לישון כמו קינג בשבע שגיאות

יותר מדי קריאייטיב ופחות מדי בדיקת עובדות הצליחו להחדיר מספר שגיאות גסות לקמפיין המשעשע “לישון כמו קינג” של מותג המזרנים קינג קויל – ואנחנו לא מדברים על המלך שמעון הראשון.

הקוראת שירן אבני ברמץ מלשינה שמי שמוצג במודעת הפרינט, בסרטון ובאתר של עמינח כמלך ריצ’רד השלישי מאנגליה הוא למעשה המלך האנגלי הנרי השמיני מרובה הנשים, תחביב שהוביל אותו לעימות עם הכנסיה הקתולית והקמת הכנסיה האנגליקנית. הנרי השמיני מופיע פעם נוספת במודעה, בפורטרט אחר, הפעם תחת שמו האמיתי. באתר נחיתה של הקמפיין באינטרנט מוצג הנרי השמיני בתור המלך ריצ’רד, כולל שגיאת כתיב (Richrd).

בנו של הנרי השמיני, אדוארד השישי, מוצג בפרינט תחת השם המלך ארתור השני, כנראה מיקס של המלך ארתור, הגיבור האנגלי המיתולוגי, ושל ארתור השני, דוכס ברטאן. כי כל האנגלים האלה אותו דבר.

גם כל הצרפתים אותו דבר בעיני אנשי הקמפיין: באתר של עמינח מופיע לואי ה-14, שמוצג כמלך ארתור ה-5 (אין חיה כזאת). כפי שפורסם ב”מזבלה”, בפרינט ובטלוויזיה הלוחית תחת תמונתו של המלך לואי ה-14, מלך השמש שהקים את ארמון ורסאי, מציגה אותו כלואי ה-16, המלך שהיה חביב העם עד שהתחיל לעשות צרות וחטף גיליוטינה בצוואר. . מישהו בחברת הפרסום לא ישן כמו שצריך.

_____________________
התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 3.2.2012

תגיד, אבא שלך גנן? כי בחיים לא זיבלו לי בשכל ככה

צלם אחד כנראה חושב שלהעליב אנשים בספאם זו דרך טובה לשווק את שירותיו. הצלם שלח הודעת-פייסבוק לאילנה ברודו, שממנה משתמע שאין פלא שהיא לא מוצאת חתן עם תמונת פרופיל כל כך מכוערת, וכתב שישמח לעזור לה עם זה:

ביג מיסטייק:

פרסום סמוי של טמבור בערוץ הספורט: חוקיות אפורה במיוחד

פוסט של שלמה מן (ייגר מאיסטר)
העין השביעית

יש תוכניות שיש להן מפרסמים, ויש מפרסמים שיש להם תוכנית. זה הרושם שמתקבל מ”אירופה בצבע”, מגזין כדורגל חדש שעלה ביום שלישי לאוויר בערוץ הספורט, ולמעט פינה קטנה, “הרגע הצבעוני”, לא הציע לצופה שום צבע מיוחד. כשבמהלך התוכנית עלתה על המסך פעמיים שקופית החסות, הכל היה ברור יותר: ספונסרית “אירופה בצבע” היא חברת טמבור. מה שנקרא, אנחנו על המפה, ונישאר על המפה, בסופרקריל כמובן.

הפרסומת של טמבור בתוכנית רוצה שתקנו צבע “מט לבן במיוחד”. הצבע הזה משווק בפרסומת, וגם מלווה את התוכנית כולה: הלוגו של התוכנית, הכותרות, הכיתובים, כדורגל שמסתובב בתחתית המסך, טבלאות הליגות וחלק גדול ממפת אירופה. קשה להאמין שמדובר במקריות.

