ישראל פוחדת שאחמדינג’אד, נסראללה ואסד יציעו לה חברות בפייסבוק
האויב משתמש ברשתות חברתיות לאיסוף מידע אודות צה”ל. אז אם אחמדינג’אד, נסראללה או אסד מציעים לכם חברות בפייסבוק – אל תסכימו! ומה העניין עם החברים המשותפים שלכם איתם? אתם רוצים שאסד יוכל לראות את אלבום תאילנד שלכם?
• עוד בנושא: הפייסבוק של אסמא אסד
______________
צילום פוסטר: ברק ברודו. צילום פוסטר ומאבטחים: אלה מילס. תודה לאילנה ברודו.
ישנה עם החתול בגיל 31? מפרסמי פייסבוק רוצים שתדעי שאת לוזרית וכדאי שתשיגי לעצמך חתן, וכמה שיותר מהר
רונה שטיינברג היא אישה פנויה בת 31. בשביל המפרסמים בפייסבוק, זה מספיק כדי לטרגט אותה כברידג’יט ג’ונס ישראלית, רווקה וגלמודה וזקוקה לחתן בבהילות. זה מקבץ המודעות שהוצג לשטיינברג בעת שגלשה בפייסבוק.
אם את גבר, חתול הוא חיית מחמד. אם את אישה רווקה, את ודאי מכירה את האמרה המיוחסת להמינגוויי, “חתול אחד פשוט מוביל לעוד אחד”. ושני חתולים הם כפסע משלושה חתולים, והופ – את הבתולה הזקנה המשוגעת שחיה עם עשרות חתולים, שגופתה תימצא יום אחד בבית עמוס ג’אנק ושבצוואתה תוריש את כל כספה לחבריה הפרוותיים. אז קדימה. אבל זכרי…
את אישה. את חזקה. את מועצמת. את פמיניסטית. אז במקום לשבת על הספה מול הטלוויזיה ולגדל תחת-תפוצ’יפס, קומי, שימי על עצמך ליפסטיק וסומק ומסקרה וכל השיט הזה שנשים שמות, וצאי לצוד! כי את יודעת, לא קל להיות רווקה בגילאי…
הנה, יש לנו פה מדריך למציאת אהבה. כי זו לא אשמתך שאת מקולקלת, אבל זו כן אשמתך אם את לא עושה משהו לתקן את זה. ואל תגבילי את עצמך לשוק המקומי…
אם לא מצאת בן זוג ישראלי, לכי על יהודי התפוצות. אלה מהם שמתעקשים על כלה יהודיה עשויים להיות מספיק נואשים לקבל סחורה פגומה כמוך. אבל את יודעת, רק במקרה שעוד נשארו להם סטנדרטים, קחי…
ואל תצאי עם הטרנינג הזה מהבית. את לא משלה אף אחד שאת הולכת לחדר כושר, את הולכת לפיצוציה לקנות מגנום וסיגריות. אני לא רוצה להישמע כמו ההורים שלך, אבל…
יהיה לך מספיק זמן להזניח את עצמך כשתהיי נשואה. אז צ’ופ צ’ופ, לעבודה.
נו, שטיינברג, מתי תעשי את פייסבוק מאושר?
“כשצוקרברג יעשה ממני אישה הגונה”.
________________________-
[עדכון] אפרת מלטר מגיבה במודעה נגדית:
ראש הממשלה עוקף את פעילות דפי הפייסבוק של אייל גולן והאח הגדול. בוראט מתקשר לברך בשם קזחסטאן
הליכוד הוציא קומוניקט לרגל הגעת דף הפייסבוק הפוליטי של בנימין נתניהו ל-200 אלף לייקים (להבדיל מהדף הממלכתי, שיש לו כ-21 אלף לייקים).
בהודעה נכתב בין השאר [הערות שלי בסוגריים מרובעים]:
הדף הוא כלי שמקשר בין העם לבין המנהיג [המנהיג? מנהיגנו האהוב?], כאשר מלבד ההצהרות המדיניות, רה”מ מפרסם בדף שלו תמונות מחיי היום יום ונותן מבט על חייו שאינו גלוי לציבור ואינו מסוקר על ידי כלי התקשורת [אהמ אהמ, “ישראל היום”], זהו הערך המוסף של הדף.
