אל דאגה: העסקים כרגיל, הסדר החברתי לא נפגע (מודעה של בזק)
במודעה של בזק למגזר העסקי,
כשהמידע מאובטח, העסקים כרגיל –
האישה משמשת כמזכירה וכטפט לשיחת הביזנס הרצינית של הגברים.
מבטה עורג.
יום אחד אולי גם היא תוכל… הו לא, טפשונת שכמותך, גרשי מחשבות כפירה מראשך היפה!
ולכי תעשי לנו שניים קפה.
מודעה נוספת מאותה סדרה מעלימה את האישה לחלוטין – ובצדק: מה יש לה לעשות בחדר הישיבות בין כל הגברים האלה?
לא במקרה, המודעה פונה לנמען בלשון זכר (“הצטרף עכשיו”).
לא במקרה היא מפנה אותו לנציג ממגדר זכרי (“התקשר עוד היום למנהל הלקוח שלך”) – אחרי הכל, מדובר בתפקיד ניהולי. והרי לא ייתכן שאתם חושבים שאישה… כלומר, שהיא יכולה להיות…
טפשונים!
גניבת דעת
חברת קרוקר טוענת בהודעה לעיתונות שכמה עשרות פוסטרים של מסע הפרסום החדש, בכיכוב כרמן אלקטרה, נגנבו, וכי תציב שמירה על חלק מהפוסטרים הנותרים. ב-NFC נכתב: “אתי לוי, מבעלי קרוקר, מסרה: החברה החליטה להעמיד מאבטחים בצמתים הראשיים בהם אלקטרה מופיעה. נוסף לכך, בכדי למנוע גניבות נוספות ובשל הביקוש הרב לפוסטרים אלו, בסניפי הרשת יחולקו פוסטרים בחינם ללקוחות החברה”.
אני לא מאמין לקרוקר. גניבת פוסטרים היא שטיק יחצני משומש שנועד לספק יחסי ציבור חינמיים למותג. חיפוש לא מעמיק העלה מהארכיון “גניבת פוסטרים” של TNT, נייקי והסרט “מר וגברת סמית'”.
גם בגלובס מפקפקים. “במה שנראה כחלק מספין פרסומי לא חכם במיוחד, הודיעה היום יצרנית הג’ינסים כי תציב מאבטחים בצמתים הראשיים בהם מוצבים שלטי החוצות”, נכתב בידיעה הלא חתומה (“שירות גלובס) שדיווחה על ה”גניבה”. “בקרוקר, אם מישהו זקוק עדיין להסברים, הולכים שוב על פרובוקציות. והפעם גם תושבי המרכז תורמים, ללא שמישהו שאל אותם, את חלקם”. אבל אם אתם לא מאמינים לקרוקר, למה לשתף פעולה עם הספין שלהם, ולהגדיל לעשות ולפרט בידיעה על המוצר ועל הקמפיין?
מבזק: פייסבוק סגרו את הכרטיס של שאול פרחיו
פרופיל הפייסבוק של שאול פרחיו (Shaul Flowers), דמות קמפיין דפי זהב בגילומו של דבל’ה גליקמן, נסגר בשעות האחרונות. לפני הסגירה היו לשאול פרחיו אלפי חברים ברשת החברתית.
במסגרת הקמפיין של דפי זהב, שאול פרחיו משתתף בעולם הוובשתיימאפס, ובין השאר כותב בפורומים (לעתים בחוסר טעם) ומפעיל פרופילים ברשתות חברתיות. פרופילו בדה מרקר קפה נסגר כי “יוזמי הקמפיין הפרו את כללי האתר”, כפי שאמר לי עורך הרשתות החברתיות של קבוצת הארץ, ליאור קודנר.
במקביל הלשין פעיל הרשת גדי שמשון להנהלת פייסבוק על הפרופיל של שאול פרחיו שם, שעומד בניגוד לכללי השימוש שאוסרים על העלאת פרופילים של דמויות פיקטיביות. “השיווק ברשתות חברתיות מציע אתגרים ראויים ודורש מאיתנו לחשוב על פרדיגמות חדשות. שאול פרחים בפייסבוק אינו אחד מהם”, נימק שמשון את ההלשנה.
