לצונו של אדם כבודו // אורן פרסיקו


אורן פרסיקו
העין השביעית

משחק מילים משעשע ב"ישראל היום", 15.09.2013

בכל העיתונים מתפרסמת הבוקר הידיעה המסורתית שמסכמת את מספר הנפגעים במהלך יום הכיפורים. לפי הידיעות השונות, השנה הוזעקו צוותי מד”א לטפל ב-2,566 בני אדם, מתוכם פונו לבתי חולים 1,973. בכל העיתונים מדווח על כך אולם רק ב”ישראל היום” נכתב כי “במהלך יום כיפור פונו על ידי מד”א מספר סמלי במיוחד של 1,973 בני אדם לבתי החולים”.

למי שלא הבין: 1,973 הוא גם מספר בני האדם שפונו לבתי החולים ביום כיפור וגם השנה (למניינם) שבה התרחשה מלחמת יום כיפור.

בכלל, עורכי “ישראל היום”, ובעיקר מי שערכו אתמול את מדור חדשות החוץ של העיתון, מאוד התלהבו מהעובדה שיש בשפה העברית מילים בעלות יותר ממשמעות אחת. ידיעה על יעדי הנסיעות של ישראלים לחו”ל בחופש הקרוב קיבלה את הכותרת “חו”למים בספרדית“, פרפרזה על שירו של שלמה יידוב משנת 1988, וזאת משום שלפי הידיעה העיר ברצלונה תהיה אחד היעדים הבולטים.

במדור חדשות החוץ עוד שפע של שעשועי מילים. ידיעה על גרירת הספינה קוסטה קונקורדיה, שטבעה בתחילת 2012, מקבלת את הכותרת “שוטי שוטי גרירתי”, קריצה לפזמון ששר שלמה ארצי בשנת 1969, כששירת בלהקת חיל הים. ידיעה על תצלום שיגור טיל של נאס”א, שבו נראית צפרדע מעופפת באוויר, קיבלה את הכותרת “הצפרדע עפה על טיל”, רמז לביטוי העגה “עלה על טיל”, ביטוי אשר ב”מילון הסלנג המקיף” מאת רוביק רוזנטל, שיצא לאור לפני שמונה שנים, מוגדר “מיושן”.

ההומור של עורכי “ישראל היום” מגיע לשיא תחכומו בכותרת לידיעה מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות, לפיה פיפה מידלטון, אחותה של מלכת אנגליה העתידית, החלה לפרסם טור קבוע ב”דיילי טלגרף”. הכותרת שנבחרה לידיעה זו שאבה את השראתה מהביטוי “נותן את הטון” ונוסחה כך: “פיפה נותנת את ה(מידל)טון“.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-15.9.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


פו••••רפיה


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

Angel, by BiondoArt - Michael Biondo (cc-by-nc-nd)

בכפולת האמצע של “ידיעות אחרונות” התפרסמה (30.4.2013) ידיעה נרחבת מאת תלם יהב על המשוררת נעם פרתום, שהוזמנה להקריא בפני תלמידי תיכון עירוני א’ בתל-אביב שיר הכולל מלים גסות (שערורייה). על-פי הידיעה, כמה מהורי התלמידים הגדירו את השיר “פורנוגרפיה” ו”אחד מתלמידי השכבה סיפר להוריו כי שב הביתה מזועזע”. עוד מדווח כי תלמיד אחר שנכח בהקראה, בנו של שר האוצר, ליאור לפיד, אמר לאחר האירוע: “זה היה טו מאץ'”.

בידיעה של תלם מוזכר שם השיר במלואו: “מה חשבתי כשהלכתי אצל הזין המדבר (ועכשיו איך)”, אולם כדי שקוראי העיתון לא יזדעזעו כמו תלמידי בית-הספר והוריהם, הוחלט שבמקום לצטט בידיעה את המלים הגסות מתוך השיר יודפסו שלוש נקודות בין מלה שאינה גסה לאחותה: “מה חשבתי לעצמי כשנכנסתי לחשך הקטן עם… הרי ידעתי שכל מה שהוא רוצה ממני זה…”, וכן הלאה. זו החלטה מוזרה וצבועה. מוזרה, מפני שנוצר הרושם כי יותר משנועדה למנוע חשיפת קוראים צעירים לגסויות (מתי בפעם האחרונה ראיתם ילד קורא עיתון? מה הבעיה שלו לחפש את השיר בגוגל, או, באותה מידה, לחפש פורנוגרפיה קשה?), ההחלטה לצנזר את המלים הגסות נועדה לתת להורים את התחושה כי “ידיעות אחרונות”, בניגוד לתיכון עירוני א’, שומר על גבולות הטעם הטוב. צבועה, מפני שמדובר ב”ידיעות אחרונות”, צהובון גס רוח ומטמטם, שמפגיז את קוראיו מדי בוקר במנות גדושות של מין ואלימות, המקהות את השכל ואת הרגש של הקוראים עד כדי ניוון.

