אפיפיור או לא? כך תבדילו

הכס הקדוש:

הכס הלא-קדוש:

14 במאי, 2009 | בנושאים: 404, חדשות ומשמעותן | 7 תגובות

העין השביעית – זו לא אנג’לינה ג’ולי

העין השביעית / התיקונים / זו לא אנג’לינה ג’ולי / כמה SMS אפשר לשלוח ביממה, מי מסמן את המטרה לפני שהוא יורה, וכמה עולה תמונה של אלוהים

13 במאי, 2009 | בנושאים: @idokwrites | להגיב זה מגניב

האפיפיור בחדשות

13 במאי, 2009 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

העין השביעית (עדכון על ענייני עבודה)

לפני חודש מוניתי למנהל נוכחות הרשת של אתר ביקורת התקשורת העין השביעית. התפקיד שלי הוא לחשוף את האתר לגולשים שלא מכירים אותו ועשויים להתעניין בתכניו, ולהקל על גולשים שכן מכירים אותו להגיע לתכנים שמעניינים אותם.

הנה כמה מהדברים שאני עושה:

• טוויטר העין השביעית: עדכונים על חדשות תקשורת וכתבות שמתפרסמות בעין.

• פליקר העין השביעית: צילומים, בדרך כלל של עיתונאים ומרצים בכנסי תקשורת, ואיורים, בדרך כלל של יעל בוגן. התמונות והאיורים (למעט חריגים בודדים) משוחררים ברשיון cc-by-nc-sa, כלומר מותרים לשימוש לא מסחרי תמורת קרדיט, וחובה לתת רשיון זהה ליצירות נגזרות.

• קבוצת הפייסבוק של העין השביעית: עדכונים על אירועים בנושא תקשורת וכתבות חדשות באתר.

• פרופיל דהמרקר קפה של העין השביעית.

[ובהזדמנות זו: רסס העין השביעית • ניוזלטר העין השביעית]

מה עוד אפשר לעשות עם הכלים הללו? באילו כלים נוספים כדאי להשתמש?

