ליצמן עושה בושות | 012 משקרים | אייזק לאמב מציע נישואים | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת (הפעם, שישחג מוצאי שבועות) עם אסף ליברמן בגל”צ:
• סגן שר הבריאות יעקב ליצמן סירב ללחוץ את ידה של סגנית ראש ממשלת בלגיה ושרת הבריאות, לורט אונקלינקס, בוועידה בינלאומית בז’נבה. היא החליטה להיעלב והתלוננה על כך בפייסבוק: “הידיים שלי נקיות! בפעם השניה בחיי שר בממשלה סירב ללחוץ לי את היד בגלל שאני אישה. בפעם הראשונה זה היה השר האירני ואתמול, בז’נבה, שר הבריאות הישראלי [הטעות המובנת במקור]. סוג כזה של גישה פונדמנטליסטית שקשורה לתפיסה של הדת ושל האשה, מעורר בי אי נוחות עמוקה”. בתגובות התפתח דיון על סובלנות ועל אפליה.
• 012 סמייל התקשרו לאמו של בועז קנטור להציע לה להתחבר לאינטרנט. היא הפנתה אותם לאחותו מיכל, מיכל הפנתה אותם לבועז, וזה ביקש מהנציגה לחזור אליו למחרת. במקום לעשות את זה, היא חיברה את האם לאינטרנט. כשקנטור גילה זאת הוא התקשר ל-012, סיפר מה קרה וביקש שינתקו את אמו. בחברה הכחישו את השיחה איתו וסירבו לנתק. הם עשו טעות: מסתבר שקנטור הקליט את השיחה המוכחשת. 012 סמייל נתפסו בשקר ונאלצו להתוודות: “אנו רואים בחומרה רבה את הנושא והנוגעים בדבר יטופלו בכל חומרת הדין”.
[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2012/05/012.wav]• אל תנסו אפילו, כי אייזק לאמב הציע נישואים לחברתו איימי פרנקל בצורה הכי מגניבה ומתוקה אי פעם.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5_v7QrIW0zY[/youtube]
[עדכון] המקור נחסם להטמעה, הנה עותק:
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=IivXBG3wMWM[/youtube]
הפרופסור ששיקר לוויקיפדיה • תלמידה חושפת לעולם את האוכל המחורבן בקפטריה • אולטראס גלפנד | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• פרופסור טי. מילז קלי מעביר באוניברסיטת ג’ורג’ מייסון קורס בשם “לשקר על אודות העבר”, שבמסגרתו הסטודנטים מקבלים משימה לבדות אירוע היסטורי ולהפיצו באינטרנט. ב-2008 שעברה הצליחו התלמידים להונות את העולם באמצעות אוסף של מסמכים ותיעודים מפוברקים, שבהם ערך בוויקיפדיה, סרטונים ביוטיוב ופוסטים בבלוגים. השנה פרסמה אחת הסטודנטיות שאלה מנחה בקהילת רדיט, כדי להוביל את המשיבים להונאה, ונחשפה תוך 26 דקות על ידי גולש חשדן.
• מרת’ה פיין, תלמידה בת 9 מסקוטלנד, תיעדה את ארוחות הצהריים הדוחות ולא משביעות בקפטריה בבית ספרה בבלוג שפתחה בשם NeverSeconds (“לעולם לא מנה שניה” בתרגום חופשי, אולי רפרנס למנה הנוספת שמבקש אוליבר טוויסט). הבלוג נחשף לרבבות גולשים וזכה לקידום בטוויטר מהשף ג’יימי אוליבר, שפועל גם הוא לשיפור המזון המוגש בקפטריות בבתי ספר בבריטניה. דובר מועצת המחוז הגיב: “תוכנית ארוחות בתי הספר שלנו תואמת לסטנדרטי התזונה המוסכמים הלאומיים. אנשים צעירים בוחרים בין לפחות שתי ארוחות, וסלט, ירקות, יוגורט וגבינה הן אופציות שזמינות להם כל יום”.
• אלוף השחמט בוריס גלפנד זוכה לאוהדים פנאטים, שהקימו את קבוצת “אולטראס גלפנד: יאללה בוריס מלחמה!“
הפאוור קאפל של ההומור העברי בפייסבוק: תילטף אוּתה כבר כסאמאמק!
