אז נתראה היום בצהריים?

כשמריצים מועמד לבחירות, יש כל מיני דברים שצריך לעשות בניגוד לאינסטינקטים שלך. למשל, צריך לדבר תמיד מנקודת המוצא לפיה המועמד שלך ייבחר, כלומר “כשהוא יהיה ראש עיר” ולא “אם הוא יהיה ראש עיר”; למשל, להתעלם מהמתמודדים שאין להם סיכוי נגד המועמד שלך, כי להתייחס אליהם זה לשפוך דלק על רמצי המועמדות שלהם; למשל, למכור את המועמד שלך כמו מוצר, כמו לייפסטייל; למשל, לצאת מהאינטרנט החמימה לרחוב הלח, כי בחירות עדיין מכריעים בחוץ.

מה שמנחם אותי זה שהשיח השיווקי-פרסומי המבאס הזה לא מוכר לנו קוקה קולה, אלא גוף שפועל ומסייע לאנשים ומועמד עם רקורד של עשייה פרלמנטרית שינסה להביא אותה גם לרמה המוניציפלית ולעשות את תל אביב למקום שאנחנו גרים בו יותר בזכות יתרונותיו מאשר למרות חסרונותיו.

כשאני מדבר על הפנינג התמיכה בדב חנין ועיר לכולנו היום ב-12:30 בגן מאיר, אני אמור להגיד תבואו ואיזה כיף יהיה ומיליון אנשים יגיעו.
בזהירות המתבקשת, 426 אנשים אישרו את הגעתם בפייסבוק ועוד 420 אמרו שאולי, אלפי הזמנות חולקו על ידי פעילים, ארגון רנט קונטרול אמור לשלוח אימייל הזמנה ל-25 אלף חבריו, ויש סיכוי שמח שאנחנו הולכים לראות היום אירוע תקדימי בעוצמתו, שמעבר לתמיכה במועמד ספציפי, יכול להוכיח שגם בישראל, האינטרנט יכולה להעצים ולהוות מגבר לאקטיביזם מקומי של אנשים שבדרך כלל מואשמים סטריאוטיפית בבועתיות וניתוק מהמתרחש סביבם.

אני מאוד מקווה לראות אתכם שם.

26 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פוליטיקה | 4 תגובות 

איך אומרים “וואלה!” בערבית?

פוסט אורח של ניבה שושי

מעניין מה היה קורה אילו בכניסה לאתרי אינטרנט היו מוצבים שלטי “ליהודים בלבד”. לצערי, כללי הפוליטיקלי קורקט וחוקי מדינת ישראל לא מאפשרים לעשות את זה. עדיין. כלומר לא מאפשרים לעשות את זה באופן ישיר ומופגן ובלי להתנצל על גזענות, אבל כן מאפשרים להתעלם מקבוצות חברתיות שלמות. למעשה, כשמסתכלים בחלק גדול מאתרי האינטרנט העבריים, נראה שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית והזמן שעבר, חלק גדול מהתכנים ממשיכים לשנן את המנטרות של שיעורי מולדת בשנות השמונים בבית ספר יסודי בבנימינה: בארץ ישראל יש רק יהודים, חול וכולרה. גם באינטרנט.

קחו למשל את אתר האינטרנט מוטק’ה. האתר מיועד להיות בית וקהילה לקשישים בישראל, בין השאר באמצעות היוזמה, היפה כשלעצמה, של איסוף זיכרונותיהם. במסגרת “מפקד 48′” מזמינים פרנסי האתר את הקשישים, או כפי שהם מגדירים זאת “מי שהיה כאן ב-48′”, לספר את זיכרונותיו.

לכאורה “מי שהיה כאן” הוא ביטוי מכיל שמתייחס למרחב הגאוגראפי המכונה “ישראל”. הייתם כאן? אתם מוזמנים לחלוק זכרונות ולהפוך לחלק מן הזיכרון הקולקטיבי. בחינה של תקנון האתר, לעומת זאת, מעניקה פרשנות מדוייקת יותר למילים המעורפלות:

מטרת המפקד: פניה לאוכלוסיה המבוגרת בישראל, לצורך קבלה ואיסוף פרטים, מידע וסיפורים אישיים מאת אנשים שהזדהו והיו שותפים ליסוד והקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ונכחו בה ביום הכרזת המדינה, וזאת לרגל מלאות ששים שנה לקיומה.

במילים אחרות, האתר מזמין זיכרונות מאת קשישים יהודיים.

