Blue Screen of Godwin
היטלר כועס שהישראלים גנבו לו את הגזענות. גודווין מתהפך בכסאו. היקום קורס לתוך עצמו. דרך יו גונן דרך צביקה בשור.
ענת קם, ג’וליאן אסאנג’ ורופרט מרדוק: אנשי השנה של האינטרנט 2010
ג’וליאן אסאנג’ //: האינטרנט בלתי ניתנת להשמדה, בדיוק כמו שהאמריקאים רצו
“וויקיליקס מפתחת וויקיפדיה בלתי ניתנת לצנזור עבור הדלפות בלתי ניתנות לאיתור של כמויות גדולות של מסמכים וניתוחם”, נכתב בהצהרת הכוונות של פלטפורמת ההדלפות האינטרנטית, שלפי ההיסטוריה הרשמית שלה הוקמה בסוף 2006 על ידי “דיסידנטים סינים, עיתונאים, מתמטיקאים וטכנולוגים של חברות הזנק מארה”ב, טאיוואן, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה”. “המטרה העיקרית שלנו היא לחשוף משטרים דכאניים באסיה, הגוש הסובייטי לשעבר, אפריקה שמדרום לסהרה והמזרח התיכון”, הצהירו אנשי האתר החמקמק, “אבל אנחנו מצפים גם לסייע לאנשים מכל האזורים שרוצים לחשוף התנהגות לא אתית בממשלות ובתאגידים שלהם”.
המסמך הראשון שפורסם בוויקיליקס היה הוראה סודית של שייח סומלי לשכור פושעים שיחסלו פקידי ממשל. בשנה הראשונה לקיומו צבר 1.2 מיליון מסמכים סודיים מסוגים שונים. בספטמבר 2007 פרסם מסמכים שפירטו את רכישות הציוד הצבאי האמריקאי עבור הכוחות באפגניסטן ובעירק, שהסתכמו במיליארדי דולרים. ג’וליאן אסאנג’, שנחשב למייסד האתר, התאכזב מהסיקור של ההדלפה בתקשורת. בכתבת פרופיל שפורסמה עליו בניו יורקר ביוני 2010 אמר, “אני כל כך כועס. זו היתה פאקינג הדלפה פנטסטית: מבנה הכוח של הצבא באפגניסטן ובעיראק, מפורטת עד לאחרון הכסאות, וכלום”.
זו אולי אחת הסיבות לכך שאת שלושת גלי ההדלפות העצומים – 92 אלף המסמכים הצבאיים האמריקאיים מאפגניסטן ביולי, 400 אלף המסמכים הצבאיים מעירק באוקטובר ו-250 אלף המברקים הדיפלומטיים האמריקאיים בנובמבר, נעשו בשיתוף עיתונים משמעותיים ברחבי העולם, שקיבלו גישה מוקדמת לחומרי הגלם כדי להפיק מהם כתבות שיתפרסמו במקביל לשחרור המסמכים בוויקיליקס.
במאי השנה נעצר טר”ש בראדלי מאנינג, אנליסט מודיעין של הצבא האמריקאי בעיראק, בחשד שהעביר לוויקיליקס סרטונים שתיעדו התקפות צבאיות אמריקאיות שפגעו באזרחים בעיראק ובאפגניסטן, מסמך צבאי אמריקאי שמעריך את הסכנה שוויקיליקס מהווה, ואת 250 אלף המברקים הדיפלומטיים.
היקף ההדלפות של המסמכים האמריקאיים (הפנטגון הגדיר את הדלפת המסמכים הצבאיים בעירק “הדלפת המסמכים המסווגים הגדולה בהיסטוריה”) וההתנהגות המתריסה של אסאנג’ עשויים לעורר את הרושם שמדובר באקטיביסט שמאל קיצוני אנטי-אמריקאי, מאלה שאפשר למצוא בכל בירה אירופית שמכבדת את עצמה. אבל אפשר גם להסתכל על ההדלפות לאתר כאקלקטיות, ועל המסה של המסמכים האמריקאיים כמזל (של וויקיליקס) או חוסר מזל (של ארה”ב) – מאנינג הגיע מרקע בעייתי, סבל בצבא, איבד אמון ביחסי החוץ האמריקאים, ובמקרה גם היתה לו גישה בלתי מפוקחת לרשת מחשבים בטחונית שאפשרה לו להוריד ולצרוב כמות עצומה של מסמכים מסווגים.