בר רפאלי על שער "זמנים מודרניים", 20.3.2013

לצד הידיעה של יהב, הצנזורה בוטה עוד יותר – קטעים נבחרים מהשיר מודפסים בגופן גדול ומהודר, אולם המלים הגסות מושחרות, כמו היו הקוד הסודי לשיגור טילים גרעיניים מאח”י-רהב לטהראן. ומה הן, בסך-הכל? מלים. זין, לזיין, כוס, שפיך, פטמות, דגדגן, זונה, רטובה.

כן, גם מלים כמו “פטמות” או “רטובה” לא שרדו הבוקר את הצנזור של העיתון, על אף שהודפסו בוודאי לא פעם ולא פעמיים מעל דפי “ידיעות אחרונות”. ההקשר הוא החשוב. לכן, בכפולת אמצע שנועדה לזעזע את הקוראים בשל חשיפת בני נוער למלים גסות, הוחלט להשחיר אותן, בעוד ששער גיליון חגיגי של “זמנים מודרניים” מציג דוגמנית המביטה למצלמה תוך כדי הבלטת עכוזה

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=vbZhpf3sQxQ[/youtube]


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-30.4.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


מתקפת הסייבר על ישראל: מסך עשן


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

היטלר פורץ לאתרים ישראליים. איור: עמיר שיבי

היטלר פורץ לאתרים ישראליים. איור: עמיר שיבי

“ידיעות אחרונות” מכריז הבוקר, מראש עמוד השער, על “כוננות סייבר”. “בעקבות האיומים”, נכתב בכותרת המשנה, “צה”ל, השב”כ והארגונים הגדולים בישראל נערכים למתקפה של האקרים פלסטינים שצפויה היום”.

כידוע, גם “ידיעות אחרונות” הוא ארגון גדול בישראל. על כן גם הוא נדרש להיערכות לקראת המתקפה. מקריאת העיתון עולה כי תפקידו הראשי של כלי תקשורת ישראלי בהיערכות לקראת מתקפת סייבר הוא עידוד שיח ציבורי על המתקפה הצפויה (קרי: יצירת פאניקה). בחזית ההיערכות של “ידיעות אחרונות” – ההחלטה להיפטר מהתיבה “פרו” בביטוי “האקרים פרו-פלסטינים”, ולהגדיר בעמוד השער את התוקפים האלקטרוניים כ”פלסטינים”. זה טוב למורל, זה מחדד את החושים, זה מגייס את הקוראים. בסופו של דבר זה גם יעזור להם להיכנס ל”כוננות סייבר”. אז מה אם ההגדרה שגויה?

בעמ’ 8, המוקדש למתקפה הטכנולוגית הצפויה, הגדרת ההאקרים תקינה, אולם התצלום הראשי שגוי. על פני כמחצית העמוד מודפס תצלום של אדם מחזיק את ראשו בידיו בעודו מביט אל מסך מחשב כאילו חרב עליו עולמו המקוון. זהו תצלום אילוסטרציה כמובן, אולם האילוסטרציה היא למציאות שטרם התרחשה וספק אם תתממש. “מלבד פריצה לכמה אתרים קטנים, לא נרשמו הצלחות לתוקפים”, מובהר בידיעה.

“בינתיים זו נראית כמו מלחמה של ילדים קטנים”, מצוטט אור ניר, מומחה אבטחת מידע מחברת קומסק, בידיעה מאת שגיא כהן. “נראה שאין כאן חבורה מקצועית של אנשים שיודעים מה הם עושים, אבל ייתכן שמדובר במסך עשן שיאפשר היום להאקרים הכבדים להיכנס לפעולה”. בידיעה מצוטט גם רוני בכר, מנהל תחום תקיפה וסייבר באבנת אבטחת מידע.