כבר שנים שהרגולציה עומדת חסרת אונים מול הפרסומות הסמויות בתוכניות הטלוויזיה. “אירופה בצבע” היא דוגמה לפרסום סמוי כמעט גלוי מרוב שהוא חסר בושה. המפרסם נדחף לשם התוכנית ולעיצובה, ובכך מגדיר אותה כמשרתת את צרכיו, לא את צרכיו של הצופה אוהב הספורט. אם הספונסר היה למשל חברת מאפים, יש להניח שהייתם צופים בתוכנית ששמה “בייגל אירופה”. אם חברת תעופה היתה גוזרת עליכם קופון, הייתם צופים ב”אירופה מחלקה ראשונה”. הכדורגל הוא רק תירוץ לחנוונות חסרת אינטגריטי. נראה שיש כאן עליית מדרגה בזלזול בתקנות הפרסום, כזו שהרגולטור ניצן חן מחויב לבדוק ולבחון היטב.

• עוד פרסום אגרסיבי של טמבור:
אילת מכרה לטמבור מקומות חניה
“הארץ” מכר לטמבור את הלוגו שלו
________________________
שלמה מן (ייגר מאיסטר) שלמה מן (ייגר מאיסטר) כותב את טור ביקורת עיתונות הספורט "עומד בשער" באתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-9.11.2011

הוניגמן מתייחסת לביקורת כמו לסנדי בר: מוחקת אותה

רשת הוניגמן מחקה את הראש של סנדי בר מהשלטים שלה בירושלים, סיפרתי כאן אתמול. גולשים שפרסמו ביקורת בדף הפייסבוק של הוניגמן התלוננו על מחיקת תגובות שלהם. הוניגמן פרסמה בדף תגובה רשמית, שבה נכתב כי “חברת הוניגמן פועלת בהתאם להנחיית עיריית ירושלים, לפיה קיים איסור בשימוש בתמונות נשים בחלקים מסויימים של העיר, על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי”. התגובה התבררה כבעייתית מבחינה עובדתית, כשחברת מועצת העירייה לורה וורטון הביאה הכחשה גורפת של העירייה.

הוניגמן לא הגיבה לגולשים שהעמידו אותה על הסתירה, ומבדיקת הדף של הרשת עכשיו עולה שהרשת מחקה את כל התייחסויות הגולשים לפרשה (תגובות, ביקורת, שיתוף הכתבה שהתפרסמה על הסיפור ב-ynet וקריאות לחרם), ומחקה אף את סטטוס התגובה שלה עצמה.

לו הייתי יועץ התקשורת של הוניגמן, הייתי עצבני עכשיו. בתור אדם שעצבני על הכניעה מרצון של החברה לפונדמנטליזם ה”צניעות”, אני שמח. כך נראית היסטריה. בואו נמשיך.


עוד בחדשות העלמת נשים:
הוניגמן מעלימה את סנדי בר ומאשימה את עיריית ירושלים
אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו
בבני ברק השחיתו תמונת מורה בקמפיין ארגון המורים
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק

רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד


הוניגמן הורידו לסנדי בר את הראש | חדשות המיזוגיניה

רשת האופנה הוניגמן הסירה את ראשה של הדוגמנית סנדי בר משלטי החוצות שלה בירושלים. ענת פרוסנר סטודנטית לחינוך בת 23 מירושלים, הגיבה עם קבוצת מחאה בשם “מחרימים את ‘הוניגמן’ – לא נסכים לצנזור נשים“, בהשראת הקבוצה “לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי“.

מה הפריע לך בזה?
פרוסנר: “קודם כל, הסירו רק את הראש של הדוגמנית, אבל הדוגמן מופיע כרגיל ואין איתו שום בעיה; שנית, זה נעשה בירושלים ולא בערים אחרות. התחושה שלי היא שהוניגמן, שהיא חברה מסחרית שמחזור המכירות שלה נשען על נשים חילוניות או דתיות, מתכופפת בגלל לחץ של קבוצות חרדים קיצוניות. התפיסה לפיה אסור להראות פני אישה בשלט חוצות מטרידה אותי, כי אני חושבת שיש אווירה של הקצנה ברצון למשטר נשים ולהעלים אותן; זה סימפטום של אותה תופעה כמו החיילות שקיבלו פקודה להיכנס לאוהל מגודר ואטום כדי שלא יראו אותן רוקדות”.

