“עיתון שבו פרסמת מטפורות כמו דימויים זהים לאותן מטפורות” 📰📆🇮🇱 פרידה מעמוס רגב
העורך הראשי של ישראל היום, עמוס רגב, פורש, כך לפי דיווח לא חתום בישראל היום. בטור שפרסמו בעלי העיתון, מרים (כאן היא חתמה מירי) ושלדון אדלסון הם כתבו:
היתה לנו הזכות הגדולה, עמוס יקר, להמתין בציפייה רבה לעיתון שערכת באהבה ובמסירות רבה; עיתון שעליו ניצחת כמו מנצח על תזמורת
עמוס רגב. תמונה: העין השביעית
כמו תאומו ידיעות אחרונות, ישראל היום הוא עיתון שקונטרס החדשות שלו כתוב רע, מילולית (הצלחתי להכניס פה מטא-תרתי-משמע?), והמשפט האחרון הוא דוגמה טובה. הוא מורכב ממטפורה*, “עיתון שעליו ניצחת” – ששואלת את הניצוח מעולם התזמורת לעולם העיתונות – ואליה צמוד דימוי, “כמו מנצח על תזמורת” – שעושה שימוש באותה השאלה בדיוק!
זה כמו לחרוז עם אותה מילה. אני משער שבמכתב הפרידה האישי הם כתבו לו חמשיר בסגנון
עמוס רגב המנצח
על העיתון הוא מנצח
בשבתו כעורך
את העיתון עורך
ותמיד יוצא כמנצח
אני מקווה שהעורך הראשי הנכנס, בועז ביסמוט, יביס את הכתיבה הגרועה.
_______________
* ואפילו זו מטפורה משומשת, וממש מהעת האחרונה, וגם היא בפרידה מעורך ראשי של עיתון ישראלי, אולם בנסיבות אחרות – משה ורדי, לשעבר עורך ידיעות אחרונות, שמת החודש. רון ירון, העורך הנוכחי, ספד לו בטור בעיתון:
יש דבר אחד שמשה אהב כמעט כמו את העיתונות: מוזיקה קלאסית. הוא העריץ נגנים, בעיקר כנרים, ואפשר היה לדבר איתו שעות על יהודי מנוחין ויאשה חפץ ואייזק שטרן. וכשרצה להגדיר עד כמה המקצוע הזה, עיתונאי, הוא משהו שחייב לזרום לך בעורקים, נהג לומר: אפשר ללמד קוף לנגן על כינור, זה עדיין לא יהפוך אותו לכנר.
ורדי לא היה כנר, אבל הוא היה מנצח. המאסטרו של העיתון. והתזמורת הזו, שקוראים לה “ידיעות אחרונות”, מבכה היום את לכתו: היה שלום משה ורדי, היה שלום עורך דגול.
🚓ינשוף-סימוסים יבדוק אם סימסתם בזמן הנהיגה ☠️ תולעת מחסנת IoT 🎙️ האחראי על האינטרנט בגלצ
נהיגה במהלך שימוש בסמארטפון עלולה לפגום ביכולתו של הנהג ולגרום לו לעבור עבירות תנועה ולבצע תאונות דרכים, לעתים פוצעות ולעתים קטלניות. יש מחקרים שטוענים שסימוס בזמן נהיגה מסוכן יותר מנהיגה בשכרות. כאשר נהג נתפס מבצע עבירת תנועה או תאונה, אפשר לבצע בדיקת נשיפה (“ינשוף”), שכבר קיימת ומוכרת במקומות רבים, כדי לברר אם כמות האלכוהול בדמו עברה את הסף המותר בחוק. בדיקת שימוש בסלולרי מורכבת יותר, כך גילה בן ליברמן כשביקש לברר את נסיבות התאונה שהביאה למות בנו, אוון.
אוון מת חודש אחרי שנפצע קשה בתאונת דרכים, כשהנהג במכונית שבה נסע חצה את קו ההפרדה והתנגש חזיתית במכונית שנסעה בנתיב הנגדי. הנהג סיפר למשטרה שנרדם על ההגה. הסלולרי של הנהג היה באוטו ההרוס, במגרש שאליו נגרר, במשך שבועות. גם כשהמשטרה הגיעה אליו, היא לא יכלה לבדוק אותו בהיעדר עילה סבירה שמצדיקה הוצאת צו בית משפט לחיטוט במכשיר. ליברמן הגיש תביעה אזרחית להוציא צו הבאה לרשומות של הסלולרי, שהוכיחו שהנהג סימס לפני ההתנגשות. לדבריו בראיון ל-NPR, אפילו הרשומות הללו לא אומרות הרבה: “הן לא מזהות את מסיחי הדעת החשובים, כמו אימייל, רשתות חברתיות וגלישה ברשת”.
סימולטור סימוס בנהיגה. תמונה: Kentucky Country Day (cc-by-nc)
ליברמן הקים ארגון בשם DORCS למאבק בנהיגה מוסחת, ופנה לחברת סלברייט שתעזור לו בפיתוח הרעיון שהגה, ה”טקסטלייזר” – יישום שיתחבר לסלולרי ויזהה פעילות אסורה, כמו שמכשיר הנשיפה מזהה כמות אלכוהול אסורה. סלברייט, שמתמחה בפריצה וסריקה של מכשירים סלולריים, מסרה שהטקסטלייזר יתחבר לסלולרי, בלי שזה יצטרך לצאת מרשותו של הנהג, ותוך כדקה וחצי של סריקה יספק תקציר של האפליקציות שהיו פתוחות ובשימוש, כמו גם נגיעות והחלקות מסך, והכל בליווי רישומי זמן מדוייקים, כך שהשוטרים יוכלו לברר אם הנהג ביצע פעולות בלתי חוקיות בזמן הנהיגה. החברה הסבירה שתתאים את הטקסטלייזר לדרישות ומגבלות החוק בכל מדינה, כך שלא תמשוך יותר מידע ממה שמותר.
