ביבי מחפש חברים בפייסבוק | מם בהתהוות


קומיקאי, מאת אור פז.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחפש חברים בפייסבוק, והמודעות המפולחות שלו, שמתייחסות לפרטים אישיים שגולשים משתפים בפייסבוק, הפכו למם. מדובר במודעות שהליכוד יצר לקידום דף הפייסבוק הפוליטי של נתניהו, שעושות שימוש באפשרויות הפילוח של פייסבוק ומתאימות את תוכנן למידע האישי. אחת המודעות פונה לאנשים ששינו את סטטוס הזוגיות שלהם ל”מאורס/ת”:

הפנייה החבר’המנית הנלעגת והסטוקריות המקריפה הפכו את המודעות למועמדות מצוינות למם. לפיכך:


פחמימות, מאת איתמר שאלתיאל.


יותר מדי בפייסבוק, מאת איתמר שאלתיאל.


שאול חנוכה, מאת צביקה בשור.


צלם, מאת אור פז.


הטרדה מינית, מאת עבגד יבאור.


סמן לייזר, מאת עמיר שיבי.


הסגר האזרחי הוא טעות, מאת איתמר שאלתיאל מטעם ארגון גישה.


לבלוע אסיד, מאת איתמר שאלתיאל.


טחורים, מאת יואב אברמוביץ’.

29 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), פוליטיקה | 10 תגובות 

כל זה בשביל קסדה?

כדי לבלוט בין אינספור סרטוני מצלמות המעקב שמתעדים אנשים גונבים דברים, אתה צריך להפוך את סרטון גניבת הקסדה שלך למערכון אינטרנטי. אז זה מה שניר גודאי עשה.

• עוד: גיאחה ועלילות המחשב האבוד

28 בפברואר, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות 

“כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה”

עמיתו המלומד של חדר 404, עו”ד אפי פוקס, הפנה את תשומת הלב ל”פסק דין חשוב שראוי שילמד על ידי כל סטודנט למשפטים”. לא נגענו, למה שזה לא יורד אחר כך:

בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (חע”מ 19945/11)
בפני כבוד השופט גיא הימן
תאריך: 22.2.2012

בעניין: מדינת ישראל (המאשימה) נגד מיה טלילה יוספי (הנאשמת).
בשם המאשימה: עו”ד מרינה דובינסקי.
בשם הנאשמת: עו”ד רענן בן טובים.

פסק-דין:

1. אני מזכה את הנאשמת מן העבירה המיוחסת לה בכתב-האישום, לאור ספק שהתעורר בעקבות שמיעת הראיות.

2. לנאשמת נרשמה ביום 19.6.11, היינו לפני כשמונה חודשים, בשעה 20:00, הודעת קנס בטענה כי לא אספה צרכים שהטילה כלבתה בגינה הציבורית. צמד המפקחים, שעסק בביקורת באותו מועד, העיד בבית-המשפט כי ראה את הכלבה בפעולתה. אחד מהם, מר ששי מזרחי, זכר את צבעיה של הכלבה, את העובדה שהנאשמת לא הייתה עמה בקשר עין ואת השוטטות החופשית של הכלבה, בלא רצועה, ברחבי הגינה. לדבריו, “הכלב הטיל את גלליו בשטח המדשאה”, ולאחר שפנה אל הנאשמת וזו סירבה להזדהות, הסתייעו המפקחים בשוטר שנכח במקום.

הנאשמת הציגה גרסה שכנגד, וטענה כי לא ייתכן שכלבתה עשתה את הצרכים, שכן מספר דקות קודם לכן, ועוד בכניסה לגינה, מילאה הכלבה את מכסתה היומית, כמנהגה. היות שהשעה הייתה שעת כמעט-דמדומים, והמפקח עמד במרחק מה מן הכלבה, הוא לא הבחין לפי הטענה בכך שזו דבקה במנהג נוסף השגור עמה, להטיל את מימיה על צואתם של כלבים אחרים. ולראיה, מייד כשהסב המפקח את תשומת לבה של הנאשמת ושל ידידה שהיה עמה, מיהרו השניים לגעת בערימה החשודה, שהתבררה להם כקרה, ואף עמדו על כך שהמפקח יחוש את הדברים בעצמו, באורח בלתי אמצעי. עוד טענו הנאשמת והעד מטעמה, כי כל שוטר לא נכח במקום בעת האירוע.