הסטטוס הכי חזק שהיה עד עכשיו: הסטטוס על יום ההולדת של בן ציון נתניהו.
[…]
כל סטטוס של נתניהו זוכה לאלפי לייקים ותגובות, ומאות שיתופים, בזמן שכל הפוליטיקאים מדדים הרחק מאחור עם ממוצע נמוך מאוד שאינו מתקרב למאות לייקים [כמו כן, למדינות אחרות יש אשלגן נחות]. בנוסף כל סטטוס מתורגם לאנגלית כתוצאה מהחשיבה וההבנה שהרשתות החברתיות הן כלי ראשון במעלה במערך ההסברה של מדינת ישראל [אנחנו יכולים לעשות כל מה שבא לנו – הכל! – והתדמית שלנו לא תיפגע, כל עוד אנחנו זוכרים לפרסם אחרי כן סטטוס באנגלית על יום ההולדת של בן ציון נתניהו].
הדף של נתניהו מוביל מבין הפוליטיקאים בדירוג המשפיענים החודשי שאותו עושה חברת Spythenet [מתודולוגיה זה לחלשים], כאשר נכון לדירוג חודש מרץ, הדף מדורג במקום השני בפער קטן ביותר לעומת המקום הראשון. נתניהו עוקף בפעילות בפייסבוק דפים של כוכבים גדולים ומותגים גדולים דוגמת אייל גולן, האח הגדול וכו’ [מה שמעיד שהוא לא נתפס כפוליטיקאי או מנהיג, אלא ככוכב תקשורת לכל דבר]. הוא נתפס ככוכב תקשורת לכל דבר [הולי שיט, אתם אשכרה כתבתם את זה בהודעה לעיתונות?]
הקומוניקט המלא:
עוד בנושא:
• מם ביבי מחפש חברים
• “ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”
הסרט הערבי מגיע לאינטרנט בגירסת הדאחקה בבלוג “רגעי הזהב של הטלויזיה המצרית, רי-ויזיטד”
“אני רוצה לפגוש את הבמאי מיד”, אומר עאדל אמאם, “ולהגיד לו שזה סרט מחורבן”. החלק הראשון של המשפט הוא ציטוט מאחד מהסרטים המצריים ששודרו בטלוויזיה הישראלית מדי יום שישי. החלק השני של המשפט מגיע מהאינטרנט.
הסרט הערבי, שמשודר בטלוויזיה הישראלית מאז סוף שנות השישים בערוץ 1 ובעשור האחרון בערוץ 33, מקיים מערכת יחסים מורכבת עם הישראלים: יש כאלו שהיגרו לכאן ממצרים ומארצות ערב אחרות והתחברו אליו תרבותית ונוסטלגית, יש שהגיעו אליו בלי מסורת מבית אבא והתמכרו, ויש כאלו שנרתעים ממנו ומתעבים אותו בטענה שמדובר בתרבות נמוכה ורדודה. לא מופרך גם לייחס למאבק הבין-עדתי בישראל ולסכסוך הישראלי-ערבי השפעה על היחס למוסד המיתולוגי הזה.
השחקן והבמאי המפורסם אמאם, כוכב רבים מהסרטים, הוא אדם פוליטי מאוד, שמחד קרא לסלק את שגריר ישראל ממצרים בתחילת האינתיפאדה הראשונה, ומאידך מתח ביקורת לפני שלוש שנים על החמאס ועל שיגור הרקטות, ואמר עלינו ש”ישראל היא מדינה מאורגנת ביותר שפועלת בצורה רצינית”. לאחרונה נידון אמאם לשלושה חודשי מאסר בפועל ולקנס של אלף לירות מצריות (כ-630 שקל) על שעלב באסלאם, בסמליו, ברשויות ובפוליטיקאים בסרטיו ובמחזותיו. התובע הוא עורך דין עם קשרים לקבוצות אסלאמיסטיות, והתיק, שנגרר במשך חודשים, הסתיים שבועות ספורים אחרי שהאיסלמיסטים זכו ברוב המושבים בפרלמנט המצרי. אמאם, שהחרים את המשפט ולא הגיע לדיונים, ערער על פסק הדין ודרש לפצותו במיליון לירות. החלטה בנושא תינתן בסוף החודש.
