כמו לנסות למכור תרח לאסקימוסים
זה פרסום ממוקד, רק שהוא ממוקד לא נכון:
![](http://www.room404.net/wp-content/uploads/2008/10/shilav-ad-at-women-who-dont-want-kids-on-tapuz.jpg "פרסומת של רשת הציוד לתינוקות שילב בפורום \\"נשים שלא רוצות ילדים\\" בתפוז")
[עדכון] יש שמועה שאי אפשר לראות את התמונה. אם קרה לכם, שלחו בבקשה צילומסך + גירסה של הדפדפן שלכם לת”ד 404. [\עדכון]
(נמצא בארכיון המחשב שלי; לא זוכר מי שלח את זה, קובץ התמונה מתוארך מ-2007 אבל אי אפשר לדעת)
זרועו הארוכה של צה”ל
ולא רק זרועו.
(הפואנטה אחרי הקיפול. זהירות, פורנו!)
איך אומרים “וואלה!” בערבית?
פוסט אורח של ניבה שושי
מעניין מה היה קורה אילו בכניסה לאתרי אינטרנט היו מוצבים שלטי “ליהודים בלבד”. לצערי, כללי הפוליטיקלי קורקט וחוקי מדינת ישראל לא מאפשרים לעשות את זה. עדיין. כלומר לא מאפשרים לעשות את זה באופן ישיר ומופגן ובלי להתנצל על גזענות, אבל כן מאפשרים להתעלם מקבוצות חברתיות שלמות. למעשה, כשמסתכלים בחלק גדול מאתרי האינטרנט העבריים, נראה שלמרות ההתקדמות הטכנולוגית והזמן שעבר, חלק גדול מהתכנים ממשיכים לשנן את המנטרות של שיעורי מולדת בשנות השמונים בבית ספר יסודי בבנימינה: בארץ ישראל יש רק יהודים, חול וכולרה. גם באינטרנט.
קחו למשל את אתר האינטרנט מוטק’ה. האתר מיועד להיות בית וקהילה לקשישים בישראל, בין השאר באמצעות היוזמה, היפה כשלעצמה, של איסוף זיכרונותיהם. במסגרת “מפקד 48′” מזמינים פרנסי האתר את הקשישים, או כפי שהם מגדירים זאת “מי שהיה כאן ב-48′”, לספר את זיכרונותיו.
לכאורה “מי שהיה כאן” הוא ביטוי מכיל שמתייחס למרחב הגאוגראפי המכונה “ישראל”. הייתם כאן? אתם מוזמנים לחלוק זכרונות ולהפוך לחלק מן הזיכרון הקולקטיבי. בחינה של תקנון האתר, לעומת זאת, מעניקה פרשנות מדוייקת יותר למילים המעורפלות:
מטרת המפקד: פניה לאוכלוסיה המבוגרת בישראל, לצורך קבלה ואיסוף פרטים, מידע וסיפורים אישיים מאת אנשים שהזדהו והיו שותפים ליסוד והקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ונכחו בה ביום הכרזת המדינה, וזאת לרגל מלאות ששים שנה לקיומה.
במילים אחרות, האתר מזמין זיכרונות מאת קשישים יהודיים.
אפשר היה לעבור הלאה ולקבל את הטענה שלכל קהילה יש זכות מלאה להחליט מי הם החברים שהיא מעוניינת לקבל אלמלא העובדה שהאתר מיועד להיות
חלק מפרויקט קהילתי רחב-יריעה שמטרתו הנחלת האינטרנט לקשישים, גימלאים, מרותקי בית ונכים בחוגי חינם ובמחירים מיוחדים לאוכלוסייה זו.
הפורטל מהווה כלי קשר ראשון מסוגו בארץ לקהילת המבוגרים, באפשרו להם ליצור קשרי קהילה, למצוא עבודה, חברים או בני-זוג, לקבל תמיכה מקוונת מאנשי מקצוע בכל נושא שהוא, לשוחח עם מומחים בפורומים, להעלות אלבומי תמונות אישיים, יומנים אישיים (בלוגים), ועוד.
