שלטים מושחתים, נמאסתם! // אדבאסטינג בחירות 2013
לקראת הבחירות, אוסף של שיבושילוטים (אדבאסטינג) של המפלגות. שיבשתם/נתקלתם בשיבוש? שלחו את התמונה אל ido@room404.net.
נפתלי בנט עם אף של ליצן, דרך נמיר, תל אביב. צילום: אהוד קינן
בנימין נתניהו ראש ממשלה זבל, דרך בגין פינת שד’ יהודית, תל אביב. צילום: אביאל טוכטרמן
שיבושלטים – מדבקה של שס על שלט אוטובוס של נפתלי בנט. צילום: עידו קינן
[בחירות 2013] כל מפלגה והכחול שלה
אם חשבתם שרוב מפלגות הימין מרכז משתמשות בצבע הכחול, אתם טועים. אבל לא בהרבה: מדובר בגוונים שונים של הצבע, כפי שאפשר לראות בטבלה שיצר הקורא אמיר. אף שדגל ישראל, כך אני משער, הוא ההשראה, אף אחד מהגוונים אינו הגוון של הדגל.
החיבה לכחול אצל הימין אוששה גם בבדיקה השוואתית של תמונות השער של פוליטיקאים בפייסבוק בחודש מאי אשתקד:
כך תכתבו // ארנה קזין מציעה שירות ליווי והנחייה לסופרים
ארנה קזין, מה השירות החדש שאת מציעה?
“‘תחנת כתיבה‘ היא שירות חדש של ליווי והנחית כותבות וכותבים, תחנה אחת חיונית לפני שמגישים כתב יד להוצאה לאור. החלטנו לאגד את העבודה הזאת ביחד כדי שאנשים ידעו שיש דבר כזה, שתהיה כתובת משותפת. הרעיון מאחורי ‘תחנת כתיבה’ כישות משותפת יצא מעבודה הלכה למעשה שאני עושה, וגם דפנה ודנה בהקשרים שלהן, עם כותבים וכותבות. זו עבודת הנחיה, אנשים שיש להם כבר כתב יד שלם ורוצים לתקן אותו ולא יודעים לבד, או, ובעיקר, אנשים שהתחילו לכתוב אבל תקועים או שהם לא בטוחים שהם בדרך הנכונה או צריכים עזרה להוציא לפועל את תוכנית הכתיבה שלהם. במקרה שלי זה ספרות עיונית – ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות, ממוארים, ספרי תחקיר, רפורטז’ות, ספרי מסה, כל דבר שהוא לא בדיוני. דנה אולמרט עושה את זה בפרוזה ובשירה ודפנה בן צבי בספרות ילדים. החוויה שלנו מהנסיון הלכה למעשה ומהתבוננות בשוק הספרים ובהוצאות ספרים היא שכדאי לאנשים לרדת מהרכבת שדוהרת להוצאה לאור, ולהיות עוד קצת עם הכתיבה, עם כתב היד, לעמוד עוד קצת באתגרים של יצירה”.
איפה אתן נכנסות בתהליך?
“זה לא עריכה, אלא ליווי והנחיה. מה שקורה בשגרה בעולם הזה של יצירה ספרותית זה שהסופרים עובדים לבד, ואז שולחים את הטקסט לעורך או להוצאה, ואו שהטקסט נדחה והסופר חוזר לעבוד לבד על היצירה, או שהטקסט מתקבל ונכנס לדיאלוג עריכה. אנחנו נכנסות בתווך, בין הסופר שעובד לבד ובין דיאלוג העריכה או הדחיה מהוצאות הספרים. שם אנחנו מציעות ומעניקות לסופרים את הליווי ואת הדיאלוג תוך כדי עבודה. לא מתוך חוייה שהספר גמור ועכשיו מה צריך לתקן – לפעמים זה גם כשכתב היד נדמה כגמור – אבל הנה עין קוראת מקצועית, שמתוך דיאלוג אפשר להוציא את תוכנית הכתיבה אל הפועל בצורה הכי טובה. הדבר הכי מרשים בעיניי בתהליכים האלו של הליווי הוא שהתוצר שמגיעים אליו בסוף הרבה יותר קרוב למה שהמחבר/ת רצו להשיג בנקודת המוצא. זה לא יותר קרוב לאיך שאני חושבת שצריך לכתוב – אני עוזרת למחבר/ת לדייק, ויחד עם זאת אני מציבה את הסטנדרטים המקצועיים שלי כאמת מידה וכדבר ישכול להעלות את היצירה בכמה מדרגות. עוד דבר שאני מרגישה במהלך העבודה הוא שכל טקסט אפשר לשפר, כל כותב יכול להגיע רחוק יותר בדרגת הכתיבה אם הוא משהה את התהליך ונכנס לדיאלוג הזה”.
איך כותבים?
“כותבים בדיאלוג עם קוראת מדומיינת, בשלב הראשון, עם רפלקציה ודיאלוג פנימי, וזה הולך ומשתפר כשפותחים את הכתיבה לדיאלוג מקצועי עם עורך או עורכת מקצועיים, שיודעים לזהות את הכשלים, את האי דיוקים, את המקומות שבהם הספר נופל במקומות של אי דיוק, של אמינות”.
את מאמינה בחוכמת ההמונים? כמו לפרסם פרק באינטרנט ולשמוע מה הקוראים חושבים.