“סרט ערבי – רגעי הזהב של הטלויזיה המצרית, רי-ויזיטד” הוא דף פייסבוק ובלוג טאמבלר שצוחק עם ועל הסרט הערבי. כל פוסט מורכב מפריים מאחד הסרטים, כולל כתוביות בעברית ובערבית (ולעתים באנגלית), וכיתוב שמשלים אותו או מתייחס אליו. למשל: “אני לא מכיר מישהו שמריח ככה. הכל אפשרי כשהגבר שלכן משתמש באולד ספייס”. וגם: “למה אשתך יבשה ככה? מונולוגים מהואגינה”.
“כילד שגדל בבאר שבע בשנות השבעים, אני זוכר שבימי שישי היה ריטואל קבוע – לשבת עם אמא וסבתא ולראות סרט ערבי”, מספר יוצר “סרט ערבי”, ערן מחלו, מעצב ווב בן 38 מגבעתיים. “בכלל, הרחובות בב”ש בשישי היו די ריקים בשישי ב-16:00. בימים של ערוץ אחד, הרייטינג של עאדל אימאם היה בשמיים, כולם היו דבוקים למסך. זה סוג של זרם תודעה כזה שפרץ ממני כשצללתי שישי אחד מול הטלויזיה וזפזפתי עד שנחתתי על ערוץ 33. הסרטים היו כל-כך מטופשים ומצחיקים, שמיד ניהלתי איתם דיאלוג בראשי. ואז חשבתי שזה יהיה נחמד להשתעשע עם זה בפייסבוק”.
_________
תודה, הילה מרזן.
הנה כל מה שפייסבוק יודעים על הרוצח מקרייגזליסט: הרבה יותר מדי
בעיתון בוסטון פיניקס התפרסמה בשבוע שעבר כתבת שער שהצליחה לעורר לא מעט הדים, עם פרטים שלא פורסמו עד כה בשערוריית הרוצח מקרייגזליסט. רוב הפרטים על הרצח עצמו היו ידועים – פיליפ מארקוף פגש את הקורבן שלו דרך מודעה בלוח המקוון החינמי קרייגזליסט שבה הציעה שירותים מיניים, ורצח אותה בדם קר. מה שהכתבה חושפת זה את דרכי הפעולה של המשטרה, כיצד היא השיגה את הצילומים של מארקוף ואיך היא נעזרה בפייסבוק על מנת לפצח את התיק. הבוסטון פיניקס חשף מסמכים משטרתיים, כולל הבקשה של משטרת בוסטון מפייסבוק להסגיר פרטים ושיחות מהחשבון של הקורבן.
ככה נראים מסמכים רשמיים שפייסבוק הגישה תחת צו בית משפט:
השאלה כמה מידע יש לפייסבוק עלינו צריכה להעסיק ולהטריד אותנו. הוול סטריט ג’ורנל בדק איזה מידע פייסבוק מעבירה עלינו לאפליקציות צד שלישי. פייסבוק מוכרת את המידע שלנו למפרסמים ואפליקציות, וזה כולל את רשימת החברים, מקומות העבודה, המצב הסוציו-אקונומי וההעדפות המיניות, הכל בשביל למכור פרסומות בצורה ממוקדת יותר. בסופו של דבר, למרות שאנחנו נוטים לשכוח את זה, אנחנו לא הלקוחות של פייסבוק. אנחנו המוצר, והלקוחות הם המפרסמים שלהם פייסבוק מוכרת אותנו כמוצר. כשאנחנו נרשמים לפייסבוק אנחנו מרשים לאתר אינטרנט להפוך אותנו לפיסות של מידע, שאותו היא יכולה למכור לכל המרבה במחיר. זה בדיוק מה שהיא עושה, ולא רק לרוצחים.
למה הוסרה מפייסבוק תמונה של כבוד שר התיירות?
למה תמונה של שר התיירות מוקף בדיילות ולמרגלותיו שני גברים תוקעים בשופר נעלמה מפרופיל הפייסבוק שלו?