חוק שמלווה את המכשיר, ומכונה “חוק אוון” על שם אוון ליברמן המנוח, מקודם בסנאט של מדינת ניו יורק, מדינה שבה קיים כבר איסור על נהגים להפעיל כל מכשיר כף יד בזמן נהיגה, עם עונש של 120 ימי שלילה על עבירה ראשונה לנהגים עד גיל 21, ושנת שלילה על עבירה שנייה. לפי החוק המוצע, נהג שיהיה מעורב בתאונה יחוייב להסכים לבדיקת טקסטלייזר – ומי שיסרב, רשיון הנהיגה שלו יישלל מיידית, בדיוק כמו בעת סירוב לבדיקת אלכוהול.
אולם החוק מעורר חשש בזירת זכויות האזרח, מאחר שהוא “למעשה נותן למשטרה פתח להחרים טלפונים בלי הצדקה או צו”, אמרה לניו יורק טיימס דאנה ליברמן, מנהלת סניף ניו יורק של ACLU. רשידה ג’ונסון, יועצת חקיקה ב-New York Civil Liberties Union, אמרה ל-NPR: “הצעת החוק הזאת נותנת למשטרה סמכות לבצע חיפוש בסלולריים שלנו על כל שפשוף טמבונים. זה מקור לדאגב, משום שהטלפונים שלנו מכילים חלק מהמידע הכי אישי ופרטי שלנו – ולכן אנחנו בטוחים שאם החוק הזה ייאכף כפי שהוא מוצע, הוא לא רק יפר זכויות פרטיות של אנשים, אלא גם זכויות אזרח”.
בשבוע שעבר דיברנו על בריקרבוט, נוזקה שמשתקת-לצמיתות מכשירי אינטרנט של הדברים שסובלים מפירצות אבטחה, ובפועל מונעת מפרצנים להשתלט עליהם ולהשתמש בהם למתקפות רשת. חברות הסייבראבטחה סימנטק וקספרסקי מדווחות על האג’ימה, וירוס תולעת שדווח לראשונה באוקטובר 2016. האג’ימה חודר למכשירי אינטרנט של הדברים בלתי מוגנים דרך סיסמאות ברירת מחדל וסוגר גישה לפורטים 23, 7547, 5555, ו-5358, שידוע שמשמשים את התולעת מיראי, אשר שימשה לחטיפת מכשירים למתקפות זדוניות. בנוסף, האג’ימה מציג על המסך את ההודעה “בסך הכל כובע לבן [כינוי להאקר בעל מטרות חיוביות, ע”ק], שמאבטח כמה מערכות. הישארו עירניים!”.
להערכת קספרסקי, האג’ימה הדביקה כבר כ-300 אלף מכשירים. אף שפעילותו הנוכחית נראית חיובית, החברה מזהירה כי מטרת יוצריה לא ידועה (אולי הם מנסים לנטרל את הבוטנט של הנוזקה מיראי כדי ליצור לבוטנט גדולה ומזיקה יותר?) והיא לא מקבלת פקודות משרת בודד אלא מתקשרת באמצעות רשת P2P (מה שיקשה על איתור מקור הפקודות ועל חסימתן), ועל כן יש להיזהר ממנה ולדאוג לסייבראבטחת המכשירים.
✈️ אל על הפרידה אב ובתו, דרשה תשלום כדי להושיבם יחד, נשברה אחרי לינצ’טרנט בן יממה
אל על מייצגת את ישראל בכבוד בעולם עם מדליית זהב באיחורים ומדליית זהב בקטגוריה כללית של חברת התעופה הגרועה בעולם. אבל התארים המרשימים לא הפכו אותה לשאננה, ולאור ההישגים המרשימים מהעת האחרונה של המתחרה האמריקאית יונייטד, אל על ממשיכה להתאמן ולהתחרות גם בתחרויות מקומיות.
התלונה של יהל
היום רשמה אל על עוד נצחון קטן. כמו רבים אחרים, גם ארנון יהל טעה והזמין טיסה באל על, ליום רביעי הבא, מפריז לישראל. “כאדם מתוכנן”, סיפר, “סידרתי לנו כבר לפני שבועיים מקומות אחד על יד השני, אבל פתאום אתמול אני מקבל מייל שמבשר לי שעקב שינויים מבצעיים בוצעו שינויים בסדרי ההושבה והפרידו בינינו. אותי שמו בשורה 27 ואת הבת שלי בת ה-10 בשורה 61. ממש הכי בבית בעולם, לאחד בית בגדרה ולשניה בית במטולה”.
יהל, שהמשיך לשגות באשליות שמדובר בחברה שמעוניינת בלקוחות, איבד שעתיים מחייו בהמתנה לשירות הלקוחות של החברה, ולבסוף הגיע לנציגה שהסבירה לו שאינה יכולה לעזור לו, בטענה ש“מחלקת הושבה אחראים לזה”.
– אפשר אולי לקבל את הטלפון שלהם?
– לא.
– אז אולי את מוכנה להסביר להם את המצב? זו הרי ילדה בת 10 וכמו שהזיזו אותנו באופן שרירותי, יכולים להזיז מישהו אחר ולחבר אותנו שוב ביחד.
– אתה יכול לרכוש בכסף 2 מושבים צמודים ואז תוכלו להיות ביחד.
– אז עשיתם עוול ועכשיו את מנסה לקנוס אותי בכסף כדי לתקן את זה?
– אם אתה לא מעוניין, אז תגיע מוקדם לשדה ותסביר לדיילי הקרקע את המצב, אולי הם יוכלו לשנות את המצב.
– אז עכשיו את מנסה לדפוק אותי בכיוון אחר באמצעות קיצור הטיול ובילוי חצי יום בשדה התעופה?
– אין מה לעשות, זה לא תלוי בי.
– את עונה לי תשובות אמריקאיות. “These are the rules”, ראש נצנץ והיתלות בכוחות עליונים. אני לא מוכן לקבל את זה שזו גזירה משמים, יש בודאי מישהו איפשהו שיכול לשנות את זה.
– אני אבדוק ואם משהו ישתנה יודיעו לך (==רד לי כבר מהקו נודניק ותלך לעזאזל עם השטויות שלך, תגיד תודה שבכלל ענינו לך בטלפון אחרי שעתיים ושאנחנו מוכנים שתטוס איתנו)
יהל, שעדיין לא הבין שאל על היא ספורטאית לטווח ארוך, העלה את התלונה לדף הפייסבוק של החברה, משם ציטטתי את הסיפור. ממ”ח מטעם החברההשיב לו אחרי 12 דקות בלבד, כי כמה זמן כבר לוקח לתת את אותה תשובה בדיוק?
