התהודה המתמדת של חיינו הקיברנטיים
סנונית ליס מאתר נענע10 ראיינה אותי לפרוייקט הפסח של האתר. ניהלנו שיחה בת שעה, שממנה התפרסמו כמה הרהורים על החיים הקיברנטיים שלנו.
אתרי ה-2.0 Web הם אולי השינוי הבולט ביותר שחל ברשת בשנים האחרונות. אם עד לפני שנים מעטות היו רוב הגולשים צרכני תוכן פאסיביים, הרי שכיום הגולשים עצמם הם מקור תוכן מרכזי. כל אחד מאיתנו הוא סופר, עיתונאי, חוקר, צלם, משורר וסלבריטאי לעת מצוא, שזהותו הוירטואלית מתועדת ברשת באופן תמידי. “אנו עוברים את חיינו במקביל לתיעודם. אני חושב שזה משנה את האופן שבו אנו חשים וחווים דברים”, אומר עידו קינן – בעל הבלוג חדר 404 וכתב תרבות דיגיטלית בכלכליסט. “כשאני הולך למסיבה, יתכן שאתועד גם אם לא ארצה בכך. זה משנה את הצורה בה אני מתנהג ואת חווית המציאות שלי. הרשתות החברתיות והבלוגיות הפכו לאקסטנציה וירטואלית של חיינו. נוצר קופי פייסט של חיים – תהודה מתמדת שאנחנו לא יכולים לשלוט בה”, אומר קינן.
אם יתיר הזמן, בהמשך אתמלל ואפרסם את השיחה המלאה.
ציטוטים
“וואלה היא לא חברת תוכן באינטרנט, אלא חברת שיווק ופרסום באינטרנט, שמעניקה למפרסמים פתרונות שיווקים” – אילן ישועה, מנכ”ל וואלה, מבהיר סופית שהוא לא בעסקי העיתונות (גלובס, 6/4/2008)
“ייתכן שלא רחוק היום שבו סצינות קולנועיות כדוגמת זו המתוארת בסרט “כל אנשי הנשיא”, שבה שני עיתונאים עשויים ללא חת פוגשים ב”גרון עמוק” בחניון תת-קרקעי אפלולי, יוסבו לפגישה של אוואטרים בעולם הווירטואלי Second Life” – רוני שני (העין השביעית, 30/3/2008)
“מערכת יחסים, אם יורשה לי להיות אובר-גיק לרגע, היא כמו משחק מחשב ממש גרוע – ברגע שנפסלת, אתה חוזר להתחלה, ולמי יש כוח לנסות לעבור שוב את שלבים אחד עד חמש רק כדי להגיע למקום בו היית כשנפסלת?” – נמרוד אבישר (בלוגיקה, 29/3/2008)
“פשוט עשינו חיפוש בבסיס הנתונים והשם שלה קפץ. היא היתה די פרועה” – ג’ו פרנסיס, מייסד אולפני הפורנו החובבני Girls Gone Wild, מגלה שיש לו בדאטהבייס את אשלי דופרה, זמן קצר אחרי שהציע לה מיליון דולר כדי להצטלם אצלו בעירום (E!, 18/3/2008)
“יש לי שעה בערב שאני גולשת. יוטיוב היא הטלוויזיה שלי. כל חודש יש מישהו אחר שאני טוחנת שם, נינה סימון – אי אפשר להפסיק, פארל ויליאמס, מייקל ג’קסון, יסלח לי אלוהים” – דאנה איבגי (הארץ, 18/3/2008)
“אם כבר יש בעיה בזה שאין לי טלוויזיה, זה שמבחינה פוליטית אני קצת מנותקת. צריך להסביר לי מי זה אחמדינג’אד. ככה זה. אני חיה באסקפיזם קשה. לא קוראת עיתונים, לא רואה טלוויזיה, רק יוטיוב. אולי צריכה לבוא כאן המורה שתגיד לי, ‘דאנה איבגי, תפסיקי לחלום'” – דאנה איבגי (הארץ, 18/3/2008)
“אני לא יודע לעבוד עם מחשב. דינוזאור. אני לא מדפיס לבד. או שאני כותב או שאני מכתיב. ממש ככה. נכה מוחלט” – עו”ד אלדד יניב (גלובס, 22/2/2008) (ויה ולווט)
“פתחתי את האינטרנט כדי לראות את ההגדרה בחוק של לוחם בלתי חוקי. כתוב כאן: אדם שנטל חלק בלתי חוקי בפעולות איבה נגד מדינת ישראל בין במישרין ובין בעקיפין, אך אינו נמנה עם כוחות צבא וכו’. אני מהדור הישן, אז דבר ראשון הלכתי לחפש כאן את היועץ המשפטי, ששנים היה יושב כשמתעוררות שאלות כאלה שחשוב שמישהו ייתן תשובה עליהן. לא ראיתי את היועץ המשפטי, אמרתי, ננסה עם זה. אז פתאום אפשר להיכנס לאינטרנט, אפשר להקליד ב’גוגל’ ‘לוחם בלתי חוקי’, ואלה התוצאות שקיבלתי. אז בגלל זה אולי לא צריך יועצים משפטיים יותר. אבל אני עדיין מעדיף שיהיה יועץ משפטי. כדאי שזה ייעשה” – ח”כ מיכאל איתן מהרהר בהחלפת מני מזוז במנוע חיפוש (האתר של ח”כ מיכאל איתן, 28/3/2008)
