כל אחד נהיה לי פה קרטוגרף: כך תקבעו שמות רחובות בווייז

בירושלים היה רחוב בשם ענבר לדרמן, ע”ש מתכננת ערים בשם זה. ועדת השמות של עיריית ירושלים מעולם לא קיבלה החלטה לקרוא את הרחוב על שמה – מי שעשתה זאת היא חברת מפה, שבה עבדה לדרמן לפני יותר מעשור וחצי. חברות קרטוגרפיה מכניסות בכוונה שגיאות במפות שלהן, כמו שגיאות כתיב ושמות מומצאים, כדי לאתר העתקות לא מורשות של מאגרי המידע שלהן – אם אפליקציית מפות תציג את הרחוב ענבר לדרמן, חברת מפה תדע שהאפליקציה משתמשת במאגר המידע שלה, משום שאין מקור אחר לשם המומצא הזה. משם הגיע רחוב לדרמן לגוגל מפות ולאתר ולשלטי התחנות של חברת אגד, ששניהם מסתמכים על מפות חברת מפה. על סיפורה של לדרמן דיווח בשנה שעברה דוד אסף בבלוגו “עונג שבת”.

גם רחוב שדרת האחוזה באפרת לא באמת נקרא כך. אדם שבית העסק שלו ממוקם באותו רחוב – יותר שביל עפר המתפתל בין כרמים מאשר רחוב – פרסם אותו עם שם הרחוב המומצא. ראש מועצת אפרת, עודד רביבי, הסתקרן, חיפש בווייז וגילה שהרחוב אכן נקרא כך באפליקציית הניווט, אף שרשמית זה לא שמו, כי אין לו שם. הוא פנה לווייז, אבל בחברה, ששייכת לגוגל, לא הסבירו לו איך זה קרה ולא טיפלו בפנייתו. החברה גם לא הגיבה לתוכנית “יהיה בסדר” בגלצ, שדיווחה היום על הסיפור.

שמות הרחובות בווייז לקוחים ממקורות שונים, בהם שירותי מפות מקצועיים כדוגמת “מפה”, ומהיישום הווייזי, ~~הוויקיפדי~~ הוויקי במהותו, “עורך המפה“, שדרכו משתמש ווייז יכול לתרום ולערוך תכנים. כך, כנראה, הכניס אותו בעל עסק את השם “שדרת האחוזה” לווייז, ומאחר ששדרת האחוזה היא שביל עפר צדדי ללא שם בישוב קטן, היא הצליחה לחמוק מעיניי קהילת המיפוי, מה שלא סביר שהיה קורה אם מישהו היה מנסה לתת שם, או לשנות שם, לרחוב גדול בישוב גדול. בנוסף, כפי שהסביר בפייסבוק של “יהיה בסדר” מעין בן-דרור, שציין שהוא “כותב בשם קבוצת מנהלי האיזור בוייז שיושבים שעות ובודקים כל פניה ופניה וגם מאזינים לכם עכשיו.. [בשידור בגלצ; ע”ק]”, “לכל רחוב ישנה רמת נעילה…כבישים מרכזיים נעולים ברמה גבוהה יותר וכו'”.

בן-דרור הסביר כי הפתרון לשיום השקרי פשוט: “כל שעליו (או על כל משתמש אחר) לעשות הוא ללחוץ לחצן ימני-בעיה במפה. יש סיכוי מצוין שייענה עוד באותו היום או מקסימום למחרת…”.

בשנה שעברה גילתה הגולשת עדן קפלן בקבוצת הפייסבוק “כועסים בכעסך” כי בית הספר הדו-לשוני בירושלים, שפעילי להב”ה שלמה הציתו, מכונה בווייז “בית הספר הדו לשוני ימח שמם”. ווייז לא הגיבו לי עד היום, אבל “הארץ” דיווח אז שווייז מסרה שהנושא הובא לתשומת לבה ותוקן מיד, וכי מקור בחברה אמר שהכתובת נוספה על ידי אדם שהיתה לו סמכות להוסיף כתובות לאפליקציה ושאותו משתמש נחסם כעת.

עוד בית ספר שזכה להתנכלות בווייז הוא אבני חושן בשוהם, שמכונה בווייז “הבני חושן הבית ספר המחורבן”, כפי שדיווחה היום הגולשת גל אבירן בפייסבוק של “יהיה בסדר”.

29 בפברואר, 2016 | בנושאים: פראייר.נט | 5 תגובות

אחד לא פשוט מבקש ממעצבים גרפיים שיעשו לו פוטושופ ויורידו לו את הפלאפון מהתמונה

ירדן (בדיתי את שמו והסתרתי בכתמים סגולים את תמונתו) נכנס לקבוצת הפייסבוק הסגורה “אגודת המעצבים הגרפיים”, העלה תמונה שלו עם חברה ושאל: “מישהו יכול לעזור לי בפוטושופ ולהוריד את הפלאפון מהתמונה? להשאיר רק תאנשים”.