ארנון שלום, צר לנו על השינוי שנעשה. במידה ולא רכשת מושבים צמודים ובכך הבטחת את מקומך, אכן השינוי מוביל להושבה אקראית. בכדי להבטיח כעת הושבה יחד ניתן להכנס לאתר תחת ניהול הזמנה ולרכוש מושבים צמודים. במידה ואינך מעוניין בכך, החלופה הינה אכן לגשת לדיילת הקרקע (החל מ3 שעות לפני הטיסה) ולבקש הושבה יחד אם ישנם מושבים פנויים.
לסיום הציע הממ”ח ליהל לבזבז עוד מזמנו: “במידה ותרצה לדבר שוב עם נציג בנושא, אנא העבר אלינו פרטים מלאים בהודעה פרטית. תודה”.
יהל השיב: “על זה בדיוק אני מדבר. הגישה הזו של ‘כח עליון’ שאי אפשר לעשות כלום בנידון לא נשמעת לי. בסך הכל אנחנו מדברים על ילדה קטנה שמושיבים אותה לבד בטיסה רק בגלל שלאף אחד אין חשק להתאמץ. זה מה שזה!”
הממ”ח משך בכתפיו הווירטואליות והביע רגשות תנין: “לצערנו לא נוכל לשנות את המטוס, הוצעו לך חלופות בכדי להבטיח הושבה יחד”.
תשובת אל על ליהל
עשרות גולשים, ואני ביניהם, שיתפו את התלונה של יהל, שקיבלה יותר מ-400 תגובות בעמוד של אל על לבדו. בתשע בבוקר, 18 שעות אחרי התלונה, הבינו באל על שהחרא פגע במנוע וביקשו מיהל בפייסבוק להעביר את הפרטים המלאים. בשלוש בצהריים, יממה אחרי התלונה, הוא דיווח שאל על התקשרו ופתרו את הבעיה.
המשמעות היא שנוהל שירות הלקוחות באל על, בין אם רשמית או בפועל, הוא לפתור את הבעיה, אבל רק אחרי ש:
– הלקוח מתקשר לשירות הלקוחות ומקבל סירוב
– הלקוח פונה לשירות הלקוחות בפייסבוק ומקבל סירוב
– אומת האינטרנט מחרבנת לאל על על הראש במשך כמעט יממה
כי זאת האסטרטגיה של אל על: גם לאכול את העוף או בקר האפור והדוחה וגם להיות מגורשים מהעיר. המדליה הבאה בדרך.
עוד
✈️ טיסת יונייטד אקספרס 3411 נקלעה לסופת חרא ברשת 🎙️ האחראי על האינטרנט בגלצ
🎂 מניפולציות בחסימות פייסבוק 🚧 הצנזורשת בארץ לא תעבוד 🐉 יחס הסינים לחומת האש הגדולה 🎙️ רבע לדיגיטל בגלצ
תוצאות פיילוט לא-רשמי לחסימת אתרים בישראל: כשל
אתר ההזרמה הפיראטי “סדרות.TV” חסום “חסימה מוחלטת” לגולשים בצו בית המשפט המחוזי ת”א מאז דצמבר 2016, כך לטענת זיר”ה, הגבל עסקי שמאגד חברות תוכן ומבצע בשמן פעולות למאבק בהפצה לא מורשית של סדרות, סרטים ומוזיקה, ולהסברה נגדה. הטענה לחסימה ההרמטית, אף שנעשתה באמצעות תביעה משפטית, מגיעה מתחום ההסברה, משום שבפועל האתר אינו חסום, מסביר רן בר-זיק באתרו “אינטרנט ישראל”.
שיתוף קבצים. תמונה: Kevin Gipson (cc-by-nc-nd)
“שלושה חודשים אחרי, ניסיתי לבדוק מה שלום אותה חסימה – וגיליתי שהאתר לא התפוגג ונעלם”, סיפר בר זיק לעורכת רבע לדיגיטל, אחינעם קפון. “בדקתי כמה קשה לעקוף את החסימה ויצרתי סרטון על איך עוקפים את החסימה באורך שתי דקות. אפילו לאמא שלי לקח 43 שניות לעקוף את החסימה, בלי להתקשר אלי. אמרתי תראו מה זה חסימה. אני חושב שחסימות זה דבר נורא ואני לא צורך תכנים פיראטים בכלל, יש לי נטפליקס. היום החסימה היא לכל מיני אתרים מפוקפקים, אבל זה מתחיל בסדרות ואז זה יעבור לאתר חינוכי שמראה איך לעקוף את החסימה, ואז ימשיך לחסימה של האתר של ההוא שמעז להתנגד לזה. כי כשמתחילים בחסימות אתרים לא יודעים איפה זה נגמר. כמו בפייסבוק – שהתחילו לחסום גם אנשים שמשתפים מתכונים לעוגות. יש עניין שקוראים לו נייטרליות רשת – אם מישהו עושה משהו רע, תתבע אותו. לא חוסמים. כמו שמישהו יעשה לי גרפיטי ואני אעשה חוק שאסור צבע שחור”.
הרפתקאות דוד אריה בחומת האש הסינית
כדי להתנגד הצהרתית או מעשית לצנזורה צריך להרגיש שיש צנזורה ושזה לא בסדר. זו המסקנה שהגיע אליה הסופר והתסריטאי ינץ לוי בעקבות ביקור בסין, שמוקפת בחומת האש הגדולה – הכינוי למאמצי הצנזורשת העצומים שהשלטונות שם משקיעים בצינזור המידע שעובר דרך האינטרנט מהעולם אל הסינים, ובינם לבין עצמם.