בימים אלה נמצא שר התיירות סטס מיסז’ניקוב בביקור עבודה ברוסיה. מיסז’ניקוב העלה בפרופיל הפייסבוק שלו תמונות מוועידת התיירות במוסקבה, ובהן אחת שמציגה אותו עומד מחויך בחליפה ועניבה בין שבע נשים, ככל הנראה דיילות, לבושות כולן בחולצות לבנות עם הכיתוב ברוסית “מיס טוריזם 2012”, ולמרגלותיו שני גברים בחולצות שחורות מעוטרות שרוולים, ראשיהם חבושים בכאפיות, תוקעים בשופרות ענק.
התמונה הזאת הופיעה בפייסבוק של השר ביום ראשון, ולמחרת נעלמה (שתי תמונות אחרות, שבהן מיסז’ניקוב מצולם רק עם הגברים וגם תוקע בשופר, נשארו). האם ביקורת ציבורית גרמה למיסז’ניקוב להסיר את התמונה? ואולי הבנה מאוחרת שהתמונה פוגעת בתדמיתו כשר שמתנהל בביקורים רשמיים בחו”ל בצורה מקצועית ומכובדת?
אמנון ליברמן, דוברו של מיסז’ניקוב, מסר בתגובה: “מדובר בחשבון פייסבוק פרטי של השר, וכל התמונות והסטטוסים שמועלים שם הם בהתאם לשיקול דעתו האישי, ואין מקום לפרשנות יתר בנושא”. למעשה, מדובר בחשבון דו-מהותי – הוא פתוח לכל, ולצד תמונות מטיולים פרטיים של השר מתפרסמים בו אלבומים מאירועים ממלכתיים. באלבום הנוכחי, ששמו “ביקור עבודה במוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב, 2012“, כתב מיסז’ניקוב: “בביקור עבודה זה, מוסקבה היא היעד הראשון מבין שלושה (מוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב). במהלך ביקור רשמי זה אני מתכנן להשתתף ביריד תיירות בינ”ל חשובים ולהפיגש עם גורמי ממשל ותיירות על מנת להמשיך ולקדם את מדינת ישראל הן כיעד תיירותי אטרקטיבי והן כאי של יציבות במזרח התיכון. אעדכן בהמשך”. “יישר כח ידידי”, הגיב שם גולש, “משרד התיירות של ישראל מעולם לא עבד בצורה אפקטיבית שכזו”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 30.3.2012
הדרת נשים ברנואר? מה פתאום, זה “מניעים שיווקיים בלבד”
גל הפרסומים השליליים על חברות שהעלימו נשים משלטי חוצות בלחץ דתיים קיצוניים הוליד דרכי התמודדות שונות. אחת מהן היא הפרדה בין שלטים עם נשים לבין שלטים בלעדיהן, ותליית שלטים מהסוג השני בלבד במקומות כמו ירושלים ובני ברק. כך עשתה חברת האופנה רנואר, שבקמפיין שלה מככבים הדוגמנים אור גרוסמן ועוז זהבי. צפירה שטרן אסל מקבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת” גילתה שבכניסה לירושלים עלה רק השלט עם זהבי.
שטרן אסל כתבה בתגובה לסטטוס בדף הפייסבוק של רנואר: “מאחר וחסמתם את האפשרות להעלות תמונות לא אוכל להציג בעמוד את הקמפיין שלכם בירושלים שכולל גבר בלבד. בעידן בו המדינה כולה נאבקת בהדרת נשים ולמען צדק חברתי כל שנותר לומר זה- תתביישו!” היא תייגה כמה דפים ואנשים וסיימה באזהרה: “עשיתי צילום מסך כך שאין טעם שתמחקו את ההערה…”
יש חברות שנוהגות למחוק ביקורות של גולשים בפייסבוק. כך עשתה חברת הוניגמן, שחתכה את ראשה של הדוגמנית סנדי בר מתמונת הקמפיין שלה בירושלים, נקלעה למתקפת גולשים, מחקה תגובות ואפילו סטטוס שבו החברה עצמה הגיבה לסיפור.
ברנואר השיבו: “במודעות שלנו יש גברים ונשים לסירוגין, ובכל עיר מתפרסמת תמונה שונה בהתאם למקובל בענף- אנחנו לא מחליטים איזו תמונה תתפרסם באיזו עיר”. בתגובה נוספת הבהירו: “אנחנו […] לא מוחקים דבר מהעמוד לעולם. תודה על תשומת הלב, איך איננו עוסקים בהדרת נשים כלל- אלא באופנה :)”
נימוק דומה השמיעה לאחרונה רשת, שהעלתה קמפיין לד’ה ווייס עם תמונות המוזיקאים ובהם שרית חדד, ובבני ברק העלתה שלטים עם לוגו התוכנית וללא תמונות בכלל. “מלכתחילה האסטרטגיה הפרסומית של ד’ה ווייס כללה שילוב של המותג ושל המנטורים, כשבבני ברק היה רק קמפיין של המותג. גם בתל אביב וגם בקריית אונו יש פריסה של שלטים שאין בהם תמונות של המנטורים”, נמסר מהזכיינית, שלא הסבירה מדוע בבני ברק לא היו כלל שלטים עם התמונות. גם בישראכרט נקטו בתרגיל השלטים הנפרדים, כשהשלטים עם השחקנית גילה אלמגור לא הוצגו בירושלים. בעקבות מחאה ופרסומים בתקשורת, משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי לקח אחריות וישראכרט העלתה את השלטים של אלמגור גם בי”ם.
בינתיים החליטו בעיריית ירושלים החליטה לקנוס חברות שיעלימו נשים מקמפיינים בבירה, ולבטל את הוועדה העירונית שבסמכותה היה לפסול שלטים לפרסום. ואפילו הוניגמן העלתה בירושלים קמפיין עם תמונות נשים.
זמן קצר אחרי פרסום התגובה התמוהה של רנואר היא נמחקה, ובמקומה נכתב: “חברים אנחנו מתנצלים על הבלבול בתגובה הקודמת ועל כן מחקנו אותה, מיד נעלה תגובה רשמית מהחברה”. לפני מספר דקות פורסמה תגובה ממנהל השיווק של רנואר, שלא זוהה בשמו:
המותג רנואר מעודד פלורליזם ואינו מפלה בשום אופן בין גברים לנשים מטעמי דת ו/או מטעמים אחרים.
בכל אפיקי הפרסום והשיווק הארציים בהם משתמש המותג מופיעים צילומים של דוגמניות או דוגמנים המייצגים את המותג.
הבחירה באימג’ כזה או אחר מונעת ממניעים שיווקיים בלבד מתוך חשיבה על התרומה של אותו אימג’ ספציפית למטרות השיווקיות של המותג ברמה הארצית ו/או המקומית.
במקרה של קיר הכניסה לירושלים, שהוא אגב השלט היחידי אשר מוקם בירושלים, בחרנו להשתמש בתמונתו של עוז זהבי שהוא הפרזנטור המוביל של המותג.
ילדים, גשו אל הסטטוס בדף של רנואר, מצאו את הבולשיט וצבעו אותו בצבעים עליזים.
הניו יורק טיימליין
המעבר לטיימליין, הממשק החדש של פייסבוק שהפך את הפרופיל האישי לספר זכרונות מהלידה ועד היום, הטריד מאוד את אומת הרשת הישראלית. בן בלומנפלד, מעצב בכיר בפייסבוק, סיפר שאחת השאלות שנשאל שוב ושוב כשביקר לאחרונה בישראל היתה “מה זה הטיימליין הזה?”
בתחילת החודש הגיע הטיימליין גם אל הדפים של החברות והארגונים. כמה מהם ניצלו את המהלך לעדכן את ההיסטוריה הארגונית שלהם, ארכיון מקוון שהגולשים יכולים לחטט בו. הניו יורק טיימס, גוף שמצטיין בשימושים מעניינים בניו מדיה, מספר בטיימליין את סיפורו, שבמידה מסויימת הוא גם סיפורה של עיתונות הדפוס, מאז ייסודו ב-1851, דרך השקת אתר האינטרנט ב-1996 ועד היום.
