בזק נגד עידוק, סיבוב שני
אחרי יומיים מנותקים, ביום שישי אחרי הצהריים האינטרנט עבד. היום בבוקר הוא כבר לא היה עמנו.
התקשרתי וסיפרתי לתומך הטכני החף מפשע של בזק את כל השתלשלות הסיפור, והוא הסביר לי:
“הטכנאי הגיע ביום שישי והתקשר אליך, אבל לא היית זמין. הוא אמר שהוא צריך להיכנס לבית כדי לבדוק את התקלה”.
פלאשבק לשבוע שעבר: ביום רביעי התקשרתי לדווח שאין אינטרנט וטלפון. אמרו שישלחו טכנאי אבל לא ידעו להגיד מתי. ביום חמישי התקשרתי פעמיים והבטיחו שהטכנאי יגיע “היום”. הוא לא הגיע.
בשישי בבוקר התקשרתי ואמרתי שלא הגיע טכנאי. אמרו לי “נכון, אבל הוא מגיע לטפל בתקלה מבחוץ, זה לא שהיית צריך לחכות לו”. אמרתי שאם הטכנאי לא מגיע באותו יום, שלוש נקודות מאיימות. אמרו לי שהוא יטפל בתקלה מבחוץ, ולא צריך לחכות לו.
\פלאשבק. חזרה לשיחה עם התומך היום:
התומך: “הטכנאי הגיע ביום שישי והתקשר אליך, אבל לא היית זמין. הוא אמר שהוא צריך להיכנס לבית כדי לבדוק את התקלה”.
אני: “אני לא זוכר שהיתה לי שיחה שלא נענתה. אבל בכל מקרה, אמרו לי שאני לא צריך לחכות לו”.
התומך: “אבל אתה צריך להיות זמין במספר הנייד שנתת”.
אני: “ואם הייתי זמין במספר הזה, אבל הייתי אצל ההורים שלי ברחובות?”
קאט להסבר צרכני: אם בזק קובעים לי הגעה של טכנאי לדירה, הם יכולים לתת טווח של עד שעתיים, ואם הוא מאחר או לא מגיע הם צריכים לשלם לי פיצוי לפי החוק החדש. אם הם לא קובעים איתי הגעה של טכנאי לדירה, אין להם מחוייבות לזמן הגעה (לדוגמה, הם יכולים להבטיח לי שהטכנאי יגיע ביום חמישי ולא לעמוד בהבטחה, כפי שהם אכן עשו). אז מה הם עושים? לא קובעים שעה, אבל אומרים שאני צריך להיות “זמין”.
הטכנאי אמור להגיע מחר בין 12:30 ל-14:30. אחר כך בזק יצטרכו לפצות אותי על הימים שלא היו לי אינטרנט וטלפון, ולשכנע אותי שכדאי לחדש את החוזה איתם בתום תקופת ההתחייבות, שבצירוף מקרים משמח מסתיימת בעוד שלושה שבועות.
* הציטוטים פה לא אחד לאחד, אבל נאמנים למקור, ויש לי הקלטות. כך שאם מישהו מבזק מגיע במקרה להגיב פה הוא מוזמן לדלג על ההכחשות ישר לשלב ההתנצלות.
עם חברים כאלה (גלעד שליט)
בבחירות המוניציפליות הצביעה כמות לא ידועה של חיילים הצבעת מחאה לחייל השבוי גלעד שליט. קבוצה אידיוטיסטית בפייסבוק, שיש בה כבר 147 חברים, קוראת לאנשים לעשות זאת גם בבחירות הארציות, ולהצהיר “גם אני מצביע בבחירות הקרובות גלעד שליט”:
ושוב, עולם כמנהגו נוהג
גלעד שליט עדיין בשבי ואנו משחקים בפעם המי יודע כמה בפתקים הלבניםלא משנה מי אתה ומה דעתך
לא משנה איפה אתה גר ומה המוצא שלך
לא משנה במי אתה תומך ולמי חשבת להצביעב-10 בפברואר 2009 כולנו מגיעים לקלפי
לוקחים את הפתק הלבן, כותבים עליו גלעד שליט מכניסים למעטפה ומשלשלים לתיבת הקלפיהזמינו את כל חבריכם להצטרף
בואו נוכיח לכולם ובמיוחד למקבלי ההחלטות שלא שכחנו את גלעד בשטח…
הכוונות ודאי לא רעות, אבל מחאה שבה מוותרים כליל על הזכות להצביע (הבחירות הן בפתק אחד, אין בחירות לראש ממשלה) היא גרועה ביותר. עונה להם יפה אחת המגיבות, נועה וויינשלבוים: “עשינו את [ה]בחירות הקודמות עם הצבעת מחאה לגמלאים – בואו נעשה את זה שוב!”
