ואיך עושה היפופוטם? “אוינק אוינק”
כך שומרת יבואנית צעצועים על נפשותיהם הרכות של ילדינו מפני חזירים טמאים
ניצן אזולאי-רוזנס קיבל צעצוע: חוואי שנוהג בטרקטור ובו חיות משק. לחיצה על החוואי גורמת לו לשיר את “הדוד משה” ללא מילים בטרה-לה-לה, ולחיצה על החיות מוציאה מהן קולות: “מו מו” מהפרה “טוויט טוויט” מהתרנגול, “מה מה” מהכבשה ו”אוינק אוינק” מההיפופוטם.
רגע, אוינק? למה ההיפופוטם נוחר כחזיר? ומה הוא בכלל עושה בין חיות משק? אמו של ניצן, חגית אזולאי-רוזנס, מתרגמת ויוצרת, מצאה על האריזה של המשחק, שמיוצר בסין עבור חברת קידילנד, שתי גרסאות לקול ההיפופוטם: “אואה אואה” ו”אוינק אוינק”. באריזה הפנימית מופיע דווקא חזיר. מה קורה כאן?
“פעם זה באמת היה חזיר”, אומר יעקב עינת, איש מכירות של היבואן “אצבעוני”. “אנחנו ביקשנו מהספק שיחליף לנו את החיה, מכיוון שאתה יודע, חזיר בארץ זה קצת בעיה. אנשים לא מתלוננים, אבל הרבה אנשים לא קונים”.
אתם יודעים בוודאות שאנשים לא קונים בגלל שזה חזיר?
“כן כן, בהחלט”.
אזולאי-רוזנס כתבה בבלוגה שמדובר במקרה לא מוצלח של גיור, ענף שהיא מכירה מהמקצוע שלה: “בתרגום ישנו ענף שנקרא לוקליזציה, או בעברית, גיור. כשמייבאים לארץ תוכנה, לדוגמה, צריך לגייר אותה. כלומר, לתרגם את כל הממשק שלה לעברית, להפוך אותו משמאל לימין, לשנות את לוח השנה כדי שיתחיל ביום ראשון ולא שני, ועוד התאמות מקומיות. דוגמה אחרת ללוקליזציה היא החוברות של איקאה. מעבר לתרגום החוברות לשפה המקומית, מתבצעת בה גם לוקליזציה של האנשים המצולמים, בהתאם למדינה. אז האנשים שמצולמים בארץ דומים יותר לישראלים, בסקנדינביה הם בלונדינים, ובמקומות אחרים הם שחורים, מלוכסנים, וכו’. גם הצעצוע הזה שניצן קיבל עבר לוקליזציה, וחלקה מוצלח. הנהג של הטרקטור שר ב’אוניברסלית’. הוא אמנם שר את ‘לדוד משה הייתה חווה’, אבל כל ה”מילים” שלו הן ‘טרלללההה’, ורק הפזמון ב’אנגלית’ – ‘אי איי אי איי אווו’ (בעברית זה היה צריך להיות ‘איה איה או’). החלק הפחות מוצלח הוא הגיור של החזיר. יש הגיון בשינוי החיה לקהל היהודי, אבל אין הגיון בבחירת ההיפופוטם, מה גם שהם שכחו (?) לגמרי להחליף את הקול שהוא משמיע, וכך נוצר הסיפור המצחיק הזה”.
“ישראל זו מדינה קטנה”, מסביר עינת, “מה שאנחנו מביאים זה לא כמויות גדולות לעומת יבואן אמריקאי או גרמני. כשאנחנו מבקשים לעשות שינויים, בתי חרושת לא כל כך מתייחסים אלינו. במקרה אנחנו מביאים קצת יותר מהמוצר הזה, אז הספק הלך לקראתנו וזה מה שהוא הצליח לעשות”.
אבל גם היפופוטם הוא לא כשר.
“היפופוטם לא כשר אבל גם לא אוכלים אותו”.
___________________________
הפוסט התפרסם במקור ב"מוסף הארץ", 21.1.2011
המציאות של עיתון אחד, הסאטירה של עיתון אחר
פוסט של הלל גרשוני
אשכנזי מאוד לא נלהב להישאר. הוא כבר עמוק במה שחיילים צעירים מתארים כ”אווירת סוף קורס” (אס”ק). אתמול נפרד מחיל הים, שלשום מחיל האוויר ובידיו כבר נמצאים כרטיסי טיסה לחו”ל, לטיול שהוא מתכנן זמן קצר לאחר השחרור.