“אני מחבר הספר ‘הרפתקאות דוד אריה’. הספר תורגם לסינית, והצליח מאוד, כך שנסעתי לשם, יצאתי לסיורים והעברתי הרצאות בבתי ספר”, סיפר לוי לאחינעם קפון. “בסין יש צנזורה רחבה ברשת. הם לא חשופים לגוגל, פייסבוק, יוטיוב – יש שני מיליון אנשים בממשלת סין שמסננים תוכן, נוסף על צנזורה גורפת. הם חיים בעולם טכנולוגי מקביל שיש בו למשל את וויצ’ט – המקבילה לוואטסאפ ופייסבוק. פגשתי כמובן גם אנשים שעוקפים את זה, אבל רוב האנשים לא טורחים, וזה לאו דווקא מחוסר ידע. אנשים שגדלו בחברה דמוקרטית עם חינוך לדמוקרטיות היו ככל הנראה מתנגדים לכל חסימת ידע בפניהם. היינו מתרעמים גם אם לא היינו רוצים להיות בפייסבוק. אבל רוב הסינים לא עושים ביג דיל. העמדה הדמוקרטית של אם אני רואה משהו שמפר זכויות אז אני מתרעם, כל הביקורתיות האקטיבית הזו, אין אותה. בסין אי אפשר להכנס לניו יורק טיימס כי היתה [כתבה על מקורות הכסף של משפחת ראש הממשלה היוצא וון ג’יאובאו ב-2012]. באפל הסכימו להסיר את האפליקציה של הניו יורק טיימס מהחנות שלהם.
אתר הספר “הרפתקאות הדוד אריה”
“אחת הסיבות שהם לא מתנגדים לזה, מעבר להלך הרוח הלא דמוקרטי, הוא שההשקעה של ממשלת סין באזרח – תשתיות וחינוך – גבוהה מאוד, הרבה יותר גבוהה מבארץ. הרבה סינים אינטלקטואלים באים ואומרים, ‘אתה באמת חושב שאפשר לקיים דמוקרטיה עם כל כך הרבה אנשים?’. בשלטון בסין מאמינים שהם יכולים לשלוט בהלך הרוח של הציבור דרך הצנזורה. רואים את הפחד מחופש המידע גם במדינות דמוקרטיות. ראש הממשלה שלנו משתמש בפייסבוק יותר מבתקשורת החופשית, לגורמים בשלטון יש קושי עם חופש המידע.
“הספר שלי לא היה צריך לעבור שינוי בשביל סין – ספר ילדים הוא עובר מתחת לראדר. לא צנזרו אותי. וגם יש להם אימג’ של ישראל כמקור ליצירתיות מאוד גדולה וחלק מהעניין הוא היצירתיות הישראלית. בכל בית ספר שהגעתי אליו עבדו איתי על איך לעודד יצירתיות בילדים. באופן כללי בבתי הספר בערים – הציוד הטכנולוגי הוא משהו שלא רואים בארץ. מסך חכם, יש כיתות שילדים משתמשים באייפדים, יש מחשבים ברחבי בית ספר, ולומדים גם שימושי מחשב, ראיתי בית ספר עם שיעור מדפסות דיגיטליות ורובוטיקה. ומדובר בבית ספר יסודי”.
פייסבוק מודה: מערכות הצנזורה שלנו ניתנות לתחמון
פייסבוק מסרבת לגלות את הסיבות לחסימה שגויה של משתמש בולט, המיליארדר הסיני הגולה גואו וון גואי (郭文贵), בנימוק שהדבר עלול לחשוף את מערכת החסימות למניפולציות.
פרופיל הפייסבוק של גואו וון גואי
גואו הוא מיליארדר סיני שמתגורר בארה”ב ומתבטא נגד השלטון הסיני. לאחרונה פרסם גואו האשמות בשחיתות נגד בכירים במפלגה הקומוניסטית השלטת בסין, ובשבוע שעבר הגישה ממשלת סין לאינטרפול בקשה למעצרו. לפי דיווח של העיתונאי פול מוזור בניו יורק טיימס, פייסבוק השעתה ביום שישי את הפרופיל של גואו.
גואו התלונן על החסימה בטוויטר שלו, ובין השאר כתב: “מה זאת אומרת, פייסבוק חסמה אותי? הם כנראה נבהלו מאוד! האם זה יחסום את הגילויים שלי? זה ממש מפוקר. זה מעניין מאוד. הפחד והדאגה שלהם גורמים לי לחשוב שהערך של הראיות המגוונות שלי גדול משדמיינתי”, כך לפי תרגום שפורסם בטיימס.
אחרי שגואו התלונן בפומבי, דוברת מטעם פייסבוק אמרה שהמערכות האוטומטיות של החברה השעו את גואו בטעות, ושמרגע שהחברה יכלה לחקור את הטעות, היא השיבה את הפרופיל לקדמותו. היא אמרה שקשה יהיה לקבוע את הסיבה המדוייקת להשעיה, וכי פרסום הסיבות יאפשר לאחרים לבצע מניפולציות על המערכת. בתגובה לספקולציות של מגיבי טוויטר של גואו, שלפיהן ממשל סין מפעיל אוסף חשבונות מדיה חברתית לדווח על חשבונות של אנשים כמו גואו כדי לגרום להשעייתם, מסרה הדוברת מטעם פייסבוק כי החברה לא מסירה תוכן פשוט על סמך מספר הפעמים שהוא דווח.
尊敬的网友们好：这是什么意思．Facebook 给屏蔽了？这真是把他们吓坏了！这能阻止我爆料吗？这真是无法无天了！这个很有意思．他们的恐惧与担心让我觉得我的各种证据的价值比我想像的还要大！谢谢这些为此工作的人员！我希望你们不会是下一个马健副部长的下场！一切已经是刚刚开始！✊️✊️ pic.twitter.com/sQEzOFGHP9
— 郭文贵 guo wen gui (@KwokMiles) April 21, 2017
(יש חשיבות למילותיה המדוייקות של הדוברת, אבל הניו יורק טיימס עצמו הביא את דבריה בציטוט עקיף:
A Facebook spokeswoman said that the company’s automated systems had erroneously suspended Mr. Guo’s account and that once the company was able to investigate the error, it had restored the profile. The precise reason for the suspension would be difficult to determine, the spokeswoman said, adding that publicizing the reasons could allow others to manipulate the system. […] The Facebook spokeswoman said the company does not remove content based simply on how many times it has been reported.
ביקשתי מכתב הטיימס את מילותיה המדוייקות של הדוברת, ואביא את הדברים כאן אם אקבלם).