“מתקפת הסייבר: האקרים ישראלים משיבים מלחמה”, מעודדת כותרת מתחתית שער “ישראל היום”, כאילו חיילי צה”ל הודפים את כוחות הארמיה השלישית של מצרים. “הבא לפרוץ לך – השכם לפרוץ לו“, נכתב בפתח ידיעה מאת אילן גטניו.

“ישראל היום” מדגיש בדיווחו את אכזריותם של התוקפים, שאינם מבדילים בין דם לדם. “באתרים שהופלו היה גם אתר עמותת גדולים-מהחיים, המסייעת גם לילדים חולי סרטן מוסלמים”, נכתב. “מנכ”ל העמותה ליאור שמואלי אמר אתמול: ‘חבל שהדבר קורה דווקא לאתר של ארגון ששם לעצמו לסייע לכל ילד חולה סרטן המטופל בישראל, ללא הבדלי דת, גזע, מין ולאום'”. והמהדרין היו מוסיפים: “כל זה קורה ערב ימי השואה והזיכרון“.

גם בידיעה של “ישראל היום” מצוטט רוני בכר, מנהל תחום תקיפה וסייבר באבנת אבטחת מידע. כמו כן נכלל בה ציטוט מפי אלון מנצור, מנכ”ל חברת 2Bsecure מקבוצת מטריקס, והפניה של הקוראים לשירות מיוחד שהחליטה להעניק חברת אבטחת המידע צ’קמרקס בעקבות המתקפה הצפויה (רעיון: למסד את התקיפה הסייברנטית ולהפכה לאירוע שנתי, למען חברות אבטחת המידע ויחצניהם).

בשער הארץ מביע “אור ניר מחברת קומסק” את הערכתו על המתרחש. “הארץ” הוא היחיד שמציין את המניע הרשמי לתקיפה: “ההאקרים מוחים על כך שישראל הפרה, לטענתם, את הסכם הפסקת האש של ‘עמוד ענן’ וממשיכה לתקוף ברצועת עזה”.

ציון לשבח על היותו עיתון המגיש מידע ולא פלטפורמה המקדמת אינטרסים שיווקיים מוענק בזאת ל”מעריב”. ידיעה על המתקפה הצפויה, מאת אלכס דורון ואחיקם משה דוד, מתפרסמת הבוקר בפנים העיתון. הפלת אתרו של הארגון גדולים-מהחיים מוזכרת, בלי לציין כי בין הנהנים מהעמותה גם מוסלמים. את תפקיד מומחית אבטחת המידע ממלאת קרן אלעזרי, שאינה מזוהה בידיעה עם אף חברה מסחרית. “הרושם הוא, לפי שעה, שההאקרים מגזימים מאוד בהערכת יכולותיהם”, היא אומרת ל”מעריב”.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-7.4.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


השמועות על מותה של קלישאה על המהפכה הצרפתית היו מוגזמות


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

ג'ו אן לאי, מאו דזה-דונג והנרי קיסינג'ר בפגישה בשנות השבעים של המאה ה-20. צילום: אוליבר אטקינס (נחלת הכלל)

“מתי אפשר להתחיל לשפוט את ההיסטוריות של מאורע?”, שואל יואב קרני בפתח טורו השבועי במוסף “G” של “גלובס”. “בימי ההפשרה הראשונים של יחסי ארצות-הברית עם סין, לפני ארבעים שנה, הנרי קיסינג’ר שאל את ראש ממשלת סין, ג’ו אן לאי, מה דעתו על המהפכה הצרפתית. ‘מוקדם מדי להגיד’, השיב הקומוניסט הסיני הזקן. זה היה 180 שנה ויותר לאחר התאריך שבו אנחנו רואים את תחילת המהפכה הצרפתית […] מה אנחנו יודעים על תוצאות המשבר הפיננסי של 2008? מעט מאוד. ארבע שנים באמת מצדיקות זהירות סינית. מוקדם מדי להגיד. מפעם לפעם אנחנו מגלים עד כמה מוקדם”.

