מרכאות “מיותרות”
חמין כשר ל”מהדרין”.
הדבר הזה שדביר וולק מצא נראה כמו תותים, מריח כמו תותים, נטעם כמו תותים, אבל זה לא תותים – זה “תותים”.
יותם הדר צילם בניו יורק את ה”תודה” המלאכותית הזאת.
ואת השלט הזה, שמי שכתב אותו חושב שמרכאות נועדו להדגשה.
גילעד נס מצא מרכאות מיותרות באתר הארץ, שגורמות לכתבה להיראות כאילו פורסמה בעיתון חרדי או ב”על המשמר”.
ואיתמר ב”ז גילה באייס גרשיים, שאמורים להיות מרכאות, שאמורות לא להיות שם בכלל.
כל המנות בתפריט של מסעדת פראג הקטנה ממורכאות לשווא, חושף אחי רז.
התחליף הוויזואלי למרכאות בקומיקס הוא בלון דיבור. בשירותי בריאות כללית שמו גם בלון וגם מרכאות.
ועוד בכללית: “טיפים” לגמילה מעישון.
תקנון למניעת הטרדה מינית באולפנים של ערוץ 2.
ודירה “בשק” (דירה + חתול בשק, אני מניח).
קרן הצבי השקעות בע”מ (תחליף למודעות אובדן הצ’קים)
1.
כתבתי פה פעם על השפה המעצבנת של מודעות אובדן הצ’קים של הבנקים. בהערת אגב תהיתי מי אמור לראות את המודעות האלה ולזכור את המספרים המופיעים בהן. האם בעלי עסקים גוזרים ותולים את המודעות הללו על הקיר? האם אנשים מחזיקים את גזירי העיתונים הללו בארנק ובודקים אותם מול כל צ’ק שהם מקבלים?
הפתרון הוא כמובן פשוט להפליא:
• אתר אינטרנט פתוח לכל שמתעדכן בכל הצ’קים הגנובים/אבודים בזמן אמת.
• שירות סלולרי לבדיקת צ’קים: אני מסמס את מספר הצ’ק ומקבל בחזרה “הצ’ק דווח כאבוד/גנוב” או “לא ידוע על בעיות עם הצ’ק”. אפשר להלביש על זה גם מידע על חשבונות מוגבלים וכו’ בתשלום נוסף.
(אה, ואם הבנק יודע שהצ’ק דווח כגנוב/אבוד, המערכות האוטומטיות שלו להפקדת צ’קים צריכות להתריע על כך בפני מי שמנסה להפקיד אותו. על כמה מתערבים שבמקום זה, הן מאפשרות להפקיד את הצ’ק ואז גובות עמלת חזרת צ’ק בגובה כ-14 שקל?)
2.
דן בן-יעקב מצא באתר בנק לאומי דוגמה לצ’ק עם הגבלת עבירות. Or did he?
הסוס הביומטרי
על מנת שייכנס סוס טרויאני לעיר, לארגון או למחשב האישי, יש לפתוח לו את השער. כך גם לגבי סוסים טרויאניים שמנוסחים כדברי חקיקה. החוק המוצע במתק שפתיים ל”הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע”, מתובל בשירי תהילה להגנה על זהותנו, קיצור תורים ויעילות משרדית.
עושה רושם שהציבור בכללותו די אדיש לתהליך החקיקה הנמהר להקמת המאגר הביומטרי, לבעייתיות האינהרנטית שטבועה בקיום המאגר ולחסרונותיו בביצוע המשימה לשמה הוא נועד. מעבר לפגיעה המיידית בפרטיות האזרחים שתיגרם עקב איסוף המידע לבניית המאגר (שלגבי מידתיותה וחלופותיה רצוי להתווכח), קשה לאמוד את מימדי הפגיעה שעלולה להיגרם עקב זליגת המאגר מפאת אבטחת מידע לקויה. מאגר שנועד למנוע גניבת זהויות עלול לספק לגורמי פשיעה וטרור מידע בהיקף חסר תקדים לגבי מיליוני אזרחים. תסמכו עליהם שהם ידעו לעשות בו שימושים שמציתים את הדמיון.
