גוגל בסין (איור)

איור של ג’ייסון פירס בתגובה לשינוי המדיניות של גוגל בנוגע לנוכחותה בסין…

…הזכיר לי איור של מושון זר-אביב על הצנזורה של גוגל בסין

Contemporary Tiananmen sponsored by Google. איור: מושון זר-אביב ©

28 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, צנזורשת | תגובה אחת

כך הפך עו”ד לדולה מבוקש (על ידי המשטרה)

פוסט של עידן בכור

בית משפט השלום בפתח תקוה הטיל צו איסור פרסום על שמו של הדוּלה מרחובות החשוד באונס, וזאת לבקשתו של החשוד, עורך דין במקצועו.

אלא שכידוע לכולנו, בית המשפט אינו יכול לאסור את החיפוש בגוגל – למשל את צירוף המילים הטריוויאלי: עורך דין, רווק, דולה, רחובות.

חומר למחשבה: מה משמעותם ומה מקומם של צווי איסור פרסום כאשר הקלדה של ארבע מילים “מותרות לפירסום” מקפיצה את המידע הרלוונטי ישירות מול עינינו?

______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על דוח מבקר המדינה על קופת חולים מאוחדת בגיליון נובמבר 2010

עוד צנזורשת: • חשיפה ברשת: דוח מבקר המדינה על מערך הכבאות • אורלי אינס וחופש הסקרנות • ענת קם וג'וליאן אסאנג': הרשת בלתי ניתנת לעצירה • אסון פוטושופ: פארק הקריה בתל אביב • הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל • השב”כ לא היה פה. שימו לב היטב אם ההודעה הזאת הוסרה

27 בדצמבר, 2010 | בנושאים: הפוסטומט, צנזורשת | 13 תגובות

פייסבוק: משתינים וממשיכים

פוסט של המיזנטרופ הטוב

כשהכלב שלי מסתובב בגינת הכלבים בשכונה, הוא שם לבד. מסתובב ומריח כל שיח וכל עמוד, מקבל תמונה של הכלבים שהיו שם לפניו והשאירו לו סימנים. בעזרת הריח הכלב מרכיב תמונה של הכלב הקודם, לומד עליו, ויודע לזהות אותו בפעם הבאה. וכתגובה, הכלב שלי משאיר שם ריח משלו, כמות שתן מצומצמת שהוא דואג לפזר בכל המקומות, יודע שהכלבים הבאים אחריו יעשו את אותו דבר.

אפשר להגיד שהגינה היא כמו הפייסבוק של הכלבים. או בעצם, בגלל שהיא הייתה שם קודם, פייסבוק הוא גינת כלבים גדולה, שכל המבקרים בו מפרישים ריחות למבקרים הבאים. כולם מריחים את הריחות של כולם, מקטלגים אנשים אחרים, משתינים וממשיכים.

בכל פעם שאני שוקל לפתוח חשבון בפייסבוק, אני לוקח את הכלב לסיבוב, נמלך בדעתי, ומחליט שלא. שתן של אחרים אף פעם לא עשה לי את זה, ואת השתן שלי אני מעדיף להטיל בבית.

_____________________
פורסם במקור בבלוג של המיזנטרופ הטוב. המיזנטרופ הטוב לא אוהב אנשים מהסיבות הנכונות. אין לו פייסבוק או טוויטר, והוא מחפש כל הזמן דרכים חדשות וחדשניות לא לשמור על קשר עם אנשים אחרים.

25 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 12 תגובות

לאור שביתת הפרקליטים ושינויי הממשק בפייסבוק

פוסט של גבריאל אלון

25 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

יש כאן מישהו מתל אביב? סטטיסטיקה ושיטות מחקר לעיתונאים

פוסט של ניבה שושי ואייל בר חיים

בעיתונאות האמריקאית קוראים להם “מטריקס” (Metrics), שימוש נבון בנתונים סטטיסטיים כדי להסביר מידע שבדרך כלל לא נגיש לציבור הרחב. הדוגמא היפה ביותר שנתקלנו בה היא זו. אנשי הגרפיקה של מערכות העיתונים הנחשבות יודעים לעשות שימוש בנתונים סטטיסטיים ולגלות מידע חדש. בארץ, לעומת זאת, עיתונאים מעטים (שלא לדבר על אנשי גרפיקה) רואים בסטטיסטיקה כלי עבודה משמעותי.