אפעס, ידיעות אחרונות, 21.1.2011:
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני קרא לפסבק את החדשות בגליון ינואר 2011
פון ושלטון: אפל וארה”ב נגד גיזמודו וְוויקיליקס
באמצע אפריל האחרון פרסם בלוג הגאדג’טים גיזמודו סרטון שבו העורך ג’ייסון צ’ן מציג לראווה אבטיפוס של אייפון 4, הדור החדש של הטלפון הסלולרי מבית אפל. שבועיים לפני כן חשף וויקיליקס את “Collateral Murder“, סרטון וידיאו ממתקפה של שני מסוקי אפאצ’י אמריקאיים בבגדד, שחיסלה 12 אנשים ופצעה שני ילדים. וויקיליקס המשיך להכות באותה שנה עם סרטון דומה מאפגניסטן, מסמכים צבאיים אמריקאיים מעירק ואפגניסטן, ואלפי מברקים דיפלומטיים מסווגים של ארה”ב.
למרות השוני וההבדלים הברורים, מעניין לנסות ולעמוד דווקא על נקודות דמיון בין החשיפות של שני האתרים. בשני המקרים, מקור שהשיג מידע בדרכים מפוקפקות העביר אותו לפרסום באתר אינטרנט; הגוף שהמידע שלו נחשף בניגוד לרצונו הפעיל את התותחים הכבדים נגד האתר המפרסם; העורך הסתבך עם רשויות החוק; וההתרחשויות חייבו דיון בעצם הגדרתו של האתר המפרסם ככלי תקשורת.
מפרי עץ הדעת לא תאכל
בעולמם של הגיקים, האבטיפוס של אייפון 4 הוא סיפור גדול. הפרסום של גיזמודו הגיע יומיים אחרי החשיפה בבלוג הגאדג’טים המתחרה אנגאדג’ט, שפרסם תמונות ראשונות של האייפון 4. שני הבלוגים דיווחו כי המכשיר נמצא על רצפה של בר בקליפורניה (אולם מיקמו אותו בערים שונות). בגיזמודו סיפרו בהמשך כי המכשיר אבד למהנדס תוכנה בחברה, גריי פאוול, בזמן שבילה בבר. המוצא, בראיין הוגאן, טען שניסה לאתר את הבעלים וליידע את אפל, ומשלא הצליח מכר את המכשיר לגיזמודו תמורת 5000 דולר. הצרה של הוגאן ושל צ’ן היתה שהחוק הקליפורני קובע שמי שמחזיק ברכוש שמצא ועושה בו כבשלו, למרות שהוא יודע מי עשוי להיות הבעלים החוקי, כמוהו כגנב.
כמו אפל, הצבא האמריקאי אוהב לשלוט במידע שהוא מחזיק בידיו. סוכנות הידיעות רויטרס, ששניים מההרוגים בהפגזה בבגדד הועסקו אצלה כעיתונאים, ביקשה מהצבא האמריקאי להעביר לה את סרטוני התקיפה לפי חוק חופש המידע, אולם סורבה. ככל הידוע, ולא הכל ידוע, וויקיליקס קיבלו את הסרטון, יחד עם שאר המסמכים הצבאיים והדיפלומטיים שנחשפו אשתקד, מטר”ש בראדלי מאנינג, אנליסט מודיעין של הצבא האמריקאי בעירק. למאנינג היתה גישה למסמכים דרך רשת מחשבים צבאית מסווגת, ובצ’ט עם ההאקר האמריקאי אדריאן ליימו הוא התוודה שצרב אותם לדיסקים והעביר לוויקיליקס. ליימו הסגיר את מאנינג לרשויות.
התפוח המכני
אפל חשאית מאוד במהלכיה ואוהבת לחשוף חידושים במגרש הביתי – כנסים בכיכובו של המנכ”ל הדומיננטי סטיב ג’ובס (אייפון 4 הוצג רשמית בכנס המפתחים השנתי של החברה בחודש יוני). מגזינים ממוסדים נוהגים לא לקלקל את המסיבה, מקפידים לעבוד בצורה מסודרת מול אפל ועושים לה כבוד בכתבות שער מתלקקות.
לאורך השנים פעלה החברה באגרסיביות נגד בלוגרים וכלי תקשורת עצמאיים שניסו לחשוף את סודותיה, כשהיא מנצלת את חולשתם לעומת כלי תקשורת ממוסדים, והמקרה של חשיפת האייפון 4 לא היתה שונה. אפל דרשה וקיבלה את האבטיפוס מגיזמודו ללא ויכוח, אולם לא הסתפקה בכך, והתלוננה במשטרה. אנשי סוכנות האכיפה המשטרתית ריאקט (ראשי תיבות של Rapid Enforcement Allied Computer Team), בידיהם צו משופט מבית משפט קליפורני מערכאה נמוכה, פרצו לביתו של עורך גיזמודו והחרימו מחשבים ושרתים. אתר מרקטווץ’ חשף כי בוועדת ההיגוי והפיקוח של ריאקט, שבה יושבים נציגי ענקיות עמק הסיליקון, חבר גם נציג אפל.