כל זה, כאמור, ליהודים בלבד. או לערבים שהם במקרה גם ציונים נלהבים.
המשך מטריד לא פחות להתעלמות מאוכלוסיית הקשישים הערביים נמצא גם במסמך שפרסמה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. במחקר, שמתיימר להיות “סקר בנושא האינטרנט ושימושי המחשב בקרב הגיל השלישי בישראל”, ומגדיר קשיש כ”מי שמלאו לו 65 ומעלה”, בחרו החוקרים להתעלם לחלוטין מקיומם של ערבים (וערביות) בני 65 ומעלה שיש או אין להם מחשב וחיבור לאינטרנט. טבלת האוכלוסיה המצורפת למחקר אומנם מציינת סעיף “ערבים” אך לא טורחת לציין שום נתון אחר שקשור אליהם למעט הסימן הלא ברור “—“.
![](http://www.room404.net/wp-content/uploads/2008/09/marry-arabs-make-pretty-children-graffitti-photo-alon-uziel-alonuzielflickr-cc-by-nc-sa-400x453.jpg "גרפיטי \\"תתחתנו עם ערבים תעשו ילדים יפים\\". צילום: אלון עוזיאל, cc-by-nc-sa")
אבל אולי המקום המפתיע ביותר למצוא בו הדרה של האוכלוסיה הערבית מן האינטרנט הוא השוק הקפיטליסטי, או במילים כלליות פחות, שוק הפרסום. סקר TIM של חברת TNS/טלסקר, שבודק חשיפה למותגי אינטרנט, מתייחס גם הוא אך ורק לקהילת הצרכנים היהודיים. לכסף אולי אין ריח אבל בהחלט יש לו צבע, ועדה, ודת.
שלוש הדוגמאות הן המחשה מצויינת להדרת האוכלוסיה הערבית לא רק מן הזירה הציבורית הפיזית אלא גם זו המקוונת. זהות קולקטיבית היא מכונה מסובכת שמורכבת מהרבה מאוד פרקטיקות ותכנים מודעים ולא מודעים שאנחנו סופגים לתוכנו ממקורות שונים שהאינטרנט הוא רק אחד מהם, ואולי הוא לא החשוב ביותר. יחד עם זאת, בהשוואה למדיומים תקשורתיים אחרים, האינטרנט הוא בעל פוטנציאל ההכלה הגדול ביותר. במקום ההדרה וההסתגרות, ניתן היה להשתמש במדיום האינטרנטי ובאפשרויות השיתוף הגלומות בו כדי להרחיב את גבולות הקהילה ולשתף בה קבוצות חברתיות חדשות. עד שזה יקרה, אנחנו נשארים עם החול והכולרה של שיעורי המולדת בבנימינה.
ניבה שושי היא תלמידת מחקר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת וירג’יניה
“שיתוף פעולה מסוג זה ממשיך ועומד בקנה אחד מול האסטרטגיה של החברה”
הודעות לעיתונות מגיעות לרוב בפורמט קבוע: בראש החידוש שבגללו נשלחה ההודעה, בתחתית פרטים על החברה, ובאמצע ציטוט של בכיר בחברה שמתנשף סופרלטיבים מוגזמים, מה שנשמע בדרך כלל כמו זיוף אורגזמה קיצוני (ייאמר להגנתם שהפעם הראשונה שהם רואים את הציטוט שלהם היא כאשר הוא מתפרסם בתקשורת, ובמקרה הטוב – לפני שהיחצן שולח את הקומוניקט; לעתים נדירות הם עצמם אחראים לציטוט שלהם).