זוגיות הפייסבוק של רחלי רוטנר ואריאל ויסמן היא מהדברים המצחיקים והמטרידים שמתרחשים כרגע ברשת החברתית. מומלץ להרחיק ילדים, וגם מבוגרים
יוצרשת | יוצרי קומיקס, בדיחות רשת וסטטוסים פייסבוק | רחלי רוטנר, בת 29, עורכת וואלה ZONE וכותבת בוואלה תרבות. אריאל ויסמן, בן 25, תסריטאי בטלוויזיה, “כרגע בין עבודות ):”.
בעולם מושלם, רחלי רוטנר ואריאל ויסמן היו כובשים את ראש רשימת הפאוור קאפלז של פייסבוק בישראל. בינתיים הם עומדים בשולי הכביש, לצד מכונית חתונה מעלת עשן שמקושטת בסרטים שחורים, תמונות של חיות חמודות וציורים של ביבי, על האנטנה משופדים ראשים מדממים של סלבים ופוליטיקאים, וּויסמן מנסה לחנוק את רוטנר שמייללת בקול תינוקי: “תִי, תִי, תִי, תִילטף אוּתי!” זוגיות הפייסבוק שלהם היא מהדברים המצחיקים והמטרידים שמתרחשים כרגע ברשת החברתית. מומלץ להרחיק ילדים, וגם מבוגרים.
היצירה של ויסמן ורוטנר מגיבה לאקטואליה, לגולשים, זה לזה ולשדים שבראשיהם. רוטנר מפרסמת את “ביבי מאויר“, איורים ילדותיים של הסטטוסים של ראש הממשלה. לויסמן יש את “מצחיקולים”, קומיקס סאטירי ופוגעני שהלוגו שלו, צלב קרס מפליץ ומצחקק עם הזין בחוץ, היה גס מדי לפייסבוק. רוטנר חגגה על כוכבי “מאסטר שף ילדים”, קיבלה מכתב תלונה מקרוביו של אחד מהם, והגיבה בתמונה שבה ביגרה את הדמויות וקראה לה “מאסטר שף מבוגרים מכובדים“. ויסמן פרסם סדרת משחקי יריות בגוף ראשון בגוגל סטריט ויו שהציגה את לארה קרופט במאה שערים ליד שלט “אל תעברי בשכונתנו בלבוש לא צנוע”.
אבל היצירה המרתקת באמת היא הזוגיות המקוונת שלהם: ויסמן הוא הלוזר הציני הסמולני עם הסמיילי העצוב הנצחי. רוטנר היא הג’ואיש יזראלי פרינסס עם המבט הילדותי המשתאה והדיבור התינוקי. היא מציפה לו את הוול בבקשות ליטוף. הוא מבקש “תיתאבדי כבר בבקשה ):”. היא מאיירת אותו כראש עם כנפי עטלף שמגיע לדייט איתה. אהבה. “הזוגיות הווירטואלית שלנו די אותנטית בסך הכל, נראה לי”, אומר ויסמן. “רחלי באמת רוצה שאני אילטף אותה כל הזמן ואני תמיד מגיב בסמיילי עצוב ):”
היצירה שלכם ברשת היא הדברים שאתם עושים בפייסבוק – טורי הביקורת בסטטוסים של אריאל, ביבי מאויר של רחלי. מה עוד?
רוטנר: “חלק מזה זה גם מה שנוצר תוך כדי התגובות, לדעתי. אני כותבת משהו מפגר, אריאל הופך את זה למימ, אני הופכת את זה לקומיקס, אריאל לוקח את זה לקצה והורג את הבדיחה. או קורה לנו משהו כזוג, אז אני כותבת על זה סטטוס, והוא עונה לי, ואני עונה לו, ונוצר איזה סיפור שמתישהו מקבל לפעמים גם איורים. הדיאלוג בינינו הוא מימ בפני עצמו. נוצר כאילו קיום וירטואלי נפרד לזוגיות שלנו. שנינו נמצאים כל היום על המחשב ונפגשים רק בערב, אז מרבית הקשר שלנו מתרחש על המסך: בצ’אט, בלינקים שאנחנו שולחים זה לזו, בדברים ששמים על הוול.
