיחות: הרפובליקה האסלאמית אומרת שיש לה הטכנולוגיה לשחזר קול אחרי עיוות, ואני לא רוצה לבדוק את זה על חשבון חיי החברים שלי. ומכיוון שאני לא יודעת אם הם גם יודעים לשחזר תמונות מפוקסלות, הראיון התקיים בצ’ט קולי כאשר הרמקולים שלי מושתקים, והחבר עונה בכתב. הצ’ט היה ממייל חד-פעמי שהוא פתח במיוחד לשם הראיון (התמונה הייתה הקריקטורה הזאת, והשם היה “שותה יין פרסי” ביוונית ולטינית מעורבבות, שם שמביע התנגדות למשטר). אני אומרת “חבר” כי זכר הוא המין הבלתי מסומן בעברית, ואני לא רוצה להסגיר שום פרטים כמו מין, גיל או מקום מגורים. רק אומר שזה אדם משכיל, שיצר איתי קשר – כמו הרבה איראנים משכילים ולאומנים אחרים – אחרי הראיון עם מנשה אמיר בקול ישראל בפרסית. הראיון היה על הספר שכתבתי, “הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית“, והלאומנים מאוד התלהבו מזה שאני מסבירה לישראלים שאיראנים אינם ערבים ושיש להם היסטוריה מפוארת עוד הרבה מלפני האסלאם.

שלום רב ותודה שהסכמת להתראיין אצלנו. כישראלית, אני יודעת שלפעמים העיתונות הבינלאומית מגזימה כשהיא מתארת את המצב במדינה מסוימת. האם זה כך גם לגבי איראן דְהַיּוֹם, או שבאמת יש היסטריה של קניית מט”ח וזהב ופחד מהתרסקות המטבע האיראני?
אוינופיון (לא יודעת למה בטלוויזיה החליטו לקרוא לו חורשן. אין שם כזה בכלל): “באמת יש! אנשים, יותר משהם מודאגים ממלחמה אפשרית של המשטר עם ארה”ב ובנות בריתה, הם מודאגים מכספם, מרעב ומחוסר ביטחון (אישי – תע”ג). הרבה אנשים קונים מזון משומר ואוגרים אותו, כדי שאם וכאשר יהיה רעב כתוצאה מהחרמות, הם יצליחו לקיים ולהציל את עצמם לתקופה מסוימת”.

האם אתה יכול לתאר את המצב ברחובות, את מעשיהם והרגשותיהם של האנשים הרגילים לגבי המשבר הנוכחי?
“הדאגה מהעתיד נראית בבירור על פני האנשים. כל אחד מכין את עצמו ואת משפחתו ככל יכולתו לעבור משבר כלכלי, מדיני וצבאי ארוך. אנשים שיכולים לצאת מהמדינה משתדלים להמיר את הכספים שלהם לדולרים ולמט”ח אחר, ולצאת מאיראן. אחרים גם משתדלים להמיר את כספם, שהוא בריאל איראני, למטבעות זהב או לדולרים, ואפילו למט”ח אחר כמו לירה טורקית או רופי הודי ופקיסטני, כדי להימנע מנפילת ערכו”.

גם אתה המרת את כספך?
“עדיין לא. אני מנסה למצוא דרך חוקית לשמור על ערך הכסף. קניית מט”ח היא לא חוקית”.

מה הממשלה עושה כדי לפתור את המצב?
“מהממשלה ומהמשטר לא שומעים כמעט שום דבר! הטלוויזיה של הרפובליקה האסלאמית משדרת תוכנית כמו נצחון האסלאמיסטים במצרים, דיווחים ופרשנות חדשות על המפגינים נגד המצב הכלכלי בארה”ב (תנועת וול-סטריט), וחדשות על לבנון ועל התערבות ארה”ב וישראל באירועים בסוריה. לא מתפרסם שום דבר לגבי שיפור המצב הכלכלי. לפעמים מודיעים שהמשטרה תופסת ועוצרת מבריחי מט”ח ודולרים, ומזהירה את העם שכל מי שיש לו דולרים חייב ללכת לבנק, להמיר לריאלים ולהפקיד בחשבונו. הדבר היחיד שנעשה הוא שאתמול אחמדינז’אד העלה את הריבית על החסכונות מ-12% בשנה ל-21% בשנה”.

ומה התוצאה?
“כל העם, אפילו האנשים הספורים שתומכים במשטר, מרגישים שהם נקלעו למצב שאין ממשלה, ושאין שום נקודת משען בטחונית וכלכלית. אז כל אחד חייב לחשוב איך להציל את עצמו ואת משפחתו. בעקבות העלאת הריבית על החסכונות, ירד ערך הזהב מ-1,300,000 תומאן ל-800,000 תומאן. הדולר ירד רק ב-5%”.

אתה חושב שתהיה מהפכה?
“אי אפשר לומר אם תהיה מהפכה או לא”.

למה?
“כי המולות (=איתוללות – תע”ג) ישלמו כל מחיר כדי להישאר בשלטון”.

אלט-טאב: כפי שראינו ב-2009, ב”מחיר” הוא מתכוון לדם של אזרחים. שיפט-אלט-טאב.

האם הגורם למשבר הוא החרם הבינלאומי?
“אני חייב לומר שהחרמות הבינלאומיים הם רק אחד הגורמים למשבר הנוכחי באיראן! איראן הייתה במשבר כלכלי עוד קודם. (הגורם האמיתי הוא) ההתנהלויות השגויות של הממשלה.

אלט-טאב: אוינופיון השתמש במילה ע’לט (غلط) בתור “שגוי”. זאת מילה מאוד חזקה ומעליבה, על גבול המילה הגסה. בד”כ משתמשים ב-אשתבאה (اشتباه), שאין עמה קונוטציות מיוחדות.

אלט-טאב. רקע לקראת המשפט הבא של אוינופיון: ב-2010 היו רפורמות כלכליות מרחיקות לכת ברפובליקה האסלאמית: במקום לסבסד מוצרי מזון ומוצרים בסיסיים, הממשלה מזרימה עכשיו סיוע ישיר לחשבונות האזרחים.

שיפט-אלט-טאב. שיפט-אלט-טאב.

“הממשלה הזרימה כספי סיוע ישירות לתושבים, וכתוצאה מכך הוצף השוק במזומנים, והאינפלציה עלתה. תוכנית הבינוי של הממשלה בשנים האחרונות – בניית דיור ממשלתי זול והעמדתו לרשות האנשים, גרמה להאטה בשוק הבנייה (הלא-ממשלתי – תע”ג) באיראן, ומכיוון ששוק הנדל”ן באיראן היווה מוקד משיכה לנתח נרחב מהכספים הנזילים, עכשיו הכספים האלה יצאו משוק הנדל”ן, וזה גורם לזעזוע גם בתחומי כלכלה אחרים”.