“מאוד מאוד מאוד לא. זה חלק מהביקורת שיש לי על תרבות השיווק, שמניחה שיש ערך לקבוצות המיקוד ולידיעה מה הקורא רוצה. מה שמעניין במפגש הזה בין יוצר/ת והיצירה שלה לבין הקוראים זה זה שהקוראים מקבלים משהו שהם לא דמיינו שהם יכולים לרצות, משהו שמפתיע אותם, משהו שמושך אותם ומלמד אותם משהו חדש, מדברים קטנים ועד דברים גדולים, ממשהו חדש על התנסחות ואיך לתאר ועד משהו חדש על איך לחשוב על החיים. זה לא משהו שאפשר לקבל מסקר או קבוצת מיקוד. אני כן מאמינה בדיאלוג מקצועי.
“בתוך כל מה שקורה היום לשוק הספרים, מצד אחד המצוקה האדירה שיש להוצאות ספרים בגלל התמורות בשוק, חנויות הספרים וכל זה, ומצד שני השינויים המעניינים שקורים לעולם ההפצה של ספרים, בין שזה האפשרות לספרים אלקטרוניים ובין שזה דפוס דיגיטלי – המהירות שבה אפשר להוציא ספר היום, והקלות וההפרטה של זה – בתוך התופעה הזאת, כותבים של טקסטים טובים שיישארו זמן רב ויתנו ערך זקוקים לעורכת מקצועית, לסביבה מקצועית ותרבותית שבה הם יוכלו ליצור. לא חשוב איפה הם מפרסמים את זה, מה שחשוב זה שמה שהם כותבים יעמוד בסטנדרטים של איכות, דיוק, כנות ואמינות”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 4.1.2013
ידיעות אחרונות – אילו מפלגות הוא מקדם ואילו הוא מסתיר?
ידיעות אחרונות פרסם ב-25.12.2012 בכותרתו הראשית את “הפתקים שתראו בקלפי”, כלומר האותיות שקיבלו המפלגות. 34 מפלגות מתמודדות בבחירות לכנסת ה-19 (המידע מופיע בוויקיפדיה, שם כמובן לא ויתרו על הדיון על הצורך בקטגוריה למפלגות המתמודדות בבחירות; אין דבר שוויקיפדים ישראלים אוהבים יותר ממטא). אולם בתמונה בידיעות מופיעים רק עשרה פתקים (“רשימת האותיות המלאה ||| עמ’ 5”).
אילו מפלגות נבחרו למדגם עשרת הפתקים שבשער? לפי הסדר: הליכוד ביתנו, העבודה, הבית היהודי, התנועה, יש עתיד, ש”ס, מרצ, יהדות התורה, קדימה והישראלים.
“הישראלים”, מפלגה שראשה דוד קון השווה הומואים ולסביות לזואופילים, כנראה ממש חשובה למישהו בידיעות, אחרת לא היתה זוכה להיסקר (בסקר של מינה צמח שפורסם בידיעות ב-14/12) ולקבל פתק בשער העיתון, בעוד מפלגות שוות לה (עוצמה לישראל) וגדולות ממנה (חד”ש, רע”ם-תע”ל ובל”ד) באותו סקר לא זכו להופיע שם. אולי ידיעות עושים פה אפליה מתקנת לאיש שמוחרם על ידי התקשורת הרוסית הישראלית?
אז איפה חד”ש, רע”ם-תע”ל ובל”ד, המפלגות שנהוג במקרה הטוב לאגוד יחד כ”המפלגות הערביות” ובמקרה הרע להעלים מהסקרים כליל? ואיפה ארץחדשה, שהקדישה סרטון בסדרת “השיטה” למו”ל ידיעות אחרונות נוני מוזס? היא לא חשובה. כל כך לא חשובה שבידיעות וב-ynet בכלל לא מזכירים אותה. ואם מזכירים אותה, מיד מוחקים, כפי שגילה ארד אקיקוס, שמייעץ למפלגה.
רק “סופהשבוע” החדש סקר את ארץחדשה (סקר גיאוקרטוגרפיה, פורסם ב-14.12.2012), והיא לא עוברת שם את אחוז החסימה. הביצה והתרנגולת: האם החרם התקשורתי מצד עיתון גדול נובע מזניחותה, או שזניחותה נובעת מהחרם התקשורתי מצד העיתון הגדול? והאם הישראלים היתה זוכה לשני מנדטים אלמלא קידומה באותו עיתון?
איך נבחרו המפלגות וסדר הופעת הפתקים שלהן בידיעות אחרונות? לא לפי הסקר של צמח שפורסם שם ב-14/12. הנה שוב סדר הפתקים בכותרת, ולצדם בסוגריים מספר המנדטים בסקר: הליכוד ביתנו (35), העבודה (19), הבית היהודי (11), התנועה (11), יש עתיד (8), ש”ס (11), מרצ (4), יהדות התורה (6), קדימה (0) והישראלים (2).
אם ידיעות היה מציג את עשרת הפתקים של המפלגות לפי גודלן בסקר, זה היה נראה כך: הליכוד ביתנו (35), העבודה (19), ש”ס, הבית היהודי והתנועה (11 כ”א), יש עתיד (8), יהדות התורה (6), חד”ש, רע”ם-צע”ל ומרצ (4 כ”א).
ההבדלים: קדימה והישראלים לא היו נכנסות, חד”ש ורע”ם-תע”ל כן. ידיעות אחרונות, רואים לכם את האג’נדה.