“לא הבנתי במה מדובר והתייחסתי אליהן כגרסה משודרגת של העוקץ הניגרי” – יואב עזר, מנכ”ל חברת קוגניוויו, על אימיילים שקיבל מזימבאבווה לאחר שהאופוזיציה שם האשימה את החברה שלו בסיוע למוסד בזיוף רשימת הבוחרים לטובת הנשיא רוברט מוגאבה (מעריב, 31/3/2008)
“זה מביך מאוד. אני כועס על עצמי שלא בדקתי מספיק טוב לפני שבחרנו בו. אני מודה שבתהליך הסינון היינו צריכים לבדוק קצת יותר לעומק, ואני משוכנע שבחיפוש קצר בגוגל היינו מגלים שהוגשו נגדו בעבר תלונות על הטרדה מינית” – אחד מחברי הוועדה לבחירת מדליקי המשואות מצר על שלא בדק את עברו של יוסי שדה, שתחקיר של מעריב מאשים אותו בהתעללות בילדים שהיו תחת מרותו (מעריב, 27/3/2008)
“פעם, כשהייתי מכור לטטריס, הייתי הולך ברחוב ומדמיין בניינים נופלים, מסתדרים על האדמה ונעלמים. כל מי ששיחק טטריס מכיר את התחושה הזו, ואולי זו ההצצה האינטימית ביותר שאנו יכולים לקבל אל תוך מי שהיה בובי פישר. כך לבטח הוא ראה את העולם, רק בעוצמה גבוהה פי אלף. בעוצמות האלה קשה לחיות, ומפעל החיים של פישר אכן היה להתרחק כמה שאפשר מהעולם” – דרור פויר (החיים בהיר, 29/1/2008)
“אני לא מתלהב מהרעיון של צעיר שיושב ליד המחשב, צופה בווידאו ובפורנו, לוקח שלוק מבקבוק בירה ומצביע מתי שמתחשק לו” – ירוסלב קצ’ינסקי, ראש ממשלת פולין לשעבר ומנהיג האופוזיציה בהווה, מתנגד להצבעה ממוחשבת בבחירות בפולין. ויש גם הסבר: הגולשים הם “הקבוצה שהכי קל לבצע עליה מניפולציות, להציע לה עבור מי להצביע” (רויטרס, 12/3/2008)
“אין לי כוונה להיכנס לכל הפורומים והצ’אטים והבלוגים, למעט מקומות שבהם אנחנו נזהה חד-משמעית שיש פגיעה בביטחון. מקור הכוח של האינטרנט, שזה בליל המידע הזה, הוא גם מקור החולשה שלו. לכן, להבדיל מהרבה אנשים, אני לא רואה באינטרנט סכנה כזו גדולה. תגיד לי איך מבליל השטויות שהאויב קורא באינטרנט הוא אמור להבין שדווקא ההתייחסות בטוקבק מספר 82 היא ההתייחסות הנכונה?” – הצנזורית הצבאית הראשית, סימה ואקנין-גיל, על פעולתה בקרב אתרי אינטרנט (הארץ, 21/3/2008)
“האיש לא עשה כלום חוץ מלהוסיף לעצמו עוד עמודים בגוגל. פופוליזם לשמו” – בכיר אנונימי ב-yes על פעילותו הרגולטורית של יגאל לוי, היו”ר הזמני וקצר המועד של מועצת הכבלים והלוויין (גלובס, מרץ 2008)
“הדימוי המשוחרר והצעיר של גוגל הוא לא אמיתי. זה ארגון מסודר מאוד, היררכי מאוד, שגם מה שאחר ומקורי בו מתקיים במסגרת קבועה מראש. למשל, הנוהג שלפיו לכל עובד מותר לעשות מה שהוא רוצה ב-20% מהזמן שלו אמנם פועל – אבל אלה 20% מתוך 120%, כך שבדיעבד זו היתה פנטזיה מטופשת שלי לגנוב ראיון עם המייסדים” – אילנה דיין, שעשתה כתבה על גוגל ל”עובדה”, שומרת את הביקורתיות שלה לראיון עיתונאי (מעריב, 23/3/2008)
מצגת הרשתות החברתיות של צה”ל
הנה המצגת המלאה (צילומסכים + טקסט*) של המצגת הצה”לית על הרשתות החברתיות, שעליה כתבתי בקטנוניסט.