ובאותו עניין, הגרפיטי הזה שצילמה רונה טל:
רק שגלעד שליט לא היה יכול להיות פה – זה צולם בשירותי הנשים של סינמטק תל אביב.
• מן הארכיף: גלעד שליט החליף את התמונה שלו בפייסבוק לתמונה של עם ישראל
איך “בועת” ה”אינטרנט” “הפסידה” בבחירות בתל אביב יפו
הבחירות והבחילות
רוני שני כותבת בכלכליסט על מה שהיא תופסת ככשלון של הפעילות האינטרנטית למען דב חנין ועיר לכולנו בבחירות המוניציפליות של תל אביב יפו. בניגוד למצב הדברים אצל הזוכה בבחירות, רון חולדאי, אנחנו לא היינו קמפיין האינטרנט הרשמי של התנועה ומועמדה – להם לא היה כמעט תקציב ולא היה קמפיין אינטרנט, למעט האתר המוצלח והודעות לתומכים באימייל ובפייסבוק. אנחנו היינו קבוצה של כמה עשרות עד מאות אנשים, תושבי תל אביב, שהם במקרה גם פעילי רשת ולעתים גם בלוגרים, שהחליטו לא לשבת על התחת אלא להביע עמדה ולתת מזמנם וממרצם למען קידום מטרות שהם מאמינים בהם. כאמור, היו גם פעילים רבים שעשו עבודת שטח, במובן הישן של השטח, ורבים מהם פעלו גם שם וגם כאן. יכול להיות שלא עשינו עבודה טובה; יכול להיות שלא עשינו די; אבל עשינו.
לכווץ את האקטיביזם הבריא הזה ל”בועה” או “ברנז’ה” זו ציניות עלובה ועצובה, שנראית עלובה ועצובה עוד יותר כשהיא מגיעה מתוך התקשורת הממוסדת, שברובה המוחלט לא טרחה להתעמק בסוגיות החשובות שעמדו על סדר היום המוניציפלי אלא הסתפקה באנקדוטות וסיפורי צבע (גיא לרר מערוץ 10, כמשל, הסתובב בתל אביב בערב הבחירות וראיין אנשים בבתי קפה, כאילו למד עיתונות בפקולטה לקלישאות תקשורת מהאייטיז על שם “גרה בשינקין, שותה בקפה תמר”). מזל שפעילות האינטרנט היא כזה גימיק לוהט בעיני התקשורת, אחרת אולי לא היינו שומעים בכלל על ההתמודדות בתל אביב, אני נאלץ להודות בצער.
“בתור תושב האינטרנט אני חייב לומר שההתגייסות והמלחמה בין תומכי חנין לאנשי חולדאי ברשת פשוט גרמו לי לבחילה”, מצטטת שני את פעיל הרשת הוותיק ירדן לוינסקי. אולם בעיניי, בחילתו של לוינסקי וטרוניותיהם של שני ואחרים נגד “ספאם מוניציפלי” עדיפים על בחירות שקטות, נקיות ומנומסות שבהן תושבים לא נוקטים עמדה ומועמד אחד מתאפק לא להירדם על הפרצוף בזמן שהוא מתמודד נגד עצמו. מי שלא יכול לסבול את חומו של המטבח הדמוקרטי, שלא יתלונן אחר כך על איכות המזון.
מכה אפורה
עוד כותבת שני:
הבעיה האמיתית באה לידי ביטוי במשפט שכתב רועי בית-לוי [בכתבה בהארץ]: ‘השטח של תל אביב נותר אפור בקמפיין הזה’. בפועל, אחוז ההצבעה נותר נמוך יחסית, ועמד על 36% בהשוואה לכ-30% בבחירות 2003. נראה שכמרבית שכניהם, גם התל אביבים לא קוראים בלוגים ומעדיפים להפגין אקטיביזם בעיקר בסלון. דווקא בערים אחרות, שלא כיכבו בבלוגספירה, ביניהן ראשל”צ, באר שבע או ירושלים (כשהמועמדים של זו האחרונה, נסייג, הפגינו נוכחות בפייסבוק) – הצליחו לעשות מהפך אמיתי בקלפי.
השטח לא נותר אפור. פעילים (תומכים מתנדבים, לא שכירי שלט) יצאו לרחובות, חילקו עלונים, החתימו תומכים ודיברו על לבם של מצביעים פוטנציאליים. שלטי תמיכה (פלריגים שנתלו על ידי תומכים ממרפסות הבתים, לא שלטי חוצות שכל מה שצריך בשביל להעלותם זה כסף) פרחו ברחבי העיר, ולפחות במרכזה עיר לכולנו כיכבה ברובם. המועמד המוביל נגד ראש העיר המכהן קיים עשרות חוגי בית, וסרטונים בהם הוא שוטח את עמדותיו הועלו לאינטרנט לטובת מי שנבצר ממנו להשתתף. אנשים דיברו (גם באינטרנט המשוקצת, שבמערכת בחירות שבה יש לדבר ולהתווכח על סוגיות פוליטיות, גם היא שטח) על הדברים שמפריעים להם בעיר, ועל איך אפשר לפתור אותם, גיבשו דעה או רעננו וחידדו את דעותיהם הקיימות. אלף איש הגיעו לעצרת התמיכה בחנין ועיר לכולנו בגן מאיר. פעילים (מתנדבים) איישו קלפיות, וחבריהם עמדו ברחוב ביום הבחירות ונתנו דחיפה אחרונה של שכנוע מצביעים מתלבטים.
כל זה רחוק מאוד מאפרוריות של מערכת בחירות רדומה עם מועמד בטוח שלא רואה צורך אפילו להתראיין בתקשורת מרוב שנצחונו מובטח על מגש של הרבה מאוד כסף.
ההצלחה ומה שאחריה
6% יותר מצביעים, עלייה של 20% לעומת הבחירות שעברו, זה לא כשלון; יותר משליש מקולות המצביעים למועמד קשה למכירה, שמשהוכרזה מועמדותו נחשב להזיה חולפת, ומשזו תפסה תאוצה סומן על ידי המתנגדים כ”טרנד”, זה לא כשלון; עשרים אלף מצביעים וחמישה מנדטים במועצה, כמספרם של המנדטים של מפלגת השלטון, למפלגה חדשה, שלא נולדה מגימיק פופולרי עשר דקות לפני הבחירות על כוס בירה אלא לפני חודשים רבים ועמוסי אקטיביזם אמיתי שקשה למכור בסאונדבייטים, זה לא כשלון; ומנהל קמפיין אינטרנטי מתחרה, שבינו ובינינו לא שררה חיבה, שמחמיא לפעילות וקורא לראש העירייה להקשיב למתנגדיו ולנסות להתמודד עם הבעיות שהם העלו, זה לא כשלון.
חבריי ואני הצטרפנו לשדה המאבק הפוליטי ותרמנו לו את מה שאנחנו יודעים לתת, בזמן הקצר שהיה לעשות את זה. רוני שני במאמרה תורמת לו ציניות וריפוי ידיים מצערים, שעלולים לגרום לקוראיה להאמין שאין תקווה ואין טעם באקטיביזם אינטרנטי. אם למדנו משהו מהבחירות בתל אביב יפו הרי זה שהאינטרנט מעצימה את כוחו הפוליטי של הפרט, התושב, האזרח. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה לשפר את חיינו גם בתקופות שבין מערכת בחירות אחת לרעותה.
אסור לקחת את החור לידיים!
שי ב. ויקיר גוטסמן מלשינים על כיתוב התמונה המעולה הבא בכתבה באתר הארץ:
וגוטסמן מרחיב:
בפסקה הראשונה מספרים קודם על צעירים יהודים שזרקו אבנים על בית של משפחה ערבית, ואחר כך המשטרה הרחיקה “מפגינים יהודים”. מעניין איזה כינוי היו מקבלים ערבים שעושים משהו דומה, הא? בכלל, הפסקה ערוכה די גרוע וקשה להבין את ההקשר של השורה האחרונה.
בפסקה הראשונה אחרי כותרת המשנה השנייה, כתוב בשורה האחרונה “והקריאות לציבור היהודית לשאת נשק”.
נראה לי שהארץ העסיקו “גוי של שבת” לפרסום הכתבה, והוא פשוט השתעשע שם.
ובאותו עניין, קריאה ששלחו משתתפים בפסטיבל עכו לתאטרון אחר לקיום הפסטיבל כסדרו (אני קיבלתי אותה דרך רשימת התפוצה של תאטרון החדר):
אנו, יוצרי ואמני הצגות פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר 2008 מצהירים:
יש פסטיבל!
אנו קוראים לראש עיריית עכו, חברי מועצת העיר, משרד התרבות, כל מי שהתרבות הישראלית יקרה ללבו ולכל אזרחי ישראל –
למלא את חובתם הציבורית והאזרחית ולקיים את הפסטיבל עוד במהלך חול המועד סוכות.
בכך נבטא כולנו את אמונתנו בכוחה של תרבות ואמנות לקרב בין לבבות, לגשר על פני פערים, ליצור שפה משותפת בין יהודים וערבים ולהיות גורם רלוונטי בחברה הישראלית גם בשעות קשות של סכסוך.
אנו קוראים חד משמעית לא לתת לקומץ מתלהמים להכתיב את סדר יומה של החברה בישראל.
קיום הפסטיבל יתרום להרגעת הרוחות. ביטולו רק יגדיל את הקרע.ההצגות מעולות, החומוס משובח כתמיד ואפשר כבר להתרחץ בים. תפסיקו לראות טלויזיה ובואו לעכו!
הפסטיבל יתקיים אם תרצו שיתקיים.
זאת שעת מבחן.אנחנו כאן.לתגובות acco.festival@gmail.com
לפרטים:
בן הכט, במאי “הניה פקלמן” 0544634537
עומר קריגר, מנהיג תנועה ציבורית – “פיגוע” 054-5535233
רועי נווה, במאי “המשוגעות של יפו” 052-4883556
חוה אורטמן, מחזאית ושחקנית “המשוגעות של יפו” 054-5869904
[עדכונצ’יק]
עלתה עצומה למניעת ביטול הפסטיבל.
לא עוד “שלום, חבר” | עצרת בעקבות פרשת שטרנהל
פרופסור זאב שטרנהל אמר דברים קשים מאוד נגד המתנחלים, שהיו שראו בהם הסתה לרצח. הגנה על חופש ביטוי כזה עולה בהתלבטויות ובייסורים. זה נהיה הרבה יותר קל כשמישהו משיב למאמר החריף ב”הארץ” במטען נפץ בפתח ביתו של שטרנהל.
מחר, חמישי 2/10/2008, ג’ בתשרי, הוא מוצאי צום גדליה, המציין את הרצח הפוליטי של גדליה בן אחיקם. ב-18:00 תתקיים מול ביתו של שטרנהל, ברחוב ש”י עגנון 21 בירושלים, עצרת שתנסה לשרטט מחדש את הקווים האדומים שדהו בשיח הציבורי והוויכוח הפוליטי.
מי שרוצה טרמפ מחר ממרכז תל אביב שיפנה אלי באימייל עם שורת הנושא “עצרת” (יש לי שני מקומות באוטו הלוך, לחזור תצטרכו להתארגן בעצמכם).
אקסלנס כסאמאמק
אקסלנס קסם תעודות סל רוצים שתהיו לקוחות שלהם, כל כך רוצים שבקמפיין שלהם הם מבטיחים להפוך את עובדיהם לביצ’ז שלכם.
“כדי שתקבלו שירות מצוין, אני לא מוכן לתת לאף לקוח להמתין”, מצוטט באחת המודעות בני כהן, מנהל מחלקת קשרי יועצים בקסם, שכנראה מעולם לא ראה באשנב שירות את השלט “אנא התאזר בסבלנות, הלקוח שלפניך מקבל את אותה תשומת הלב שאתה תרצה לקבל כשיגיע תורך”. כהן מצולם במודעה מחזיק שפופרת טלפון ביד, סלולרי בשנייה, אוזניה נוספת באוזן ויד זרה מניפה מולו סלולרי נוסף. אין ספק, האיש הזה הולך להיות בשיאו, חד ומרוכז, ולתת שירות מצויין לכל אחד מארבעת הלקוחות איתם הוא מדבר בו זמנית (זה מזכיר לי פרסומת של חברת הליסינג אופרייט ליס, שסיסמתה היא שאצלה “כל לקוח מועדף”. המשמעות של כל לקוח מועדף היא שכל הלקוחות מקבלים אותו יחס, כלומר אף לקוח לא מועדף).