אפשר היה לעבור הלאה ולקבל את הטענה שלכל קהילה יש זכות מלאה להחליט מי הם החברים שהיא מעוניינת לקבל אלמלא העובדה שהאתר מיועד להיות

חלק מפרויקט קהילתי רחב-יריעה שמטרתו הנחלת האינטרנט לקשישים, גימלאים, מרותקי בית ונכים בחוגי חינם ובמחירים מיוחדים לאוכלוסייה זו.
הפורטל מהווה כלי קשר ראשון מסוגו בארץ לקהילת המבוגרים, באפשרו להם ליצור קשרי קהילה, למצוא עבודה, חברים או בני-זוג, לקבל תמיכה מקוונת מאנשי מקצוע בכל נושא שהוא, לשוחח עם מומחים בפורומים, להעלות אלבומי תמונות אישיים, יומנים אישיים (בלוגים), ועוד.

כל זה, כאמור, ליהודים בלבד. או לערבים שהם במקרה גם ציונים נלהבים.

המשך מטריד לא פחות להתעלמות מאוכלוסיית הקשישים הערביים נמצא גם במסמך שפרסמה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. במחקר, שמתיימר להיות “סקר בנושא האינטרנט ושימושי המחשב בקרב הגיל השלישי בישראל”, ומגדיר קשיש כ”מי שמלאו לו 65 ומעלה”, בחרו החוקרים להתעלם לחלוטין מקיומם של ערבים (וערביות) בני 65 ומעלה שיש או אין להם מחשב וחיבור לאינטרנט. טבלת האוכלוסיה המצורפת למחקר אומנם מציינת סעיף “ערבים” אך לא טורחת לציין שום נתון אחר שקשור אליהם למעט הסימן הלא ברור “—“.

אבל אולי המקום המפתיע ביותר למצוא בו הדרה של האוכלוסיה הערבית מן האינטרנט הוא השוק הקפיטליסטי, או במילים כלליות פחות, שוק הפרסום. סקר TIM של חברת TNS/טלסקר, שבודק חשיפה למותגי אינטרנט, מתייחס גם הוא אך ורק לקהילת הצרכנים היהודיים. לכסף אולי אין ריח אבל בהחלט יש לו צבע, ועדה, ודת.

שלוש הדוגמאות הן המחשה מצויינת להדרת האוכלוסיה הערבית לא רק מן הזירה הציבורית הפיזית אלא גם זו המקוונת. זהות קולקטיבית היא מכונה מסובכת שמורכבת מהרבה מאוד פרקטיקות ותכנים מודעים ולא מודעים שאנחנו סופגים לתוכנו ממקורות שונים שהאינטרנט הוא רק אחד מהם, ואולי הוא לא החשוב ביותר. יחד עם זאת, בהשוואה למדיומים תקשורתיים אחרים, האינטרנט הוא בעל פוטנציאל ההכלה הגדול ביותר. במקום ההדרה וההסתגרות, ניתן היה להשתמש במדיום האינטרנטי ובאפשרויות השיתוף הגלומות בו כדי להרחיב את גבולות הקהילה ולשתף בה קבוצות חברתיות חדשות. עד שזה יקרה, אנחנו נשארים עם החול והכולרה של שיעורי המולדת בבנימינה.

ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה

25 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 8 תגובות 

מילים: צלתוק, לפחוח

לפחוח (פ’): להביע זלזול באמצעות מטבע הלשון הטוקבקי “פחחח”. שימוש: “אריה דרעי לראשות עיריית ירושלים? הרשה לי לפחוח”.
מקור: דורה קישינבסקי.

צלתוק (הלחם של צלצול + ניתוק): צלתוק הוא הפעולה בה אדם מתקשר לטלפון סלולרי ומנתק מיד, כדי שהנמען יוכל לשמור את המספר שלו בספר הטלפונים, בלי שהדבר יעלה כסף למתקשר. שימוש: “גבר, תו לי צלתוק שיהיה לי את המספר החדש שלך”.
מקור: מכר ותיק, ששמע אותו ממישהו בחברת הזנק.

21 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, אבשלום קור, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 16 תגובות 

ואתם יודעים מי עוד לא עמד בשירת התקווה? הנאצים

אדם שוב, ה-PDA של רון חולדאי, החליט להגיב בשמו (אם זה באמת הוא; מרוב פטריק סרוסים ודורית ועקניניות קשה לדעת שם מי הוא מי) בדיון על מועמדותו של דב חנין, וכבר הספיק לעבור על חוק גודווין:

בהסטוריה של האנושות היה שר תעמולה אחד שנהג לשנן לפקודיו: אם תחזרו על אותם שקרים הרבה פעמים הם בסוף יהפכו לאמת”
להבדיל אלף אלפי הבדלות – הטכניקה שלך ושל שאר חלק מחבריך מזכירה לי את ההוא. ושוב: להבדיל.