עוד בנושא:
• מה שעלול לקרות כשמבקשים מזרים באינטרנט לעשות לכם פוטושופ לתמונה
• אומת הרשת מטרילה צלם שפיטשפ מטוס לתצלומו שזכה בתחרות

ירדן לא הציע תשלום עבור העבודה, שאינה משימת פוטושופ פשוטה – הוא וחברתו מצולמים כשהיא מחזיקה טלפון בקדמת התמונה, שמסתיר את ידה וחלק משמעותי מהחזה של שניהם. אחרי תגובה מועילה וחצי הגיע גל ההטרלות, כנהוג. הפוסט המקורי נמחק בינתיים.

פרס הטרול המצטיין

גל ממליה הגדיל להטריל – הוא הוריד את הפלאפון, בדיוק כפי שירדן ביקש, אבל אז הקטין את התמונה ושתל אותה מסך הפלאפון בתמונה המקורית.

כשירדן ביקש “ישלך בלי הנייד? בבקשה”, ממליה התעלה על עצמו – הוא הוריד את הפלאפון, אבל שתל את התמונה הקטנה במקומו.

ואז:

ואז!

(הלשין: אוהד ביקובסקי)

29 בפברואר, 2016 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

הצרות שהלייקים החדשים בפייסבוק יעשו לעיתונאי תרבות הרשת

הלייקים החדשים לפי חוף לוגסי ומלכה לוי, דרך מזבלה

גילעד נס:

רחמנות על העיתונאים שיאלצו לכתוב מעתה שהפוסט אותו העתיקו מפייסבוק קיבל 243 לייקים, 864 “אהבתי”, 216 “חה חה”, 854 “וואו”, 21 “עצוב”, 352 “כועס” ו-392 שיתופים.

ויטה קיירס:

“…הפוסט הוויראלי שותף על ידי למעלה מעשרים אלף גולשים, קיבל מאות לייקים ו-26 לב, 38 סמיילי צוחק, 2 סמיילי בוכה, 65 סמיילי אדום כועס ו-19 סמיילי שוק”.
(בקרוב בכתבות תרבות הרשת שלכם).

28 בפברואר, 2016 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

זכות השתיקה של אפל • דמותה של נפרטיטי נגנבה מהמוזיאון! » האחראי על האינטרנט

זכות השתיקה של אפל

לשכת החקירות הפדרלית (FBI) רוצה לחדור לאייפון ששימש את אחד היורים במתקפת הטרור בסן ברנדינו בדצמבר שנה שעברה. השיטה שבה FBI מתכוון לנסות לחדור לטלפון היא הזנת סיסמאות ברצף, עד למציאת הסיסמה הנכונה, מה שמכונה מתקפת כוח-פראי (brute force attack). אלא שמערכת ההפעלה שעל הטלפון האמור מכילה מנגנון הגנה, שיגרום למכשיר למחוק את המידע השמור עליו אחרי עשרה נסיונות להיכנס עם סיסמאות שגויות. לא ידוע אם בעל הטלפון הפעיל את מנגנון ההגנה הזה או לא. אפל מסרבת לסייע ל-FBI, בטענה שהדבר צריך להיעשות, אם הוא צריך להיעשות, דרך חקיקה שתבהיר את חובתה לשתף פעולה בחדירה לטלפון של משתמש, תקדים מסוכן מבחינת פרטיות וזכויות אזרח.

FBI רוצה שאפל, יצרנית הטלפון, תכתוב לה מערכת הפעלה חדשה, שלא מכילה את ההגנה הזאת, ו-FBI תתקין אותה על הטלפון. כדי להתקין את מערכת ההפעלה הנכה על האייפון האמור, אפל תצטרך לחתום על מערכת ההפעלה באמצעות החתימה הדיגיטלית שלה, שמאשרת שהיא היוצרת של מערכת ההפעלה, והיא מאשרת שמערכת ההפעלה הזאת בטוחה לשימוש. בלי החתימה האלקטרונית, לא תתאפשר התקנה של מערכת ההפעלה על המכשיר.

הנקודה האחרונה היא זו שעלולה לסבך את FBI עם התיקון הראשון לחוקה האמריקאית. התיקון מגן על חופש הביטוי של אנשים, וגם של חברות. מאז תיק ברנסטין נגד משרד המשפטים, גם קוד מחשב, כולל תוכנות, נחשב לביטוי שיש עליו הגנה (התיק נגע למאמר מדעי על הצפנה, כולל אלגוריתם הצפנה ותוכנה שמיישמת אותו בשם Snuffle, שסטודנט בברקלי בשם דניאל ברנסטין רצה לפרסם ב-1995. משרד המשפטים ניסה להגביל זאת, בטענה שמדובר בעבירה על חוק יצוא נשק ותקנות המסחר הבינלאומי בנשק. ברנסטין ניצח עם הטיעון שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי שלו).