“למשל מתישהו התחלתי לנסות לעצבן את אריאל עם ציוצי ‘תילטף אותי’ תינוקיים כאלה. אחר כך, במהלך היום כשהייתי בעבודה רציתי להמשיך לנדנד לו, אז התחלתי להכין לו כל מיני תמונות של חיות דביליות אומרות ‘תילטף אותי’, והוא הכין על זה פארודיות, וחברים שלנו התחילו להשתתף בזה, וזה הפך להיות חלק משפת האינטרנט שלנו. אני מאוד גאה בתילטף אותי כי למען האמת, אריאל אחראי כמעט לכל השפה האינטרנטית שאימצתי. כולנו נדבקנו בסמיילים העצובים שלו והרפרנסים שלו, קשה להכיר אותו ולא להידבק. אז דבקתי בתילטף כל עוד רוחי בי”.
אתם רואים בזוגיות הפייסבוק שלכם יצירה אינטרנטית?
רוטנר: “אני רואה בזה יישות אינטרנטית. כמו שכתבתי בהתחלה”.
ויסמן: “לא נראה לי. זוגיות הפייסבוק שלנו מצחיקה כי אנחנו מצחיקים, אבל זה לא משהו מכוון. הסיבה העיקרית שאני ורחלי מסתדרים כל כך טוב היא שאנחנו ממש משדרים על אותו גל מבחינת הומור והיא לא נעלבת בקלות, ובגלל זה אנחנו כזה זוג מוצלח והזוגיות שלנו בפייסבוק זורחת כמו במציאות. אפילו מחקתי את שורת הריליינשיפ מהפרופיל שלי כדי שבחורות לא יפחדו להתחיל איתי, אבל בגלל שמערכת היחסים שלנו כל כך דומיננטית אז בכל זאת אף אחת לא הציעה לשכב איתי. אני בטוח שזאת הסיבה ):”
איך הכרתם?
רוטנר: “כשהייתי בת 21, והוא בן 16, הצטרפנו שנינו לחבורת קומיקס של דודו גבע, A4. הוא היה יוצר קומיקס מבריק צעיר ופרובוקטיבי, אני סטודנטית דוסית שבחיים לא יצאה מנתניה. לא היה בינינו הרבה במשותף אז רק דיברנו פה ושם באייסיקיו, ובשנים הבאות היינו סתם עושים שלום אדיש אחד לשני בירידי קומיקס. הוא היה, ועדיין, קצת מפחיד אז לא ממש התקרבתי. הוא משדר המון עוקצנות ותמיד נדמה שלא משנה מה תגיד לו, הוא יחשוב ‘איזה מטומטם’ ויעשה עליך קומיקס נבזי. עד היום נדמה לי שאנשים פוחדים ממנו, ודי בצדק. באחד מפסטיבלי הקומיקס יצא לנו לשבת באותו דוכן ולמכור חוברות קומיקס, זו הייתה הפעם הראשונה שפתאום הסתכלתי עליו אחרת וגם הפעם הראשונה שהלכנו מכות. רק אחר כך הבנתי שהרבצתי לו כי הוא בעצם מצא חן בעיניי. כשהפסטיבל הסתיים יצאנו מדי פעם עם חברים לשתות, ואט אט גיליתי שמבחוץ הוא אולי דוקרני כקיפוד אך מבפנים הוא רך כארנב. באחד הערבים שנפגשנו פתאום התנשקנו וזה היה מדהים. אבל במשך כמה זמן נאלצנו להסתיר את זה מרוס, רייצ’ל, פיבי וג’ואי”.
האינטראקציה הפייסבוקית הפומבית שלכם – זה משחק, אותנטי או גם וגם? זו הגזמה של מערכת היחסים שלכם, המשך שלה בדרכים אחרות, חלק בלתי נפרד ממנה?
