היפה והחנון מנקודת המבט של אוכלי הנבלות וצרכני הרקבון

פוסט של נורית דרומי


היא כן כזו יפה (אז מה אם חלק עשה הטבע וחלק בעזרתו האדיבה של הצבע) והוא כן כזה חנון, כי אין מה לעשות, יש דברים בחיים שיפים יותר מחבורת התמורות הזוגיות ב-S5.

בסימן trout mouth מטורף וסגידה לאל הלא נכון, הלא הוא אלוהי הבוטוקס, נפתחה השבוע בקול תרועה רמה העונה השניה של היפה והחנון, להלן יפ”ח.

במאמר הביקורת שלו על הקונספט בוחר טל רוזנברג לתאר את צופי היפ”ח כתמצית הזוהמה האנושית, אנשים שיושבים במשך שעה וחצי עם האצבע מופנית כלפי המסך ורק מחכים לנקודות בהן יוכלו לפלוט “Ha-ha!” נלסוני כלפי המתמודדים.

אז נכון, כל ריאליטי מבוסס על מציצנות והמציצנות היא רדודה. היפ”ח באה ואומרת לאנשים – היי, יש לכם חסרון (ושאף אחד לא יעבוד עליכם, לקות חברתית או בורות הם חסרונות), בואו נעבוד על החסרון הזה ביחד וכולם ירוויחו. המתמודדים מרוויחים ובגדול, מלבד עשרים שניות של תהילה גם שיפור של החסרונות שלהם, ויכולים להעיד על כך איציק קסאפו ורעות מלכין, שרק השבוע ב”צינור לילה” של גיא לרר ראינו אותם חברתיים, נעימים, וחפים מבורות או חוסר יכולת לבצע אינטראקציה חברתית, לפחות למראית עין. ההפקה מרוויחה, זה ברור, ואנחנו מרוויחים רגעים קסומים כמו הביטוי הגאוני חיב”ס – חי בסרט, הפירוש המקסים של מגילת העצמאות כחוזה המדינה, ה”בדיחה הטובה” שסיפר ברברברברברבאום ועוד.

זה לא שיוצרי הסדרה חפים מטעויות, והמאמר של עידוק על התיאור הסטראוטיפי הבזוי של המתמודדים מציג נקודה נכונה (סליחה על החנפנות למארח), בייחוד אל מול טענת ערוץ 10 שהם לא מעוניינים לחשוף את זהות הזוגות בשעה שהדברים מפורסמים באתר.

אבל מכל סדרות הריאליטי המתועבות באמת, ששמות להן למטרה לשים אנשים נורמליים במצבי קיצון כדי לחשוף רגעים שהשאלה העיקרית בקשר אליהם היא האם הם מביכים יותר את המתמודדים או אותנו (כל סיטואציה באח הגדול), הבחירה להשתלח דווקא ביפ”ח נקראת לי תמוהה.

___________________
היה זה פוסט של נורית דרומי, כבר לא מתכנתת, עוד לא משפטנית

הפוסט נשלח באמצעות הפוסטומט. איור: יעל בוגן, העין השביעית, cc-by-nc-sa. עיבוד: עידו קינן

התיקונים חוזר!

“התיקונים” חוזר. טעימות מהטור:

נס רפואי: תינוק נפל מגובה שמונה קומות והפך לאהוד אולמרט! (אתר “הארץ”, 2.11.10).

יואב צור, עורך מעריב, כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא “משתדל לערוך את מעריב כעיתון”. נאחל לו בהצלחה.

יוסי גורביץ כותב: “נראה שבטור האחרון של ביקורת התקשורת של ‘העין השביעית’ (11.11.10) נשארו הערות עורך בגוף הטקסט”.

הטור המלא כאן >>

המולטיספירה: אפרים שמיר נגד שלמה ארצי ובנו, רצח הילדות ופייסבוקרים למען כלבים

אפרים נגד שלמה, כמה אכזרי זה אכזרי, מי קיבל קומקום חשמלי לחג, חרם אריאל ועוד מהנעשה בבלוגים העבריים, בטוויטר ובפייסבוק. מולטיספירה ב-ynet מחשבים >>

כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.

גיאחה ותעלומת המחשב האבוד

פוסט של גיא חג'ג'


(הפוסט מורכב מרצף ציוצי טוויטר. פרטים מלאים בסוף הפוסט).

אתמול גנבו לי את הלפטופ. שכחתי אותו בתיק על ספסל מחוץ לדירה שלי ברמת גן. אחרי 3 דקות הוא כבר לא היה שם. שאלתי מסביב, מבואס ולחוץ. אף אחד לא ראה כלום.

רופא שיניים אחד הציע לבדוק בחנויות ברחוב עם מצלמות אבטחה. לא תאמינו – באחת מהן צולם הגנב [בזמן אמת חשבתי כך, בדיעבד הבנתי שהוא לא גנב, שהרי הוא מצא את התיק והתקשר אליי להחזיר אותו].

40 שניות אחרי שקמתי מהספסל (חישבתי תזמון לפי שיחת הטלפון שלי דאז) צולמו התמונות הללו. מאחורה: התיק שלי.