הטיעון הוא ש-FBI מבקש מאפל לכתוב תוכנה שהיא לא מאמינה בה, כלומר להביע ביטוי מאולץ (compelled speech) – לומר דבר שהיא לא מסכימה לו, מה שמהווה פגיעה בחופש הביטוי שלה. הטיעון החלש יותר הוא עצם כתיבת התוכנה – בית המשפט כל הזמן מחייב אנשים וגופים לביטוי מאולץ כמו חשיפת שמות של שותפים לפשע, חשיפת קוד של כספת שיש בה מסמכים שקשורים לפשע וכד’. הטיעון החזק יותר הוא החתימה האלקטרונית. “המקבילה האנושית לחברה שחותמת על קוד היא להגיד, ‘אנחנו מאמינים שהקוד הזה בטוח להרצה עבורך’. לכן אני חושבת שכשאתה מכריח את אפל לחתום קריפטוגרפית על התוכנה, יש לזה היבט קומוניקטיבי, שאני חושבת שלהכריח אותם לעשות זאת מהווה אילוץ ביטוי”, אמרה לוויירד ג’ניפר גרניק, מנהלת זכויות אזרח במרכז לאינטרנט וחברה בבית הספר למשפט בסטנפורד, שכותבת תצהיר ידיד בית המשפט בתמיכה באפל, שיוגש לבית המשפט. “זו המשמעות של החתימה על הקוד – זה להגיד ‘אני חברת אפל ואנחנו תומכים בתוכנה הזאת ואנחנו חושבים שהתוכנה הזאת בטוחה עבורך להרצה’. אז חתימה כפויה בעיניי היא ביטוי מאולץ”.

נייט קרדוזו, עו”ד בארגון הזכויות הדיגיטליות EFF, שכותב גם הוא תצהיר ידיד ביהמ”ש בתמיכה באפל, מוסיף: “בעולם אבטחת המחשבים, החתימה הדיגיטלית היא אישור לא רק שהקוד אותנטי, אלא שהוא מכוון. כשמישהו, לדוגמה, חותם על אימייל עם מפתח ההצפנה PGP שלו ושולח את האימייל, הוא מאשר באמצעות חתימת ה-PGP שהאימייל לא רק נשלח ממנו, אלא גם שהוא התכוון לשלוח אימייל חתום שמיוצג ככזה שהגיע ממנו. אם אפל חותמת על זה, זו הגירסה הממוחשבת של אמירה של אפל, ‘כן, זה אנחנו; כן, התכוונּו לעשות את זה; וכן, זה ייצוג אמיתי של הרצון שלנו'”.

דמותה של נפרטיטי נגנבה מהמוזיאון!

הפרוטומה של נפרטיטי, אשתו הראשית של מלך מצרים פרעה אחנתון באמצע המאה ה-14 לפני הספירה, נוצרה כנראה לפני כ-3300 שנה, ב-1345 לפנה”ס, על ידי הפסל תותמוס (Thutmosis), פסל החצר של אחנתון. משלחת ארכיאולוגים גרמנית בראשות האגיפטולוג היהודי הגרמני לודוויג בורכהרד מצאה אותה ב-1912 בסדנה של תותמוס באל-עמארנה שבמצרים, ולקחה אותו איתה לגרמניה. כמו במקרים דומים אחרים, גם כאן יש עימות בינמדינתי, כשהמצרים דורשים מהגרמנים מאז שנות ה-1930 להחזיר את הפסל, שהוא חלק מהמורשת שלהם, משום שהוא נגנב בעורמה, והגרמנים טוענים שלקחו את הפסל כדין.

הפרוטומה של נפרטיטי נמצאת עד היום בגרמניה, ומוצגת כיום בחדר משלה במוזיאון החדש (Neues Museum) בברלין, שם נאסר על המבקרים לצלמה. האמנית הגרמניה-עירקית נורה אל-באדרי (Nora Al-Badri) והאמן הגרמני יאן ניקולאי נלס (Jan Nikolai Nelles) טוענים שנכנסו באוקטובר שנה שעברה נכנסו למוזיאון וסרקו בחשאי את הפסל – סרטון שפרסמו מציג אותם לכאורה נכנסים למוזיאון וסורקים אותו עם חיישון קינקט של אקבוקס 360, שמוצמד לגופה של אל-באדרי ומוסתר על ידי צעיף. שלושה חודשים אחר כך, הם שחררו לחופשי את קובץ סריקת התלת-ממד, שאותו יכול כל גולש להורידו ולהדפיס לעצמו נפרטיטי משלו, מאתר הפרויקט שלהם, “נפרטיטי האחרת“, או מקובץ הטורנט שלו.