פרי העץ המורעל
בגיזמודו ובארגון הזכויות הדיגיטלי EFF טענו כי הצו להחרמת מחשביו של העורך צ’ן אינו חוקי, משום שהוא עומד בניגוד להגנות שהחוק הפדרלי והקליפורני מספק לעיתונאים כדי שיוכלו לבצע את עבודתם. מאחר שלגיזמודו יש עורכים, כתבים, תחום סיקור מובהק, סיפורים וסקופים, מו”ל (ניק דנטון) וקבוצת בלוגים שהוא משתייך אליה (גוקר מדיה), קל להגדירו ולהציגו ככלי תקשורת שזכאי להגנות הללו.
שני הצדדים ירדו מעץ התפוחים: באמצע יולי ביקש משרד התובע הכללי של מחוז סן מטאו מבית המשפט למשוך את הצו והשיב לצ’ן את חפציו, בתמורה להסכמת גיזמודו לשתף פעולה עם המשטרה ולספק את כל המידע והמסמכים שיידרשו להשלמת החקירה. המשטרה ניצחה בקרב. המלחמה נמשכת.
כמו אפל, גם אמריקה רוצה לספר את הסיפור שלה בתנאים שלה, ולא אוהבת כשמידע סודי שלה נגנב ונחשף לציבור. את מאנינג היא מחזיקה במעצר מאז חודש מאי. את מייסד וויקיליקס ג’וליאן אסאנג’ היא הפחידה עד שהדיר את רגליו מאדמתה מחשש שייעצר, ולטענתו היתה מעורבת ברקיחת צו המעצר האירופי שהוציאה שבדיה ואשר הוביל למעצרו באנגליה, בחשד לעבירות מין כלפי שתי נשים.
באתר וויקיליקס עצמו מטפלת ארה”ב ישירות ובעקיפין, באמצעות פניות לחברות והפעלת לחצים. ההישגים הבולטים: חברות האשראי פייפאל, ויזה ומאסטרקארד הפסיקו לסלוק תרומות עבורו (בוויקיליקס מדברים על תביעה נגדם); אמזון הפסיקה לספק לו שירותי אחסון; בצעד שהוא שערורייתי כפי שהוא אידיוטי, מאות אלפי מחשבים ממשלתיים בארה”ב נחסמו לגישה אליו, וחיל האוויר האמריקאי אף חסם במחשביו גישה לוויקיליקס ולאתרים שפרסמו את המסמכים, כולל אתרי החדשות של ה”ניו יורק טיימס”, “דר שפיגל” וה”גרדיאן”, ששיתפו פעולה עם וויקיליקס ופרסמו את המסמכים וכתבות המבוססות עליהם.
המלחמה בוויקיליקס הגיעה לאבסורד כשאפל הסירה מחנות האפליקציות שלה את זו של מתכנת בשם איגור ברינוב, שסיפקה גישה ישירה למסמכי וויקיליקס ולחשבון הטוויטר של הארגון (אף שאלה זמינים בחינם). ברינר הרוויח כ-4500 דולר בשלושת ימי חייה הקצרים של האפליקציה. בשיחה עם בלוג הטכנולוגיה טקקראנץ’ אמר כי יתרום את ההכנסות לוויקיליקס, אם כי לא ברור כיצד יעשה זאת לאור חסימת ערוצי הסליקה השונים.
עצים מתים
האם וויקיליקס זכאי להגנות של כלי תקשורת עיתונאי? האתר הוקם כפלטפורמה להדלפה אנונימית של מסמכים סודיים, אבל התפתח והשתנה מאז. במקרה של סרטון ההתקפה בעירק, למשל, לא הסתפקו אנשי וויקיליקס בפרסום חומר הגלם בן 38 הדקות – אסאנג’, עיתונאי בעברו, ערך עם אנשיו כתבת וידיאו המתארת את הנראה בסרטון בהקשר רחב יותר. האתר אף שלח שני כתבים לעירק לאמת עובדות, להשלים מידע חסר ולראיין עדי ראיה ובני משפחה של הנפגעים. במגזין “וויירד” נכתב אז כי חשיבות הסיפור היא בכך ש”הוא מראה איך אתר שיועד להדלפות אנונימיות הפך למקום למודל של עיתונות חוקרת מסורתית יותר”.
פרסום המסמכים הצבאיים והדיפלומטיים האמריקאיים בוויקיליקס כבר בוצע בשיתוף פעולה עם כמה מהחשובים שבעיתוני העולם, כדי שהמסמכים לא יעלו אבק וירטואלי אלא יקבלו טיפול עיתונאי, ילוו ברקע והסבר ויזכו לחשיפה תקשורתית. וויקיליקס החל גם להפגין אחריות מסוימת שהחליפה את הנייטרליות הקיצונית של חשיפת מידע בכל מחיר. אסאנג’ אמר שוויקיליקס מיישם “מדיניות של מזעור נזקים” ופונה לאנשים שמוזכרים בחלק מהמסמכים כדי להזהירם מראש (אך הודה כי חברי וויקיליקס עשויים למצוא את עצמם במקרים מסויימים “עם דם על הידיים”). האתר אף הביע נכונות מסויימת לשתף פעולה עם הפנטגון בצינזור מסמכים מסויימים לפני פרסומם, אולם זו לא הבשילה לשיתוף פעולה של ממש. אסאנג’ היה מעורב גם בניסוח וקידום חקיקה שתהפוך את איסלנד למדינה הידידותית והמגוננת ביותר בעולם כלפי עיתונאים.
אם וויקיליקס אינו כלי תקשורת, הוא מאוד רוצה להיות כזה כשיהיה גדול. ה”ניו יורק טיימס” חשף בחודש שעבר שינויים מעניינים בטקסטים באתר וויקיליקס המתארים את פעילות הארגון. הוא פירש אותם כנסיון של האתר למצב את עצמו כארגון חדשותי מהוגן יותר, כדי לחסות תחת התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, המגן על חופש הביטוי וחופש העיתונות. כך המשפט “שליחת חומר מסווג לוויקיליקס הוא בטוח, קל ומוגן על ידי החוק” הוחלף במשפט “שליחת מסמכים לעיתונאים שלנו מוגנת על ידי החוק בדמוקרטיות טובות יותר”, ועמוד קבלת המסמכים שונה כך שהוא מכיל כעת כ-20 מופעים של המילים “עיתונאי” ו”חדשות”.
ואסאנג’ עצמו – האם הוא עיתונאי? בצ’ט עם גולשי אתר ה”גרדיאן” בתחילת דצמבר הוא נשאל על כך והשיב: “הייתי כותב-שותף של הספר הלא-בדיוני הראשון שלי בגיל 25. מאז הייתי מעורב בסרטים תיעודיים, עיתונים, טלוויזיה ואינטרנט. עם זאת, לא הכרחי לדון אם אני עיתונאי, או כיצד אנשים מפסיקים באופן מסתורי להיות עיתונאים כשהם מתחילים לכתוב עבור הארגון שלנו. אף שאני עדיין כותב, מתחקר וחוקר, התפקיד העיקרי שלי הוא זה של מו”ל ועורך ראשי, שמארגן ומנהל עיתונאים אחרים”.
אבל כן מעניין לדון אם הוא עיתונאי, במיוחד לאור היחס האינסטרומנטלי שלו לעיתונות, שמודגם בסיפור שנחשף בפרופיל משותף של אסאנג’ ושל הגרדיאן בגליון פברואר של ואניטי פייר. הגרדיאן, שיזם את שיתוף הפעולה עם וויקיליקס, הסכים לאמברגו – כלומר, לכך שאסאנג’ יכתיב את מועד פרסום המסמכים שהעביר לעיתון. אלא שגורם אחר בוויקיליקס הדליף לגרדיאן חלק מהמסמכים, והעיתון ראה עצמו פטור מהאמברגו לגביהם. אסאנג’ הגיע עם עורך דין למשרד עורך העיתון ואיים לתבוע אם האמברגו יופר, בטענה האנטי-עיתונאית והמגוחכת להפליא שהמידע שייך לו ושיש לו אינטרס כלכלי בדרך ובמועד פרסומו.
אתר וויקיליקס לא התקפל מול המתקפה האמריקאית. האם הוא ישרוד גם את ג’וליאן אסאנג’?
_________________________
הפוסט התפרסם במקור במוסף פירמה של גלובס, 1.2011
הרמה נכונה: סקסיזם במוסד לבטיחות ולגיהות
במקומות עבודה רבים בישראל, כולל שלי, אפשר למצוא את הפוסטר לעיל, שמציג אישה מדגימה את הדרך הבטוחה להרים משאות. כרזות בטיחות בעבודה כמו זו, שמנפיק המוסד לבטיחות ולגיהות, אפשר למצוא ברוב מפעלי הייצור והמחסנים בישראל, ותפקידם למנוע פציעות בעבודה.
עכשיו בואו ונבחן את הדימוי הזה, וננסה לקבוע אם הוא סקסיסטי: אישה בלונדינית צעירה, לבושה בשמלת תכלת קיצית נטולת שרוולים ונעליים לבנות שטוחות, מתכופפת להרים קופסה צהובה גדולה למדי. הלבוש שלה נראה תלוש לגמרי; לא רק שהוא נראה לא מקצועי, הוא לא עומד בתקנות הבטיחות שדורשות ביגוד שמכסה את רוב הגוף ונעלי עבודה עם כיפת מתכת להגנה על כפות הרגליים. בנוסף, מוזרה הבחירה באישה להדגמה, כשרוב מוחלט של עובדי המפעלים שמרימים קופסאות כבדות הם גברים. ומעל כל זה, המילה “הרמה” בצירוף “הרמה נכונה” בראש הכרזה היא סלנג ליחסי מין.
אני לא חושב שיהיה מוגזם להניח שמעולם, באף אחת מרצפות הייצור שבהן הכרזות הללו תלויות במשך כל כך הרבה שנים, לא קרה שאישה שלבושה בצורה כזאת ניסתה להרים חפץ כזה; ועל כן, המסקנה ההגיונית היחידה שאני יכול להסיק מהבחירה להשתמש בדוגמנית הזאת בכרזה מסוג זה היא שוביניזם “סקס מוכר” ישן וטוב, שגורס שנשים מוכרות מכוניות ונשים מוכרות בשמים לגברים, אז נשים יכולות “למכור” בטיחות בעבודה.
החדשות הטובות? במסגרת כתיבת פוסט זה ניסיתי לרכוש את הכרזה הזאת מהמוסד לבטיחות ולגהות, וגיליתי שאף שהיא מופיעה בקטלוג המקוון (לצד כרזה שוביניסטית דומה נוספת), היא כבר לא קיימת במלאי ואין תוכנית להדפיס עותקים נוספים ממנה.
אני מניח שאפשר לקרוא לזה התקדמות; התקדמות מזערית, מיניאטורית, לקראת שיווין מגדרי.
___________________
היה זה פוסט של שחר גולן, אמן דיגיטלי ומנהל בלוג באנגלית על תרבות מודרנית, frgdr.com, שם התפרסם הפוסט במקור באנגלית ברשיון cc-by-nc. גולן כתב על מראיינת ומרואיינת שהתלבשו אותו דבר בגליון ינואר 2011
מתפרקים: מפלגת העבודה, תוניסיה וסטיב ג’ובס
אחי, אתה ראש עיריית תל אביב וגנבו לך את האופניים? תתכונן שיצחקו עליך. תותח, אתה פורש ממפלגת העבודה ומקים סיעה חדשה? קח בחשבון שילגלגו עליך. גיבור, אתה סטיב ג’ובס ולקחת חופשת מחלה? תתכונן שידחקקו עליך. כריש, מורד בשלטון התוניסאי? תתכונן שיתעלמו ממך. כל מה שקרה במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה היומית.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
התיקונים 70: הראלד טריביון, ושיתהפך העולם
הייתם רוצים לקבל “an informed view of the world” מעיתון שלא יודע שכדור הארץ סובב ממערב למזרח?
כאן אפשר להגיב על המדור.
המורה שאהבתם
הצטרפות כתבות בשער ynet:
הלשין: עמית קלינג.
איפור ייחודי לט”ו בשבט שאחרי השריפה בכרמל
אני מת כבר לראות מה הם יוציאו לקראת יום הזכרון.
מהפכת הפייסבוק של תוניסיה
“האם תוניסיה עשויה להיות מהפכת הטוויטר הבאה?”, שאל אנדרו סאליבן באתר המגזין אטלנטיק. אולם נראה שההפיכה בתוניס תיקרא דווקא על שם וויקיליקס או פייסבוק. אתר הדלפות המסמכים המושמץ סיפק את חומר הבערה במברקי השגרירויות האמריקאים, שבהם נכללו מסמכים שדיברו על שחיתות “המשפחה”, משפחתה של האישה הראשונה של תוניס, לילה טרבלסי. הממשל הגיב בחסימה של וויקיליקס ואתרים אחרים שהפנו אליו (ממשל אחר שחסם את וויקיליקס ואתרי חדשות שפרסמו את מסמכיו הוא זה האמריקאי; לזכותו אפשר רק לומר שהוא חסם את הגישה רק ממחשבים ממשלתיים). מתנגדי השלטון, בחיפוי אש קיברנטית של חבורת “אנונימוס” שהתקיפה והפילה אתרי ממשל, המשיכו להפיץ חדשות בנושא ולארגן את המחאה דרך הרשת החברתית. הגפרור הצית את חומר הנפץ ב-17 בדצמבר כשמוחמד בועזיזי, רוכל בן 26, העלה את עצמו באש במחאה על החרמת דוכן הירקות הלא-מורשה שלו על ידי המשטרה.
ב-14 בינואר הודיע הנשיא זין אל-עבאדין בן עלי בנאום טלוויזיוני לאומה כי אחרי 23 שנות נשיאות, לא יתמודד על כהונה נוספת כשהנוכחית תסתיים ב-2014. הוא גם הפתיע כשהבטיח לעם חופש אינטרנט. תוניס חוסמת אתרים ברמה שדומה לזו שבאיראן ובסין, לפי דוח OpenNet Initiative ל-2010, והיא אחד המקומות המסוכנים לכתוב מהם בלוג, לפי דוח של הוועדה להגנה על עיתונאים מ-2009. זמן קצר אחרי הצהרת הנשיא הוסרה החסימה מאתרי וידאו, ובהם יוטיוב ודיילימושן. באל-ג’זירה ציטטו משתמש טוויטר שהזכיר לחבריו בציניות כי בועזיזי לא הצית את עצמו במחאה על כך שנמנע ממנו לגלוש ליוטיוב. אולם עוד באותו יום נמלט הנשיא מהמדינה וביקש מקלט בסעודיה.
באופוזיציה האיראנית, שהמהפכה הירוקה שלה כשלה בהחלפת הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג’אד, עוקבים ודאי בעניין אחרי הסיפור, עד כמה שאפשר לעקוב אחריו דרך מסנני הצנזורה הממשלתיים. המערב עקב בעניין אחר המהפכה הירוקה דרך העדכונים בטוויטר, והממשל האמריקאי אף ביקש מהחברה להימנע מהשבתת האתר בשעות קריטיות. זמן קצר לפני הבחירות חסם הממשל האיראני את הגישה לפייסבוק ולטוויטר, ואחריהן הקים יחידת משטרה שתפקידה לאתר ולהעניש גולשים איראניים שמפרסמים ביקורת באינטרנט, או כפי שהמשטר קורא לה, “שקרים” ו”עלבונות”. באחרונה איתרה האופוזיציה האיראנית צייצן מפתיע – המנהיג הרוחני אייתוללה חאמנאי, שעומד ככל הנראה מאחורי פרופיל הטוויטר @Khamenei_ir. “אם זה אסור”, שאל-האשים מנהיג האופוזיציה האיראנית מיר-חוסיין מוסאווי באתרו הרשמי, “מדוע לשכתו של המנהיג מחזיקה בחשבון טוויטר?”
_________________________
הפוסט התפרסם במקור במוסף פירמה של גלובס, 1.2011
וואו, איזה אבסורד: חוקי המקרר
יש לי מקרר חדש, ועל כן ביקשתי את עזרת המולטיספירה בניסוח החוקים לשימוש בו, ואספתי כאן את החוקים הנבחרים (חדי העין יבחינו שחלקם סותרים זה את זה). יש לכם עוד חוקים? טקבקו אותם.
חוק יסוד: המקרר
• המקרר נועד למזון שזקוק לקירור. הוא אינו מזווה או ארון כלי מטבח.
אין כניסה
• המקרר אינו פח הזבל של השאריות מהטייק אוויי שלעולם לא תאכל. פח הזבל הוא פח הזבל של השאריות מהטייק אוויי שלעולם לא תאכל.
• אין להכניס למקרר תוספות של טייק אווי, כגון שקיקי קטשופ ומיונז, קופסיות סויה, קופסיות ג’ינג’ר כבוש, שקיקי מלח-פלפל (!) וסכו”ם חד פעמי (!!)
• אסור באיסור חמור להכניס למקרר קרטון של פיצה.
• חומוס שלא מגיע מחומוסיית איכות אלא מהסופר לא יבוא לעולם בשערי המקרר.
• לא מכניסים אוכל חם למקרר פן יתקלקל המנוע.
• לא שמים תפוחי אדמה ופירות הדר במקרר. שום, בצל וסיגריות נותנים במקרר את אותו אפקט – לא מכניסים אותם.
• צנצנות ריבה שעומדות במקרר יותר משנה הן לא אוכל אלא אנדרטה. לזרוק.
• המקפיא אינו פתרון לכל מה שלא נכנס למקרר!
ונתנה תוקף
• אין להפשיר ולהקפיא שנית.
• יש לשים על דלת המקרר לוח שנה עם תאריכי התפוגה של כל המוצרים.
• כל מה שנמצא מאחורי דלת נוספת בתוך המקרר מאריך את החיים שלו בעוד שנתיים.
• המקרר אינו מכונת זמן. אם גבינה ישבה שם חודשיים, היא בת חודשיים.
• הפריזר הוא *כן* מכונת זמן. תאריך תפוגה לא תופס על דברים שבפריזר.
• אין לשמור במקרר מזון שהוכנס לשם על ידי שותף שכבר עזב את הדירה.
קומוניזם/קפיטליזם
• אוכל טעים הוא נחלת הכלל, אלא אם כן יש עליו מדבקה “לא נחלת הכלל”.
• אוכל אכול למחצה הופך לנחלת הכלל אחרי יממה.
לא-מזונות
• זה בסדר להשתמש במקפיא בתור בנק דם/זרע, אך זכור שלא מדובר ברטבים של אגדיר.
• כפית לא צריכה איחסון במקרר. כנ”ל לגבי צלחת ריקה.
• מקרר הוא לא פתרון אקולוגי לסוף מחזור החיים של סוללות. “סוללות נשמרות טוב יותר במקרר” זה אגדה אורבנית.
• לא שמים במקרר תרופות! ואם כן, לא שומרים אותן אחרי שהמחלה שעבורן נקנו עברה.
• ישנם מקררים לגופות. זה לא המקרר הזה.
אריזה ומיון
• אין להכניס למקרר אוכל בשקיות, ובפרט ירקות ופירות.
• אין להכניס פחיות פתוחות למקרר.
• אין להכניס למקרר את הביצים בלי הקרטון, ואם כן, מסדרים אותן בתבנית הפלסטיק שבדלת.