עוד איש שנותן עבודה הוא אשר קוזקרו, סוחר בכיר בקסם. “כדי לתת את המחירים הטובים ביותר, אני לא זז מהמסך”, הוא אומר תוך שהוא בוהה במבט חושש, שפופרת תלויה בחוסר מעש בידו. עמיתתו אלה קלבנוג, מנהלת מסחר ניירות ערך זרים, נראית גם היא טרוטת עיניים מול המסך, ידה האחת מונחת (כנראה על המקלדת) והשנייה אוחזת במקלות אכילה איתם היא אוכלת מקופסת טייק אוויי אסייאתית שמונחת על השולחן המשרדי, כי “כדי שתקבלו את העסקה הטובה ביותר, אני לא מרשה לעצמי לקום מהכסא”.
שלושת אלה הם אנשים שלא הייתי קונה מהם אג”ח זבל משומש. ולא כי אני מזלזל ביכולותיהם המקצועיות, אלא כי אני חושב שהמעסיק שלהם, אקסלנס קסם, פוגע ביכולתם לתפקד בצורה מקצועית בכך שהוא מעודד אותם לעבוד בתנאי עבדות מודרנית – ארבע שיחות במקביל, בלי הפסקות להתרעננות ובלי הפסקת צהריים (המחוייבת על פי חוק). ולמעסיק כזה, שעוד מתגאה בכך בפומבי בקמפיין פרסומי, לא בא לי לתת אפילו שקל.
העישון אסור (אמנות עמודים)
לכאורה, בתל אביב אסור לחנות עם שני גלגלים על מדרכה ששפתה מסומנת באדום-לבן. בפועל הסימון הזה אומר “כאן החנייה פשוט יקרה יותר מאשר בכחול לבן, ראו קנס, ואולי גם נגרור לכם את האוטו ואז זה יהיה ממש יקר”. איך אני יודע את זה? כי כשעיריית תל אביב באמת לא רוצה שתחנו על מדרכה, היא שותלת שם עמודים.
לא קשה לקשור קשר אסוציאטיבי ספק-פופוליסטי בין מדיניות החנייה של מדינת תל אביב לבין מדיניות איסור העישון של מדינת ישראל, אבל מעטים עושים זאת בצורה אלגנטית ומשעשעת כמו מי שצבע את עמודי מניעת החנייה ברחוב ביל”ו בתל אביב כך שייראו כמו סיגריות שכובו לתוך המדרכה.
ואהודק פרסם לפני שלוש שנים צילומים (1, 2) של עמוד בשינקין שקיבל כנפיים והפך לרקטת קסאם במרכז תל אביב, גם סוג של מחאה.
סיכומי נוף תל אביבי©
מגדל האופרה זכה ביום שישי להתעניינות חסרת תקדים לרגע קצר. 30 איש התייצבו בדיוק ב-12:00 כדי לצלם את הגוש הורדרד המונח לו ליד החוף. […] מעבר לאזרחים שהתכנסו לצלם את המגדל הגיעו גם כמה צלמים של מערכות עיתונים תל-אביביות. יש שיאמרו שלתקשורת אין במה להתעסק. אני חושב שארוע כזה הוא הוכחה לקיומה של מנה גדושה של שפיות בתל-אביב.
החונטה היא משהו כמו 15-20 בלוגרים ישראלים, מאוד מקושרים (אחד לשני) ובעיקר מאוד מסוכנים.
כשאני רואה יוזמות כמו צילום מגדל האופרה בתל אביב כאקט של מימוש הזכות לצילום במרחב הציבורי תוהה לגבי מה יהיו מסוגלים לעשות ביום שהם באמת יתעצבנו על משהו רציני.
היה טיפשי אך מבדר, ובכלל תמיד נחמד לפגוש את החבר’ה מהבלוגוספירה. כצפוי, וכפי שתוכנן, יש מלאנתלפים תמונות בפליקר.