בהונגימן, שמחקו תגובות של גולשים מדף הפייסבוק הרשמי שלהם, פרסמו תגובה: “חברת הוניגמן פועלת בהתאם להנחיית עיריית ירושלים, לפיה קיים איסור בשימוש בתמונות נשים בחלקים מסוימים בעיר, על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי. סנדי בר, פרזנטורית החברה, נבחרה לקמפיין בזכות התאמתה לערכי המותג, ומצידנו היינו מעדיפים להשאיר את מודעות הפרסום כפי שמוצגות בכל רחבי הארץ, עם פניה של סנדי בר”. על כך אומרת פרוסנר: “התגובה הזו לחלוטין לא מקובלת ולא מתיישבת עם המציאות, כי לא סביר שהעירייה תוציא הנחיה כזו, כי אין מקומות בירושלים שבהם תמונתה של בר מופיעה בגרסא המלאה, וגם כי אין העלמה מוחלטת של נשים אלא רק של פניהן”.

ואכן, לורה ורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים, הביאה את תגובת העירייה מפי הדובר אביתר אלעד: “לא היו דברים מעולם. מדיניות העירייה מאפשרת פרסום נשים על שלטי חוצות בירושלים והעירייה אף מפרסמת נשים בשלטי חוצות בפרסומיה. לעירייה לא הגיעה כל פנייה מחברת הוניגמן והעירייה לא פסלה כל פרסום של החברה”.

דף המחאה גייס רק 81 אנשים, אבל הצליח להגיע למירב קריסטל, שפרסמה ב-ynet כתבה מקיפה על העלמת נשים מפרסומות. בכתבה אומר מנכ”ל הוניגמן, מיכה רונן, מסר לוויינט כי “חברת הוניגמן פועלת ככל חברה אחרת. על פי הנחיות חברת השילוט, ‘זוהר חוצות’, לא ניתן לעלות בשילוט עם תמונה של אישה. כפי שנמסר לנו – מדובר בהנחיות של עיריית ירושלים שאוסרת עליית פרסומות עם תמונות נשים בחלקים מסוימים מהעיר, שעלולים לפגוע ברגשות הציבור הדתי. ראוי לציין כי כל חברות האופנה פועלות בהתאם למגבלות אלה”. כאמור, בעירייה מכחישים, אבל ניסים חסון מ”זוהר חוצות” אמר לוויינט: “אסור להראות נשים בשלטים בירושלים. ולא רק שם, אלא גם בקריית מלאכי, בני ברק ונתיבות. זו עיר אחת מיני כמה ערים בארץ שאני לא יכול להעלות בהן דמויות נשיות בגלל ריבוי הדתיים. ואני בפרסום חוצות המון שנים. פעם, כשלא היה האיסור, כל דמות אישה שהייתי מעלה לשלטים היו שורפים לי בגללה את המתקנים. וזה היה מביא לנזקים מטורפים. לכן אנחנו לא תולים נשים במקומות שיש בהם חרדים”. פרוסנר שיתפה את הכתבה מוויינט בדף המחאה וכתבה: “חשוב לציין, אגב, שליד השלט שבו סנדי המצונזרת (ומצידו השני עתי השלם) ישנו מרכז מסחרי שעל קירותיו מוצגות תמונות של קופאיות ולקוחות של רשת הסופרמרקטים הפועלת בו. ככה שכנראה אין בעיה מצד עיריית ירושלים עם תצלומי נשים”.

אם לא די בהעלמת פרצופה של הדוגמנית בגלל חוק לא קיים, מנכ”ל הוניגמן מתנדב לעשות בשביל הפונדמנטליסטים הדתיים את העבודה המלוכלכת: “בקמפיין הבא בהחלט אשקול לעשות צילום אחר לטובת האזורים הרלוונטים בי-ם כיוון שגם אני לא מרגיש נוח עם תמונה קטועה. […] נשקול לעשות פרסום שונה, לצלם מוצרים במקום אנשים”.

הגולשת עידית עמית סיכמה את העניין בסטטוס שטרם נמחק שנמחק מהדף של החברה: “כשתחזירו לסנדי את הראש, אקנה הוניגמן”.