• אסור לערבב בין הפירות לירקות.
• אין להכניס מרקים ושאר נוזלים בכלים שאינם אטומים.
• אין – *אין!* – לשמור אוכל במקרר בקופסאות פלסטיק של גלידה, להלן קרמיסימעוף.
• אין להשאיר שום דבר פתוח, הכול חייב להיות מכוסה או מנויילן. זה כולל אבוקדו מותחל.
• בכל פעם ששומרים רטבים שנשארו מהזמנת המבורגר, זורקים את האוסף הקודם.
• ברגע שתכניס סחוג למקרר, הפעם הבאה שהוא יצא משם זה כשהמקרר יתקלקל.
ביולוגיה
• שיירי אוכל חייבים להרקיב במקרר לפחות במשך חודש לפני שניתן יהיה לזרוק אותם במצפון שקט.
• מה שנמצא בחלק האחורי של המקרר כאילו איננו קיים. רחוק מהעין, רחוק מהלב.
• תרום את מגירת הירקות למעבדה מיקרוביולוגית.
• צנון שנשכח חודש במקרר סובל בעצמו מגזים.
• אין לדחוף אוכל ישן שאין כוח לזרוק לחלק האחורי של המקרר בתקווה שימצא את דרכו לנרניה.
• לכל אחד מותר לזרוק מזון שהעלה עובש ולא טעים עם עובש.
• לכל אחד מותר לזרוק מזון שעבר יותר משבוע את תאריך התפוגה שלו.
• קוטג’ טרי וקוטג’ מקולקל לא נותן קוטג’ טרי.
• גילית במקרר משהו שמצמח כמה סנטימטרים טובים של עובש? לא לגעת!!! מגעיל!!
• הגוש הבלתי מזוהה בפריזר? זה חזה עוף מתקופת ממשלת שמיר. אל תזרוק אותו. בשר הוא במיטבו כשהוא מיושן.
ריקא
• אכלת את השזיף האחרון מהקופסה או את הגזר האחרון מהשקית? החזר את הקופסה או השקית למקרר. בחוץ הם סתם תופסים מקום מיותר.
• מי ששתה את כל החלב ומחזיר את הקרטון הריק למקרר כאילו שפך דמים.
• האחרון שמגיע כמעט לסוף של החלב שיוסיף עוד מים.
• אין להשאיר במקרר בקבוקי מים שמלאים רק רבע או פחות. במקרה כזה יש לאחד בקבוקים ואם משתמשים במים מהברז/מטהר מים, יש למלא את הבקבוקים מחדש.
• כל אחד יודע שהמים יותר קרים כשהבקבוק 80% ריק.
• אין לשמור בפריזר בקבוק וודקה עם שלוק אחרון.
• אין להחזיר למקפיא מגש קוביות קרח כשנשארו בו פחות משלוש קוביות.
• רבע קולה זה קולה מתה.
אורדנונג מוס זיין
• נשפך חלב, קטשופ או מרק בתוך המקרר? אל תנקה את המדף! שפשוף עלול לשרוט את הזכוכית או את חיפוי הצבע. הנוזל השפוך יתקשה עם הזמן ויהפוך לחלק מהדקורציה הכללית של המקרר.
• לכלוך על ידית דלת המקרר הוא אות ומופת לחריצות המבשלים במטבח, אבל גם את האות הזה יש להסיר מדי פעם.
• אוכל שנשפך על המדפים אינו אמנות מודרנית, יש לנקותו.
לפתוח, לסגור
• התאורה במקרר לא נועדה להאיר את החדר.
• כיבוי האור במקרר לפני שבת מביא לחסכון של עד 0.14% בחשבון החשמל.
• אין לסגור את מגירות המקרר באמצעות הרגליים.
• לא תפתח את דלת המקרר לשווא.
• אם פתחת את המקרר לפני שתי דקות ולא היה שם שום דבר מעניין, סביר להניח שגם עכשיו אין שם שום דבר מעניין, אל תטרח לבדוק.
• גם בפעם השלישית שפותחים את המקרר, תכולתו לא משתנה.
• אין לפתוח את המקרר באמצע הלילה כשאת חוזרת שיכורה הביתה ואז להאשים גנב דמיוני שבא ופתח את המקרר כשהשותף מגלה בבוקר שהמקרר הפשיר.
• כלל: כשהמקרר מלא גברים לא ימצאו בו כלום. יוצאת מן הכלל: החתיכה האחרונה של עוגת שוקולד ממש מעולה שתכננתי להחריש והסתרתי ביצירתיות מאחורי צנצנות גבוהות במעמקי המדף התחתון.
טכנולוגיה
• מקרר, מקפיא ומזגן הם שלושה מכשירים עם יעוד שונה.
• בשעה 3 לפנות בוקר המקרר עושה יותר רעש. זה בדוק.
זהירות, מפולת!
• אם הכנסת דבר מה למקרר, ודא שהוא לא מונע מהדלת להיסגר.