דובי קננגיסר, לשעבר מתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, מסכם:
בוקר טוב לידיעות אחרונות, שממשיכים להעלים את המפלגות הערביות. אלו הפתקים שידיעות אחרונות חושבים שתראו בקלפי. אין בל”ד, אין רע”ם-תע”ל, אין אפילו חד”ש (שבכל זאת מקבלים איזה קול או שניים מהמגזר היהודי). מי יש? את “הישראלים” – מפלגה שידיעות אחרונות מפמפמת אותה בשצף קצף למרות שאף סקר לא סופר אותה — חוץ מסקר אחד, של ידיעות, כמובן.
הממיסט עמיר שיבי מציג את הפרשנות שלו לפתקי המפלגות, ואת התגובה המשוערת של ישראל היום לפתקים של ידיעות אחרונות.
התפרסם במקור בגירסה שונה ב”העין השביעית”, 25.12.2012
הצער והחרטה על הפרס של עמותת אפרת הוביל להקמת אתר פרו-צ’ויס ישראלי
מיטל שרון, למה רק עכשיו הקמתם את אתר “הפלה – ההחלטה שלך“?
“בגלל ההחלטה להעניק לעמותת אפרת פרס בכנס ירושלים, על אף שכבר מזמן דיברנו על הרצון שלנו להקים אתר שכזה”.
מה המטרה שלו?
“ליצור מקום שבו ירוכזו מידע רפואי על הפלות, מידע על מערכת הבריאות, מידע על מדיניות הנוגעת להפלות ולבריאות האישה וטורים אישיים של נשים הקשורים בנושא, כדי שמי שמחפשת ברשת מידע שכזה תוכל למצוא אותו בקלות, מבלי שיופעל עליה לחץ”.
האתר מוצג כ”pro choice”. האם הוא יציג גם נימוקים אידיאולוגיים ובריאותיים נגד הפלות?
“כבר עכשיו קיימים באתר פוסטים שמדברים על הגישה של היהדות, הנצרות והאיסלאם להפלות. שלוש הדתות לא רואות הפלות בעין יפה, גם אם מציעות מקרים יוצאי דופן שבהן ההפלות יכולות להיות מקובלות”.
אתר אינטרנט זה מספיק, או שאתם גם מתכוונים לחכות לנשים ששוקלות הפלה ליד מרפאות, כמו פעילי עמותת אפרת?
“אנחנו נישאר במרחב המקוון”.
האתר הוא נקודת זינוק לפעילויות אחרות לקידום החופש לבחור לעשות הפלות? האם תילחמו בחוקי ההפלות או בעצם קיומן של הוועדות להפסקת הריון?
“כרגע, התכנית שלנו היא להישאר בתחומי הצגת המידע והדעות האישיות בלבד”.
מי עומד מאחורי האתר, ואיך הוא ממומן?
“אני ואורי ברוכין והוא נעשה במימון עצמי. החומר הרפואי, החומר על מערכת הבריאות, וחומרים נוספים נלקחו מהפרק “הפסקות הריון” בספר הנפלא על בריאות האישה של עמותת “נשים לגופן. כמו כן פנינו לנשים כותבות כדי שיתרמו לנו טקסטים ותגובות בנושא, וההיענות היתה גורפת. אנחנו מזמינים נשים נוספות שרוצות לחלוק איתנו את חוויותיהן, לספר על מדיניות או להשלים מידע לשלוח לנו מייל ל-editor@pro-choice.org.il”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 11.1.2013
רגע, למה לא אמרת שאחותך יהודיה ממך?
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Y5wCALTOhCU[/youtube]
“רגע, את לא יהודיה?”, הזדעזע החתן בתשדיר הבחירות המדובר של ש”ס, “כוכבית גיור”, ועורר דיון נרחב על התבוללות, גזענות, מזרחיים ורוסים, דתיים וחילונים ופקסים – טכנולוגיה מיושנת שרלוונטית עדיין במשרדי ממשלה ובמפלגת ש”ס. וכמובן, שטפון של ממים.
בתשדיר הבחירות נראה זוג מתחת לחופה, גבר כהה נמוך ואישה בהירה גבוהה, כשברקע שיר בערבית. הגבר שואל את האישה, מרינה, על מכשיר הפקס שמונח לפניה. היא עונה במבטא רוסי כבד עד מוגזם ש”ביתנו שלח, מתנה לחתונה” (רמז למפלגת ישראל ביתנו). כשהוא תוהה למה צריך פקס, היא מסבירה: “מחייגים כוכבית גיור ומקבלים אישור”. “רגע, את לא יהודיה?”, הוא מזדעזע. הפקס פולט אישור גיור ומרינה אומרת: “עכשיו כן”. כשהיא מנסה לנשקו הוא נרתע ועושה פרצוף נגעל.
האסוציאציה של רבים מהממיסטים היתה, כצפוי, גרמניה הנאצית, ובפרט חוקי נירנברג, שאסרו על נישואים בין ארים לבין יהודים. ג’ון בראון פרסם קריקטורה אנטישמית של יהודי עקום אף ולבוש בהידור, שמנסה לפתות אישה בלונדינית במילים המתוקות “בא לך לעלות אליי הביתה לראות את הפקס שלי?” האמנית ז’ויה צ’רקסקי פרסמה גירסה משלה לתמונה המפורסמת מ-1935 של זוג מעורב שהושפל על ידי חיילי פלוגות הסער הנאציות אס-אה. הזוג אולץ להצטלם כשהאישה נושאת שלט שעליו כתוב “אני החזירה הגדולה בעיר והולכת רק עם יהודים”, והגבר שלט שעליו כתוב “אני יהודון שרק לוקח נשים גרמניות לחדרי”. בגירסה של צ’רקסקי, הגבר חושב, “רגע… את לא יהודיה?”
