מחוברות 2: גל סרי עושה את כולן, דריה שיזף את הילי
דריה שיזף בחיקוי מעולה של ליהי:
גל סרי מחקה את כל המחוברות:
הלשינה: תמר עילם גינדין.
פרעה, יוונים, המן, נאצים וערבים
ילדים הם העתיד שלנו. צריך להפחיד אותם כשהם עוד קטנים.
[עדכון 9.5.2011] “מי רוצה להרוג אותנו?” הפך למם ויראלי. בואו לראות את הגרסאות השונות. [\עדכון]
ארז טל ועלמה זק: ההבדל בין חיוך של מיליון דולר לחיוך של חצי מיליון
שי בראל הבחין בהבדל בין החיוכים של הפרזנטורים של בנק הפועלים, עלמה “700-600 אלף שקל” זק וארז “יותר ממיליון שקל” טל.
(ללא כותרות)
פוסט של הלל גרשוניקחו עמוד ראשי רגיל של אתר חדשות. אתרו את הכותרות שיש בהן נקודתיים. הסירו את הכותרות הללו. אתרו את אלו שיש בהן סימן שאלה. הסירו גם אותן. הסירו גם את הכותרות שיש בהן מרכאות. כמה כותרות תישארנה?
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני". הוא כתב על שימוש שגוי בפצצות אטום בקריקטורות בגליון מרץ 2011
זעקת האנגרי בירדז // השרת
Angry Birds הוא הטטריס החדש: משחק הסמארטפונים המצליח גוזל אנשים ממשפחתם, מחבריהם, ממעסיקיהם ומכל דבר שאינו יידוי ציפורים כועסות על חזירים שגנבו להן את הביצים. בזמן האחרון נתקלתי בשני ארגונים ישראליים ניסו למנף את הפרסום והפופולריות של המשחק לטובת אקטיביזם ומחאה.
חברי תנועת “דרור ישראל” יצרו משחק בשם Angry Breads, שעליו דווח בבלוג “חורים ברשת”. השחקנים במשחק מיידים לחם על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ “כחלק ממאבק גדול הזוכה לאהדה רבה ברחוב וברשת נגד הפערים הגדולים והמכוונים שיוצרים ביבי ושטייניץ ונגד השיטה בה פוגעים בנו ומיטיבים עם העשירים”, הסביר אודי קארו, אחד המפתחים.
פעילי אנונימוס לזכויות בעלי חיים נאבקים בימים אלו נגד התרת גידול תרנגולות בכלובי סוללה צפופים, במסגרת רפורמה שמשרד החקלאות מתכנן בנושא. כצפוי, הם הלכו על הקטע החייתי, והפיצו מדבקות ושלטים עם תרנגולות שעוצבו כמו הציפורים מהמשחק, לצד הכיתוב “כל החיים בכלוב… פלא שהן זועמות? כלובי סוללה הם התעללות!”
באמצע מרץ הוגשה הצעת חוק פרטית שתחייב להעניק לחיות במשקים חקלאיים מרחב מחיה גדול יותר. משרד החקלאות מסר כי ההצעה תידון בוועדת השרים לחקיקה. מעניין כמה מהשרים יקשיבו וישתתפו בדיון החשוב, וכמה מהם יהיו שקועים באייפון 4 החדש שקיבלו, מיידים שוב ושוב ציפורים כועסות על חזירים שגנבו להן את הביצים.
ועוד ציפורים
אנגרי ברדז מהפכות בעולם הערבי.
אנגרי ברדז מצרים של אביתר סריזדה. פורסם גם במולטיספירה.
אנגרי ציפורעס של ניצן סדן. עוד כאלה ב-ynet מחשבים.
פרסומת לאיזה שירות תוכן סלולרי שלא קשור לאנגרי בירדז אבל רוכב על ההצלחה.
Hungry Birds של אור רייכרט.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
השטרות החדשים: תחרות עיצוב
אחרי שהחליט להשיק סדרת שטרות חדשה עם אנשי רוח במקום פוליטיקאים, בנק ישראל פותח את העיצוב לתחרות פומבית בין מעצבים. מעצבים וחובבים מוזמנים לשלוח אלי את הצעותיהם לעיצוב השטרות – עם הדמויות שבחר הבנק (רחל בלובשטיין, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן) או פריסטייל.