האם הפקדת הסיוע אמורה להיות לכל האיראנים?
“לא לכל האנשים. בשנתיים האחרונות הממשלה ביקשה מהאנשים שרוצים לקבל סיוע, שיירשמו וייתנו את הפרטים האישיים שלהם וידווחו על חייהם ועל סכומי ההכנסה שלהם לממשלה, כדי שהממשלה תחליט האם הם יכולים לקבל סיוע. לאחרונה החליטה הממשלה להפסיק את הסיוע לכ-20 מיליון מהאנשים שקיבלו סיוע עד עכשיו”.

כמה השפעה הייתה להתפתחיות השבוע האחרון – כלומר להגברת החרם ולהקפאת נכסי הבנק המרכזי?
אוינופיון: ההתפתחויות האלה הביאו לשיא את המשבר שהתחזק מאוד בחודשיים האחרונים. ערכו של מטבע זהב עלה בכ-90-100%, וכך גם שערי הדולר וכל מטבעות החוץ האחרים לעומת הריאל האיראני.

ובכמה עלו מוצרי היסוד?
“בכ-40%”.

אני רואה ברשתות החברתיות הרבה הומור שחור. באיזו מידה משתמש העם האיראני בהומור לשם התמודדות עם משברים מסוגים שונים, ובאיזה אופן?
“אווירת החנק והצנזורה ברפובליקה האסלאמית גורמת לכך שיותר ויותר אנשים מביעים את הביקורת ואת המחאה שלהם באמצעות בדיחות, וכך גם במשבר הנוכחי. ברשתות החברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, שנפוצים מאוד בין האיראנים (למרות שהאתרים האלה מסוננים באיראן), מביעים מחאה ואפילו מגבירים מוּדעוּת לאירועים חדשותיים באמצעות בדיחות וקריקטורות. למשל: ‘העם הסומאלי מביע את נכונותו לסייע לרעבים באיראן’; ‘תחי סין! שתי ספינות משא סיניות נושאות סיוע הומנטירי מהעם הסיני, התומך בשהידים, הגיעו לנמל צ’אבהאר! הסיוע כולל קלטות של קוראן (audio books), נטלה לרחיצת ידיים (תרגמתי למונח היהודי), תכריכים לקבורת המתים, שוטים לאכיפת חוקי האסלאם, גיליוטינות לעריפת ראשי הפושעים המדיניים, סוגים שונים של סמים חזקים להתאבדות קלה ונוחה, ספרי תפילה שונים ותשמישי קדושה להשבעת הרעב הרוחני, ואלפי תשמישי קדושה אחרים! תחי סין!!!!!!!!!!’; ‘גבירותיי ורבותי, נא להדק את חגורות המושב שלכם. שבו במקומותיכם ואל תזוזו. המדינה מתרסקת!'”

יש לך מסר לעם ישראל?
“לישראל ולעם האיראני יש אויב משותף, שהוא הרפובליקה האסלאמית. אני אומר בשמי ובשם חלק גדול מחבריי: אנחנו אוהבים את ישראל, כמו את כל העמים שוחרי השלום בעולם. מולא (איתאללה) אטומי = מלחמת עולם שלישית. לא מספיק להשמיד את פרויקט הגרעין. צריך לעקור את הרפובליקה האסלאמית מהשורש”.

אם אקבל את החומר המלא הלא-ערוך, אני מבטיחה לפרסם כאן גם את הווידאו.

________________________
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. היא כתבה על שחקנית איראנית שהתפשטה ועוררה מהומה בגליון ינואר 2012

29 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | 6 תגובות

שחקנית איראנית מתפשטת, אומת הרשת גועשת

פוסט של תמר עילם גינדין

אוי לבושה! השחקנית האיראנית הגולה גֹּלְשִׁיפְתֶה פַרָאהָאנִי (گلشیفتۀ فراهانی בפרסית, Golshifteh Farahani באנגלית), החיה כיום בצרפת, הצטלמה בעירום למגזין “מאדאם לה פיגארו” כאקט של מחאה על דיכוי הנשים בארצה, וזאת במקביל לחשיפת שד בסרטון פרומו לטקס פרסי הסזאר, שבו נראו מספר שחקנים מסרטים צרפתיים משנת 2011, בשלבי התערטלות שונים. מאדאם לה פיגארו הסירו את התמונה מהאתר, אבל זה היה טיפה’לה מאוחר מדי והתמונה כבר מופצת בכל רחבי המרשתת, כולל ממים. הסרטון עדיין ביוטיוב, כולל גירסה עם תרגום לפרסית.

פראהאני השתתפה בסרטים איראניים רבים ואף זכתה בפרס הפג’ר הנחשק. “פרידה”, סרטו של אצע’ר פרהאדי (اصغر فرهادی, Asghar Farhadi) בהשתתפותה, גם מועמד השנה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר פראהאני שיחקה בסרטים של פרהאדי בעבר, לפחות אחד מהם היה מועמד לאוסקר, זכה בדב הזהב בברלין ובמספר פרסי פג’ר “בנוגע לאלי”, סרטו של אצע’ר פרהאדי (اصغر فرهادی, Asghar Farhadi) בהשתתפותה, היה מועמד המועמד של איראן לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, זכה בפרס דב הזהב בברלין על הבימוי, ובכמה פרסי פג’ר באיראן. אותו פרהאדי זכה בגלובוס הזהב ומועמד לאוסקר גם השנה, עם “פרידת נאדר מסימין”, או בקיצור “פרידה/פירוד” (כאן אני חייבת להיות לא לויאלית ולומר שאם השופטים לא אנטישמיים, “הערת שוליים” חייב לזכות).

פראהאני גלתה סופית מאיראן אחרי שהשתתפה בסרט Body of Lies עם ליאונרדו דיקפריו. כשחזרה לאיראן מצילומי הסרט נעצרה ונחקרה ארוכות בעוון שיתוף פעולה עם ה-CIA (הסרט, הוא כידוע, מזימה של ה-CIA להשחיר את פניה של הרפובליקה האסלאמית). אחרי מספר חודשים “קנתה” את הדרכון שלה בחזרה, והיא תחזור לאיראן כשתהיה שם דמוקרטיה חילונית. בינתיים לא כדאי לה. אחרי צילומי העירום היא גם קיבלה הודעה רשמית ממשרד התרבות האיראני שהוא לא מעוניין בה.

התגובות לתצלומי העירום, חלקן צפויות וחלקן פחות. התגובות הרשמיות ברפובליקה האסלאמית ביקורתיות להחריד, כמובן. הוריה של פראהאני פרסמו תגובה רשמית שטוענת שאין סיכוי שהיא באמת הצטלמה בעירום, ושאדם חולני פרסם את תמונתה המפוטשפת באינטרנט (אמה, פהימה רחימיאן, ניסחה זאת עם תנאי מדומה נהדר: “אם אני גידלתי את גלשיפתה, אז אני יודעת ש…”).