עבודה של צ’רקסקי עמדה לפני מספר חודשים בלבו של דיון על גזענות. בציור נראה אדם מזרחי מנסה לנשק בכוח אישה בלונדינית. דן קופר ויואב יעקב ליפשיץ פרסמו גירסאות אקטואליות של הציור – ליפשיץ הדביק את ראשי החתן והכלה מהתשדיר על התמונה וכתב לצדה “כך הכרנו”, וקופר הסתפק בהוספת הכיתוב “את לא יהודיה?!” צ’רקסקי שיתפה את שתי התמונות בדף הפייסבוק שלה. ובתשובה להערות המגיבים כתבה כי “כל מי שחושב שהציור הזה גזעני הוא גזען בעצמו!” דיון על הגזענות בסרטון ובציור אפשר לקרוא אצל אורטל בן דיין.
ליפשיץ התייחס לפרשת עבר נוספת, שבה בר רפאלי זכתה לביקורת ציבורית כשהצטלמה עם כובע של סנטה קלאוס ובירכה את הנוצרים לרגל חגם, ופרסם את תמונתה עם הכיתוב “רגע, את לא יהודיה?!”
יאנה עברי, שמופיעה כניצבת בתשדיר, סיפרה בפייסבוק כי הולכה בכחש: “מעולם לא הסכמתי להשתתף בקמפיין שלהם ולא חתמתי על הסכמה להשתתף בקמפיין של המפלגה. אני אמנם עבדתי מספר שבועות כתחקירנית במטה הבחירות שלהם אך מעולם לא הסכמתי להשתתף בקמפיין הבחירות, ביקשו שאני אחליף ניצבת תוך הבטחה כי יהיה טשטוש מלא”. אחרי סיפורה נמרח בכל התקשורת היא עדכנה: “רוב המגיבים על הסרטון של שס מתחלקים לשני חלקים, החלק הראשון אשר תומך בי ומחזק אותי בימים קשים אלו, ולהם תודה ענקית. ויש את החלק השני אשר עוד לא החליטו אם הם מאמינים לי, אז ככה כל מי שלא מאמין לי, מוזמן לפנות לשס ולקבל העתק של ריליס שהייתי אמורה לחתום עליו במקרה בו אני משקרת אם תביאו אחד כזה אני אצעק בכיכר העיר שאני שקרנית ואם לא , אז כנראה כי הוא לא קיים ובמקרה הזה בבקשה תעזבו אותי בשקט!”
לעברי יש תפקיד חשוב בהחלטת ש”ס להסיר את הסרטון מאתרה בגלל טענות לחוסר צניעות – שמלתה של עברי היתה קצרה מדי. חברתה אריאלה גויכמן פרסמה לה על הקיר תמונה של שתיהן יחד, וכתבה: “התקשרו מש”ס להודיע שהחתונה שלי מבוטלת כי השושבינה (הנראית כאן בצד בחצאית קצרה) הגיעה לחופה במיני! יאנוש ידעתי שהחצאיות שלך ישגעו את המדינה יום אחד, רק לא תיארתי לעצמי שיש להן את הכוח להפיל מפלגות!!” עוד כתבה גויכמן: “התקשרו מש”ס להודיע שהחתונה שלי מבוטלת כי השושבינה שלי (הנראית כאן בצד התמונה בירוק) הופיעה לחופה במיני”.
מאשה אברבוך מציגה את מה שלא רואים בתשדירי בחירות: “ועכשיו, אחרי ששחררנו זעזוע וקיטורים ראשוניים נוכח הסרטון המזעזע של ש”ס, אני רק רוצה לומר שהכניסה לרחם של אמא שלי ובחינת יהדותי מוכרת לי מעט מאוד מדתיים מזרחיים שכאלה, כי המפגש שלי איתם בחיי היה מוגבל, ומוכרת לי הרבה יותר מחברי לספסלי לימודים מהגן ועד האוניברסיטה, מפגשים ברחוב, בברים, באקטיביזם- בכל מקום, מצד לבנים ולבנות נאורים ונאורות. ובעיקר- חילוניים וחילוניייייייות!”
מכון שחרית פרסם קריאה נגד הסכסוך, שיצאה משיתוף פעולה של שתי קבוצות שפעילות במכון. קבוצת המזרחים כתבה: “אנחנו דור שני ושלישי ליוצאי עדות המזרח קוראות וקוראים למנהיגות הפוליטית בישראל להתעשת ולחדול ממדיניות ההפרד ומשול בחברה הישראלית. אנו קוראים לכם להפסיק לייצר קיטוב והפרדה, להפסיק עם סימון האויבים בקרבנו ובקרב הקבוצות המוחלשות בתוכינו בפרט ולהתחיל להוביל מדיניות המאחדת אותנו ורואה את הטוב המשותף לכולנו”. קבוצת הצעירים דוברי הרוסית כתבה: “אנחנו דור 1.5 ליוצאי ברית המועצות לשעבר, יודעים שתשדיר הבחירות המכוער שהפיקה ש”ס אינו אלא פרובוקציה מתוכננת שמשרתת גם את ש”ס וגם את ליברמן שמקדם, מצדו, קמפיין נגד ש”ס בתקשורת ברוסית. השלכת בוץ הדדית זאת אולי משרתת את האינטרסים הפוליטיים שלהם, אך מזיקה לציבור הישראלי”. הטקסטים המלאים כאן.
