שרון מתעורר?
מתרבים הסימנים שאריאל שרון המתורדם הולך ומבריא, ואף צפוי לחזור לפעילות כראש ממשלה: אחרי הדיווח של נענע על מכתב שנשלח אל ראש הממשלה שרון, העיתונאית אתי שכטמן מדווחת בוואלה ששמו של שרון השתרבב פעמיים, פעם בשורת הנושא ופעם בתוכן ההודעה, ללו”ז היומי של רה”מ אהוד אולמרט, שמשרד ראש הממשלה שולח מדי יום באימייל לכתבים הזרים.
הבלוגרים למונדיאל
אהרון דסקל מלשין שלבלוגרים יש סופסוף קבוצת כדורגל:
קטנון: המבצע של בזק
בחופש הגדול הזה, חשבון הטלפון של בזק בא עם הפתעה. כל לקוחות בזק יגלו בחשבון הטלפון הקרוב – כרטיס שני חינם לסרט האנימציה “כיפה אדומה – הסיפור האמיתי”. זו הפעם הראשונה שבזק מציעה הטבה לכל הלקוחות, באמצעות חשבון הטלפון, הטבה שאינה מותנית ברכישת שירות או מוצר.
קטנון הצרכנות שלי מיד מתעורר: זו לא הטבה שאינה מותנית ברכישת שירות או מוצר, כי (א) רק לקוחות בזק מקבלים אותה, כלומר מי שלא רוכש שירות או מוצר כלשהו מבזק לא יכול ליהנות ממנה; (ב) קבלת הכרטיס לסרט מותנית בקניית כרטיס. ואם כבר מתקטננים, זה לא כרטיס חינם אלא כרטיס מתנה. ההבדל הוא שחינם אינו מותנה בקנייה (נגיד: “בואו לקניון וקבלו כוס שתיה חינם”), ומתנה כן (“בואו לקניון, קנו ב-50 שקל וקבלו כוס שתיה מתנה”).
אולמרט, מאחוריך, קצת למטה, עוד טיפה, זהו, בדיוק שם
בנענע מנסים לפצות את אריאל שרון: אחרי שהגזימו בשמועות על מותו, הם מחזירים אותו לתפקיד ראש הממשלה:
(מוטי דהן ויה עופרניקוס)
MrModChips: השמדה בגזים ושריפה בקרמטוריום
הישראלי אסף לינדן ניסה לקנות מוד-צ’יפ לקונסולת הגיימקיוב שלו באתר MrModChips, שנמצא בדומיין בריטי אבל מזדהה כחנות בתאילנד. כשביקש לבדוק אם המוצר כבר בדרך, גילה שהמכירה בוטלה כי “אתה נתפס כסכנת הונאה ומדיניות החברה היא לא לתמוך באנשים שממשלותיהם הורגות אזרחים וילדים חפים מפשע”. חרם צרכני בגלל המלחמה בלבנון.
לינדן שלח תשובה זועמת לאנשי האתר והפיץ את הסיפור באימייל. ידידי עופרניקוס שלח לי עותק, ואני פרסמתי על זה ידיעה ב-nrg.
ניסיתי לאתר את פרטי החברה לשם קבלת תגובה, אבל מצאתי רק מספר טלפון בריטי שלא היתה בו תשובה, ואימייל שמסתבר שאינו מאויש – ושאפילו הרובוט שמתפעל אותו עונה רק אחרי יומיים. וזו היתה תגובת הרובוט:
This is an automated replyYour email has been gassed and burned.
Please use the online helpdesk to enter your enquiry.
ובעברית:
זו תשובה אוטומטית.
האימייל שלך הורעל בגז ונשרף.
אנא הפנה את שאלתך לדסק התמיכה המקוון.
בחירת מילים באמת דוחה, במיוחד עבור חנות שוחרת שלום כמו MrModChips.
שודדי המבקרים: תיבה של טוקבקים
במסגרת חרם המפיצים, גם ל”שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת” לא היתה הקרנת מבקרים לפני שהסרט יצא לאולמות. אבל הפעם החליטו המפיצים להחרים גם את ציטוטי המבקרים, לעתים קרובות מוּצאים מהקשרם, שמלווים את מסע הפרסום של הסרט, ובחרו לצטט את הטוקבקיסטים שהגיבו לביקורת הקטלנית שפרסם רותם דנון על הסרט בוואלה.
מודעת הפרסומת, שכותרתה “הצופים מוטרפים על הסרט”, מציגה חלון דפדפן עם כמה עשרות תגובות מתוך 269 שפורסמו (נכון לשעת פרסום הפוסט), שנראות כאילו נתלשו מנחש הטוקבקים המלא והודבקו במודעה כמו שהן. חלק מהטוקבקים ממורקרים, כאילו המפיצים מסמנים לקורא את המהללות שבתגובות. אלא שמספרי התגובות לא עוקבים, כלומר מראש מוצגים רק טוקבקים שהמפיצים בחרו להראות – כולם טובים.