אפשר לראות בוויקיליקס את הזרוע הצבאית המיליטנטית של אסכולת המידע החופשי, שנעה מאידיאולוגים שרואים בחופש המידע הכרח לקיומה של חברה אנושית מתוקנת ועד אנשים שלא רוצים לשלם על הסרטים והמוזיקה שהם צורכים. המסה הלא-הומוגנית הזאת מורכבת ממתכנתי קוד פתוח, משתפי קבצים פיראטיים, האקרים שמפצחים הגנות דיגיטליות, קראקרים שפורצים למאגרי מידע ומפיצים אותם ברשת, יוצרים שמשחררים יצירות ברשיונות חלופיים כמו קופילפט וקריאייטיב קומונז ופעילים במותג המיליציות האינטרנטי “אנונימוס“, שמתגייסים לתקוף גופים שפעילותם לא מוצאת חן בעיניהם, מהסיינטולוגיה ועד ג’ין סימנס מלהקת “קיס”, שמטרתם העדכנית היא גופים שפגעו בוויקיליקס, ובהם פייפאל שהפסיקה העברת תרומות לאתר, המתמודדת הרפובליקנית לסגנות הנשיאות לשעבר שרה פיילין שקראה לטפל באסאנג’ כמו בטרוריסטים ואתר התביעה בשבדיה, שהוציאה צו מעצר אירופאי נגד אסאנג’ בחשד לאונס, אשר בסופו של דבר הוביל למעצרו בלונדון בתחילת החודש.
האינטרנט הוקמה על ידי DARPA, זרוע מחקר בטחונית של ארה”ב, כרשת שנועדה לשרוד ולאפשר תקשורת גם כשהמדינה נמצאת תחת מתקפה. שלושה וחצי עשורים אחר כך הוקמה על גביה וויקיליקס, ששורדת ומאפשרת תקשורת גם אחרי מעצרו של אסאנג’, מתקפות ההאקרים שהפילו את האתר, נטרול כתובת האתר על ידי אחד מספקי השירות שלו, סגירת שרתים ששימשו אותו על ידי אמזון, חסימת העברות הכספים ושאר אמצעים משפטיים וטכנולוגיים. וויקיליקס הוא העולם החדש שיצרה האינטרנט: חופשי, פרוע, חזק, חסר אחריות, מעצים אזרחים ותאגידים, מחליש ממשלות ומשנה סדרי בראשית.
ענת קם //: העיתונות זקוקה לאינטרנט, האינטרנט זקוקה לעיתונות
מסמך צבאי סודי שפורסם בכתבה ב”הארץ” הוביל לחקירה שהובילה בסופו של דבר לאיתורה של המדליפה, כתבת “וואלה” ענת קם, בזמנו חיילת בלשכת אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה שגנבה מסמכים צבאיים והעבירה אותם לעיתונאי “הארץ”, אורי בלאו. בלאו נמלט לחו”ל, קם נשלחה למעצר בית, והפרשה הוסתרה באמצעות צו איסור פרסום.
אלא שקשה לקיים צו איסור פרסום כשאומת האינטרנט הפרועה מגלה את הסיפור, ויודעת שלהפרת הצו אין שום השלכות משפטיות. פוסט בפורום הסקופים של רוטר.נט חשף את הפרשה שבעה ימים אחרי החקירה, הוסר והשאיר אחריו עותק מטמון בגוגל, שסיפר את הסיפור כולו. יצחק טסלר, עורך ערוץ הברנז’ה של nrg מעריב, כתב חודש אחר כך במפורש כי “מזה כחודש עיתונאית נמצאת במעצר בית במדינת שושו-לנד. אני לא יכול לכתוב את שמה של העיתונאית. אני לא יכול לכתוב את תפקידה. אני לא יכול לכתוב איפה היא עובדת, ואני אפילו לא יכול לכתוב מה החשדות שבגללם היא יושבת במעצר בית. אבל אני יכול לכתוב שהעיתונאים באותה ארץ דמיונית הם כנראה חבורה של אפסים. אחרת לא יכול להיות שאף אחד לא כתב על זה”. מלבדו, רמזו על הפרשה דבורית שרגל בבלוג התקשורת ולווט אנדרגראונד, יואב יצחק ב”חדשות מחלקה ראשונה” וחנוך מרמרי ב”העין השביעית”. טוקבקיסטים יודעי דבר שניסו להרים את הסיפור ונהדפו על ידי מסנני הטוקבקים.