גדי שמשון מלשין
[עדכון 15:35] מדפי זהב נמסר בתגובה: “שאול פרחיו ובניו מצא את ביתו בדפי זהב, היום ניתן למצוא אותו בחנות המצליחה שהוא מפעיל באתר ובבלוג האישי אותו הוא מנהל, הפעילות של שאול הסתיימה בהצלחה רבה, ההתעניינות בו הביאה את כמות המחפשים באתר דפי זהב לשיא חדש (ביום ראשון האחרון נרשמו באתר דפי זהב למעלה מ 100,000 גולשים שונים). שאול מוסר לכל הבנות שמתות עליו שהן מוזמנות לבקר אותו בבלוג”.
גידי נקודה גוב • עומדים בשער על וורדפרס • שאול פרחיו בגוגל • ועוד
הצטברו לי כל מיני דברים, חלקם קצת ישנים. ריכזתי אותם לפוסט אחד דמוי קטנוניסט/אשגר 404. קבלו אותם, כי לנו אין מה לעשות איתם:
גידי גוב באתר gov.il
• נראה את ONE מול WordPress.org
• כמה טוב להיות Gidi.gov
• שאול פרחיו לפח וחסל!
• המשרד
• עושה דווקא לטוקבקיסטים
• שר הטוקבקים
• חדש: חלונות 91′
• לא-בלוג בחסות וורדפרס
עומדים בשער ומחכים
לפני מספר שבועות עזב בלוג ביקורת תקשורת הספורט “עומדים בשער” את תפוז אנשים, בעקבות חילוקי דעות לגבי אופן הטיפול של תפוז בבלוג באיום בתביעת דיבה מצד אתר ONE, שזכה שם לביקורות מלגלגות ולכינוי “אתר המסיבות והריכולים”. תמיס, הבעלים החדש של הבלוג, החליט לפתוח אותו מחדש ב-Wordpress.com, כפי שחשפתי כאן.
שאלתי אותו באימייל למה בחר בוורדפרס.קום, ואם בחן קודם לכן אופציות מקומיות כמו ישראבלוג ובלוגלי. “הבחירה שלי בפלטפורמה של wordpress נעשתה בראש בראשונה בשל העובדה כי בניגוד לפלטפורמות אחרות דוגמת ישראבלוג, כאן יש לי את הביטחון המשפטי לפיו כל מי שירצה לתבוע אותי (וכולי תקווה שלא יהיו סיבות רבות למהלך שכזה) לא יוכל לתבוע אותי בארץ אלא בארה”ב שכן מפעילי הפלטפורמה ישובים שם מעבר לים.
“תוסיף לכך את העובדה ש-wordpress חרטו על דגלם את חופש הביטוי כפי שאתה ציינת באחד הבלוגים שלך כשסיפרת על התביעה שנעשתה בטורקיה [כאן; ע”ק] ומיד תקבל עוד סיבה מהותית למעבר לבית החמים הזה. אני מודה כי בתחילת הדרך, הייתה לי את הדילמה האם לעבור לבלוג מוכר יותר דוגמת ישראבלוג, אך לדעתי הפלטפורמה שניתנת לי ב-wordpress הרבה יותר מתקדמת ולכן בחרתי בה”.
האם ההצלחה של ONE מול תפוז תגרום להם לנסות את מזלם גם מול וורדפרס.קום? עורכת האתר, אופירה אסייג, אמרה לנו שלא שמעה על פתיחת הבלוג מחדש, קינחה ב”יאללה ביי” וניתקה.
• עוד בנושא: ארז וולף מראיין את יגר מאיסטר, הכותב הקודם של הבלוג
כמה טוב להיות Gidi.gov
בתחילת השנה כיכב גידי גוב במסע פרסום מקסים של לשכת הפרסום הממשלתית לפורטל הממשלתי gov.il, בו הוא מתלונן שהממשלה גנבה לו את השם. את החיבור בין גוב ל-gov הגו, לפני יותר משנתיים, הקופירייטרים שרי סימן טוב ואייל עדות, אולם זה טורפד על ידי שר האוצר אז, בנימין נתניהו, מספרת הפרסומאית איריס בראל מלפ”מ. הרעיון נשלח למקפיא, הופשר וקיבל אישור. התוצאות: עלייה חדה במדדי השימוש באתר, שרוכבת על מגמת הגידול הקבועה של האתר.
