זה לא זאבת. זה אף פעם לא זאבת
(השראה: אודין שדמי)
לרדת בגדול על היפה והחנון
“לרדת בגדול” ו”היפה והחנון” הן תוכניות פיל-גוד בהן כולם מנצחים. מנצח הזוג שהוכרז רשמית, ומנצחים הזוגות האחרים, שזוכים לגאולה אחרי שהפנימו את שהמקום הנכון הוא האמצע המוחלט: משקל ממוצע, מראה ממוצע, חוכמה ממוצעת. שוליים זה רע ומרכז זה טוב. אבל בערוץ 10 לא סומכים על הצופה עמוס הריגושים, ובוחרים לחדד את ההבדל בינו לבין היפות, החנונים והשמנים באמצעות החפצה על גבול הדה-הומניזציה. אייטם שלי ב”מוסף הארץ” >>
לרגל מינויו ליו”ר הסיעה, ח”כ אורבך יורד אל העם
פוסט של הלל גרשוניבתחילת דרכי הפייסבוקית הייתי “חבר” של כמה פוליטיקאים וידוענים. מהר מאוד הבנתי שלא הם אלה שנמצאים מאחורי המקלדת, ושהפייסבוק משמש את עוזריהם להפצת “ספאם פרלמנטרי” מהסוג של הודעות לתקשורת. לאט לאט סיננתי את רובם, אך את ח”כ אורי אורבך השארתי, אף שהיה ברור שלא הוא המנהל את חשבונו. מצד שני, את הבלוג שלו ואת הניוזלטר שלו הוא כותב בעצמו, ושנינותו ניכרת שם היטב, אז לי הספיק דף הפייסבוק כאוסף תזכורות וקישורים לדברים שהם אכן פרי-מקלדתו.
לפני יומיים פורסמה בעמוד הפייסבוק של אורי ההודעה: “ח”כ אורי אורבך מונה ליו”ר סיעת הבית היהודי. ח”כ אורבך אמר שהוא מתכוון לנצל את תפקיד יו”ר הסיעה כדי להעצים את פעילותה הפרלמנטרית ולקדם את האחדות הפוליטית של הציונות הדתית”. מיד באה תגובה של אדם בשם אמיר מלכה: “ח”כ אורי אורבך מונה ליו”ר סיעת הבית היהודי וכבר מדבר על עצמו בגוף שלישי???”. הגבתי וכתבתי את מה שהיה צריך להיות ברור לכל חבר-פייסבוק של אורבך: “הפתעה, הפתעה: לא אורבך מנהל את חשבון הפייסבוק שלו….”. הדבר, מסתבר, אכזב קשות רבים מאותם חברים, ואותו מלכה כתב: “אורי…. אני מאוד מעריך ומוקיר אותך…. אבל אם אתה לא מוצא זמן לנהל את הקשר הכי ישיר בעולם מול בוחריך בעצמך (דף הפייסבוק שלך) סגור אותו…. זה פטתי לתת לילדון (עוזר פרלמנטרי צעיר) לנהל אותו בשמך…. בתקווה שהעוזר הצעיר לא יחליט בשמך למחוק תגובה זו…”.
הדבר הביא את “הילדון”, כלומר העוזרת הפרלמנטרית עידית, לכתוב תגובה בשם עצמה: “אורי מעדיף ומשתדל לעדכן בעצמו את חבריו אבל עליכם להבין שלא תמיד מוצא את הזמן לכך. כל עדכון, גם אם נכתב ע”י אחד מעוזריו, נעשה בהוראתו. כל הודעה אישית מגיעה אליו ישירות. נסו אותנו. עידית – עוזרת לח”כ אורי אורבך”. הדבר לא הרגיע את הרוחות, וניכר היה שיש מרמור על העובדה שלא אורבך הוא הנמצא מאחורי תמונתו בפייסבוק, אלא עידית וחבריה לעבודה.
והנה, מסתבר שלמרמור יש השפעה: אמש, בשעת לילה מאוחרת, הופיע סטטוס חדש: “חברים יקרים, לאט לאט, בצעד לא בטוח אני מתחיל לכתוב בעצמי (כן, ממש בעצמי) בפייסבוק, מדי פעם. נהיה בקשר”, ומבול הברכות לא איחר להגיע.
מסקנה? כתבו ונדנדו לחשבון של הח”כ שלכם, בפייסבוק או במייל. יש סיכוי שגם הוא ילך בעקבות אורבך, שהבין עד כמה המגע האישי עם הבוחרים שווה זהב טהור.
