קטנוניסט: מחיר המתנה של בזק בינ”ל • שאול פרחיו מטריד • די ל”פחחח”!!!!
• כמה עולה מתנה בבזק בינלאומי?
• הרשת החברתית של עיתון הארץ
• קיפוף לתיקון תחביר באינטרנט
• מוות לכבידה!
• שאול פרחיו מתלוצץ על איידס
עורך scoop.co.il, שי גולדן, תוהה אם יש לו זכות קיום
[עדכון: שי גולדן וכתבי סקופ הצטרפו לדיון. אם כבר קראתם את הפוסט, קפצו ישר לתגבובים]
לפני שבוע וחצי שלח רכז הכתבים של אתר חדשות הגולשים “סקופ” (scoop.co.il) אימייל לכתביו, וביקש מהם ללכת לרחרח במסעדות מזון מהיר בתקווה להביא סיפורים באווירת החולדות בארומה של שומר מסך.
אבל רק שניים וחצי כתבים מתוך מאות הרשומים הביאו סיפור, וזה ביאס את העורך הראשי, שי גולדן, מספיק בשביל לשלוח אימייל המשך בו הוא תוהה אם לסקופ יש בכלל זכות קיום:
הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה. […] בשביל בלוגספירה אין צורך במערכת. בשביל בלוגספירה, נבנה לכם ממשק, תעלו בלוגים ואנחנו נלך הביתה ונעבוד כולנו במקומות אחרים – כי אין פה צורך בעורכים. […] רק לשלוח מאמרי דיעה…חברים, לא זו הסיבה ש”סקופ” הוקם לשמה ולא זו הסיבה שאנחנו יושבים פה מערכת של ארבעה אנשים. […] בסופו של יום, הסיפור והעתיד של האתר הזה בידיים שלכם. אם תהפכו אותו לזירת דיעות – הוא יתמוגג לאטו. אני לא יודע, יכול להיות שהפרה רוצה להניק הרבה יותר משהעגל רוצה לינוק.
הנה האימיילים המלאים של צור וגולדן.
קטנוניסט מחפש שם
המדור שלי בכלכליסט שינה ברגע האחרון את שמו מ”חדר 404″ ל”קטנוניסט”, שם שהצעתי אבל אני לא מרוצה ממנו. אני מחפש שם חדש למדור, אני חושב שהוא צריך להכיל את המספר 404, וברוח זו הדוגמאות המצורפות, אבל אני פתוח להצעות אחרות. תגידו לי מה דעתכם, ואם יש לכם רעיונות נוספים.
מציע השם שייבחר יזכה בארוחת ערב איתי, אז אני מקווה שהוא יודע לבשל וגם שהוא גר קרוב למרכז ת”א, כי אין לי כוח לצאת מהעיר בחום הזה.
• דוח 404
• מודיעין 404
• טופס 404
• עמוד 404
• אחר, פרט/י: ________________
עכשיו זה רשמי. וגם עכשיו. ועכשיו.
“עכשיו זה רשמי: אושר יבוא האייפון לישראל” (מעריב, 26/3/2008)
כלומר, רגע אחרי שזה היה רשמי כשמשרד התקשורת אישר למי שביקש זאת לייבא אייפון (ynet, 10/12/2007).
ומיד אחרי שזה היה רשמי שוב, כשהמשרד הוסיף את האייפון לרשימת הסלולריים המותרים בייבוא (חדר 404, 22/2/2008).
אבל חוץ משני אלה, עכשיו זה רשמי.
(וגם: גלובס דיווח ב-19/2/2008 ש”ממציא הסאגוויי, דין קיימן, יגיע לראשונה לישראל בחודש הבא”. זאת שלוש שנים אחרי הביקור הראשון הקודם שלו בישראל ב-2005. כמו כן, תלמדו לאיית: לא כותבים את זה סאגוויי ולא סגוואי, אלא סגוויי).
נוף תל אביבי©: העיר, הצופה
ניקוי שולחן: גם ב”העיר תל אביב” וב”הצופה” כתבו על האירוע.
