זה כורה, שהדרך מתמשכת

“גולדסטיישן” הוא משחק וידאו שבו השחקן מפעיל קבוצת כורים על אסטרואיד עשוי זהב, שצריכה לכרות את המתכת היקרה, להתיך למטילים ולהעמיס על עגלה רתומה לסוס. במהלך העבודה מתים פועלים ואחרים מחליפים אותם. המטרה היא להגיע לעשרים מטילים, אולם כשמגיעים אליה אין חיווי ויזואלי או קולי על הנצחון, שמקובל במשחקי מחשב, והכורים ממשיכים לעבוד ולמות.

היצירה של עידו שטרן, שהוצגה בדצמבר בגלריה פוסטמסטרז בצ’לסי, מזמינה את השחקן בעל המודעות החברתית לחשוב על המשכורות המגוחכות והחיים הזולים של עבדי תעשיית האלקטרוניקה, שמייצרים את מכשירי הקצה שבאמצעותם הוא משחק, או על החיים שלו, משחק סיזיפי עם מטרה חסרת משמעות וסוף שמגיע בלי שום חיווי קולי או ויזואלי, שמקובל במשחקי מחשב.

התפרסם במקור בטור “אמנות בשער” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס

19 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, אמנות גיקית, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

הניו יורק טיימליין

המעבר לטיימליין, הממשק החדש של פייסבוק שהפך את הפרופיל האישי לספר זכרונות מהלידה ועד היום, הטריד מאוד את אומת הרשת הישראלית. בן בלומנפלד, מעצב בכיר בפייסבוק, סיפר שאחת השאלות שנשאל שוב ושוב כשביקר לאחרונה בישראל היתה “מה זה הטיימליין הזה?”

בתחילת החודש הגיע הטיימליין גם אל הדפים של החברות והארגונים. כמה מהם ניצלו את המהלך לעדכן את ההיסטוריה הארגונית שלהם, ארכיון מקוון שהגולשים יכולים לחטט בו. הניו יורק טיימס, גוף שמצטיין בשימושים מעניינים בניו מדיה, מספר בטיימליין את סיפורו, שבמידה מסויימת הוא גם סיפורה של עיתונות הדפוס, מאז ייסודו ב-1851, דרך השקת אתר האינטרנט ב-1996 ועד היום.

גם בבצלאל הכניסו את ההיסטוריה של המוסד לטיימליין, ובמקביל אצרו את “תערוכת הטיימליין”, שבה מוצגות עבודות נבחרות מ-106 שנות האקדמיה. בוגרי בצלאל מוזמנים להעלות את עבודותיהם לטיימליין ולזכות בפרסום ובתהילת נצח (עד שינוי הממשק הבא).

אתר חדשות הטכנולוגיה הוותיק CNET ניצל את הטיימליין לכתבות מיום היווסדו ב-1994, שמהוות נקודות ציון בהיסטוריה של האינטרנט. רק כשהגולשים התחילו להתלונן הבינו בסינט שכפתור “הסתר מפיד החדשות” לא עבד, וכל הלינקים שהם פרסמו בטיימליין הציפו את פיד החדשות של 640 אלף חבריהם.

התפרסם במקור במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס

18 במרץ, 2012 | בנושאים: פייסבוק, פירמה | תגובה אחת

הפינה השבועית על אינטרנט בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ

נידונו היום בפינה:

• חייל דובר צה”ל נגד נתניהו בפייסבוק.

• צו לחשיפת פרטים מפייפאל בפרשת הסרת אתר טופדאון.מי.

• החרפנאז’ של ג’ייסון ראסל, יוצר הסרטון קוני 2012.

17 במרץ, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

לוחם הניו מדיה נגד ראש הממשלה: “ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”

בכנס הרצליה לפני שנה סיפר דובר צה”ל דאז, אבי בניהו, שראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לתקצב הכשרת “לוחמי ניו מדיה” בדו”צ. ספק אם נתניהו דמיין ששנה לאחר מכן, אחד מאותם לוחמי מקלדת ימחק תגובה שלו בפייסבוק.