ויסמן: “הזוגיות הוירטואלית שלנו די אותנטית בסך הכל, נראה לי, רחלי באמת רוצה שאני אילטף אותה כל הזמן ואני תמיד מגיב בסמיילי עצוב ):”
רוטנר: “זה די אותנטי, כי גם מערכת היחסים שלנו היא הגזמה של מערכת היחסים שלנו. כשאני כותבת בפייסבוק ‘הצילו, הוא מרביץ לי’, זה כי הוא באמת מרביץ לי. ההרבצה עצמה היא הפארודיה, לא הסטטוס שמתעד אותה. אני חושבת שמכיוון שהקשר שלנו מההתחלה היה מאוד אינטרנטי – מהפורומים של A4 דרך האייסיקיו והצ’אטים בפייסבוק עד שאשכרה התחלנו לצאת – כבר אי אפשר להוציא אותו מהמשוואה. זו צורת תקשורת מאוד בסיסית. כבר קרה לנו פעם שישבנו בחדרים נפרדים בדירה, ואני שומעת את אריאל צועק מהחדר ‘ראית?!’ וחצי שניה אחר כך אני רואה שהוא כתב עליי סטטוס, אז אני מגיבה לסטטוס ושומעת אותו שואג מהחדר ‘סליחה?!’. שיחה שהיא חצי אינטרנט חצי מסדרון. פעם כתבתי לו על הוול ‘תסתכל ימינה!’ וכשהוא הסתכל אני עמדתי שם ועשיתי לו שלום”.
אתם מושפעים זה מזה ביצירה שלכם?
רוטנר: “בעיקר אני ממנו. אריאל הרבה יותר מחובר בווריד לעולם הזה. הוא זה שהשפיע עליי לפתוח את ‘ביבי מאויר’, אני לא חשבתי בכלל בכיוון של עמוד שלם לדבר הזה. וכמו שבני זוג תמיד מושפעים מהשפה אחד של השני, כך גם באינטרנט. זה שהתחלתי להוסיף כיתוב של ‘Meh’ לכל מיני תמונות זה בעיקר בגללו, כי כשאני אומרת לו ‘אתה אוהב אותי פוגי קטן ופריך שלי פשוש חיי?’ הוא מושך כתפיים ואומר Meh”.
אתם עובדים על דברים ביחד?
רוטנר: “לא”.
ויסמן: “כן אבל זה לא לפרסום (; סתם, לא ):”
מה אתם אוהבים באינטרנט כמדיום יצירתי? מה אתם לא אוהבים?
רוטנר: “כמו כולם התמכרתי למימז, מהירים יעילים וחמודים. בתקופת ישראבלוג, כשכולנו התבטאנו בבלוגים, די סבלתי, כי בכל פעם שהיה לי משהו להגיד הייתי צריכה לפנות שלוש שעות לכתיבת הגיגים לאור הנר עם התחלה אמצע סוף. כשהגיע הפייסבוק ופרסמנו סטטוסים היה לי קל יותר להתבטא, אבל חדגוני מדי. עכשיו אנחנו מציירים, עושים קומיקס, עושים מניפולציה לתמונות, לטקסט, לידיעה חדשותית, מעבירים את הבדיחה הלאה לאחרים שיעשו עליה ואריאציות – נהדר”.
ויסמן: “יש הרבה דברים שלמדתי להעריך באינטרנט רק אחרי שהתחלתי לעבוד בטלוויזיה – הפידבק המיידי, היכולת לפנות לקהל מצומצם ועדיין להרגיש שלמה שאתה עושה יש משמעות, הדיאלוג שנובע מהיצירה ויכול להתקיים רק באינטרנט. האינטרנט גם מאפשר את הדואליות הזאת שמאפשרת לך לעשות דברים נורא קיצוניים ולהגיע איתם לקהל עצום, ועם זאת לשאת במעט מאוד אחריות כי זה בכל זאת האינטרנט, אתה לא מייצג אף אחד חוץ מאת עצמך ואין את הדרת הכבוד הזו שמחייבת אותך להתחשב בכל קהל שלא יהיה. כשמייצרים הומור קיצוני תמיד יש רצון לשמור על האיזון – להגיע לכמה שיותר קהל, לעצבן את מי שצריך לעצבן, אבל בלי לפגוע במי שזה באמת נושא רגיש אצלו. כשכתבתי בטלוויזיה לא יכולתי לעשות מה שרציתי כי כולם, כביכול, רואים טלוויזיה, וכשהפצתי פנזינים בשחור-לבן בפסטיבל הקומיקס זה לא הגיע לאף אחד. בפייסבוק ההפצה עוברת מפה לאוזן, החברים והמנויים שלי שמכירים את ההומור שלי ואוהבים אותו מפיצים את זה, ואם זה מוצלח אז גם החברים שלהם יפיצו את זה, ואולי החברים היותר רציניים שלהם יתעצבנו, אבל הסיכון שזה יתגלגל לידיו של ניצול שואה או של משפחת שליט או של רונה רמון הוא נמוך מאוד.
