הבלתי אפשרי קצת יותר קשה לביצוע

דניס ויטצ’בסקי איתר כספומט של בנק דיסקונט לאומי שמבקש ללחוץ על הכפתור – אבל אין כפתור. הוא מבקש להדגיש שלא מדובר במסך מגע:

וניבה שושי מצאה קיר שהוא גם יציאת חירום (בספריית אלדרמן באוניברסיטת וירג’יניה):

הכפילים הישראליים של אלסטיגרל, פונג, הדבורה מאיה ומר קו

ידידנו דורון פישלר, מנאייק במשטרת הפוטושופ, אזכר את הפרסום פה על הדמיון בין לארה קרופט לבין ברברה בלייד, הדמות שמפרסמת את ליידי ספיד סטיק. במסגרת התחקיר הוא גילה שמגה גימל, בת דמותה המצויירת והמחוטבת של ג’ יפית שמפרסמת את רשת הסופרמרקטים מגה, היא שיבוט של אלסטיגרל, אייקייאיי הלן פר, אייקייאיי מיסז אינקרדיבל, מהסרט The Incredibles.

פישלר לקח תמונת יחצנות של אלסטיגירל, הפך אותה בהיפוך ראי ודחס את הרגליים שלה, ואז הלביש אותה על מגה גימל והראה שמדובר באותן פרופורציות בדיוק:

מסטנגה, אולפן האנימציה שיצר את מגה גימל, נמסר בתגובה לפישלר: “דמותה של מגה גימל היא דמות ייחודית שנבנתה בכוונה ברוח דמויות סופר הירו מוכרות. הפרופורציות נעשו במיוחד לדמות ואינן תואמות דמות כלשהי. העמידה של הדמות היא עמידה קלאסית של דמות גיבורה”.

בכלל, סטנגה מאוד מקוריים. הדבורה הזאת של סטנגה? אינה תואמת את דמות הדבורה מאיה.

והמשחק הזה של סטנגה? זה לא פונג, זה סטנגה.

והאיש הזה של סטנגה? דמות ייחודית שנבנתה בכוונה ברוח דמויות שאינן מר קו.

• מן הארכיב: הפרסומת שפוגל לוין עשו לחברת אזורים מועתקת מהסימז.

[This post in English • הפוסט הזה באנגלית]

לוגואים שהופרדו בלידתם

דיאלוג חברת השמה בהייטק ו-Mac OS:

Product Red ובשן יחסי ציבור:

המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ו-RSS:

(הלשינו: אחיחי, יוני בראל)

יום כיפור: ליהנות מכל העולמות

אסור לקחת את החור לידיים!

שי ב. ויקיר גוטסמן מלשינים על כיתוב התמונה המעולה הבא בכתבה באתר הארץ:

וגוטסמן מרחיב:

בפסקה הראשונה מספרים קודם על צעירים יהודים שזרקו אבנים על בית של משפחה ערבית, ואחר כך המשטרה הרחיקה “מפגינים יהודים”. מעניין איזה כינוי היו מקבלים ערבים שעושים משהו דומה, הא? בכלל, הפסקה ערוכה די גרוע וקשה להבין את ההקשר של השורה האחרונה.

בפסקה הראשונה אחרי כותרת המשנה השנייה, כתוב בשורה האחרונה “והקריאות לציבור היהודית לשאת נשק”.

נראה לי שהארץ העסיקו “גוי של שבת” לפרסום הכתבה, והוא פשוט השתעשע שם.

ובאותו עניין, קריאה ששלחו משתתפים בפסטיבל עכו לתאטרון אחר לקיום הפסטיבל כסדרו (אני קיבלתי אותה דרך רשימת התפוצה של תאטרון החדר):

אנו, יוצרי ואמני הצגות פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר 2008 מצהירים:

יש פסטיבל!

אנו קוראים לראש עיריית עכו, חברי מועצת העיר, משרד התרבות, כל מי שהתרבות הישראלית יקרה ללבו ולכל אזרחי ישראל –

למלא את חובתם הציבורית והאזרחית ולקיים את הפסטיבל עוד במהלך חול המועד סוכות.

בכך נבטא כולנו את אמונתנו בכוחה של תרבות ואמנות לקרב בין לבבות, לגשר על פני פערים, ליצור שפה משותפת בין יהודים וערבים ולהיות גורם רלוונטי בחברה הישראלית גם בשעות קשות של סכסוך.

אנו קוראים חד משמעית לא לתת לקומץ מתלהמים להכתיב את סדר יומה של החברה בישראל.
קיום הפסטיבל יתרום להרגעת הרוחות. ביטולו רק יגדיל את הקרע.

ההצגות מעולות, החומוס משובח כתמיד ואפשר כבר להתרחץ בים. תפסיקו לראות טלויזיה ובואו לעכו!

הפסטיבל יתקיים אם תרצו שיתקיים.
זאת שעת מבחן.אנחנו כאן.