נתניהו מחזיק מספר דפי פייסבוק, שלושה מהם דפים ממלכתיים של ראש הממשלה בעברית, אנגלית וערבית שמנוהלים על ידי אנשי לשכתו, ואחד פוליטי, “Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו“, שמנוהל על ידי דוברות תנועת הליכוד. לפני שבועיים דיווחתי על הדף הפוליטי, שקודם באמצעות קמפיין פייסבוק שעשה שימוש בפרטים אישיים של משתמשי הרשת החברתית, כמו ברכות לאנשים שחגגו יום הולדת או התארסו, ופניה ישירה לפי תחומי עניין ועיסוק. מאז פתיחת הקמפיין עלה מספר החברים בדף מ-160 אלף לכ-180 אלף.

אנשיו של נתניהו לא הסתפקו בכך, וניסו לגייס גולשים דרך הדף הרשמי של צה”ל, שעלה לפני כארבעה שבועות וכבר צבר כ-93 אלף חברים. אחד ממנהלי הדף, חייל במדור הניו מדיה בדובר צה”ל, דיווח על כך בתחילת החודש בפרופיל האישי שלו: “היום ביבי הגיב בדף של צה”ל והזמין אנשים להצטרף ולעשות לו לייק”. החייל דיווח שהגיב בחומרה: “הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית בעמוד”. כלומר, חסימה שמוחקת את כל התגובות של נתניהו בדף דו”צ ומונעת ממנו להגיב בעתיד. עם זאת, ביחידה הבהירו לנו שנתניהו לא נחסם, ורק הטוקבק שנשלח בשמו נמחק.

מנהלי הדף הממלכתי של ראש הממשלה ספגו ביקורת בחודש שעבר, כשלא מיהרו למחוק תגובות גזעניות לסטטוס ממלכתי של הבעת צער על מותם של ילדים פלסטינים בתאונת דרכים. לדף אין תקנון התנהגות שמבהיר מה מותר ומה אסור. בניגוד אליו, בדף של צה”ל נכתב כי “בעמוד זה לא יופיעו קללות והתבטאויות בלתי הולמות”, מדיניות רחבה דיה לכלול גם ספאם פוליטי.

מדובר צה”ל נמסר: “מדובר בבעיית משמעת, הנושא מתוחקר ויטופל בהתאם. ובכל מקרה, בצה”ל גאים על הצטרפותו של ראש הממשלה לעמוד הפייסבוק הרשמי של הצבא”. מהליכוד נמסר בתגובה: “אנו מחבקים את צה”ל ומחזקים את חיילי צה”ל בכל מקום בו הם נמצאים כדי להגן על בטחונם של אזרחי ישראל”.

התפרסם במקור במוסף הארץ, 16.3.2012. איור “ביבי מאויר”: רחלי רוטנר.

17 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, בנימין נתניהו, פוליטיקה, פייסבוק | 6 תגובות

מודעות פייסבוק שלא ראיתם

סטריפ הקומיקס של חגי גילר במדור fi בגליון מרץ של מוסף פירמה של גלובס:

לכל הסטריפים של חגי גילר >>

16 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, הקומיקס של חגי גילר ב-fi, פייסבוק, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב

מחזמר משירי נתן גושן ועוד מערכונים מתוך הקנקן

פוסט של איל גבע

עוד יום שישי הגיע ואיתו המסורת עתיקת היומין של פוסט מערכוני בתוך הקנקן בהאזנה בלעדית לגולשי חדר 404.

השבוע שמענו שלכבוד זכייתו בפרס אקו”ם, תיאטרון הקאמרי החליט לעלות מחזמר חדש משיריו של נתן גושן!

ומתיאטרון איכות לחידוש בקולנוע האיכות. התבשרנו על יצאת סרט חדש עם רעיון מקורי שעוד לא שמענו כמותו: שני אנשים נורא שונים זה מזה מתחלפים ביניהם. מבריק.

אם כבר בפרודיות שנונות עסקינן, איך אפשר בלי פרק מתוך הסיטקום הפופולרי “איך רצחתי את אמא?”

והשבוע נסיים סוף סוף את הטרילוגיה המותחת והמסתורית של הסופר-גיבור הרופא המעופף בהתמודדותו מול אשת הקרח.