הביקורת והשבח כוללים: היא רק רוצה למשוך תשומת לב לעצמה, לקדם את עצמה ולקבל תפקידים בסרטים הוליוודיים; היא רוצה למשוך תשומת לב ולעורר את דעת הקהל העולמית לדיכוי הנשים באיראן; היא מביעה בכך את התנגדותה לקוד הצניעות (זה גם ביקורת וגם שבח, תלוי מי אומר); היא משתמשת לרעה בגופה כדי להפוך לאזרחית העולם; קריאת תיגר על הטאבואים הנפוצים; חציית קווים ושבירת אחת השלשלאות של דיכוי הנשים; היא עושה “דווקא” נגד כל המנהגים שהרפובליקה האסלאמית כופה עליה ועל בני דורה נגד רצונם; חוסר אחריות כלפי הקולגות לשעבר בקולנוע האיראני; ועוד.

כמה שנינויות מטוויטר (רבים דווקא לא היו מצחיקים הפעם, רק אמרו שזו זכותה ולא ענייננו):

• הסנקציות על ביגוד רק פוגעות באיראנים העירומים!
• איזה גרועים אנחנו! יצאנו אתמול עם חברים ושכחנו לדבר על הציצים של גלשיפתה! סעעעעעעעעעעמק.
• הו גלשיפתה! בכל פעם שאני מושיט יד לקערת הצימוקים והפיסטוקים אני נזכר בך.
• חברים, זה שאתם משנים את האווטר שלכם לתמונת עירום של גלשיפתה זה לא אמנות. תעלו תמונות עירום של עצמכם!

הצילומים הפכו, כמובן, לשיחת היום, ולמם משעשע. הנה כמה שפורסמו בדף הפייסבוק “Iran and secular Freedom of Religion and Politics, like my page please“:

ראשו של מחמוד אחמדינג’אד על גופה של פראהאני המעורטלת:

ח’אמנהא’י מתפשט:

גלשיפתה פראהאני עם סמליל התנועה להחרמת הבחירות:

אחמדינג’אד לא מתרשם:

מהעמוד “Iran Secular ایران سکولار” (“איראן חילונית”):

כאן הראש הוא של אחמד ג’נתי, אח’ונד (כינוי גנאי לאיאתוללות) זקן שעדיין פעיל ומתפקד, ורצות המון בדיחות על הגיל שלו, כמו שהוא עזר לאלוהים לברוא את העולם ושבגללו נכחדו הדינוזאורים:

כאן הלבישו את פראהאני וכתבו: “עורך העיתון ‘פיגארו’ התנצל וביקש מחילה על הפגיעה בגאוותם, בכבודם, בתרבותם, באצילותם וברגשותיהם הדתיים של אנשי איראן הגאים וכמובן נאורים ותמיד אונליין ובמרכז הבמה. הוא תיקן את התמונה והודיע: הירגעו וחִזרו לחייכם ולעבודתכם”.

בעמוד של העיתון “איראן” פורסמו שתי התמונות – החשופה והמולבשת – זו לצד זו, עם הכיתוב (באנגלית): “כתבת התרבות שלנו כבר נחרדה לראות את השחקנית האיראנית גלשיפתה פראהאני בגופייה. ‘פראהאני היא אישה יפהפיה, וזה מטריד לראות אותה לפתע חשופה ולובשת רק גופיות או שמלות קיציות פשוטות’, היא כתבה. מה אתם חושבים על ההתערטלות שלה עבור הקמפיין הצרפתי הזה?” התגובות מעורבות, ונעות בין נאצות להתפעלות. רוב המגיבים גברים. חלקם אומרים שזה פוטושופ ו/או שהיא משוגעת או חולנית.

אחד המגיבים אומר: “אלוהים ברא את הגוף הנשי היפה, לא את הצ’אדור”. אחר שואל האם גבר שהיה מצטלם כך היה מקבל אותן תגובות מזועזעות. אחר אומר: “לא כל כך משנה מה אני חושב על הבחירה שלה, אבל אני אוהב שהבחירה בידיה”. וגם “עד אליה לא ראיתי אף אישה איראנית עם ציצים קטנים”. היו גם תגובות כמו “יאללה, לתת לנשים חופש להצטלם בעירום. התחילו מאימותיכם ומאחיותיכם”. ו”זכותה המלאה להצטלם בעירום, אבל אז שלא תציג את עצמה כנציגת העם שלנו”. חלק מהמגיבים גם ניצלו את ההזדמנות כדי לנגח את האסלאם, שכפה על העם האיראני את הרעלה, ואת שלטונות הרפובליקה האסלאמית, שרוצים שהאיראנים יהיו ערבים.

רוב המגיבים (גם בעמוד זה וגם בעמודים אחרים) אומרים שלאישה יש זכות על גופה, וזכות זו כוללת להצטלם בעירום. בניגוד למערב, שבו פמיניסטית עשויה להצטלם בבגדים של גברים או לעשות עבודות “גבריות”, ברוב מדינות האסלאם החוק דורש מנשים להסתיר את גופן. לכן פמיניזם באיראן (ובמדינות האסלאם בכלל) מקבל לעיתים פנים קיצוניים יותר, הכוללים צילומי עירום של נשים מתוך אידיאולוגיה של זכות האישה על גופה. בזאת מצטרפת גלשיפתה פראהאני לעאליה אלמהדי, הבלוגרית המצרייה שהצטלמה בעירום וזכתה לתמיכה פמיניסטית נלהבת, כולל צילומי עירום של פמיניסטיות לאות הזדהות. מצד שני, יש גם פמינסטיות שרואות בשימוש בעירום פגיעה במעמד האישה, ויש פמיניסטיות מוסלמיות שוחרות רעלה.

________________________
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד.

22 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | 6 תגובות

ברוכים הבאים לאינטרנט הכשר של איראן

פוסט של תמר עילם גינדין

אחת הבעיות של האינטרנט היא שהוא משחית את הנוער. אם אתה אָח’וּנְד – זה כינוי הגנאי האיראני למה שאנחנו קוראים “איאתוללות” – ההגדרה שלך של “משחית את הנוער” יכולה להיות סרטונים ביוטיוב שמראים בהם נשים חשופות שיער, או פייסבוק שעלול לגרום לאנשים לפתח קשרים עם המערב. רחמנא ליצלן.

הפתרון – אינטרנט נקי. חלאל. כשר. נפרד. שר התקשורת האיראני הכריז על כך לראשונה בסוף שנת 2010, וביוני 2011 דיווח ד”ר רז צימט בעלון “זרקור לאיראן” (פדף) על התוכנית לגייס לא פחות משמונת אלפים חברי בסיג’ כדי להקים רשת אינטרנט סגורה ונקייה לאיראנים. אתם רואים? הבסיג’ זה לא רק לדיכוי הפגנות, זה גם לחינוך טוב לנוער ולמבוגרים.