האמנים השיקו את הפרויקט שלהם בכנס אבטחת המידע, הקריפטוגרפיה והפרטיות השנתי המפורסם Chaos Communication Congress. המטרה היתה למסגר את הפרויקט שלהם כמעשה של הדלפת מידע וכלשון אתרם, “התערבות אמנותית”, ולמתג את הנויס מוזיאום כמוסד שמרני שמנסה לשמור על המידע שבידיו מפני הציבור – המוזיאון סרק את נפרטיטי אך לא שחרר את הקבצים, בעוד המוזיאון הבריטי הזמין את הציבור לסריקתון כדי שיסייעו לו להנגיש את יצירותיו לקהל הרחב בתלת-ממד, הסמית’סוניאן מפעיל פורטל מודלי תלת-ממד של יצירות, והמטרופוליטן מספק חלק מהיצירות שלו לתלתפסה בקהילת התלת-מימד ת’ינגיוורס (#, #).

בעקבות חשיפת הפרויקט, האמנים קיבלו פניות מאנשי עסקים, שתהו אם מותר להם להשתמש בהדמיית התלת-ממד ליצור מזכרות בדמותה של נפרטיטי, ובאוניברסיטאות מצריות, שביקשו את המידע למטרות אקדמיות. בשני המקרים התשובה חיובית, לפחות מבחינת האמנים, ששחררו את הקבצים ברשיון החופשי CC. כפי שהבטיחו באתרם, “נפרטיטי חוזרת למקום שבו נמצאה. לראשונה מאז הפסל נחפר ונגנב לפני למעלה מ-100 שנה, הפריט האיקוני יוצג בקהיר” – עותק של הפסל תלותפס ומוצג באוניברסיטה האמריקאית בקהיר.

“הראש של נפרטיטי מייצג את כל שאר מיליוני הממצאים שנגנבו ונבזזו בכל רחבי העולם, מה שקורה כרגע, למשל, בסוריה, עירק ומצרים”, אמרה אל-באדרי לבלוג האמנות “הייפראלרג’יק”. “ממצאים ארכיאולוגיים כזכרון תרבותי מקורם על פי רוב מהדרום התרבותי; עם זאת, מספר רב של פריטים חשובים נמצאים במוזיאונים מערביים ואוספים פרטיים. עלינו להתמודד עם העובדה שמבנים קולוניאליים ממשיכים להתקיים היום וממשיכים לייצר את המאבקים הסימבוליים המובְנים”.

פול דוקרטי (Paul Docherty), אמן שיחזור היסטורי בתלת-ממד עם יותר מ-30 שנות נסיון אקדמי ומסחרי בתחום גרפיקת התלת-ממד, שיצר מודל תלת-ממד של פרוטומת נפרטיטי מתצלומים באמצעות פוטוגרמטריה, חושד שאל-באדרי ונלס לא סרקו את הפסל כפי שטענו, אולם טוען שהמודל שהפיצו מדויק מאוד. הוא נותן סקירה טכנית מעמיקה בבלוגו להוכיח את טענתו, ומעלה השערה שלפיה השניים השיגו קבצים מהסריקות המורשות של הפסל – באמצעות פריצה לשרת (מרמזת לכך כתובת אתר הפרויקט, “Nefertiti Hack”, אם כי האק לא חייב להיות במשמעות של פריצה אלא במשמעות של התעסקות של חובב בתחביבו) או קבלתם מגורם בעל גישה – והורידו את איכותם מהרמה של סורקים איכותיים של מוזיאון בתנאים אופטימליים לרמה שתואמת את איכות הסריקה של קינקט מוצמד לגוף שסורק פסל דרך מגן זכוכית תוך כדי תנועה של האדם הנושא את הסורק.

(דרך תומר ליכטש)

שודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

27 בפברואר, 2016 | בנושאים: האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | 3 תגובות

פרסומת של 17 דקות לפייסבוק ישראל // רן הרנבו

רן הרנבו

לא יודע איך ישבתי ובזבזתי שבע עשרה דקות שלמות על כתבת הפלסטיק של אולפן שישי על פייסבוק, סניף ישראל. מסמך מדהים. כתבת ערוץ 2 קלאסית – קלישאות אינסוף, דילוג קליל ומחופף על כל מה שאכן נדרשת לו עין עיתונאית, שאלות חשובות שמקבלות תשובות מרגרינה ולאף אחד לא איכפת, בטח לא לכתב. מוזיקה קלה, עריכה כיפית, קייטרינג והייטק שמייטק הכל על הכיפאק, מי רוצה רוסטביף? איזה כיף זה ערוץ 2 בחיי. גם חדשות זה בסך הכל אנטרטיינמנט. שיהיה בסבבה העיקר.