מייק וייצמן הקים את הדף “רגע? את לא יהודיה?“, שמייצר ומלקט ממים על סרטון ש”ס. “הייתי נורא עצבני על הסרטון, כבן העדה הרוסית”, הוא מספר. “אמנם אני יהודי, אבל זה עשה לי פלאשבק ללפני עשור, שגם אז היה לש”ס קמפיין שהראה את הרוסים כנחותים. ראיתי שמחפשים רוסים לכתבה של ערוץ 10, אילנה ברודו ואני נתנו ראיון קצר לחדשות, חזרתי הביתה, ומרוב העצבים יצא לי מם תמים לחלוטין של ‘מה, את יהודיה?’. ביום שישי החלטתי שאני לא שם את זה בוול או באלבום, אז פתחתי דף, בהתחלה קראתי לו ‘מרינה איבנוב’, כשמה של הכלה בסרטון, ואחר כך החלפתי ל’רגע? את יהודיה?’. זו הדרך שלי להתמודד עם גזענות בהומור. לא היתה לזה אג’נדה פוליטית, שום דבר חוץ ממחאה נגד הגזענות. גם בעבודתי בתור יועץ תקשורת אני לא קשור לשום מפלגה ולא מריץ שום קמפיין”.
כמה ממים על הקמפיין: איתם טובול יצר מם אהבה לזוגתו בלה מלכין בפורמט של מם “איראנים, אנחנו אוהבים אתכם, לעולם לא נפציץ אתכם”; bbistr מיעך את הסצינה אל תוך הסרט “סקס והעיר הגדולה” ויצר את “ש”ס והעיר הגדולה“; עמיר שיבי הכניס את התשדיר לכנס של הליכוד ביתנו; אלכס פולונסקי נדחף לזוגיות של ציון ברוך ויאנה יוסף (ויש עוד).
בסוף השבוע לקה הרב עובדיה יוסף באירוע מוחי ופונה לבית חולים. הרשת נשטפה שוב בבדיחות ודיונים על ש”ס. שלמה קראוס לועג: “אז עד עכשיו זה היה לפני אירוע מוחי?”; עמרי וייל פוסק: “בשעה 2:30 לפנות בוקר הוא הרגיש שיתוק ביד. רב, בעל ידע, במיוחד כשהוא סובל מסוכרת ובעיות בלב, חייב לדעת כי יש סיכוי שמדובר באירוע מוחי וזה דבר מסוכן. רק בגלל סיכוי קטן אפילו, הוא היה צריך להזמין אמבולנס או רופא כבר בלילה. עובדה שעשו את זה בשבילו בבוקר בדיוק מסיבות אלה. אבל בלילה הוא לא עשה את זה, מה שאומר ששיקול הדעת ההלכתי שלו פגום. מאד פשוט. מדבר ברמה הפשוטה של הלכה. אם הוא אכן סיכן את החיים שלו, שיפסיק לפסוק”. עמיר שיבי מונה נושאים שבטאבו, ובהם “קשישים ממוצא מזרחי הלוקים בבריאותם ובכל הזדמנות משווים חילונים לנאצים וטוענים כי חיילים נהרגים כי לא מילאו מצוות”; חיים נבון נוזף: “האם מישהו מהמזלזלים כאן ברב עובדיה קרא תשובה הלכתית אחת שלו? סלחו לי, רבותיי, אתם נשמעים כמו אנשים שמבקרים את מוצרט בגלל התסרוקת שלו”. אורטל בן דיין תוהה: “למה ששמאלנים רוצים ללעוג לרב עובדיה יוסף הם תמיד אומרים ‘גבר בשמלה’? מה זה המשטור המגדרי הזה? חשבתי שאתם רואים מגדר על רצף..”
המם המרושע והמצחיק ביותר שייך דווקא לשר הפנים וסגן ראש הממשלה, אלי ישי מש”ס, שעשה בראיון לרדיו קול ברמה קישור רפואי-פוליטי בין האירוע המוחי של יוסף לבין היודמות לגייס אברכים לצה”ל: “אנחנו כולנו תפילה שבעזרת השם מחר הוא ישתחרר. אבל אין ספק שהרב לוקח מאוד מאוד מאוד ללב את כל העניין של בני הישיבות. זה מה ששגור בפיו כל יום, כל יום. אין בוקר אין רגע שאני לא מגיע אליו והוא בוכה על בני הישיבות ועל סכנת הגיוס”.
התפרסם במקור (זהירות, אוטופליי) בגירסה שונה בוואלה, 13.1.2013
שירי בחירות שלא מעודדים להצביע למפלגה כלשהי, או בכלל
יש הרבה סרטונים על בחירות ברשת. הרמנו חופן ביד, ניכינו מהם את אלו שהופקו על ידי מפלגות ואת השאר השפרצנו פה כאילו האינטרנט זה השירותים הציבוריים שלנו. בתיאבון!
על רקע מצגת שאבא שלכם שלח לכם באימייל, שייקה לוי (כן, זה מהמוקומנטרי “העולם מצחיק” על חבורת “הגשש החיוור”), שר על הארץ שלנו, “בלי סוף שרייך, סגני שרייך, הוצאותייך, מנופחייך, פוליטיקאיך, פולשיקייך, תגידי, לא חבל עליך?”