ושוב. להבדיל.

13 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 17 תגובות 

ענן של חשדות

הכותרת הראשית של מעריב היום על המלצות כתבי האישום של ראש הממשלה אהוד אולמרט עוצבה בהשראת ענני תגיות:

(תודה, אחיחי)

8 בספטמבר, 2008 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 7 תגובות 

איך אתם שותים את הפרסומת שלכם?

[בעקבות הפוסט על השקרים של קמפייני הגרילה שלח לי ארד אקיקוס, שעוסק בפרסום גרילה באינטרנט בתחום האינטרקטיב ופרסום בקהילות, פוסט שכתב בנושא אך טרם פורסם. ביקשתי ממנו לפרסם אותו כאן, והוא הסכים. –ע”ק]

קמפיין “קידסורסינג” לקופת חולים כללית של טוויסטד העלה שאלות רבות בקשר לאתיקה של שיטת הפרסום “הלא קונבנציונלי” שהתפתחה עם פריצת תוכן הגולשים והישויות החברתיות לחיינו.

בתור אדם שחי את התחום בשלוש השנים האחרונות, בעיקר בתור מתבונן וחוקר (ולפעמים גם ככותב), אני חושב שהגיע הזמן לפתוח דיון רציני בנושא.

הגולשים שיחליטו לקחת חלק בדיון כזה, יכולים לעצב את עתיד הפרסום ברשת הקטנטונת שלנו. אם זה יהיה פורה מספיק, אולי ייצא מכאן ספר כללים למשרדי הפרסום שעובדים בתחום..

גילוי נאות: האינטרס האישי שלי הוא לנסות להבין את הדינמיקה שמתפתחת בין גולשים שהם יוצרי תוכן מובילים לבין קמפיינים ומותגים שמשתמשים בשיטת הפרסום החדשה שמתפתחת.

אני בעצמי מנהל חברה שעוסקת בתחום ואני חושב שהדרך הכי טובה ליצור מערכת יחסים, היא פשוט ליצור מערכת יחסים.. חלק גדול מהמהות של זה היא לשאול מה הצד השני חושב.

מעט נתונים

מאוד בקרוב התקציבים יעלו והרשת תתמלא בפרסומות מהסוג עליו אני מדבר.

בשנתיים האחרונות גדל אחוז השימוש בשירותים מתקדמים (וידיאו, רשתות חברתיות, בלוגינג) ב-40% בכל שנה. זה כבר ממש הרבה אנשים שאפשר לפנות אליהם באופן אישי (כמעט מליון רק בפייסבוק!)

נשמע מצחיק, אבל נראה כאילו המפרסמים עוד לא עלו על זה. כמעט שני מליון גולשים מסתובבים בפלטפורמות חברתיות לפחות פעם בשבוע – זה כמעט שליש (!) מהצרכנים במדינה. מתוך תקציב של 900 מליון דולר לכל שוק הפרסום, התחום הזה זכה לתקציב של בין 10 ל-15 מליון דולר – זה כלום, ממש טיפה בים.

יום אחד, מאוד בקרוב, מישהו יבין שלסמוך על 578 אנשי הפיפלמיטר כמדגם מייצג זה קצת פחות יעיל מלבקש מגוגל אינסייטס את הנתונים בזמן אמת על הקמפיין שלך, בזמן שאתה ממקד את הפניה לקהל היעד המדויק ומטפח איתו מערכת יחסים.

אז כדאי שנדבר על זה..

כמובן שכולם מוזמנים להביע את דעתם – בלוגרים, אנשי פרסום, יצרני תוכן בוידיאו, מכורים לפייסבוק וכל ישות אחרת שיכולה לתרום בכל צורה לדיון..

שלושת הנושאים שאני חושב שאנחנו צריכים למקד את הדיון אליהם (אם מישהו חושב שיש עוד נקודות, הוא יותר ממוזמן להעלות אותן, אבל כדי שיצא מזה משהו חייבים למקד את הדיון):

  1. ספאמינג, זהויות פיקטיביות

    2. כן, שניהם באותה הקטגוריה.

    בקמפיינים שונים היו רבים שהגיבו שהקריאייטיב מוצלח, אבל הרעיון המאיס את עצמו בגלל שהפגיזו את הפורומים בספאם שקשור לקמפיין.