ובפליקר יש 311 תמונות מהאירוע.
מן הארכיב:
• הסיפור של זיו מזרחי
• אספסוף נולד
• כותבים על מבצע אופרה
• ועוד כותבים
• סיכום ותמונות
נוף תל אביבי©: סיכום ותמונות
הצילום? הוא אסור! צילום: זיו מזרחי; עיבוד: עידו קינן. קליק להגדלה
היום מתחיל בשיחה עם עזריאל, אספן ומתקן מצלמות ישנות שחנותו פוטו סנטר יושבת בקינג ג’ורג’, ואחר כך ברכישת סוללה חדשה עבור הקודאק התובענית.
עזריאל מ”פוטו סנטר”
משם לקופי פרינט בבוגרשוב, להדפיס כרטיסי מזכרת למשתתפי הפלאשמוב. העובדת שמכינה את התמונה שלי לדפוס מצביעה על התמונה של מגדל האופרה ואומרת שזה יצא לבן, אבל אני מסביר לה שזה בסדר, זו היתה הכוונה.
הכנת כרטיסי המזכרת של האירוע
11:26. מתקשר לזיו מזרחי. הוא בדרך. גם אני. תומר ליכטש תופס אותי במעבר החצייה. מתיישבים ליד המזרקה מול בית האופרה. מישהו עם מצלמה נראה מספיק גיק בשביל שנשאל אותו אם הוא משלנו, אבל הוא לא. אני נזכר בצילום מדהים של צביקה טלית, בו הוא הראה איך המגלשה שעל החוף מול בית האופרה היא העתק ארכיטקטוני של מגדל האופרה. אני רץ על החול הטובעני כדי לשחזר את הצילום ההוא, ותוהה אם בעלי מגדל האופרה יתבעו את העירייה על הפרת זכויות יוצרים, או שאולי המגלשה היתה שם קודם, ואז דווקא בעלי הבניין ייתבעו.
המגלשה ומגדל האופרה
רונית קנטור נוחתת לידנו עם האופניים. דורה קישינבסקי מתקשרת לאחל בהצלחה. אנשים שאני לא מכיר מתחילים לטפטף אל האזור. מזרחי מגיע. מגיעים גם יהונתן קלינגר, יובל דרור, דולי גולדנברג, דביר וולק, טלית, מיטל שרון, יואב לרמן, שרון גפן, ערן הדס וצלמי עיתונות של ידיעות אחרונות, טיים אאוט ואורן זיו מ-ActiveStills.org והעיר.
מצלמים את מגדל האופרה
אני מחלק לכולם כרטיסים, גם למזכרת וגם כדי שיזכירו להם להעלות את הפוסטים והתמונות עם OperaMob2008, התגית שהציע קלינגר.
כרטיס המזכרת של האירוע
מזרחי ואני עולים על ההגבהה שליד המזרקה. אני לוקח את המגאפון שמזרחי הביא ומסביר שלא באנו להפגין או לריב, אלא לממש את זכותנו הדמוקרטית לצלם את הבניין המכוער הזה. מזרחי לוקח את המגאפון ומספר את הסיפור שהוביל לאירוע הזה, כולל ציטוטים רלוונטיים מהחוק ומפסיקה בנושא.
מזרחי נואם
מצלמות דיגיטליות, מצלמפונים, מצלמת פילם ומצלמת פולארויד אחת מתחילים לתעד את הבניין. צלם מחוץ להיכל. המאבטחים של הבניין מסתכלים עלינו בספק תמהון ספק חיוך. מזרחי ואני מתבקשים לעשות פוזות למצלמה.
מזרחי ואני בפולארויד
אחרי שאנחנו מתעדים לבניין את הצורה, אנחנו מתלבטים אם לחצות את הכביש ולצלם אותו מהמדרכה שעליה הוא יושב. ייעוץ משפטי מהיר מוביל אותנו לחלופה של הקפת הבניין וצילומו מסביב. אולי אם נקיף אותו שבע פעמים הוא ייפול, אני תוהה. חלקנו מתחיל להקיף את הבניין מזרחה, והאחרים נשארים. ואז מגיע המאבטח אל הקבוצה שנשארה מול הכניסה הראשית. אני חוזר למצוא אקשן, ודרור מסביר לי שהמאבטח טוען שאסור לצלם את הכניסה בהוראת השב”כ מסיבות בטחוניות. פסדר. דרור אומר למאבטח שהאנשים פה כבר מרוצים, והולכים להתפזר ממילא. המאבטח מתרצה והולך. אנחנו מתמנגלים קצת ומתפזרים בעיר.
