ynet מציג: אסון ביפן, אסון באיתמר, אסון בתל-אביב
פוסט של עידן בכור
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על צו איסור הפרסום המגוחך על זהות הדולה בגיליון דצמבר 2010
החלטורה של קופולה
“יש לי עבודה נוספת. אני יוצר סרטים”, הצהיר הבמאי פרנסיס פורד קופולה בראיון לאתר The 99 Percent. הצלחת “הסנדק” הרחיקה אותו מחלומו לכתוב ולביים סרטים המבוססים על סיפורים אישיים. אבל כספי הסנדק מימנו לו רכישת יקב, וזה מממן לדבריו את הסרטים שהוא חלם ליצור. “אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אבל אני עושה את הכסף מתעשיית היין. אתה עובד בעבודה נוספת וקם בחמש בבוקר וכותב את התסריט שלך”.
קופולה טוען שההצלחה של הקולנוע פגעה במדיום: “השפה הקולנועית קרתה בזכות התנסות – על ידי אנשים שלא ידעו מה לעשות. אבל למרבה הצער, אחרי 15-20 שנה, הקולנוע הפך לתעשייה מסחרית. אנשים עשו כסף בקולנוע, והם התחילו להגיד לחלוצים: ‘אל תתנסו. אנחנו רוצים לעשות כסף. אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים'”.
כבר לפני 20 שנה חזה קופולה שההמונים יקחו את הקולנוע מידי התעשייה: “התקווה הגדולה שלי היא שעכשיו שיצאו מצלמות ה-8 מ”מ הקטנות ודברים כאלה, אנשים שבאופן רגיל לא היו יוצרים סרטים יתחילו ליצור אותם, ואתה יודע, לפתע, יום אחד, ילדה קטנה ושמנה מאוהיו תהיה המוצרט החדש – היא תיצור סרט יפהפה עם המצלמה הקטנה של אבא שלה, והמקצוענות-לכאורה בסרטים תושמד לנצח. וזה יהפוך באמת לצורת אמנות”.
מאז נכנסו לחיינו גם מחשבים אישיים זולים ונוחים יותר לשימוש, מצלמות דיגיטליות, תוכנות עריכה ביתיות, יוטיוב ורשתות חברתיות, שפישטו את כל תהליך יצירת הסרטים – רעיון, תסריט, צילום, עריכה, פוסט פרודקשן, פרסום והפצה. אבל הטכנולוגיה הביאה עלינו גם את מכשיר הווידאו, צורבי הדיסקים ורשתות שיתוף הקבצים, האויב דה-ז’ור שתעשיית הקולנוע רואה בו סכנה לפרנסתה ולקיומה ונלחמת בו ציבורית ומשפטית. מה חושב על זה קופולה של 2011? “התפיסה שמטאליקה או איזה זמר רוקנרול יהיו עשירים, זה לא בהכרח הולך לקרות עוד. כי, בעודנו נכנסים לעידן חדש, אולי האמנות תהיה בחינם. אולי הסטודנטים צודקים. הם צריכים להיות מסוגלים להוריד מוזיקה וסרטים. הולכים לירות בי על שאני אומר את זה, אבל מי אמר שאמנות צריכה לעלות כסף? ולפיכך, מי אומר שאמנים צריכים לעשות כסף?”
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
[ • ] הצונאמי ביפן: כרזות הדגל
דגל יפן הפשוט, המינימליסטי והמדוייק כאילו עוצב במיוחד על ידי סוכנות מיתוג שהכינה אותו לעידן הפרסום והמם האינטרנטי. הנה אוסף כרזות שנוצרו בעקבות הצונאמי ביפן, הכרזות המלאות אחרי הקיפול. נתקלתם בכרזות נוספות? יצרתם בעצמכם? ספרו לי.
“במחנה”: צילומי החיילים בפייסבוק שלנו עוברים אישור בטחון מידע
בשבוע שעבר כתבתי פה על מודעה של “במחנה”, שקוראת לחיילים לתייג את עצמם בתמונות בדף הפייסבוק של העיתון, לכאורה בניגוד להוראות הצבא. עורך העיתון, יוני שנפלד, מסביר את הצד שלו בידיעה ב”העין השביעית”.
גבולות הטעם הרע
פוסט של נעמי וינרnrg מעריב בחרו הבוקר, בתור התמונה הראשית בכתבת הצונאמי היפני, לא את תמונות איתני הטבע שלמדנו להכיר ולהוקיר כל הסופ”ש, אלא דווקא את התמונה הזו:
למה? לעורכי נרג פתרונים. ובכל זאת, אני אעז לנחש שהם מנסים להדהד את התמונה הזו –
המשויכת בזיכרון הקולקטיבי שלנו לעיתים קרובות מדי, בטעות, עם הפצצות האטומיות שהוטלו על הירושימה ונגסקי. למעשה, מדובר בילדה וייטנאמית שבורחת מנפאלם על הבוקר.