“האמת שזה די הפתיע אותנו, כי בסופו של דבר אנחנו מנכסים את השם שלו”, אומרת בראל על הסכמתו של גוב לשימוש בשמו. גוב אומר שלא הפריע לו השימוש בשמו –”זו הסיבה שלקחו אותי. אני גידי גוב, האתר שמו gov. ולא, זה לא מפריע לי”.
זה מצחיק אותך?
“זה משעשע. היה לי גם נעים לעבוד הם היו נחמדים, הבמאי, הכל היה באווירה מאוד נחמדה. ולראשונה בחיי גיליתי שאני יכול לרוץ די מהר, וזה שימח אותי מאוד”.
אשתך, המחזאית ענת גוב, כתבה את התסריט. ממש פרויקט משפחתי.
“בהחלט, אשתי כתבה את התסריטים ועודד דוידוב דוידוף ביים את זה, שעבדתי איתו כבר בעבר בפרוייקט של עלית”.
ראית את הסרטונים?
“זה צריך להיות כבר באינטרנט, אבל אני עוד לא הצלחתי לראות את זה, כי אני לא אינטרנטן ענק. אני אכנס ואצפה”.
גידי גוב בפרסומת של gov.il
אתה תשתמש באתר?
“אם יהיה צורך, אני אשתמש, באופן טבעי. אני עוד לא מכיר את כל יכולותיו העצומות והנדירות, אבל הבנתי שאתה יכול להקל על עצמך ולהחליף פספורט או רשיון בלי ללכת ולעמוד באיזשהו מקום, וזה נראה לי נחמד מאוד”.
ביקשת שיתנו לך את הכתובת gidi.gov.il בשביל אתר משלך?
“לא, אני אפילו לא יודע אם יש לי אתר באינטרנט. בטח יש משהו שמשותף להד ארצי, אבל אין לי אתר שאני מתעסק איתו או בונה אותו או מזין אותו. לא איש אתרים אני”.
(האייטם הזה התגלגל מינואר, עוד לפני שכלכליסט יצא לאור, נדחה ונדחה ולבסוף נגנז. אבל דיברתי עם גידי גוב – אני לא אפרסם?)
שאול, לך הביתה!
פרזנטור הרבה פחות נעים הוא שאול פרחיו ובניו של דפי זהב. ענקית האינטרנט המתהווה נמצאת במגעים לרכוש את תפוז, או כפי שהעורכת הראשית של תפוז, דבורית שרגל, הגדירה זאת בציטוט של עמית לעבודה: “בסוף שאול פרחיו ובניו יהיה הבוס שלנו”.
הקורא שאול רוזמרין (ארמז מקראי ל”שאול פרחיו“?) מלשין על ההודעה הזאת של PopPy (אתי), מנהלת שותפה של פורום “טלוויזיה – רייטינג” בתפוז:
בתקופה הקרובה אנחנו עתידים להיתקל בהודעות שונות מטעם דפי זהב כאן בפורום (ובפורומים אחרים) מכינויים שונים, כמו shaul flowers.
חשוב להבין שאלה לא חברי פורום מן המניין, מדובר בשת”פ של תפוז ודפי זהב. כותבי ההודעות מהניקים האלה משתדלים להיות רלוונטיים לפורום ועשויים אפילו לתרום לדיונים, אבל חשוב לזכור שהפרסומות המופיעות בהודעות הן פרסומות לכל דבר כמו הבאנרים בפורום. אנא היו סבלניים, וידעו אותנו במידה ויש בעיה כלשהי בהקשר הזה. […] חשוב לציין שזה לא אומר שמעתה ואילך הודעות פרסומיות מאושרות בפורום, וכך גם כתיבת הודעה לצורך הפנייה לבלוג – כל עוד לא מדובר בקמפיין פרסומי רשמי, פרסומות ימשיכו להימחק מהפורום כדי לשמור על הפורום ענייני, מעניין ובעצם – כפורום הטלוויזיה המוביל בתפוז (ובכלל).