לפייסבוק יש, אם כן, בעיית אבטחה. במקום לפתור אותה, החברה מסתירה את מהותה, בתקווה שגורמים עויינים לא יגלו אותה ולא ישתמשו בה לרעה. זה נוהל אבטחה גרוע, מאחר שהוא יוצר תחושת שאננות כוזבת אצל הגוף הבלתי מאובטח, בזמן שגורמים עויינים עלולים לגלות את הליקויים ולעשות בהם שימוש בלי ידיעתו ובלי ידיעת הציבור. בפייסבוק מסתמכים על הנוהל הזה, ומשתמשים בו כתירוץ לא לספר לגולשים מדוע נחסמו, כשהם משמרים את העמימות לגבי תנאי השימוש שלהם ויוצרים אפקט מצנן של פגיעה בחופש הביטוי של המשתמשים החוששים להיחסם.
בחודשים האחרונים, משתמשי פייסבוק בישראל חווים גלי חסימות, ופייסבוק מסרבת לספק הסברים ברורים ומועילים. המניפולציות על מנגנון החסימה האוטומטי עשויות לספק חלק מהתשובה. מפייסבוק ישראל לא התקבלה תגובה כי לא התבקשה תגובה כי אני לא טורח לפנות אליהם לאור העובדה שהם מחרימים אותי, ובפעם הבודדת שהם השיבו לפנייה שלי בחודשים האחרונים, התשובה הגיעה אחרי הדדלייין ויותר מיממה אחרי פנייתי, ובמקום תגובה על השאילתה שלי קיבלתי שאלת הבהרה מטופשת שהם יכלו לבדוק בעצמם, ולתחושתי הם השיבו רק כדי שהם יוכלו לומר לפרוטוקול שהם השיבו לפנייה שלי.
הפשרה היצירתית בתביעה ייצוגית נגד גוגל, שהיתה משחררת את הספרים הלכודים בחוקי זכויות היוצרים של ארה”ב, נדחתה בגלל הגבלים עסקיים
ב-2013 פסק בית המשפט המחוזי של מחוז דרום ניו יורק לטובת גוגל בתביעה הייצוגית של גילדת הכותבים האמריקאית ואחרים נגד פרוייקט דיגיטציית הספרים העצום שלה. ביהמ”ש קבע שמדובר בשימוש הוגן, משום שגוגל לא מציגה לגולשים את הספרים במלואם, אלא רק קטעים מהם במסגרת חיפוש, מה שנחשב לשימוש הוגן שאינו מפר זכויות יוצרים. שנתיים קודם לכן דחה בית המשפט הסכם פשרה בין הצדדים, מה שבדיעבד חסך לגוגל תשלום של 125 מיליון דולר שנכללו בהסכם – כמעט שליש מהסכום שהחברה השקיעה בדיגיטציה עצמה, 400 מיליון דולר. אבל הדחייה הזאת גם חירבה מעשה אומנות משפטי שיכול היה לפתור בעיית זכויות יוצרים בת כמאה שנה, ולהוציא מהחושך לאור הדיגיטלי ספרים שהדפסתם הופסקה והם קבורים תחת חוקי זכויות היוצרים האמריקאיים ועלויות גבוהות מדי של איתור בעלי זכויות. ג’יימס סומרס פרסם כתבה מרתקת בנושא באטלנטיק, שממש כדאי לקרוא. אני מדבר עליה היום בתוכנית “לונדון את קירשנבאום” בערוץ 10.
גוגל ספרים (Google Books) החל ב-2002 תחת שם הקוד “פרוייקט אוקיינוס”, אז פנתה גוגל לאוניברסיטת מישיגן, שבה למד המייסד-השותף של גוגל, לארי פייג’, והציעה לדגטל עבורה את 7 מיליון הספרים שבספרייתה, תמורת עותק לגוגל. ב-2004 החלה גוגל לסרוק את הספרים, בשילוב של עבודה אנושית – החברה גילתה שאצבעות אנושיות חבושות מעין קונדומים ורודים הם אמצעי הדפדוף היעיל ביותר שגם לא פוגע בספרים, חומרה – ארבע מצלמות ומערך תאורה שצילמו כל ספר בקצב של 1000 דפים בשעה ולידאר שהקרין רשת תלת-ממדית בתאורת לייזר על הספר כדי לסמן את העקמומיות שלו, ותוכנות – שיישרו את התצלומים לפי רשת הלייזר, במקום שהעובדים המצלמים יבזבזו זמן ביישור ושיטוח ספרים, תיקנו צבע וניגודיות, איתרו מספרי עמודים, שלפו איורים ותרשימים, המירו הערות שוליים ודירגו ספרים לפי חשיבות, כך שהם יהפכו מפריטים פיזיים מנותקים לרשת מידע.
יד של עובד גוגל ב”גוגל ספרים”. צילומסך: The Art of Google Books
בסוף אותה שנה הכריזה גוגל על הפרויקט, תחת השם גוגל פרינט, ששנה אחר כך יוחלף לגוגל ספרים. אחרי אונ’ מישיגן, גוגל חתמה על הסכמים גם עם הרוורד, סטנפורד, אוקספורד, הספריה ציבורית של ניו יורק ועשרות ספריות נוספות, ותוך קצת יותר מעשור סרקה כ-25 מיליון ספרים, כשהכוונה היא לסרוק את כולם – בפוסט ב-2010 טענה החברה שיש בעולם 129,864,880 ספרים בסך הכל, עם הסבר מפורט של מהנדס תוכנה על איך הגיעו למספר הזה.
כצפוי, גילדת הכותבים האמריקאית הגישה ב-2005 תביעה ייצוגית נגד גוגל, בטענה שגוגל סורקת את הספרים ויוצרת עותקים דיגיטליים שלהם בלי לקבל רשות מבעלי זכויות היוצרים. גוגל אכן לא ביקשה רשות, בנימוק שהשירות שהתכוונה להציע הוא חיפוש שיציג קטעים מהספרים, ולא את הספרים במלואם או מכירה שלהם. אבל סיבה נוספת היא שבמסורת של משבשי תעשיות מבוססות זכויות יוצרים וברוח עמק הסיליקון, גוגל לקחה סיכון ופעלה בלי לבקש רשות, מתוך תקווה והערכה שהיא תצליח לשכנע את בעלי הזכויות שהיא מועילה להם – או תביס אותם בזירה הציבורית, ואם זה יגיע לכך, גם המשפטית.
אחרי שהגישו את התביעה, התובעים הבינו שהמהלך של גוגל דווקא עשוי להועיל להם: ספרים ישנים, שהדפסתם ומכירתם הופסקה ושאין להם גירסה דיגיטלית, יוכלו לקבל חשיפה מחודשת, להימכר לציבור הקוראים ולייצר הכנסות חדשות – כשגוגל לוקחת על עצמה את חלק הארי של ההוצאות (דיגיטציה, אחסון מקוון, מכירה וסליקה). הפסד של גוגל במשפט היה מונע ממנה ללכת בכיוון הזה.
אולם גם נצחון של גוגל לא היה פותר את הבעיה, משום שחלק מהספרים הישנים מנועים מלהימכר בגלל תסבוכת משפטית בחוקי זכויות היוצרים האמריקאיים, שנוגעת למה שמכונה “יצירות יתומות”, שלא ידוע מצב זכויות היוצרים שלהן – האם הן שייכות ליוצר או ליורשיו, או שהועברו לאדם או גוף אחר, או פגו והיצירה עברה לנחלת הכלל, כלומר חופשית לשימוש בלי צורך לקבל רשות ולשלם. הבעיה מתמקדת בעיקר בספרים שפורסמו בין 1923 ל-1964 – יש הערכה שמדברת על כך שמחציתם בנחלתם הכלל, אולם לא ידוע אילו מהם, ושל מי הזכויות על המחצית השנייה. נסיון לברר את מצב הזכויות לשם פרסום ספר מחדש יקר מדי לעומת ההכנסות הצפויות, ולעתים בלתי אפשרי.
גוגל וגילדת הסופרים הגיעו לפשרה מבריקה, שחורגת מהמטרה המקורית של התביעה: גוגל תשלם חד-פעמית 125 מיליון דולר, שיכללו תשלומים לבעלי הזכויות של הספרים שסרקה, לסופרים, לכיסוי הוצאות המשפט ולהקמת גוף בשם מרשם זכויות הספרים (Book Rights Registry). גוגל תורשה להמשיך לסרוק ספרים, וגם למכור אותם – כשבמקרה של הספרים הלא-יתומים, בעלי זכויות יוכלו לקבוע את המחיר, לחלק אותם בחינם או לאסור על מכירתם. גוגל תעביר למרשם 63% מהרווחים על מכירת הספרים. המרשם יחלק אותם לבעלי הזכויות שיפנו אליו וידרשו תשלום על יצירותיהם, וישקיע חלק מהכסף שנותר בחיפוש בעלי הזכויות האבודים של היצירות היתומות. מאחר שהתביעה ייצוגית ומייצגת את כל בעלי זכויות היוצרים על ספרים בארה”ב, אישור הפשרה כפסק דין תחול על כל הספרים שם, וכך תפתור את בעיית היצירות היתומות בתעשיית הספרים.
הצדדים הכריזו על הפשרה ב-2008, עבדו על הפרטים והתיקונים זמן רב וב-2011 הפשרה המתוקנת הוצגה לציבור להגשת התנגדויות. 500 כאלו הוגשו, ורבות מהן נסובו סביב המונופול שהפשרה מעניקה לגוגל – על הסריקה, הגישה לחיפוש והמכירה של ספרים בכלל, וכאלו שהדפסתם הופסקה בפרט. מונופול כזה יתן לגוגל יתרון לא הוגן על כל מתחרה נוכחי ופוטנציאלי, ויאפשר לה להפקיע מחירים של מוצרים – ספרים ותוכנם – שהיא בכלל לא יצרה – למשל במחירי מינויים לספרים דיגיטליים שהיא תמכור לאוניברסיטאות וספריות ציבוריות. הנימוקים הללו שכנעו את חטיבת ההגבלים העסקיים של משרד המשפטים, שטענה במסמך שהגישה לבית המשפט שחברה שתרצה להתחרות בגוגל תצטרך לסרוק ספרים בלי רשות, להיתבע ייצוגית על ידי בעלי הזכויות ולחתום על הסכם פשרה, רצף אירועים בלתי סביר לשיחזור. השופט דני צ’ין דחה את הפשרה, ובסוף 2013 דחה את התביעה. בית המשפט מהמעגל השני דחה ב-2015 ערעור של הגילדה על הפסיקה, וב-2016 סירב בית המשפט העליון לבקשת הגילדה לבחון מחדש את פסיקת בית המשפט מהמעגל השני, והותיר אותה על כנה.
ספר נושך. תמונה: Me MilouMy (cc-by-nc-nd)
🎂 פייסבוק מודה: מנגנון חסימת המשתמשים האוטומטי חשוף למניפולציות
פייסבוק מסרבת לגלות את הסיבות לחסימה שגויה של משתמש בולט, המיליארדר הסיני הגולה גואו וון גואי (郭文贵), בנימוק שהדבר עלול לחשוף את מערכת החסימות למניפולציות.
פרופיל הפייסבוק של גואו וון גואי
גואו הוא מיליארדר סיני שמתגורר בארה”ב ומתבטא נגד השלטון הסיני. לאחרונה פרסם גואו האשמות בשחיתות נגד בכירים במפלגה הקומוניסטית השלטת בסין, ובשבוע שעבר הגישה ממשלת סין לאינטרפול בקשה למעצרו. לפי דיווח של העיתונאי פול מוזור בניו יורק טיימס, פייסבוק השעתה ביום שישי את הפרופיל של גואו.
גואו התלונן על החסימה בטוויטר שלו, ובין השאר כתב: “מה זאת אומרת, פייסבוק חסמה אותי? הם כנראה נבהלו מאוד! האם זה יחסום את הגילויים שלי? זה ממש מפוקר. זה מעניין מאוד. הפחד והדאגה שלהם גורמים לי לחשוב שהערך של הראיות המגוונות שלי גדול משדמיינתי”, כך לפי תרגום שפורסם בטיימס.
אחרי שגואו התלונן בפומבי, דוברת מטעם פייסבוק אמרה שהמערכות האוטומטיות של החברה השעו את גואו בטעות, ושמרגע שהחברה יכלה לחקור את הטעות, היא השיבה את הפרופיל לקדמותו. היא אמרה שקשה יהיה לקבוע את הסיבה המדוייקת להשעיה, וכי פרסום הסיבות יאפשר לאחרים לבצע מניפולציות על המערכת. בתגובה לספקולציות של מגיבי טוויטר של גואו, שלפיהן ממשל סין מפעיל אוסף חשבונות מדיה חברתית לדווח על חשבונות של אנשים כמו גואו כדי לגרום להשעייתם, מסרה הדוברת מטעם פייסבוק כי החברה לא מסירה תוכן פשוט על סמך מספר הפעמים שהוא דווח.
尊敬的网友们好：这是什么意思．Facebook 给屏蔽了？这真是把他们吓坏了！这能阻止我爆料吗？这真是无法无天了！这个很有意思．他们的恐惧与担心让我觉得我的各种证据的价值比我想像的还要大！谢谢这些为此工作的人员！我希望你们不会是下一个马健副部长的下场！一切已经是刚刚开始！✊️✊️ pic.twitter.com/sQEzOFGHP9
— 郭文贵 guo wen gui (@KwokMiles) April 21, 2017
אני לא מביא כאן ציטוט מדוייק של הדוברת מאחר שהניו יורק טיימס עצמו הביא את דבריה בציטוט עקיף:
A Facebook spokeswoman said that the company’s automated systems had erroneously suspended Mr. Guo’s account and that once the company was able to investigate the error, it had restored the profile. The precise reason for the suspension would be difficult to determine, the spokeswoman said, adding that publicizing the reasons could allow others to manipulate the system. […] The Facebook spokeswoman said the company does not remove content based simply on how many times it has been reported.
ביקשתי מכתב הטיימס את מילותיה המדוייקות של הדוברת, ואביא את הדברים כאן אם אקבלם.
מפייסבוק ישראל לא התקבלה תגובה כי לא התבקשה תגובה כי אני לא טורח לפנות אליהם לאור העובדה שהם מחרימים אותי, ובפעם הבודדת שהם השיבו לפנייה שלי בחודשים האחרונים, התשובה הגיעה אחרי הדדלייין ויותר מיממה אחרי פנייתי, ובמקום תגובה על השאילתה שלי קיבלתי שאלת הבהרה מטופשת שהם יכלו לבדוק בעצמם, אבל העיקר שטכנית הם יכולים לומר לפרוטוקול שטכנית הם השיבו לפנייה שלי.
☠️ האינטרנט של הדברים המתים: בריקרבוט משתקת מכשירים לא מאובטחים » 🎙️ האחראי על האינטרנט בגלצ
בסוף השנה שעברה דיברנו בפינה זו על מתקפה מסיבית על אתר עיתונאי הסייבראבטחה העצמאי בראיין קרבז בחודש ספטמבר, ובאוקטובר על חברת DYN, ששיתקה גישה לאתרים גדולים, ובהם טוויטר, רדיט וגיטהאב. היום נדבר על פתרון אפשרי – ומאוד בעייתי.
שתי המתקפות בוצעו באמצעות מכשירי האינטרנט של הדברים (IoT) – מכשירים שאינם מחשבים וסלולריים, אלא מוצרי אלקטרוניקה כמו מצלמות אבטחה, נתבים (ראוטרים) ומקליטי וידאו דיגיטליים (DVR). וירוס בשם מיראי ניצל פירצות אבטחה במכשירים, השתלט עליהם, הפך אותם למה שנקרא זומבים ויצר מהם רשת המכונה בוטנט. את הבוטנט הפעילו התוקפים נגד האתרים במתקפת DDoS – ר”ת של Distributed Denial of Service (מניעת שירות מבוזרת), שבה מציפים את המותקף במספר רב של בקשות מידע, שגורמות להאטתו ולבסוף לקריסתו. חברת הסייבראבטחה Level 3 Communications העריכה אז כי הבוטנט של מיראי שולטת בכ-500 אלף מכשירים.
נוזקות. איור: Alberto Cerriteño (cc-by-nc-nd)
בתחילת החודש דיווחה חברת ראדוור על בריקרבוט, נוזקה שמבצעת מתקפה דומה, קטלנית יותר, נגד מכשירי ה-IoT עצמם. הנוזקה, שמסתירה את מקורה באמצעות תור (TOR, כלי להסתרת גלישה), פונה למכשירים דרך פרוטוקול התקשורת TELNET (טלנט) ומנסה לחדור אליהם בעזרת צירופים דיפולטיים של שמות משתמש וסיסמה שמקודדים בהם. כשהיא מצליחה להיכנס היא מריצה סדרת פקודות שמובילות להשחתה של האחסון, הפרעה לתקשורת האינטרנט ותפקוד המכשיר ומחיקת כל הקבצים על המכשיר, כולל עדויות לקיומה. המתקפה נקראת PDoS, ר”ת של Permanent Denial of Service (מניעת שירות לצמיתות), משום שבניגוד ל-DDoS, פגיעתה אינה מוגבלת לזמן המתקפה. לפי דיווח של זי.די.נט, ברדוור סיפרו שלא הצליחו להפעיל מחדש מצלמת-רשת שהנוזקה התקיפה, גם לא אחרי איפוס בחזרה להגדרות היצרן.
@idokius It's not really a vaccination, it's like executing unvaccinated people. Not a fan.
— Effi Fuks (@effifuks) April 19, 2017
אם הנוזקה הזאת מאתרת פירצות ב-IoT ומשתמשת בהן למתקפה עצמית שמשתקת את המכשירים, היא אמנם מזיקה להם אבל מגינה על שאר האינטרנט מפניהם. כלומר, היא חיסון מפני מכשירים בלתי מאובטחים, כך כתבתי בטוויטר, ואפי פוקס הגיב לי: “זה לא באמת חיסון, זה כמו להוציא להורג אנשים לא מחוסנים”. יש משהו בדבריו: הבעיה הייחודית ל-IoT היא שבאופן מסורתי הם אינם מאובטחים ברמה גבוהה ואינם בנויים לעדכוני אבטחה תכופים, או בכלל, בניגוד למשל למחשבים ולטלפונים סלולריים, שמוגדרים בהם עדכוני אבטחה אוטומטיים, או לפחות הודעה על זמינותםם של עדכונים כאלו. בנוסף, המודעות לסכנות הסייבראבטחה של IoT נמוכה יותר. ובעיית המודעות הכי גדולה היא שאנשים לא תמיד יודעים שהמכשירים הללו מחוברים לרשת, או שיש להם מכשיר IoT במערך הטכנולוגי שלהם.