הסיפור על קיסינג’ר וראש ממשלת סין הוא אורח קבוע בטורי עיתונאים. הנה הוא מופיע בטורו של אראל סג”ל ב”מעריב” מלפני שלושה חודשים. הנה הוא בטור מאת משה ארנס שפורסם בעבר ב”הארץ”. הנה מזכיר אותו יצחק לאור ב”הארץ”. הנה הוא בטור מאת יואל מרקוס באותו עיתון. הנה הוא מופיע ב”מעריב” בטור מאת חבר-הכנסת הטרי עפר שלח, שפורסם בשנת 2007. הנה הוא בטור אחר של קרני ב”גלובס”, מהשנה שעברה (ארכיון “ידיעות אחרונות” אינו נגיש לגולשים ולמנוע החיפוש של גוגל, אך מי מוכן לשים את כספו על כך שיו”ר מפלגת יש-עתיד מעולם לא כלל את הסיפור זה בטוריו?).

לפעמים קיסינג’ר מוחלף בניקסון, לפעמים ג’ו אן לאי מוחלף במאו דזה-דונג, אבל העיקרון נותר על כנו – התפעלות מנקודת המבט המזרחית, מאותה “זהירות סינית”, השונה כל-כך מההתמכרות להווה שמאפיינת את תושבי העולם המערבי.

אלא שאפשר כי ההתפעלות של האדם המערבי אינה באמת מבן-שיחו הסיני, אלא רק מהתפיסה שלו את בן-שיחו. לפני כשנתיים פירסם ג’וזף קמפבל, חוקר עיתונות המנוסה בניפוץ סיפורים טובים, כי הסיפור על קיסינג’ר וג’ו אן לאי שגוי. או לפחות הפרשנות המקובלת של הסיפור שגויה.

כן, קיסינג’ר שאל לדעתו על “המהפכה הצרפתית” וראש ממשלת סין השיב “מוקדם מדי”, אך הוא התכוון להפגנות הגדולות של מאי 1968 בצרפת, שאירעו ארבע שנים קודם לכן, ולא למהפכה שאירעה 180 שנה קודם לכן. קמפבל מתבסס על עדותו של צ’רלס פרימן, דיפלומט אמריקאי שנכח בשיחה ושימש מתורגמן של ניקסון. רפי מן כתב על כך בבלוג שלו לפני למעלה משנה. “האם הגילוי שהביא מנפץ המיתוסים קמפבל יביא למחיקת הציטוט?”, שאל מן באותה הזדמנות, והשיב: “ספק. עובדות היסטוריות לא יחסלו ‘אמת פואטית’ משובחת כזו”.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.3.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


שופרסל: אין חרם מודעות על מעריב, ופרסמנו מודעה ראשונה להחודש מיד אחרי שכתבתם עליו כדי להוכיח זאת


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

מים מינרליים של שופרסל. צילום: עידו קינן

אתמול דווח באתר “העין השביעית” כי בשלושת השבועות האחרונים, בעוד שהעיתונים “ידיעות אחרונות” ו”ישראל היום” נהנים ממודעות רבות לרשת שופרסל, דווקא העיתון שהיה עד לאחרונה בשליטת החברה ששולטת ברשת המרכולים (אי.די.בי) לא קיבל ממנה ולו מודעה אחת.

“לא הופסקה שום פעילות פרסומית ב’מעריב’ ואין כל שינוי במדיניות הפרסום שלנו”, נמסר אתמול מדוברות חברת שופרסל. הבוקר מגיעה ההוכחה (להפך הגמור).

מודעה של שופרסל במעריב, 21.2.2013

בעמ’ 11 של “מעריב” מתפרסמת מודעה מטעם שופרסל, הראשונה בעיתון זה לחודש פברואר 2013. יום לאחר הדיווח על החרם, הוא נשבר. זו דרכו של עולם. ראשית מכחישים פעולה ממניעים זרים, אחר-כך ממהרים לשנות כיוון כדי להדגים שאין כל משוא פנים בפעילות החברה. אלא שמודעה שמופיעה יום לאחר דיווח על חרם מודעות רק מאששת את החשד כי העדר המודעות בעיתון בשלושת השבועות שקדמו לה אכן נבע משיקולים שאינם ענייניים.