13 במאי, 2009 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 21 תגובות

יו”ר סיעת מרצ ליו”ר הכנסת: אפשר התקנת תוכנות חופשיות במחשבי הכנסת

‏י”ט אייר תשס”ט

‏13/05/2009

עבור

יושב ראש הכנסת

חבר הכנסת ראובן ריבלין

הנדון: אפשר תוכנה חופשית ורשת אלחוטית במשכן

שלום רב,

1. בכנס תדרוך לחברי הכנסת הנכנסים שנערך בפברואר 2009 טרם השבעת הכנסת ה-18 נמסר לנו על ידי מנכ”ל הכנסת דאז מר אבי בלשניקוב כי עבודות התקנת הרשת האלחוטית הסתיימו והעיכוב היחיד הוא סיום התקנת רכיב האבטחה. מאז עברו שלושה חודשים ורשת אלחוטית אין. לשכתי פנתה מספר פעמים אל מנכ”ל הכנסת, הן היוצא והן הנכנס, ולא חלה שום התקדמות במצב. טרם החזרה מן הפגרה נפוצו שמועות שעם פתיחת המושב תיחנך הרשת האלחוטית אך גם תקווה זו התנפצה.
2. אי הימצאותה של רשת אלחוטית פוגעת בעבודה הפרלמנטרית. לא ניתן להתעדכן ולעבד מידע בזמן ישיבות בוועדות, במליאה או במזנון אלא רק בעזרת המחשבים השולחניים המוצבים בלשכות. למעשה, המצב הקיים מנטרל אותנו חברי ועובדי הכנסת משימוש במחשב נייד. הימצאותה של רשת אלחוטית יסייע גם לעוזרים הפרלמנטרים, ליועצים המשפטיים, העיתונאים ונציגי הממשלה המגיעים לדיונים בכנסת בעבודה השוטפת.
3. לשכתי פנתה אל יחידת המחשב של הכנסת בבקשה להתקין את דפדפן האינטרנט Mozilla Firefox על מחשבי הלשכה. יחידת המחשב סירב לכל הפניות. לא ברור לי מדוע הכנסת מסרבת לאפשר שימוש בתוכנה חופשית, מבוססת קוד פתוח, חינמית, בטוחה ויעילה. על הכנסת לעמוד בראש החזית הטכנולוגית ולא להיגרר אחרי שאר הרשויות במגרש הטכנולוגי. במחשבי הכנסת אין שום אפשרות להתקין תוכנה חופשית דוגמאת הדפדפן הפופולארי Firefox, נגן המדיה החופשי VLC או מערכת ההפעלה לינוקס.
4. מעבר לאמור בסעיף הקודם, הרשה לי להציע לך לפעול למען הטמעה של תוכנה חופשית במערכת התקשוב של כנסת. לא רק יביא לירידה בעלויות עקב ויחסוך מאות אלפי שקלים בשנה עקב חוסר הצורך ברכישת רישיונות אלא גם להגדלת הנגישות של אנשים עם מוגבלויות למחשב.
5. מובטחני כי כפי שאתה מנהל את הדיונים במליאה בהגינות וללא משוא פנים ומגן על מעמדה של הכנסת, כך תפעל גם למען מערכת מחשב מתקדמת ומבוססת קוד פתוח. יש להפוך את הכנסת למוסד הנמצא בחוד החזית הטכנולוגית.כנסת טכנולוגיות וממוחשבת יותר היא כנסת נגישה יותר לציבור, יעילה יותר, חוסכת במשאבים ובעלת טביעת רגל אקולוגית קטנה יותר”
6. בכבוד רב,

חבר הכנסת אילן גילאון

יושב ראש סיעת מרצ

(אירוניה: הקומוניקט על זה נשלח במסמך וורד)

13 במאי, 2009 | בנושאים: 404, אבשלום קור, אקטיביזם, חיים 2.0, פוליטיקה, קוד פתוח, תוכנה חופשית | 24 תגובות

פורנו במקום חב”ד

מקו / דיגיטל / ועיקרן תחילה / פורנו במקום חב”ד / פייסבוק נותנת במה למכחישי שואה, למרות שהם בכל זאת נעלמים מהאתר; אורן זריף טוען שהוא הפיל את גוגל; וגולש נקם בחב”ד בעזרת גוגל (נסו לחפש תמונות של חב”ד ותראו מה יקרה). חדשות הרשת

12 במאי, 2009 | בנושאים: @idokwrites | להגיב זה מגניב

כך גנבה כנופיית 4Chan את הבחירות של איש השנה של טיים

idok is מזכיר בפעם האחרונה את סוזן בויל, כדי לשים מראה מול חובבי הפריק שואו ברשת; מגלה מה כוחו של מגזין מכובד מול גאון רשת מחוצ’קן; ומצליח להכניס את המונח “פחחח” ב-140 תווים

תחזירו לנו את האינטרנט

בשבועות האחרונים נעה המטוטלת באגרסיביות מאומת האינטרנט האותנטית אל הדיירים החדשים ברשת: סוזן בויל עברה לגור ביוטיוב; הערווה של עדי נוימן התפשטה באימיילים; אשטון קוצ’ר, הוא ולא סטיב ג’ובס, נניח, היה לחלילן מהמלין של טוויטר עם מיליון עוקבים, וגם אופרה ווינפרי השתכנה במגדלי טוויטר; ושפעת החזירים, פסבדו-מגיפה עלובה, הפכה לוויראל לוהט שמועבר מפה-לאימייל-לטוויטר-לבלוג-לתקשורת-רעבה-לריגושים-שמוכרים-עיתונים, ומפחיד אותנו יותר מהווירוס המסוכן באמת: וירוס המחשבים קונפיקר.

פריקטיוב

לסוזן בויל יש קול יפה; זה סוד קסמה המוזיקלי. בויל היא אישה מבוגרת וכעורה ויש לה קול יפה; זה סוד קסמה הוויראלי. נתחים נכבדים מהוויראליות הרשתית הם המשך של המסורת המפוארת של מופעי המעוותים (פריק שואוז) של המאות הקודמות. תצוגה פומבית של דוחים שמסבה לנו עונג בצורת שמחה לאיד, הגשמת פטישים ומאווים נסתרים, התנשאות וחגיגת הנורמליות של עצמנו.

אישה עם זקן, עגל עם שני ראשים, איש הפיל, פספוסים עם יגאל שילון, דיוויד בליין נצלה באקווריום תלוי, האחיות פיק בשבי קשת, הסטאר וורז קיד (ילד קנדי מסכן שהסרטון הועלה לאינטרנט בניגוד לרצונו), נומה נומה גאי (הוא מצחיק כי הוא שמן), הילד הממלמל הזיות סמים אחרי הביקור אצל רופא השיניים (שאביו חשב שיהיה מגניב להשפילו ברמה גלובלית), וכאמור, הסקוטית המכוערת ששרה יפה.

אחת המוטציות של ויראלי הפריק שואו היא ויראלי הפריק שואו העצמי, אלה שהופכים לבדיחה בעצמם כשהם נגעלים מהפריק שואו שנשלח אליהם. למשל, אלפי הקורבנות שחבריהם ביקשו לראות אותם צופים ב-2girlslcup. אחרי שינקו את פיהם משאריות הקיא, הם יפיצו את הוויראל לקורבנות הבאים ויחזרו להיות חלק מהקהל.

המוות נאה לה

קחו, למשל, את הסיפור של ניקי קטסורס, בת למשפחה אמידה מקליפורניה, שבגיל ילדות אובחן גידול במוחה, והיא טופלה בהקרנות. אלו גרמו כנראה לשיבושים במוחה, שהובילו אותה להתנהגות אימפולסיבית ולשיקול דעת לקוי. בקיצה האחרון היא נתקפה בפסיכוזה ואושפזה. אחר כך פילחה את הפורשה של הוריה ונהרגה בתאונת דרכים מחרידה.

צהובונים משפריצים על סיפורים כאלה, אבל אומת האינטרנט עקפה אותם: שוטרים שתיעדו את זירת הזוועה הפיצו את התמונות, שדלפו לאתרי אינטרנט ולאימיילי שרשרת. פריק שואו. החוק האמריקני מגן על אתרי תוכן גולשים, ואיתור הגולשים עצמם הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. המשפחה יודעת שהעלמת התמונה מהרשת היא סיזיפית וחסרת סיכוי כהתפלת אוקיאנוס שלם, ובכל זאת משקיעה כסף וזמן וכאב לב במאבק הזה, לעידוד שינויי חקיקה ואתיקה. אולי גם להציב מראה מול הגולשים שצופים בסקרנות חולנית, פשע ללא קורבנות, חוץ מהתודעה המתקהה שלהם.

“מבחינה חוקית, כל אחד יכול לפרסם תמונות מדממות של ניקי”, כתבה ב”ניוזוויק” העיתונאית ג’סיקה בנט, “אבל זה לא מסביר למה כל-כך הרבה אנשים הרגישו שהם מוכרחים להסתכל”. וזה אפילו לא מתחיל להסביר למה היו מי ששלחו את התמונות למשפחתה של ניקי. אחד מהם שלח אותן לאביה עם הודעה: “היי אבא, אני עדיין בחיים”. הפריק שואו האמיתי, כנראה, הוא של הצופים בפריק שואוז.

טוהר הבחירות

הסערה שעורר טיים מגזין כשבחר לאיש השנה של 2006 את “You“, כלומר “אתם”, אנשי אומת האינטרנט, הוכיחה שהיתה זו בחירה נכונה במובן השיווקי/רייטינגי – נדמה שכל הרשת רחשה וזמזמה סביב הסיפור. עכשיו, עוד בטרם הגיעה 2009 לאמצעיתה, פרסם אתר המגזין את תוצאות המשאל המקוון לבחירת האיש המשפיע של השנה מתוך מאתיים דמויות, בהן ברק אובמה, אנגלה מרקל, סטיב באלמר, בריטני ספירז, הו ג’ינטאו, טינה פיי, בראנג’לינה, סטלה מקרטני, רפאל נדל וג’ון סטוארט. מהר מאוד כבש moot את הפסגה, ונצמד לשם בנחישות של נוער גבעות עד לנצחון.