נראה שהמפיצים התאפקו בקושי לא להתנקם במבקר דנון עם תגובות שקוטלות אותו ואת ביקורתו (ויש כאלה, מן הסתם), והסתפקו בהצגת תגובה לפיה הביקורת של דנון היא “סתם שטויות…הסרט פשוט שולט!!!” (תגובה 228) והפנייה לביקורת באתר אחר, “סרט ענק! כנסו לעין הדג הביקורת שם הרבה יותר נכונה” (תגובה 197).
איך אומרים “גרדיאן” בעברית? “הצופה”
ב-11 בספטמבר 2005 החליף העיתון הבריטי The Guardian את הפורמט והעיצוב שלו, כולל עיצוב מחדש לעמוד השער.
ב-30 במאי 2006 החליף העיתון הישראלי “הצופה” את הפורמט והעיצוב שלו, כולל עיצוב מחדש של השער. עכשיו הוא נראה כמו זה של הגרדיאן, ממיקום שם העיתון, הכותרות, ההפניות ודבר העורך ועד לעיצוב הלוגו – רקע כחול, שם העיתון בלבן וה’ הידיעה בתכלת.
אני צופה חלופת מכתבים בין פרקליטים.
טוקבקים לא מזוהים: מתחזים לפעילי שמאל וכותבים נגד המדינה
טל איתן (ynet, GoGay) עשה בדיקה פשוטה אבל מתבקשת וגילה שטוקבקים אנטי-ישראליים שנכתבו בשם ארגון השמאל הרדיקלי הישראלי “כביסה שחורה” הגיעו למעשה מטוקבקיסטים שהביעו בעבר דעות ימניות:
כמה הודעות בתגובה לכתבות על הפגנות פוליטיות שונות הקשורות לגייז, משכו את תשומת ליבי. הן נכתבו על-ידי מי שמתקרא “כביסה שחורה”, ארגון שמאל להט”בי, ונשאו מסרים קיצוניים שלא מתאימים בכלל לאופי חברי הקבוצה.
איכשהו זה הריח לי לא טוב, וה”עליהום” שהתגובות האלה הביאו עמן, עוררו אצלי חשד שמישהו שם מנסה להתסיס את הדיון בכתבות הפוליטיות ולהסית אותו מדיון ענייני לדיון מתלהם נגד חברי הקבוצה.
[…]
ערכתי בדיקה טכנית באמצעות השוואת נתוני ההודעות, וגיליתי, לא להפתעתי, שמי שהציב את ההודעות האלה, שבקלות יכולות להיחשב להתחזות והסתה, הוא דווקא מי שמזוהה עם עמדות ימניות.
באופן שיטתי, ולאורך ימים, הוצבו הודעות כאלה שנועדו לשמוט את הקרקע מתחת ארגון “כביסה שחורה”, שאיני מזדהה אמנם עם דעותיו אך שמח מאוד על קיומו בקהילתנו הקדושה. הופתעתי מהנועזות, לעשות מעשה שריחו נידף למרחוק, ושבקלות רבה כ”כ אפשר להביאו לדין. אולי אפילו לדין פלילי.
לא מפתיע, לא חדש, בטח לא ייחודי לימנים, אבל חשוב לזכור כשמנסים להסיק מסקנות על סמך טוקבקים.
היחצן לעיתונאי: חסכתי לך עבודה
בהודעות של דובר צה”ל יש מושג שנקרא “מידע בשם הכתב” – צה”ל מספק מידע לשימוש בתקשורת, אבל לא מעוניין שהמידע ייוחס לו. זה קורה, למשל, כשצה”ל מספק מידע על אנשים שחיסל.
עכשיו נתקלתי בשיטה הזאת גם בהודעה לעיתונות על חברה מסחרית. אני מניח שכתבי כלכלה נתקלים בזה כל הזמן. הציטוט שהופיע בהודעה לעיתונות:
ניתן לציין בידיעה כי מקורות בשוק מסרו כי שווי העסקה הוא כמיליון וחצי שקל, אך לא לצטט זאת מפי [החברה].
מה קרה כאן? החברה לא מעוניינת למסור פרטים כלכליים על העסקה, אבל יודעת שהעיתונאים ממילא יתקשרו לבקש את המידע הזה, ולכן מספקת הערכה בלי לקחת עליה אחריות.
עיתונאי שמשתמש במידע הזה ומייחס אותו למקורות בשוק חוטא לתפקידו: הקורא הסביר שיקרא את צירוף המילים “מקורות בשוק” לא יחשוב שמדובר במידע שהחברה עצמה סיפקה. עדיף לעיתונאי לעשות כמה טלפונים ולקבל את המידע הזה ממקורות אמיתיים בשוק, או להסתפק בלדווח שהחברה סירבה למסור נתונים כלכליים.
שם למלחמה: מבצע מקפיא
זה רק אני, או שהמבצע הזה של מעריב מעודד אנשים להקפיא מינויים לעיתון?
• מארכיבי האינטרנט: תלאותיה של ולווט בניסיון לקבל את שלושת היומונים בכתובת זמנית