בתפוז מכחישים שבמסגרת הקמפיין של דפי זהב, שעלה גם בתפוז, הם נתנו לדפי זהב אישור גורף לפרסם בפורומים. סמנכ”ל השיווק של האתר, צחי שטיין, הסביר לי שכל מנהל פורום רשאי לנהוג בשאול פרחיו כרצונו: ירצה, ישאיר את ההודעה; ירצה, יתייחס אליו כספאמר פורומים וימחק אותו.
ובינתיים, בעולם המקביל של אנשי הפרסום: קומוניקט של דפי זהב גורס כי
בתוצאות חיפוש המושג “שאול פרחיו” בגוגל, נמצאו 160,000 אזכורים מה שמעיד יותר מכל על חיבת הגולשים לשאול והשמחה על חזרתו.
מצטער על הגודווין, אבל כנראה שהגולשים גם מחבבים את היטלר, כי גיגלתי יותר מחצי מיליון אזכורים שלו. וזה רק בעברית.
אהוד קינן שאל את דוברת דפי זהב על העניין, והיא הבהירה:
אזכורים בגוגל מעידים על עניין, לא בהכרח על אהבה, אבל בהחלט על כך שהקמפיין עורר את הרשת וזכה לתגובות גולשים.
ובכן, כשמחפשים [שאול] ב-Google Suggest, שבוחן פופולריות של מחרוזות חיפוש, הוא מגיע רק במקום החמישי, אחרי שאול המלך, שאול מופז, שאול אריאלי ושאול דולברג. שאול דולברג, אגב, הוא רופא ילדים ומוהל רפואי, ואת זה, וגם את מספר הטלפון שלו, אני יודע בלי שחיפשתי בדפי זהב – אני מעדיף להשתמש בגוגל, כי הם לא שלחו פרזנטור נודניק ללכלך פורומים.
(אם בא לכם לעזור בהפצצת גוגל, לנקקו את השם “שאול פרחיו” לפוסט של אהוד קינן, שעם כל מומחיות ה-SEO של דפי זהב כבר הגיע למקום הראשון כשמגגלים [שאול פרחיו])
מן הארכיב: דה מרקר קפה מחקו את שאול פרחיו, פייסבוק עוד לא (אבל אם מספיק אנשים ילשינו..)
איקסה!
הגירסה העדכנית של חבילת התוכנות המשרדיות של מיקרוסופט, אופיס 2007, מבלבלת משתמשים ותיקים שהתרגלו לממשק הישן ועכשיו לא יודעים איפה התפריטים והכפתורים שלהם. בנוסף היא יוצרת קבצים בפורמט חדש, DOCX, שגרסאות ישנות שלה לא יכולות לקרוא. מה עושים כשמישהו מתעקש לשלוח מסמכי DOCX? כתבת המחשבים של ynet, אדר שלו, מציעה להשיב מלחמה ולהחזיר לו מסמכים ב-ODT, הפורמט של חבילת תוכנות המשרד פתוחת-הקוד אופן אופיס.
• באותו עניין: אנשים שצריכים למות לבקש סליחה
תגובה לכולם: אני עוד חי
עורך מוסף התרבות והספרות של הארץ, בני ציפר, חטף התקף לב וסירב למות – כדי לעצבן את הטוקבקיסטים. כך כתב במוסף הארץ: “כשהתעוררתי מהעילפון, על הרצפה בחדרי, בשעה ארבע וחצי בבוקר, אחד הדברים הראשונים שאמרתי בלבי היה שלא אתן לכם, כל מנאציי הטוקבקיסטים, את הסיפוק לשמוע על מותי, ושעוד לא תמה סאת המררה, שאלוהים הועיד לי לשפוך עליכם”
בג”צ נ’ קול העם
שר המשפטים, דניאל פרידמן, השתלח בבית המשפט העליון בראיון לידיעות אחרונות (22/2/2008). לפני עשר שנים, הוא היה מצטט נהגי מוניות או בעלי דוכנים בשוק שתומכים בדעותיו ובפעולותיו. והיום? “אני לא יודע אם הטוקבקים באתרי האינטרנט משקפים משהו, אבל יש לי בהם תמיכה של 90 אחוז, אם לא יותר”.