“פעמים רבות יש למערכות שליטה מכשירים עם אפשרות חיבור לאינטרנט מותקנים בהם בלי ידיעת הבעלים”, נכתב באזהרה מפני בריקרבוט של צוות התגובות לסייבר-חירום (CERT) של המשרד לבטחון המולדת האמריקאי, “מה שמציב את המערכות הללו בסיכון מוגבר להתקפה”. המלצות ההתגוננות של CERT דומות לאלו של רדוור, ובראשן החלפת שם וסיסמת הדיפולט וכיבוי גישת הטלנט.
★★★★★ האוזניות מבודדות רעש כ”כ טוב שלא שמעתי נסיון רצח בדירה מעליי
האוזניות שאדם קנה. תמונה: אדם, מתוך הביקורת באמזון
המתגלץ’ אדם פרסם באמזון ביקורת חמישה כוכבים על אוזניות גיימינג HyperX Cloud II:
אז, סיפור לא כל כך מצחיק: מישהו ביחידת הדיור מעלינו נדקר. לדברי השוטר שתשאל אותנו, התוקף צלצל בדלת הכניסה למעלה, וכשהבחור ענה התוקף נכנס פנימה בכוח ודקר את הבחור. רוצים לדעת מה הקטע המפחיד? לא שמעתי כלום, בזכות אוזניות HyperX Cloud 2 המדהימות שלי. קניתי אותן באמזון ב-99.99$ (משלוח חינם). הדברים האלה עובדים בדיוק כמו במודעה! ככל הנראה האוזניות מבטלות הרעש הכי טובות שהיו לי. 10/10 הייתי קונה שוב
מבין 2300 האנשים שדירגו את הביקורת של אדם (“האם הסקירה הזאת הועילה לך? כן/לא”), 2,171 ׁ(94.4%) אמרו שהיא מועילה. 29 הגיבו לביקורת, חלקם מודים/מטרילים (“מדהים…. תודה על הסקירה!! אני חי בשכונה שבה יש ירי ממכוניות נוסעות וסירנות מזורגגות שלא מפסיקות!!”; “תודה לך על הסקירה! חיפשתי במיוחד אוזניות גיימינג שיחסמו את הרעש של התפרצות הר הרעש ריינייר, שעלולה להתרחש בכל רגע. עכשיו אני מרגיש מוכן”), אחרים מסבירים שהאוזניות לא חוסמות רעש, ובטח לא רעש כזה, ורבים אומרים שראו צילומסך של הביקורת בפייסבוק/רדיט/אינסטגרם/וכו’, ומיהרו לאמזון לבדוק אם היא באמת התפרסמה שם. כך גם אני הגעתי אליה כך, שנתיים לאחר פרסומה.
האם אדם הוא טרול ביקורות? לפי אמזון, הביקורת על האוזניות היא “verified purchase review“, משמע שאדם אכן רכש את האוזניות הללו באתר. שתי הביקורות האחרות שפרסם על מוצרים אינן מעידות על טרוליות.
התשובה היא שזה לא משנה, כי הסיפור הוא בכלל לא אדם, אלא שיווק גרילה: במחיר של פריט בודד, מאה דולר במקרה הזה, אתם יכולים לעשות אחלה קמפיין ויראלי למוצר שלכם.
עוד ביקורת ביקורות צרכנות
רייג’ אגיינסט ד’ה מדיח: ביקורות מוצרים בזאפ הן סאטירה אפרים קישונית על תרבות הצריכה
“צ’פר אותי, אני מהאינטרנט” // הכרטיס שיכתים את ביקורות הצרכנות ברשת
מסעדה לא קיימת הגיעה לראש הדירוג באתר המלצות התיירות טריפאדבייזור
🗞️ וויינט פרסמו את שלט “מרכז השואה”, זה שלא נמצא בכניסה לאושוויץ
הכתבה הראשית באתר ynet עוסקת בספר שחושף מידע חדש על השואה. כצילום המחשה הציבו שם את השער המפורסם בכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ, שעליו הכתובת המפורסמת “מרכז השואה”. כלומר, במקור נכתב עליו “העבודה משחררת” (“Arbeit macht frei”), אבל בוויינט הלכו לעיבוד.
התמונה הזאת היא מם שפרסם המפעיל האנונימי של דפייסבוק הממים “דברים שאני לא רוצה לשים אצלי פן אחסם”.
מם “מרכז שואה”
שלט “העבודה משחררת” באושוויץ. תמונה: Neil (cc-by-sa)
המם נוצר בתגובה לדבריו של דובר הבית הלבן, שון ספייסר, שאמר על השימוש של אסד בנשק הכימי ש”לא השתמשנו בנשק כימי במלחמת העולם השניה. היה מישהו מתועב כמו היטלר, שלא ירד לשפל של שימוש בנשק כימי”, וכשעיתונאית ביקשה הבהרה לדברים הוא אמר: “כשמדברים על גז סארין, הוא לא השתמש בגז על אנשיו באותה דרך שבה אסד עושה. כלומר, בבירור… הוא הביא אותם למרכזי השואה, אני מבין את זה”, וכו’ וכו’.
וויינט מצטרף לשוארה ארוכה של כלי תקשורת שפרסמו בטעות ממים במקום את התמונות המקוריות. דיברתי על כמה מהם בתוכנית הברווזים של קול העין.
(דרך תומר פרסיקו, בן קול, יואב גרוספה)
📑 פינטר תרגם את דבריו על האלגוריתם החדש של גוגל תרגום באמצעות האלגוריתם החדש של גוגל תרגום
השיפור באלגוריתם של שירות התרגום “גוגל טרנסלייט” היה נושאו של ראיון ב”רבע לדיגיטל”, וראיון מורחב בחדר 404, עם יובל פינטר, דוקטורנט למדעי המחשב בתחום עיבוד שפה באוניברסיטת ג’ורג’יה טק. בהתאם לסוג ההומור המאוד מסויים שלו, פינטר תרגם את הראיון לאנגלית באמצעות גוגל טרנסלייט.
חתול גוגל. תמונה: Serena (cc-by-sa); עיבוד: חדר 404
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