קטנוניסט: הדומיין של רני רהב • שאול פרחיו ושקריו • ברווז עם אוזניות • ועוד
• שאול פרחיו ובניו עף מדה מרקר קפה
• גדי שמשון מלשין לפייסבוק על שאול פרחיו
• המשטרה מכחישה מאבק באוזניות
• אתר הארץ וצו איסור הפרסום
• אתר השב”כ: הערבים והאמריקאים יחכו
• הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של רני רהב
• הצעת נישואים בטוויטר
הבית החדש של “עומדים בשער” – נסו לתבוע אותו *עכשיו*
“עומדים בשער”, בלוג ביקורת תקשורת הספורט, שפרש מתפוז במחאה על הטיפול שקיבל שם אחרי האיום בתביעה של One, והועבר לידיו של כותב המתכנה תמיס, עבר לבית חדש בכתובת omdimbashaar.wordpress.com.
מלבד העיצוב היפה יותר, משמעות הדבר היא שבפעם הבאה שוואן ישלחו מכתב מעורך דין, הם יצטרכו להתמודד עם WordPress.com, שמופעל על ידי חלק מהחבר’ה של חברת Automattic, שהקימה את פלטפורמת וורדפרס. ואלה? משוגעים. הם נחסמו פעם בכל פאקינג טורקיה כי סירבו להוריד בלוג שהתארח שם ולפי פסיקה של בית משפט טורקי הוציא את דיבתו של סופר טורקי שמקדם את תורת הבריאתנות. אז אני מניח שאתר כמו וואן הוא כסף קטן מאוד בשבילם. משהו כמו עודף מתקציב החטיפים שלהם בסבן אילבן השכונתי.
(הלשינה: מיכלי)
הקציצה שהתחפשה
פוסט אורחת של דורה קישינבסקי:
תודה לעידוק על פרסום הראיון המלא (והמרתק) עם טל פורקוש לגבי הבלוג האומלל של מקדונלדס ישראל.
מעניינת אותי הדיסאוריינטציה ואוזלת היד המוחלטת של פורקוש, וכנראה גם של TBWA ומקדונלדס, בכל הפרויקט הזה. אם הם לא ידעו מה הם רוצים מהבלוג ואיך להגיע לזה, למה הם עשו את זה? אני מנסה להסיק על אסטרטגיה כלשהי מהדברים של פורקוש, אבל מוצאת רק דיבור מבולבל על נסיון לדיאלוג עם הגולשים. מכיוון שלא היה שמץ של נכונות לדיאלוג בפועל (כפי שיפורט להלן), אני מסיקה שב-TBWA שכנעו את מקדונלדס שהבלוג ישים פנים “אישיות” וידידותיות על המותג – ממש כמו שרונלד מקדונלד (הקריפי לאללה!) אמור לעשות. כמו שכבר כתבתי פעם, זה חוסר הבנה מוחלט בחומר. וכמו שרן יניב הרטשטיין העיר בתגובות, לא נראה שבדיעבד הם מבינים יותר.
מעבר לזה, אני מקווה שאני לא היחידה ששמה לב כמה מזעור נזקים נעשה בראיון הזה (לא יודעת אם מטעם פורקוש או בעקבות תדרוך מ-TBWA או מה). הנה כמה דברים שהוחלקו בו ושכדאי לשים אליהם לב:
1. כל העניין של מי כותב פוסטים בבלוג הזה היה פארסה מוחלטת. זה הרבה מעבר לזה ש”לא גובשה אג’נדה”, כמו שפורקוש מודה, ושעובדים של מקדונלדס לא הזדהו בבלוג בשמם ובתפקידם. רבאק, היו שם פוסטים שנכתבו על ידי סטודנטית אלמונית וקלה להשפעה שהשתכנעה בתכונות הבריאותיות של מקדונלדס ומיד קפצה לבלוג הרשמי של החברה כדי לכתוב שם פוסט (אני מנחשת שאת הפוסטים האלה כתבה פורקוש עצמה בתור מנהלת הבלוג). WTF? אחרי פיקציה קומית כזו אני אמורה להאמין שב-TBWA חושבים ש”הגולש הישראלי מאוד אינטליגנטי”?
2. מהראיון אפשר להבין שפורקוש כתבה טוקבק בוויינט מתוך סערת רגשות ושכחה לחתום עליו בשמה. האמת היא שהיא כתבה מספר טוקבקים במספר שמות שונים, שבהם היא כתבה דעות שונות זו מזו על הבלוג, שהמשותף לכולן היה שכדאי להיכנס אליו בכל זאת כי קורה שם משהו מעניין בתגובות. זו לא פאשלה. זו עבודה של מטקבק-בתשלום מיומן. עוד סעיף לתיק “TBWA מכבדת את האינטליגנציה שלי”.
3. אין שום סיבה להזיל דמעה על עלבונות שספג תאגיד ענק בינלאומי עשיר כקורח. גם אין שום סיבה לדבר על טוקבקים בבלוג תאגידי כאילו מדובר בתקשורת אחד-על-אחד הנתונה לחוקי נימוס הרגילים. אם פורקוש באמת חשה את כל הבעסה והתסכול שהיא מביעה בראיון, לבי לבי לה, אבל זה רק מעיד על חוסר מקצועיות קולוסאלי – אותו חוסר מקצועיות שבו היא פעלה כשהבלוג היה חי. למשל, היא ערבבה בבלוג האישי שלה תכנים של מקדונלדס, אבל כשטוקבקיסטים עקצו את מקדונלדס שם, היא התנפלה עליהם בזעם וקראה להם פלצנים קטנוניים וצבועים, כאילו הגיוני באיזשהו יקום שנציג של חברה יענה ככה לביקורת מהלקוחות.
כן, חשבתי על העסק הזה הרבה יותר מדי.
מקבלוג: פוסט מורטם
אל טל פורקוש התקשרתי במסגרת כתבה שהכנתי על בלוגים שיווקיים. פורקוש, בת 32 מת”א, מנהלת תחום Online PR בחברת TBWA Digital, היתה האחראית על הבלוג של מקדונלדס ישראל, שנסגר מספר חודשים קודם לכן, אחרי שפורקוש כתבה עליו בבלוגה בדה מרקר קפה והתכתשה עם מגיבים שטקבקו נגדו, הוא הושם ללעג בטור של יובל דרור בידיעות אחרונות ו-ynet, ופורקוש נתפסה על ידי חנן כהן כשהיא מטקבקת שם בשמות בדויים בעד הבלוג ונגד המאמר.
[עדכון: דורה קישינבסקי כתבה פוסט תגובה לראיון. לכו לקרוא]
האמת היא שציפיתי לסירוב. מעטים האנשים שמוכנים לדבר על כשלונות ולענות על טענות נגדם, לציטוט, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים מתחומי השיווק, הפרסום והיחצנות. הופתעתי לטובה – פורקוש דיברה וענתה בכנות שלא תמיד התיישרה עם האינטרסים שלה בסיפור הזה. בתום השיחה הארוכה אמרתי לה שהיה מרתק, ושאחרי פרסום הכתבה בעיתון אני מתכוון לפרסם את הראיון המלא בבלוג.
רונלד מקדונלד מופתע. צילום: rensenbrink78@flickr, cc-by
הראיון נערך ב-2/3/2008. חלקים נבחרים ממנו פורסמו בכתבה “מקפלופ” בכלכליסט ב-13/3/2008. הטקסט פה הוא התמלול המלא, בעריכות קלות בלבד שנדרשו כדי להפוך אותו לקריא.
איך מורידים למחשב את ארכיון מיכל ניב?
ברדיו תל אביב 102FM לא שוכחים את מיכל ניב, וגם כשחידשו את פניו של האתר, זכרו לתת לה שם פינת זכרון (ובעלות של אפס שקלים אפשר לשדרג אותה עם הביוגרפיה מוויקיפדיה).
בפינת הזכרון אפשר לראות ולשמוע את ניב. משתמשים רשומים יכולים גם להוריד את הקבצים למחשב.
מחסום הרישום קל לצליחה: בקוד המקור של העמוד אפשר לראות איפה נמצא הקובץ ולהורידו גם בלי להירשם לאתר.
למשל:
onclick=’location.href=”force_dl_wma.asp?FilePath=
library/Michal_Audio/erez_02.wma&FileName=erez_02.wma
כלומר, הקובץ בכתובת
http://www.102fm.co.il/Front/library/Michal_Audio/erez_02.wma
אבל מה אני עושה אם אני רוצה להוריד את כל הקבצים בבת אחת, ולא אחד-אחד בקופיפייסט מההטמל? זו שאלה ספציפית לגבי אוסף הקבצים הזה, אבל גם כללית: מה עושים כשבמקום לינקים להורדה יש כל מיני ג’אווהסקריפטים מכוערים שלא מאפשרים הורדה בקליק ימני ובתוספים כמו DownThemAll?
• מן הארכיב: כך מורידים את הארכיון של היפופוטם