עוד בחדשות העלמת נשים:
אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו
בבני ברק השחיתו תמונת מורה בקמפיין ארגון המורים
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד


צנזורת שלט בבני ברק: כנראה שהגזמנו

למישהו יש מושג למה משחית השלטים האנונימי התנכל למילה “הגזמנו” בשלט פרסום של מיקספלקס פלוס בבני ברק? צילום: איתן שלו.

אגב, אני עדיין מחכה לתשובה לגבי השחתה קודמת, של שלט של עספור.

a href=”http://www.room404.net/wp-content/uploads/2010/06/asfur-1-2.png”>

שפעת הפייסבוק

המעצבת הגרפית כריסטה מרזן והסטודנטית ארין יוגסנדראם הן שתיים מכאלף חברות ב-Influencer Network, פאנל משפיעניות רשת של מגזין האופנה ווג. הפאנל הוקם כדי לשרת מפרסמים של ווג, שלא מסתפקים בפרסום המסורתי במגזין ובאתרו, ורוצים להגיע באופן מפולח וממוקד לקוראות המשפיעות. נשות הפאנל משמשות כקבוצת מיקוד שעליה בוחנים המפרסמים מוצרים חדשים, קולקציות אופנה וקריאייטיב של מודעות, שאחר כך מופצים לקהל הרחב; וכמשווקות ויראליות, שמדברות על המוצרים (ועל ווג) ברשתות החברתיות שלהן ומעבירות אותן הלאה, למעגלים החברתיים המקוונים שלהן, שפוטנציאלית יכולים להכיל גם נשים שכלל לא קוראות את המגזין.

מי מרוויח מהדיל הזה? המפרסמים מקבלים גישה לקהל יעד שהוא שניים במחיר של אחד, גם צרכן וגם משווק; ווג מקבל (ככל הנראה) כסף מהמפרסמים עבור התיווך ומהדק את הקשר עם המשפיעניות הפעילות. והמשפיעניות, מה הן מרוויחות? ומה זה בכלל משפיעני רשת?

“יש הרבה אנשים שהם מומחים מטעם עצמם”, הסבירה המו”ל של ווג, סוזן פלייגמן, בראיון לאתר אדוויק. “ההבדל הגדול הוא שאנחנו מפתחים תוכנית של שגרירים שמפיצים את המסר – בצורה דיגיטלית על גבי רשת גדולה מאוד – על הגישה שהם קיבלו בזכות ווג”. “אני מחשיבה את עצמי כמשפיענית משום שאני משתמשת בכלים חזקים פוטנציאלית (בלוגינג, סושיאל מדיה) להפיץ חדשות ולדון במה שקורה בעולם האופנה”, אמרה כריסטה מרזן לאדוויק. “פוטנציאלית” היא מילת מפתח: למרזן יש כ-870 חברים בפייסבוק, 1700 עוקבים בטוויטר, והפוסטים בבלוג שלה, fresh squeezed, זוכים למספר תגובות חד-ספרתי, כשלעתים הספרה הזאת היא אפס. המספרים החברתיים של יוגסנדראם מוצלחים יותר – 1900 חברים בפייסבוק ו-3500 עוקבים בטוויטר, ועם זאת, הפוסטים בבלוג שלה, Erin Jeen, עומדים עריריים עם אפס תגובות ושיתופים בודדים ברשתות חברתיות.

מדוע מסתפק המגזין הנחשב בנשים שהן משפיעניות זוטרות, אם בכלל, במקום לפנות לפאשניסטיות-רשת גדולות יותר? טיפאני מנינג מהבלוג הוליווד אינסיידאאוט כתבה פוסט תחת הכותרת הסרקסטית “האם אני אהיה בלוגרית ווג הבאה?”, שבו הסבירה שזו הכלכלה, טמבל: “סיבה אחת לכך שחברות הפאנל הן כל כך עלובות היא ככל הנראה העובדה שלא משלמים להן. בלוגרית חכמה ומבוססת לא היתה נותנת לווג ולמפרסמים את זמנה ואת יחסי הציבור בחינם. לעומת זאת, לחובבת אופנה צעירה (למרות שחלקן לא כאלה צעירות) וקלולסית יותר שנהנית לכתוב את הבלוג שלה, זו נראית כמו הזדמנות טובה להיות סוג-של-מקושרת עם ווג ומותגים גדולים אחרים ולקבל דוגמיות חינם כדי ליצור תוכן עבור האתר שלה, שלא לדבר על התואר המכובד ‘משפיענית ווג'”. במילים פשוטות: משפיעני רשת הם כמו פרזנטורים, רק זולים.