לתוכנית שתי רגליים: הקמת רשת אינטרנט פנימית, שבה השלטונות יכולים לפקח טוב יותר על התעבורה ברשת ועל התכנים בה, וגם אינטרנט חלאל (אינטרנט כשר), שיאפשר לאיראנים החסודים גישה לתכנים טהורים יותר ברשת העולמית.

כבר עכשיו, אם אתם רוצים, אתם יכולים לראות סרטונים טהורים באפאראט, המקבילה החלאלית ליוטיוב. ברשת הזאת יש תכנים אישיים, בדיחות, חינוך, פנאי, קולנוע, דת, מוסיקה, חדשות, פוליטיקה, מדע, ספורט, פרסומות. בקיצור – הכול. אבל כשר. הנה דוגמה לפרסומת בלי ערומות למשקפי “הפרופסור”, והנה פרסומת לחברת ביטוח.

ואם ברשת חברתית נקייה חשקה נפשכם, אתם מוזמנים לפארספייס (פייל! היה צריך להיות פארסבוק!). פארספייס עוזר לכם למצוא את חבריכם ולחלוק את מחשבותיכם, את דעותיכם, את תמונותיכם ואת קבציכם עם אחרים! בין המביעים דעות לא נכונות תוגרל חופשה בכלא אֶווין.

שאלתי את חבריי האיראנים מה דעתם – האם זה אמיתי, האם זה ייתכן, איך זה ישפיע. חלק מהתגובות בנאליות, כמו “אלוהים ישמור, זה יהיה ממש רע לאנשים בפנים”, ו”בשביל המשוגעים שום דבר אינו בלתי אפשרי”. התגובה שהכי הצחיקה אותי הייתה “איראן הופכת לצפון קוריאה”, שמזכירה מאוד את “ישראל הופכת לאיראן” שלנו.

והנה עוד כמה תגובות מעניינות:

שאלה: מה זה אינטרנט חלאל?

תשובה של האייתאללות: אינטרנט חלאל קוראים לאינטרנט שנשחט בשחיטה כשרה על בסיס העקרונות הנכונים של ההלכה המוארת ועל האסלאם הַמְּגַלֶּה: אומרים בסמאללה, משספים את גרונו, מאפשרים לכל הדם לצאת עד שיוצאת נשמתו לחלוטין. כמובן, צריך שראשו של האינטרנט יהיה לכיוון הכעבה, בית האלוהים, כדי שיהיה ראוי למאכל.

זה להפוך את הקשה לאפשרי, וזה יפריע למסחר. אם המערב רציני לגבי שינוי באיראן, הוא צריך להשקיע בדרכים לאפשר לאיראנים לעקוף לחלוטין את תשתית האינטרנט הפנימית. יש דרכים לעשות זאת, וזה עולה פחות מהפצצות שמשלם המיסים האמריקאי הולך לשלם עליהן כדי להחריב את איראן. הפחד הגדול ביותר של משטרי עריצות הוא חברה פתוחה.

אני לא מומחה באינטרנט ומחשבים, אבל שמעתי שזה בלתי אפשרי מבחינה טכנית. בתחילת השנה שעברה הייתה שמועה שהוא יושק בחודש שהריוור [כלומר לפני ארבעה חודשים; תע”ג], אבל עכשיו אנחנו בחודש דֵי ושום דבר לא קרה. זה מראה שהתוכנית הזאת, אם היא אפשרית, היא קשה ועושה לממשלה כאב-ראש.

למיטב ידיעתי, “אינטרנט חלאל” הוא בדיחה, שם שנתנו בלוגרים ועיתונאים. הם קוראים לזה “אינטרנט לאומי”, ומסובך וקשה ככל שיהיה, לצערי זה אפשרי. אבל לא בעתיד הקרוב.

וד”ר צימט הבטיח תשובה מהעיתונות האיראנית בזרקור הקרוב, אז נעקוב.

________________________
ד”ר תמר עילם גינדין היא מחברת הספר הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית, ומרצה במסגרות שונות, פרטיות וארגוניות. ביום חמישי 12.1.2012 בשעה 16:00 היא נותנת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים את ההרצאה אשמדאי החנטריש – השפעות איראניות על לשוננו ועל תרבותנו.

9 בינואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מהנעשה באיראן | 2 תגובות

سال نو مبارک – שנה טובה מאיראן

פוסט של תמר עילם גינדין

איתאללה סיד חסין כאט’מיני ברוג’רדי (Ayatollah Sayed Hossein Kazemeyni Boroujerdi) הוא איש רוח איראני התומך בהפרדת הדת מהמדינה. הוא נעצר באוקטובר 2006 יחד עם כמה מחסידיו, ולפי עדויות, עובר עינויים באגף 209 של כלא אווין הידוע לשמצה.

תומכיו הקימו אתר, כולל עצומה מקוונת בלתי נמנעת הקוראת לשחרורו, והם מפרסמים שם ידיעות הקשורות אליו. היום הם פרסמו שם ברכה לראש השנה, והרי היא מתורגמת עבורכם בתרגום חופשי.

ברכה לראש השנה

אנו מברכים את כל היהודים ברחבי העולם, ובמיוחד את יהודי איראן, לתחילת השנה העברית החדשה, ומבקשים מהאל הגדול שבשנה החדשה יתגשמו משאלות השלום והשלווה היציבה לעם ישראל ולפלסטין, וידידות/אהבה ליהודים ולכל עמי העולם, ושמתנתו לאיראן תהיה קריסת העריצות הדתית ושחרור האסירים המדוכאים.

כמה יפה שיום מבורך זה נקרא גם יום המשפט והבריאה, וזה מראה שאלוהים הכל-יכול ברא את העולם יחד עם צדק ושוויון כעמודי התווך של הקיום, וקבע את החירות ואת השלום כיסודות הקיום.

אדוננו טוב, אנו מבקשים שתבטא את טוהרך ואת חסדך בברכות ובשפע כתפוח בדבש, ואת העולם מתוק וערב כמשאלות עבדיך.

היהודים מאמינים שהבורא, והוא לבדו, חורץ ביום המבורך הזה את גורלם של כל בני האדם. לכן ביום זה קוראים עבדיו וברואיו בשמו, כדי שהטוב והשמחה יחליפו את הרוע ואת האכזריות.

כמו כן, אנו מברכים את קהילת היהודים מראש ליום כיפור ולסוכות.

בעיני היהודים, יום כיפור הוא יום הסליחות ויום הקשר בין האדם לבוראו. בתפילותיהם הם מזכירים את חטאיהם ואת פשעיהם ומבקשים מחילה.