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=0cnDm3GFCpo[/youtube]
“עוד מעט בחירות”, שר מקס פינק (בימוי: שלי דובילנסקי), “אז מה אכפת לכם? תנו לי את הקול שלכם. אל תתנו להם – ככה בלי קולות הם לא יכולו להתקיים”. ושלא תחשוב שלא שמענו את המסר הסמוי ב”תבחרו בי, בי בי בי בי ביבי בי ביבי ביבי”. אבל אנחנו נעלים עין כי הוא גם ככה ייבחר.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=qxiu6oGvD8g[/youtube]
כשייגמרו ליובל בינדר השירים מסרטים של דיסני הוא יאלץ לדבב סרטים של פיקסאר. ואז הוא יראה מה זה.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=rDa0PgHAVtI[/youtube]
האזינו ליצירות הפוליטיות האחרונות של יזהר אשדות – השיר האנטי-צה”לי המביך והג’ינגל של מרצ שהעניק לנו את מתנת החירשות. עכשיו האזינו לשיר “קובלנה על מפלגות ישראל” של מאיר אריאל בביצוע הדג נחש. נכון שלא הייתם מנחשים שדווקא האחרון נכתב על ידי אדם שאינו עמנו כבר כמעט 14 שנה?
[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=8u7xpmodL38[/youtube]
לאחד מאיתנו התגלה גוש בשמאל, והרופא רשם לו 1:49 דקות של לרלרת.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=CXiX7vOEHkw[/youtube]
חמישה ניידים שבורים
בחמש השנים האחרונות הייתי בחורה של שני מספרי טלפון: מספר אחד שנתנו לי המפעילות הסלולריות באופן אישי, ומספר אחר, מתחלף, שנתנו לי מעסיקי, ואז לקחו בחזרה כל פעם שהתפטרתי. מאחר ואני שייכת לעידן שבו הגשמה עצמית ופחד משעמום יותר חשובים מהתמדה ומסירות, בחמש השנים האלו היו לי לא פחות מחמישה מספרים כאלו. ועם כל מספר היה מכשיר משלו. וכל מכשיר מספר סיפור.
המכשיר הראשון עורר בי תחושה של גאווה שניסיתי להסתיר ולהחצין בו זמנית: אני חשובה! יש לי שני טלפונים! המכשיר הזה היה משוכלל מזה שיכולתי להרשות לעצמי, וכך הוא שידרג את מעמדי פעמיים. אני לא זוכרת מאיזה דגם היה המכשיר, אבל יכולה לספר לכם שהייתי צריכה למשוך את מכסה המקשים שלו כלפי מטה כדי לענות. וכשהוא היה מצלצל הייתי מרימה אותו תוך הבעת מיאוס מעושה, מדגמנת מבט מסוגת “לענות או לא לענות?” ובתנועת אגודל מיומנת מקפיצה את מכסה המקשים. כשהייתי יוצאת לשתות עם החברים של מי שהיה אז בן הזוג שלי (בתקופה ההיא לא היו לי חברים משל עצמי), הייתי מוציאה את הניידים ומערימה אותם אחד על השני, ומקנחת בחפיסת וינסטון לייט ועליה המצית. זו לא הייתה רק פירמידה של מוצרים – זו הייתה הכרזה.
המכשיר השני שימר את אוסף הטקסים הקטנים האלו וחיזק את מעמדי בתוך אישה חשובה. כמובן שיכולתי לבחור להשתמש במכשיר המשרדי בלבד ולהימנע מהעלות הגבוהה בעידן הקדם-כחלוני, אבל העדפתי לשמור על שני המכשירים זמינים כי זה אמר עלי שאני מישהי שאי אפשר סתם כך להחליף: אחרי הכל, תקציבאית במשרד פרסום!
במכשיר השלישי דברים התחילו להישבר. קודם כל, לכולם מסביבי כבר היה אייפון. אבל חשוב מכך: אני התחלתי לפתח תודעה מעמדית.
בזכות מבצעים מפוקפקים של חברות הסלולר, כמעט לכל החברים שלי היו אייפונים באפס שקל לחודש שווה ששת אלפים שקל סך הכל. המעסיק שלי, לעומת זאת, היה דלפון או קמצן, אני כבר לא זוכרת מה מהם, ולשם שינוי המכשיר האישי שלי, נוקיה 5230 רעוע, היה המביך פחות מבין השניים.
זה גם הרגע שבו הבנתי שהכל שקר: שהעובדה שמקום העבודה מספק לך טלפון זה לא מתוך תחושה של אהבה ואחריות משפחתית (מה אם תתקעי בשום מקום באמצע הלילה?) אלא כי הם רוצים אותך שלהם, זמינה ומוכנה לעשות הכל, גם אחרי שהצלחת לברוח מהמשרד. בזמן שהמכשיר האישי שלי יכול לשמור שבת, המכשיר המשרדי לא משדרג אותי למעמד של אישה חשובה, אלא משנמך אותי לתפקיד של סטאז’רית בחדר מיון. זה לא שיעשע אותי כשהבוס שלי אמר לי “אלא אם כן את מחרבנת, כשאני מתקשר את עונה לי”. טוב, בדיעבד זה די משעשע.