השטרות בגודל מלא ועם קרדיט – אחרי הקיפול.
שישה מיליון והמאגר הביומטרי
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מהפך
ביולי 2009, כשהדיון על סכנות המאגר הביומטרי היה עדיין בראשית דרכו, בחר “ידיעות אחרונות” לנקוט עמדה נגד המאגר. בכותרתו הראשית (“מכתב המדענים”) הבליט העיתון את עמדת המתנגדים ליזמה, ובו זמנית ייבא את הטענות בדבר הסכנות הטמונות במאגר המתוכנן מדיון בבלוגוספירה ובמדורי המחשבים היישר אל לב השיח התקשורתי בישראל.
“גם כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לנושא זה, והיא מעוצבת במיטב מסורת העברת מידע באמצעות הפחדה”, נכתב כאן בסקירת העיתונות באותו היום. כמה חודשים אחר כך, שוב הוקדשה הכותרת הראשית בעיתון והכפולה הפותחת לנושא, תוך הדגשת הסכנות שעלולות לנבוע מהמאגר. “מסגור הדיווח ביקורתי ביותר כלפי ההצעה ונוקט גישה המקובלת בעיתונות ההמונים: הפחדה”, נכתב כאן באותו יום על הסיקור בעיתון זה.
הבוקר, כל עמוד 10 ב”ידיעות אחרונות” מוקדש לדרכונים הביומטריים שמשרד הפנים צפוי להתחיל להנפיק בקרוב. הגישה – הפוכה בתכלית. “הדרכון שיודע הכל”, לשון הכותרת בראש העמוד, שצבוע כולו רקע תכול. כותרת המשנה מוכרת את המוצר החדש כך: “הוא יידע איך אתם נראים, מהי טביעת האצבע שלכם, וכיצד אתם חותמים על מסמכים. ישראל תחל להנפיק בחודשים הקרובים את ‘הדרכון החכם’, ובמשרד הפנים מבטיחים: ‘זה יהיה הפספורט המאובטח בעולם'”.
איתמר אייכנר מדווח: “בחודשים הקרובים ייקראו אזרחי ישראל להחליף את הדרכונים ואת תעודות הזהות הישנים שלהם במסמכי זיהוי חכמים. […] ועדת השרים לעניין יישומים ביומטריים בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו תתכנס בעוד כשבועיים לדיון שמטרתו אישור התקנות ליישום החוק הביומטרי”.
אייכנר משוחח עם אמנון בן-עמי, מנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, שמהלל את הדרכון החדש. אייכנר עצמו, כך נראה, השתכנע. “אסור לשכוח”, הוא כותב, “ישראל נמצאת בפיגור של שנים בתחום הדרכונים הביומטריים. יותר ממאה מדינות כבר משתמשות בטכנולוגיה הזאת, ובהן גם מדינות העולם השלישי. מבין מדינות ה-OECD ישראל היא היחידה שטרם הנפיקה דרכונים ביומטריים. יתרה מזאת, יותר ויותר מדינות החלו להטיל בשנים האחרונות מגבלות בביקורת הגבולות על אזרחים שמחזיקים בדרכונים ישנים ללא סימני זיהוי ביומטריים”.
כל זה טוב ויפה אך מה לגבי פרטי המאגר הביומטרי? האם הוכנסו שינויים לחוק מאז שקמה הזעקה נגד הסכנות שבהקמת מאגר שכזה? אילו שינויים הוכנסו לחוק ועד כמה גדולה תהיה השפעתם על אבטחת פרטי המידע של אזרחי ישראל? אייכנר לא נדרש לסוגיה. ברוך דדון, מרכז הפרויקט הביומטרי במנהל האוכלוסין, אומר לו: “יש מי שהתאמצו להפחיד את הציבור מהמעבר לדרכונים ביומטריים, אבל אני יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים, ולא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש פוליטי או מסחרי”.