ולמעשה, נרג, עברתם את גבולות הטעם הרע. בקילומטרים.
________________________
נעמי וינר היא אשת טלוויזיה ומכורת אינטרנט. לפעמים, להיפך.
אינטרטקסטואליות: הרצח באיתמר, הצונמי ביפן
מודעה למגורים באיתמר בתזמון מחורבן באתר כיפה:
שטפונות בישראל וביפן ב-ynet:
תודה, יונתן אוריך.
הרצח באיתמר: נס ותמונות קשות
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
1. “ובצל הזוועה הנוראית”, מציינים כתבי ידיעות אחרונות, “מתרחש גם נס קטן: בדרכם מחדר הילדים לחדר ההורים פוסחים המחבלים על חדר שינה נוסף, שבו ישנים באותם רגעים שני ילדים נוספים”. הילדים לא התעוררו וניצלו ממוות. אין לכך קשר להתערבות אלוהית, והמילה “נס” כלל לא אמורה להימצא בתיבת הכלים של עיתונאים רציניים. בעיקר לא בעת דיווח על טרגדיה.
2. “ויכוח בישראל: האם לפרסם תמונות הגופות”, לשון כותרת המתפרסמת בתחתית עמוד 8 של “ידיעות אחרונות”. צבי זינגר מדווח כי “במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ התחולל אתמול ויכוח קשה בין המצדדים לבין המתנגדים לשימוש בתמונות הזוועה של הנרצחים באיתמר לצרכים הסברתיים”. עוד מדווח זינגר כי “התמונות הגיעו גם למערכת ‘ידיעות אחרונות’, אך העיתון החליט שלא לפרסם אותן בגלל המראה הקשה”.
אחרי ש”ידיעות אחרונות” פולש לקיבת קוראיו ומערבל את המעיים במשך עמוד אחרי עמוד, העיתון מעז להתהדר באיפוק. אך האיפוק לא שורד יותר משבריר שניה. מיד לאחר משפט זה מפנה עיתון את קוראיו לאינטרנט. “האם לדעתכם יש לפרסם את התמנות? כתבו לנו בפייסבוק”, קוראת ההפניה לאתר הרשת החברתית, שבה כמובן ניתן גם למצוא את התמונות המצונזרות.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
עוד על נסים בתקשורת:
• ניצלו בנס
• כמה סוכר לשים לך בנס הרפואי?
• נס רפואי בוואלה: כבד הושתל בלב
• חדשות 2 מבקשים שתברכי על הנס
צונאמי במולטיספירה
הסלבספירה: “וואו, אני אפילו לא יודעת מה להגיד, יפן. הייתי שם לא מזמן וכולכם הייתם כל כך נפלאים אלי. אני שולחת את כל האהבה, התפילות והתמיכה שלי” (סלנה גומז, החברה של ג’סטין ביבר, מדברת על יפן אבל בעצם מדברת על עצמה).
המולטיספירה העברית: “אחרי חרישה של שעה על הפיד נדמה שיש שני אומות בעולם, יפנים וציניים” (רובי טלפוס).
LOL נגענו: “זמני כניסת הצונאמי: יפן 11:30, הפיליפינים 12:45, הוואי 15:12” (אתר נוניוז).
התקשורת אשמה: “ערוץ 1: תמונות קשות מיפן. ערוץ 10: תמונות זוועה מיפן. ערוץ 2: תמונות זוועה קשות מבית האח הגדול” (ניצן סדן).
הקשר הישראלי: “ישראל מתייבשת; מזל: תראו מה קרה ליפן” (אני).
רעשי משנה: “במקום כלשהו בישראל יושב עתה אדם ושולח לאנשים הזמנות ל’צונאמי ביפן, התמונות שלא פורסמו – חובה לראות!!!'” (קולונל קת’קארט).
_____________________
עוד על המולטיספירה והאסון ביפן בטור "מהנעשה במולטיספירה" >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
תן לאצבעות ללכת. יבואו אחרות
למרות שטל פרידמן לא אכל לה את הראש, איימי דייווידסון יזמה באוקטובר אשתקד את “הר דפי זהב”, איסוף המוני של מדריכי דפי זהב והחזרתם בערימה ענקית למשרדי דפי זהב במונטריאול. “הפצה המונית בלתי קרואה של דפי זהב היא בזבזנית, כפויה וחסרת טעם כשיש חלופות בנות קיימא ונטולות נייר, כמו האינטרנט”, נכתב באתר היוזמה.