חג הסוכות מזכיר את שחרור בני ישראל מגלות מצרים בהנהגת משה הנביא. בדרכם בחזרה לארץ אבותיהם, הם חיו בסוכות במשך ארבעים שנה. חג זה מזכיר את השחרור מעבדות, את השבת החירות, ואת השיבה לבית האב. המסר מכך לאנושות בימינו הוא שכדי להשיג חירות וביטחון יש להתאזר בסבלנות ולהיות מוכנים להקריב קורבנות ולשלם מחיר.

אנו מבקשים מאלוהים, בתרועת שופר הזכויות, שיפתח פתח בגורל כל עבדיו, ויוליך את כל האנושות שוחרת השלמות בדרך השמחה.

מתומכי האסיר שוחר החופש ורודף השלום,

מר סיד חסין כאט’מיני ברוג’רדי.

________________________
ד”ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית, מעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. בימים אלה רואה אור ספרה “הטוב, הרע והעולם — מסע לאיראן הטרום אסלאמית“

29 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | תגובה אחת

מהנעשה באיראן: דבר הנסיך

פוסט של תמר עילם גינדין

מי שמגיע מחר (א’) לוועידת האינטרנט של דה-מרקר מוזמן לפאנל בהשתתפותי, “השטח בוער: מהפיכות לאומיות ומדיה חברתית“.

וכעת לנעשה באיראן. מהפוסט שעבר נשארנו במתח: מי יזכה בתארים הטוב, הרע והמכוער של תוכנית הסאטירה “פרזיט” לשנת 1389 (2569), שהסתיימה לאחרונה (אם אתם רוצים תאריך ושעה מדויקת – 2011/03/21-01:20:45). בכל שבוע בוחרים יוצרי התוכנית את הטוב, הרע והמכוער של השבוע, והפעם הם נתנו למעריצים בפייסבוק לבחור.

תואר הטוב, באופן בלתי מפתיע, ניתן לעם האיראני. מה שכן מפתיע הוא שאחמדינז’אד זכה בתואר הרע וח’אמנהא’י בתואר המכוער. זה מפתיע כי לפי כל אמת מידה אסתטית, אחמדינז’אד הרבה יותר מכוער מח’אמנהא’י. זה מפתיע גם כי בהפגנות בכלל לא שמים על אחמדינז’אד וכל הסיסמות והשלטים מכוונים נגד ח’אמנהא’י. אז אולי בכל זאת מכירים גם בכוחו של הנשיא המכהן ושונאים גם אותו ולא רק את מוסד ההנהגה האסלאמית.

לפני כשלוש שנים אמר לי איש איראני נחמד אחד (אין לי מושג איך קוראים לו. אני תופסת אותם בחניות ביניים בין טיסות בינלאומיות ומתרגלת עליהם את הפרסית שבפי) שלאחמדינז’אד אין שום שליטה, והוא בובה של ח’אמנהא’י ושל רפסנג’אני. זה הסביר נהדר את העובדה שבהפגנות לא צעקו שום סיסמאות נגד אחמדינז’אד.

אז מה קורה פה?

שאלתי חבר שמעורה בהלכי הרוח בעם. הוא אומר שאחמדינז’אד מודע לכך שהעם שונא את ח’אמנהא’י, והוא משתמש בכך עכשיו כדי להתחזק על חשבון ח’אמנהא’י. הוא משתמש באידיאולוגיה לאומנית כדי לצבור כוח – זה עובד על איראנים הרבה יותר טוב מאשר אידיאולוגיה אסלאמית – ורוכש כך את תמיכתם של בני המעמד הבינוני. לכן מעריצי פרזיט בכל זאת החליטו לבחור בו כרע. רובם מודעים למאבקי הכוחות והם לא רוצים רפובליקה אסלאמית בכלל.

בתוכנית סיום העונה של פרזיט היה גם ראיון עם יורש העצר, הנסיך רצ’א פהלוי (לקרוא: רֶזָא פַּהְלַוִי). האמת היא שלא היו שם הרבה אמיתות חדשות, אבל אפשר ללמוד מהראיון הרבה על הלכי הרוח הרווחים היום בקרב העם, לפחות בקרב מתנגדי המשטר הנוכחי. וכרגיל, מהתגובות אפשר ללמוד הרבה יותר. הנסיך לא אמר דברים שלא שמענו קודם: הפרדת דת ממדינה, אבל בניגוד לאביו שהייתה אצלו כפייה חילונית, הוא יכבד את אמונתו ואת דרך חייו של כל אדם, דתי כחילוני. דבר נוסף שאמר הנסיך ומייצג דעה רווחת בעם: הבעיה העיקרית של מתנגדי המשטר שוחרי איראן החופשית היא שהם אינם מאוחדים. התנועה הירוקה היא התנועה הגדולה והפעילה ביותר המתנגדת לשלטון, אבל גם שם הבעיה – כלומר הבעיה של שוחרי הדמוקרטיה החילונית, לא של הנהגת התנועה – היא שאין בעצם הנהגה. כפי שציינתי באחד הפוסטים הראשונים, כרובי ומוסוי לא מייצגים את העם. מחוץ לאיראן יש הרבה מנהיגים, אבל כדי לנצח צריך מנהיג אחד שכולם מאוחדים מאחוריו.

האם יורש העצר הוא האדם המתאים להיות המנהיג הזה?

לא.

הנסיך עצמו אמר שאם יהיה מלך, הוא רואה עצמו כמלך ייצוגי בלבד, כמו בשוודיה, בהולנד, בבריטניה וכו’, ולא כשליט. הממשלה תיבחר בבחירות דמוקרטיות ותתחלף, כמובן, כל מספר שנים.

אבל לפי התגובות לראיון (שהתפרסם במלואו בדף הפייסבוק של פרזיט), גם זה לא יקרה. אנשים הגיבו ממש רע לראיון. אמנם המראיין כאמביז חסיני (לקרוא: Kāmbiz Hosseini) שאל אותו שאלות מביכות, למשל כמה כסף הוציאה משפחת השאה מאיראן (ולא קיבל תשובה), ונכון שחלק ממעריצי התוכנית מלוכנים או שלא אכפת להם מי יחליף את השלטון האסלאמי, העיקר שיתחלף. אבל חלק גדול מהם ממש לא אהב את עצם העובדה שמראיינים את יורש העצר, ועוד בתור אופציה שלטונית. כמה תגובות קיצוניות לדוגמה (מתוך 1875 תגובות במועד פרסום הפוסט):

• “זה שהוא אומר ‘אני לא צמא כוח, אני רק רוצה לשרת, ורק במקום של מלך’ – המילים האלה בדיוק מזכירות לי את אחמדינז’אד”.

• “עלינו לדעת שמלוכה והנהגה מביאים דיקטטורה. באלוהים, בזקֵן, בנביא – אנחנו לא רוצים שליט, אנחנו רוצים מנהל”.

• “אם מלך זה טוב, שאני אהיה מלך. למה אתה?”