חלון עם לוגו פייסבוק. צילום: Scott Beale, Laughing Squid, cc-by-nc-nd
גידי נקודה גוב • עומדים בשער על וורדפרס • שאול פרחיו בגוגל • ועוד
הצטברו לי כל מיני דברים, חלקם קצת ישנים. ריכזתי אותם לפוסט אחד דמוי קטנוניסט/אשגר 404. קבלו אותם, כי לנו אין מה לעשות איתם:
גידי גוב באתר gov.il
• נראה את ONE מול WordPress.org
• כמה טוב להיות Gidi.gov
• שאול פרחיו לפח וחסל!
• המשרד
• עושה דווקא לטוקבקיסטים
• שר הטוקבקים
• חדש: חלונות 91′
• לא-בלוג בחסות וורדפרס
עומדים בשער ומחכים
לפני מספר שבועות עזב בלוג ביקורת תקשורת הספורט “עומדים בשער” את תפוז אנשים, בעקבות חילוקי דעות לגבי אופן הטיפול של תפוז בבלוג באיום בתביעת דיבה מצד אתר ONE, שזכה שם לביקורות מלגלגות ולכינוי “אתר המסיבות והריכולים”. תמיס, הבעלים החדש של הבלוג, החליט לפתוח אותו מחדש ב-Wordpress.com, כפי שחשפתי כאן.
שאלתי אותו באימייל למה בחר בוורדפרס.קום, ואם בחן קודם לכן אופציות מקומיות כמו ישראבלוג ובלוגלי. “הבחירה שלי בפלטפורמה של wordpress נעשתה בראש בראשונה בשל העובדה כי בניגוד לפלטפורמות אחרות דוגמת ישראבלוג, כאן יש לי את הביטחון המשפטי לפיו כל מי שירצה לתבוע אותי (וכולי תקווה שלא יהיו סיבות רבות למהלך שכזה) לא יוכל לתבוע אותי בארץ אלא בארה”ב שכן מפעילי הפלטפורמה ישובים שם מעבר לים.
“תוסיף לכך את העובדה ש-wordpress חרטו על דגלם את חופש הביטוי כפי שאתה ציינת באחד הבלוגים שלך כשסיפרת על התביעה שנעשתה בטורקיה [כאן; ע”ק] ומיד תקבל עוד סיבה מהותית למעבר לבית החמים הזה. אני מודה כי בתחילת הדרך, הייתה לי את הדילמה האם לעבור לבלוג מוכר יותר דוגמת ישראבלוג, אך לדעתי הפלטפורמה שניתנת לי ב-wordpress הרבה יותר מתקדמת ולכן בחרתי בה”.
האם ההצלחה של ONE מול תפוז תגרום להם לנסות את מזלם גם מול וורדפרס.קום? עורכת האתר, אופירה אסייג, אמרה לנו שלא שמעה על פתיחת הבלוג מחדש, קינחה ב”יאללה ביי” וניתקה.
