יאיר לפיד משיב לעניין

המעקב הסמי-אובססיבי אחרי יאיר לפיד בבלוג הזה מחייב גם לתת לו מילה טובה כשמגיע: יוסי גורביץ שאל שאלה, לפיד השיב לעניין, התרעת יקום קורס.

הבהרה: כשאני אומר “השיב לעניין” אני לא מתכוון בהכרח “השיב תשובה שאני מסכים איתה”. כשהוא נשאל על איסור מעבר סטודנטים פלסטינים בין עזה לגדה המערבית, התשובה שלו התבססה על אמונה עיוורת בצה”ל ולא על בדיקת העובדות וגיבוש דעה מולן, ואחר כך שבירת כלים (“טוב ביי”). הפעם הוא השיב מול העובדות, תוך שהוא מסייג שהתשובה שלו היא בהנחה שהדיווח על העובדות היה מדויק.

יאיר לפיד: “טוב ביי”

שתיקה שווה זהב, ומישהו מיועצי התקשורת של יאיר לפיד צריך להגיד לו לשבת על המטילים בכספת מאובטחת עד הבחירות.

“גישה”, ארגון שמטרתו המוצהרת היא “הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים”, פנה ללפיד בפייסבוק ושאל:

תהינו מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. ארבע הנשים הללו, כולן בכירות בחברה האזרחית ברצועה, מעוניינות לסיים את התואר השני שלהן, אך מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה, גם אם הם אינם חשודים בפעילות טרור. בעבר דיברת כמה וכמה פעמים על חשיבותו של חינוך ליצירת חברה בריאה יותר, האם היית תומך בלאשר לנשים הללו לעבור לגדה ולהשלים את לימודיהן?
נשמח לשמוע מה דעתך בנושא. מצורף קישור שמספר מעט על הנשים הללו.
http://spg.org.il/he_blog/meet-the-people/students/

מועמד עתידי לא אמור להכיר כל סיפור שקורה בארץ ולהחזיק בדעה נחרצת לגביו. אבל לפיד הבהיר שהוא אפילו לא מתכוון לשאול:

ובהמשך:

ואז:

מם או לא מם? ברור שמם.


אני לקבל יכול פלאפל.


עמיר שיבי.


Israeliest Yair.


איתמר שאלתיאל (מעמותת “גישה”).

יאיר לפיד – תיקון שגיאותיך אינו השמצה

בעקבות פרשת ההשכלה של יאיר לפיד, שהתקבל ללימודי תואר שלישי לפני שהשלים תואר ראשון, התארח ב. מיכאל ב”תיק תקשורת” בשבוע שעבר ומנה בעוקצנות שגיאות בטוריו של לפיד (כשהוא מצליח לשגות בעצמו). אליזבת’ צורקוב פרסמה לינק לסרטון על קיר הפייסבוק של יאיר לפיד, וכתבה: “‘הרבה יהירות ורשלנות’. מדויק, לא?”

בדיון שהתפתח עלו נושאים שונים: המעטה בחשיבות השגיאות, התמודדותו של לפיד עם ביקורת, קריאה לדון במצע ובדעות שלו ולא בשגיאות, הגדרתו את ההצבעה על השגיאות כ”השמצה” ועוד. לפיד עצמו הסתפק בתגובה אחת בתחילת הדיון: “אוי, אליזבת, איזו הברקה חמודה ושנונה להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי, כל הכבוד!”

טוב שלא הוציא לה לשון.

• עוד יאיר לפיד:
יאיר לפיד בפייסבוק – לא טוב, לא מספיק
יאיר לפיד נמנע מהסברת משנתו בפייסבוק?
יאיר לפיד והסתירות

אבי דיכטר רוקד עם כלבים: “מי יכול להישאר אדיש?”

“הבנתי שבטעות יצרתי מם, לקח לי קצת להבין את המונח – אבל אחרי הדוגמה של ביבי גאמפ הבנתי וגם צחקתי”, אומר ח”כ אבי דיכטר על המם שנוצר בעקבות התמונה ששחרר לאינטרנט עם הודעתו על התמודדות על ראשות קדימה. בתמונה הוא נראה מלטף כלב, שאחר כך הסתבר שאינו שלו. דיכטר: “אלברט הוא הכלב של הצלם גיל לביא, וכאחד שמגדל בבית שלושה כלבים, אני מודה, לא יכולתי להישאר אדיש. הצלם גיל לביא ביקש ממני להיראות רשמי וממלכתי, אך מי יכול להישאר אדיש כשכלב כמו אלברט מבקש חיבה?”