אז ככה. פייסבוק ישראל היא חיה יוצאת דופן עבור פייסבוק העולמית. יש בתל אביב מרכז פיתוח משמעותי, הראשון אי פעם של פייסבוק מחוץ לסיליקון ואלי. פייסבוק היא חברת הטכנולוגיה החשובה בעולם והיא רכשה בישראל כבר שלוש חברות – כמות חסרת תקדים. היא פעילה מאוד, ולמעשה עשתה הימור יפה וחשוב על יכולות הפיתוח בארץ. זאת הסיבה שיש בתל אביב משרד גדול כל כך. המפתחים, שהם הלב של כל הסיפור, לא מדווחים למנכ”לית המקומית, עדי סופר-תאני, שמנהלת את סניף המכירות הלוקאלי של פייסבוק בארץ. אבל את מי מעניינים הפרטים השוליים האלה כשאפשר לדבר על נפלאות האופן ספייס ליד החלון עם הנוף, על היתרונות בישיבה משותפת כאילו המציאו אותה הרגע ממש. מפתחים זה לא לפריים טיים.

עוד עניין. פייסבוק מנהלת מדיניות עריכה תמוהה ואגרסיבית ומעוררת ביקורת חריפה מאוד בעולם, בטח במקום טעון כמו ישראל. לאחרונה נסגרו פה שרירותית עמודים שביקרו יחסי הון שלטון, המצב הישראלי-פלשתינאי מעורר שאלות משמעותיות בנוגע למדיניות האכיפה, והנהלת פייסבוק בארץ מסרבת להגיב על כל הנושא כבר חודשים, מתגוננת בעזרת משרדי יחץ. כשהכתב יוצא ידי חובה ושואל על הנושא (חדשות 2 לא באמת נכנסים לזה, כמובן; נראה שמישהו ביחץ עשה את העבודה שלו), עונה מנכלית פייסבוק – בשיא הנונשלאנט – שזה בכלל לא מדיניות שנקבעת בישראל, אלא באירלנד (אבל אלה טובי האנשים, 24/7, לא נסבול הסתה, בלה בלה בלה). גאוני. איך לא תסבלו הסתה אם אין לכם אף מילה בנושא? למה אתם מתחבאים כבר חודשים אם זה בכלל לא בשליטתכם? ולמה זה לא בשליטתכם? את הכתב זה לא ממש מעניין.

גם על מדיניות המיסוי של פייסבוק הוא מקבל את אותה התשובה (לא אנחנו. אירלנד. עובדים על פי החוק. אירלנד, כאמור. בלה בלה בלה). סבבה, העיקר ששאל. אפשר לסמן וי ולעבור לאיזה סטארטאפ מגניב. לא באמת נצלול לענייני מיסוי עכשיו הרי.

אז אם פייסבוק בארץ לא באמת אחראים על שום דבר שקורה בארץ (חוץ מלמכור פרסום כמובן), למה לתת שבע עשרה דקות של כלום ושום דבר על כלום ושום דבר? ככה נראית עיתונות מבית מדרשו של ערוץ 2. ללכת ליד הבלאגן, לא באמת לגעת.

שבע עשרה דקות של יחסי ציבור נטו בפריים טיים, ערב שישי, עם תמונות נוף מהשלוש קומות של פייסבוק בלב תל אביב וימבה שביעות רצון של המראיין והמרואיינים שהצליחו לדבר על כל מה שציפו מהם ולא להגיד שום דבר. אה, רגע, אולי גם יבנו קומה רביעית, פששששש, סקופ אדיר. בחזרה אלייך לאולפן, קושמרו. מחר יהיה חם ומגניב.

רן הרנבו הוא יזם. הפוסט התפרסם במקור בגירסה שונה מעט בפייסבוק שלו

25 בפברואר, 2016 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

עתיד התקשורת: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו: צפו:

מגזין “כותרת” של החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב ואתר “העין השביעית” פרסמו את “מגמות 2016“, פרויקט שבו ראיינו אנשי תקשורת, ניו מדיה וטכנולוגיה על “המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות”. נועה בן-נתנאל ראיינה אותי לפרויקט הזה, הנה הכתבה בכותרת ובהעין השביעית. אחרי הקיפול – הראיון המלא.

להמשך קריאה

24 בפברואר, 2016 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

באילו כלי תחבורה ניסע אל העתיד? • איך תיראה התקשורת המקוונת? • זהירות מחברת הסלולר החדשה פרטנר » רבע לדיגיטל

לילי דאי נוסעת בזמן עם כלי תחבורה עתידיים ועתידניים • רועי כ”ץ לא חושש מהעתיד המקוון של העיתונות • זהירות מחברת הסלולר החדשה פרטנר

דיגיתונות

ההבטחה של הרשת לעיתונות לא התקיימה, טוענת העיתונאית הוותיקה רותי יובל בראיון ל”העין השביעית” ו”כותרת”: “בניגוד לציפיות שנולדו יחד עם עיתונות הרשת, המהפכה הטכנולוגית לא יצרה עולם של כוח מבוזר, להיפך: המחקרים מלמדים שלמרות ריבוי הערוצים החדשניים, חדשות עדיין מיוצרות ומופצות בעיקר על-ידי אמצעי תקשורת מסורתיים – מידע הממוחזר אחר כך בבלוגים וברשתות החברתיות”.

