“בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים” | הדיקטטורה של כיכר זאקרברג

בסוף פברואר נסגר פרופיל הפייסבוק של אורלי פלדהיים, ויומיים אחר כך נסגר זה של יגאל שתיים, אחרי בקשות מרובות שהשניים קיבלו מפייסבוק לאמת את זהותם. בעוד פלדהיים רחוקה מלהיות חיית פייסבוק, שתיים הוא פעיל שמאל קיצוני פעיל ביותר ברשת החברתית, שכבר נחסם בפייסבוק בעבר אחרי מריבות עם פעילי ימין. המשותף לשניים: ניהול דף הפייסבוק של יוזמת “מרק לוינסקי” להאכלת פליטים בגינת לוינסקי בתל אביב. “לא פרנואידי מצדי לחשוב שזה מכוון. במיוחד אחרי שיצאנו נגד גופים שלא מטפלים כראוי בפליטים”, אומר שתיים. זו רק השערה, כי הדיקטטורה הפייסבוקית לא נותנת לנחסם הזדמנות להתעמת עם המתלוננים, שהביאו לחסימתו בנימוק שקרי שהפרופיל שלו פיקטיבי.

בשנה שעברה הצליחו התנועה לאיכות שלטון, חברת מועצת עיריית תל אביב תמר זנדברג והביקורת הציבורית להביא לביטול הנוהג הפסול של עיריית תל אביב לדרוש תשלום ממארגני הפגנות בשטחים ציבוריים ולחייבם להוציא רשיון עסק. נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש כינתה את דרישת התשלום “מוזרה”, והעירייה גיבשה נוהל חדש שמגביל את דרישת התשלום וביטלה את הצורך ברשיון עסק. הפגנה, הבינה העירייה, היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, והטלת מגבלות ביורוקרטיות וכספיות עליה עשויה להוות פגיעה בזכות הזאת.

כמו בעולם הפיזי, גם בפייסבוק כל אדם הוא אקטיביסט בפוטנציה, כמו הגולש שצילם חטיף פסק זמן בארה”ב זול מזה שבארץ והצית מחאת תג מחיר נגד שטראוס. אלא שבניגוד לכיכר רבין, כיכר זאקרברג כפופה לשליט יחיד ואין בה בג”צ. “אנחנו יודעים שכדי להסיר צריך לעצבן את האלגוריתם, אבל כדי לחזור אתה צריך לפנות לבני אדם”, אומר שתיים. “ברור לי שיש 800 מיליון משתמשים, ושאי אפשר על כל צבוטותי וקוטותי לערב את מר צוקרברג. אבל אם בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים, ואף פעם אף אחד לא משלם על זה, יש בעיה”.

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס

13 במרץ, 2012 | בנושאים: אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פייסבוק, פירמה | 4 תגובות 

הוט מתנצלים על פרסום תמונות נשים בשלטי חוצות; יס טוענים שבני ברק היא רמת גן

ידיעה שלי ב”צו פיוס” >>

13 במרץ, 2012 | בנושאים: הדרת נשים, טלוויזיה, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב 

אני מותג

אני כבר לא עובד ב-ynet (עדכון 15:30: מסתבר שאני כן), אבל הם בכל זאת משתמשים בשם שלי במודעות גוגל שלהם. מעניין כמה הם מתכוונים לשלם לי על זה.

הלשין: שוקי גלילי.

13 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת, פרסום ושיווק | 10 תגובות 

הפיתוי שאחרי הדיאטה | תמונה שווה ואינטרטקסטואליות

13 במרץ, 2012 | בנושאים: אינטרטקסטואליות, מוֹדעוּת – החומה הצינית, תמונה שווה | להגיב זה מגניב 

יחסי המרה בפייסבוק: 160K חברים, 39K קוראים, 56 תגובות, 5 שיתופים

הנתונים המספריים הגלויים לגולשים על דף פייסבוק מסחרי הם מספר החברים ומספר הלייקים, התגובות והשיתופים של כל אחד מהסטטוסים.

במצגת של דוברת סופר פארם, גלי ברגר, בכנס הדיגיטל של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות בנובמבר 2011, נחשפו שני נתונים נוספים, ויחד הם נותנים הצצה ליחס בין המספרים השונים בסטטוס פופולרי בדף מסחרי גדול. אי אפשר להשליך מזה על כל סטטוס בכל דף של כל ארגון, אבל הפרופורציות בהחלט מכניסות לפרופורציות.