ההשלכות מצערות במיוחד כשעיתונאים מופגזים בנתונים מספריים, שמופצים להם על ידי דוברים ואנשי יח”ץ: מצד אחד, הם לא מסוגלים לזהות מניפולציות שנעשות עליהם בעזרת הנתונים. מצד שני, הם לא מסוגלים להשתמש בהם בשביל להפיק ממצאים מענייינים. אחד המקרים שחוזר על עצמו בערך פעם בשנה הוא צה”ל ופרסום שיעור הגיוס.

כבר כמה שנים שאנחנו נחשפים לירידה מדאיגה בשיעור הגיוס לצה”ל. מספר המתגייסים והמוטיבציה לשירות קרבי הולכים ויורדים. משנתון לשנתון מתגייסים פחות ופחות צעירים ישראליים לשירות סדיר, ובהתאמה עולים גם שיעורי הפטורים הניתנים מסיבות שונות.

אבל מה שבאמת מדאיג את צה”ל הוא הפערים בחברה הישראלית. על פי הטבלאות והגרפים, ההשתמטות איננה תופעה אקראית, אלא מתרכזת בערים ובתי ספר ספציפיים, ומחלקת את ה”עם” לשתי מדינות: אלו שמשתתפים ואלו שמשתמטים. בראש הכותרות בעיתונים: תל אביב ובני ברק. דוסים ושמאלנים לא מתגייסים ולא מתים מספיק במלחמות.

ימנים משתמטים יותר

כשעיתונאים בוחרים להציג אך ורק את שמות הערים ודירוגם ביחס למספר המתגייסים, הם משתתפים במופע סטנדאפ. שם העיר כבר אומר הכל, אם לא באופן ישיר אז ברמיזה ובקריצה שברורה לכולם. תל אביב של אלוף במילואים אלעזר שטרן היא לא מיקום גאוגרפי, אלא תופעה. תל אביבים הם שם קוד צה”לי לשמאלנים מפונקים שיושבים בבתי קפה וצוחקים על הלוחמים. זו הסיבה שהם לא מתגייסים.

אבל בסטטיסטיטקה אפשר לשחק בהמון דרכים (קובץ הנתונים המלא כאן). לדוגמה, שמאלנים. ככל ששיעור ההצבעה לגוש השמאל-מרכז (קדימה+עבודה+מרצ) גבוה יותר, כך שיעור הגיוס גבוה יותר, גם כשהורדנו ערים חרדיות מאוד (קליק על הגרף לגודל קריא יותר):

או שותי קפה. יש פער של מעל 5% בגיוס לטובת יישובים שבהם יש סניף של ארומה.

אלו נתונים שקריים, לא בגלל שאינם נכונים סטטיסטית, אלא בגלל שלהשליך מאחוז ההצבעה בעיר מסויימת, או משתיית האספרסו בה, על הסיבות לשיעור הגיוס, לא אומר לנו כלום על פרופיל המתגייסים.

בלי נאמנות אין שכר מינימום

יש דברים שכן אפשר לדעת מבדיקת שיעור המתגייסים ביחס לערים שונות. למשל: כיצד המצב הכלכלי-חברתי בעיר משפיע על אחוזי הגיוס. הנתון הזה הוא זה שדובר צה”ל והעיתונאים בוחרים להתעלם ממנו. הרבה יותר קל לדבר על תל אביב ולהניח שאנחנו שומעים תל אביבים וחושבים על שמאלנים שותי קפה.