אני כבר רואה את סימני השאלה מעל ראשי הקוראים: מי זה לכל הרוחות? לא נשאיר אתכם במתח: ברק אובמה הוא פוליטיקאי אמריקאי שחור שנישא על כפי אומת האינטרנט כל הדרך לבית הלבן. moot, לעומת זאת, הוא מנהיג אינטרנטי מסוג אחר: בגיל 15 הקים את 4Chan, אתר קבוצות דיון פרוע שאחראי להולדתם ו/או הפצתם של לא מעט ממים (memes, יחידות מידע ויראליות) שמציפים את האינטרנט, שבין הבולטים שבהם Lolcats, תמונות של חתולים עם כיתובים מצחיקים; ריקרולינג, שתילת קישורים מטעים שמובילים לשיר “Never Gonna Give You Up” של ריק אסטלי; ו”פרויקט צ’אנולוג’י”, תנועת-גג אמורפית לאקטיביסטים אנטי-סיינטולוגיים. לב גרוסמן מטיים מגזין דימה את פורצ’אן לחור שחור: בלתי נראה לעין הבלתי-מזויינת, אבל בעל כוח כבידה עצום.

פורצ’אן הוא מקום מפגש פופולרי של האקרים, שמשלבים הומור פרוע, אקטיביזם, לינץ’-אקטיביזם וגועל נפש, ומהווים מטרה קלה לתחקירי היסטריה בשקל של כלי תקשורת כמו פוקס ניוז, שכינה אותם “האקרים על סטרואידים“. אנשי פורצ’אן לא מתים על העיתונות, מוּט עצמו ממעט להתראיין ואפילו השם האמיתי שמסר בראיון לגרוסמן, כריסטופר פול, מוטל בספק וחשוד כבדיחה שנשתלה כדי להביך את התקשורת. ואם להביך את התקשורת, הכי שווה מעל הבמה המכובדת של אנשי השנה של טיים.

כשנאור ציון מקדיש פרק בתוכנית שלו לאנשי הפיפל מיטר, הרייטינג טס למעלה כי המדגם מפסיק לייצג את הציבור הכללי. כשעושים באינטרנט סקר על דמויות משפיעות, המדגם ממילא מורכב מ-100% גולשים, ולכן מראש אינו מדגם מייצג. אך זה לא היה המקרה של מוט: כנופיית פורצ’אן עבדה קשה, מלוכלך ומרשים כדי שהמועמד שלה יזכה (הבלוג Music Machinery סיקר בפרוטרוט את המאמץ הקולקטיבי). אנשי טיים טענו שאיתרו נסיונות ההאקינג, חסמו וניטרלו אותם. במילים אחרות, טיים חושב שהקוראים שלו הם אידיוטים שמאמינים שמוט לא רק ניצח ביושר אנשים כמו אובמה וספירז, אלא אף בהפרש קולות מטורף (כ-16.8 מיליון למוט, 1.4-2.3 מיליונים לשאר האנשים בעשיריה הראשונה). עבור האידיוטים הללו שתלה כנופיית פורצ’אן דאחקת פאק יו ענקית בסקר: אקרוסטיכון בו האותיות הראשונות של מקומות 1-21 מאייתים את המחרוזת “marblecake also the game”, המורכבת מבדיחות פנימיות של 4Chan.

אבל גם הנצחון של איש הרשת המובהק מוט הוא בעצם נצחון של האולד מדיה: כנופיית פור’צאן ביצעה עבור טיים, בחינם, עבודה יקרה של זריעת באז ופרסום חינמי בקרב אנשי הרשת, גם אלה שלא קוראים עיתוני מיינסטרים כמו טיים ויש להם תוסף שחוסם באנרים ופופ-אפים.