    אני באופן אישי מתנגד לספאם מכל סוג. אם הרעיון שלך טוב, הוא יתפוס את הבאז מעצמו. אין צורך לגרום לאותה הודעה להופיע ב-20 וריאציות שונות בכל חור ברשת.

    אני חושב שספאם זה כמו פרסומות על שלטי חוצות באיילון – זה סביל, ולפעמים יש איזה כוסית שתרצה להסתכל עליה, אבל בסופו של דבר אתה רוצה לחיות באוויר נקי..

    מצד שני, אני דווקא בעד זהויות פיקטיביות. לא דרך הפגזה של ספאם, אלא דרך סטודנטית למשחק שיוצרת באז בבלוג וידיאו יצירתי. אני טוען שכל זמן שהגולשים קיבלו תוכן איכותי, מעניין שלא מזלזל באינטלגנציה שלהם, “נו הארם דאן”. אחרי הכל, המטרה של האינטרנט היא שכולנו נהנה.

  2. ספינים שונים ותרגילי יחסי ציבור

    3. בתקופה האחרונה עלו קמפיינים רבים שמתחילים בתרגיל יחסי ציבור למטרת משיכת באז.

    קמפיין קידסורסינג (כבר ברור שהוא תרגיל של חברת פרסום), קמפיין ינואר המחוספס של ג’ילט וגם הקמפיין שלנו לאוקייקיופיד עם ענבר והטקן.

    אני אצטט מהתגובה של דורון טל, מנכ”ל סאצ’י אינטראקטיב, החברה שעמדה מאחורי קמפיין ינואר המחוספס של ג’ילט:

    האם נגרם נזק למישהו? האם פגענו ברגשות של מישהו? האם גרמנו למישהו לעשות משהו בניגוד לרצונו או אמונתו? אם כן, אני מתנצל בשם המערכת. אבל האמת, אני לא חושב שזה קרה.

    בסוף היום נרשמו כמה הגיגים פילוסופים על החיים ועל שיער פנים, כמה אנשים השקיעו כמה דקות ויצרו סרטוני וידאו במובי-מייקר וכמה בליינים חגגו במסיבה שהם עצמם (ולא אנחנו) אירגנו במועדון בתל אביב.

  3. פרסום בבלוגים ובפייסבוק ותשלום לבלוגרים

    4. פרסום בבלוגים ובפלטפורמות חברתיות הוא כלי מאוד יעיל לפניה לקהילה ממוקדת. בעתיד תעלה היכולת הטכנולוגית למקד את הקהילה ואת האופי שלה ואיתה גם מחיר ותקציבי הפרסום.

אני אישית חושב ששני כללי ברזל צריכים להישמר:

  1. כנות. לתת לבלוגר/גולש את המוצר וזהו. שיחליט לבד מה הוא חושב עליו. למפרסם אסור להתערב בתוכן.
  2. לשלם לבלוגר/גולש. אם חברת הפרסום קיבלה כסף עבור העבודה, אין סיבה שהגולש לא יקבל שכר. אני חושב שפתיחות של הקהילה לנושא כזה יכולה ליצור מצב בו בלוגרים באמת מכניסים כסף מהבלוג שלהם, חלקם אפילו חיים ממנו. זה יכול לקחת קצת זמן וזה יצריך שיתופי פעולה עם תעשיית הפרסום, אבל זה בהחלט יכול לקרות.

החלק השני עליו אני מדבר הוא פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות.

הפלטפורמות האלו נתנו כלים למפרסמים, שאת רובם אנחנו עדיין לא ממש מבינים. יש בפייסבוק פוטנציאל אדיר לפניה ממוקדת לקהל היעד של מותג ספיצפי, והוא רק ההתחלה.

אם מפרסם בחר למקד את קהל היעד שלו לגילאי 13-17, הוא כבר לא צריך לפרסם בטלוויזיה בשעות מסויימות ולקוות שאף אחד לא הלך במקרה לשירותים, הוא פשוט צריך לבצע חיתוכים על בסיסי נתונים קיימים וליזום פניה ממוקדת.

השאלה היא איך לפנות לקהל היעד הזה.

חבר טוב שלי שגר בניו יורק מספר שהוא יכול לפנות לבנקאי שלו דרך חשבון הפייסבוק. הוא עדיין לא יכול לבצע פעולות בחשבון, אבל גם היום הזה יגיע.