נתראה הלילה בחצות בתוכנית גדושה וחגיגית לכבוד פורים, ובכל יום שישי בשתיים בלילה. אל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו!

“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע, רב”ט אמיר גליקמן וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט

16 במרץ, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מכירים את זה שכתבת ארכיון על טכנולוגיה חדשה נשמעת אנכרוניסטית?

אז זה פורסם היום ב”ישראל היום”:

“ישראל היום” מוביל בחזית החדשנות הדיגיטלית: בפעם הראשונה יצולמו הרצים, המשתתפים הבוקר במרתון ירושלים, בטכנולוגיה חדישה המאפשרת זיהוי מדויק של הרץ באמצעות שימוש בברקוד חכם. טכנולוגיה זו מבטיחה שהתמונות שבהן מופיע המשתתף יתקבלו ברמה המיטבית. “ישראל היום” הוא מנותני החסות המרכזיים למירוץ.

16 במרץ, 2012 | בנושאים: טכנולוגיה, עיתונות ותקשורת | תגובה אחת

להקדים טכנותרופה לטכנומכה

אני עושה אהבה ברשת
כשאני חושף את האהבה שלי, כל אלו שמחוברים לרשת יכולים לראות אותה
וגם אני יכול לראות את שלהם
אינני מתבייש עוד
אני משתף
אני משתף את כל כולי ברשת
האהבה שלי פונה לכל מי שמחובר לרשת
לכולם, גם לאויבינו הגדולים ביותר
וגם אויבנו משתפים את כל כולם ברשת
כשאני מתחבר לרשת, אני עושה אהבה עם כל מי שמחובר לרשת
סקס זה בראש, לעשות אהבה זה ברשת

– מתוך “תנאי שימוש” / צאלה כץ.

כשהם עובדים כמו שצריך, מחשבים ורשתות מידע נתפסים ככלים שנועדו להקל על חיינו. המיצג “מ^^ב^ אט&ינג” מספר על ילד שנשאב לעולם הטכנולוגי במהלך חיפוש תרופה למחלה. הטכנולוגיה שמעורבת ביצירה ובהצגה שלו מקשה על הצופים. היא מקשה גם על היוצרים, קבוצת “בנות טיורינג” – אמנית הרשת והאינטראקטיב Batt-Girl, המלחינה ואמנית הסאונד דגנית אלייקים, ואמן הרשת ערן הדס. השלושה עוסקים בטכנולוגיה לפרנסתם, ליצירתם ולמחקרם. המסקנה המתבקשת היא שהקשיים הטכנולוגיים הם בחירה אמנותית: עלילת המיצג רומזת שהמחלה היא הטכנולוגיה עצמה.

המכשול הראשון הוא שם המיצג, שנכתב בפקאצית (וליתר דיוק, פקא’3ת), עגת הכתיבה עמוסת הסימנים-המחליפים-אותיות של הפקא3!ת, נערות שנולדו וגדלו אל תוך הרשת והבלוגים. אלו לא יתקשו להבין שמדובר ב”מייבי אטנדינג”, התשובה הלא-מחייבת להזמנה לאירוע בפייסבוק, עבור מי שלא יודע, לא החליט או לא רוצה לומר אם יגיע או לא.

המונולוגים והדיאלוגים מורכבים מציטוטים ממחזותיו של ברטולד ברכט “האומר כן” ו”האומר לא” בתרגום אהרן שבתאי, טקסטים נבואיים של אלווין טופלר על עתיד האדם ברשת ו”תנאי שימוש” של משוררת הרשת צאלה כץ, דמות שמאחוריה עומד הדס.

סרטון המיצג נוצר באמצעות Xtranormal, סביבה וירטואלית שמנפיקה אנימציה בסיסית ודיבור מסונתז לפי טקסט. הסביבה לא תומכת בעברית, ובנות טיורינג הזינו לתוכה דיאלוגים בעברית בתעתיק לטיני, ובחרו בהמרה לדיבור בספרדית. את הרופא מגלם קולו המוקלט והמסונתז של עיתונאי ואמן הרשת הוותיק עידו אמין, והדס מגלם את הילד, היחיד שזוכה לקול אנושי בלייב.