גם בבצלאל הכניסו את ההיסטוריה של המוסד לטיימליין, ובמקביל אצרו את “תערוכת הטיימליין”, שבה מוצגות עבודות נבחרות מ-106 שנות האקדמיה. בוגרי בצלאל מוזמנים להעלות את עבודותיהם לטיימליין ולזכות בפרסום ובתהילת נצח (עד שינוי הממשק הבא).
אתר חדשות הטכנולוגיה הוותיק CNET ניצל את הטיימליין לכתבות מיום היווסדו ב-1994, שמהוות נקודות ציון בהיסטוריה של האינטרנט. רק כשהגולשים התחילו להתלונן הבינו בסינט שכפתור “הסתר מפיד החדשות” לא עבד, וכל הלינקים שהם פרסמו בטיימליין הציפו את פיד החדשות של 640 אלף חבריהם.
התפרסם במקור במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס
לוחם הניו מדיה נגד ראש הממשלה: “ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”
בכנס הרצליה לפני שנה סיפר דובר צה”ל דאז, אבי בניהו, שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לתקצב הכשרת “לוחמי ניו מדיה” בדו”צ. ספק אם נתניהו דמיין ששנה לאחר מכן, אחד מאותם לוחמי מקלדת ימחק תגובה שלו בפייסבוק.
נתניהו מחזיק מספר דפי פייסבוק, שלושה מהם דפים ממלכתיים של ראש הממשלה בעברית, אנגלית וערבית שמנוהלים על ידי אנשי לשכתו, ואחד פוליטי, “Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו“, שמנוהל על ידי דוברות תנועת הליכוד. לפני שבועיים דיווחתי על הדף הפוליטי, שקודם באמצעות קמפיין פייסבוק שעשה שימוש בפרטים אישיים של משתמשי הרשת החברתית, כמו ברכות לאנשים שחגגו יום הולדת או התארסו, ופניה ישירה לפי תחומי עניין ועיסוק. מאז פתיחת הקמפיין עלה מספר החברים בדף מ-160 אלף לכ-180 אלף.
אנשיו של נתניהו לא הסתפקו בכך, וניסו לגייס גולשים דרך הדף הרשמי של צה”ל, שעלה לפני כארבעה שבועות וכבר צבר כ-93 אלף חברים. אחד ממנהלי הדף, חייל במדור הניו מדיה בדובר צה”ל, דיווח על כך בתחילת החודש בפרופיל האישי שלו: “היום ביבי הגיב בדף של צה”ל והזמין אנשים להצטרף ולעשות לו לייק”. החייל דיווח שהגיב בחומרה: “הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית בעמוד”. כלומר, חסימה שמוחקת את כל התגובות של נתניהו בדף דו”צ ומונעת ממנו להגיב בעתיד. עם זאת, ביחידה הבהירו לנו שנתניהו לא נחסם, ורק הטוקבק שנשלח בשמו נמחק.
מנהלי הדף הממלכתי של ראש הממשלה ספגו ביקורת בחודש שעבר, כשלא מיהרו למחוק תגובות גזעניות לסטטוס ממלכתי של הבעת צער על מותם של ילדים פלסטינים בתאונת דרכים. לדף אין תקנון התנהגות שמבהיר מה מותר ומה אסור. בניגוד אליו, בדף של צה”ל נכתב כי “בעמוד זה לא יופיעו קללות והתבטאויות בלתי הולמות”, מדיניות רחבה דיה לכלול גם ספאם פוליטי.
מדובר צה”ל נמסר: “מדובר בבעיית משמעת, הנושא מתוחקר ויטופל בהתאם. ובכל מקרה, בצה”ל גאים על הצטרפותו של ראש הממשלה לעמוד הפייסבוק הרשמי של הצבא”. מהליכוד נמסר בתגובה: “אנו מחבקים את צה”ל ומחזקים את חיילי צה”ל בכל מקום בו הם נמצאים כדי להגן על בטחונם של אזרחי ישראל”.
התפרסם במקור במוסף הארץ, 16.3.2012. איור “ביבי מאויר”: רחלי רוטנר.
מודעות פייסבוק שלא ראיתם
סטריפ הקומיקס של חגי גילר במדור fi בגליון מרץ של מוסף פירמה של גלובס:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