במכשיר הרביעי – יודעים מה, עזבו. בואו נקפוץ ישר למכשיר החמישי. באוגוסט 2011 נזכרתי שאני בעצם לא אוהבת כסף והתחלתי לעבוד בגוף תקשורת שקר כלשהו. עם החוזה המפנק קיבלתי נוקיה C5 שהיה שייך לפני כן לעורכת המוזיקה המוכרת של האתר. ההחלטה להעניק לי את הטלפון נראתה לי תמוהה. אני הייתי הילדה החדשה בכיתה ואף אחד לא ידע מי אני. עורכת המוזיקה, לעומת זאת, הייתה הילדה הכי מקובלת ואף אחד לא הסכים לקבל את העובדה שהיא כבר אינה עמנו. כל יום התחיל ונגמר בשיחה שבה אמרתי את אותם דברים: “זאת לא אילת / אין לי מושג מה המספר שלה / אני לא יודעת מי מחליפה אותה / אין בעד מה, אתה בכלל לא מפריע לי! תמות בייסורים”.
הימים עברו, אף אחד לא אהב אותי, כולם המשיכו לחפש את עורכת המוזיקה, ולי כבר היה גלקסי אס 2 בחסות שקר שוק קפדני שסיפרתי לעצמי. את הנייד של העבודה קברתי במגירה ונתתי לו לגסוס מצמא לחשמל. ממילא אף אחד לא חיפש אותי, וגם הטינה שלי למכשירים משרדיים לא פסקה – למרות שבעוונותי נתתי את המספר האזרחי שלי לעורך שלי, וזה לא התעצל להקפיץ אותי באמצע הלילה כל פעם שהיה לו קצת קר לקום מהמיטה ולעדכן משהו.
“אבל למה את סתומה?” שאל אותי יפתח. “קחי את הסים של החברה ושימי אותו במכשיר שלך ותפסיקי לבזבז כסף על שיחות”. הסברתי לו שלהתחייב למונוגמיה עם המכשיר המשרדי זה צעד משמעותי ומחייב. “מה יקרה לכל האנשים שאני מכירה ביום שיימאס לי ואני אתפטר? האם אני אאלץ להדרדר לפתט ולשלוח סמסים של ‘היי, אתה לא זוכר אותי אבל המספר שלך בספר טלפונים שלי, תרשום לך מספר חדש?'”
כך עברה לה שנה וחצי, ובניגוד להבטחות, אף אחד לא פיטר אותי ולא התפטרתי. גופת הטלפון המשרדי הצחינה במגירה. אבל אז הגיע יום חמישי.
פם פה פם!
כחלק מהשנאה שפיתחתי כלפי חברת פלאפון בעקבות חיוב שגוי ומפורז ומאבקה בהתארגנות העובדים, עברתי יחד עם יפתח לגולן טלקום לפני כחודש וחצי. הזהירו אותי מפני תקלות בקליטה וגלישה איטית, אבל רציתי לתמוך בחברה הקטנה ששברה את שוק הסלולר והיתה הראשונה להציע חבילה ללא הגבלה ב-49 שקל. ביום שלישי, כשהרוחות סערו וסוף סוף הבנתי למה לאיילון קוראים נחל, נפסקה הקליטה במכשיר ועל הצג הופיעה הודעות “שיחות חירום בלבד”. הנציגה במוקד הטלפוני של גולן לא הצליחה לעזור לי, ואלוהים כבר לא יעזור לה, לכן החלטתי לחכות כמה ימים לראות אם התקלה תסתדר מעצמה ובינתיים להקים לתחייה את אותו C5 נשכח ומביך.
זה לא היה קל. הייתי צריכה לחבר אותו לחשמל ולסטור לו חזק שיתעורר. השיחה הראשונה היתה לעורכת המוזיקה. מישהי ביקשה לעדכן אותה שהיא שעוד מעט תשלח את המייל הזה שהיא כל כך מחכה לו. אחר כך קיבלתי הזמנה לקפה, כלומר “מותק” קיבלה, כלומר היא. אחר כך דיברתי שעה עם אמא שלי, שביקשה בין היתר המלצה לאיזו חברה סלולרית לעבור.
*
השעה כעת חמישה לשמונה בערב, יום שבת. הטלפון הישן הזה עדיין פועל על אותה ההטענה מיום חמישי. נס פך הסלולר: כמעט שלושה ימים מלאים על אותה סוללה. לא מתבכיין, לא מבקש תשומת לב, לא מעדכן אותי שהוא עדכן בכוחות אפליקציה שאני בכלל לא משתמשת בה, כמו עובד חנפן שמדווח לבוס שלו על כל דבר שעשה מתחילת היום כדי לקבל חיזוק חיובי.
אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו, “הו, עכשיו היא תפצח בנאום נוסטלגי על המכשירים של פעם, שאפשר להפיל אותם כל כך הרבה פעמים שאגודת אפרת נהיית חולה, והם עדיין עובדים בלי בעיה. שאפשר לנסוע איתם למקומות בהם האדם הלבן עוד לא שם שקע, ושם הם לא יציקו לנו עם צפצופים והתראות על כל ספאם שנחת בג’ימייל”.
אל חשש. אני רק רוצה לספר לכם שבשלושת הימים הללו, בהם הסתובבתי שוב עם שני מכשירים, האחד משמש אותי לתקשר עם העולם והשני מתחבר באופן תקין לאנטנות סלולריות, הרגשתי שאני עושה מעשה טוב, כמו מתנדב בבית אבות שמסתחבק עם פלמ”חניק שמספר לו על הימים של פעם, כשחפצים ואנשים לא היו נשברים בכזו קלות.