מכל מקום, העיקר שהאין שינוי במדיניות הפרסום השתנה בשנית, וקוראי “מעריב” של בוקר זה יכולים ללמוד כי מהיום קונים בקלות ובמהירות באתר הקניות המתקדם בישראל – shufersal.co.il.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-21.2.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


מזג אוויר סוער, כיסוי ראש לנשים חובה


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

Tel Aviv Summer - concrete and nails. יוצרת: שרון פזנר (cc-by-nc)

Tel Aviv Summer – concrete and nails. יוצרת: שרון פזנר (cc-by-nc)

בראש עמוד 18 של “ידיעות אחרונות” מדווח ראובן וייס על מצוקתה של ריטה מרגוליס, בת 26, שאינה מוכרת על ידי הממסד הרבני בישראל כיהודיה. “אני טובה למילואים, לא לנישואים”, נכתב בכותרת לידיעה, המבוססת על מכתב שפרסמה מרגוליס בעמוד הפייסבוק שלה.

במכתב מסבירה מרגוליס כי על אף שהיא חיילת מילואים פעילה, המתגוררת בישראל מגיל 4, נכדה לניצול שואה ובת לאב יהודי, מדינת ישראל לא מאפשרת לה להתחתן כיהודיה (אמה לא יהודיה). “מאז שהחלטנו להתחתן כל צו מילואים הפך להיות מעליב במיוחד”, כתבה מרגוליס. “אין לי מוטיבציה לשרת יותר. יש בהחלט סיכוי שלמילואים הבאים אני לא אגיע”. לידיעה של וייס נלווים שני תצלומים של מרגוליס. האחד מציג אותה כחיילת, נוהגת בג’יפ צבאי בעת שירות מילואים. השני מציג אותה כאזרחית, אוחזת בצו המילואים האחרון שקיבלה.

כתבת השער במוסף “24 שעות” של “ידיעות אחרונות” מוקדשת אף היא למצוקה על רקע אי יהדות מספקת. תלם יהב מביא את סיפורן של לוריין ולאה מזרוב, נכדותיו של נגן הג’אז מילטון מזרוב, אשר מבקשות להגר מבריטניה ולקבל ממשרד הפנים בישראל מעמד של עולות.

האחיות מזרוב מספרות כי סבן, שהיה מנגני הקלרינט היהודים הבולטים בסצנת הג’אז של תחילת המאה ה-20, הזדהה עם מצוקות השחורים בארה”ב והתחתן עם אישה אפרו-אמריקאית, שנים רבות לפני שהמושג נולד. כיום משרד הפנים מסרב להכיר ביהדותו, ועל כן עומד בסירובו להעניק להן מעמד של עולות.

“אנחנו רוצות להתיישב כאן ולעזור לישראל”, הן אומרות. “אנחנו אוהבות את ישראל ושום דבר לא ישנה את דעתנו. אנגליה היא כרגע לא מקום יציב לגור בו עבור יהודים ובכלל. בחלק מהאזורים בלונדון תקפים חוקי השריעה האסלאמית. כשנוהגים באזורים מסוימים יש שלטים לגבי חוקי השריעה, נשים לא יכולות להיכנס לשכונות מוסלמיות בלי כיסוי ראש”. לכתבה עליהן נלווים תצלומים של הסב מילטון מזרוב, לצד לואי ארמסטרונג וריי צ’ארלס.

למרגוליס יש היסטוריה של שירות במילואים, סבן של האחיות מזרוב היה ידוען. למהגרת אפריקאית הרה שנכלאה בישראל למשך חודשים רק משום שהגישה למשטרה תלונת שווא, אין מקדם חיבה לנפנף בו בפני התקשורת הישראלית. עומדת לזכותה היותה אדם, לא יותר.

עבור עיתון “הארץ” די בכך. טלילה נשר מדווחת בשער העיתון ועל פני כל עמוד 3 על השלכות נוהל “טיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי“, אשר מאפשר למדינה לכלוא לתקופה בלתי מוגבלת גם את מי שמעולם לא הועמד לדין.