מספר חברים בדף: כ-160 אלף (נכון ל-11.2011).
מספר אנשים שהסטטוס הוצג בפיד שלהם בשלב כלשהו (people reached במקור): 39,263.
מספר אנשים שמדברים על הסטטוס: 447.
מספר המלייקקים: 409.
מספר המגיבים: 56.
מספר המשתפים: 5.

12 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, פייסבוק, פרסום ושיווק | 6 תגובות 

ניסוי פוליטי: האם אומת הרשת תממן סקר בקרב מתפקדי קדימה?

קדימה, המפלגה הגדולה באופוזיציה ובכנסת, נערכת לבחירות המקדימות, אולם בתקשורת לא פורסם סקר שנערך בקרב מתפקדי המפלגה, למעט הדלפה חלקית מסקר שנערך עבור המתמודד אבי דיכטר. העיתונאית טל שניידר, כותבת הבלוג הפוליטי “פלוג”, חושבת שיש כאן בעיה, והחליטה לפתור אותה: היא מתכוונת לערוך סקר כזה, שימומן מתרומות הגולשים.

“שבועיים לפני הבחירות בקדימה, זו פעם ראשונה שהולכים לבחירות במפלגה כזאת גדולה בישראל ואין שום סקר בקרב ציבור המתפקדים של קדימה, 96 אלף איש, שמאפשר הצצה להלך הרוח בתוך המפלגה. האם באמת הציבור רוצה להדיח את היו”ר ולהחליף אותה, או כפי שהיא טוענת, שאנשי המפלגה עדיין תומכים בה”, אומרת שניידר. לדבריה, “זה נובע מהכשלון הגדול של הסוקרים ב-2008 לחזות את תוצאות הבחירות הפנימיות. אז הסקרים צפו לציפי לבני נצחון מוחץ, ומופז קיבל רק 431 קולות פחות ממנה, אחרי שסקרי המתפקדים הראו במשך זמן רב פער אדיר לטובתה. מאז הסוקרים נמנעים מלסקור מתפקדים, הם חששו לסקור מתפקדים בבחירות לעבודה שנערכו לפני חצי שנה, וכלי התקשורת הממוסדים גם הם מפחדים לעמוד מאחורי סקרי מתפקדים”.

“הסוקרת דפנה גולדברג-ענבי, שהיתה בעברה הסוקרת הרשמית של ראש הממשלה אהוד ברק וביצעה סקרים פוליטיים שנים רבות, הציעה שנעשה סקר מטעמנו ב’פלוג’. אחרי דקה של חשיבה אמרתי שצריך לממן את זה באמצעות הגולשים, כי לי באופן אישי אין סכום כזה להוציא על סקר. אם הפרויקט יצליח ואצליח לגייס את הסכום מהגולשים, הציבור ישתתף בסקר שמביא מידע חשוב, ועקפנו את הקושי. התהליך יהיה שקוף, מה שלא עושים היום בסקרים. נעשה את זה כמו שנהוג לעשות את זה בארה”ב, ממה שאני מכירה מהתקופה שהייתי כתבת שם. נפרסם את כל השאלות, את כל הפילוחים, דפנה תתן את כל המידע שיש בידיה בלי להסתיר שום דבר. היא עושה את זה בחינם, מרגיז אותה מקצועית שהסקרים שמראים היום בחדשות לא שקופים לציבור. אני עושה את זה כי אני רוצה שיהיה יותר מידע לציבור בנושאים פוליטיים, מה שאנחנו מדסקסים בבלוג על הזמן”.

הכסף מיועד למימון הטלפנים, שיתקשרו למדגם של 400 חברי המפלגה וישאלו את השאלות. הגיוס מתבצע באמצעות אתר “מימונה”, גירסה ישראלית של אתר המימון המבוזר קיקסטארטר. השיטה קובעת כי רק פרויקט שיצליח להגיע לסכום היעד בתאריך היעד יקבל את הכסף. אם לא יגיע ליעד, הכסף לא ייגבה מהגולשים.

כמה כסף את צריכה לגייס?
“אני צריכה 6890 ש”ח, והצבתי את היעד של הגיוס עד 31.3. הגיוס מתחיל היום וימשך עד יום ראשון ה-18.3. הסקר הטלפוני ייערך ב-18 או 19 במרץ, דפנה ואני נעבוד על הניתוח וב-20 במרץ, שבוע בדיוק לפני הבחירות, הסקר יתפרסם בבלוג”.