• עוד בנושא: ארז וולף מראיין את יגר מאיסטר, הכותב הקודם של הבלוג
כמה טוב להיות Gidi.gov
בתחילת השנה כיכב גידי גוב במסע פרסום מקסים של לשכת הפרסום הממשלתית לפורטל הממשלתי gov.il, בו הוא מתלונן שהממשלה גנבה לו את השם. את החיבור בין גוב ל-gov הגו, לפני יותר משנתיים, הקופירייטרים שרי סימן טוב ואייל עדות, אולם זה טורפד על ידי שר האוצר אז, בנימין נתניהו, מספרת הפרסומאית איריס בראל מלפ”מ. הרעיון נשלח למקפיא, הופשר וקיבל אישור. התוצאות: עלייה חדה במדדי השימוש באתר, שרוכבת על מגמת הגידול הקבועה של האתר.
“האמת שזה די הפתיע אותנו, כי בסופו של דבר אנחנו מנכסים את השם שלו”, אומרת בראל על הסכמתו של גוב לשימוש בשמו. גוב אומר שלא הפריע לו השימוש בשמו –”זו הסיבה שלקחו אותי. אני גידי גוב, האתר שמו gov. ולא, זה לא מפריע לי”.
זה מצחיק אותך?
“זה משעשע. היה לי גם נעים לעבוד הם היו נחמדים, הבמאי, הכל היה באווירה מאוד נחמדה. ולראשונה בחיי גיליתי שאני יכול לרוץ די מהר, וזה שימח אותי מאוד”.
אשתך, המחזאית ענת גוב, כתבה את התסריט. ממש פרויקט משפחתי.
“בהחלט, אשתי כתבה את התסריטים ועודד דוידוב דוידוף ביים את זה, שעבדתי איתו כבר בעבר בפרוייקט של עלית”.
ראית את הסרטונים?
“זה צריך להיות כבר באינטרנט, אבל אני עוד לא הצלחתי לראות את זה, כי אני לא אינטרנטן ענק. אני אכנס ואצפה”.
גידי גוב בפרסומת של gov.il
אתה תשתמש באתר?
“אם יהיה צורך, אני אשתמש, באופן טבעי. אני עוד לא מכיר את כל יכולותיו העצומות והנדירות, אבל הבנתי שאתה יכול להקל על עצמך ולהחליף פספורט או רשיון בלי ללכת ולעמוד באיזשהו מקום, וזה נראה לי נחמד מאוד”.
ביקשת שיתנו לך את הכתובת gidi.gov.il בשביל אתר משלך?
“לא, אני אפילו לא יודע אם יש לי אתר באינטרנט. בטח יש משהו שמשותף להד ארצי, אבל אין לי אתר שאני מתעסק איתו או בונה אותו או מזין אותו. לא איש אתרים אני”.
(האייטם הזה התגלגל מינואר, עוד לפני שכלכליסט יצא לאור, נדחה ונדחה ולבסוף נגנז. אבל דיברתי עם גידי גוב – אני לא אפרסם?)
שאול, לך הביתה!
פרזנטור הרבה פחות נעים הוא שאול פרחיו ובניו של דפי זהב. ענקית האינטרנט המתהווה נמצאת במגעים לרכוש את תפוז, או כפי שהעורכת הראשית של תפוז, דבורית שרגל, הגדירה זאת בציטוט של עמית לעבודה: “בסוף שאול פרחיו ובניו יהיה הבוס שלנו”.
הקורא שאול רוזמרין (ארמז מקראי ל”שאול פרחיו“?) מלשין על ההודעה הזאת של PopPy (אתי), מנהלת שותפה של פורום “טלוויזיה – רייטינג” בתפוז:
בתקופה הקרובה אנחנו עתידים להיתקל בהודעות שונות מטעם דפי זהב כאן בפורום (ובפורומים אחרים) מכינויים שונים, כמו shaul flowers.