מסיבת רווקות ופסולת יחצנית

לא רק באנגלית אין מילה ל”לפרגן” – גם בעברית. “אני חושבת שאני מדברת בשם כולנו כשאני אומרת שאנחנו סולדות מהכינויים הללו, כי הרבה אנשים לא מפרגנים”, אומרת רות זוארץ, משפיענית רשת מקומית שגייסה לאחרונה תשע מעמיתותיה להפקת אופנה לקידום אירוע של עמותת פתחון לב, כשאני מבקש ממנה להגדיר מה זה “משפיענית רשת”. “אנשים אומרים ‘סטטוסים מכורים’, ‘מסחריות’ וכל מיני כאלה דברים. ובגלל זה לא היה לי קל לגייס אותן”.

זוארץ עובדת בעסק המשפחתי שלה, “טוויטר אנלייזר”, שירות סטטיסטיקות למשתמשי טוויטר, ועוסקת בייעוץ למיתוג ושיווק ברשתות חברתיות. לדבריה, “משפיענית מבחינת רוב האנשים זה אחת שהיא מסחרית. זה לא נכון בכלל – הרבה מהקמפיינים שאנחנו עושות הם בהתנדבות. אני יכולה להראות לך את האינבוקס שלי, וגם של טל נבארו ושונית וייס. בכל יום אני מקבלת בין 10-15 פניות – בואי לעשות הסרת צלוליטיס, מסע שורשים וכו’ בחינם, רק תכתבי בפייסבוק שלך. ברוב המקרים אנחנו אומרות לא – לא כי אנחנו לא רוצות מסז’ בחינם, אלא כי אנחנו לא רוצות לקבל את התגובות הללו. אם היו מגיעים עם הצעה שאי אפשר לעמוד בפניה, הייתי עושה את זה”. הצעה כזאת הגיעה מקיה, שמימנה את מסיבת הרווקות של זוארץ, כולל מכוניות צמודות לחוגגות ואירוח במלון קראון פלאזה באילת. [עדכון 27.9.2011] הדר אוקנין מעדכנת: “האירוע של קיה הוא יוזמה שלי, לקחת 15 מובילות דעה ברשת עם ארבעה רכבי קיה חדשים לסופ”ש באילת. לגמרי במקרה זה נפל גם על מסיבת הרווקות של זוארץ וגם על היומולדת שלי :) כאמור, רעיון, ארגון ותפעול כולו שלי. קרדיט לא יזיק :)” [\עדכון]

לזוארץ יש כ-5000 חברים בפייסבוק – המספר המקסימלי האפשרי לפרופיל אישי (בניגוד לדף של מותג, שאינו מוגבל) וכ-24,500 עוקבים בטוויטר. לא קשה להבין למה תמורת אזכור אצלה, המפרסמים יסכימו גם לבוא אליה הביתה ולעשות לה מסז’ חינם במו ידיהם. “זה לא רק העניין של מספר חברים”, היא מתעקשת, “אלא גם האינטראקציה שקיימת לך בדף. יש ימים שאני לא כותבת כלום ומישהו כותב לי שיום בלי הסטטוס שלי זה כמו יום בלי לקרוא ‘ידיעות’. תצחק, אבל זה ככה”.

טכנית, חלק מהפעילות של משפיעני הרשת היא עבודה עיתונאית: סיקור של אירועים ומוצרים וכתיבת ביקורות. אולם המשפיענים משרתים את המפרסמים ולא מערכת עיתונאית, ומצפים מהם, גם אם זה לא נאמר במפורש, לכתוב ביקורות חיוביות, או לכל הפחות להימנע מביקורות שליליות מדי. אף אחד לא שולח לזוארץ סלסלת מוצרי טיפוח כדי שהיא תכתוב בפייסבוק שלה שהריח שלהם משונה והם משאירים תחושה שמנונית על העור.