12 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת, פוליטיקה | 4 תגובות 

co.il.יהוה.www אושר לשימוש

איגוד האינטרנט אישר לשימוש את הדומיין co.il.יהוה.www, דיווח אלעד זלומונס, חבר הנהלת האיגוד. כפי שפורסם כאן לראשונה, מדובר בדומיין הראשון שעלה לדיון בוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים של איגוד האינטרנט. שני חברים בוועדה התנגדו לרישום הדומיין ושניים הסכימו, והתקנות קובעות כי במצב של תיקו יאושר הדומיין. כאן אפשר לקרוא את נימוקי הוועדה (פידיאף).

תומר פרסיקו כתב על ההחלטה:

אגב, הנימוק שהשם המפורש אינו בקטגוריה של “מילים גסות” הוא מעניין, משום שלדעתי מדובר בסופו של דבר בכל זאת בשני פנים של אותה קטגוריה. הקטגוריה היא “מילים שאסור לומר בחברה”, ואלו מתחלקות למילים “טובות” ומילים “רעות”. כל המילים הללו מציינות ישויות שנמצאות, או אמורות להימצא, מחוץ לתרבות, מחוץ למעגל של הגלוי ולכן בתחום ה”אחר”. […] דעתי היא שלא היה צריך לאשר את השימוש בשם. למרות שאולי זה כשר מבחינה חוקית, זה צורם מבחינה תרבותית. היה צריך להוציא את השם הזה מהכלל (הרי אם יש יוצא מהכלל, זה השם הזה). בכל זאת, צירוף האותיות הזה כבר יותר מאלפיים שנה נמצא במעמד מיוחד בתרבות העברית/יהודית.

11 במרץ, 2012 | בנושאים: 404 | 6 תגובות 

חברי פייסבוק מאחלים יום הולדת שמח לחברה שכבר אינה עמנו

בחודש שעבר צוין יום הולדתה של אלונה קורן, בעבר כתבת כלכלית ואשת קידום ושיווק באינטרנט. כמה עשרות מחברי-הפייסבוק שלה איחלו לה, כנהוג אצל אומת הרשת, יום הולדת שמח על גבי הקיר שלה. בין השאר:

• “אלונה = ברכות ליום חגך שחל בשבת אביבית = בריאות ואושר עד מאה ועשרים”
• “אלונה בוקר טוב ושבת שלום לך מזל טוב ליום הולדתך !”
• “יומולדת שמח יקר, מזל טוב. להמוני דקות שיצטרפו יחד לזמן גדול של חוויות, עשיה, ואושר מהכל”
• “מזל טוב ליום הולדתך. מי ייתן וכל משאלות ליבך התגשמו [כך במקור] תמיד לטובה”
• “מזל טוב אלונה . וכל שתבקשי לו יהי”

לקורן למעלה מ-1500 חברים בפייסבוק, רבים מהם, אפשר לשער, מכרי פייסבוק בלבד, ואחרים לא מכירים אותה אישית, אך הציעו לה חברות-פייסבוק מסיבות מקצועיות. הקיר שלה פתוח לכתיבה לכל משתמש פייסבוק, גם כאלו שאינם חברים שלה. דפדוף בקיר הפייסבוק של קורן מגלה כמה עשרות איחולים ליום ההולדת, וכמה חודשים אחורה, הודעות אבל והספד על מותה מסרטן באוקטובר אשתקד, עוד טקס של אומת הרשת שמעתיק ומתאים מנהג מהחיים הפיזיים אל החיים הווירטואליים.

רוב המברכים ליום ההולדת של קורן אינם חברים קרובים, שמכירים אותה וידעו על מותה. חוסר הידיעה טוען את הברכות שלהם באירוניה, לעתים מצמררת. אחת שכן ידעה כתבה לה יומיים לפני התאריך: “אלונה השבוע יש לך יומולדת. מקווה שאת בטוב עם נשמות טובות שיחגגו איתך ויאהבו אותך. מתגעגעת, גליה”. אחרת פרסמה תגובה חוזרת לברכות: “למי שלא יודע. אלונה נפתרה [כך במקור] לפני כמעט חצי שנה”.