הדוגמה המרכזית מחרידה במיוחד: לפני שלושה חודשים התלוננה מהגרת מאריתריאה כי גבר אנס אותה. כעבור שלושה ימים חזרה לתחנת המשטרה והודתה כי בדתה את התלונה. מתלוננת השווא ומואשם השווא, אף הוא מהגר מאפריקה, נכלאו. רק לפני ימים אחדים, לאחר פנייה של מוקד הסיוע לעובדים זרים לבית הדין לביקורת המשמורת והגשת ערעור על החלטתו הראשונה, הודיעה המדינה כי האשה תשוחרר. הגבר, לעומת זאת, יישאר במעצר, אף כי התלונה נגדו שקרית.

נשר מדווחת על מקרים נוספים, בין היתר על גבר אריתראי שהוכה בחגורה, פונה לבית החולים ונעצר כאשר ביקש להתלונן במשטרה על תוקפו, ועל אדם זר שנכלא משום שהתגורר בדירה שבה החזיק בעל הבית ציוד צבאי כדין.

“קמפיין בריטי מזהיר מהגרים: ‘קר אצלנו'”, נכתב בכותרת ידיעה מאת ניסן צור ב”מעריב”. לפי הידיעה, בימים הקרובים אמור לצאת לדרך מסע פרסום מטעם בריטניה, המיועד להרתיע תושבי בולגריה ורומניה מלהגר למדינה. “בריטניה קרה ורטובה מדי עבורכם, אין מספיק משרות פנויות והמדרכות אינן מצופות בזהב”, יובהר למהגרים בפוטנציה. אולי כדאי לבריטים להוסיף למסע ההסברה שלהם גם את האזהרה של האחיות מזרוב: אנגליה היא לא מקום יציב, ישנן שכונות שנשים לא יכולות להיכנס אליהן בלי כיסוי ראש.

ולידיעת האפריקאים שמבקשים להגר לישראל: לפי תחזיות מזג האוויר המתפרסמות הבוקר בעיתונים, בימים הקרובים הטמפרטורות תרדנה ויהיה סוער. כמו כן, המדרכות אינן מצופות בזהב וישנן שכונות שנשים לא יכולות להיכנס אליהן בלא כיסוי ראש.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-29.1.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית


החמאס מחרים כלי תקשורת ציוניים


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

עמירה הס, 2007. צילום: Novecentino (cc-by-sa)

מתן דרורי, עורך חדשות החוץ ב”מעריב”, חתום על ידיעה לפיה ארגון חמאס אסר על כתבים פלסטינים לסקר עבור כלי תקשורת ישראליים את הנעשה בעזה. דרורי מסביר כי בשל הודעת הארגון חדל העיתון ליצור קשר עם כתבו ברצועה, סמי עג’רמי. “סמי וקומץ חבריו שעובדים עם התקשורת הישראלית לא קיבלו כל הודעה רשמית מצד הרשויות”, כותב דרורי. “כמה מהם שביקשו בכל זאת לברר את העניין נענו שאם יצפצפו על ההוראה החדשה, הם עלולים להסתבך, ואף נרמז להם שיהיו מואשמים בשיתוף פעולה עם ישראל”.

“ההחלטה לקלוט דיווחים על הנעשה מכתב פלסטיני לא הייתה קלה”, מבהיר דרורי, “בייחוד בתקופות שבהן היו נפגעים מקרב חיילינו או בעורף הישראלי. היו בנו שחששו שהדיווחים של כתבנו ספואת כחלות, ומחליפו סמי עג’רמי, עלולים לגרום דה-מורליזציה בעורף, אפילו בצבא. היה חשש, ולא התביישנו בכך, משום שמעריב היה ועודו עיתון ציוני. אבל הגענו להכרה שבניגוד לצד השני, החברה הישראלית פתוחה וחסונה דייה גם להכיל את נקודת המבט של הצד השני”.