הפריצה הדרמטית של הסיפור הגיעה באמצע מרץ, זמן לא רב אחרי שקם שלחה אימייל בתפוצה נרחבת ובו הודיעה שהיא יוצאת לחופשה ללא תשלום. ריצ’רד סילברסטיין, בלוגר יהודי-אמריקאי שכותב באנגלית וחושף לא מעט פרשות מישראל שמוסתרות באמצעות צנזורה או צווי איסור פרסום, פרסם את דבר המעצר ופתח את הדרך לתקשורת הבינלאומית. ואפילו זה לא שכנע את מדינת ישראל להסיר את הצו.
אומת האינטרנט המשיכה לדחוף, ואליה הצטרף ידיעות אחרונות, שדיווח שיש פרשה שהשב”כ לא רוצה שנדע עליה, והפנה את המתעניינים לחיפוש המחרוזת israeli journalist gag בגוגל. אחר כך פרסם מאמר של ג’ודית’ מילר, עיתונאית הניו יורק טיימס שישבה בכלא כדי לא לחשוף מקור, שבו ביקרה בחריפות את הצנזורה הישראלית . ידיעות השחיר את כל הפרטים האסורים לפרסום לפי הצו, והפך את המאמר לקריקטורה סאטירית על התנהלות השב”כ והמדינה. למחרת הודיעה המדינה שתסיר את התנגדותה לפרסום, וכך עשתה.
כוחה של האינטרנט בחשיפת מידע שמדינות וממשלות רוצות להסתיר הוא סיפור ישן. פרשת ענת קם הדגימה סימביוזה שבה העיתונות הממוסדת משתמשת באינטרנט כדי להלבין איסורי פרסום, כפי שהיא עושה עם שורת הקוד “לפי מקורות זרים”, והאינטרנט משתמשת בתפוצה של העיתונות הממוסדת להביא את עצם קיומו של הסיפור לקהל הרחב, שאחרת לא היה יודע שהוא צריך לחפש את הפרטים המלאים באינטרנט.
רופרט מרדוק //: איום על עידן החינם באינטרנט
רופרט מרדוק רוצה לעשות כסף מהאינטרנט. זה לא חריג. מרדוק רוצה לגבות תשלום מגולשים על גישה לתכנים חדשותיים באינטרנט. זה כן חריג.
ביוני סגרה חברת ניוז אינטרנשיונל של איל התקשורת האוסטרלי את אתרי היומונים טיימס וסאנדיי טיימס בפני גולשים לא משלמים, ובמקביל הורה ל-ABC, הגוף שמודד את תפוצת כלי התקשורת בבריטניה, להפסיק לפרסם נתונים על כמות הגולשים בהם. בתחילת נובמבר שחרר מרדוק נתונים חלקיים ולא מפוקחים על ההצלחה של המהלך, לפיהם יש לאתרים 100 אלף מנויים שמקבלים כניסה לאתר במסגרת מנוי לעיתונים המודפסים, 50 אלף לקוחות עם מנוי חודשי מסוג כלשהו (מנויים לאינטרנט ולאייפד במחיר מלא של כ-8.5 פאונד, מנויי נסיון שמשלמים פאונד אחד לחודש הראשון ומנויים שקיבלו את המנוי במתנה דרך ספק הסלולר), ו-50 אלף לקוחות מזדמנים, שמשלמים פאונד ליום בלי התחייבות.
לפי בדיקה פנימית שחברת Experian Hitwise ביצעה עבור הגרדיאן ודלפה לתקשורת בתחילת דצמבר, לשני האתרים נכנסים רק 54 אלף גולשים בחודש (41 אלף מבריטניה והשאר מרחבי העולם), מחציתם משלמים על מנוי דיגיטלי ומחציתם מקבלים אותו בחינם עם מנוי הפרינט. הבדיקה העלתה ששיעור הגולשים שגולשים לאתרי חדשות אחרים גדול יותר בקרב גולשי אתרי הטיימס מאשר בקרב אלו שלא גולשים לשם, וניתוח הנתון הזה מעלה שגביית התשלום לא חיזקה את הנאמנות למותג.
הבלוגר קורי דוקטורו פרסם בגרדיאן ניתוח מעניין של הנתונים החלקיים. לפני תחילת הגבייה, באתרים ביקרו עשרים מיליון משתמשים ייחודיים בחודש (לפי נתוני ה-ABC), ואחריה רק 200 אלף (לפי נתוני ניוז אינטרנשיונל), ירידה של 99%. פחות מחצי מהאחוז הנותר הם מנויים משלמים. מרדוק אמר בתחילת השנה בראיון לסקיי ניוז: “אנחנו מעדיפים שיגיעו לאתרים שלנו פחות אנשים, אבל משלמים”. הוא הצליח, אבל ההצלחה הזאת נראית כמו כשלון אינטרנטי.
האם זה גם כשלון כלכלי? כ-50% מהשורה התחתונה של רווחי הטיימס מגיעים מפרסום. כלומר, כדי שהמהלך יצליח, האתרים צריכים למכור כמות גדולה של מנויים, ובמקביל לשכנע את המפרסמים ששווה להם לשלם יותר, למרות שהחשיפה ירדה ב-99%. אפשר גם להגדיל את כמות הפרסומות באתרים, אבל זה עלול להרגיז את הקוראים המשלמים, שמצפים לתמורה לכספם ויכולים לבטל את המנוי אם לא יקבלו אותה.
בינתיים מרדוק טובל את האצבעות גם באייפד: תחת פרויקט אלסיה של ניוז קורפ הוא מפתח אגרגטור חדשות בתשלום שיספק למשתמשי אייפד תכנים משורה של כלי תקשורת בריטיים, אשר יחלקו ביניהם את ההכנסות. מקור בחברה הסביר לגרדיאן את ההגיון בשיתוף הפעולה בין המתחרים: “אם כל עיתון גובה 10 פאונד על אפליקציה, אבל אתה יכול להירשם לכולם דרך אפליקציה בודדת שעולה 15 פאונד, אפילו נאמני המותג האדוקים יבינו שהחבילה המאוגדת מספקת ערך טוב יותר”.
במקביל הוא עובד על The Daily, עיתון דיגיטלי ייעודי לאייפד, שלפי דיווח של הניו יורק טיימס יושק בתחילת 2011. מרדוק השקיע בהקמת הדיילי 30 מיליון דולר וגייס אליו כמאה עובדים. רוב תכני הדיילי יהיו מקוריים ובלעדיים לו, וחלקם יגיעו משאר כלי התקשורת שבבעלות מרדוק. בניגוד לגולשי האינטרנט, משתמשי האייפד רגילים לשלם על תכנים ואפליקציות, ולדיילי אין קוראים שהתרגלו לצרוך אותו בחינם ויכעסו על המעבר לתשלום. לא פלא שמרדוק קורא לדיילי “הפרויקט הכי מרגש מס’ 1”.
עם זאת, גם באייפד יש חינמונים: אפשר לגלוש לאתרי חדשות בדפדפן, להוריד אפליקציות של כלי תקשורת שלא גובים תשלום קבוע, ולהשתמש באגרגטורים שמלקטים ידיעות ובונים למשתמש עיתון עדכני ומותאם אישית, כמו Flipboard. לעומתם, הדיילי מתעדכן פעם ביום, אינו מקוון, אינו מתקשר עם האינטרנט, אינו מותאם אישית ועולה כסף. מרדוק מחפש את עצמו בחזית הטכנולוגיה, אבל מהמר בסופו של דבר על עיתון יומי בתשלום.
______________________
הטור מתפרסם במוסף “פירמה” של גלובס, גליון דצמבר 2010
טראש מייל עברי
הגילטי פלז’ר דה ז’ור באדיבות שי רינגל: “דואר שוליים“, טאמבלוג של קומוניקטים ושאר מופרכויות שנשלחות באימייל. שלוק מהמיץ של הזבל:
מזכירות הממשלה מגיבה מהר
איזה כיף. לפני שעה עקצתי פה את מזכירות הממשלה, שמעלה לפייסבוקה טקסטים כקובצי תמונה. הערתי גם בעמוד התמונה, מפעילי הפייסבוק של מזכירות הממשלה התייחסו מיד, ועכשיו הם העלו את הטקסט כ-Note. כמחווה, אני מעלה את השיחה איתם כצילומסך במקום כטקסט.
אנונימוס בעד וויקיליקס
רנדל מונרו מבריק ב-XKCD:
פורסם ב-xkcd ברשיון cc-by-nc.
עוד וויקיליקס:
• וויקיליקס חושף: גם דיפלומטים הם בני אדם
• מנסים לכבות את השמש
• וויקיליקס מייצרת מפולת שלגים של מידע זולג
• קומיקס: וויקיפדיה נגד וויקיליקס
הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל
אורן פרסיקו ואני פרסמנו ב”העין השביעית” סקירה על פועלו של ריצ’רד סילברסטין, בלוגר יהודי-אמריקאי שחושף סיפורים שמוסתרים בישראל על ידי צווי איסור פרסום וצנזורה. תגובת הצנזורה: היא אינה עוסקת בפרסומים של בלוגרים בחוץ-לארץ. ממש כך. הכתבה ב”העין השביעית” >>
האח הגדול, הודחת מטוויטר
החברים שלכם חופרים על “האח הגדול” בטוויטר ואתם בכל זאת לא רוצים להפסיק לעקוב אחריהם? מיכל ויצמן וחיים צרפתי מצאו פתרון אלגנטי שיחסוך מכם דיונים על נשיקות לסביות והשפם של אסי עזר. כתבה ב-ynet מחשבים >>
הסופרטאנקר – רובוטריק או שקרניק? ועוד מהנעשה במולטיספירה
ילדים שמעסיקים עובדים זרים ללא אישור, הדרכת חירום לשרים ובכירים, המתכון לתוכנית ריאלטי מושלמת וגם: הסופרטאנקר – רובוטריק או שקרניק? אירועי השבוע, בבלוגים וברשתות החברתיות. המולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
מה יהיה איתך, גוגל? תחזית מ-2003
השבוע הודיעה גוגל על מערכת ההפעלה שלה, Chrome OS. בספטמבר 2003 פרסמנו בחיים ברשת, ערוץ האינטרנט של נענע (אז עדיין בלי ה-"10"), פרויקט לציון חמש שנים להקמת גוגל. הכתבה שלי בפרויקט ניסתה לחזות לאן תלך גוגל, והתחזית היתה מערכת ההפעלה Go, מבוססת שורת חיפוש, עדכוני תוכנות אוטומטיים מהרשת ובינה מלאכותית קולקטיבית של כל המחשבים שעליהם היא מותקנת. הנה הכתבה.
ההווה של גוגל שקוף לגולשים, שמוצאים את מה שחיפשו בלי לחשוב בכלל על כמה זה לא בנאלי, ואיך היו החיים לפני גוגל. הוא בולט מעט יותר כשהם מקבלים, בטפטוף, כל מיני כלים חדשים וניסיוניים כמו סרגל הכלים או שירות החדשות, שבתורם הופכים גם כן לחלק מההווה, ומוחקים את העבר שהיה לפניהם. “מה עשינו לפני שהיה גוגל טולבר?” “וואלה, לא זוכר”.
בעבר של גוגל יש דווקא עיסוק נרחב: סיפורם הקסום של שני סטודנטים בסטנפורד, שפיתחו אלגוריתם מצוין והצליחו להפוך אותו לאימפריית אינטרנט מצליחה למרות התפוצצות הבועה.
אבל הדיבור על העתיד של גוגל עוסק ברובו בסוגיה הכלכלית המשמימה של “הנפקה ציבורית – מתי?” וזה חבל, כי אם מסתכלים על ההשפעה העצומה שכבר יש לגוגל, מאוד מעניין לראות לאן ייקח אותו המשולש המנצח לארי פייג’ (מייסד שותף, נשיא לענייני מוצרים)-סרגיי ברין (מייסד שותף, נשיא לענייני טכנולוגיה)-אריק שמידט (יו”ר ומנכ”ל).
“מנוע החיפוש המושלם יבין בדיוק מה אתה מתכוון ויחזיר לך בדיוק מה שאתה רוצה”, אומר פייג’. ואם להאמין למה שגוגל אומרים – והמדיניות שלהם היא לדבר כמה שפחות על פיתוחים עתידיים – “המטרה של גוגל היא לספק רמה גבוהה הרבה יותר של שירות לכל אלה שמחפשים מידע, בין אם הם ליד שולחן משרדי בבוסטון, נוסעים דרך בון או מטיילים להם בבנגקוק”. בפסקאות הבאות נביא לכם את הניחוש שלנו לעתיד של גוגל – ובאופן מסויים, גם של כולנו.