“יתרון נוסף של האינטרנט על פני כל פורמט אחר היא היכולת לפרסם ולהגיב לדברים באופן מיידי, אבל זאת גם בעיה בגלל שכל פעם שקורה משהו מעניין אני מתחיל להילחץ שאני לא אספיק להגיב בזמן ושעד שאסיים את עיבוד הפוטושופ שלי של אופטימוס פריים עם ספסל של קק”ל על הגב מישהו אחר כבר יפרסם את אותה בדיחה. חוץ מזה הבעיה העיקרית בעיני כרגע עם עבודה באינטרנט היא שאין בזה כסף, וחבל.
“אה, וגם נורא קל לפרסם דברים באינטרנט אבל לפעמים קשה מאוד להוריד אותם. היום בפייסבוק זה קצת פחות בעייתי כי אתה מפרסם בעמוד שלך ואז מוריד את זה אם נמאס לך מזה, אבל האינטרנט עדיין מלא בהודעות מביכות שלי בפורומים ובכל מיני קומיקסים שפרסמתי בגיל 16 שהייתי שמח להעלים”.
האינטראקציה עם גולשים אחרים חשובה לכם? מפריעה לכם? הייתם יכולים לחיות בלעדיה?
רוטנר: “בטח חשובה. מה בנני ובנון היו עושים בלי שלושת הדובים שמגוונים את העלילה?”
ויסמן: ” באופן אישי הייתי יכול להסתדר רק עם לייקים, בלי תגובות. אין לי בעיה עם תגובות נאצה של טוקבקיסטים עצבניים, זה דווקא כיף, אבל אין דבר יותר מעצבן מלכתוב סטטוס מצחיק ואז לקבל עליו תגובה של איזה אפס שחושב שהוא מצחיק כמוך אבל למעשה הוא רק מחרבן הכל. אה, בעצם כן יש משהו יותר מעצבן מזה – לקבל תגובה הרבה יותר מצחיקה מהסטטוס שכתבת ושהיא מקבלת את כל הלייקים ))):”
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון מאי 2012 של מוסף פירמה של גלובס
רעידת אדמה בפייסבוק, אומת הרשת הצרפתית מתחמנת, חוזרים לטירה הנאצית | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• רעידת אדמה פקדה את ישראל ביום שישי. אומת האינטרנט היתה הראשונה לזהות ולהתבדח.
• חוק ישן בצרפת אוסר על פרסום סקרי בחירות ותוצאות מקלפיות דמה לפני סגירת הקלפיות. אומת הרשת הצרפתית משתעשעת ומשחקת במרגלים וסוכנים.
• משחק המחשב Wolfenstein 3D, הטירה הנאצית בשבילנו, מציין 20 שנה ליציאתו. גיבורו, בי.ג’יי בלזקוביץ’, “הרג את היטלר, ואִפשר לכל ילד בישראל לערוך אלפי משפטי אייכמן מיניטאוריים שגם סימנו פריצת דרך חלוצית במשחקי המחשב”, כותב אנטוניו מונטנה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=OIZvU2l9_9o[/youtube]
הסודות של גוגל סטריט ויו, סטיב ג’ובס קורא ליבמ נאצים ובוב מארלי נגד אריה אלדד | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• ניידות גוגל סטריט ויו תיעדו בסיס צה”ל סודי, אבל לא את מצודת זאב (ואף אחד לא מוכן להגיד למה).
• סטיב ג’ובס פחות או יותר קורא ל-IBM נאצים בסרטון פנימי של אפל שבו הוא מגלם את פרנקלין רוזוולט ב-1944, שנועד לעודד את המכירות הבינלאומיות של החברה. הסרטון המלא כאן.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=exbGMsSre0g[/youtube]
• אריה אלדד מקבל איום בתביעה מיורשי בוב מארלי על שימוש ב”Iron Lion Zion” בסרטון תעמולה משונה. עו”ד יהונתן קלינגר טוען שח”כ אלדד מוגן מכוח חסינותו.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=QHDm8pcgf7s[/youtube]
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=TGoMA9Dp8vY[/youtube]
הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת בתוכנית “שישבת” עם אסף ליברמן מדי שבת ב-19:30
יס מטנפת, ננזפת ואוספת, יואב מאור כותב להילה בצלאלי ז”ל, טום החתול המדבר נוטש את יאיר לפיד לטובת ביבי | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• חברת yes השאירה אחריה אשפה בפארק הקופים. גולש צילם את הפסולת והעלה לפייסבוק. בתוך 24 שעות החברה ניקתה את השטח ושלחה תמונה להוכיח את זה.