ויטה קיירס היא כתבת ynet מחשבים, אחראית האבטחה של חדר 404 וכותבת הבלוג “יותר קבוע מזמני“, שם הופיע הפוסט במקור. היא כתבה על עבודה מהבית בגליון ינואר
“סרטון הלא מצונזר” של מפלגת כלכלה מוכיח: מדובר בספאם של מפלגה
להאשים מפלגה בבחירות האלו שהיא מתנהלת כמו ספאמר זה קצת כמו להאשים את המים בברז שהם רטובים ומריחים כמו סיד. אחרי הכל, אלו היו הבחירות שבהן מפלגות מכובדות-למחצה כמו העבודה ומכובדות-לשמינית כמו יש עתיד סימסו לנו ממש כאילו היה להם מבצע פיצה שנייה בחצי מחיר למכור לנו.
אבל ה… דבר הזה שקורה עכשיו בעמוד הפייסבוק של מפלגת כלכלה – זה חציית גבול. זה כבר משהו אחר. זה להפסיק להשתמש בשיטות מפוקפקות כדי להציק למצביעים, ולהתחיל להשתמש בשיטות באמת מפוקפקות כדי להקריפ גולשים.
הערב (ז’) פרסמה מפלגת כלכלה, שסימנה בקלפי הוא “פי” והיא התגאתה בעבר במועמדותם של יובל המבולבל ויוסי בובליל לפני שהחליפה אותם ביוליה שמאלוב ברקוביץ’, את הסרטון הבא. אם צפיתם בשידורי הבחירות היום כבר ראיתם אותו, משום שהסרטון, שהיה אמור להגיע רק לרשת, הגיע “בטעות” גם לטלוויזיה בשל בלבול בקלטת.
בסרטון, שכותרתו “המדינה מפשיטה אותנו! סירטון המצונזר של מפלגת כלכלה”, מככבת לין, שסיימה 12 שנות לימוד, וכדי להסביר לכם עד כמה מיסים זה רע היא מתפשטת, וכשדברים מתחילים להיות מעניינים, הם מוצנעים על ידי הכיתוב “המדינה מפשיטה אותנו!”
כן.
כאן הדברים מתחילים להחמיר באמת, בגלל שאז מופיעים שני דודים מאמריקה והם מצביעים עלינו הרבה ושואלים “האם היינו צריכים להגיע למצב הזה?” לא. לא היינו צריכים. ואילו אז המצב נהיה הרבה יותר גרוע.
אני לא יודע מי אלו, אבל נראה לי שהם רוצים למכור לי מכונית יד שנייה.
אם תגיעו לדף הפייסבוק של מפלגת כלכלה, כי הרי אתם, כמוני, מצביעים פוטנציאלים, תראו רכיב – אפליקציה – שנקרא “סרטון הלא מצונזר“. מי שילחץ עליו יראה דף שמוכר לנו מהימים הרעים ביותר של ספאמרי הפייסבוק הנחותים ביותר: רכיב “לחצו לייק לדף שלנו כדי לקבל לינק לאיזה אתר חיצוני”:
לא צריך להיות מפלגה כדי להתבייש בעצמך בעמוד כזה. גם בגלידריית מושון ברחובות יודעים שאין שפל נמוך יותר להדרדר אליו משטיקים של “רוצים לראות את הבחורה מתפשטת באמת? עשו לנו לייק”. אבל אל חשש: אם צוללנים יגלו יום אחד שפל כזה, אני בטוח שמפלגת כלכלה תהיה הראשונה להדרדר אליו.
אם תלחצו לייק, תקבלו לינק לסרטון יוטיוב בערוץ הרשמי של מפלגת כלכלה. אני יודע, אני יודע: המילה רשמי נשמעת קצת מצחיק פה. מכיוון שאני מקווה שלא תעשו לייק לעמוד הפייסבוק של מפלגת כלכלה, השגתי לכם את הלינק לסרטון. הנה הוא. וכיוון שאני מקווה שלא תצפו בסרטון של מפלגת כלכלה, תרשו לי לקלקל לכם: כמו בכל הונאת ספאם טובה, גם כאן סרטון הלא מצונזר הוא דווקא סרטון הכן מצונזר בדיוק באותה מידה.
אין צורך להודות לי.
אין שום קסמים במעגל הזה
כעוזרת קוסם, לא נעים לי שהשכנים יראו אותי מסתובבת בבית בלי פלג גוף עליון.
חבל שאתה לא דובר שפת גוף.
הוא: אני לא מבין למה את כועסת.
היא: אני כועסת כי אתה לא מבין.
לא מבינה אנשים עם שמחת חיים. מה הם לא יודעים שאני יודעת.
אני שמחה שמצאתי אותך בים האנשים. אומרים שיש הרבה דגים בים, אבל דגים, בניגוד לאנשים, זה מה שרוצים למצא שם. לפחות זה מה שאומרים. ואמור זה שם של דג ששוחה לאורך ולרוחב החיים, במעגלים, בקוים מקבילים שנפגשים, מקריס יקומים ומחריב תקוות, כוונות ומשאלות לב. לפחות וליותר, זה מה שאומרים. אולי הם יודעים על מה הם מדברים. אולי בזאת דברים אמורים וכך הם אמורים להיות. דגי זהב צפים בים של מליחות ומרירות ומחשבות. אני שמחה שמצאתי אותך. להתראות.
דייגת אורבנית / Zivink
הִלה שלג, המכוּנה גם Frozen May, היא קופירייטרית, מוזיקאית וטקסטולוגית מומחית, ולא ממש אוהבת לדבר על עצמה בגוף שלישי, אז כדאי להפסיק את זה כאן.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