הנה, למשל, קומוניקט שגיתם שלחו עבור מיקרוסופט ישראל ב-24/102006, שם מסר אלון רפאל, מנהל תחום עובדי הידע במיקרוסופט ישראל, כי
ההתלהבות בעולם מהאפשרויות החדשות ומהערך העסקי שמעניקה חבילת היישומים Office System 2007, הן לארגונים והן למשתמשים פרטיים, לא פסחה גם על ישראל. כבר היום, לקראת סיום שלב הביתא של חבילת היישומים החדשה, אנו מקבלים מהשטח תגובות טובות מאוד, ולמעשה נוצר בשוק הישראלי בסיס מוצק של משתמשים מיומנים בחבילת היישומים החדשה כבר בשלב טרום ההשקה.
גם בתחום הזה יש טובים ויש מצטיינים. פרס העילגות והשיבושיות הולך היום לקומוניקט שדומיין דה נט הוציאה (16.9.2008, משרד מורל צור) על שירות דומיינים בעברית בשיתוף ספקיות האינטרנט הגדולות. שגיא מסר, מנהל שיווק שרותי מומחה ו-Data Center 012 סמייל, אומר שם כך:
אנו שמחים על שיתוף הפעולה עם חברת דומיין דה נט, אשר מצטרפת לרשימה ארוכה של שתופי פעולה של 012 סמייל עם חברות בשוק האינטרנט הישראלי. שיתוף פעולה מסוג זה ממשיך ועומד בקנה אחד מול האסטרטגיה של החברה להוביל טכנולוגית ולספק ללקוחות האינטרנט בישראל את השירותים המתקדמים ביותר. באמצעות השירות החדש יוכלו לקוחות 012 סמייל לקבל כלי נוסף להתמודד עם התחרותיות בעידן המידע ולהשיג יתרון תחרותי בתקופה בה כל שנייה קובעת. השירות הוא כלי משמעותי לעסקים אשר יאפשר ללקוחותיהם להגיע אל האתר במהירות ובקלות.
לא כזה מבריק
פוסט של גדי שמשוןעידו קינן, אימת ומושא משטמת כתבי הטכנולוגיה שלא מבינים אותה, כשול כשל גם הוא. באייטם שוצף וקוטל על הדפדפן החדש של גוגל “כרום” בכלכליסט, כתבו עידו קינן וליעד לבנה כהאי לישנה: “אחרי קצת יותר משבוע של עבודה עם כרום אפשר להכריז רשמית שכרום אפרורי כמו המתכת שעל שמה נקרא”.
ממש כמו ארבע רוסיות שהופכות לזונות בדה-מארקר, גם עידוק לא מוכן לוותר על דימוי מופרך כדי להדגיש נקודה. רק שכרום, מה לעשות, היא מתכת שידועה בין היתר בכך שהיא מבריקה. המתכת משמשת בכל מני מכלולים מבריקים בכלי רכב ומוצרי צריכה (חפשו chrome בגוגל תמונות). השם העברי שלה הוא “ניקל”, ולמי שהשם מצלצל מוכר נציין שבמכוניות של פעם, ה”ניקלים” היו פסי הכרום שהיו צמודים לצדי הרכב כדי לייפות אותו. בנוצץ, לא באפרורי. למעשה, עידוק עצמו נוהג להטריד זקנות וילדים קטנים בכבישי הארץ המסוכנים כשהוא רכוב על אופנוע קאסטום מצופה כרום מנצנץ. ראו תמונה.
קטנה: בטקס רב רושם הוסר הרסס של נענע מחשבים מהקורא שלי. רבאק, כדי לקרוא את דה מארקר אפשר לגלוש לוואלה. בשביל מה להשאיר את המדור הזה בכלל?
אז בזק העתיקו מדפי זהב או לא?
כשהושק אתר מודיעין 144 החדש של בזק, השוויתי בינו ובין האתר של דפי זהב, הוותיק יותר, וקראתי לזה “קופי פייסט של מבנה החיפוש באתר דפי זהב”: שני שדות בצד ימין, סיווג למעלה ושם עסק למטה, ושדה אחד בצד שמאל, העיר או הכתובת. לא שמתי לב לזה אז, אבל עכשיו אני רואה שגם הדוגמה שניתנה בשדה היישוב זהה, רמת גן, כשבמקרה של דפי זהב זה הגיוני כי משרדיה שוכנים שם, ובמקרה של בזק – נו, נקרא לזה מקריות מופלאה.