הקשר בין מצב כלכלי-חברתי לאחוז הגיוס לצבא נראה כך (קליק על הגרף לגודל קריא יותר):

כלומר, 40% מהשונות בגיוס לצה”ל בערים שאינן חרדיות מוסבר על ידי המצב הסוציו-אקונומי של העיר (אם מוסיפים גם ערים חרדיות, אחוז השונות המוסברת עולה). ייתכן מאוד שהנתונים שצה”ל רצה שנראה, מלמדים על הפערים הסוציו-אקונומיים במדינה הרבה יותר מעל שתיית הקפה או על הנכונות למות בעד ארצנו.

שמונים וארבעה אחוזים

לפי הבדיחה שמספרים במחלקה לסטטסטיקה, 84% מהסטטיסטיקות מומצאות במקום. זה נכון רק באופן חלקי. הסטטיסטיקה לא יוצרת את הטענות ולא מעידה על קשרים סיבתיים בין תופעות, היא רק מציעה מודל שמתאר אותן, ולכן פרסום של שיעורי הגיוס ביחידות סגורות כמו ערים ובתי ספר הוא ביטוי לרטוריקה סטראוטיפית ופופוליסטית של צה”ל, ולא חדשות.

עד שיהיו לנו נתונים ברמת הפרט לא נוכל לדעת מאיפה נובעת הבעיה של צה”ל, וגם לא אם באמת יש לו בעיה. אבל ניתוח ברמת הפרט לא נקבל מהצבא משום שהוא מאוד לא נוח לו. בינתיים מה שאפשר לעשות זה לא לפרסם באופן אוטומטי נתונים שהצבא, או כל גוף אינטרסנטי אחר, מאכיל אותנו בהם , אלא לבצע עליהם פעולות סטטיסטיות פשוטות שיכולות לגלות דברים הרבה יותר מעניינים.

______________________________________
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה. אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. שושי ובר חיים כתבו על “מכתב מחייל פשוט” בגליון נובמבר 2010.

25 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 21 תגובות

עובר בחלב אמו

[עדכון] יצאתי טמבל. הרחבה בתגובות. [\עדכון]

חידוש מדעי מבית טווידל רב ראשי וטווידל הראשון לציון: עוברים גדלים במעי.

עוד הפלות: • שנית מצדה לא תפיל • לא סופרים אותך: פסטיבל ההפלות ופרשנות של נתונים

24 בדצמבר, 2010 | בנושאים: התיקונים | 15 תגובות

הארץ בורח ממני, אני רודף אחריו

על מינוי סופשבוע החמקמק של “הארץ” – פוסט אורח שלי אצל ולווט >>

24 בדצמבר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

המולטיספירה: ברוסיה סובייטית, פייסבוק בבחורה עירומה!

מזג אוויר סוער במולטיספירה: חבל שגילינו שהמוח נשאר במחסן; בחורות עירומות על פייסבוק, אבל לא בפייסבוק; אראלה לא מתקשרת; והמשך עלילות המרכז לאמנות הפיתוי. כל מה שקרה השבוע במולטיספירה העברית >>

המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.

כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.

יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.

23 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מולטיספירה | להגיב זה מגניב

המשט הבא בדרך לישראל

אבל הפקנו לקחים מהמאבי מרמרה, והפעם חיילי צה”ל יגיעו חמושים כראוי.

23 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

זונה!

תמר קיבלה את האימייל הפרסומי הזה מקרייזי ליין. “הם התכוונו לטוב”, היא אומרת, “כותרת גדולה שתרגומה הוא ‘מי את?’, כלומר – בחרי לך את בגדייך. מה לעשות שזה נראה ממש, אבל ממש כמו ‘את זונה’, למעט אות אחת קטנה שנעדרת (e)… כלומר, זה הדבר הראשון שקראתי, עוד לפני שהצלחתי לפענח למה הם באמת התכוונו”.

שתגיד תודה שהיא לא קיבלה הספד מ”מתאים לי”.

23 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →