נתוני מיצ”ב מוצגים מהיום באתר חדש ⏲️ שוברים אמברגו
רוצים לקרוא על השקת אתר “מיצ”ב ברשת”, שבו הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך תציג את נתוני מצ”ב באתר אינטרנט? הקומוניקט נשלח באמברגו לפרסום עד 16:00 “כדי לאפשר לכם [העיתונאים] להכיר וללמוד את האתר”, אבל אני לא הסכמתי לשום אמברגו.
תזכורת: הנחיתו עליכם אמברגו מבלי שהסכמתם? שלחו את החומר אל ת”ד 404 ואפרסמו כאן.
מרחיבים את השקיפות לציבור – ראמ”ה משיקה את האתר “מיצ”ב ברשת” – מהיום נתוני מיצ”ב באתר אינטרנטי נוח, ידידותי ומקיף
אמברגו עד השעה 16:00
כדי לאפשר לכם להכיר וללמוד את האתרמרחיבים את השקיפות לציבור
ראמ”ה משיקה את האתר “מיצ”ב ברשת” – מהיום נתוני מיצ”ב באתר אינטרנטי נוח, ידידותי ומקיף
לראשונה, מוצגים באתר נתוני האקלים החינוכי של בתי הספר בחטיבה העליונהמנכ”ל משרד החינוך, שמואל אבואב: ” משרד החינוך עושה היום צעד נוסף בהגברה ובהעמקה של השקיפות לציבור בישראל . האתר “מיצ”ב ברשת” ינגיש בעבור אנשי חינוך, חוקרים והורים מידע חינוכי שיוכל לשרת אותם באופן מהימן, נגיש וידידותי. במהלך הימים הקרובים המשרד ירחיב את מערך השקיפות כאשר הוא יפרסם מגוון רחב ונוסף של נתונים אודות מערכת החינוך . אני מאמין שבאמצעות הרחבה של השקיפות נוכל לתת לציבור תמונה רחבה ומקיפה אודות פעילותה של מערכת החינוך בישראל”.
הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ”ה) משיקה היום, ב’, את האתר “מיצ”ב ברשת”. האתר החדש מציג את נתוני המיצ”ב של בתי הספר בכל שלבי הגיל באופן מהימן, נגיש, ידידותי ואינטראקטיבי.
ב”מיצ”ב ברשת” אפשר לאתר בית ספר ולראות את נתוני המיצ”ב שלו בהשוואה לנתונים ארציים, לנתוני בתי ספר דומים ולנתוני בית הספר משנים קודמות.
השקת האתר מהווה צעד נוסף בהרחבה ובהעמקה של השקיפות של משרד החינוך והשירות שהוא מעניק לציבור בישראל ולאנשי החינוך.
נתוני המיצ”ב של כל בית ספר נמסרו למנהל/ת בית הספר בדוח מקיף ועשיר שהוכן על ידי ראמ”ה והועמדו לרשות הציבור הרחב באתר משרד החינוך.לראשונה, מוצגים באתר גם נתוני האקלים והסביבה הפדגוגית של בתי הספר בחטיבה העליונה. נתוני האקלים החינוכי הבית ספרי מתייחסים לחמישה נושאים:
שביעות הרצון מבית הספר, יחסים בין באי בית הספר, הוראה, למידה והערכה, חינוך חברתי-ערכי ומוגנות והתנהגות נאותה.המיצ”ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית) הנערך על ידי ראמ”ה, הוא מערכת של מבחני הישגים וסקרי אקלים וסביבה פדגוגית המועברים בבתי הספר:
· מבחני ההישגים נועדו לבדוק באיזו מידה עומדים תלמידי כיתות ה’ וח’ בדרישות תכנית הלימודים בתחומי הדעת שפת-אם, מתמטיקה, אנגלית ומדע וטכנולוגיה.
· סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית נועדו להעריך את האקלים החינוכי והתהליכים הפדגוגיים המאפיינים את בתי הספר, במגוון נושאים כגון יחסים בין מורים לתלמידים,
תחושת מוגנות ומעורבות חברתית. סקרים אלו מועברים לתלמידים ולמורים בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות.הערה:
לצפייה מיטבית מומלץ לפתוח את האתר דרך מחשב.
האתר נמצא בכתובתhttp://meyda.education.gov.il/rama-mbareshet/.
מבצע לט”ו באב 💍 2000₪ מתנה ממילר תכשיטים* (*בכפוף לזכייה בתביעת ספאם)
לכבוד חג מגדלי הפרחים, השוקולטיירים ויצרני התכשיטים היהודי, ט”ו באב, תכשיטי מילר העלו קמפיין מוכר, שבמסווה של המסר הסקסיסטי “נכון שהגבר שלך סתום חחחח אז אנחנו נגיד לו בשמך איזה תכשיט הוא צריך לקנות לך”, מאפשר לזוגות לקבל 2000₪ במתנה. כך תקבלו את הכסף:
1) האישה צריכה להיכנס לעמוד הנחיתה של הקמפיין ולבחור תכשיט מבין התכשיטים המוצגים בעמוד (לא משנה איזה), למלא את שמה ואת שם בן זוגה, ואת מספר הטלפון והאימייל שלו.
2) לסמן שהיא מסכימה למדיניות הפרטיות ולשמירת הפרטים במאגר המידע, אף שמדיניות כזו לא מופיעה בעמוד הנחיתה, ולא נאמר בו דבר על מאגר מידע.
3) לסמן כי “אני ובן זוגי מסכימים לקבל הצעות למוצרים ו/או שירותים בדוא”ל ומסרונים מחברת מילר”.
4) ללחוץ “שלחי”. תוך זמן קצר, בן הזוג יקבל אימייל וסמס פרסומיים שיספרו לו שזוגתו מעוניינת בתכשיט שהיא בחרה בשלב 1.
הפרסומת שתכשיטי מילר ממיילים לבן הזוג
הפרסומת שתכשיטי מילר מסמסים לבן הזוג
5) כעת צריך בן הזוג להגיש תביעה נגד תכשיטי מילר על עבירה על “חוק הספאם” (תיקון סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים)), שלפיו “לא ישגר מפרסם דבר פרסומת” (שהחוק מגדיר כ”מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת”) “באמצעות […] הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת”; וכן “מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות: […] היותו דבר פרסומת; המילים ”פרסומת“ […] אם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – [יופיעו] בכותרת ההודעה; […] שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו”; וגם: “מפרסם המשגר דבר פרסומת באמצעות הודעת מסר קצר יציין בדבר הפרסומת רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב”.