עמירה הס מספקת ב”הארץ” את לשון האיסור של חמאס: “הממשלה החליטה לאסור על שיתוף פעולה ועבודה עם כלי התקשורת הציוניים, בהיותם כלי תקשורת עוינים. האיסור חל על כל העיתונאים והכתבים הפלסטינים”. בעוד דרורי מדגיש כי ב”מעריב” לא פנו אתמול לעג’רמי, מחשש לסבך אותו, הס מביאה מדברי עביר איוב, שהחלה לאחרונה לדווח ל”הארץ” על הנעשה ברצועה. אולי סומכים במערכת העיתון על חמאס שלא יכניס את “הארץ” לקטגוריית כלי התקשורת הציוניים.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-27.12.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית


אילוף הסוררת


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

‘ידיעות’ נגד שלי“, טוען שלמה צזנה, הכתב המדיני של “ישראל היום” בכותרת טור המתפרסם הבוקר בעיתון. לדברי צזנה, הסיקור המחמיא מאוד של ציפי לבני בעיתון “ידיעות אחרונות” נובע מאיבה לשלי יחימוביץ’. “אי אפשר לומר שלא מתחדשים שם ב’ידיעות’ לפי רוח הזמן”, כותב צזנה. אחרי ‘רק לא ביבי’, הם עכשיו בקו ברור של ‘רק לא שלי'”.

לבני אמנם זכתה מצד “ידיעות אחרונות” בימים האחרונים לסיקור מחניף במידה מביכה, אך הבוקר מסקר “ידיעות אחרונות” את תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה באופן הוגן, ואפילו מחמיא.

“נשים בעבודה” נכתב בשער העיתון, לצד תצלום של 7 נשים המשובצות במקומות 1 עד 25. שלושה עמודים מקדיש העיתון למפלגת העבודה: אחד על הנשים הרבות יחסית (למפלגות אחרות, לא לחלקן באוכלוסיה); אחד להצגה נאה של 20 המועמדים במקומות הראשונים; ואחד לעימות המתחולל בין שלי יחימוביץ’ לעמיר פרץ על האג’נדה המדינית של המפלגה. נראה כי “ידיעות אחרונות” עדיין מעדיף את מדיניות “רק לא ביבי” על פני כל מדיניות אחרת.

ב”ישראל היום”, אגב, הסיקור של מפלגת העבודה הרבה פחות מחמיא. “בעבודה: מלחמה” היא הכותרת הראשית, “הליכוד: ‘רשימת העבודה קיצונית'”, נכתב בראש עמוד 11, ואחת מכותרות הביניים בידיעה המוקדשת לרשימה החדשה היא “הסרבנות של מיכאלי” (מרב מיכאלי, שנבחרה למקום חמישי ברשימת העבודה, התבטאה בעבר בזכות סרבנות).
בטור פרשנות נלווה טוען דן מרגלית כי הצלחת מיכאלי “מכבידה” על יחימוביץ’. מרגלית מסביר כי מיכאלי “היא בעלת זכויות במאבק לשוויון נשים ופובליציסטית מעניינת, אבל לשונה מגוחכת (מחליפה במתכוון זכר בנקבה), ומה שחשוב יותר מכל שהצביעה בעבר בעד בל”ד ועודדה סרבנות שירות בצה”ל”. מרגלית משווה בין קריאה לסרבנות לביצוע עבירת מין, וכותב כי אם מיכאלי רוצה לקבל “פטור” מהדעה שהביעה בעבר, “כדאי לה להתחרט בפומבי על העמדה ההיא”.

טור הפרשנות של יוסי ורטר ב”הארץ” מסתיים אף הוא בהערה לחברת הכנסת לעתיד מיכאלי. “מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה”, כותב ורטר, “מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19”.

הבלוגרית טל שניידר פרסמה אתמול פוסט על בדיחה סקסיסטית שפלט נבחר אחר ברשימת העבודה לכנסת, עומר בר-לב. הפוסט נפתח דווקא בהערה על מיכאלי. “אתמול בערב, יום שישי, ביליתי עם חברים ותיקים ביישוב הר אדר”, כתבה שניידר. “אנשים שאני מכירה יותר מעשרים שנה. אף אחד מהם לא עיתונאי ולא עובד בתקשורת. בעלת הבית, חזנית רפורמית, כמה חברות אחרות שלי במשרות אקדמאיות, אחת אדריכלית, עוד 2-3 בהייטק”.