הכתב הכלכלי של “ישראל היום”, חזי שטרנליכט, סיכם בסטטוס על הקיר של קורן:

פייסבוק מלמד אותך הרבה דברים. כמו למשל שלאחרונה חל יום ההולדת של Alona Koren. הבוקר גיליתי בתדהמה שאלונה קורן נפטרה באוקטובר האחרון. לא הכרתי אותה אישית, רק פעם כשהייתי כתב שוק ההון במעריב או בביזפורטל. אבל זה לא מנע מעשרות “חברי פייסבוק” לאחל לה יום הולדת שמח (כולל “מלא ריגושים”) על הדף שלה ליום הולדת. קצת שופך אור על המונח “חבר פייסבוק”. יהי זכרה ברוך.

אין בי לעג לאנשים שמברכים אדם זר מתוך אהבת אדם או טוב לב. הכשלים הם בממשק בין הטכנולוגי לחברתי. הכשל הראשון הוא הבחירה של הרשת החברתית להשתמש במילה “חבר” (friend) לכל אדם שעמו אנחנו בקשר בפייסבוק, שמטעינה את היחסים הללו במשמעויות שלא תמיד מתאימות להם. “חבר”, בהיעדר מילה מתאימה אחרת, אבל כנראה גם כהחלטה אסטרטגית של פייסבוק. הכשל השני הוא שטרם נמצאה דרך לעדכן על מותו של אדם בנוכחות הרשת הפייסבוקית שלו. גם אם תימצא, ספק אם תופעל: מי רוצה לגלות על מותו של חבר או קרוב דרך פייסבוק? [תיקון] קיים טופס לדיווח על מותו של אדם והפיכת הפרופיל שלו לעמוד זכרון. תודה לאיציק אדרי שעדכן אותי בכך. [\תיקון]

תודה לנתאי פרץ שדיווח לי על הסיפור.

10 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 8 תגובות 

שתי גדות לאפרטהייד

השבוע נסגרה ההגשה לתערוכת הכרזות והקריקטורות הנודדת בנושא האפרטהייד הערבי והפקרת זכויות האדם במזרח התיכון. ארגון “אם תרצו” אחראי על התערוכה, שמתוכננת לנדוד בשבוע הבא בין ערים, אוניברסיטאות ומכללות. נכון לתחילת השבוע הוגשו כ-20 כרזות וקריקטורות, שמהן יבחר האוצר, הקומקיסאי אור רייכרט, 10-15 להצגה בתערוכה.

דבר התערוכה פורסם בחודש שעבר בדף הפייסבוק של “אם תרצו”, וכצפוי התגבשה סביבו זירת אגרוף בין תומכי התנועה למתנגדיה. כמה גולשים וקומיקסאים שמאלנים, שמורגלים במאבקים מקוונים כאלו, לא נתנו להזדמנות לחבוט ב”אם תרצו” לחמוק מבין ידיהם. הקומיקסאי אריאל ויסמן, למשל, הגיש לתערוכה קריקטורה סאטירית שבה הוא משווה בין מה שיהודים עושים עם מחשב – להמציא את פייסבוק – לבין מה שערבים עושים איתו – לפתות נערים יהודים באמצעות אייסיקיו ואז לרצוח אותם. “הכנתי את הקריקטורה הזאת כי ראיתי את הקול הקורא ליוצרים שפרסם אור רייכרט, והבנתי שזו הזדמנות טובה לעשות פרובוקציה”, אומר ויסמן. “אני חושב ש’אם תרצו’ הם ארגון מגוחך והתערוכה הזאת נראתה כמו הזדמנות טובה להדגים את זה (מה זה לעזאזל ‘האפרטהייד המוסלמי?’). לצערי נראה שהרבה אנשים לא הבינו את הקטע, והניחו שעשיתי את הקריקטורה הזאת ברצינות. כנראה שבאמת יש מספיק אנשים במדינה שבעיניהם זה הגיוני לגמרי להשוות את מארק צוקרברג לאמנה מונא, ועוד לצייר לצוקרברג כיפה”.

“אני מסנן את הגרועות, צוחק מהירידות ומעביר ל’אם תרצו’ את השאר”, אומר רייכרט, גם הוא קומיקסאי פעיל בפייסבוק. בהזמנה שאייר להגשת יצירות לתערוכה נראים חתן וכלה ערבים מצטלמים בסטודיו, כשהאישה מבקשת להצטלם “על רקע כבוד המשפחה, זה מאוד רומנטי”. על הבד שנמתח מאחורי הזוג מצויירים סכינים.