מאגר ביומטרי נשמע צמד מילים שמשדר קדמה טכנולוגית, כמעט כמו הביטוי “בנק דם טבורי”. כל הקדמה הזו עושה חשק לנפנף בביטול את חובבי זכויות האדם, המשפטנים, מומחי אבטחת המידע, העיתונאים והבלוגרים הטכנולוגיים שמתנגדים לו. מצד שני, אם נעצום עינינו נוכח חקיקת חוק חצי מבושל, וכוחני הרבה יותר מדי, שמפקיר מידע רגיש בידי ש”ג שנדון לכישלון, הרי שגם לנו מגיע קרדיט על הפריצה הבאה. עד כמה הזהות שלכם יקרה לכם?
_____________________
נדבי נוקד הוא עיתונאי מחשבים וטכנולוגיה, חבר לשכת עו”ד ובעל תואר שני במנהל עסקים. עד לאחרונה שימש כעורך ירחון המחשבים PC Magazine ישראל
באנרים נגד החוק הביומטרי (הוסיפו עוד בטוקבקים)
[פוסט מתעדכן]
נדבי נוקד:
יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il, (רשיון cc-by-nc-sa):
שאלה על תדירות ותמהיל פוסטים בחדר 404
כמה פוסטים לפרסם פה ביום? 1? 2? 3? כמה שיש? ובאיזה תמהיל מבחינת יחס רציני/קליל?
השאלה נוגעת לימים שבהם אני מצליח להכין כמות יפה של פוסטים ומתזמן אותם קדימה, כדי שהבלוג ימשיך לרוץ גם בימים שאני עסוק מדי בשבילו.
חקיקת “תחזיקו אותי”: המאבק הצליח, הדמוקרטיה מתה
פוסט אורח של אייל בר חיים
כנסת ישראל, בסיועה האדיב של ממשלת ישראל, חוקקה בתקופה האחרונה מספר חוקים שעוררו התנגדות בבלוגוספרה ומחוצה לה . חוקים כמו “חוק הנכבה“, “חוק הפליטים” ו”חוק המאגר הביומטרי” הוציאו אנשים לכיכר העיר הווירטואלית, ובמקרים קיצוניים גם להפגנות בפועל.
במרבית המקרים, החוקים תיארו “פשיסטיים”, וההתנגדות התמקדה במספר סעיפים הזויים וביזאריים במיוחד, סעיפי “תחזיקו אותי”, המתמקדים בקרימינליזציה של פעולות הנחשבות מוסריות בעיני מרבית אזרחי ישראל ה”שפויים”. כך, במקרה של חוק הנכבה, הוצע עונש מאסר למי שיציין את יום העצמאות כיום אבל; בחוק הפליטים נקבע כי כל סיוע למסתננים יגרור אחריו מאסר של עד 20 שנה; והצעת חוק המאגר הביומטרי כללה שנת מאסר למי שיסרב למסור את טביעת האצבע שלו למאגר.
באופן לא מפתיע, לאחר הצלחת המאבק והוצאת הסעיפים “הבעייתיים“, המשיכה החקיקה, תוך התנגדות פחותה בהרבה. חוק הנכבה כבר עבר, חוק הפליטים יעמוד לקריאה שנייה ושלישית, וחוק המאגר הביומטרי בדרך לשם. הארגונים הנאבקים מול חוקים אלו יכולים להציג הישג מוגבל והציבור יכול לנשום לרווחה, אנחנו עדיין לא חיים במדינה פשיסטית.
למעשה, ביטול הסעיפים הביזאריים הביא לתוצאה הפוכה. חוק הנכבה הפך להיות מכשיר לשלילת תקציבים מגופים שיציינו את הנכבה, ובמילים אחרות, מכשיר ללגיטימציה לאי שוויון בתקצוב מוסדות ורשויות ערביות. מחוק הפליטים הוצא הסעיף המטיל מאסר על כל סוגי הסיוע. חוק המאגר הביומטרי יעמוד להצבעה ללא הסעיף המטיל שנת מאסר.
ואם לא? מה היה קורה אם סעיפי ה”תחזיקו אותי” היו עוברים? האם המחוקקים היו נדרשים לקחת אחריות על הפיכת אחוז ניכר מהמצביעים לפושעים אידיאולוגים? האם החוקים האלו היו שורדים, גם לאחר שנחקקו והוחל ביישומם, הפרה שיטתית ובוטה על ידי קבוצות מאורגנות? האם כל מחוקק יכול לסמוך עלינו שהחוק המופרך והפשיסטי שלו יעודן באמצעות הביקורת הציבורית, עד שרק ידגדג את גבול הלגיטימיות אבל לא יעבור אותו? האם בכך אנחנו לא נותנים בעצם יד להמשך ההשתוללות הזו?