ספרי הטלפונים פוגעים בסביבה לאורך מחזור החיים שלהם, מהייצור (חומרים וחשמל) דרך ההפצה (דלק) ועד להשלכה (אתרי פסולת, או מיחזור שצורך חשמל, מים וכימיקלים ומשאיר תוצרי לוואי). בקנדה יש אפשרות להיגרע זמנית מקבלת המדריך. בתחילת פברואר העלה איגוד דפי זהב (YPA) אתר משודרג ומאוחד להיגרעות מקבלת הספרים בארה”ב, שכרע תחת עומס הגולשים ביום השקתו.
יש גם יוזמות עצמאיות. בעיריית סיאטל שבוושינגטון מקימים אתר שיחזיק מרשם אל-תשלחו-לי-ספר-טלפונים, ומתכוונים להטיל מס של 14 סנט על כל ספר טלפונים שחברות דפי זהב המקומיות יחלקו. חבר המועצה שיזם את המהלך טוען שהוא ואנשי צוותו ניסו להיגרע מקבלת הספרים דרך המפיצות, אולם קיבלו את הספרים בכל זאת. החברות מצדן הגישו תביעה פדרלית נגד המהלך בטענה לפגיעה בחופש הביטוי. בסן פרנסיסקו שבקליפורניה מקדמים איסור הפצה של ספרי טלפונים למי שלא ביקש לקבלם, וקנס של 500 דולר על כל ספר שיונח על מפתן דלת ללא אישור בעל הבית.
חברות דפי זהב טוענות שרוב האנשים עדיין משתמשים במדריך המודפס. האיגוד האמריקאי מדווח ש-75% מהאמריקאים הבוגרים משתמשים במדריך מודפס מדי שנה. דפי זהב ישראל מדווחת כי לפי מחקרים שערכה, 70% ממשקי הבית מכניסים את המדריך המודפס הביתה.
אולם בניגוד לאמריקה, בישראל הדרך היחידה להיפטר מהמדריך היא לזרוק אותו לפח. “שיטת ההפצה הקיימת כיום בישראל היא רוויה, כלומר לפי אזורים ולא לפי כתובות פרטיות, ולכן התכנית המונהגת בארה”ב אינה ניתנת ליישום בישראל בשלב זה”, נמסר מדפי זהב ישראל. “עם זאת, דפי זהב ישראל בוחנת באופן עקבי את הפעילות הקיימת בנושא בחברות דפי זהב בעולם, על מנת להגיע לפתרון המיטבי – לסביבה ולצרכנים כאחד”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
מוצ”ש? מה זה?
פוסט של הלל גרשוני, בלוגרשוני
במוצאי השבת פתחתי את המחשב ונכנסתי כהרגלי לפייסבוק. שם ראיתי מישהו שקישר לידיעה על ממתקים שחולקו בעזה, והבנתי שהיה פיגוע. נכנסתי לאתר ynet ובכותרת ראיתי תגובה של ראש הממשלה לפיגוע. איזה פיגוע? מה היה? הייתי צריך להיכנס לתוך הידיעה, לחפש קישור קטן שמפנה לידיעה הקודמת, ורק אז להיחשף לזוועה. וכך הוא גם בשאר אתרי החדשות.
למה כל זה? כי לדידם של העורכים התל-אביביים, שבת הוא סתם יום של חול, שבו אמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון. מוצאי שבת זו סתם עוד שעה, בלי שום חשיבות מיוחדת. נכון שיש מאות אלפי אנשים שרק במוצאי שבת מתחברים לכלי התקשורת ורוצים לדעת מה קרה – אבל האספסוף הזה לא מעניין את אנשי הבועה. גם לא כאשר מדובר באירוע מחריד שקרה למשפחה שלמה מבני אותו אספסוף.
בחדשות קול ישראל יש נוהג עם ותק של שנים רבות, שבו מביאים במהדורות החדשות שלאחר צאת השבת את סיכום חדשות השבת. ב-nrg הייתה תקופה שבה הובא סיכום חדשות השבת (משום מה במדור יהדות דווקא, ודחוק לשוליים לעתים). אבל גם שם זה כבר לא קיים.
הגיע הזמן שיוטמע נוהל חדש במערכות החדשות האינטרנטיות, שבו בסיכום השבת תהיינה בכותרות הראשיות דווקא הידיעות ה”ישנות”, מלפני עשר ועשרים שעות, אם הן אכן דרמטיות, וכל הפולו-אפים יידחו לכותרות המשניות.
אני כמובן מדמיין. הרי למי באמת אכפת מהדוסים האלה.
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני", שם התפרסם הפוסט במקור. גרשוני הסביר מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן עם הפלסטינים בגליון ינואר 2011
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