לדברי רייכרט, הוא קיבל בסך הכל 2-3 הצעות סאטיריות שמכוונות נגד התערוכה. “להפוך את שבוע האפרטהייד הערבי לגזענות זה קו מאוד עבה שהם החליטו לקפוץ מעליו. זה בכלל לא המסר. העניין שלנו הוא להעלות את הרעיון ואת המודעות לחוסר הזכויות בעולם הערבי, ולהפוך את זה לגזענות כאילו אנחנו שונאי ערבים זה ממש לא נכון. אבל ככה רואים את זה השמאל הקיצוני, ושיעשה מה בראש שלו”.

מה דעתך על העובדה שרוכבים על התערוכה שלכם והופכים אותה נגדכם?
“על כל דבר אני יכול לעשות את זה, כמו שראית אותי עושה את זה בעבר. כשיגאל שתיים עשה קריקטורה על המסתננים, ‘ילדים בבית כלא – מאיפה זה מוכר לי’, הפכתי ואמרתי לו, ‘זה מוכר לך מההתנתקות, שילדים בני 11-12 נעצרו’. אם אני מספיק ציני, כל רעיון גדול אני יכול להפוך ולקטנן”.

ביקשתי להציג כאן גם קריקטורות מאלו שנבחרו לתערוכה, אולם בקשתי נענתה בסירוב.

התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 9.3.2012

10 במרץ, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות 

בטיפול עם אילן רבינוביץ’: חדשות 10 צריכים לפרסם את הפגישה המלאה

פרשת הכדורים הפסיכיאטריים שנרשמו למשתתפי תוכנית הבידור “האח הגדול” שלחה את חדשות 10 למחסן, לחפש סרטון מצלמה נסתרת של פגישת ייעוץ של תחקירנית עם ד”ר אילן רבינוביץ’ שנערכה ביולי 2011. זו נעשתה כנראה בעקבות כתבה ב”7 לילות” על מטופליו המפורסמים של הפסיכיאטר במרץ אותה שנה, שבמסגרתה הלכה הכתבת גבי בר-חיים לטיפול אצל רבינוביץ’ כדי לספר על כך בכתבה.

למה נקבר האייטם של חדשות 10? מצפייה בקטעים מהפגישה נראה שהסיבה היא שלא היה שם שום חדש או מעניין. אבל עכשיו יש פרשה חדשה סביב הדוקטור, אז חפרו את הסרטון הזה, ארזו מחדש ושידרו (זהירות, אוטופליי). לגיטימי ומקובל. כך עושים כולם. גם אני.

הפרשה שמה את רבינוביץ’ במלכוד: סער שיינפיין מתלונן על הטיפול שקיבל ממנו במסגרת השתתפותו ב”האח הגדול”. רבינוביץ’ מצדו לא רשאי לספר את הצד שלו במלואו, בגלל חסיון רפואי. הסיפור של חדשות 10 עשוי להתברר כגלגל הצלה: מדובר בתחקירנית שהתחזתה למטופלת כדי לבחון את דרכי הטיפול של רבינוביץ’ ולשדרן בטלוויזיה. אין לה שום עילה לדרוש לשמור על חסיון רפואי. חשיפת המפגש, שתועד במלואו, תאפשר להדיוטות ולמומחים לגבש דעה מבוססת יותר לגבי הטיפול.

זה בדיוק מה שרבינוביץ’ ביקש בתגובתו – לשדר את הטיפול במלואו. “נראה לי תמוה ובעייתי אתית אם רופא פסיכיאטר אחר יעז להגיב על מקרה של מטופל בלי לראותו ובלי לשוחח עמו”, אמר רבינוביץ’, “אני דורש מכם לשדר את הפגישה עם המטופלת המתחזה במלואה על מנת שתראה על איכות הטיפול אותו אני נותן”.

כתב התרבות נדב בורנשטיין הגיב לתגובה: “כמובן שבמגבלת הזמן אי אפשר היה להקרין את הפגישה במלואה. הקרנּו את רוב עיקריה, אני חושב שזה בהחלט משקף את מה שקורה שם”. מזל שלערוץ 10 יש אתר, נענע10, שבו עולות כתבות חדשותיות ואין בו מגבלת זמן שידור. אם מגבלת הזמן היא אכן הסיבה לאי שידור הפגישה במלואה, הבעיה נפתרה: שחדשות 10 יעלו את התיעוד המלא לאתר.

9 במרץ, 2012 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 5 תגובות 

← לדף הקודם — לדף הבא →