ולמי שלא זוכר, משפחת פהלוי לא תמיד הייתה משפחת מלוכה, כפי שמסבירה תגובה אחת בת 898 מילים, שאני מסכמת בעבורכם:

“בשנת 1304 (1925), רצ’א ח’אן, מפקד הצבא, לאחר כמעט 5 שנים של מאבק בעקבות המהפכה האנגלית בשלושה באספנד 1299 (22/2/1921), הפיל את אחמד שאה קאג’אר והמליך את עצמו”.

אחר כך באים כמה סעיפים של החוקה לגבי יורש העצר ואיך בית המלוכה עצמו שינה את החוקה כדי שיוכל להמשיך להתקיים (אם ממש מעניין אתכם – יורש העצר היה חייב להיות בן לאם איראנית, אבל מה לעשות שמחמד רצ’א שאה (לקרוא: Mohammad Reza Shah) נשא לאישה את נסיכת מצרים, והיה צריך לשנות את ההגדרה של “איראנית”), ואז מספר בעיות שיש לכותב עם משפחת המלוכה, שאפשר לסכם אותן כך:

1. רצ’א שאה לא נבחר על ידי העם. האנגלים הביאו אותו לשלטון כדי להפיל את השושלת הקאג’ארית (ששלטה באיראן משנת 1794).

2. כשם שהחזית העממית של איראן לא מקבלת את ח’מיני ואת ח’אמנהא’י כנציגיו ועושי דברו של האל, כך היא לא תקבל את המלוכה כ”ברכה אלוהית שהופקדה ביד המלך” (הגדרה של אחד הסעיפים בחוקה המלוכנית). חוצמזה, אף שושלת לא כיבדה את “הברכה האלוהית” של קודמתה, או את חוק ה”דור לדור” של השושלת הקודמת. וכל השושלות עלו לשלטון בכוח החרב. גם המלך הקאג’ארי ויורש העצר שלו, שמתו בגולה אחרי עליית שושלת פהלוי, החשיבו את עצמם כמלכים החוקיים של איראן.

3. אי אפשר להשוות את איראן מוכת הדיקטטורות לספרד ולאנגליה המתועשות.

4. בקיצור, אין שום הצדקה לרצון להשיב את המלוכה על כנה. התמיכה במלוכה מזיקה לעתיד ומקדמת את שימור המצב הקיים. במקום להגן על הדיקטטורה הקודמת ולנסות להשיב את המצב לקדמותו, צריך להתקדם הלאה, לעבר דמוקרטיה חופשית שנשלטת על ידי העם ובשביל העם.

ועוד תגובה קיצונית:

“האישיות הרעה של השבוע – כאמביז חסיני, שלא העז להזכיר לרצ’א פהלוי שאביו היה דיקטטור, עינה את כל המשכילים של אותה תקופה באמצעות הסאואק (ארגון המקביל לשב”כ), כלל לא האמין בדמוקרטיה, וראה את המלוכה כפיקדון אלוהי”.

ולשם איזון – תגובה שקיבלה תשעה לייקים (זה המון לשרשור המוני כזה):

“כאמביז היקר, אני מצרה על כך שהתוכנית שלכם מתייחסת בכזה שוויון ובחוסר כבוד לאישיות מדינית כזו. אני צופה בתוכנית פרזיט כל שבוע בפייסבוק, וכל שבוע אני נבוכה מהאופן שבו אתה מדבר עם אורחי התוכנית, אבל מעולם לא ציפיתי שאפילו ‘אתה’ [תוֹ – “אתה” בחוסר כבוד. לאישיות מכובדת מתייחסים ב-שׁוֹמָא; תע”ג] תתייחס כך לבן מלך. באמת מצטערת. האישיות המכוערת של השבוע זה אתה עצמך, למרבה הצער. עם כל המילים היפות ומלאות התקווה שדיבר הנסיך רצ’א פהלוי, למה העלית את סוגיית הכסף והתיק בתא המטען? אני גאה מאוד בנסיך, שהוא כל כך כן ומשכיל, ומקווה שתמיד יצליח בכל תחום בחייו”.

________________________
ד"ר תמר עילם גינדין, בלשנית איראנית, מעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, "מגילת אסתר - היה או לא היה" ועוד במסגרת "מר צים וחבורתו"

2 באפריל, 2011 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מהנעשה באיראן | להגיב זה מגניב

מהנעשה באיראן: ובינתיים בבית המשפט

פוסט של תמר עילם גינדין

החדשות הטובות הן שבבית כרובי נראו שוב אורות, אחרי 18 ערבים אפלים. כנראה הוא, או לפחות אשתו, חזרו למעצר בית. או ששילמו את חשבון החשמל, תלוי אם מאמינים שנלקחו למתקן מעצר – כפי שטוענים בני משפחתם והירוקים – או שפשוט לא שילמו את חשבון החשמל, כפי שטוען בית המשפט של טהראן בהכחשתו הנמרצת.

החדשות הטובות פחות הן שהפגנות יום שלישי של הרפובליקה האסלאמית נמשכות בעצלתיים (שורות אלה נכתבו אמש (ב’)). נראה שהנהגת התנועה הירוקה מנותקת לגמרי מהעם ומרצונותיו, וזה כולל את האדמינים של עמוד ארגון ההפגנות. אלה חוסמים משתמשים שמביעים את דעתם נגד הרפובליקה האסלאמית, בעד דמוקרטיה חילונית ובעד הפגנות אפקטיביות יותר. במילותיה של אחת מחברותיי – ראשי התנועה הירוקה שופכים מים קרים על המפגינים ומצננים מאוד את האווירה. ובינתיים טחנות ה”צדק” טוחנות את שוחרי החירות.

למשוררת הצעירה והמחוננת הזאת קוראים הילא צדיקי (هیلا صدیقی, hilā sedighi). בבחירות של שנת 2009 היא הייתה פעילה במטה הבחירות של מיר חסין מוסוי. היא כתבה שירים לקליפים של תעמולת הבחירות, המפורסם שביניהם הוא “שבירת השתיקה”, שמתחיל כך: “הבה נזעק את שתיקת האש מן האדמה / אני איתך, ויחד נתבע מולדת בחזרה”.

צדיקי הייתה גם הקופירייטרית של סיסמות התעמולה של הרפורמיסטים באירוע ההוקרה שנערך ביום השנה לשניים בח’רדאד (23.5.1997, היום שבו נבחר ח’אתמי, הרפורמיסט, לנשיאות הרפובליקה האסלאמית). האירוע נערך באצטדיון אזאדי (החירות), שבו 12 אלף מקומות, והבטיח “עוד מאה אירועים כמו השניים בח’ורדאד”. מה שנחמד זה שכל האתרים שמצטטים את אותו אתר לא טרחו אפילו לערוך את הטקסט, ובכולם מופיעה אותה תקלדה – گرلمیداشت במקום گرامیداشت – “הוקרה”. מה שעוד יותר נחמד הוא שהערך האנגלי של שניים בח’רדאד בוויקיפדיה תורגם בגוגל טרנסלייט ואף אחד לא טרח לערוך אותו.

עד לא מזמן עבדה צדיקי באחד ממשרדי עיריית טהראן, אבל בקיץ האחרון היא נאלצה להתפטר בעקבות לחץ מהחלונות הגבוהים. לפני מספר חודשים היא זומנה על ידי משרד המודיעין ומשמרות המהפכה (ככה אומרים “נעצרה”), נחקרה במשך 10-11 שעות ביום, ערכו לה חיפוש בדירה (כמובן), והשבוע הוגש כתב האישום נגדה לבית המשפט המהפכני (כל מה שאסלאמי עדיין נקרא מהפכני, על שם המהפכה של 1979).

לפי אתר החדשות נדא-י סבז-י אזאדי (nedā-ye sabz-e āzādi – קולה הירוק של החירות) ולפי “החברה למאבק באפליה בהשכלה”, צדיקי העדיפה לשמור על שתיקה באשר לחקירותיה ולצפות להכרעת בית המשפט בעניינה, ואינה מודה בשום אשמה. היא רק אמרה שתמיד – לפני הבחירות ואחריהן – פעלה במסגרת החוק הרשמי של המדינה.

בנוסף לשיר היפה שבו פתחנו יש לה שירים רבים ואהובים, שביניהם “הכיתה ריקה בלעדיך”, “ליל המראות”, “פרח מרים”, “באבא” ו-“שוב ירוק”. כך נראתה מסיבת העיתונאים שלה:

אחת התגובות המעניינות בעניין התפרסמה באתר של רהאנא, בית זכויות האדם באיראן:

אל תתנו לכַּרוּבִּי, למוסוי ולאורות בביתם להיות הסוגייה העיקרית של התנועה הירוקה באיראן. צריך להגן על הנשים-הלביאות והגברים-האריות הנדירים בארצנו. מטרת השלטון היא להפיל את עמודי התווך האידיאולוגיים ולהפוך את התנועה הזו לקשת בענן.

הטוב, הרע, המכוער והפרדזיט

השבוע ישודר פרק הסיום בעונה השנייה של התוכנית הסטירית המצליחה “פרזיט”. בכל שבוע בוחרים היוצרים/מנחים את “הטוב, הרע והמכוער” של השבוע, ולכבוד תוכנית הסיום, הם ביקשו מהמעריצים בפייסבוק לבחור את הטוב, הרע והמכוער של השנה. תוך שעתיים מפרסום הסטטוס היו לו למעלה מ-1700 לייקים ויותר מ-1000 תגובות (לא כולם בוחרים טוב, רע ומכוער. חלקם רק מקללים נמרצות את הרפובליקה האסלאמית) . בעת פרסום שורות אלה יש שם כבר יותר מ-3200 לייקים וכ-2000 תגובות.

התוצאות המסתמנות: הטוב – כאמביז חסיני וסאמאן ארבאבי (יוצרי פרזיט), לצד העם האיראני, התנועה הירוקה, צעירי התנועה הירוקה, העצורים והשהידים של התנועה הירוקה, האנשים ששכלו את בניהם בהפגנות. מוסוי וכרובי הוזכרו פה ושם כמועמדים לתואר “טובים”, אבל הם בכלל לא מהווים איום על מעמדם של חסיני וארבאבי.

על תואר הרע והמכוער מתחרים סיד עלי ח’אמנהא’י, מחמוד אחמדינז’אד, הרפובליקה האסלאמית ומספר קולות גם לנציגים פחות בולטים של הממסד. גם הבסיג’ ושאר כוחות הביטחון מוזכרים כמועמדים, אבל אף אחד לא מאיים על שני הראשונים. מסתמן שח’אמנהא’י יקבל את הרע ואחמדינז’אד את המכוער.

ומה איתנו? אחד המגיבים הציע שהמכוער יהיה “ממשלת ישראל והחמאס, ששוב לא נתנו לשלום לקרות”. שמנו לא הוזכר חוץ מזה בשום מועמדות. אנטישמים.

• עוד מהנעשה באיראן >>

15 במרץ, 2011 | בנושאים: 404, מהנעשה באיראן | 2 תגובות

כך תתכוננו לחקירה ולהפגנה: שם בדוי בפייסבוק, כונן נייד ולמחוק סמסים

פוסט של תמר עילם גינדין

אתמול היה עוד יום שלישי של הפגנות. הדיווחים מדברים על כוחות ביטחון בפרישה מטורפת, לא רק בכיכרות המרכזיות אלא גם בכיכרות קטנות יותר וגם ברחובות ובסמטאות. היו גם מפגינים, אבל לא הצלחתי להבין כמה.

הרעיון של ימי שלישי של הפגנות לא מוצא חן בעיני חברי התנועה הירוקה. בניגוד לראשיהם, שנראה שאינם ממהרים לשום מקום, האנשים רוצים חופש, רוצים להפגין יותר, מתלוננים על כך שבעצם הנהגת התנועה “שופכת עליהם מים קרים”. בפייסבוק כבר התחילה התארגנות לשבוע שלם של הפגנות, שאמור להיות מנאתמול ועד יום שלישי הבא. בהמשך אולי נדע אם ההתארגנות הזו גם הצליחה.

בינתיים מסתובבת ברשת הודעה שחתום עליה “הנשיא מיר חסין מוסוי”, ותאריכה 22 בבהמן 1389 (12 בפברואר 2011), יומיים לפני ההפגנה הראשונה. ההודעה התפרסמה במספר אתרים ובלוגים. אני מביאה כאן את שני הסעיפים הראשונים שלה מתוך רבים וטובים, ובלי ההקדמה, שנכתבה בדצמבר ומדברת על עקרונות מוסריים של המהפכה.

הוראות בטיחות להפגנות ולמעצר (זה לא כדי להלחיץ אלא רק כדי שתהיו מודעים)

הוראות פעולה ונקודות לבטיחות לפני כל הפגנה ואחריה, ודרכי ההתמודדות עם תפיסה, מעצר וחקירה.

מזכר זה מבוסס על ניסיון של חברים חופשיים, שהשתחררו מכבלי העריצות.

כפי שאנחנו יודעים, אחד הדברים שעושים כוחות הדיכוי כדי לזרוע פחד ואימה בקרב העם, הוא מעצרים אקראיים של אנשים רגילים למשך שבועיים-שלושה. בימי ההפגנות, מאיימת סכנה זו עוד יותר על שוחרי החופש. כדי להתמודד עם הפעולות העיוורות והארכאיות של החבורה הזו, שימו לב לנקודות הבאות:

1) המעצרים מתבצעים לרוב בזמן התהלוכה או, לעיתים רחוקות (למשל אם אתם פעילים פוליטיים או שיש להם מסמך עליכם איפשהו), בשעות אחר הצהריים במקום העבודה, או בשעות הבוקר המוקדמות בבית (12 עד 6 בבוקר). 3-4 שליחים מגיעים לביתכם עם צו, ונכנסים לביתכם באמתלה של הסתרת סמים או פעילות נגד ביטחון המדינה.