ברוכה הבאה למאה הקודמת
חברת גב-ים מפרסמת את פארק מתם חיפה, אזור תעשייה של חברות הייטק. “מנהיגה טכנולוגית נוספת בחרה בפארק מתם בחיפה כנקודת זינוק למחקר ולפיתוח תוכן העתיד”, נכתב במודעה. מי החברה המובילה הנוספת שבחרה בפארק? לא יאהו, שהשיקה את מרכז המו”פ שלה שם באמצע מרץ, וגם לא גוגל, שפתחה שם מרכז מו”פ בינואר אשתקד, אלא מיקרוסופט, שפתחה את המרכז שלה בחיפה בשנת 1991.
מדוברות גב-ים נמסר בתגובה: “המודעה הינה חלק מקמפיין מודעות שיווקי לפארק מתם ובו יוזכרו החברות המובילות השוכנות בפארק ללא קשר למועד כניסתן לפארק”.
לבלוג או לא לבלוג?
במכתב המאוכזב ששלח עורך אתר חדשות הגולשים סקופ, שי גולדן, לכתבי האתר, הוא התלונן על ריבוי הדעות ומיעוט החדשות באתר: “הדבר ממנו אתם חוששים יותר מכל, קורם עור וגידים, ולא מיוזמתי ולא באשמת המערכת: האתר הזה הופך לבלוגיה אחת גדולה”.
טוב, אולי המערכת קצת אשמה: אתר סקופ מופעל באמצעות פלטפורמת הבלוגים פתוחת הקוד וורדפרס. העובדה הזאת לא מצויינת בשום מקום, אבל כמה קוראים (וביניהם עופרניקוס) דיווחו לי שכשהיו תקלות באתר, הם קיבלו את הודעת השגיאה של וורדפרס.
“העניין המוגבר של כלכליסט ב’סקופ’ משמח אותנו מאוד”, אמר גולדן בתגובה (כשהאייטם אמור היה להתפרסם בקטנוניסט). “מצד שני הוא גורם לנו מעט לחשוש שמא נקלע כלכליסט למצוקת אייטמים קשה מאוד, כבר עם עלייתו לאוויר. גם אנחנו התחלנו בקטן, גם אנחנו חיפשנו סיפורים מתחת לכל עששית. המצוקה מובנת. מכאן, ממערכת סקופ, אנו נושאים תפילה לטובת העיתון הצעיר והנהדר הזה שיידע ימים של סיפורים גדולים, חשיפות חשובות וכותרות מהדהדות – לפחות כמו שיש לנו בסקופ על בסיס יומי”.
קטנוניסט: הדומיין של רני רהב • שאול פרחיו ושקריו • ברווז עם אוזניות • ועוד
• שאול פרחיו ובניו עף מדה מרקר קפה
• גדי שמשון מלשין לפייסבוק על שאול פרחיו
• המשטרה מכחישה מאבק באוזניות
• אתר הארץ וצו איסור הפרסום
• אתר השב”כ: הערבים והאמריקאים יחכו
• הדומיין הארוך להפליא והבלתי קליט להחריד של רני רהב
• הצעת נישואים בטוויטר
הקציצה שהתחפשה
פוסט אורחת של דורה קישינבסקי:
תודה לעידוק על פרסום הראיון המלא (והמרתק) עם טל פורקוש לגבי הבלוג האומלל של מקדונלדס ישראל.