הווידאו מלווה בכתוביות בעברית-פקאצית, תחום עניין של Batt-Girl, שאומרת: “הדמויות מפוקצות, והן הולכות ומתפקצות”. דימויים חזותיים נוספים נאספו בסביבות וירטואליות, סרטי הדרכה לאפליקציות ואנימציות ASCII (ומי שלא ראה סרטון פורנו של מין אוראלי בתווי אסקי צבעוניים לא ראה שמחת בית השואבה מימיו).

המוזיקה מנוגנת באמצעות סביבת התכנות הגרפית פתוחת הקוד Pure Data. “יש סינתסייזר של פסנתר, ואני בונה את ההתנהגות של הסינתי ומשנה אותה כל הזמן”, מסבירה אלייקים. הפעימות האורקוליות של הסינתיסייזר מייצגות את לבו הפועם של הילד בסיפור.

“הדמויות שהן נחרצות מדי ומייצגות את העולם הישן זה המורה, הרופא והאמא”, אומר הדס. “לילד יש עוד סיכוי. זו אמירה אוניברסלית שההחלטה עדיין בידינו”.

מ^^ב^ אט&ינג יוצג בערב הפתיחה הרשמי של שנת האמנות של תל אביב ב-24.3 בגן הפסלים במוזיאון ת”א.

התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס

15 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, אמנות גיקית, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, יוצרשת, פירמה | 2 תגובות

כך תתמודדו עם דיילי כרטיסי אשראי אגרסיביים בסופרמרקט בלי להתעמת איתם

שוש הוכמן מספרת בפייסבוק (בעריכה קלה וניכוש שגיאות הקלדה):

מבקשת להקים קבוצה בשם “העם נגד דיילות של כרטיסי אשראי בסופרמרקט”. סיפור: נכנסתי לסופרמרקט של שופרסל באשקלון, מילאתי סל בקניות – ירקות, פירות בשר ושאר מיני ופניתי לקופה. שם נעמדת לידי דיילת מכירות של כרטיסי אשראי וממתינה. כשהקופאית מתחילה להעביר את המוצרים היא פונה אלי.

להלן שיחה:
דיילת מכירות: אפשר להציע לך כרטיס אשראי?
אני: לא!!
דיילת: אולי בכל זאת, כדאי לך!
אני: לא, אמרתי לך פעם אחת, לא!
דיילת: אבל תראי, רק על הקנייה הזאת יש לך הנחה זה ממש משתלם!
אני (מתחממת יותר ויותר): לא בעברית, לא ברוסית, לא בתורקית ולא בכל שפה שאת רוצה לשמוע, לא!
הקופאית בנתיים מעבירה כבר את המצרכים(חשבון של 737 ש”ח) וההיא ממשיכה עוד ועוד ואני (בכל זאת אמא של Ben Meiri) מחליטה שזהו זה. השארתי את כל העגלה עם המוצרים בתוך השקיות ועזבתי את הקופה. בדלת הכניסה של הסופר השיגה אותי מנהלת שירות לקוחות שקראה למנהל וביקשה לברר מה קרה. הסברתי להם שאני מצפה לערוך קניות בשקט, בלי שיבלבלו לי את המוח ובלי שאצטרך לדאוג לאשראי של נוחי דנקנר. הם התנצלו וקיבלתי מהם סט סירים קרמיים מתנה ושקית עם המון אבוקדו!!!

אז זהו – עכשיו מפחדות ממני לא רק הדיילות בסופרפארם (אלה דרקולות שהיה די קשה לחנך) אלא גם הדיילות בשופרסל. אני בדרך למגה!

ודאי יהיו מי שימהרו להגן על הדיילת האומללה. להם צריך להזכיר שכשמישהו נטפל אליך, זה לא כל כך משנה לך אם הוא עושה את זה כי הוא חסר כישורים חברתיים או מתפרנס מזה; ושהפעולה של הוכמן לא הופנתה נגד הדיילת אלא נגד הסופרמרקט, שקיבל את המסר שהוא יאבד לקוחות אם יאפשר לדיילות כרטיסי אשראי להטריד אותם.