ראיינּו בתוכנית את העיתונאי רועי כ”ץ, יו”ר כנס Digit לעיתונות אונליין, שלא מסכים עם הטענה הזאת. לטענתו, אנשים משתמשים ברשת לדווח על התרחשויות, לעתים באופן בלעדי, למשל מהמתרחש בסוריה, מקום שעיתונאים מכלי תקשורת מסורתיים לא נכנסים אליו מחשש לחייהם. זה נכון שהיינו רוצים לראות שם עיתונאים מקצועיים ובעלי נסיון וידע, אבל זה לא תמיד אפשרי, ומוטב לקבל עדכונים חובבניים מאשר לא לקבל כאלו כלל.

כנס דיגיט יתקיים ב-4.4.2016. מועמדים לפרס דיגיט לעיתונות מקוונת לשנת 2016 אפשר להציע עד ה-15.3.2016 באתר הכנס.

עוד בנושא: ראיון עם עמית סגל על נוכחות הרשת שלו כעיתונאי

מסע כמעט בזמן

“כל ירושלמי וירושלמית יודעים בחוש שקיים פער בלתי-מוסבר בין התחבורה הציבורית בירושלים לבין המציאות”, כותבת לילי דאי בדברי ההקדמה להרצאה “התחבורה הציבורית בירושלים בראי המדע הבדיוני והפנטסיה” של “הרחפת הקלה – התא הירושלמי למד”ב ופנטזיה“, שתיערך הערב ב-20:00 בירושלים. “קווים שמופיעים ונעלמים, שמות תחנות ממימדים מקבילים שצצים בכריזה ותזמונים שהם פנטזיה טהורה – מדובר בבירור בכר פורה ליצירות מדע בדיוני ופנטזיה לאורך הדורות. בהרצאה ננסה להסביר את הפער הזה, נסקור את השחקנים המרכזיים בתחום התחבורה הציבורית בירושלים (ביניהם אגד, סיטיפס ונדמה לנו שגם הבונים החופשיים), נדבר קצת על אופציות התחבורה שקיימות במדע הבדיוני וננסה להעלות הסברים למצב הקיים, קווי זמן חלופיים ואפשרויות לעתיד”.

בראיון למפיק התוכנית עומר אלוני נותנת דאי הצצה לעולם התחבורה העתידית והעתידנית.
האם דמיינו לפני עשר שנים שהרחובות יתמלאו באופניים חשמליים, קורקינטים והאברבורדס?
“לפני עשור כבר לא כל כך. בשנות ה-70′-80′-90′ היה מין חזון של שנות האלפיים שבו הכל היה באוויר: רחפות, כמו ב’בחזרה לעתיד’ – הסקייטבורד המעופף. עכשיו מפתחים אותו, אבל בתור מחוווה לסרט. אף אחד לא לוקח ברצינות את הרעיון של סקייטבורד מעופף ככלי תחבורה מציאותי. גם לגבי מכוניות מעופפות, יש יותר הבנה על הסיבוכיות שזה יגרום. אופניים חשמליים זה דבר אחר. סגן ראש העיר ירושלים אמר שהתכנית שלהם היא לחבר באופניים את כל תחנות הרכבת כדי שאנשים יוכלו להגיע הלוך ושוב. ומה עם קהל מבוגר יותר? בחזון שלו יהיו שם קורקינטים חשמליים שיוכלו לקחת אישה בת 80. בוא נגיד שאני לא רואה את זה קורה אבל מסתבר שאנשי העשייה דווקא כן. כשמדברים על אנשי העשייה הם מאוד ממוקדים בתחבורה ציבורית – להוציא את המכוניות הפרטיות מהבתים ולפתח את התחבורה הציבורית. השאלה היא איך עושים את זה ואיך יוצרים תחבורה ציבורית שהיא יעילה ונוחה יותר. המודלֹ מציע פתרונות שחלקם מיושנים ואף אחד לא לוקח אותם ברצינות. אבך יש כאלה שכן – טכנולוגיות עם מגנטים ודברים כאלה, שתל אביב תהיה הפיילוט למין מערכת כזאת, משהו שמדברים עליו בסין, אני לא יודעת כמה ברצינות, זה אוטובוס שנוסע בדרכים ומכוניות פרטיות עוברות מתחתיו. רכבות מהירות, קלות, אמצעי תחבורה תת קרקעיים, לפנות את התחבורה מהרחובות”.