• קיר הפייסבוק של הילה בצלאלי, החיילת שנהרגה בתאונת התאורה בהר הרצל, הוצף בחברים וזרים שנפרדו ממנה. הקריפי מכולם היה יואב מאור, פרסומאי ניצול “האח הגדול”, שכתב לה מכתב אהבה מטריד, שזכה לכ-4500 לייקים, 270 שיתופים ו-221 תגובות. טעימה:
אני לא בטוח מה יותר מוזר לי; עצם העובדה שאני קורא לך “יקרה” כשבעצם… מעולם לא החלפנו מילה, או עצם העובדה שאני בכלל כותב לך מכתב מלכתחילה, כשאין באמת סיכוי שתקראי אותו אי-פעם. ובכל זאת, כבר כמה ימים יש בי תחושות שמכבידות עליי מעט ואני מוכרח לשתף אותך בהן. מי יודע, אולי יש חיבור לפייסבוק שם בשמיים?
[…]
מתוך אקט נורמלי שכל בן גילי היה עושה (ואת יודעת את זה), נכנסתי זריז-זריז לפייסבוק כדי לראות מי את, מאיפה את, וכמובן שאלת המיליון: האם יש לנו חברים משותפים?
[…]
כשאני קורא את הדברים שאת כותבת, רואה את התמונות שאת מעלה מהאייפון תוך כדי החזרות בהר הרצל (בליווי תיאורים נרגשים שמראים כמה הטקס הזה היה חשוב לך, דבר שהופך את זה אפילו ליותר כואב), ורואה שאת אפילו… עושה פילטרים של אינסטגרם (!!!) לתמונות האלה, אני מבין בפעם הראשונה כמה את אמיתית. כמה את מזכירה לי את החברים שלי, כמה את מזכירה לי אפילו את עצמי. את אפילו עברת לטיימליין! מיוזמתך!
• בנימין נתניהו שילב בברכת יום העצמאות ההזויה שלו את טום החתול המדבר. הלל גרשוני הבחין בעריקה הדרמטית של החתול, שאמור היה להיות ברשימה של יאיר לפיד לכנסת.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=CP1_JU3fNjU[/youtube]
משטרה, עצרי! את לא יכולה לסגור אתרי אינטרנט סתם ככה גם אם נורא נורא מתחשק לך
ביולי 2010 שלחו מפקד מחוז מרכז במשטרה, ניצב בנצי סאו, ומפקד מחוז תל אביב, ניצב שחר איילון, מכתבים לספקי האינטרנט הישראליים ובו הורו להם לחסום את הגישה למספר אתרי הימורים של ויקטור צ’נדלר, סטן ג’יימס, אתר thespinroom.co.il ואתר Keshcard למכירת כרטיסי חיוב לתשלום באינטרנט. המשטרה והספקים עשו ככל שביכולתם לסגור את העניין מאחורי גבו של הציבור – המשטרה סירבה להעביר לתקשורת את המכתבים ולנמק באיזו סמכות נשלחו; הספקים (למעט 012 סמייל) צייתו בלי לערער על המהלך התקדימי, ולא יידעו את לקוחותיהם על החסימה.
כמעט שנתיים לאחר מכן פסקה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי תל-אביב, השופטת מיכל רובינשטיין, בשבתה כשופטת ביהמ”ש לעניינים מנהליים, כי למשטרה לא היתה סמכות לתת הוראה כזו, וקבעה מספר קביעות חשובות נוספות:
ייצוג הגולשים. האתרים הנחסמים וספקי האינטרנט לא עתרו נגד ההוראה. איגוד האינטרנט הישראלי הגיש את העתירה המנהלית, ובית המשפט קבע כי יש לה זכות עמידה “כמי שמייצגת את עניינו של הגולש הישראלי כבעל עניין ישיר בצווים לאור הפגיעה לכאורה בזכות הגישה למידע”.
אסור להמר, מותר לגלוש. המשיבים, כלומר המדינה, “אינם עושים את ההפרדה בין מניעת ההגעה לתוכן, לבין פעולה המונעת או מקשה על ביצוע פעולת ההימור” – למשל, איסור על חברות אשראי לאפשר חיובים באתרים אלו.