חשוב להבין שאלה לא חברי פורום מן המניין, מדובר בשת”פ של תפוז ודפי זהב. כותבי ההודעות מהניקים האלה משתדלים להיות רלוונטיים לפורום ועשויים אפילו לתרום לדיונים, אבל חשוב לזכור שהפרסומות המופיעות בהודעות הן פרסומות לכל דבר כמו הבאנרים בפורום. אנא היו סבלניים, וידעו אותנו במידה ויש בעיה כלשהי בהקשר הזה. […] חשוב לציין שזה לא אומר שמעתה ואילך הודעות פרסומיות מאושרות בפורום, וכך גם כתיבת הודעה לצורך הפנייה לבלוג – כל עוד לא מדובר בקמפיין פרסומי רשמי, פרסומות ימשיכו להימחק מהפורום כדי לשמור על הפורום ענייני, מעניין ובעצם – כפורום הטלוויזיה המוביל בתפוז (ובכלל).
בתפוז מכחישים שבמסגרת הקמפיין של דפי זהב, שעלה גם בתפוז, הם נתנו לדפי זהב אישור גורף לפרסם בפורומים. סמנכ”ל השיווק של האתר, צחי שטיין, הסביר לי שכל מנהל פורום רשאי לנהוג בשאול פרחיו כרצונו: ירצה, ישאיר את ההודעה; ירצה, יתייחס אליו כספאמר פורומים וימחק אותו.
ובינתיים, בעולם המקביל של אנשי הפרסום: קומוניקט של דפי זהב גורס כי
בתוצאות חיפוש המושג “שאול פרחיו” בגוגל, נמצאו 160,000 אזכורים מה שמעיד יותר מכל על חיבת הגולשים לשאול והשמחה על חזרתו.
מצטער על הגודווין, אבל כנראה שהגולשים גם מחבבים את היטלר, כי גיגלתי יותר מחצי מיליון אזכורים שלו. וזה רק בעברית.
אהוד קינן שאל את דוברת דפי זהב על העניין, והיא הבהירה:
אזכורים בגוגל מעידים על עניין, לא בהכרח על אהבה, אבל בהחלט על כך שהקמפיין עורר את הרשת וזכה לתגובות גולשים.
ובכן, כשמחפשים [שאול] ב-Google Suggest, שבוחן פופולריות של מחרוזות חיפוש, הוא מגיע רק במקום החמישי, אחרי שאול המלך, שאול מופז, שאול אריאלי ושאול דולברג. שאול דולברג, אגב, הוא רופא ילדים ומוהל רפואי, ואת זה, וגם את מספר הטלפון שלו, אני יודע בלי שחיפשתי בדפי זהב – אני מעדיף להשתמש בגוגל, כי הם לא שלחו פרזנטור נודניק ללכלך פורומים.
(אם בא לכם לעזור בהפצצת גוגל, לנקקו את השם “שאול פרחיו” לפוסט של אהוד קינן, שעם כל מומחיות ה-SEO של דפי זהב כבר הגיע למקום הראשון כשמגגלים [שאול פרחיו])
מן הארכיב: דה מרקר קפה מחקו את שאול פרחיו, פייסבוק עוד לא (אבל אם מספיק אנשים ילשינו..)
איקסה!
הגירסה העדכנית של חבילת התוכנות המשרדיות של מיקרוסופט, אופיס 2007, מבלבלת משתמשים ותיקים שהתרגלו לממשק הישן ועכשיו לא יודעים איפה התפריטים והכפתורים שלהם. בנוסף היא יוצרת קבצים בפורמט חדש, DOCX, שגרסאות ישנות שלה לא יכולות לקרוא. מה עושים כשמישהו מתעקש לשלוח מסמכי DOCX? כתבת המחשבים של ynet, אדר שלו, מציעה להשיב מלחמה ולהחזיר לו מסמכים ב-ODT, הפורמט של חבילת תוכנות המשרד פתוחת-הקוד אופן אופיס.
• באותו עניין: אנשים שצריכים למות לבקש סליחה
תגובה לכולם: אני עוד חי
עורך מוסף התרבות והספרות של הארץ, בני ציפר, חטף התקף לב וסירב למות – כדי לעצבן את הטוקבקיסטים. כך כתב במוסף הארץ: “כשהתעוררתי מהעילפון, על הרצפה בחדרי, בשעה ארבע וחצי בבוקר, אחד הדברים הראשונים שאמרתי בלבי היה שלא אתן לכם, כל מנאציי הטוקבקיסטים, את הסיפוק לשמוע על מותי, ושעוד לא תמה סאת המררה, שאלוהים הועיד לי לשפוך עליכם”
בג”צ נ’ קול העם
שר המשפטים, דניאל פרידמן, השתלח בבית המשפט העליון בראיון לידיעות אחרונות (22/2/2008). לפני עשר שנים, הוא היה מצטט נהגי מוניות או בעלי דוכנים בשוק שתומכים בדעותיו ובפעולותיו. והיום? “אני לא יודע אם הטוקבקים באתרי האינטרנט משקפים משהו, אבל יש לי בהם תמיכה של 90 אחוז, אם לא יותר”.
ברוכה הבאה למאה הקודמת
חברת גב-ים מפרסמת את פארק מתם חיפה, אזור תעשייה של חברות הייטק. “מנהיגה טכנולוגית נוספת בחרה בפארק מתם בחיפה כנקודת זינוק למחקר ולפיתוח תוכן העתיד”, נכתב במודעה. מי החברה המובילה הנוספת שבחרה בפארק? לא יאהו, שהשיקה את מרכז המו”פ שלה שם באמצע מרץ, וגם לא גוגל, שפתחה שם מרכז מו”פ בינואר אשתקד, אלא מיקרוסופט, שפתחה את המרכז שלה בחיפה בשנת 1991.
מדוברות גב-ים נמסר בתגובה: “המודעה הינה חלק מקמפיין מודעות שיווקי לפארק מתם ובו יוזכרו החברות המובילות השוכנות בפארק ללא קשר למועד כניסתן לפארק”.
לבלוג או לא לבלוג?
במכתב המאוכזב ששלח עורך אתר חדשות הגולשים סקופ, שי גולדן, לכתבי האתר, הוא התלונן על ריבוי הדעות ומיעוט החדשות באתר: “הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה”.
טוב, אולי המערכת קצת אשמה: אתר סקופ מופעל באמצעות פלטפורמת הבלוגים פתוחת הקוד וורדפרס. העובדה הזאת לא מצויינת בשום מקום, אבל כמה קוראים (וביניהם עופרניקוס) דיווחו לי שכשהיו תקלות באתר, הם קיבלו את הודעת השגיאה של וורדפרס.
“העניין המוגבר של כלכליסט ב’סקופ’ משמח אותנו מאוד”, אמר גולדן בתגובה (כשהאייטם אמור היה להתפרסם בקטנוניסט). “מצד שני הוא גורם לנו מעט לחשוש שמא נקלע כלכליסט למצוקת אייטמים קשה מאוד, כבר עם עלייתו לאוויר. גם אנחנו התחלנו בקטן, גם אנחנו חיפשנו סיפורים מתחת לכל עששית. המצוקה מובנת. מכאן, ממערכת סקופ, אנו נושאים תפילה לטובת העיתון הצעיר והנהדר הזה שיידע ימים של סיפורים גדולים, חשיפות חשובות וכותרות מהדהדות – לפחות כמו שיש לנו בסקופ על בסיס יומי”.
קטנוניסט: מי מממן את החיילים באילת • לאן נעלמה יפו • איפה בודק האיות של אריאל • ועוד
• צה”ל כבש את אילת. מי שילם?
• דור ה-Y של אריאל
• קיציס מתחבר לאינטר-נט
• איפה יפו?
• הסתדרות אופליין
חיילים בכנס טק-אד 2008. צילום: יחצנות מיקרוסופט ישראל
כבוד השופטת ויקי פדיה, את נאשמת ברישום כוזב במסמכי Word
פרסמתי היום בכלכליסט ידיעה על כך ששופטת בית משפט השלום ירושלים תמר בר-אשר צבן, בשבתה כשופטת לעניינים מקומיים, העתיקה לתוך פסק הדין המדובר שלה בעניין חוק החמץ קטע מהערך “רשות הרבים” בוויקיפדיה, בלי לציין את מקורו.
שלושה טיעונים בגנות ההעתקה: (1) ראוי שבית המשפט יסתמך על מקורות מוסמכים ומוסכמים, ולא על אנציקלופדיה שבכל רגע נתון ניתן לשנות בה ערכים ואין מי שייקח עליהם אחריות; (2) הערך הספציפי הזה סומן כ”בעייתי” בוויקיפדיה עצמה, כלומר שאפילו שם יודעים שהערך לא אפוי; (3) אם כבר מצטטים מוויקיפדיה צריך לציין זאת, בשם היושר האינטלקטואלי; בהתאם לתנאי השימוש של האנציקלופדיה הפתוחה; כפי שאמר דובר קרן וויקימדיה ישראל, איציק אדרי, במקרה קודם בו שופטת העתיקה מוויקיפדיה בלי לציין את המקור, “בכדי למנוע אי נעימות באם אולי בעתיד יצוטט הציטוט בטעות בשם השופט, בלי לדעת שמדובר במידע אנציקלופדי”; ובהתאם להבטחת דוברות בתי המשפט באותה פעם קודמת, “לקחנו לתשומת לבנו את ההערה, ולהבא יינתן קרדיט”.
דוברות מערכת בתי המשפט מסרה בתגובה: “ההגדרות המובאות בפסק הדין נלקחו ממקורות שונים. השימוש בוויקיפדיה נעשה לשם השוואה של הציטוט ממסכת שבת, לרבות ההערות ביחס לציטוט זה. מדובר במקורות הלכה ידועים ומפורסמים שהעובדה שאתר זה או אחר עושה שימוש בהם לא הופכת אותו לבעלי זכויות יוצרים למקורות לגביו”.
אלא שכפי שהסברתי לדוברת, אין שום ספק שהיתה כאן, לכל הפחות, פעולה טכנית של העתקה מוויקיפדיה לפסק הדין – מעבר לניסוחים בפסק הדין שזהים לניסוחים בוויקיפדיה, היו במסמך הוורד של פסק הדין, שפורסם באתר בתי המשפט, מילים שמלונקקות לערכים בוויקיפדיה – בדיוק אותן מילים שמלונקקות בערך המקורי. זה מה שקורה כשעושים קופי-פייסט מעמוד אינטרנט למסמך וורד (בניגוד להעתקה למסמך txt, למשל, שם לא נשמרים לינקים).
אם תיכנסו עכשיו לפסק הדין באתר בתי המשפט, תראו שהלינקים נעלמו. זה קרה אחרי שביקשתי מהדוברת תגובה והסברתי לה את עניין הלינקים. מזל שעו”ד יהונתן קלינגר, שגילה את ההעתקה, שמר אצלו עותק מפסק הדין המקורי.
לאן נעלמו גלובס בלוגס?
לפני שנתיים וקצת הושקה “גלובס blogs”, הבלוגיה העסקית של גלובס על בסיס הפלטפורמה של תפוז אנשים. זו היתה תשובה לרשת הבלוגים TheMarkerBlogs הנסיונית שהשיק דה מרקר, רגע לפני ששדרג אותה לרשת חברתית מלאה עם “דה מרקר קפה”. בשנה שעברה עוד זממו בגלובס על רשת חברתית שתתחרה בקפה. אני לא יודע איפה זה עומד היום (ואם מישהו מכם יודע, הנה האימייל שלי)
בימים האחרונים הושקה גירסה משודרגת של אתר גלובס. ההפניות לבלוגים של גלובס בלוגס נעלמו שם ממקומן הקבוע בהומפייג’, ובסמוך לכך שלחה מנהלת הבלוגיה של תפוז, טל לוין, אימייל לחברי הבלוגיה העסקית, בו היא רומזת להם שתפוז וגלובס כבר לא:
הנדון: גלובס
שלום לכולם,
השבוע השקנו בתפוז את עמוד הבלוגיה החדש, שיגרום ליותר בלוגים להופיע בעמוד ראשי למשך זמן רב יותר.
בשבוע הבא יעלה עמוד הבית החדש שלנו. תהיה בו קטגוריה מובחנת לכלכלה ולעסקים, בה נוכל לקדם את הבלוגים שלכם מדי יום ביומו.
באתר החדש של גלובס אמנם אין קישור לתפוז, אבל הבלוגים שלכם יוכלו להמשיך וליהנות מכל אמצעי הקידום שיש לנו בתפוז להציע לכם.
הבלוגים שלכם יהיו פעילים, תוססים ומלאי חיים ככל שתעדכנו אותם, ואנו מציעים לכם את כל התמיכה והעזרה לה תזדקקו, ומקווים שתמשיכו לראות בתפוז בית חם.
אפשר לפנות אלי בכל שאלה.