ואולי יהיה יתרון נוסף: אם כל הפוליטיקאים יתמכרו לפייסבוק ויבלו את זמנם בפארמוויל ובכתיבה על קירות וירטואליים, אולי יהיה להם פחות זמן לנהל את המדינה, והדברים יעלו על המסלול הנכון.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על קריקטורות משוכפלות בגליון אוקטובר 2010
המבורגר ושעועית בחוף מציצים
סר ג’ון סוורס, ראש ה-MI6, המקבילה הבריטית של המוסד, נשא באחרונה נאום פומבי ראשון של ראש MI6 מכהן ב-101 שנות קיומו של הארגון. הסיבה לתקדים היא דליפת המידע הצבאי הגדולה בהיסטוריה, המוכרת לציבור בשם וויקיליקס. כמו ראש השב”כ יובל דיסקין, גם סוורס התלונן על סכנות עידן השקיפות המקוון לבטחון האומה: “ארגונים חשאיים צריכים להישאר חשאיים, גם אם הם מציגים לעתים מזדמנות פנים ציבוריות, כמו שאני עושה היום. […] אם הפעולות והשיטות שלנו יהפכו פומביות, הן לא יעבדו. […] סודיות היא לא מילה גסה. סודיות לא מתקיימת כדי לטייח. סודיות משחקת תפקיד מכריע בשמירה על בטחונה ואבטחתה של בריטניה”.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Z4ahH3iKJwQ[/youtube]
ה-MI6 נהנה בעבר מחשאיות גדולה הרבה יותר מזו שהוא זוכה לה היום. עצם קיומו של הארגון לא זכה לאישור רשמי עד 94′. ב-99′ דלפה ופורסמה כתובת המגורים של ריצ’רד דירלאב, הראיס דאז והשני ששמו פורסם בעודו בתפקיד. עשר שנים אחר כך נחשפה בפייסבוק כתובת המגורים של סוורס. מי שחשפה אותה היתה אחת, ליידי שלי סוורס, אשתו.
לפני שסוורס מנסה לתקן את העולם, כדאי שיעשה בדק בית. בסמוך להודעה הרשמית על מינויו לתפקיד העלתה שלי לפייסבוק כמה עשרות תמונות מטיול משפחתי, כולל תמונה שלו בבגד ים שעוררה לעג וביקורת בתקשורת. “זה לא סוד מדינה שהוא לובש בגד ים ספידו, למען השם”, אמר בזמנו שר החוץ דאז, דייוויד מיליבנד. אולם כאמור, לא רק ההעדפות האופנתיות של סוורס נחשפו, אלא גם מידע שלא אמור היה להיות זמין לציבור, והעמיד בסכנה אותו ואת בני משפחתו. מלבד כתובת המגורים נחשפו בין השאר בעמוד הפייסבוק של שלי מידע על מיקום שלושת ילדיהם, הוריו של ג’ון ושמות של חברים מפורסמים שלהם.
המבוכה האחרונה הגיעה מקורין, בתו בת ה-23 של סוורס. זו העלתה לפייסבוק תמונה שלה על רקע עץ אשוח, כשהיא אוחזת בקלצ’ניקוב מוזהב. פיסת הבלינג הזאת היא פריט מאוספו הפרטי של הרודן המנוח סדאם חוסיין, או העתק שלו, שכנראה ניתן במתנה לסוורס כמזכרת לימיו כשליח מיוחד לעירק. הסאנדיי מירור, שדיווח על התמונה, מספר שלקורין היו 873 חברי-פייסבוק ואפס הגדרות פרטיות, כך שכל העולם יכול להציץ לה, מה שאומר שלקחים לא הופקו מהתקרית הקודמת בבית סוורס.
ייחודה של קורין סוורס הוא רק בייחוסה המשפחתי. רבים מאיתנו לא שומרים על הפרטיות ברשתות החברתיות, כי אנחנו לא יודעים איך, לא רוצים או לא מודעים כלל לצורך הזה. הנה, קמפיין של הזכיינית הישראלית של קטשופ היינז ביקש להציע למשתמשי פייסבוק לקבל ארוחה זוגית בתמורה לכך שימכרו את סיסמתם לשטן, וזה יוכל לבצע שם פעולות בשמם במשך שעה. הציל את המצב כתב הבלוג 140 הראל עילם, שבדק את הקמפיין הבעייתי מול תנאי השימוש של פייסבוק והוביל לעיכוב הקמפיין ובדיקה מחודשת שלו. אלמלא היה מתערב, אני מתערב איתכם שהיינז לא היתה מתקשה למצוא גולשים שיסכימו לעסקה המפוקפקת.