מה זה אתר? המשטרה הורתה על חסימת האתרים לפי חוק העונשין, המתיר למפקד מחוז להורות על סגירת מקום פיזי שמשמש להימורים. המטאפורה של “אתר” שנכנסים ויוצאים ממנו מטעה, משום שאתר אינטרנט איננו מקום פיזי או מקום בכלל. בנוסף נקבע כי החוק מתיר סגירה של מקום הימורים, לא חסימה של הגישה אליו.
חופש הביטוי. אף שמטרת האתרים היא הימורים לא חוקיים, השופטת מגינה על חופש הביטוי “של הגולשים – שמעוניינים להיכנס לאתרים ולעיין במידע – ושל בעלי האתרים שהעלו את התוכן”. לדבריה, “הגבלות על גלישה חופשית ברשת הננקטות באופן ריכוזי על ידי הרשות המבצעת, פוגעות בזכות הגישה למידע. גם אם המידע המופיע באתר הוא בעל ערך שלילי בלבד”.
הסמכות לצנזר. “לרשות השופטת אין סמכות להוציא צו הפוגע בחופש הביטוי באינטרנט בלא הסמכה מפורשת בחוק. לא סביר בעיניי כי למשטרה יהיה סמכות להוציא את הצווים האמורים, בלא לעבור קודם לכן את המסננת של הביקורת השיפוטית”. קובעת רובינשטיין, ואומרת כי המחוקק “לא התכוון להעניק למפקד המחוז סמכות ‘צנזוריאלית’ […] בסוגיות העוסקות בהצרתו של חופש הביטוי באינטרנט, יש להמתין להסדרה מפורשת בחקיקה הראשית”.
פסק הדין המלא:
שולחנציקלופדיה
לא נדיר למצוא היום ברחוב אנציקלופדיות מודפסות, שהוחלפו באנציקלופדיות דיגיטליות ובראשן וויקיפדיה החופשית והחינמית. כך מצאו איל שפירא ושני בניו כרכי אנציקלופדיה בריטניקה באנגלית ברחוב רמת גני. “במשך שעות דפדפנו במאגר המידע הזה – מוקסמים. בעיני, שיטוט אנציקלופדי מהדור הישן עדיף לעיתים על חיפוש אינטרנטי, מאחר שעל הדרך מוצאים הפתעות”, הוא מספר. “החלטתי לצפות את שולחן הסלון שלי, כדי שתמיד תהיה לילדים נקודה שבה הם יעצרו ויגלו משהו חדש – איור, צילום, מפת כבישים של פריז, מנגנון מכני של מצלמה מדור ישן, תצלומי שבטים דרום אמריקאים. דברים שפעם היה צורך להתאמץ בכדי לראותם (והיום הכל מצוי בלחיצת כפתור)”.
היצירה הקדימה בכמה שבועות את ההכרזה הדרמטית של בריטניקה על הפסקת הדפסת האנציקלופדיות והתמקדות באונליין.
בנק לאומי מתייחד עם קורבנות השואה, היינקן נלחמת בקרבות כלבים וגוגל סטריט ויו מצלמים את ישראל
הסיפורים שהושמעו היום בפינתי “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• בנק לאומי כותב בפייסבוק שהוא מתייחד עם זכר קורבנות השואה ומכעיס אנשים שזוכרים את המאבק על כספי הניצולים. דובר הבנק אבירם כהן, שהשתתף במצעד החיים באושוויץ בזמן התפוצצות הפרשה, מגיב בפוסט בכותרת המופלאה “טכנולוגיה בצל המשרפות” ומעיר מחדש את הגולשים הכועסים.
• גוגל השיקה בישראל את גוגל סטריט ויו, שירות צילום הרחובות שלה, שתיעד את תל אביב וערים נוספות בגוש דן, ירושלים וחיפה. הגולשים משוטטים וירטואלית ברחובות ומאתרים תמונות מוצלחות, מפתיעות ומשונות.
• היינקן מואשמת במתן חסות לקרבות כלבים. שליחנו האד-הוקי לסין מפריך.