מנינג, הבלוגרית שלעגה למשפיעניות של ווג, טוענת שיש להן תפקיד אנטי-עיתונאי שמשרת את המגזין: “הרשת משמשת לווג מקום לשלוח אליו הצעות לכתבות [מטעם המפרסמים, ע”ק] ומוצרים שהוא לא יסקר, אבל צבא הבלוגריות הקלות להתפעל ובעלות הסטנדרטים הנמוכים כן יסקרו”. המגזין שומר על נקיון עמודיו לשביעות רצון תושבותיו הקוראות תוך כדי ריצוי המפרסמים, כשהפסולת היחצנית מועברת להטמנה בחצרות הבלוגים והרשתות החברתיות של המשפיעניות.

סלב out, משפיען in

מרגע שהסלבריטאים גילו את הרשתות החברתיות, זה היה עניין של מעט מאוד זמן עד שהם יגלו את הפוטנציאל הפרסומי שלהן. סלב יכול להופיע בפרסומת, להיות פרזנטור, לקבל חסות ולאזכר את המותג בראיונות, והוא יכול גם לפרסם אותו בטוויטר ובפייסבוק שלו, תמורת תשלום נוסף. לפי דיווח של CNN, גוגל בונה תוכנית לגיוס סלבים לגוגל פלוס, שיהוו מוקד משיכה לרשת החברתית החדשה שלה.

חברת Ad.ly מפעילה שירות שמתווך בין מפרסמים לבין סלבריטאים. היא מייצגת עשרות מפרסמים גדולים ועשרות אלפי סלבים ומשפיעני רשת. בראש רשימת הסלבים שעובדים עם אד.לי: 50 סנט (עם 4.8 מיליון עוקבים בטוויטר; נמצא במקום ה-20 ברשימת הפרופילים הפופולריים ביותר בטוויטר), מריה קארי (4.66; מקום 24 ברשימה הכללית), צ’ארלי שין (4.5; מקום 27), פריס הילטון (4.36; מקום 28) וסנופ דוג (3.8; מקום 38).

בשיטה של אד.לי, המפרסמים מכניסים מטבע בחריץ של הסלב, בוחרים את המסר הפרסומי הרצוי ולוחצים על הכפתור, ששולח את הסלב לאשר את המסר לפרסום בטוויטר או במייספייס שלו, בליווי גילוי נאות על כך שמדובר בפרסומת ולא באזכור אורגני. בספטמבר אשתקד הוסיפה אד.לי לפלטפורמות הפרסומיות שהיא מציעה את פייסבוק, ואפשרה לסלבים להעלות את המסרים הפרסומיים גם בדפים הרשמיים שלהם. אולם במרץ הודיעה פייסבוק לאד.לי כי היא מפירה את תנאי השימוש של הרשת החברתית, ובאפריל הפסיקה אד.לי את פעילותה שם.

זה לא אומר שפייסבוק מתנגדת לפרסום באמצעות משפיענים. למעשה, זה בדיוק הרעיון מאחורי תוכנית ה-Sponsored Stories (סיפורים ממומנים) שהיא השיקה השנה. התוכנית לוקחת פעילויות שהגולשים מבצעים בלי כוונה מסחרית והופכת אותן לפרסומת. למשל, אם עשיתם צ’ק-אין עם חברה בבית קפה, אתם והחברה עשויים למצוא את עצמכם מככבים במודעה של בית הקפה, שתוצג לחברי-הפייסבוק שלכם ותספר להם מה עשיתם. אתם אולי לא סלבים, אבל עבור המפרסמים, המלצה מכם לחבריכם עשויה להיות שווה הרבה יותר מהמלצה של ארז טל. דיויד פישר, סגן נשיא לפרסום ופעילות גלובלית בפייסבוק, סיפר לאתר פאסט קאמפני שהסיפורים הממומנים יעילים פי שתיים בממוצע מפרסומות פייסבוק רגילות.