נחזור מיד אחרי דיווח תנועה מגלגלצ:

מנהרת דנינו שוב פתוחה לתנועה לכל תשעת הכיוונים אחרי ניקוי דליפת פלזמה. צומת הרחובות תובל-שפר נסגר עד להודעה חדשה בגלל תאונת מצלמות רובוטיות. נתיב תעופה גאמא עמוס ממפלט גוטפרוינד ועד כיס אוויר תומרקין בגלל רחפנים. ענבל הבן תזמן לנו 25 דקות, תודה לענבל הבן.

האם בכלל נצטרך תחבורה בעתיד? לא נהיה ממוקמים פיזית ונסתובב במרחב הווירטואלי?
“זה בהחלט זרם משמעותי של מדע-בדיוני שמאמין בזה. מציאות וירטואלית, מסעות שהם מתוך נוחיות ביתך. אבל אני חושבת שלפחות כרגע יש המון המון כלים שעוזרים לי כבר לעשות את זה ועדיין אנחנו רואים שחברות לא ממהרות לתת לאנשים לעבוד מהבית. למרות שזה יחסוך המון כסף, חברות עדיין רוצות שתגיע פיזית למשרד. זה לא בלי סיבה, יש משהו ביכולת לקפוץ אל אדם ולדבר איתו פנים מול פנים. יש משהו בלנהל ישיבה פנים אל פנים שהוא כנראה עובד יותר טוב מהדרך הווירטואלית. כלומר, עדיין לא הגענו לרמה הטכנולוגית שתאפשר להחליף את המפגש האנושי. אם נגיע לרמת ההולוגרמות שנוכל לשבת בישיבה אחד מול השני אבל כל אחד בביתו, אז זה אולי יהיה אפקטיבי”.

עוד בנושא: גוגל מנסה להפוך נהגים לנהגי מוניות. ראיון עם איילה צורף

תודה ושלום ואל תבואי לי בחלום, פרטנר

התחרות בשוק הסלולר וכניסתן של חברות סלולר קטנות היטיבה עם הצרכנים כשהורידה את מחירי חבילות התקשורת. אבל איציק בנבנישתי, מנכ”ל אורנג’, אחת מהגדולות, אמר בכנס גלובס ביולי אשתקד: “ענף הסלולר ממש לא הפך לכל כולו בנושא המחיר. המחיר חשוב לצרכן והוא צריך לקבל מחיר טוב, אבל מאחורי המחיר צריך להיות שירות טוב – זה הכי חשוב. הציבור הישראלי היא ציבור רגיש מאוד ומעוניין מאוד לקבל מחיר טוב – אבל עם שירות מצוין. הצרכן הישראלי הוא לא טיפש”.

אתם לא אשמים, אבל הדפדפן שלכם לא תומך באייפריימים

בשבוע שעבר קמה בישראל חברת סלולר חדשה, פרטנר. מחיריה לא מהטובים בשוק, והשירות שלה – הנה מבחר תלונות מדף הפייסבוק מהימים הראשונים לפעילותה:

• “מסרתי מכשיר לתיקון , ויאמרו תוך 3 ימים המכשיר יתוקן לא לפני שתקבלי הצעת מחיר מסודרת , וחולפים לה הימים ומגיע היום הרביעי ועדיין לא תיקנו”
• “התמיכה התכנית של האינטרנט יענו מתי שהוא?או שאני פשוט אמות לי על הקו?”
• “יש לך שירות מבזה ומזלזל בלקוחות אני מחכה חודש וחצי כדאי לדבר עם נציג אולי אין לך כבר פניות ציבור!!!!!!!!!!!!”
• “אחרי המתנה של 10 דקות לנציג השיחה פשוט נותקה”
• “משום מה פרטנר היקרה גובה ממני תשלום על קו שמעולם לא היה פעיל! אני דורשת לנתק את אותו קו דמיוני מייד ולהשיב לי את הכסף שגביתם”

אני ממליץ להישאר עם החברות הוותיקות ולא להיגרר להרפתקאות עם פרטנר, עד שנבין אם מדובר בחברה יציבה, אמינה ושירותית, או כזו שתגבה מחירים מוגזמים, תקטוף תארים מפוקפקים כמו שיאנית התלונות במועצה הישראלית לצרכנות, ויום אחד פשוט תיעלם.

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. לפניות: reva@room404.net

23 בפברואר, 2016 | בנושאים: רבע לדיגיטל | להגיב זה מגניב

כתבה: שרה נתניהו; העתביק: שלמה צזנה

הכתב המדיני של ישראל היום מדווח היום + תמונה על פגישה של שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה.

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים. “שוחחנו על אהבתנו המשותפת: סיוע לילדים ובהם ילדים במצוקה,” אמרה נתניהו, “זה היה מפגש מעורר השראה עם אישה מדהימה, שמהווה דוגמה ומופת ליכולת האנושית להפוך את העולם לטוב יותר”.

הגעתו של האייטם הזה לעיתון היא לא הדבר המביך ביותר בו.