Start me up
במיקרוסופט משקשקים מגוגל. משקשקים כמו שמיקרוסופט יודעת: שולחים בלחישה רועמת רובוט שיאנדקס את האינטרנט, מתחילים לדבר בקול רם על לשפוך הרבה כסף בתחום החיפוש, ובמקביל מפריחים רמיזות על רכישת איזה מנוע חיפוש גדול. גוגל, שטרם הונפקה בבורסה, יכולה לקבל ממיקרוסופט הצעה מצוינת, אולי אפילו הצעה שאי אפשר לסרב לה: ‘תהיו איתנו, או שלא תהיו בכלל. זוכרים מה קרה לנטסקייפ?’. אבל בגוגל יודעים שמיקרוסופט משחקת פוקר עם יד גרועה במיוחד, והפוקר פייס שלה – נו, נגיד רק שסטיב באלמר לא בדיוק ניחן בשליטה מתי כספית על שרירי הפנים.
בואו נעשה ניסוי: קחו את הדפדפן השולת!!!!1 מבית מיקרוסופט, התקינו עליו את הטולבר של גוגל, הסירו את שורת ה-URL (כפתור ימני על השורה והורדת הסימון מ-“address bar”). מה קיבלתם? דפדפן גוגל. כל מה שגוגל צריכה לעשות זה להעסיק כמה מתכנתים שיבנו לה דפדפן מאפס, לקנות טכנולוגיה קיימת או להתבסס על קוד פתוח, על בסיס הדפדפן מוזילה למשל.
ניחוש שלנו? דפדפן Google ישתלט במהירות על שוק חובבי הקוד הפתוח (שגם יקבל על הדרך זריקת עידוד אדירה), מאוכזבי האקספלורר (“הדפדפן שלך נפל כרגע מסיבה שאי אפשר להסביר, אבל מספרה 23dk2190945. האם תרצה שנספר לאח הגדול ברדמונד לאיזה אתרים אתה גולש כשהבוס בארוחת צהריים?”), ומשתמשים מרוצים של גוגל. במילים אחרות: העולם.
וזה עוד כלום: תארו לכם מערכת הפעלה מבוססת בינה מלאכותית של גוגל, ברשותכם נקרא לה Go. כל פעולה שאתם מבצעים, אם זה כתיבת מסמך במעבד התמלילים, סשן סוער של bejeweled או שיחה בטלה ב-ICQ, מלווה ביכולות המופלאות של גוגל, שהופך לחלק אינטגרלי מכל פעולה כזאת. אין דסקטופ – רק שורת חיפוש, בה אתם מקלידים את הפעולה שאתם רוצים לבצע, וגוגל מעלה את התוכנה או היישום המתאימים, לפי ניתוח שהבינה המלאכותית עושה למידע הקולקטיבי שקיים באינטרנט על אותה פעולה. תוכנה לא מתאימה? לחצו על כפתור “לא את זה חיפשתי”, ו-Go תשאל אתכם למה כן התכוונתם, ותלמד לפעם הבאה.
שילוב מסמכים, תמונות או לינקים במסמכים שלכם ישלב את רשת האינטרנט כולה באופן שקוף, שהרי לא צריך להיות הבדל בין הוספת תמונה מספריה פרטית על המחשב או מאתר אינטרנט. תקלה באחת התוכנות? במקום חלון שגיאה סתום, Go תציג לכם טיפים לתיקון מהאתר הרשמי של החברה, מאתרים של חברות או אנשי תמיכה אמינים, ואם תרצו – גם מאתרים פרטיים. אם אתם feeling lucky, הגדירו זאת במערכת ההפעלה, ו-Go תתקן את התקלות בעצמה, ללא מגע יד אדם.
את מה שהבינה המלאכותית למדה אצלכם, היא תוכל ליישם במחשבים של אנשים אחרים, אם רק תרשו לה. ואם לא – אתם מניאקים סוציומטיים, ולא תוכלו לקבל מידע מבינות מלאכותיות של משתמשים אחרים. אפשרות אחרת: כל משתמש יוכל להגדיר אם הבינה שלו פתוחה לכל, סגורה לכל או פתוחה רק למי שבעצמו חולק את הבינה שלו עם אחרים.