בברכה,
טל לוין
מנהלת הבלוגיה
תפוז אנשים
העמוד של גלובס בלוגס עדיין באוויר, אבל נדמה שמדובר בגופה שבוערת ואינה אוכלה, כמו ההומפייג’ של iOL.
e-magine, אחד הבלוגרים של גלובס בלוגס, פרסם אתמול הספד לבלוגיה העסקית:
הבלוגיה העסקית פעלה במרץ מסויים במשך חצי השנה הראשונה לחייה, אך די מהר הסתבר שהיא מדשדשת ולמעשה נראית כאתר לא ממש מתוחזק.
אין ספק שהיה כאן פספוס של פוטנציאל אדיר להקים בלוגיה עיסקית בעברית. כלומר, גם אם במסגרת האתר כמו כמה בלוגים מעניינים, לא נוצרה לדעתי קהילה ולא נעשתה עבודת עריכה שהיתה יכולה להבליט בצורה ראויה בלוגים טובים או רשומות מעניינות. במסגרת הקטגוריות, קודמו בלוגים שלא היה בהם כלום (רק רשומת פתיחה) ואילו בלוגים עם עשרות ומאות רשומות הוחבאו בכל מיני עמודים שלא ניתנים טכנית לפתיחה.
והוא גם כועס על גלובס, שזרקו אותו ולא שלחו אפילו סמס:
כמה סמלי, גלובס בועט אותנו החוצה מהאתר שלו ולא טורח אפילו לספר לנו על כך ותפוז מייד מספר לנו שאין לנו מה לדאוג. יש כאן התעלמות מעובדה בסיסית, שלא כל מי שרצה להיות בגלובס, מתאים לו להיות בתפוז (ואני לא מדבר על בלוג זה). לתפוז יש תדמית מסויימת שלא בהכרח מתאים לאותם בלוגרים עיסקיים שבאמת חיפשו משהו יחודי ונפרד מאתר שבו כל ילד שיודע קצת קרוא וכתוב יכול לפרסם בלוג. (לא שיש בכך איזשהו פסול).
כשפינגווינים יעופו
גוגל מוכיחים עם הבדיחות המעייפות שלהם שהם באמת כבר לא מגניבים, זרע-השטן שלהם יוטיוב מקלקלים את ה-Rickrolling לכולנו, ורק ה-BBC ממשיכים לתת איכות:
קטנוניסט: מחיר המתנה של בזק בינ”ל • שאול פרחיו מטריד • די ל”פחחח”!!!!
• כמה עולה מתנה בבזק בינלאומי?
• הרשת החברתית של עיתון הארץ
• קיפוף לתיקון תחביר באינטרנט
• מוות לכבידה!
• שאול פרחיו מתלוצץ על איידס
עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום
[עדכון: שי גולדן וכתבי סקופ הצטרפו לדיון. אם כבר קראתם את הפוסט, קפצו ישר לתגבובים]
לפני שבוע וחצי שלח רכז הכתבים של אתר חדשות הגולשים “סקופ” (scoop.co.il) אימייל לכתביו, וביקש מהם ללכת לרחרח במסעדות מזון מהיר בתקווה להביא סיפורים באווירת החולדות בארומה של שומר מסך.
אבל רק שניים וחצי כתבים מתוך מאות הרשומים הביאו סיפור, וזה ביאס את העורך הראשי, שי גולדן, מספיק בשביל לשלוח אימייל המשך בו הוא תוהה אם לסקופ יש בכלל זכות קיום:
הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה. […] בשביל בלוגספירה אין צורך במערכת. בשביל בלוגספירה, נבנה לכם ממשק, תעלו בלוגים ואנחנו נלך הביתה ונעבוד כולנו במקומות אחרים – כי אין פה צורך בעורכים. […] רק לשלוח מאמרי דיעה…חברים, לא זו הסיבה ש”סקופ” הוקם לשמה ולא זו הסיבה שאנחנו יושבים פה מערכת של ארבעה אנשים. […] בסופו של יום, הסיפור והעתיד של האתר הזה בידיים שלכם. אם תהפכו אותו לזירת דיעות – הוא יתמוגג לאטו. אני לא יודע, יכול להיות שהפרה רוצה להניק הרבה יותר משהעגל רוצה לינוק.
הנה האימיילים המלאים של צור וגולדן.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