האייטם התפרסם אמש בדף הפייסבוק הרשמי של נתניהו, לא של שרה אלא של בעלה, בנימין, שמקדיש באחרונה את הפייסבוק שלו (הפוליטי, לא הממלכתי) לפגישותיה של אשתו.

גם זה לא שיא המבוכה בו.

האייטם מורכב מדיווח קצר של הכתב צזנה על זהותה של האישה שאיתה נפגשה נתניהו, פועלה ונסיבות הפגישה, ולאחריו ציטוט של נתניהו. אבל גם הדיווח הקצר של הכתב הוא ציטוט של נתניהו, שצזנה, או עורכיו, הוציאו מחוץ לגרשיים כדי שהאייטם לא יהיה מורכב אך ורק מציטוט של שרה נתניהו, ולא טרחו אפילו לשכתב אותו.

המקור:

נפגשתי הערב עם כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה ובמסגרת זו הקימה למעלה מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

ההעתק:

שרה נתניהו נפגשה אתמול עם פעילת זכויות הילדים כריסטינה נובל, המבקרת השבוע בישראל לקראת צאת הסרט המתאר את קורות חייה. מתוך סיפור חייה הקשה וכנגד כל הסיכויים, החליטה כריסטינה להקדיש את חייה להצלת ילדים במצוקה, ובמסגרת זו הקימה יותר מ-100 בתי מחסה ברחבי העולם, שסייעו ליותר מ-700 אלף ילדים.

כן, זה הדבר הכי מביך בו. אתם רוצים להיראות עיתונות אמיתית, לפחות תשימו את האיפור כמו שצריך.

22 בפברואר, 2016 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

עצה למתרגמים: תנו לגוגל טרנסלייט לתרגם את הטיוטה הראשונית

אני מתרגם פה ושם עברית-אנגלית ואנגלית-עברית, בעיקר טקסטים עיתונאיים. גוגל טרנסלייט הוא כלי עבודה שימושי, שעוזר למצוא מילים שאני לא מכיר, מילים נרדפות לחידוד הדיוק של התרגום, לבירור ההגייה של מילה או שם (אייקון הרמקול) ועוד.

אף שגוגל טרנסלייט לא מספיק טוב (עדיין?) בשביל לתרגם טקסטים שלמים, הוא עושה עבודה טובה במקומות שבהם אין הרבה מקום לטעויות. כשיש לי מסה של טקסט לתרגם, אני מכניס לשם את הטקסט במלואו, מעתיק את תרגום המכונה ומשתמש בו כטיוטה ראשונית.

יוצא שבמקום לעשות עבודת תרגום טקסט מאפס, אני עושה עבודה של עריכת תרגום, גם אם הוא רשלני וברמה נמוכה. זה חוסך את זמן העבודה השחורה של תרגום המובן מאליו, ומפנה לי אותו להשקיע בתרגום הדברים שדורשים מיומנות אנושית.

22 בפברואר, 2016 | בנושאים: שיפצורי חיים | 7 תגובות

אוברX מציעה הסעות בתימחור-דינמי, בדיוק כמו מוניות שירות

חברת אובר מפעילה באובראיקס, שירות הנסיעות בתשלום על ידי מכוניות פרטיות, אלגוריתם של תימחור-עומס (surge pricing), הגדלה דינמית של תעריף הנסיעה במועדים של ביקוש גבוה לנסיעות, כמו בשעות שיא ובאירועים מיוחדים. לטענת החברה, התימחור המוגדל מהווה תמריץ לנהגים לאסוף נוסעים, וכך מגדיל את ההיצע כדי לעמוד בביקוש. הנוסעים יכולים לבחור לשלם את המחיר הרגיל והמפוקח של מונית, ולחכות עד שאחת כזו תגיע, אם תגיע, או להסכים לשלם מחיר מוגדל ולקבל אובראיקס תוך זמן קצר יותר.

שר התחבורה ישראל כץ (ליכוד) מתנגד להכנסת שירות אובראיקס לישראל, בטענה שהדבר יפגע בנהגי המוניות, שהם כוח משמעותי במרכז הליכוד. על הנייר, מחיר הנסיעה במוניות מפוקח, אבל בפועל התימחור הדינמי כבר פועל כאן. נהגי מוניות רבים דורשים מהנוסעים תעריף מופקע, ומסרבים לגבות מחיר לפי התעריפון הרשמי של משרד התחבורה או להפעיל מונה, שבדיוק התקלקל או לא עובד או עזוב אותך או תרד מהמונית אם לא מתאים לך; ונהגי מוניות שירות בינעירוניות רבים לא מוכנים לצאת מהתחנה לפני שהמונית מלאה, אלא אם הנוסעים מסכימים לחלוק ביניהם את מחיר הכרטיסים של הנוסעים החסרים.

21 בפברואר, 2016 | בנושאים: שירות לקוחות | תגובה אחת

לדף הבא →