בא-כוחה של הנאשמת לא חסך כל מאמץ בהגנה על שולחתו, והעלה טענות מטענות שונות, לרבות בשאלת הסמכתם של המפקחים לשמש ביחידת החוד “הסיירת הירוקה”, מדיניות האכיפה בענינם של כלבים ללא רצועה, מיקומם המדויק של השיחים, המדשאות והברזייה בגינה הציבורית, כיווני הכניסה לגינה והתנועה בה, ועוד כהנה וכהנה. ואם לא די בכך, הוצג לבית-המשפט דו”ח מעקב מפורט וממוסמך, ובו פירוט כל יציאותיה – מן הסוג הזה, והאחר – של הכלבה בשלושה ימים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2012, בציון שעות היציאה המדויקות – של הנאשמת וכלבתה מן הבית, ושל הכלבה בהתייחדה עם דשאים, שיחים ואף עם עמוד. בהתייחס לכל אירוע צוין טיב הצרכים שהוטלו, ולמען תהא ההמחשה שלמה הוסף עוד ציון בסוגריים, המפנה אל מספרה של התמונה הרלוונטית, מתוך קובץ של לא פחות מ-35 תמונות ובהן נראית הכלבה נצרכת לנקביה. אמת, אף שלעדותו של הידיד הנזכר, מר דני קנץ, מדובר בכלבה שֹבֵעת ימים וניסיון (עמ’ 11 לפרוטוקול, בש’ 18), אפשר כי אף היא, כמו בית-המשפט, הייתה משתאה לנוכח המאמץ המדוקדק שהושקע בתיעוד פעולותיה הטבעיות.

3. כל האמור הוא מיותר. די היה בהעלאתה של הגרסה, כשהיא נשמעת אמינה ומתקבלת על הדעת מפיה של הנאשמת, ובהעמדתה אל מול הגרסה שהשמיעו המפקחים – שלבטח העידו גם הם אמת, אלא שאפשר כי בנסיבות האירוע אשר תוארו לעיל או לאור פרק הזמן שחלף הם לא [דק]דקו בפרטי האירוע – להוביל למסקנה כי אפשר שהכלבה אכן הטילה את מימיה בלבד, בין אם במחווה לקודמה במדשאה ובין אם בניסיון לסמן לעצמה חלקת אלוהים קטנה בגינה הציבורית, ולא הרחיקה מעבר לכך. ספק זה באשר למהותה של הפעולה – שלא התעורר אלא לאחר שנשמעו העדויות – די בו לזיכויה של הנאשמת. כך אני עושה.

4. על אף חשיבותה, ועליה אין חולק, של הסוגיה הנדונה, סברתי כי אין צורך לשוב ולהטריח את הנאשמת בהתייצבות בבית-המשפט. המזכירות תמציא, אפוא, את פסק-הדין לידי הצדדים ולבאי-כוחם.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ”ט בשבט תשע”ב (22 בפברואר 2012), בהעדר הצדדים.

גיא הימן, שופט

28 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, משפט | 7 תגובות 

סופר ויקטורי: Success FAIL

אבא’לה, שוב נתת לאחיין של הבנדוד שלך לבנות את האתר התאגידי?

26 בפברואר, 2012 | בנושאים: FAIL • כשל, התיקונים | 9 תגובות 

שישבת: אייטמים מהפינה אצל אסף ליברמן בגל”צ

הבלוג של הפילולוג אליעזר שקולניק מהסרט “הערת שוליים”:

בוט’לה מוכר ספרים:

25 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | להגיב זה מגניב 

איך בוטים השתלטו על אסטרטגיית התמחור שלי

פוסט של קרלוס בואנו
carlos.bueno.org



לפני שאדבר על הצרות שלי, תנו לי לספר לכם על ספר אחר, “Computer Game Bot Turing Test”. זהו אחד ממאה אלף “ספרים” ש”נכתבו” על ידי שרשרת מרקוב שרצה על ערכי וויקיפדיה אקראיים, שמאוגדים יחד ונמכרים אונליין במחיר מגוחך. המו”ל, בטאסקריפט, ידוע לשמצה בפעילות הזאת.

זה הולך ומשתפר. יש זנים שלמים של בוטים ששורצים באמזון מרקטפלייס, זירת המסחר יד שנייה של אמזון, מעמידים פנים שיש להם עותקים משומשים של ספרים, מנהלים מלחמות מחירים אפיות שאיש לא רואה לעולם. אז עם הספר “Computer Game Bot Turing Test”, יש לנו אבסורד עתידני מענג: תוכנת מחשב, שמתחזה לבן אנוש, מציעה למכירה ספר על מחשבים שמתחזים להיות אנושיים, בעוד תוכנות מחשב אחרות מעמידות פנים שיש להן עותקים משומשים של הספר. ספר שמעולם לא נכתב, וממילא לא הודפס ונקרא.

יש הכל באינטרנט.

זו לא היתה יותר מאנקדוטה משעשעת אלמלא פעילות הבוטים הזאת השפיעה, כמסתבר, על ספרים ש, אתם יודעים, באמת קיימים. בשנה שעברה הוצאתי ספר ילדים על מדעי המחשב, “לורן איפסום“. קבעתי מחיר של 14.95$ למהדורת הכריכה הרכה והמכירות הלכו די בסדר. ואז בשבוע שעבר הבחנתי בבוט מרקטפלייס שמציע את הספר ב-55.63$. “בוטים טפשים”, חשבתי לעצמי, “זה בטח באג”. אחרי הכל, זה הדפסה-לפי-הזמנה, אז מאיפה הם ישיגו עותק חדש בשביל למכור אותו?

ואז קלטתי שכל מה שהם צריכים לעשות זה לקנות עותק מאמזון, אם מישהו אי פעם יהיה מספיק טומטום לקנות מהם, ולקצור רווח. Lazy evaluation, גירסת בשר ודם. בוטים חכמים!

ואז עוד בוט נערם, ואז אחד שנמצא בבריטניה. הם התחילו להתחרות זה בזה על המחיר. מהר מאוד הם הציעו את הספר שלי מתחת למחיר הקמעונאי, וניסו להשלים את הפער באמצעות “דמי טיפול ומשלוח”. התחלתי להיות מודאג.

הפאנצ’ליין הוא שאמזון עצמו הוא בוט שעושה התאמת מחירים. זמן קצר אחרי מירוץ הבוטים לתחתית, הם החליטו להציע את הספר שלי במבצע! הנחה של 28%. אני לא יכול לחכות לגלות מה זה עושה לשולי הרווח שלי (עדכון: כלום, מסתבר. אמזון אוכלים את כל ההנחה. זו הפתעה משמחת).

התגובה שלי להצבתי בין הפטיש לסדן האלגוריתמי שככה לסוג של בלבול חסר אונים. כלומר, העלילה של הספר שלי היא איך הבנה של מחשבים היא הצעד הראשון בלתפוס פיקוד על החיים שלך במאה ה-21. עכשיו אני לא יודע במה להאמין.

ייתכן שהמחיר האופטימלי של לורן איפסום הוא אכן עשרה דולרים ושבעים ושישה סנטים, ושאני צריך פשוט להירגע ולסמוך על ההיפסטר המקועקע שכתב את אלגוריתם התמחור של אמזון. אחרי הכל, כבר אין לי ברירה. המחיר נקבע כעת באמצעות האינטראקציה המורכבת בין מספר תוכנות מחשב עצמאיות, שלרובן אין בעצם עותק למכור.

אבל אני לא יכול שלא לחשוב על פתגם המהמרים הנושן: “אם אתה לא מצליח לזהות את הפראייר, זה אתה”.