14 במרץ, 2012 | בנושאים: 404, פראייר.נט | 14 תגובות

הסכסוך הישראלי-פוטוגרפי

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

“מעריב”, שלפני יומיים דיווח בשערו על ההרוגים בעזה ואתמול סיפק דיווח בלעדי מאת כתב ברצועה, מתעלם הבוקר כמעט לחלוטין מהמתרחש מעבר לקו הגבול. על ההרוגים הפלסטינים לא מדווח כלל בידיעות החדשותיות בעיתון. רק באינפוגרפיקה המתפרסמת בכפולה הפותחת מוזכרים “7 פלסטינים הרוגים”, כולל שמות האזרחים.

יתרה מכך, במקום להקדיש עמוד שלם לזוועה המתחוללת בעזה, מקדיש “מעריב” עמוד שלם לידיעה [שירות ‘מעריב’] המסתמכת על פרסום בבלוג של דובר צה”ל, ולפיו “פלסטינים הפיצו ברשת תמונות מפוברקות נגד צה”ל”. למעשה התמונות אינן מפוברקות, הן מיושנות. באחת נראית ילדה הרוגה ובשנייה תקיפה אווירית על עזה. שתי התמונות צולמו בעבר, בשנת 2006 ובשנת 2009, והוצגו אתמול ברשתות חברתיות כאילו צולמו בימים האחרונים (אגב, לפי הידיעה הילדה בכלל מתה מתאונת דרכים, ולא מאש כוחות צה”ל). מהידיעה עולה כי מפיצי התצלומים הם גולשים פרטיים, לא סוכנויות ידיעות רשמית או משרד התעמולה בעזה.

לידיעה נלווה טור פרשנות מאת בן-דרור ימיני. “עצם המחסור בחומרים אמיתיים מוכיח שאפילו גל האלימות הנוכחית אינו מספק להם את הסחורה שהם כל-כך זקוקים לה”, הוא כותב. “כן, יש גם טעויות. כן, גם אזרחים וחפים מפשע נפגעים. אלא שלא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים, שזקוקה לאיזו תמונה מדממת נגד ישראל”.

האם אין בנמצא תצלומים מזעזעים שצולמו בעזה בימים האחרונים ובהם נראים תקיפות צה”ל והרוגים או פצועים חפים מפשע? בוודאי שיש, גם של תקיפות צה”ל וגם של פצועים חפים מפשע. אבל היו פלסטינים שהפיצו תמונות ישנות, דרמטיות יותר, ויש עיתון שמעדיף להתמקד בזה ולפרסם תצלומים ישנים במקום עכשוויים. בעשותו כן מחסן “מעריב” את קוראיו למקרה שייתקלו, באיזה ערוץ זר, בתצלומים עכשוויים של תקיפות צה”ל ברצועה ובהרוגים פלסטינים חפים מפשע. “זה מפוברק, זה חלק מתעשיית השקרים”, יכול להגיד לעצמו הצופה המזדמן שנקלע למבוכה רגעית. או, לכל הפחות, “זה לא קרה אתמול אלא לפני שנים”.

כעת מוזמן כל ישראלי לשאול את עצמו: מה נלוז יותר? מה תועמלני יותר? גולש פרטי פרו-פלסטיני/אנטי-ישראלי, שמפיץ תצלומים מיושנים של התקפות צה”ל ופצועים עזתים תוך הצגתם כחדשים, או עיתון מוביל במדינת ישראל שמקדיש למקרה הזה עמוד שלם, טוען כי בימים האחרונים “לא קרה שום דבר שיכול לספק את תעשיית השקרים”, מתעלם כמעט לחלוטין מהרוגים (ועשרות פצועים) חפים מפשע מירי כוחות צה”ל, ועל הדרך עוזר לקוראיו להדחיק באופן יעיל יותר את מה שבאמת מתרחש ברצועה?

אגב, גם דובר בלשכת ראש הממשלה הפיץ אתמול תצלום מלפני כמה שנים. בתצלום נראית אם שכובה על הקרקע, מגוננת על ילדיה בעת התקפה על עיר בדרום הארץ. האם ניתן להסיק מכך כי בדרום המדינה אין אזרחים שחיים כבר כמה ימים בפחד נוראי? בוודאי שיש. עליהם מדווחת הבוקר התקשורת הישראלית בהרחבה.