וזה רק תסריט אחד, אופטימי יחסית. תסריטים אחרים: התאגידימים משתלטים עליו, ומזהמים את האלגוריתם שלו כך שיקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם; הטכנולוגיה ו/או המידע שלו נמכרים לממשלים שיעשו בו שימוש נלוז (כמו איתור תסיסה אזרחית באינטרנט ומיגורה בטרם תהפוך למחאה שתסכן את יציבות השלטון); התביעות המשפטיות נגדו מתגברות, מה שמאלץ אותו להסיר כל תוכן שנוי במחלוקת מתוצאות החיפוש שלו ולאבד את הרלוונטיות שלו; גוגל מקבל בינה מלאכותית ומפתח תודעה, ורק הוא לבדו יודע מה השלב הבא.
חושבים שאנחנו מגזימים? נשיב על כך בציטוט מתוך התחזית הרשמית של גוגל, תחת הכותרת “מה צופן העתיד“: “באשר גוגל ממשיך לחדש ולעדכן את הטכנולוגיה פורצת הדרך שלו, צפּו לשיפורים נוספים בדרך בה אתם מוצאים מידע – או שמידע מוצא אתכם”.
[הפוסט עודכן] חשיפת דוח הכבאות ברשת: האם מבקר המדינה עבר על חוק מבקר המדינה?
דוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות דלף לאינטרנט לפני פרסומו הרשמי. איך? גולש מצא אותו באתר מבקר המדינה. סעיף 28 לחוק מבקר המדינה קובע שנת מאסר או קנס למי שמפרסם את הדוח לפני מועד הנחתו על שולחן הכנסת. האם מבקר המדינה עבר על החוק של עצמו, והאם החוק הזה עדיין נחוץ? כתבה שלי ב”העין השביעית” >>
[עדכון 17:52] ממשרד מבקר המדינה נמסר בתגובה:
הדו”ח עלה לאתר משרד מבקר המדינה בעת שהסרנו את האמברגו בשעה 15:00. מישהו פרץ לשרת שנמצא בחברה חיצונית שאליו הועלה הדוח לכמה דקות לצורך בדיקה פנימית. למשתמש רגיל אין כמובן גישה לשרת ואין לו יכולת לקרוא פרסומים שלנו לפני שהם מופיעים באתר משרד מבקר המדינה. הנושא נמצא בבדיקה ובדעתנו להתלונן במשטרה.
משה “הלמו” הלוי, איש רב מעללים, פרסם הבוקר ב-11:27 ברוטר.נט הודעה עם קישורים ל-PDF ול-DOC של הדוח, ואת הטקסט של הדוח. אלה הקישורים:
http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6575.pdf
http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6574.doc
פריצה או לא פריצה, חברה חיצונית או לא חברה חיצונית, הקישורים הללו נמצאים ב-mevaker.gov.il, המתחם של האתר הרשמי של מבקר המדינה, וגולשים שנכנסו אליהם קיבלו את הדוח. שני הלינקים עובדים גם עכשיו. הגולש הלל גרשוני יודע לספר שזו לא הפעם הראשונה שהמבקר מעלה קבצי דוחות לאתרו לפני מועד הפרסום הרשמי.
סעיף 28 [לחוק מבקר המדינה; ע”ק] קובע שלמבקר המדינה הסמכות מתי ומה לפרסם. כך שגם אם היינו מעלים את הדוח לפני המועד – מה שכאמור לא קרה – הרי שזה בהתאם לחוק.
מכירים את זה שאבא אומר לכם שאסור לקלל, ואז הוא מקלל, ואתם שואלים אותו למה הוא מקלל אם אסור לקלל, והוא אומר “לי מותר”? אז כזה. אם מבקר המדינה טעה והעלה את הדוח לאתר לפני מועד הפרסום, הרי שבעצם מעשה ההעלאה הוא פרסם את הדוח, כלומר החליט לפרסם את הדוח, כלומר לא עבר על החוק. ואם זה ככה, ואם הקבצים היו זמינים באתר המבקר, הרי שאין מה לפנות למשטרה: הגולשים הפיצו את הדוח אחרי שהמבקר, בעצם העלאתו, קבע את מועד פרסומו. אגב, באותו עניין: האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים, והאם הוא יכול להרים את האבן הזאת? חומר למחשבה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