בין אלה שהתאמצו להפחיד את הציבור בלט, כאמור, עיתון “ידיעות אחרונות”. אבל כעת מרכז הפרויקט במנהל האוכלוסין “יכול להבטיח שהנתונים במאגר יהיו מוגנים”. לפיכך נראה שמסע ההפחדה היה מיותר.
סימן היכר
בתיבה המתפרסמת אף היא בעמוד 10 של “ידיעות אחרונות” ומוקדשת לתעודות הזהות הביומטריות החדשות, מדווח איתמר אייכנר כך:
“במשרד הפנים החליטו שמספרן הסידורי של תעודות הזהות הביומטריות – שיונפקו גם הן בחודשים הקרובים – יתחיל משישה מיליון, לזכר ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. בתעודת הזהות החדשה ישובצו גם שישה מגיני דוד קטנים – גם הם זכר לקורבנות השואה – והם יקיפו את השבב הביומטרי שיוצמד לכרטיס החכם”.
לא מצוין בידיעה אם טרם קבלת ההחלטה שאלו במשרד הפנים לדעתם של הלא יהודים מבין אזרחי מדינת ישראל, אשר עתידים לשאת עמם את תעודת הזהות החדשה.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-4.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
דינה שובל ואבן הגבירול
דינה שובל אוספת שגיאות בשלטי רחובות. אני יכול להזדהות. “אם יש דבר שמתסכל אותי יותר מאנשים שלא הוגים ומאייתים מילים ו/או שמות או בצורתם הנכונה, אלה שלטים המקבעים את הטעויות הללו”, הסבירה לי. “רצה הגורל, או המחלקה בעירייה האמונה על השילוט ברחבי העיר, ותל אביב ‘נתברכה’ בלא מעט כאלה”.
שובל גילתה שאבן גבירול נכתב באנגלית בשגיאה, Ibn Gvirol:
היא פנתה לעיריית תל אביב וביקשה לתקן את המצב. הם השיבו בחיוב:
ועכשיו, באיחור קל מהמועד המובטח, זה קרה:
למה כל כך חשוב לתקן שגיאות בשלטים?
שובל: “מכיוון שהשמות המופיעים על גבי אותם שלטי רחוב כתובים ‘שחור על גבי לבן’, יש הבטוחים כי זו דרך כתיבתם והגייתם הנכונה, ואין בילתה. אני אפילו לא מדברת על שלטים אשר בולט בהם היעדר קורלציה בין הכיתוב בשפה העברית לבין הכיתוב בשפה האנגלית – שבכך אני רואה בעיקר זלזול של העירייה בתושבים, במקרה הטוב, או באישים ששמם מתנוסס בליווי שגיאות מביכות, במקרה הרע (ואולי ההיפך. קשה להחליט מה חמור יותר). לדאבוני, רבים לא מבינים ‘מה זה בכלל משנה אם לכתוב את השם כך, או אחרת?’, אך הבורות מתחילה כאן ומשתרשת בקלות. רחוב שנקרא על שם אישיות מסוימת, כמוהו כהנצחה ואות כבוד. ואם זו המטרה, הרי שמוטב לכל הפחות לאיית את השם כראוי”.
ה”תקלה” של הונאת הלייקים של יום השואה חוזרת ביום העצמאות
בתחילת השבוע נכתב פה על הונאת הלייקים של חברת ישיר מדיה פלוס, שהציעה לגולשים לפרסם נר זכרון ליום השואה בפייסבוק שלהם ולמעשה גרמה להם לבצע בלי ידיעתם לייק לדף הפייסבוק של מקומון האינטרנט שלה, “קריות באינטרנט”. בעקבות הפרסומים הוסר זמנית הדף, ולאחר מכן חזר לאוויר, כשיש לו כ-43 אלף לייקים של מעריצים, רבים מהם כאלו שנפלו בפח ההונאה.