קרלוס בואנו הוא מהנדס בפייסבוק. הפוסט התפרסם במקור החודש באתרו

25 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת 

תרכיז מיץ פטל: כרזות ספרי ילדים מינימליסטיות

ספרי ילדים עבריים אהובים עברו אצל מורדי לוי צמצום לכרזות מינימליסטיות, ז’אנר אינטרנטי אהוב (הנה עוד יצירה ישראלית בז’אנר, גיבורי-על של גידי ויגו). נסו לנחש אילו ספרי ילדים מוכרים מסתתרים בכרזות, דפדפו דרך דברי ההסבר של לוי ותגיעו לפתרונות.

“אני סטודנט לעיצוב בתילתן, שנה שלישית, לומד עיצוב גרפי ואיור”, מספר לוי. “ההשראה הגיעה מהאחיינים שלי, היה כיף לראות אותם נהנים מאותם ספרים שאני נהניתי כשהייתי ילד. כבר מזמן רץ לי הרעיון של כרזות מינימליסטיות, אז החלטתי לעשות את זה. זה לא במסגרת לימודים או משהו, זה פרויקט אישי שלי והכל בזכות חופשת הסמסטר”.

פתרונות אחרי הקיפול.

להמשך קריאה

25 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404 | 5 תגובות 

טוב, די

“שלום מר יאיר לפיד, רציתי לברר מהי עמדתך בנושא כובעי ארנבים”, כתבה הקומיקסאית רחלי רוטנר בתחילת השבוע בדף הפייסבוק של לפיד. הארנבים היו החלק הצמרירי ביום האינטרנטי הקשה של הפוליטיקאי הטרי, שהצליח לאבד את שלוותו מול שאלה מהתחום הבטחוני מהצד השמאלי והפך, כמקובל אצל אומת האינטרנט, למם ויראלי.

הקיר של לפיד, אבחן אחד הגולשים, הפך ל-ynet: המקום שאליו מגיעים מגיבים מימין, משמאל וממשרדי הטוקבקים בתשלום, אקטיביסטים ומשועממים, לדון בנושאים שעלו בכתבות ולהעלות אג’נדות משלהם. השאלה שהקפיצה את לפיד היתה: “מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. […] מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה”.

למה להציג שאלה כזאת ללפיד, ח”כ/שר/ראש-ממשלה עתידי (48 אלף חברים בפייסבוק), ולא למי שיושבים כרגע ליד ההגה, כמו ראש הממשלה (159 אלף חברים), שר הפנים (5,514 חברים) או שר הבטחון (1,893 חברים)? “יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה”, מסביר שואל, איתמר שאלתיאל, רכז מדיה חדשה בארגון “גישה”. “שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם, ביקש שאשלח את השאלה במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו”. בעקבות הדיון הקדימו ב”גישה” את קמפיין “עושים UNDO לסגר“, שמציג התנגדות לסגר האזרחי מצד אנשים שלא חשודים בשמאלנות רדיקלית, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפיד עונה, אבל אי אפשר להגיד שהוא מקיים דיאלוג עם הציבור. כששאלו אותו על סמים קלים, חסם כמה מהמגיבים. כשפרסמו אצלו סרטון של ב. מיכאל, שמנה שגיאות גסות בטוריו, הוא הגדיר זאת כ”להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי” – משמיץ, לא מעביר ביקורת לגיטימית. כשנשאל הסטודנט לתואר שלישי על הסטודנטיות הפלסטיניות, השיב לגוף העניין: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”. כשהגולשים לא הסתפקו בתשובה הזאת, הוא אמר: “הבנתי את השאלה, רק לא עניתי את התשובה שרציתם”. ולבסוף: “טוב ביי.” אומת האינטרנט התנפלה על משפט הכניעה והפיצה אותו לכל עבר בעשרות גירסאות ועיבודים גרפיים.

הסקרים החמיאו ללפיד עם הודעתו על כניסה לפוליטיקה, ועם הזמן הם החמיאו פחות ופחות. נדמה שלפיד מנצל את הזמן שהתפנה לו לשבת עם המחשב (או האייפד) ולריב עם מגיבים. הוא יודע לנאום, אבל נראה שקשה לו המעבר מכתיבה סטרילית בין ארבעה קירות למגע ישיר, מיוזע ומלכלכך עם הציבור. זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל עד שיהיה תאריך לבחירות מוקדמות, אולי עדיף שהוא יהיה יפה וישתוק.

התפרסם במקור בגירסה מעודנת “מוסף הארץ”, 24.2.2012

הראיון המלא עם איתמר שאלתיאל:

מה אתה מחפש שם, בעמוד של יאיר לפיד?
“בהתחלה העליתי שאלה מטעם ארגון ‘גישה’ על מעבר סטודנטיות מעזה לגדה. באמת בתמימות. התשובה שלו היתה כל כך מפתיעה ומרתיחה עבורי שהמשכתי לשאול שאלות מטעם עצמי.

למה לא תשאל את ראש הממשלה, או שר הפנים, או שר הבטחון, או יו”ר האופוזיציה?
“יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה. שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם. הוא ביקש שאשלח את השאלה במייל, התעקשתי שזה יהיה ציבורי, בסוף שלחתי לו במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו. אני גם נטםל לדני דנון, אני נטפל למי שאני יכול. אבל יאיר לפיד עונה. יש לי ויכוחים הרבה יותר רציניים איתו מאשר ‘טוב ביי’, אבל מאחר שהתשובות שלו כ”כ מגוחכות, יש פה הזדמנות נהדרת. הוא נתן לי את הפתח ואני אנצל”.

איזה פתח? מה אתה מנסה לעשות שם?
“הוא מעולם לא ענה לשאלות בטחוניות, לשאלות בנוגע לכיבוש, עד כמה שאני יודע. כאן לראשונה הוא אשכרה עונה לשאלות בנושא הזה, ורואים מה העמדות שלו. אני חושב שהוא ענה ל’גישה’ כמו שהוא ענה כדי להפוך את עצמו ליותר ימני מהליכוד. הוא ענה תשובה שנועדה להציג אותו כלא-עוכר ישראל, בניגוד לארגוני זכויות אדם כמו שהוא תופס אותם, ככה”נ. לבוא ולחשוף את התשובות שלו זה שירות לציבור, וגם שירות עבורי. ואם זה אומר שהוא יוצא מגוחך, אז יאללה, בכיף”.

אז בעקבות התשובה הזאת לא תצביע לו :)
“נראה לי שמה שקורה באמת אצל יאיר לפיד זה שהוא עונה לאנשים, וזה ייאמר לזכותו, אבל הוא עונה כאילו הוא עונה לראיון עיתונאי. יש לו מסר, הוא עונה והוא חושב שבזה זה נגמר. ובאמת עיתונאים מנומסים לא לוחצים, אולי שואלים עוד שאלה וממשיכים הלאה. פה אנשים מתעקשים להבין מה הוא רוצה. מבחינתי זה מרתק לראות את זה קורה. איש של המדיה הישנה מנסה לפעול במדיה החדשה, וברגע שהוא נתקל בקצת לחץ, נשבר. ה’טוב ביי’ היה דוגמה מעולה – הוא היה כל כך בלחץ. אני חושב שזה המומעד הראשון שהפייסבוק שלו עומד לשבור אותו. בטור שלו הוא בוחר על מה לכתוב, בסטטוסים שלו הוא בוחר על מה לכתוב, ופתאום כשמציבים מולו שאלות ורואים איך הוא משתדל לא לענות עליהן, אתה גורר אותו למקומות לא נוחים. אם הוא היה נבון יותר הוא יכול היה לומר, אני לא מתמודד על הנושאים הללו. התשובות שלו מפילות אותו, אני סתם נהנה מהמופע”.

דיברתי גם עם פעיל המחאה החברתית אסף לוי, שנחסם מהעמוד של לפיד, אבל יריעת העיתון קצרה, אז הנה: “המוטיבציה שלי היא פשוטה: בעיני הוא מגדיר מחדש את המושג צביעות, והעקיצות שאני שולח לכיוונו, באופן די עקבי אני חייב להודות, הן כמו סיכות קטנות על בלון נפוח. אני מסתכל עליו ורואה שאין דבר כזה יאיר לפיד האדם, יש רק יאיר לפיד הפרסונה הטלוויזיונית. אני חושב שכל ההוויה שלו, המהות שלו, היא טישטוש מוחלט של הבנאדם לתוך הדמות הציבורית שהוא בנה. בסופו של דבר הוא פוליטיקאי שנולד בטלוויזיה, אף פעם לא הזיע ואף פעם לא ממש התאמץ להשיג משהו”.

24 בפברואר, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מם (meme), פוליטיקה, פייסבוק | להגיב זה מגניב 

חדש במקרר: החיים הסודיים של מוצרי המזון | תמונות מהסט וראיון עם אחד היוצרים

“מה עושה המזון כשאנחנו סוגרים את המקרר” זה ה”מה קורה למנורה כשאנחנו סוגרים את המקרר” החדש. סרטון מקסים שיצרו שלושה סטודנטים שנה שניה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וניה הימן, מרים נובופלנסקי ודנה פינטו, מספר את הסיפור החמוץ-מתוק של הדמויות על אריזות המזון שלנו. צפו ואחר כך נתפוס את הימן לשיחה:

“הרעיון היה להיכנס לראש של המוצרים שבמקרר שלנו, ליצור היררכיות בין סוגי המזון ולאפיין את אישיותם”, מספר הימן, שיצר את הסרטון עם עמיתותיו לקורס וידאו של המרצה ארי עמית, במסגרת תרגיל טייבל טופ שמטרתו לצלם עולם קטן בסט של 2X2 מטר. “הלכנו לסופר ליד הבית ועברנו מוצר-מוצר לאתר פרצופים ודמויות על האריזות, אודישנים אם תרצה. בנינו את הסיפור סביב הרעיון של חיי מדף, הזמניות של המוצרים, תרבות הצריכה שלנו והפחד מסופים. ליהקנו את הסבא של גד להיות המבוגר שפג תוקפו, תרתי משמע, וסביבו ליהקנו דמויות שבסביבה שלו ומגיבות אליו, כל אחת בהתאם לאופי ול’מעמד’ שלה”.

החבורה צילמה ראשית את הפעילות במטבח, אחר כך צילמה את השחקנים והכלב שגילמו את הדמויות שעל האריזות על רקע מסך ירוק, ובעזרת תוכנות אפטר אפקט ומוקה שילבו את הצילומים והוסיפו חלק מהתלבושות. “המחשבים שלנו לקחו מאוד קשה את האפקטים ולעיתים תקעו את העבודה לשעות. כן כן, גם מקבוק פרו חדש וחזק קרס תחת הלחץ”, צוחק הימן.

הסרטון המרשים צולם, נערך ועבר עריכת אפטר בשבועיים, במקביל לימי לימודים שמסתיימים בערב והגשות במקצועות אחרים. “אמנם ויתרנו על לילה אחד של שינה, אבל הספקנו להגיש בזמן. ווהו הו”, מתפאר הימן, ובצדק גמור. מומלץ להסתובב בערוץ היוטיוב שלו ולהתרשם מסרטונים נוספים שיצר.

התפרסם ב-ynet. הנה הראיון המלא עם הימן, שנערך באימייל באמצע ינואר.

“שמי וניה הימן, ואני סטודנט שנה שניה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. את התרגיל הזה עשיתי יחד עם שתי חברות מהכיתה, מרים נובופלנסקי ודנה פינטו. לקורס וידאו של המרצה ארי עמית. התרגיל נקרא ‘טייבל טופ’, ומטרתו היא לצלם סוג של עולם קטן. המגבלה היא שהסט לא יהיה גדול יותר מ-2 מטר על 2 מטר פחות או יותר.

“כשהתחלנו לפתח את הרעיון לפני כשבועיים, הרעיון היה להיכנס לראש של המוצרים שבמקרר שלנו. ליצור היררכיות בין סוגי המזון ואיך נוכל לאפיין את אישיותם. הלכנו לסופר ליד הבית ועברנו מוצר מוצר לאתר פרצופים ודמויות על האריזות, אודישנים, אם תרצה. בנינו את הסיפור סביב הרעיון של חיי מדף, הזמניות של המוצרים, תרבות הצריכה שלנו והפחד מסופים. ליהקנו את הסבא של גד להיות המבוגר שפג תוקפו, תרתי משמע, וסביבו ליהקנו דמויות שבסביבה שלו ומגיבות אליו כל אחת בהתאם לאופי ול’מעמד’ שלה.

“צילמנו קודם את האריזות במטבח, כדי שנדע איך לביים את השחקנים מאוחר יותר. את השחקנים צילמנו לפני מסך ירוק, כל אחד בנפרד, ושתלנו אותם על האריזות שלעיתים נדרשו לעיצוב מחודש כדי להבליט את הדמות. נעזרנו בתוכנה שנקראת אפטר אפקט של אדובי, ותוכנה נוספת, מוקה, המאפשרת מעקב אחר אלמנטים בווידאו והחלפתם. התאמנו את הצבעים, ההצללות והטקסטורות של ההדפסים על האריזות המקוריות לקטעי הווידאו שצילמנו. חלק מהתחפושות הוספנו גם בעזרת התוכנה. המחשבים שלנו לקחו מאוד קשה את האפקטים ולעיתים תקעו את העבודה לשעות. כן כן, גם מקבוק פרו חדש וחזק קרס תחת הלחץ.

“מסגרת הזמן של התרגיל היתה מוגבלת מאוד. היה לנו שבועיים לצלם ולערוך, תוך כדי לימודים על בסיס יומי עד 17:00 ושלל הגשות יומיות במקצועות שונים לחלוטין. אמנם ויתרנו על לילה אחד של שינה, אבל הספקנו להגיש בזמן. ווהו הו”.

24 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב 

“שיטת יאיר לפיד” באוניברסיטת תל אביב

באוניברסיטת תל אביב, כתב פה סטודנט אנונימי, יש את התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע”ש עדי לאוטמן, שבה לומדים לתואר שני בלי לקבל תואר ראשון. זאת בניגוד לדברי המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג), שלפיהם “אי-אפשר ללכת לתואר שני בלי תואר ראשון”, וכי “לפחות לפי הבדיקה שעשה מרכז המחקר בכנסת אין אף אוניברסיטה אחרת שזה קיים אצלה”.

אורנה כהן, ראש מערך הדוברות של האוניברסיטה, מסרה בתגובה לחדר 404: “על פי הנחיות המל”ג, ככל שקיימת אפשרות לקבלת סטודנטים לתארים מתקדמים, בלא שסיימו קודם לכן תואר ראשון או שני, היא מתייחסת רק לאותם סטודנטים שהוכיחו הצטיינות אקדמית במסגרת הלימודים האקדמיים ומכל מקום טרם קבלת התארים המתקדמים הם עמדו בדרישות הזכאות לתואר ראשון או שני. תוכנית המצטיינים הבינתחומית ע”ש לאוטמן באוניברסיטת תל אביב שייכת לקטגוריה זו”.

אתמול דווח ב-ynet כי “באוניברסיטת תל אביב התקבלו שני סטודנטים למסלול של תואר שני במינהל עסקים מבלי שסיימו את הראשון. במל”ג הורו לאוניברסיטה שלא לקלוט יותר סטודנטים ללא תואר, ולהורות לאלו הלומדים כעת להשלים אותו לפני שהם ממשיכים במסלול”. האוניברסיטה מסרה ל-ynet: “מדובר בקבלה לשתי תוכניות לתואר שני ללא תזה למנהלים, שאינן מאפשרות המשך לדוקטורט, כאשר אחת מהן היא בשיתוף עם בית הספר לניהול קלוג באוניברסיטת נורת’ווסטרן, אחד מבתי הספר לניהול המובילים בעולם. יצוין כי הן בביה”ס קלוג והן באוניברסיטאות מובילות אחרות בחו”ל נהוג לקבל לתוכניות אלה מספר קטן של מנהלים בעלי ניסיון מוכח, אך חסרי תואר ראשון. אוניברסיטת תל אביב הגבילה את הקבלה לשני תלמידים לכל היותר בכל מחזור. תלמידים אלה נדרשים לעמוד בתנאי קבלה מחמירים. אוניברסיטת תל אביב מתכוננת לערער על קביעת מל”ג”.

24 בפברואר, 2012 | בנושאים: יאיר לפיד | תגובה אחת 

לדף הבא →