________________________
אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב
גנב סמלי ההארלי – היזהר!
הגנב שהוריד את הסמל מאופנוע ההארלי, הקורבן שלך רוצה להגיד לך משהו, אז הוא הדפיס את זה על שלט ענק ותלה על המרפסת שלו בתל אביב. צילום: דגנית, בת דודה של יאיר קלדור (השם והטלפון שבשלט טושטשו):
חילוני שמאלני רצח את בתו
הכותרת הזו, מאתר כיכר השבת, היא סאטירה מדויקת על התקשורת הכללית שמקפידה להצמיד את התואר “חרדי” לעבריינים וחשודים בעבירות שמשתייכים לזרם הדתי הזה.
(הלשין: שי פרנס)
מחקר חדש קובע: “החל ממחר תכירו את ההודעה לעיתונות”
חברים רבים שלי, שאינם מעורים בקשר בין העיתונות ליחסי הציבור, מנסים לפעמים להשחיל איזו כתבה על שקר-כלשהו שהם חושבים שעשוי לעניין את העיתונות ולעשות להם קצת כבוד כדי שיוכלו לתלות בשווארמיה. כשאני אומר להם שיכול להיות שאני מכיר עיתונאי שיעניין אותו הנושא, ושישלחו לי משהו, הם מתלהבים ושולחים מסמך של 750 מילה, שבדרך כלל לא ראוי לפרסום במקומון של מודיעין.
החבר האחרון שעשה את זה רצה שאתר חדשות מפורסם יפרסם במדור הכלכלה תקציר של עבודת התזה שלו, שקשורה קצת לתחום הסיקור. הבעיה החלה כשהוא סיכם עבודת מחקר של שנה ב-500 מילה, ולא הצליח להבהיר דבר. ואז, במלאכת שכתוב נהדרת, החלטתי להסביר לו את רזי המקצוע.
יש ארבעה דברים שהעיתונות מוכרת בעצם לבני-אנוש:
1) “תכירו את“;
2) “מחקר חדש קובע“;
3) “החל ממחר“;
4) “נינט (או כל סלב אחר) ביקר/ה ב…”
את רוב הידיעות בעיתונות, שאינן ניוז לכשעצמו, אפשר לדחוף ככה.
כך, כאשר איש יחסי ציבור רוצה למכור שטיח או כשרוצים לעשות יחסי ציבור לחנות “סיסטרז”, אפשר להשתמש בשיטת “תכירו את”, כיוון שעד עכשיו לא הכרתם, וכנראה שיש בעניין משהו שהציבור יסכים לקנות. אפשר כך גם למכור דיסקים של להקה או סתם לפרגן לקולגה; כתבות “תכירו את” הן הכתבות המושלמות לעונת המלפפונים.
רוצים למכור מוצר שאף אחד לא יקנה? בשביל זה יש את “מחקר חדש קובע“, שאפילו זכה לקטגוריה אצלנו בהיתוך; בצורה הזו, אם אתה יצרן של סיבים תזונתיים או של מוצרים עשירים בסידן, אתה יכול לזרוע פאניקה על רעלת הריון, ואם אתה משווק משקאות ללא קפאין, הגיעה העת לקדם מחקרים על הנזק בקפאין.
כתבות “החל ממחר” נועדו לספר על שינוי משמעותי כל כך, שאף אחד לא היה שם לב אם הוא לא היה קורה: ארקיע תטוס לארצות הברית, טיפולי שיניים בחינם ועוד. בעצם, כתבות “החל ממחר” נועדו לקדם את המוצר או השירות החדשני, בלי שהוא יהיה באמת חדשני מספיק כדי לעניין.
אבל האם הכנסה של הקומוניקט לאחת מהמשפחות האלה תעזור לך להכניס את האייטם לחינמון של מודיעין? ככל הנראה כן; אם הכותרת נכנסת לתבנית מסוימת, ומאפשרות לעורך לחסוך שכר סופרים של כתב ולהביאן בשם “כתב חינמון מודיעין”, זה כנראה יכנס לשם; בשביל אתרים רציניים יותר? אני מעריך שזה תלוי בעונת המלפפונים.
_______________
יהונתן קלינגר הוא עורך דין העוסק בתחום דיני המידע, כותב את הבלוג Intellect or Insanity ומלא גילויים נאותים כרימון
יושבים לעשן (פוסט תמונה)
צולם ברחוב בשדרות רוטשילד בתל אביב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