@ivri99: “מדהים! מי צילם? שלח למשטרה ותעלה לפייסבוק“.
מצלמת אבטחה של חנות אופניים פה ברחוב.

העברתי את התמונה לאייפון ושאלתי מוכרים בסביבה. ירקן אחד זיהה אותו כ”הוא אוהב לקחת דברים”. שומר אמר שהוא עובד עם האופניים כל יום ברחוב.

הגשתי תלונה במשטרה. השוטרים, אגב, סירבו לקבל את התמונות ששכנו על האייפון שלי – לא במייל, לא כלום. דרשו תמונה על דיסק (מפגרים) ויקבלו היום. הנה משהו שהצחיק אותי בזמן שחיכיתי בתחנה.

למזלי העצום (עצום!!!) בשבת התקנתי ווינדוז 7, אז גיביתי את כל המוזיקה והמסמכים החשובים באמת. תכל’ס, הם שווים לי יותר מהמחשב.

פיזרתי את מספר הטלפון שלי בקרב האנשים שזיהו את הגנב (אף אחד לא ידע מה שמו). עכשיו אני יושב בקריניצי פינת אלכסנדר בר”ג. מארב לגנב. עד שלוש אשב כאן ואתצפת. אחר כך אני מקווה שמשהו יצוץ.

@michaelzil: “אולי שווה לתלות מודעות שמבטיחות פרס כספי למי שיאתר אותו. מבטיח לך שבין אלה שינסו למכור את סבתא שלהם, יהיה גם אחד שידע מי הגנב“.
אכן תליתי.

@bathlizard: “בואנה, נראה לי שאני מזהה את האיש שגנב לך את המחשב. הוא מסתובב הרבה ברחוב שלנו…
מאן! מעולה. אני רק צריך למצוא מישהו שיודע מה שמו.

@misskauf: “איזה מוסיקה היא הפלייליסט של המעקב?
לעזאזל, אני צפוי, הא? אני מקשיב לספיישל שקוואמי הגיש בשבת.


אין הצלחה בינתיים בציד הגנב. חוזר הביתה אחרי שעתיים של מארב. מאן.

והרי עדכון מסעיר!!! בדיוק כשעמדתי לקשור את האופניים בבית התקשר האיש, ממספר חסוי, בזכות המודעות שתליתי. הוא נתן לי כתובת לא רחוק מפה, והוראות מסתוריות (“ליד תיבת המכתבים יש חבל לבן, תמשוך בו והמחשב יגיע, אני יוצא מהבית”). מוזר. נוסע לשם.

וגם: שלוש דקות אחר כך התקשר בחור צעיר. ניסה לסחוט את הפרס הכספי ושאל כמה. כשלא אהב את הסכום אמר שהמחשב יישאר אצלו. אמרתי לו, “תודה ששיקרת, יש לי תמונה של הגנב והוא התקשר לפניך יא דרעק”.

אני עכשיו בבית, מחכה לחברה שלי שתתארגן ותבוא איתי למשוך בחבל. זה לא יופמיזם.

הגענו למקום. השער בחצר, עם חבל לבן קשור אליו משמאל לתיבה.

הלפטופ הוחזר!!!!!!!!!!!!! קשור בחבל לבן כמובטח. לא ייאמן. הוא הוסתר מאחורי לחלק התחתון של השער, שהוא ברזל אטום ולא סורגים.

בדיקה מהירה על המדרכה של תכולת התיק, ליתר ביטחון.

@Morning_Candy: “באמת לא יאמן. אז לא הבנתי, מה יצב לו ממך לגנב הזה… סחיטה?
השארתי לו סכום משמח בתיבת הדואר (אחרי הכל כתבתי שפרס כספי מובטח). וחוצמזה נראה שהוא פשוט אסף כדי להחזיר לבעלים. אני מקווה.

@Elinorigby: “יש לי שם לסיפור של גיאחה – קלפטופמאניה”.

ועכשיו כשחזר אליי המחשב: מממממממ, להוריד מלא מוזיקה חדשה…. ~מבט חולמני~

___________________
היה זה פוסט של גיא חג'ג', כותב בלוג המוזיקה "עונג שבת". התיעוד התפרסם במקור בזמן אמת בסדרת ציוצים בטוויטר של חג'ג' ב-19.10.2010. הפוסט מורכב מהציוצים המקוריים, חלקם בעריכה קלה ובמיקום כרונולוגי שונה, ומחומרים נוספים שסיפק חג'ג'

חדש באיקאה: אחריות לשעה

דן מלמד צילם שיבוש שלט של איקאה בראשון לציון.

שׂיפור עצוב

פושׂט של הלל גרשוני


אמרו לו / מילים: פלויצ’יני; לחן: פאולו קונטה; תרגום: עלי מוהר; גיור לחומרא: הלל גרשוני; ותודה לבן שהר

זהו שׂיפור עצוב על ילד
אחר כך נער
היום כבר איש
הוא לא שמע קולם של אלה
שהזהירו הוא נשאר אדיש
הוא לא שמע מה שאמרו לו
לכן היום הוא בעשׂק ביש

[…]

אמרו לו שהחולצה האדומה
זאת לא מציאה
אמרו לו שהוא נכנשׂ פה לצרה
ואין יציאה
אמרו לו שיהיה כבר מעשי
רמזו לו שיתגבר
אז הוא לא למד שום לקח
ואין לו שכל גם להצטער

___________________
היה זה פושׂט של הלל גרשוני, שׂטודנט לתלמוד ולשון, עורך שׂפרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על הפייסבוק של ח"כ אורי אורבך בגליון נובמבר 2010

הפוסט נשלח באמצעות הפוסטומט. איור: יעל בוגן, העין השביעית, cc-by-nc-sa. עיבוד: עידו קינן

קנקן: אל תסתכל בו

שלושה וובקומיקסים עבריים שאני אוהב:

1. “שם זמני” של דור צח ותומר נחושתן.

2. “הו לא” של יוצר אנונימי.

3. “פטרוזיל” של יוצר אנונימי. לא התעדכן זמן רב וחבל.

פאוזה. תגובה אמוציונלית למתקפת הפרומואים ל”היפה והחנון”

פוסט של טל רוזנברג


היא לא כזו יפה, הוא לא כזה חנון. זה בעיקר הולך להצחיק כי אנחנו אוכלי נבלות.

היא לא כזו יפה, בעיקר כי הבורות מכוערת. הוא לא כזה חנון.

זה יצליח כי אנחנו נהנים משמחה לאיד. מלבעוט בחלש. אנחנו נהנים לראות אותה עילגת ונבערת, ולראות ואותו נכה חברתית ונבוך. אנחנו אוכלי נבלות חברתיות. צרכני ריקבון. אנחנו חגים מעליהם כנשרים, מחכים להזדמנות לתקוף בפאסיביות של צחוק, עם שקית של דוריטוס ובירה. מתמוגגים בעליונותנו, נחכה לנקודה שבה הם מונחים לנו ליד הרגליים בשביל לבעוט. בשביל להקיא, לא קצת, לא בפה. להקיא ממש. ולשמוח, לשמוח על כמה שאנחנו טובים יותר.

בשואה הבאה יהיה ערוץ טלוויזיה כזה של השמדה. ערוץ 20 פתוח על התור למשרפות, על הסלקציה, על הזונדר-קומנדו. נצחק איך זה גונב לחם להוא, ואיך הקאפו מכה פה ומצליף שם. נצביע להדחות, שיובילו, כמובן, להוצאות להורג, ונמליך לנו מלכים חדשים. בכניסה למחנה האח הגדול הזה, על השלט, יהיה כתוב שהטאלנטיות משחררת. נראה איך שורפים אותנו אחד אחרי השני ונתמוגג על ניחוח הבשר. אוכלי נבלות.

אז הן לא כאלה יפות, והם לא כאלה חנונים, ואנחנו בעיקר אוכלי נבלות, רודפי אמבולנסים, דורסי חלשים, מנציחי סטיגמות. מעודדי פאשיזם כלכלי במסווה של פאשיזם רגשי. אנחנו קונים כל מה שמוכרים לנו, בלי לחשוב מה זה אומר עלינו.

גועל גועל גועל.

וזה רק הפרומו. כשדלתות השאול יפתחו הערב*, נגלה שמה שמוכרים לנו זה הזדהות רגשית דרך לעג.

אנחנו אוכלי נבלות ואנחנו בדרך לגיהנום, עם תחושת עליונות, וגרעפצים בריח בירה ופירורים של דוריטוס על החולצה.

* הפוסט התפרסם במקור אתמול (ג’), לפני שידור התוכנית

___________________
היה זה פוסט של טל רוזנברג, תל אביבי בן 35, שבימים אלו בעיקר עסוק בלהיות מריר, בימים אחרים לא. רוזנברג כותב בעקביות רופפת את הבלוג "טרף קל", שם התפרסם הפוסט במקור

עוד בנושא: לרדת בגדול על היפה והחנון

עצומת אמנים חדשה: מסרבים להדפיס מחזות בפונט אריאל

חרם אמנים על הגופן אריאל: "אל הנהלות התיאטראות. אנו מבקשים להביע שאט נפש מהכוונה של הנהלות התיאטרון להדפיס את מחזותינו בפונט החדש וה"מודרני" אריאל.  השחקנים שבינינו מצהירים בזאת שיסרבו להופיע בהצגות שכרזותיהן יעוצבו בפונט אריאל, כמו גם בכל פונט "עכשווי" אחר, כגון טהומה וגוטמן יד-לייט.  אנו קוראים להנהלות לקיים את פעילותן הענפה בפונטים המסורתיים של השפה העברית, כגון דוד, פרנקריהל ונרקיסים. על החתום: שחקנים, מחזאים ובמאים"

שרת התרבות לימור לבנת קפצה על הפודיום והודיעה כי תקדם חקיקה שתחייב הדפסת מסמכים רשמיים בפונט אריאל, ותיזום פרס לעידוד יצירה סן-סריפית.

התשובה לאולפן הדינמי של חדשות 10: האולפן הקינטי של חדשות 2

← לדף הקודםלדף הבא →