מעניינת אותי הדיסאוריינטציה ואוזלת היד המוחלטת של פורקוש, וכנראה גם של TBWA ומקדונלדס, בכל הפרויקט הזה. אם הם לא ידעו מה הם רוצים מהבלוג ואיך להגיע לזה, למה הם עשו את זה? אני מנסה להסיק על אסטרטגיה כלשהי מהדברים של פורקוש, אבל מוצאת רק דיבור מבולבל על נסיון לדיאלוג עם הגולשים. מכיוון שלא היה שמץ של נכונות לדיאלוג בפועל (כפי שיפורט להלן), אני מסיקה שב-TBWA שכנעו את מקדונלדס שהבלוג ישים פנים “אישיות” וידידותיות על המותג – ממש כמו שרונלד מקדונלד (הקריפי לאללה!) אמור לעשות. כמו שכבר כתבתי פעם, זה חוסר הבנה מוחלט בחומר. וכמו שרן יניב הרטשטיין העיר בתגובות, לא נראה שבדיעבד הם מבינים יותר.
מעבר לזה, אני מקווה שאני לא היחידה ששמה לב כמה מזעור נזקים נעשה בראיון הזה (לא יודעת אם מטעם פורקוש או בעקבות תדרוך מ-TBWA או מה). הנה כמה דברים שהוחלקו בו ושכדאי לשים אליהם לב:
1. כל העניין של מי כותב פוסטים בבלוג הזה היה פארסה מוחלטת. זה הרבה מעבר לזה ש”לא גובשה אג’נדה”, כמו שפורקוש מודה, ושעובדים של מקדונלדס לא הזדהו בבלוג בשמם ובתפקידם. רבאק, היו שם פוסטים שנכתבו על ידי סטודנטית אלמונית וקלה להשפעה שהשתכנעה בתכונות הבריאותיות של מקדונלדס ומיד קפצה לבלוג הרשמי של החברה כדי לכתוב שם פוסט (אני מנחשת שאת הפוסטים האלה כתבה פורקוש עצמה בתור מנהלת הבלוג). WTF? אחרי פיקציה קומית כזו אני אמורה להאמין שב-TBWA חושבים ש”הגולש הישראלי מאוד אינטליגנטי”?
2. מהראיון אפשר להבין שפורקוש כתבה טוקבק בוויינט מתוך סערת רגשות ושכחה לחתום עליו בשמה. האמת היא שהיא כתבה מספר טוקבקים במספר שמות שונים, שבהם היא כתבה דעות שונות זו מזו על הבלוג, שהמשותף לכולן היה שכדאי להיכנס אליו בכל זאת כי קורה שם משהו מעניין בתגובות. זו לא פאשלה. זו עבודה של מטקבק-בתשלום מיומן. עוד סעיף לתיק “TBWA מכבדת את האינטליגנציה שלי”.
3. אין שום סיבה להזיל דמעה על עלבונות שספג תאגיד ענק בינלאומי עשיר כקורח. גם אין שום סיבה לדבר על טוקבקים בבלוג תאגידי כאילו מדובר בתקשורת אחד-על-אחד הנתונה לחוקי נימוס הרגילים. אם פורקוש באמת חשה את כל הבעסה והתסכול שהיא מביעה בראיון, לבי לבי לה, אבל זה רק מעיד על חוסר מקצועיות קולוסאלי – אותו חוסר מקצועיות שבו היא פעלה כשהבלוג היה חי. למשל, היא ערבבה בבלוג האישי שלה תכנים של מקדונלדס, אבל כשטוקבקיסטים עקצו את מקדונלדס שם, היא התנפלה עליהם בזעם וקראה להם פלצנים קטנוניים וצבועים, כאילו הגיוני באיזשהו יקום שנציג של חברה יענה ככה לביקורת מהלקוחות.
כן, חשבתי על העסק הזה הרבה יותר מדי.
מקבלוג: פוסט מורטם
אל טל פורקוש התקשרתי במסגרת כתבה שהכנתי על בלוגים שיווקיים. פורקוש, בת 32 מת”א, מנהלת תחום Online PR בחברת TBWA Digital, היתה האחראית על הבלוג של מקדונלדס ישראל, שנסגר מספר חודשים קודם לכן, אחרי שפורקוש כתבה עליו בבלוגה בדה מרקר קפה והתכתשה עם מגיבים שטקבקו נגדו, הוא הושם ללעג בטור של יובל דרור בידיעות אחרונות ו-ynet, ופורקוש נתפסה על ידי חנן כהן כשהיא מטקבקת שם בשמות בדויים בעד הבלוג ונגד המאמר.