לתגובות acco.festival@gmail.com

לפרטים:
בן הכט, במאי “הניה פקלמן” 0544634537
עומר קריגר, מנהיג תנועה ציבורית – “פיגוע” 054-5535233
רועי נווה, במאי “המשוגעות של יפו” 052-4883556
חוה אורטמן, מחזאית ושחקנית “המשוגעות של יפו” 054-5869904

[עדכונצ’יק]
עלתה עצומה למניעת ביטול הפסטיבל.

613 גרעינים ברימון? (פיילוט תוכנית הרשת של .E.N.S)

תחקיר של תוכנית הרשת של E.N.S.: האם בכל רימון יש 613 גרעינים, כמספר המצוות שבתורה (תרי”ג)?

משתתפים: עופר קינן, אהוד קינן ועידו קינן
צילום ועריכה: אהוד קינן
מוזיקה: 2025 של DoKashiteru, רשיון cc-sampling+
רשיון שימוש בסרטון: cc-by-nc-nd

גע בי

למסירה במרכז תל אביב: מסך מחשב CRT 19 אינץ’, עגלת טלוויזיה על גלגלים

מסך מחשב 19″ CRT (מסך עמוק). עובד מצוין, אני מוסר אותו כי קיבלתי מסך דק. [עדכון 10/10/2008] המסך הלך. [\עדכון]

– עגלת טלוויזיה על גלגלים, יש מקום לדיוידי/ממיר מתחתיה. אני מוסר אותה כי אין לי צורך בה. [עדכון 13/10/2008] גם העגלה. [\עדכון]

יימסר לראשון שיגיע לקחת. שלחו את מספר הטלפון שלכם לאימייל אם אתם מעוניינים. ואל תספרו לי שאפשר לפרסם את זה באתר אגורה, אני מכיר אותו.

מחוויותיו של לא-צופה

יום אחד אני שומע ברדיו את “הלאה” של רבקה זוהר בביצוע זמרת שאני לא מכיר. ורבקה זוהר, באמת קשה להתחרות בקול שלה, אבל הזמרת ששמעתי אפילו לא ניסתה. בינתיים נגמר לו השיר, והמגיש אמר שזה היה ישראל בר-און.

מהתקשורת שאני צורך, שאשכרה חושבת שזה ניוז, אני יודע שישראל בר-און התמודד בעונה האחרונה של כוכב נולד. גוגל מספר לי שהוא גם זכה. באוזן נקייה מהרעש שהתוכנית עושה, בר-און נשמע לי יותר חיוור מהקאברים של עינת שרוף, עם שטיקים שמחפים על שירה מונוטונית וסתמית.

אבל מה אני מבין, לא הצבעתי בסמס, לא צפיתי בתוכנית ובכלל אין לי טלוויזיה.

אזרחים שלא באים לקדם אג’נדה או סיעה כזאת או מתמודד אחר

[עדכון בסוף הפוסט: אדם שוב הגיב על הדברים]

“כמה אזרחים שרוצים להוציא את שכניהם וחבריהם מהאדישות” הקימו את אתר TLVote, “בחירות בתל אביב – יפו”, ומבטיחים ש”אנחנו לא באים לקדם פה אג’נדה או סיעה כזאת או מתמודד אחר”. באמת? אז למה האנשים שמאחורי הפילנתרופיה המקסימה הזאת לא מזדהים?

אה, כי הם אנשי הקמפיין של רון חולדאי. שרון גפן גילתה שהשרתים שלהם הם השרתים של ריפרש, החברה של אדם שוב שמריצה את קמפיין האינטרנט של חולדאי, יהונתן קלינגר איתר קרבה בין מספרי היוזרים בגוגל אנליטיקס של TLVote ושל בלוג הבחירות של חולדאי, TLV1, ואני יכול להוסיף שהדומיין עצמו רשום על שם ניצן פלס, מנהל הפיתוח העסקי של ריפרש.

מעניין אם האזרחים האובייקטיביים שהקימו את TLVote הם אותם אזרחים אובייקטיביים שפרסמו את מודעת הבחירות נגד דב חנין, שגם היא נחתמה באנונימיות על ידי “תושבי ת”א – יפו”.

* למי שעוד לא יודע, למרות שזה המידע הכי גלוי בעולם: אני פעיל ב-CityDov, הקמפיין האינטרנטי העצמאי לבחירת דב חנין לראשות עיריית תל אביב.

[עדכון 10/10/2008]
בתגובה שהפילטר העיף למודרציה וראיתי רק היום, אדם שוב כותב:

אתם חמודים אתם, והתרגשות שלכם מה”סקופ” משעשעת וחביבה.
ובכן: אין כל כוונה להסתיר מי עומד מאחורי האתר, אילו היתה כוונה כזו מן הסתם לא היינו רושמים את הדומיין על שם ריפרש.
הכל בסדר, והנה אנחנו מבהירים קבל עם ועדה ובאותיות קידוש לבנה שמטה חולדאי מפעיל את האתר,ונשתדל עם זאת לספק בו מידע מועיל ואמיתי ככל האפשר.
יש?
שנה טובה ומלאת אנרגיות טובות לכולם.
(:

← לדף הקודםלדף הבא →