באופן אירוני, דווקא זוארץ, שפעילה מאוד ברשתות החברתיות, נאלצת לפעמים לצנזר את הפעילות שלה בפייסבוק: “אני וטל נבארו חברות באמת טובות, ומתראות בלי קשר לעבודה. לפעמים אנחנו לא רוצות לעשות צ’ק אין או להעלות תמונות מהמקום שאנחנו מבלות בו – אפילו שכל משתמש היה עושה זאת באופן טבעי – כי זה ייראה מסחרי. אפילו שזה שתי חברות יושבות בקפה בכיף שלהן”.

את שבויה של המעמד הפייסבוקי שלך?
“שבויה זו מילה קשה, אבל כן, הרבה מאורח החיים שלך מתנהל על פי זה. כל מה שאתה כותב ומעלה ומגיב, יש לזה השלכות, גם אם אתה חושב שאף אחד לא קורא, כולם קוראים ולכולם יש דעה. בחתונה שלי, למשל, הסתננו 50 איש שלא הוזמנו, מעולם לא ראיתי אותם. איפשהו אתה יודע שאנשים מתייחסים אליך בצורה מסויימת בגלל אינטרס – את מעלה תמונה, ו-800 אנשים אומרים לך שאת מהממת. לטס פייס איט, אני לא בר רפאלי ולא אסתי גינזבורג. זה מעלה לי חיוך על הפנים ונותן ליטוף באגו, אבל יש הרגשה שאנשים לא אומרים לך את האמת בפנים, כי הם מפחדים סלאש מכבדים סלאש רוצים ממך משהו”.

“בעידן שבו אנשים מותקפים במאות מסרים ביום – זה עשוי להגיע עד ל-700, תלוי איזה מחקר אתם קוראים – איך אתה יכול להתבלט?”, שאלה בראיון לאדאייג’ קרולין אברסון, שעברה מתפקיד אחראית מכירות הפרסום הגלובלי במיקרוסופט לסגנית נשיא מכירות גלובליות בפייסבוק, ולא חיכתה לתשובה: “אני חושבת שהמלצה מחבר היא חזקה בצורה יוצאת דופן”. לדבריה, “מה שאנחנו מנסים לעשות ברמה הפשוטה זה להיות מקדמים מטעם המותגים. אם אני אוהבת סיפור של מותג ויש לי חוויה נהדרת שאני מפרסמת על הקיר שלי, היא עוברת הלאה לחבריי ולחברים של חבריי – זה שיווק מפה לאוזן בקנה מידה שלא ראינו קודם”. לדבריה, מחקר של נילסן מראה שהסיכוי שתזכרו מסר של מודעה מוכפל אם חבר המליץ לכם על המודעה. “ספי שקד אמר שכשאני כותבת סטטוס זה יותר אמין מספוט של 30 שניות או פרסומת של ג. יפית שכיום בעידן הפייסבוק/המדיה החברתית, סטטוס שהוא גם המלצה לחבר שווה ערך יותר מספוט של 30 שניות בערוץ 2″, אומרת זוארץ. אולי לא ידעתם את זה, אבל כל אחד מאיתנו הוא משפיען הרשת של המעגל החברתי שלו.

אברסון הזכירה מונח שקראה בכתבה במגזין פאסט קאמפני – usertising – פרסום שנוצר על ידי משתמשים. אם פעם היינו הנמענים של הפרסומת, ועם בוא האינטרנט הפכנו לשליחים הוויראליים שמפיצים אותה, ברשתות החברתיות אנחנו גם אלה יוצרים אותה. אולי לא ידעתם את זה, אבל כל אחד מאיתנו הוא משק אוטרקי של פרסום.

_________________________
התפרסם במקור בגליון ספטמבר 2011 של מגזין ”פירמה" של גלובס

רק גברים מפלים נשים, קובע התמ”ת

משרד התמ”ת מזהיר מפני הפליה במודעות דרושים בין נשים לגברים במודעה שמפלה בין נשים לגברים, כי החוק לא אוסר להפלות בין נשים לגברים במודעות שמיועדות להזכיר שאסור להפלות בין נשים לגברים

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעבידים להפלות עובדים. החוק מפרט שורה ארוכה של קריטריונים שלפיהם אסור להפלות, שהראשון שבהם הוא מין העובד. סעיף 8 בחוק קובע כי גם נוסח מודעות הדרושים צריך להיות שוויוני, ואוסר לפרסם מודעות שמשתמשות בלשון זכר או נקבה בלבד: אסור “דרושה מלצרית” ואסור “דרוש נהג”. אלו מודעות אסורות, והמעסיקים נדרשים לתפלצת הלוכסן “דרוש/ה מלגזנ/ית” או להערה “המודעה מנוסחת בלשון זכר אך מיועדת לשני המינים”.

באחרונה פרסם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית, מודעה שמזכירה למעסיקים שאסור להם לפרסם מודעות שמפלות נגד נשים ומגזרים אחרים. החל מאחד בספטמבר, נכתב שם, נערך המשרד “לפתוח הליכים פליליים לפי סעיף 8 גם כנגד מפרסם המודעה, בכל אמצעי הפרסום”. מעניין אם המשרד יפתח בהליכים נגד עצמו: כותרת המודעה זועקת “מפרסם יקר! אל תהיה עבריין”. ומה עם מפרסמת? המשרד לא פונה אליה, גם לא בגוף המודעה. “אולי ההנחה היא שבעלי העסקים הם חייבים להיות גברים”, כותב לנו יניב אוחנה, שהבחין באירוניה. ואולי המשרד מנסה לומר שרק זכרים מפלים בין עובדים?

מעניין לגלות שגם החוק עצמו, שנחקק ב-1988, מנוסח בלשון זכר – “לא יפלה מעביד”, “מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה”. המחוקק (ושמא עלי לכתוב “המחוקק/ת”?) והמשרד האמון על אכיפת החוק דורשים מהציבור לקיים חוק שהם עצמם לא מצייתים לו.

תגובת משרד התמ”ת: “חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מתייחס לפרסום הצעות עבודה באופן מפלה כפרסום שעלול להוביל לחקירה פלילית. ואולם, החוק אינו מתייחס לפרסום מודעות שמטרתן הגברת מודעות לאיסור פרסום מפלה”.

עוד בנושא: המשרה מיועדת לנשים ולגברים כאחד

____________________
התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 16.9.2011

אתם יודעים מה אומרים על גבר שיש לו סרט מידה גדול

שי עגיב צילם את הכרזה של דודו מהום סנטר וסרט המידה, וכותב: “כן אנחנו מבינים דודו, החיוך אומר הכל, לבריאות”.

אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו

תמונות של פזית נייבידל, מנהלת תיכון מראשל”צ שמככבת בשלטי חוצות של ארגון המורים בבני ברק, הושחתו וכוסו בהודעת “מודעה זו בלתי חוקית” של העירייה, דיווח מיכאל זילברמן. הנה תגובת אברהם טננבוים, מזכיר ודובר עיריית בני ברק:

מודעת ארגון המורים העל יסודיים. הריני מאשר בתודה קבלת מכתבך מיום חמישי, ב’ באלול ה’תשע”א (1,9,11), בנושא הנ”ל.

1. העירייה לא השחיתה מודעות אלא רק הדביקה על כך שהמודעה אינה חוקית. את השחיתות אלו בידעו עוברי אורח.

2. אין לנו דבר נגד אירגון המורים העל יסודיים, זכותו לפרסם את כל הנראה בעיניו, אלא נגד חברת הפרסום, שבהסכם עימה ידוע לנציגיה שבבני ברק לא מתפרסמות מודעות עם תמונות נשים, ולא מפני שיש למישהו משהו נגד ציבור הנשים, אלא בשל היות העיר חרדית, שרובו המוחלט של תושביה מתנגד למודעות עם תמונות נשים, מטעמי צניעות.

3. מלבד ההסכם עם נציגי חברות הפרסום, ישנו חוק עזר לבני ברק(שילוט ופרסום) ה’תשנ”ג (1993) שפורסם בקובץ תקנות חש”מ (חיקוקי שלטון מקומי) 508 ה’תשנ”ג, עמ’ 409, סעיף 9 (א) (10) האוסר פרסום שילוט “אם הוא עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו”.

← לדף הקודםלדף הבא →