• הפוסט הוא חלק מהטור "השרת", שיתפרסם שהתפרסם בגליון נובמבר של מוסף פירמה של גלובס. עוד בשרת: אגרת הטלוויזיה והאינטרנט, המגזין של אל קאעידה, צה"ל נגד האינטרנט, הטוקבקים הגוססים וקונאן אובראיין האפס
The (Rocky Horror Picture) Show Must Go Home
בדיוק כשדור חדש מגלה את מופע הקולנוע של רוקי בזכות הספשל של גלי, המופע יורד מהבמה של קולנוע כוכב. באחרונה ערך הולוקאסט, קאסט רוקי שנוסד לפני עשור, את הופעתו האחרונה בכוכב, וחבר הקאסט עומר לבון דיווח:
מופע הקולנוע של רוקי – מפסיק להציג בארץ.
עקב מיעוט קהל ההקרנות שהתקיימו ב15 השנים האחרונות מסתיימות בסוף השנה.
הנה פוסט שכתבתי לציון 35 שנים למופע הקולנוע של רוקי, הסרט והפולחן.
תמי לא נותנת
פוסט של עידן בכורמכירים את היפהפיות המרעיפות עליך שפע טיזרים חד-משמעיים, מפתות אותך אל מפתנן, אך ברגע האמת מחליטות לא ללכת עד הסוף כי “עדיין לא הכרנו כמו שצריך”? קחו למשל את תמי בר, שמפתה אותי להקליק וליהנות ממבצע מפתיע:
נכנסתי. אבל שוד ושבר: במקום לאפשר לי לממש את תאוותי באופן מיידי, בוחרת תמי לנג’ס לי בסגנון “תן את הפרטים ונחזור אליך”.
למה? הרי אנחנו ברשת, אני דלוק ואת רוצה להעניק לי את מיטב קסמייך – למה לא לעשות את זה כאן ועכשיו, עם קטלוג מוצרים מעודכן ומנגנון קנייה מקוון ומאובטח?
יש רק שתי אפשרויות לבחירה בפרסום מסוג זה, בו משחקת אותה תמי קשה להשגה:
1) תמי לא יודעת לשווק ולמכור ברשת, והיא עדיין שבוייה בקונספט השיווקי והטכנולוגי של המאה הקודמת.
2) תמי לא סומכת על כושר הבחירה שלי ו/או רוצה “להגדיל” את הקנייה שלי באמצעות שיחה ישירה עם נציג מכירות, אשר ישמח בודאי להציע לי שדרוגים ותוספות בסגנון “רק היום”.
אתם מוזמנים להחליט מה האפשרות המטופשת והמעצבנת יותר.
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא.
איורים: גלובס נגד דה-מרקר
איור של שוקי טאוסיג, the7eye.org.il (רשיון cc-by-nc-sa).
איור שלי (רשיון cc-by-sa).
החדר-קון: נסיון ראשוני לגבש תוכנית לאל-כנס של חדר 404
ב-15.1.2011 יציין חדר 404 שמונה שנים להיווסדו. כבר לפני שנתיים ניסיתי להרים כנס, אבל לא התמדתי. גם הפעם אנסה, ואולי זה יעבוד.
אני רוצה אל-כנס (unconference), שנוצר על ידי המשתתפים ויש בו הרבה התרחשויות במקביל, כשכל אחד יכול לבחור מה שמתאים לו – הרצאה על עתיד האנושות, סדנה לבניית טוויטר-בוט, תחרות החולצה היבשה, מרתון השחתת ערכים בוויקיפדיה העברית, יו ניים איט.
אני רוצה אוכל ושתיה.
אני רוצה שכרטיס כניסה יהיה זול במיוחד. חינם זה ממש זול, אגב.
אני רוצה ספונסר שייקח חסות על החדר-קון ויממן את כל זה. [עדכון] אם אין ספונבר, אפשר גם ספונסר. [\עדכון]
אני רוצה את עזרתכם. דברו אלי.
סיכום תחושותיי בביקורי הראשון (והאחרון) באיקאה
Ceci n’est pas une L.H.O.O.Q.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