בתגובה לדיווח על הונאת הלייקים אמר יבגני זרובינסקי, עורך קריות באינטרנט: “התכנת עשה שם איזה טעות בקוד, הכוונה היתה שיבחרו איזה נר וישתפו, מחר על הבוקר אנחנו נבדוק את זה ומי שצריך לקבל בראש יקבל”. מורן גרינברג, סמנכ”לית השיווק של ישיר מדיה פלוס, הוסיפה כי “ככל הנראה התרחשה תקלה בדף (תקלה שעלולה להתרחש אצל כל מתכנת)”.
כנראה שהמתכנת לא קיבל בראש, או שבצירוף מקרים מפתיע התקלה התרחשה שוב. גל מור מדווח ב”חורים ברשת” כי אנשי החברה העלו עמוד חדש, “דגלי ישראל בפייסבוק“, שבצורה דומה גורם לביצוע לייק ל”קריות באינטרנט”. ההבדל היחיד הוא שהפעם נכתב בעמוד באותיות קטנות כי “לידיעתכם: בחירת דגל פירושה ביצוע ‘לייק/אהבתי’ ל’עמוד’ בפייסבוק”.
עולם מלא פלאים: טעות בקוד של תכנת הופכת לכלי עבודה לגיטימי.
עוד בנושא:
ניצול הרצח באיתמר לקידום אתרים
השריפה בכרמל כפלטפורמה לקידום אתרים
הונאת הלייקים של יום השואה
דור הפייסבוק רואה שואה ביוטיוב
קטע מראיון שערכה הדסה גולדויכט באתר בית אבי חי עם פרופסור דבורה ליפשטדט, היסטוריונית המתמחה בלימודי השואה באוניברסיטת אמורי בארצות הברית:
“לפני כעשר שנים, כשהתחלתי ללמד קורס על זיכרון השואה, היינו מוקפים בניצולים, ועכשיו אין אף אחד. הניצולה הראשונה שהבאתי לדבר לפני התלמידים שלי היתה אמנית בשם מאריקה אברמס, והיא כבר אינה מסוגלת להגיע. עכשיו, כשהכל מתועד באמצעות הטכנולוגיה המודרנית, דברים בהחלט מקבלים דגש שונה”.
האם אין חשש שהתיעוד ההוליוודי של השואה יהווה גם הוא גורם מרחיק? אין משהו בתיעוד העלילתי המוסרט והדיגיטלי הזה שיכול להפוך את הכחשת השואה לקלה יותר עבור הדורות הבאים?
“באופן כללי אני מאוד לא מסכימה עם הביקורת כלפי תיעוד השואה ההוליוודי. בכל פעם שאני מגיעה בקורסים שלי לחיבור בין הוליווד והשואה ומראה לסטודנטים שלי את ‘רשימת שינדלר’ אני רואה כמה אנשים מתרגשים. יש משהו בראייה הביקורתית והמשכילה הזאת, המגיעה מקרבה ומעיסוק רב מאוד בשואה, שמרוחק מתחושותיהם של רוב האנשים שנתקלים בשואה לראשונה בחייהם דרך סרטים כמו ‘רשימת שינדלר'”.
השואה קיימת מסביבנו כעת בעיקר במוזיאונים ואנדרטאות – האם אין בכך גורם מרחיק דווקא? המציאות של בני ה-15 מתרחשת רובה ככולה ביו-טיוב ופייסבוק, תלוית-מסך כמעט לחלוטין. כיצד הם יתפסו את מציאות השואה המגיעה אליהם דרך מסך בלבד, ודרך פורמט שהשימוש בו ואפילו התיעוד בו הוא כל כך ערוך ומסונן?
“אני חושבת שגם לדור הפייסבוק יש תפיסת מציאות ויכולת הבחנה ויצירת היררכיה בתוך אינפלציית סרטוני היו-טיוב השונים. הם יודעים להבחין בין סרטון הכלבלבים ביו-טיוב לבין דברים אחרים, ויש להם הבחנה ממשית בין מציאות היו-טיוב לבין המציאות. כאן גם נכנסת החשיבות האדירה של החינוך והידע בנושא השואה, שאין להם תחליף”.
עוד בנושא:
היטלר כועס שגנבו לו את הגזענות
לרקוד באושוויץ עם צחוק בעיניים
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