מאחר שבן הזוג לא נתן הסכמה מפורשת לקבל פרסומות, ומאחר שהמילה “פרסומת” לא מופיעה בכותרת ההודעה באימייל, ומאחר שאין בסמס דרכי יצירת קשר עם תכשיטי מילר, ששלחו את ההודעה מהמחרוזת MILLER ולא ממספר טלפון אמיתי שאפשר לכתוב לו או להתקשר אליו – בן הזוג צפוי לזכות בתביעה.
חוק הספאם קובע כי “שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה”. כלומר, פוטנציאלית, התובע יכול לקבל 2,000₪ בסך הכל, בניכוי אגרת בית המשפט לתביעות קטנות והזמן שהשקיע בהגשת התביעה ובהגעה לבית המשפט.
כדאי למהר, משום שהמבצע בתוקף רק עד סוף היום.
אבנים יקרות. תמונה: Eugenia Loli (cc-by-nc)
* האותיות הקטנות: ייתכן שתכשיטי מילר יגיבו לתביעה כזאת בטענה שאם לא היתה הסכמה של בן הזוג, הרי שבת הזוג אשמה בכך, מאחר שהצהירה במפורש ש”אני ובן זוגי מסכימים לקבל הצעות למוצרים ו/או שירותים בדוא”ל ומסרונים מחברת מילר”. אבל (א) תכשיטי מילר מלכתחילה לא ביקשו את ההסכמה מבן הזוג הסוברני; (ב) הם לא ביקשו מבת הזוג לצרף מסמך שמוכיח שהיא מיופת כוח לקבל החלטה זו עבור בן זוגה; (ג) בקמפיין טוענים תכשיטי מילר ש”גברים לא באמת יודעים לבחור מתנות” ולכן מבקשים מבנות זוגם להעביר את פרטי ההתקשרות שלהם כדי ש”אנחנו כבר נרמוז לו איך לשמח אותך”. אם האישה תבקש מבן זוגה מראש את הסכמתו לקבל הודעות פרסומיות מתכשיטי מילר, הוא ישאל אותה לאיזה צורך, הסוד יתגלה וכל הקונספט של הקמפיין יקרוס; (ד) אם תכשיטי מילר יתבעו ממישהי שיפוי על תביעת ספאם שבן זוגה הגיש, וואו, זו מתנת ט”ו באב הכי טובה שאני יכול לאחל לעצמי מתכשיטי מילר, באמת שלא הייתם צריכים.
פניתי לתכשיטי מילר והם ראו את פנייתי, אך טרם מסרו תגובה.
גיווניות בגוגל ואובר, וואטסאפ בלי לחשוף מס’ טלפון, כאילו ש”אמוג’י – הסרט” לא נורא מספיק ועוד 🐱 אמ;לקתי לכם, תקציר ענייני טכנולוגיה ותרבות רשת
עובד גוגל פרסם מסמך נגד גיווניות. החברה תומכת בזכותו להביע את דעתו. בעוד גוגל מתמודדת עם חקירה של משרד העבודה האמריקאי על אפליית שכר נגד נשים (“פערי שכר שיטתיים לרעת נשים פחות או יותר בכל כוח העבודה”, לפי עדות של ג’נט וויפר, מנהלת אזורית במשרד העבודה), מהנדס תוכנה בחברה פרסם ברשתות פנימיות של גוגל מסמך בשם “Google’s Ideological Echo Chamber” (“תיבת ההדהוד האידיאולוגית של גוגל”), שבו הוא טוען נגד יוזמות הגיווניות (diversity) של החברה, וקורא להחליפן בפתיחות לגיווניות אידיאולוגית. מאד’רבורד חשף את קיומו של המסמך וגיזמודו השיג ופרסם עותק מלא שלו.
דניאל בראון, שנכנסה לפני שבועיים לתפקיד סגנית נשיא לגיווניות, אינטגרטי ומשילות בגוגל, כתבה לעובדים שקיוותה להציג את עצמה בעוד שבוע או שבועיים, אך היא נאלצת להקדים את ההיכרות בגלל המסמך המדובר. באימייל ששלחה לעובדים, ושהתפרסם במלואו במאד’רבורד, כתבה בראון: “כמו רבים מכם, מצאתי ש[כותב המסמך] קידם הנחות שגויות על מגדר. […] גוגל נקטה עמדה חזקה בנושא, על ידי שחרור מידע דמוגרפי ויצירת OKR [מערכת השגת יעדים ותוצאות, ע”ק] כלל חברתית של גיווניות והכללה. עמדות חזקות מושכות תגובות חזקות. שינוי תרבות הוא קשה, ותכופות מעורר אי נוחות. […] חלק מבניית סביבה פתוחה והכללתית משמעותו לעודד תרבות שבה אלו שמחזיקים בתפיסות אלטרנטיביות, כולל דעות פוליטיות אחרות, חשים בנוח לשתף את הדעות שלהם. אבל השיח הזה חייב לפעול לצד העקרונות של העסקה שיוויונות שנמצאת ב’קוד ההתנהגות’ שלנו, במדיניויות ובחוקים נגד אפליה”.
“אני בתעשייה כבר זמן רב, ואני יכולה להגיד לכם שמעולם לא עבדתי בחברה שיש לה כל כך הרבה פלטפורמות לעובדים להביע את עצמם”, כתבה בראון. מלבדן, המסמך נידון על ידי עובדי גוגל גם בפלטפורמות חיצוניות וציבוריות. אחת מעובדות החברה, יאנה דוגן, מהנדסת תוכנה שעובדת על שפת התכנות GO, אף הודיעה בטוויטר כי “אם כוח-אדם לא יעשו דבר במקרה הזה, אני אשקול לעזוב את החברה הזאת באמת לראשונה מזה חמש שנים”.
If HR does nothing in this case, I will consider leaving this company for real for the first time in five years.
— Jaana B. Dogan 👀 (@rakyll) August 4, 2017
אובר לא מוצאת אישה שתסכים למנכ”ל אותה. ובינתיים, בשוק המוניות: חברת ניהול הנסיעות אובר, שהעיפה את המנכ”ל המייסד טראוויס קלאניק ומתמודדת עם בעיית סקסיזם והטרדות מיניות, לא מצליחה למצוא אישה לעמוד בראשה, מדווח הוושפוסט. אחת הבעיות באיתור מנכ”לית היא תופעת “צוק הזכוכית” – הנטייה של חברות במשבר למנות נשים לתפקידי הנהגה, מה שמציב אותן בסיכון גבוה יותר להיכשל, לספוג ביקורת ולהיות מסומנות כבלתי כשירות לתפקידים דומים, מאשר לו היו ממונות להנהיג חברה מתפקדת או מצליחה מלכתחילה.
אם רוצים באמת לטפל בחברה ובתרבות הרקובה שנוצרה שם, צריך לארגן מחדש את כל שדרת הניהול ולגייס מגוון של א/נשים תוך הצהרה על מחויבות לתיקון.
— Re: ʚϊɞ (@Shluli) August 6, 2017
אישה שכן נכנסה לחברה, עם משא של ציפיות לשינוי, היא בואוזמה סיינט ג’ון, סמנכ”לית המותג של אובר. אריאנה הפינגטון, מייסדת ההפינגטון פוסט וחברת דירקטוריון באובר, הכירה אותה והביאה אותה לחברה אחרי שזו מילאה תפקידי שיווק בכירים בפפסי, ביטס ואפל. אחת מנקודות השפל שהביאה להדחת קלניק מהחברה – חודש אחרי שגייס את סיינט ג’ון – היתה תיעוד של ויכוח נסער שלו עם נהג אובר שהסיע אותו. לסיינט ג’ון היתה שיחה שונה לגמרי עם נהג אובר שנה לפני שהצטרפה לחברה. המכונית שהגיעה היתה במצב רע, והנהג סיפר שנהגי מונית השחיתו אותה, ושהכסף שחסך ללכת לפסטיבל SXSW להופעה של איגי פופ, המוזיקאי האהוב על אחיו המנוח, ישמש אותו כעת לתיקון המכונית. סיינט ג’ון, שהשתתפה בפסטיבל כראש שיווק צרכני גלובלי של אייטיונז ואפל מיוזיק, היתה בדרך לארוחת ערב עם פופ. היא הזמינה את הנהג להצטרף. בפרופיל שפרסם עליה הני”ט היא אמרה: “זה היה רגע כל כך יפה ואנושי”.
סיינט ג’ון, פופ ונהג האובר שלה
שודרגת לצי המכוניות המתלקחות של אובר. וכדי לשמור על הרעננות, אובר ממשיכה להסתבך, משפט קסם שלא משנה מתי תגידו אותו, הוא נכון. הפעם הוא נכון כי הוול סטריט ג’ורנל דיווח (📁) שאובר השכירה לנהגיה בסינגפור 1000 מכוניות הונדה וזל, דגם שהיצרנית איחזרה בגלל בעיית התלקחויות כבר באפריל 2016, עובדה שמנהלי אובר היו מודעים לה. גם כשבינואר השנה התלקחה אחת המכוניות מיד לאחר שנהג אובר הוריד נוסע – בצירוף מקרים משמח, ללא נפגעים, החברה לא הורידה את הרכבים מהכביש, אלא בחרה לנטרל בהם את המערכת שגרמה לשריפה ולחכות לחלפים הנחוצים לתיקון. ברוח אחוות הקולג’ המאפיינת את החברה, החברה ערכה אירוע לעובדים שעזרו לה להתגבר על “בלגן הווזל”. בשבוע של האירוע המתוכנן, מנהל בחברה הודיע לעמיתיו שיותר מ-65% ממכוניות הווזל טרם תוקנו. בהזמנה לאירוע, שכלל ארוחת ערב, מסז’ ו”שאר שיגועים [shenanigans במקור; ע”ק]”, נכתב כי ההסעה “עשויה להתבצע בווזל”.
להתכתב בוואטסאפ/סיגנל בלי לחשוף את מספר הטלפון. כשאנחנו מדברים על סייבראבטחה בתוכנות צ’ט, אנחנו חושבים על הצפנה מקצה-לקצה, על מניעת העברת נוזקות, על הרשאות לקבצים ולאמצעי קלט – אבל מה לגבי מספר הטלפון שלנו? מי שמקבל אותו כדי לצ’טט בוואטסאפ, סיגנל או טלגרם ונחסם עלול להמשיך לפנות בסמסים ושיחות טלפון, שלא לדבר על לאתר פרטים על הבעלים בחיפוש ברשתות חברתיות ובמדריכי טלפון הפוכים. ג’יליאן סי. יורק, מנהלת חופש ביטוי בינלאומי ב-EFF ועמיתה במרכז לאינטרנט וזכויות אדם באוניברסיטה האירופית ויאדרינה, כתבה בבלוגה: “כאישה, מתן מספר הטלפון שלי לאדם זר יוצר סיכון מתון: מה אם הוא יתקשר אלי באמצע הלילה? מה אם הוא יטריד אותי בסמס? מה אם איאלץ להחליף מספר כדי לחמוק ממנו? אני לא מופתעת שהמפתחים הגברים-ברובם של הכלים הללו לא חשבו על הסיכונים הללו. הם התמקדו בקפידה בווידוא שההצפנה עובדת (דבר חשוב מאוד), שמודלי אישרור-המשתמש שלהם שמישים והגיוניים, ואני אסירת תודה על כך… אבל אני עדיין לא רוצה לתת את מספר הטלפון שלי לאדם זר”. יש אפליקציות, ובהן טלגרם ו-Wire, שמאפשרות לתקשר עם אחרים דרך שם משתמש בלי לתת מספר טלפון. היא מבקשת שמפתחי וואטסאפ וסיגנל יישמו אפשרויות דומות.
עד שזה יקרה, יורק מספקת מעקף קיים (השתמשתי בו בעבר והוא עובד): הכניסו לטלפון סים עם מספר טלפון פומבי, שאותו תתנו לאנשים, רצוי כזה שאינו מקושר לזהות שלכם (כלומר, לא רכשתם אותו תחת שמכם ואתם לא משלמים עליו באמצעי תשלום שרשום על שמכם). הירשמו לוואטסאפ/סיגנל. בסיום הרישום הוציאו את הסים והכניסו סים אחר, עם מספר טלפון פרטי שלא תחלקו עם אנשים. כל עוד החשבון המקושר לסים הפומבי יהיה פעיל, וואטסאפ/סיגנל ימשיכו לעבוד ולהציג את המספר הפומבי, אבל לא יוכלו להתקשר או לסמס אליכם.
Not everyone is comfortable giving strangers their phone number, especially women. https://t.co/7O06KZe0GD
— Eva (@evacide) August 4, 2017
כוכבי החדשות של טוויטר הם בכלל לא ריפורטרים. לבראד ג’אפי, עורך וכותב בתוכנית Nightly News של NBC, יש 253 אלף עוקבים בטוויטר, ולקייל גריפין, מפיק בתוכנית The Last Word של MSNBC, יש 214 אלף. השניים הם צייצני חדשות סופר-פופולריים, שלרוב לא מייצרים את החדשות אלא אוצרים אותן במהירות וביעילות, שהפכו אותם לקריאת חובה בקרב אנשי מדיה, פוליטיקאים ומכורי חדשות. בכתבת פרופיל עליהם בבאזפיד, שאליה לא רצו להתראיין, עמיתים מכלי התקשורת שלהם ומגופים מתחרים מבקרים אותם על כך שהם לא עושים עבודה עיתונאית, אלא ניזונים מסיפורים של אחרים – כולל ממערכות פנימיות של NBC, שבה עוברות ידיעות בטרם פרסומן בציבור – ולעיתים מוציאים את הפאנץ’ ומשתפים אותו אף ללא לינק למקור, תוך שהם פוגעים בעבודה של העיתונאים שהביאו את הסיפור. מאידך, יש המחמיאים ומקנאים בהבנה שלהם את צרכי החדשות של משתמשי הרשתות החברתיות. כותבי הפרופיל, סטיבן פרלברג וצ’ארלי וורזל, מציינים כי “התפוקה חסרת המנוחה שלהם, שבסביבה אחרת היתה עלולה להתיש, היא כעת כוח עגינה עבור מספר גדל והולך של אנשים שחשים מופגזים על ידי חדשות מתפרצות, וחוששים שהם עלולים להחמיץ את הפרשה הבאה”.
Tweets by kylegriffin1 Tweets by BraddJaffy
דראדג’ ריפורט מאוכזב מטראמפ. מאט דראדג’, בעל אתר אצירת החדשות הפופולרי דראדג’ ריפורט, שחשף את פרשת מוניקה לווינסקי-ביל קלינטון אחרי שניוזוויק החליט לא לפרסמה, היה תומך נלהב של דונלד טראמפ לנשיאות ארה”ב מאז שזה הכריז על מועמדותו ועד אחרי כניסתו של איל הנדל”ן לבית הלבן. דראדג’, שממעט להתראיין ולהופיע בפומבי אבל ביקר פעמים רבות בבית הלבן, ונפגש עם טראמפ, איוונקה טראמפ וג’ארד קושנר, לפי דיווח של CNN, החל לאותת לאותת על חוסר שביעות רצונו מהישגיו של טראמפ. זאת באמצעות הכתבות שהוא מקדם והכותרות שהוא בוחר להן – הבולטת שבהן היא ההפנייה לסיפור של הני”ט על האימייל שדונלד טראמפ ג’ונייר קיבל לגבי עו”ד מהקרמלין שרוצה לספק לו מידע שיסייע לקמפיין של אביו. דראדג’ כתב שתי מילים – The Email (“האימייל”), עם תמונה של קתדרלת וסילי הקדוש.
“THE EMAIL”, הכותרת האנטי-טראמפית בדראדג’ ריפורט
קצרים.
אנת’וני סקרמוצ’י, שהועסק בתפקיד מנהל התקשורת של הבית הלבן תחת הנשיא דונלד טראמפ פחות זמן משאני הועסקתי בתור מחלק עלוני פרסום של מכון ללימוד אנגלית, מפגין הומור עצמי ומשתף קריקטורה ארס-פואטית שלפיה “קריקטוריסטי האומה מגישים תביעה ייצוגית בדרישה שטראמפ יאט את קצב פיטורי הבלתי-מתאימים לבית הלבן כך שנספיק לגמור את הקריקטורות המ@!!★# שלנו!”
— Anthony Scaramucci (@Scaramucci) August 4, 2017
גבר בן 43 מואשם שאונן בקולנוע בניו ג’רזי במהלך הקרנת “אמוג’י – הסרט”, וזה עדיין רק הדבר השני הכי גרוע שקרה באולם באותו זמן 😅
סלקום, חברה שמטילה אמברגו על פרסום של מידע שהתקשורת כבר חשפה, ששותפים שלה כבר חשפו ואפילו שהיא עצמה כבר חשפה, פרסמה את הדוחות הכספיים שלה ארבעה ימים לפני הזמן.
מעניין אם רני רהב הוציא על זה קומוניקט באמברגו https://t.co/SG81YOyo7l
— עידוק (@idokius) August 5, 2017
לפי סקר העיתונות בטוויטר של מאקראק, סוכנות הידיעות AP היא גוף החדשות עם הכי הרבה עיתונאים שמצייצים בטוויטר, 893, אחריה וול סטריט ג’ורנל עם 823 וניו יורק טיימס עם 811; אנדרסון קופר הוא העיתונאי הכי נעקב בטוויטר עם 9.3 מיליון אוהדים, אחריו רייצ’ל מדואו עם 7.49 מיל’, רדג’יפ סרדסאי עם 6.16 מיל’; גוף החדשות עם הכי הרבה עוקבים לעיתונאים שלו (בלי העוקבים של פרופילי גוף החדשות עצמו) הוא CNN עם 38.78 מיל’, ESPN עם 26.5 מיל’, NBC ניוז עם 21.66 מיל’.
הבעלות על אתר בדיקת השמועות הוותיק סנואופס נתונה בסכסוך משפטי. דיוויד מיקלסון, שייסד אותו עם אשתו ברברה, זכה בנצחון ראשוני בדיון מקדים – הוא יישאר המנכ”ל, וכספי הפרסומות שאבדו בעקבות הסכסוך עם החברה שניהלה את הפרסום יושבו לו. מיקלסון גייס עד כה 686 אלף דולר בגיוס מימון-קהל בגואופאנדמי, שעדיין נמשך, להמשך פעילות האתר והמאבק להשבתו לידיו.
“אמ;לקתי לכם” הוא תקציר ענייני טכנולוגיה ותרבות רשת. נתקלתם בסיפורים מעניינים? ספרו לי באימייל ido@room404.net, תייגו אותי בטוויטר (@idokius) ובפייסבוק (fb/ido.kenan), טקבקו כאן וכו’.
תודות: @Amit_ology, @Shluli, @jessicagresko
🐴 ה-FBI עצר את עוצר הכופרה WannaCry בחשד שהפיץ טרויאני בנקאי 📻 האחראי על האינטרנט בגלצ
ה-FBI עצר את הבריטי מארק האצ’ינס, שהגיע לארה”ב לפגוש עמיתים מקהילת חוקרי הסייבראבטחה בכנסי דפקון ובלאקהאט בלאס וגאס, נוואדה. המעצר התרחש ב-2/8, אולם הודעה על המעצר יצאה רק למחרת בשעות הצהריים המאוחרות, וקהילת ההאקרים, מעריצים, אקטיביסטים ועיתונאים ליקטו פרטים על מעצרו והעלו השערות על הסיבות לכך.
האצ’ינס, האקר בן 23, התפרסם בכינוי MalwareTech כשגילה את “כפתור הכיבוי” (Kill Switch) של הכופרה WannaCry. הכופרה השתמשה בפירצות אבטחה במערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט, שה-NSA הכיר אך שמר למטרותיו, מיקרוסופט הטליאה במרץ, הודלפו לרשת על ידי קבוצת ההאקרים Shadow Brokers באפריל ושימשו את הכופרה במאי, כשהיא תוקפת מחשבים שבעליהם לא התקינו את טלאי האבטחה, ומחשבים עם מערכות הפעלה ישנות שמיקרוסופט כבר לא תומכת בהם (ואילצה את החברה להוציא טלאים גם למערכות ההפעלה הישנות).
תוך יום, תקפה WannaCry כ-230 אלף מחשבים ביותר מ-150 מדינות, כשהיא מצפינה את הקבצים על המחשבים הנגועים ודורשת תשלום של 300-600$ בביטקוין תמורת מפתח ההצפנה לפענוח הקבצים, ופוגעת בגופים כמו מערכת הבריאות הבריטית וחברת התקשורת הספרדית טלפוניקה.
דרישת התשלום של WannaCry
האצ’ינס גילה שהכופרה מנסה להתחבר לדומיין מסויים, iuqerfsodp9ifjaposdfjhgosurijfaewrwergwea.com, ואם היא מגלה שיש שם אתר, היא לא מצפינה את הקבצים על המחשב. הוא בדק וגילה שהדומיין לא רשום, רשם אותו והעלה אתר לאוויר, מהלך שהאט משמעותית את התפשטות הכופרה.
מחזיקי שלושת ארנקי הביטקוין של הכופרה החלו לרוקן מהם את הכסף ב-24/7, ואת מרבית הכסף הוציאו ביום רביעי, שעות לפני המעצר של האצ’ינס, מה שהוביל לספקולציות על הקשר בין הדברים (אם כי יתכן שהדבר קשור לעליית השער בעקבות הפיצול בקריפטומטבע בתחילת החודש).
Anyone got a kronos sample?
— MalwareTech (@MalwareTechBlog) July 13, 2014
רק למחרת המעצר דיווח משרד המשפטים האמריקאי רשמית על המעצר של האצ’ינס ועל האישומים נגדו. לפי התובע הכללי של המחוז המזרחי של וויסקונסין, גרגרוי האנסטד, חקירה של שנתיים הובילה לכתב אישום בן שישה סעיפים נגד האצ’ינס בחשד שיצר והפיץ את הסוס הטרויאני קרונוס (Kronos). כתב האישום הוגש ביולי, אך הוטל עליו איסור פרסום. אם יורשע בכולם, הוא עלול לקבל עונש של עד 40 שנה בכלא.
קרונוס הוצע למכירה ב-2000-3000$ ללקוח דרך “השוק האפל” אלפאביי (זירת מסחר בסחורה לא חוקית, אשר פעלה ברשת האפלה ונסגרה ביולי בשת”פ בינלאומי של רשויות אכיפה בארה”ב ובאירופה). קרונוס שימש לקצירת פרטי התחברות לאתרי בנקים במחשבים נגועים, בין השאר בקנדה, גרמניה, פולין, צרפת ובריטניה, במשך שנה בין 2014-2015. לצד האצ’ינס ישנו נאשם נוסף, ששמו הוסתר בכתב האישום – ייתכן שטרם נעצר.
האם ההאקר הגיבור ששיבש את וואנהקריי הוא גם ההאקר המרושע שמכר תוכנת גניבת חשבונות בנק? “מאוד לא סביר”, אמרה אמו, ג’נט האצ’ינס, לפרס אסוסיאיישן, מאחר שהוא מבלה “כמויות עצומות של זמן” במלחמה במתקפות כאלו. מומחה סייבראבטחה אמר לגרדיאן שחקירה לגיטימית של פעילות של נוזקה עשויה להיראות דומה מאוד לפעילות בלתי לגיטימית של ההאקרים ששולטים באותה נוזקה, ושזה עלול היה לבלבל את ה-FBI: “חוקרים רבים אוהבים להתחבר לכלי וממשקי תוכנות-פשיעה ולשחק בהם”. האצ’ינס אפילו צייץ בטוויטר שהוא מבקש עותק של קרונוס כדי לבחון את פעילותה, באותו יום שבו הנאשם השני העלה ליוטיוב סרטון על קרונוס (אשר הוסר בינתיים).
כתב האישום כלל לא טוען שהאצ’ינס יצר את קרונוס כדי למכור אותו, ידע על מכירתו או היה מודע שהוא משמש למטרות זדוניות. כלומר, ייתכן שמדובר בכלי מחקרי שמישהו עשה בו שימוש זדוני, והאצ’ינס משלם את המחיר, בפרשנות גמישה לחוקי המחשבים של ארה”ב. לפי אתר The Hill, חוקרי סייבראבטחה טוענים שייתכן שהקוד נלקח מהאצ’ינס, או שהוא נתן אותו בעצמו, בתום לב, במחשבה שהמטרה היא לסייע לחוקרים אחרים. אם זה מה שקרה, ואם הרשויות מעמידות אותו לדין, כל חוקרי הסייבראבטחה הם עבריינים פוטנציאליים, ומחקר הסייבראבטחה עלול להיפגע מכך.
גמזו אמוג’י
אמש בראינוע
“אמוג’י – הסרט”
ביס פלאנט, רב חן, גלובוס מקס
לדידי מזל שלא דרכנו בזה 💩.
עק
📧 אם אתם צריכים כ-2300 אימיילים של הורי חניכי בני עקיבא, התנועה דאגה לכם
כששולחים אימייל בתפוצה המונית, ובפרט כשהנמענים לא בהכרח מכירים או קשורים זה לזה, מזינים את הכתובות בשדה ה-BCC, כדי לשמור על פרטיות הנמענים וכתובותיהם. בבני עקיבא לא עשו את זה, וחשפו כך לפחות 2300 כתובות אימייל של הורי חניכים בהודעה ששלחו אמש (ג’). בתנועה אמרו שטעות אנוש הביאה לחריגה מהנוהל, שמכתיב שליחה שאינה חושפת פרטים.
ההודעה, “הזמנה לערב הורים מחנה מעפילים”, נשלחה מ”מחלקת מפעלים” בכתובת mifalim@bna.org.il. ההודעה מכילה הזמנה ופרטים על “מחנה מעפילים”, שבו “ילדכם חוו עליה מהגולה לעבר ארץ ישראל” וכעת “הגענו לארץ ואנו עסוקים בבניית יישובי חומה ומגדל”, ופרטי ההתקשרות המשרדיים של השולחת ממזכירות מחלקת מפעלים. ההודעה היתה ממוענת לכ-2300 כתובות שהוזנו בשדה ה-To, כך שהן חשופות לכל הנמענים.
ההודעה מבני עקיבא. עיבוד: חדר 404
“הייתי בשוק כשראיתי את הכתובות שלי ושל כולם חשופות”, אומר שמעון (שביקש ששמו האמיתי לא יתפרסם), הורה לחניכה בתנועה. “נתתי את המייל כדי לקבל אישור הרשמה והודעות חשובות, לא בשביל שיפיצו אותו בתפוצת נאט”ו. המינימום זה לשלוח עותק מוסתר או להשתמש במערכת דיוור”.
רשימת כתובות האימייל מכילה מידע על בעליהן – שמותיהם, עיסוקיהם (של אלו שהשתמשו באימייל העסקי/לימודי/התנדבותי ולא הפרטי – ברשימה יש, בין השאר, כתובות בדומיינים ממשלתיים gov.il, באתר האגודה להתנדבות [שירות לאומי], במועצה מקומית ובמוסד חינוכי), אפשר להניח שיש להם ילדים, שהילדים הם חניכים בבני עקיבא (מכך אפשר להסיק גם את טווח גילאי ההורים, בקירוב), ושהם על הספקטרום הדתי-לאומי, ואף פרטים מביכים כמו כמה מהם משתמשים בוואלה מייל (188) או יאהו מייל (43!).
כל אחד מהנמענים יכול לאסוף את רשימת האימיילים לשימושיו, או להעביר את ההודעה הלאה, בתום לב ובזדון, ולחשוף את הרשימה לגורמים נוספים, שעלולים לעשות בה שימוש זדוני, מספאם ועד גניבת זהות.
אימייל בני עקיבא. תמונה: BRICK 101 (cc-by-nc). עיבוד: חדר 404
דובר בני עקיבא, שאול עופר, מסר בתגובה: “היום בבוקר החלה בתנועת בני עקיבא פעילות מחנות הקיץ שתימשך כשלושה שבועות בהשתתפות עשרות אלפי חניכים. התנועה נמצאת בקשר רציף עם הורי החניכים ומעדכנת אותם באופן עקבי על הפעילות הענפה המתקיימת במהלך השנה, בין היתר באמצעות שליחת מיילים מפורטים מעת לעת. בתנועה קיים נוהל קבוע לשליחת המיילים באמצעות מערכת ניוזלטר מאובטחת כשדרכה נשלחים העדכונים להורים. אתמול, בעקבות טעות אנוש, נשלחה הודעה לכ-2300 הורים שלא באמצעות המערכת על ערבי הורים בפעילות אחד המחנות – שלא באמצעות עותק מוסתר. התנועה מתנצלת על כך ועל כן נשלחה הבוקר הודעת הסבר והתנצלות להורים וחודדו הנהלים אצל כל הגורמים הרלוונטיים על מנת שדבר זה לא יישנה”.
למה הלכתי לראות את פיסת הצואה המחייכת “אמוג’י – הסרט”
אתמול אחרי העבודה עשיתי משהו יותר חשוב מדיאליזה והלכתי לראות סרט גרוע בקולנוע.
את הרעיון לעשות את זה שאבתי מהספר הנ”ל שתמונתו מצורפת לכאן, “A Year at the Movies”, שהכותב שלו, קווין מרפי, הוא מיוצרי סדרת הקאלט המוצדקת Mystery Science Theatre 3000 (mst3k), כך שאפשר לטעות ולחשוב כי הוא שואב הנאה מסרטים גרועים, כמו אלה שעליהם ירד מדי תכנית, טענה שהוא מכחיש בתוקף.
הסרטים האלה, הוא כותב, גורמים לו לסבל כי הם מחופפים, עצלים, ובעיקר כי הם נוצרו על ידי יוצרים ומפיקים חמדנים שרצו להרוויח כסף קל על חשבון קהל פתי. ובדיוק מהסיבה הזו הוא נהנה ללכת לסרט גרוע בקולנוע (במקרה של הספר, “קורקי רומנו”, שהוא אכן דרעק בל ייאמן) – כדי לראות שהקהל הלכאורה פתי מסרב לאכול את התבשיל המוקדח המוגש לו.
שער הספר “שנה בסרטים” של קווין מרפי
בימים אלה אני כותב את העונה השלישית של “שבט צוצלת” (אני עוד אוכל לכם את הראש עליה בזמן המתאים, לא לדאוג) תכנית ילדים שבזמן העבודה עליה נתבקשתי שוב ושוב לפשט את התכנים שלה, לרדד את המסר שלה (מי ישמע), להנמיך את השפה שלה. ואם אפשר להכניס סלבס, להשתמש בבאזוורדז, לכלול רפרנסים לטרנדים.