לאחרונה פנה אלי דובר בזק, גיא הדס, בנוגע לדברים שונים שכתבתי על בזק בחדר 404, ובין השאר אמר: “העתקה של האתר מדפי זהב??? לכל האתרים הללו בעולם יש אותו מבנה, אתה מוזמן לבדוק”. ביקשתי ממנו לשלוח לי דוגמאות, והוא שלח מצגת שמראה אתרי דפי זהב בעולם.
מבין כל האתרים המוצגים במצגת, רק אחד הזכיר את המבנה המשולש הנ”ל, אתר YellowBook.com.
זה מאוד מאוד דומה לדפי זהב ישראל, מה שאומר שמישהו העתיק ממישהו. בכל מקרה, אני מתקן את הטענה המקורית שלי: בזק העתיקה את הפורמט, אבל לא בהכרח מדפי זהב ישראל.
גוגל, איך זה שאת כל כך טובה אלינו?
לצערי, אני כבר לא מצפה לשום דבר ממדור הטכנולוגיה של nrg מעריב. מדור הטכנולוגיה של nrg מעריב, מצדו, משתדל לעמוד ברף שהצבתי לו:
הכותרת הזאת, “מהיום: אתר יו-טיוב יוצג גם בשפה העברית“, נכתבה על ידי עורך שאינו יודע קרוא, או שלא קרא את הכתבה, או על ידי איזו תוכנה בגירסה 0.65 שהחליפה אותו בתפקיד בגל הפיטורים האחרון. מכל הדברים שאפשר היה להגיד על הגירסה המקומית של יוטיוב, הוא בחר להגיד שהאתר “יוצג בשפה העברית”, למרות שהאתר, במין גוגליות מתנשאת, לא יוצג בשפה העברית. הקטע הוא שהכתב, אסף מרגלית, דווקא יודע את זה – “אף על פי כן, בגוגל לא הלכו עד הסוף, והאתר לא גויר כהלכה. בניגוד לאתר הדואר האלקטרוני ג’ימייל שקיבל לאחרונה ממשק עברי מלא, האתר הישראלי של יו-טיוב שומר על הממשק המקורי באנגלית” (טוב, גוגל עלה חדש: הם עדיין לא החליטו איך מבטאים גוגל בעברית, וגם טוענים ש”עיתונאים יכולים לחייג למספר +44 (20) 7881-4403 או לשלוח דוא”ל לכתובת press-il@google.com כדי ליצור“).
כמובן שאין באייטם טיפה של ביקורת, כי ביקורת מצריכה יותר משכתוב קומוניקטים (“יאפשר האתר החדש התקשרות עם משתמשים ישראלים ובינלאומיים אחרים ביתר קלות” – אפשר לקבל הסבר לפיסת הכלום היחצנית הזאת?), וכי העיתונות, העולמית והישראלית, עדיין נרעשת עד לשד עצמותיה בכל פעם שגוגל מגהקת.
אבל במקום ללחך בתאווה את אוזניה של גוגל, אפשר למשל לשאול שאלות כמו למה אכפת לנו שיש הומפייג’ עם תוכן מקומי (גוגל השיקה, עלק. חמש דקות עבודה של לשים פילטר שיציג את הסרטונים שהיוצרים שלהם נרשמו לאתר כישראלים), ולמה גוגל ישראל לא עובדת על גיורים יותר חשובים ומשמעותיים, כמו לתת את גוגל ניוז הישראלי כשאני מקליד news.google.co.il, במקום להקפיץ אותי בחזרה לגוגל ניוז האמריקאי; או לזהות שאני כותב אימייל בעברית ולהעביר אותי אוטומטית לכתיבה מימין לשמאל, כמו שקורה בג’יטוק; או לאפשר לי לבחור שחלון הצ’ט הספציפי שאני מדבר בו כרגע יוצג בכיווניות עברית גם אם אני בוחר להמשיך לעבוד עם הממשק האנגלי של ג’ימייל; או ללמד את פיקאסה לזהות תיקיות בווינדוז גם אם השם שלהן בעברית, ולא להפוך אותן לרצף של מסעדה ×תיופית – ×× ×’’רה.