שישבת: המשקפיים הוורודים מדי של גוגל • הונאת ספאם בפינטרסט • והציוץ על מותו המוכחש של נשיא מלאווי
נ”ב: הנשיא שלכם מת
נשיא מלאווי בינגו ווה מותריקה אושפז השבוע בבית החולים המרכזי של קמאזו. אנדרו אבנז, כתב של הנשיונל ג’יאוגרפיק טרבלר, שמע בשיחות עם אנשים, בסמסים ובאינטרנט שמועות שהנשיא מת. כשהשמועות דיברו על כך שאנשי האבטחה של הנשיא עזבו את בית החולים, הוא הלך לבדוק מה קורה שם.
אבנז הגיע למקום והחל לצלם. שלושה אנשים שהציגו את עצמם כבלשי משטרה בלבוש אזרחי יירטו אותו ועיכבו אותו במשך 20 דקות. במקום לתת להם את הסלולרי כפי שביקשו, אבנז המשיך לעדכן בלייב. “כשהתבהר לי שהמצב היה בעל פוטנציאל רציני, צייצתי שעוכבתי”, סיפר. הוא גם צייץ שהנשיא מת.
אחרי שאיים על השוטרים בפנייה לשגרירות ארה”ב ושבכוונתו להתלונן בפני האחראי עליהם, הם התחילו להסס ואמרו: “ראש המדינה שלנו נמצא כאן כרגע. אתה לא יכול להיות כאן”. מאחר שהמקום היה שקט ונטול מאבטחים, והוא הצליח להגיע עם מכונית עד לבית החולים, אבנז הבין שהם משקרים. כשהרים את הטלפון ועשה את עצמו מתקשר שוב לשגרירות, אחד ה”בלשים” אמר לו, ” צא מפה ולך מפה עכשיו!”
בלילה קיבל אבנז אישור ממספר מקורות על מותו של הנשיא. הוא מספר ש”מקורות ראו את גופתו”. למחרת בבוקר ישב בשדה התעופה ונטל עותק של הדיילי טיימס, שמגדיר את עצמו “היומון הראשי של מלאווי”. הכותרת הראשית היתה: “מחלתו של בינגו יוצרת חרדה”.
פינטרספאם
פינטרסט, שנוסדה אך לפני שנתיים, רשמה בחודש שעבר את מספר המבקרים (לא כולל סלולר) השלישי בארה”ב אחרי פייסבוק וטוויטר. ואיפה שיש גולשים יש נוכלים.
הונאת הספאם שעליה דיווחה לנו נעמה וייס פשוטה ומעצבנת: היוזר המספים משתף תמונה של משהו שעשוי לעניין אותנו, כמו קישוט הרצפה באמצעות סרט דביק, ובסוף התיאור מזכיר כבדרך אגב דיאטה מוצלחת. כשמקליקים על הלינק לא מגיעים לסיפור המעניין אלא לעמוד למכירת הדיאטה. וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, משתפים את האייטם בלי להיכנס ללינק, וחושפים את כל החברים שלנו בפינטרסט לספאם.
משקפיים מטשטשי מציאות
כשגוגל הכריזו על פרויקט גלאס, משקפי המציאות הרבודה (augmented reality) שלהם, חשבתי שזה היה פספוס לא להכריז עליהם ב-1 באפריל, כדי לגרום לנו להאמין שמדובר במתיחה ואז להפתיע אותנו במוצר עובד, כמו שהם עשו עם השקת ג’ימייל.
מבדיקה של וויירד עולה שמדובר בסוג של מתיחה: החומרה שהוצגה לא מסוגלת לספק את החוויה שהוצגה בסרטון התדמית.
בלייר מקינטייר, מנהל מעבדת הסביבות הרבודות בג’ורג’יה טק, הגדיר זאת כך: “בסרטון מזויף פשוט אחד, גוגל יצרה רמה של הייפ-יתר וציפיית-יתר שהחומרה שלהם פשוט לא מסוגלת לקיים”.
סרגיי ברין, מייסד שותף של גוגל, אמנם יצא לסיבוב דאווין עם המשקפיים אולם לא הסכים לשתף בחווייה. “סרגיי לא הסכים לתת לי לחבוש את המשקפיים”, צייץ הבלוגר רוברט סקובל, “אבל יכולתי לראות שהם מבזיקים מידע אליו. אז אני רוצה זוג כזה!”
הסיפורים סופרו היום בפינת האינטרנט בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” בגל”צ.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