[עדכון: דורה קישינבסקי כתבה פוסט תגובה לראיון. לכו לקרוא]
האמת היא שציפיתי לסירוב. מעטים האנשים שמוכנים לדבר על כשלונות ולענות על טענות נגדם, לציטוט, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים מתחומי השיווק, הפרסום והיחצנות. הופתעתי לטובה – פורקוש דיברה וענתה בכנות שלא תמיד התיישרה עם האינטרסים שלה בסיפור הזה. בתום השיחה הארוכה אמרתי לה שהיה מרתק, ושאחרי פרסום הכתבה בעיתון אני מתכוון לפרסם את הראיון המלא בבלוג.
רונלד מקדונלד מופתע. צילום: rensenbrink78@flickr, cc-by
הראיון נערך ב-2/3/2008. חלקים נבחרים ממנו פורסמו בכתבה “מקפלופ” בכלכליסט ב-13/3/2008. הטקסט פה הוא התמלול המלא, בעריכות קלות בלבד שנדרשו כדי להפוך אותו לקריא.
השראה בפרסום: מתה על השישי משפחתי שלך
הנה מודעות מקמפיין המיתוג מחדש של בזק, שהושק בסוף נובמבר 2007 (משרד הפרסום: אדלר חומסקי & ורשבסקי):
והנה המודעה של “שישי משפחתי“, יוזמה לעידוד ארוחות משפחתיות בערבי שבת, שהושקה בתחילת ינואר 2008 (משרד הפרסום: קוואטרו):
הצילומים המשפחתיים, גופן כתב-היד (ונדמה שמדובר באותו גופן בדיוק), צבעי הכחול-לבן: נדמה לי שלזה קוראים “השראה”. מעניין אם אחד הצדדים יפנה לצד השני ויבקש ממנו לשלם תמלוגים על ההשראה הזאת.
עדכון 13/01/2008
יוד מעדכן בתגובות שקוואטרו שייך לקבוצת אדלר חומסקי & ורשבסקי, מה שאומר שלא מדובר בהעתקה, אלא במיחזור.
השראה בפרסום: מתה על השישי משפחתי שלך
הנה מודעות מקמפיין המיתוג מחדש של בזק, שהושק בסוף נובמבר 2007 (משרד הפרסום: אדלר חומסקי & ורשבסקי):
והנה המודעה של “שישי משפחתי“, יוזמה לעידוד ארוחות משפחתיות בערבי שבת, שהושקה בתחילת ינואר 2008 (משרד הפרסום: קוואטרו):
הצילומים המשפחתיים, גופן כתב-היד (ונדמה שמדובר באותו גופן בדיוק), צבעי הכחול-לבן: נדמה לי שלזה קוראים “השראה”. מעניין אם אחד הצדדים יפנה לצד השני ויבקש ממנו לשלם תמלוגים על ההשראה הזאת.
עדכון 13/01/2008
יוד מעדכן בתגובות שקוואטרו שייך לקבוצת אדלר חומסקי & ורשבסקי, מה שאומר שלא מדובר בהעתקה, אלא במיחזור.
yes: הומור עצמי ב-HD
מודעת ענק של יס מציגה מסך טלוויזיה מושלג ועליו הכיתוב: “מצטערים, HD רואים רק ב-yes”. הטקסט הוא עקיצה למתחרה הוט, אבל האימג’ הוא בפירוש ביקורת עצמית מבורכת של יס, תזכורת לתקלות המסתוריות (ספינה הולנדית? חייזרים חמאסניקים?) שאיימו ממש לא מזמן למוטט את התדמית ואת מערך השירות של חברת הלוויין.
או ביקורת עצמית, או שמשרד הפרסום של יס, מקאן אריקסון, יצא מדעתו.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