סירבתי שוב ושוב, וקוממתי עליי לא מעט אנשי הפקה בתכנית מסיבה פשוטה (כאילו שתיים, אבל זה שאני פלוץ עיקש פחות רלוונטי לנקודה) : אני מסרב להאמין שאני כותב לקהל של דבילים. מדוע הורים לילדים מוכנים לקבל כעובדה שקהל של ילדים הוא בהכרח כזה שנרתע ממורכבות כלשהי עדיין נשגב מבינתי.
כרזת הסרט “אמוג’י – הסרט” בהונג קונג
לפיכך אני ממליץ לכל עוסק בתחום לצפות בסרט האימוג’י. פיסת צואה שנולדה בחטא ומתוך אמונה שאם רק נשתמש במונחים כאילו אופנתיים ועכשוויים הקהל יגמע הכל בצמא של גמל אחרי שבועיים בסהרה, ולראות את אותו קהל יעד מסרב לקנות את מה שהוא מזהה בקלות כמשהו שבאופן ברור רק נועד להימכר לו. שלא לדבר על לשמוע אותו, ותאמינו לי הוא לא נותר שקט למול החנפנות הבוטה והלא מוצלחת.
חוויה נהדרת. לשעה וחצי בלתי נסבלות בעליל מכל היבט אחר חזר לי האמון באנושות. יותר מועיל לבריאות מדיאליזה.
אישה בוואנזי אמוג’י קקי מחייך. תמונה: עידו קינן (cc-by-sa)
לנבחר ציבור אסור לחסום גולשים במדיה חברתית בלי סיבה, פסק שופט פדרלי » האחראי על האינטרנט בגלצ 📻
משתמשי טוויטר אמריקאים הגישו החודש תביעה בבית המשפט הפדרלי בניו יורק נגד הנשיא דונלד טראמפ, שחסם אותם מהפרופיל הפרטי שלו (@realDonaldTrump), כך שאינם יכולים לקרוא את ציוציו או להגיב עליהם כשהם מחוברים מהפרופילים שלהם. התביעה מבקשת לקבוע שהטוויטר של טראמפ, וכנגזרת מכך חשבונות מדיה חברתית של נבחרי ציבור, הם מקום שלציבור האמריקאי יש זכות לחופש ביטוי בו, שמוגנת בתיקון הראשון לחוקה האמריקאית.
ג’יימס קצ’ריס, שופט מחוזי בווירג’יניה, פסק ביום שלישי פסיקה תקדימית בנושא, בתביעה דומה, כך לפי דיווח של ארסטכניקה. האזרח בראיין דייויסון הגיש את התביעה נגד פיליס רנדל, יו”ר מועצת המפקחים של מחוז לודון בווירג’יניה, על שחסמה אותו לחצי יממה בפייסבוק בעקבות דברים שכתב על שחיתות במחוז.
השופט קצ’ריס פסק כי “דיכוי של פרשנות ביקורתית הנוגעת לנבחרי הציבור הוא צורה מהותית של אפליה של נקודת מבט, שמפניה מגן התיקון הראשון לחוקה”. בשל העובדה שהחסימה היתה קצרת מועד והוסר, השופט לא גזר עונש על היו”ר רנדל, אולם קבע שהיא ביצעה “חטא מכריע לפי התיקון הראשון לחוקה”, וכי “המקרה הזה מעלה שאלות חשובות על המגבלות החוקתיות שישימות לחשבונות מדיה חברתית שמנוהלים על ידי נבחרי מציבור”. החשבון של היו”ר רנדל, קבע השופט, “מתפקד כפורום לשיח לפי התיקון הראשון לחוקה האמריקאית”.
עם זאת, קבע השופט קצ’ריס כי ליו”ר רנדל – כלומר לנבחרי ציבור – מותר לסנן תגובות במדיה החברתית שלהם, כדי לשמור על המטרה שלשמה הם מקיימים את הפורום המקוון שלהם וכדי למנוע ממשתתפים מטרידים ומציפים לפגוע בחופש הביטוי של משתתפים אחרים, “ולאור השכיחות של ‘טרולים’ מקוונים, זה אינו סיכון היפותטי”.
ארסטכניקה מזכיר שאותו שופט דחה תביעה דומה של אותו תובע, על מחיקת תגובות שלו מהפייסבוק של התובע הכללי של מחוז לודון וחסימתו משם. השופט קצ’ריס קבע אז כי המחיקה אינה מהווה הפרה של התיקון הראשון לחוקה.
את פסק הדין המלא של דיוויסון נגד רנדל אפשר לקרוא כאן (פדף).
מו”ל “הארץ” עמוס שוקן מחלטר כמחלק עיתונים כי חברת ההפצה עדיין לא התאפסה על עצמה
אלון רזניק הוא קורא “הארץ” לא מרוצה. לא מהעיתון עצמו, אלא מהבעיות בהגעתו. כבר שלושה שבועות שהעיתון לא נחת על סף דלתו, ושלוש תלונות של רזניק למחלקת המנויים לא הועילו – הוא קיבל פיצוי בדמות הנחות, אבל העיתון המשיך להיעדר. בשיחה האחרונה, שבה המתין 10 דקות ו-75 מתקשרים קודמים ענתה לו “אישה מנומנמת שששאלה באדישות אם לבטל את המנוי או לא. היא לא ניסתה לבדוק שום דבר ורק אמרה שהעיתון כנראה יגיע בהפצה מאוחרת. חיכיתי וחיכיתי. מסתבר שהארץ החליפו חברת הפצה שכנראה לא עושה את עבודתה כמו שצריך”, כך סיפר בפייסבוק.
רזניק הכועס כתב לאשת שימור לקוחות שהיה איתה בקשר בעבר, ולא נענה. משם הסלים ופנה ישר למו”ל, עמוס שוקן, עם ציוצים כועסים בטוויטר על ביטול המינוי.
@AmosSchocken1 איזה כיף לאבד מנויים על בעיות הפצה?!
— Alon Reznik (@Alonreznik) July 28, 2017
אני גם לא קיבלתי עיתון כבר 3 שבועות, גם שכנעו אותי שהעיתון יגיע היום בהפצה מאוחרת וגם האמנתי לכל זה. בקיצור – ביי @AmosSchocken1
— Alon Reznik (@Alonreznik) July 28, 2017
שוקן שלח לו הודעה פרטית ושאל איפה הוא גר ומה שמו. “חשבתי שמחר בבוקר כבר יהיה טוב יותר ומישהו בחברת ההפצה יקבל על הראש”, כתב רזניק.