2) כדי להקטין את סכנת המעצר ואת כאבי הראש הנלווים, צריך להקפיד לפני כל הפגנה על העקרונות הבאים:

• בטח ובטח להודיע למשפחה שאתם מתכוונים ללכת להפגנה. לכל יום חשוב של התנועה הירוקה הכינו תסריט מבעוד מועד, ותאמו עם המשפחה ועם קרוביכם, כי אם יעצרו אתכם אז ייצרו קשר איתם וישאלו אותם לאיזו מטרה יצאתם לרחוב!

• אל תלכו להפגנה לבד. תהיו, למשל, עם קבוצה של מכרים (חברים, בני משפחה וכו’) בהפגנה. שימו לב שכוחות הדיכוי בוחרים את טרפם בעיקר מקרב אנשים בודדים. מצד שני, זכרו שאף תהלוכה ואף הפגנה אינה ההפגנה האחרונה. אם יום אחד אתם לבד ואיכם יכולים להיות בתנועת ההתנגדות, אל תצטערו, כי דרך ארוכה לפנינו עד שנגיע לחירות, ויהיו בעתיד עוד הזדמנויות להפגין.

• נסו להתלבש עד כמה שאפשר בצבעים רגילים נורמליים (בגדי משרד), והיזהרו מללבוש צבעים ייחודיים לאדם – שֶלֶט (אדום, צהוב וכו’). כי כך אתם בולטים יותר לעינם של כוחות הדיכוי. בדרך כלל הבחירה הטובה ביותר להפגנות, במיוחד בעונה הקרה, היא הצבע השחור. כמו כן השתדלו ללבוש בגדים ולנעול נעליים שאפשר לרוץ בהם. אם אתם לובשים שכבות, זה יכול להגן עליכם טוב יותר מפני מכות אַלָּה אפשריות.

•השתדלו לשמור את המידע הפוליטי שלכם (תמונות, סרטים, מאמרים וכו’) על הארד דיסק חיצוני, ולפני הפגנה, או אם אתם חשים סכנה, לנתק את ההארד דיסק מהמחשב ולהחביא אותו במקום אחר. כי אם יעצרו אתכם, הם יחזרו לביתכם ויחפשו במחשבים שלכם (חשוב לשים לב: אם אתם משתמשים בהארד דיסק חיצוני, אז אחרי שאתם מנתקים אותו מהמחשב, נקו את My Recent Documents שלכם מכונן C בחלק של Documents and Settings, והשמידו לגמרי את כל העדויות לקיומו של הארד דיסק חיצוני).

• בחקירה יבקשו גם את חשבון הפייסבוק שלכם, כך שאם אתם טוענים שאינכם חברים בפייסבוק, הם יחפשו את שם המשתמש, את הדוא”ל וכמו כן את שם המשפחה שלכם. לכן אנו מציעים שתשנו את שם המשפחה שלכם בפייסבוק.

• כמוכן, בחלק של Account בלשונית Privacy Settings, קבעו את רמת האבטחה באופן מדויק, כך שאנשים שאינם חברים שאתם סומכים עליהם, לא יוכלו לראות את הפרופיל שלכם.

• היזהרו מאוד מלקבל (הצעות חברות של) אנשים שאתם לא מכירים, כי שיא המיומנות של צבא הסייבר של משמרות המהפכה הוא שהם מציעים לכם חברות עם תמונות מזויפות, כדי לראות את המידע בעמוד שלכם.

• מועיל מאוד לשנות את פרוטוקול האבטחה בחלק של Account Setting מ-http ל-https.

• כמו כן, בחקירה יבקשו מכם את כתובת המייל והסיסמה שלכם, ואם יש לכם עניינים פוליטיים בתיבת הדואר, זה יעשה לכם כאב ראש קולוסלי… לכן חשוב מאוד שיהיה לכם אימייל שני. השתדלו למלא איכשהו גם את תיבת הדואר של הדוא”ל הזה בכמה מיילים לא פוליטיים.

• דרך אגב, השתדלו לא להשתמש בשום אופן ביאהו מייל, כי לחברה הזאת יש היסטוריה של שיתוף פעולה עם ממשלת סין – חשיפת שמות ופרטים של משתמשיה. לכן אנו מציעים להשתמש בג’ימייל, כי גם ההיסטוריה שלה טובה יותר, והיא גם בטוחה יותר מיאהו מייל.

• כמו כן, באינטרנט אקספלורר ב-Tools > Internet Options יש אפשרות למחוק את ה-History, Username & Password וכו’. אל תשכחו לעשות זאת. אפשרות זו קיימת גם בדפדפנים אחרים, כמו מוזילה וגוגל כרום. בגוגל כרום אופציה זו נמצאת ב-Option -> Under The Hood -> Privacy -> Clear Browsing Data, ובמוזילה תחת Tools -> Clear Your Recent History.

• לפני כל הפגנה, מחקו את הסמסים שלכם ובכלל עדיף לא לכתוב סמסים פוליטיים, כי קל מאוד ליירט סמסים, ועלולים לעצור אתכם אפילו בגלל סמס. כמו כן, בזמן חקירה, הם יכולים להדפיס את הסמסים שלכם מכמה חודשים אחרונים, ישימו אותם לפניכם, וזה שוב כאב ראש. כמובן, חלק מהאנשים ששוחררו אמרו שבזמן החקירה חקרו אותם רק לגבי הסמסים שהיו ב-Inbox של הנייד שלהם.

אלה שני הראשונים מתוך עשרה כללי בטיחות. הכללים הבאים מתייחסים למה שיש לעשות במעצר עצמו וגם בשחרור, ואולי אכתוב עליהם בהמשך.

אני יכולה להעיד שאיראנים רבים – אולי אפילו רוב האיראנים – אינם משתמשים בשמם האמיתי בפייסבוק. לחלקם יש שמות כמו “איראני לאומי” או “שבעה עשר באספנד” (תאריך ההפגנה הבאה), חלקם בשמות בדויים שנראים אמיתיים (אנשים שאני מכירה ששינו את שמם), חלקם משתמשים רק בחלק משמם האמיתי, כמו Tha Gin. אחרים מחקו את המשתמש שלהם לגמרי.

כמה צלילים לסיום

השיר הזה לא קשור להוראות בטיחות אלא לפעילות הפייסבוק והאינטרנט של כל אחד מאיתנו. כמה מילים אינטרנטיות בכלל ופייסבוקיות בפרט אתם מזהים בין המילים הפרסיות?

ללהקה קוראים קיוסק, רוב השירים שלהם הם מאוד פוליטיים, והם עוד יככבו כאן בעתיד.