אני חושב שצריך לעודד ארגונים, חברות מסחריות ונותני שירותים “לפתוח נציגויות” שלהן בפלטפורמות חברתיות שונות. לצורך הדוגמא, אני מתכוון לפעילות שטח של גולשים לטובת מועמדים בבחירות לראשויות המקומיות. בתקופה האחרונה נפתחו עשרות קבוצות ואירועים רלוונטיים בפייסבוק. אני חושב שהמועמד צריך לתמוך בפעילים שלו, ואפילו לשלם לחלקם, בדיוק כשם שהוא משלם לאנשי המטה שלו.

בגלל ששוק הפרסום עומד להתקיים עוד הרבה הרבה זמן, במיוחד עכשיו כשנתנו לו צעצוע חדש לשחק בו, אני רוצה לסיים ולשתף אתכם בתסריט זוועה שעלה לי לראש, למקרה שאף אחד לא ישנה את הכיוון אליו השוק הזה הולך: מאוד בקרוב עומדות לקום חברות פייסבוקמרקטינג, שזה בעצם טלמרקטינג, רק בפייסבוק. הם ישלחו לנו הודעה בשתים בלילה, ויבררו אם אנחנו בדיוק צריכים איזה וידיאו בתשלום שיפיג לנו את הבדידות. בבקשה אל תתנו לזה לקרות..

ארד אקיקוס הוא מנכ”ל משותף של וונרף אינטראקטיב, אסטרטגיה ופרסום בקהילות

27 באוגוסט, 2008 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אינטרנט, בלוגים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פרסום ושיווק | 43 תגובות 

למה כלבים מלקקים את האשכים של עצמם?

סביקה פיק ביקיים אה פן אוב סביקה פיק און פייסבוק:

(הלשינה: מיטל גלם-וולק)

25 באוגוסט, 2008 | בנושאים: Press, Release, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 7 תגובות 

דב מאוד

ח”כ דב חנין (חד”ש) הכריז על מועמדותו לראשות עיריית תל אביב יפו מטעם רשימת עיר לכולנו. צביקה בשור (חבר שלי) פתח בלוג תמיכה בדב חנין, צעד ראשון בשורה של פעילויות אינטרנטיות במסגרת קמפיין עממי מקוון.

בשור אומר:

בגדול, המשחק הפוליטי עכשיו הוא כאילו עניין של כסף ויחסי ציבור. אתה יותר גדול, יש לך יותר תורמים שרוצים לגזור קופון, התקשורת רוצה לשמור איתך על קשרים טובים, אז אתה בולט יותר ומגדיל את הסיכוי שלך לנצח. מה שאנחנו באים להגיד זה שיש עוד דרך לשחק את המשחק, דרך אזרחית-עממית-אינטרנטית, שבה תומכים של מועמד או מטרה יכולים לעשות רעש משלהם, עם עדיפות לרעש של שמחת חיים, עם או בלי קשר לקמפיין הרשמי של המועמד. ונראה לנו שקמפיין תל-אביבי, שחורת על הדגל שלו דברים שמחים כמו שבילי אופניים, תחבורה ציבורית, תכנון אורבני הגיוני והשארת הצעירים בעיר, הוא מרחב המחייה הטבעי של המשחק הפוליטי החדש ואוהב החיים הזה.

[13:15 עדכון]
בטייק אוף על הקלאסיקה “I Love NY”, טומי קירשנצווייג ואיתי נאור יצרו קונספט קריאייטיבי-ויזואלי לקמפיין, “I Dov TLV“.

14 באוגוסט, 2008 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מוניציפלי, פרסום ושיווק | 12 תגובות 

הוועד האולימפי מזהיר: הרגשות על אחריותכם

אתר הוועד האולימפי הישראלי (שיושב משום מה בתפוז) מציע לגולשים לשלוח איחולים לספורטאים הישראליים באולימפיאדת בייג’ין 2008, אבל מזהיר:

מערכת האתר מפרסמת מכתבים שיש בהם משום הבעת דעה, רגשות, ברכות או איחולים אך ורק אם אין בהם גינויים ודברי נאצה. אין המערכת אחראית לתוכן המכתבים, הרגשות והדעות המובעות בהם.

11 באוגוסט, 2008 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב 

עם חברים כאלה

יחצנית: קיבלת את ההודעה על הרשת החברתית ש[חברה מסחרית] פתחה ל[מוצר צריכה] ב”מקושרים”?
אני: כן.
יחצנית: תכתוב על זה?
אני: אני לא כותב על קמפיינים.
יחצנית: זה לא קמפיין, זו רשת חברתית.
אני: אז אני לא מסרב, אני רק אומר לא.

• מן הארכיב: שאול פרחיו וספאמיו

11 באוגוסט, 2008 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פרסום ושיווק, רשתות חברתיות | 2 תגובות 

← לדף הקודם — לדף הבא →