“כולן, חצו את גיל ה 40, וכמעט כולן, חיייכו באושר גדול על זכייתה של מרב מיכאלי במקום כה גבוה במפלגת העבודה. מדוע? הן אפילו לא מצביעות של המפלגה הזו, אך מפנטזות על היום שבו מיכאלי תעלה לבימת הכנסת ותדבר אליהן בלשון נקבה. הן אוהבות את הדיבור הזה שלה, נמשכות אליו ובניגוד לדעה על סגנונה אצל חלק מן הפרשנים הפוליטיים, הן חושבות שלמילים יש משמעות. כן, לדעת לדבר בלשון נקבה זה יותר מגחמה מצחיקה, זה יותר משיעור לשון”.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-2.12.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית


יצחק שמיר ז”ל: מקור ראשון מעתיק מוויקיפדיה


פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

הידיעה של הדר רביד ב”מקור ראשון” על מותו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר מועתקת רובה ככולה, מילה במילה, מהערך על יצחק שמיר בוויקיפדיה. עיתון “מקור ראשון” – שבו האשם העיקרי, לא במי שכתב את הידיעה – דומה הבוקר לתיכוניסט שנזכר ברגע האחרון שעליו להגיש עבודה. כיצד יתכן שאין ל”מקור ראשון” תיק חבצלת מוכן מראש על שמיר? מדובר בראש ממשלה לשעבר, בן 96, שזה כמה שנים נמצא על ערש דווי. זהו ביזיון עיתונאי גדול (ומעבר לכך גם הפרה של תנאי רישיון השיתוף של הערך).


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.7.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית


מהמודעה של צומת ספרים ואיקאה לתחשיבים הכספיים של הקמת הוצאת עם עובד | פולמוס צומטסקי

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית


על החלק החיצוני ביותר בחבילת “הארץ”, על הנייר שעוטף את קונטרס החדשות של העיתון, מודפסת מודעה מטעם צומת-ספרים. המילים הראשונות שבהן נתקל הבוקר קורא “הארץ” הן: “סוף סוף חדשות טובות”. כך נכתב מעל הבשורה כי לרגל “חודש הספר העברי” ניתן להשיג כעת בחנויות הרשת “3 ספרים ב-99 שקלים וגם 50 שקלים מתנה לקנייה באיקאה”.

במילים אחרות, המודעה מציעה לקורא, בעסקה אחת, שלושה ספרים ומדף להחזיקם לראווה. המשפט האחרון נועד להיות מלגלג, אבל קשה ללגלג על המסר הסמוי של המודעה כאשר המסר גלוי: במרכז המודעה תצלום של מדפי איקאה אופייניים ועליהם כמה ספרים (“הטיגריס הלבן”, “משחקי הרעב”, “פינת הגיהינום”, “מאושרת בדרכה”, “סיפור שמתחיל בסוף”, ואחרים).

מאחורי המודעה – קונטרס החדשות; ובתוך קונטרס החדשות – ערימת מוספים, בין היתר מוסף “הארץ” השבועי; ובתוך מוסף “הארץ”, מוסף “תרבות וספרות”; ובכפולת העמודים הפנימית היחידה של מוסף “תרבות וספרות”, בחלק הכמוס ביותר של גיליון “הארץ” שנחת הבוקר על מפתני דלתות המנויים, מתפרסמת רשימה מאת זהר שביט על אודות התחשיבים הכספיים שערך ברל כצנלסון לקראת הקמת הוצאת “עם עובד”.

” נקודת המוצא לתחשיב הכלכלי ולקביעת מחירו של הספר […] היתה שאין סיכוי שהוצאת הספרים תהיה רווחית”, כותבת שביט, על סמך מסמכים שמצאה בגנזך מפלגת העבודה בבית ברל. לפי רשימתה, “התחשיב קבע שכר סופרים, שיהיה שווה ערך לסך כל הוצאות הייצור של הספר […] לפי התחשיב היה בכוונת ‘עם עובד’ לשלם על אלפיים עותקים שכר סופרים בשיעור של יותר משש משכורות חודשיות של מורה”.

“צריך שידע אדם כי מחקר טוב ומדע וספרות קלסית אפשר למצוא לא רק בשפות-לועז, אלא גם בעברית”, מצטטת שביט מדברי כצנלסון. “[…] כך צריכה ההסתדרות, אשר בנפשה הדבר, בנפש הדור השני והשלישי שלה, להתאזר לקראת ביצורנו הרוחני. הוצאת-ספרים אינה יכולה להיות אלא חלק של התוכנית”.


אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.6.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית


הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין
חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי // אלכס אפשטיין

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

לדף הבא →