המאבטח ויובל דרור
תודה לכל התומכים, המסקרים והמשתתפים. את כל התמונות (חוץ מאלה שצולמו בפילם ובפולארויד) אפשר למצוא כאן. אם אתם כותבים על האירוע, אנא שלבו את התגית OperaMob2008 ושלחו לי אימייל. בשבועות הקרובים אדווח על כל מיני עניינים מעניינים שנולדו בעקבות האירוע הזה.
מגדל האופרה בידינו! צילום: זיו מזרחי
(זכויות היוצרים של כל הצילומים בפוסט זה: עידו קינן, cc-by-sa, אלא אם צויין אחרת)
סיקור של “נוף תל אביבי©”
לקט סיקורים של אספסוף הבזק לצילום מגדל האופרה:
אסור אסור אסור לצלם! צילום: זיו מזרחי; עיבוד: עידו קינן. קליק להגדלה
עם כל העניינים האבסורדיים שיוצא לי לשמוע עליהם בשבועות האחרונים, קשה מאוד להפתיע אותי עם משהו שהוא מצד אחד ממש מטומטם ומצד שני ממש מפגר. אז אחרי ששר התקשורת החליט, עם הצעת החוק שתצנזר לנו את האינטרנט, שהוא החליף השפוי ביותר שיש במדינה הזאת לשרת החינוך ואחרי שהפדרציה לתקליטים זכתה בפסיקה תקדימית וגרמה לחסימת אתר שאינו מאוחסן בארץ על-ידי הספקיות המקומיות, מגיע תורו של חוק זכויות היוצרים לקפוץ לביקור חולים. […] ביום שישי הקרוב, ה-7 למרץ 2008, הוא מזמין את כולם להצטרף אל אספסוף הבזק שיגיע אל מגדל האופרה הממוקם ברחוב אלנבי 1 בת”א על-מנת לממש את זכותנו הדמוקרטית והחוקית לצלם ולעמוד על שייכותו של המרחב הציבורי לציבור ולא לחברות פרטיות.
ביום שישי הקרוב (7.3) בשעה 12:00, הגיקים הישראלים ירימו את ראשם וינציחו במצלמותיהם את מגדל האופרה בתל אביב. האירוע: התארגנות מחאה נגד חברת הניהול של מגדל האופרה, מקבוצת “אלרוב ישראל”. הסיבה למסיבה: טענתה של חברת הניהול כאילו מגדל האופרה מוגן בזכויות יוצרים ואסור לצלמו – לא מבפנים ולא מבחוץ. האמצעים: כשרים. הפגנה ספונטנית – או מה שמכונה “כנופיית בזק”. […] זיו מזרחי ועידו קינן, חנוני רשת עם תעודות, מנסים לנצל את המדיום שהם שוחים בו ולהוציא את עכברי המחשבים אל השמש התל אביבית, לפעולת תגמול. זה התחיל כאשר מזרחי, צלם חובב, צילם את מגדל האופרה – ומאבטח של הבניין ניגש אליו והורה לו לחדול, כיוון שהדבר פוגע בזכויות היוצרים של קבוצת אלרוב ישראל, מבעלות הבניין.
רוצים להיות מגניבים ולהביא אותה באמירה אנטי תאגידית ופרו זכויות אדם? יום שישי, 12:00, מול
מגדל האופרההמפלצת הורודה. הביאו מצלמות.
אירוע Flash mob ציוני ראשון?
יהונתן קלינגר, היתוך קר למפגרים:
הרעיון? מתקבצים כולם ומצלמים את מגדל האופרה.
הולך להיות ארוע דבילי ליד בניין דבילי עם תוצאות דביליות. נראה לי שווה.
לקט סיקורים קודם כאן. סיקרתם או ראיתם סיקור ולא פרסמנו? דווחו בת”ד 404. רוצים לדבר איתנו? זיו מזרחי (050.4253333, zivm21@gmail.com), עידו קינן (ת”ד 404).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