• זה לא יושב כמו שצריך על המדף? אל תסגור על זה את דלת המקפיא כדי שזה לא ייפול על הבא שיפתח.
• בדלת המקרר שמים רק דברים שמסוגלים להיכנס לשם.
• אין לשים בדלת המקרר דברים כבדים מדי שיעופו כשהמקרר ייפתח.
• לא ישים שותף על גג המקרר קופסאות שיפלו על שותפה כשהיא תפתח את הפריזר.
מאחורי ומתחת למקרר
• פעם בשנה לנקות מאחוריו.
• את אחורי ומתחת המקרר מנקים רק לפני שמגיע מקרר חדש. אחר כך נכנס לתוקף חוק ה”לכלוך שנופל מאחורי המקרר ואף אחד לא רואה אותו, הוא לכלוך לא קיים”.
• אם יש חשש לגופה מאחוריי המקרר אין להזיזו מהמקום עד למעבר לדירה חדשה.
על המקרר
• אין להצמיד למקרר מגנטים של בעלי מקצוע.
• אין לתלות תפריטים של משלוחים על המקרר.
• אין להשאיר על המקרר מכתבי התאבדות.
• אין לצלם ולהעלות לטוויטר את הפתקים ששותף א’ כותב לשותף ב’ ומדביק על המקרר, לא משנה כמה הם מצחיקים ו/או מביכים.
• כל שיר שנכתב על המקרר באותיות מגנטיות משול לסטאטוס בפייסבוק וניתן לעשות לו שייר.
• פתק מצחיק שהוצמד למקרר משול ליצירה המשוחררת תחת רשיון Creative Commons, אלא אם צוין אחרת.
• אין לתלות על המקרר טורים של יאיר לפיד, דנה ספקטור, רענן שקד ובטח שלא אודטה.
• אין לתלות על המקרר מתכונים של אהרוני. ממילא אתה לא תשתמש בהם.
• אין לתלות על המקרר חשבונות מים, חשמל, ארנונה, טלפון, גז, אינטרנט וקנסות חניה.
• בשום פנים ואופן אין לתלות את החוקים האלה על המקרר!
• יש לתלות על המקרר שותף התולה על המקרר אחד מהנ”ל.
אוף טופיק
• החוק הראשון של מקרר חדש: לא מדברים על המקרר החדש.
• אין להטריד את שותפיך לדירה בחוקי מקרר אנאליים
• המקרר יהא פתוח למוצרים שונים ולקיבוץ קופסאות, ישקוד על הורדת הטמפרטורה לטובת כל תושביו; יהא מושתת על עקרונות הקירור, הצדק וההקפאה לאור המנורה שבתקרת המקרר; יקיים שיוויון טמפרטורה גמור לכל יושביו, בלי הבדל צורה, תכולה וגודל.
• המשפט “תהיה מתוק תביא לי משהו מהמקרר” טומן בחובו הבטחה אוטומטית לסקס. המשפט “תהיי חמודה תביאי לי משהו מהמקרר” טומן בחובו הבטחה לשעה של שקט.
• אם חלק מהירקות מתחילים להרקב, הם פורשים ומקימים את סיעת העצמאות.
• מקרר הוא לא מקום להפשרת יחסים.
• מקרר הוא לא מקום לתינוקות שלא מפסיקים לבכות.
• אין להכניס תינוקות. כאלו שנולדו בזמן, לפני הזמן, אחרי הזמן, עם תוקף, בלי תוקף, פשוט אין.
• מקרר, בניגוד לפייסבוק, הוא לא מקום לאחסון זכרונות. רק אוכל טרי.
• אם המפתחות של האוטו הגיעו בטעות למקרר, סימן שצריך לקחת יום חופש.
• אם המפתחות של האוטו הגיעו בטעות למקרר ואת מנסה לפתוח את האוטו עם גבנ”צ סימן שיש לך טפשת הריון או שאת סתם אהבלה.
• יהודי לא מקרר יהודי.
תרמו את החוקים: אביב אור, אביעד שטיר, אהוד קינן, אודין שדמי, אורי ברייטמן, אילן אוסטפלד, אילן גונן, אלעד יצחקיאן, אמיר וקסמן, אסף אפלבוים, גיא שגיא, גילי טל, גלעד קדומים, דוד אוחיון, דודי רוזנטל, דורה קישינבסקי, דורון לייטנר, דנה פז פרינס, יובל אורן, יובל בר, יובל ריל עופר, יועד שוורץ, ליאור סלע, לירון מואב, מאיר קוטליאר, מיכאל זילברמן, מיכל הקבוק ויצמן, מיכל קווה, מיכלי יפה, נילי גור אריה, עדי ויינשטיין, עוז כץ, עומר דווידוביץ’, עידו קינן, ענבר שייך, רונה טל, רעות זרוצ’ינסקי, שחר אבן-דר מאנדל ותמר געש.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