היום הבעיה נפתרה בצורה מפתיעה. רזניק דיווח: “לפני כמה דקות (יום שבת, 13 בצהריים, מגדיאל) ירדתי למטה להביא קצת מצרכי אפייה מהאמ.פמ ליד הבית. כשהגעתי לרחבת הבניין, ראיתי את עמוס שוקן מחפש את תיבת הדואר שלי עם עיתון הארץ של השבוע ביד. שאלתי אותו אם זה הוא, הוא כמובן הזדהה. ‘היה לי עיתון באוטו, והייתי באיזור, אז כבר הבאתי’, אמר. לחצנו יד, הודיתי לו מאוד על הטרחה והוא הלך לדרכו”.
שוקן. תמונה: יונתן צור, cc-by-nc-nd
“במשך השנים הלא מעטות, עוד כשהייתי מנכ”ל, ועכשיו מו”ל, עשיתי את זה מדי פעם”, אישר שוקן בצ’ט עם חדר 404. “בדרך כלל זה היה קורה כשמנוי היה מגיע אלי אחרי שעות המשרד בימי ששי או שבת, ונשאר בלי עיתון, ואם הייתי יכול הייתי מביא לו. עד כמה שאני זוכר הכי רחוק היה בנימינה, אבל זה באמת היה חריג, ועזר שאשתי אוהבת לנסוע איתי במכונית (‘אז אנחנו יכולים לדבר’)”.
זה קורה הרבה, שמערך החלוקה\שירות הלקוחות נכשל עד כדי כך שאתה צריך לטפל בזה אישית? עשית זאת במקרים נוספים?
“מבחינת היקף, פעם פעמיים בשנה או בשנתיים. לא הרבה. […] ועכשיו נוסף טוויטר. בגלל שיש לי כאן נוכחות מסוימת, כתבו לי אנשים שלא קיבלו עיתון. מדובר רק בימי שישי. ברוב המקרים אני מבקש שיתנו פרטים כמו כתובת וטלפון בפרטי, ומעביר לשירות לקוחות שלנו, בימי שישי האחרונים היו כמה מקרים שגם אחרי זה לא קיבלו עיתון. אז בכמה מקרים הבאתי להם בעצמי. אני לא רוצה להפעיל אנשים בשבת, ובגלל שהתנועה קלה, גם קל לעשות את זה”.
“אין לי מוסר השכל לכל הסיפור הזה”, כתב רזניק. “אולי הדבר היחיד שאפשר ללמוד ממנו הוא שמו”ל הארץ, ועיתון הארץ שאותו הוא מייצג, הוא העיתון היחיד שעדיין מכבד את קוראיו ומתייחס אליהם ברצינות הראויה. תודה כמובן למר שוקן על הטרחה ועל המחווה היפה”.
אמ;לק – עמוס שוקן הביא לי אישית את עיתון Haaretz הארץ, בשבת, אחרי בעיית הפצה רצינית בשלושת השבועות האחרונים.
מקרה שהיה…
Posted by Alon Reznik on Saturday, July 29, 2017
רזניק לא לבד, באופן טבעי. גולשים נוספים בטוויטר התלוננו על בעיית ההפצה.
אדאג שתקבל בהקדם.
— Amos Schocken (@AmosSchocken1) July 28, 2017
לכל מי שעקב בדאגה אחרי המשבר. העיתון הגיע! הידד! ותודה לעמוס שוקן שדאג לידע אותי שהעיתון כאן. אפשר להתפזר ולחזור להיות מודאגים מהר הבית. pic.twitter.com/IW7YUMyLiX
— דורון רובינשטיין (@DoronPromo) July 28, 2017
הגולשת תמר רוטמן תהתה אם שוקן יכול להביא גם לה את העיתון שלא הגיע, ואם אפשר לפתור את בעיית ההפצה כולה במקום להטריח את המו”ל.
אם כבר היה במגדיאל היה יכול לקפוץ לכפר סבא ולהביא גם לי את העיתון שלא הגיע. או שפשוט יחליף כבר חברת הפצה.
— Tamar Rotman (@Tamaruli) July 29, 2017
תגובתה של הגולשת תמר רוטמן לכתבה: בסך הכל רציתי לעשות 20 שאלות! :(
— Tamar Rotman (@Tamaruli) July 29, 2017
על בעיית ההפצה אמר שוקן לחדר 404: “בתקופה האחרונה חווינו התרופפות מסוימת במערך ההפצה שלנו בגלל ההחלטה להפסיק הפצה עצמית ולהעביר את הפצת העיתונים לחברת בר הפצה. זה גרם למידה של דמורליזציה במערך שלנו, וממש ביולי ותחילת אוגוסט שבהם בכל יום שישי וראשון שבהם אנו מעבירים עוד אלפי מינויים לבר, נגרמות הרבה תקלות חלוקה עד שהמחלק יכיר את הכתובות החדשות. כשהוא מקבל מעט שינויים ברשימת המינויים זה קל, אבל כשהמספרים גדולים, זה מסובך. […] בתוך זמן קצר יוטמעו המנויים שלנו במערך של בר ואני בטוח שאיכות ההפצה תשוב להיות מה שהיתה”.
היום העברנו כ 8000 מינויים במקומות שונים מהפצה עצמית לבר הפצה. עלולות להיות תקלות. בעיה ספציפית?
— Amos Schocken (@AmosSchocken1) July 28, 2017
(עדכון אחרון: 18:46)
🇸🇪 פירצת פרטיות בשוודיה 😷 רשלנות ממשלתית חשפה מידע פרטי ואף מסווג על אזרחים 📻 ראיון אצל גואל פינטו בכאן תרבות
ב-2015 העלתה רשות התחבורה השוודית מידע על מיליוני אזרחים בשוודיה, כולל מידע על אנשי צבא ויחידות מסווגות, לשרתים במדינות אחרות, במסגרת העברת ניהולו למיקור חוץ על ידי חברות פרטיות. המידע היה נגיש לעובדים זוטרים ונטולי סיווג בטחוני של הסוכנות ושל החברות. פירצת הפרטיות נחשפה רק שנתיים מאוחר יותר. דיברתי על כך עם גואל פינטו בתוכנית “גם כן תרבות” בכאן תרבות.
אנשים עם דגל שוודיה. תמונה: Maria Eklind (cc-by-sa)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