מצד שני, התקשרות עם משתמשים ישראלים ובינלאומיים אחרים ביתר קלות!
ואתם יודעים מי עוד לא עמד בשירת התקווה? הנאצים
אדם שוב, ה-PDA של רון חולדאי, החליט להגיב בשמו (אם זה באמת הוא; מרוב פטריק סרוסים ודורית ועקניניות קשה לדעת שם מי הוא מי) בדיון על מועמדותו של דב חנין, וכבר הספיק לעבור על חוק גודווין:
בהסטוריה של האנושות היה שר תעמולה אחד שנהג לשנן לפקודיו: אם תחזרו על אותם שקרים הרבה פעמים הם בסוף יהפכו לאמת”
להבדיל אלף אלפי הבדלות – הטכניקה שלך ושל שאר חלק מחבריך מזכירה לי את ההוא. ושוב: להבדיל.
ושוב. להבדיל.
שתולבקיסטים
שְתוּלבקיסט (הלחם: שתול + טוקבקיסט): טוקבקיסט ששותל טוקבקים בשמ/ות בדוי/ים במטרה לקדם עמדה מסויימת, תמורת שכר או טובת הנאה אחרת.
פועל: לשתלבק – לשתול טוקבק.
מיהו האח הגדול? (משימת SEO)
שחר כותב בבלוג תודעה כוזבת:
פעם די היה בצירוף המלים הזה, האח הגדול, להעביר צמרמורת, לעורר פחד ורתיעה מעתיד אפל.
אבל עכשיו הערך הויקיפדי של 1984, התוצאה הראשונה שקשורה למשמעות המקורית של הצירוף, מופיע רק בעמוד התוצאות השני[…] בחיפוש האח הגדול בגוגל […].
ככה יוצא שצירוף המלים הזה שוב מעביר צמרמורת, מעורר פחד ורתיעה מעתיד שהוא אולי הרבה פחות אפל אבל נראה מפוקפק יותר מרגע לרגע.
אז לא, אין לי עניין להיכנס עכשיו לדיון עקר סביב האח הגדול ומשמעויותיו התרבותיות, אבל יש איזה עניין פעוט שמן הראוי לתקן אותו. זכותו המלאה של כל אדם לצפות בהאח הגדול. גם אני כבר ראיתי לא מעט דקות, אני לא מתכוון להתבייש בזה, לפחות לא יותר מידי.
ועדיין, מן הראוי שכל ילד שיחפש את האח הגדול בשבועות הקרובים יקבל במקום הראשון את הערך הויקיפדי המדובר.
אני לא בטוח שבלוגרים יכולים לקבוע מי יעמוד בראש עיריית תל אביב. אני אפילו לא בטוח שהם יכולים לקבוע את התוצאה הראשונה בחיפוש האח הגדול. אבל נדמה לי שיש להם יותר סיכוי לעמוד במשימה השנייה.
כל מה שצריך זה לכתוב משהו, אפשר גם על התכנית, ולדאוג לקשר את הצירוף האח הגדול למקום הנכון, למען הסדר הטוב.
(נכון לעכשיו, התוצאה הראשונה היא “האח הגדול ישראל – אתר מעריצי תוכנית האח הגדול“, והשנייה היא הערך הוויקיפדי; האתר של קשת, זה שהוציא קומוניקט מלא גאווה על הקריסה שלו כי וואי-וואי-וואי-כמה-שנדירביליון-גולשים-נכנסו-אלינו-בבת-אחת-אתם-לא-מאמינים-בכלל-יא-רבי-שמעון במקום להתבייש שנכשל בתפקידו האינטרנטי הבסיסי להיות זמין, מגיע רק למקום השישי).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