“יום לאחר פרסום התמונה, הגיעו חברים מחוות ‘דרך כלבבי’ למסיבת העיתונאים שבה הכרזתי על מועמדות, וכאות מחווה הלבישו את הכלבים בחולצות ‘גם אני עם דיכטר'”, מספר דיכטר. כמי שבילה כמה שנים בפוליטיקה, גם דיכטר מבין שהוא צריך חברים נאמנים באמת.

יאיר לפיד בפייסבוק – לא טוב, לא מספיק

פוסט של טל שניידר
הפלוג – בלוג פוליטי

משיחות שערכנו עם עשרות אנשים בשבועות האחרונים, מתבהרת התמונה של תחילת התנהלותו הפוליטית של כוכב התקשורת יאיר לפיד. לפיד מגשש באפלה ועושה טעויות של טירונים, כך למדנו ממספר מקורות, והוא מתקשה עדיין לעכל את מקומו החדש בציבוריות הישראלית. במקום לקבוע את מסריו, לדעת מה הוא אומר ולמי הוא אומר זאת, הוא נגרר בתגובות ספונטניות אחרי ההתרחשויות סביבו.

למרות היותו בשר מבשרה של התקשורת, לפיד מסרב לשוחח עם עיתונאים ולפרט לגבי מהלכיו. הוא נמנע בינתיים מראיונות בכלי התקשורת ומתעקש לתקשר עם תומכיו רק באמצעות הפייסבוק.

סקר שערך מכון ShiluvMillwardBrown עבור מגזין סוף השבוע של mako, מגלה שלפיד עלול לשלם על השתיקה הזו מחיר יקר. מהסקר עולה שיש שחיקה משמעותית באמינות שלו – מחצית מהנשאלים שהעידו לפני כשלושה שבועות כי יצביעו בוודאות ללפיד, שינו את דעתם. מתוצאות הסקר החדש עולה כי רק חמישה אחוז מהציבור בטוחים שיצביעו ללפיד בבחירות הקרובות, לעומת עשרה אחוז שהיו בטוחים שיעשו זאת כשנשאלו בסקר הקודם. 18 אחוז מהנשאלים חושבים שכן יצביעו לו. בסך הכל 23 אחוז לעומת 32 בסקר הקודם מעידים על כוונותיהם להצביע ללפיד. מדובר בירידה של 30 אחוז. מספר האנשים שהעידו שאינם מתכוונים להצביע ללפיד עלה מ-43 ל-50 אחוז.

עוד עולה מהסקר שגם העובדה שלפיד לא חושף את המצע הפוליטי שלו פוגמת לו באמינות. חלף חודש מאז הצהרתו של לפיד על הכוונה להיכנס לפוליטיקה, ועד כה לא ידוע מה סדר היום שלו. כשליש מהנשאלים ציינו שחשיפת המשנה הפוליטית של לפיד יכולה לגרום להם להצביע עבורו, 16 אחוז ציינו את החשיבות בהתמודדות ברשימה עצמאית כגורם מכריע בהחלטתם אם יצביעו ללפיד. 13 אחוז הדגישו כי הרכב הרשימה שלו הוא זה שיכריע. רק שישה אחוז ציינו את המשך דרכו של אביו טומי ז”ל וקרבתו של לפיד הבן לחברים של אבא, כגורם שישפיע על הצבעתם עבורו.

הפעיל העיקרי בינתיים הוא עמוד הפייסבוק של לפיד, שם דומה שהוא מממש את אהבת הציבור. הוא מפרסם מדי פעם סטטוסים על הקיר ועסוק בקריאה ערנית ופעילה של התגובות. בקיר משוטטים 45 אלף איש, ומקורבים ללפיד טוענים שהוא סבור שאותם 45 אלף מייצגים לפחות שבעה מיליון איש.

מהסקר עולה שההיתלות של לפיד בעמוד הפייסבוק עולה לו במחיר הפופולריות. לפי תוצאות הסקר נראה שהוא אינו מצליח להגיע לכלל הציבור באמצעות הרשת החברתית. מהסקר עולה ש-54 אחוז מהציבור שמע על דף הפייסבוק שלפיד מנהל, אבל רק שמונה אחוז ביקרו בו. אמצעי התקשורת אמנם מצטטים מתגובותיו של לפיד בפייסבוק, אבל ככל הנראה הוא לא יוכל להתעלם לאורך זמן מ-92 אחוז מהציבור שלא מתעדכנים בדף הפעיל שלו ברשת החברתית.

לפיד מגיב בחביבות בעמוד הפייסבוק, לא מתעמת עם אף אחד ומדי פעם מגיב לגולשים בצורה בלתי מחייבת ונטולת משמעות. “ירון, עד עכשיו אנחנו מסכימים בכל”, ענה לגולש שהזדהה כבוחר ליכוד בעברו, וכתב על הקיר של לפיד “מקווה שתקים מפלגת מרכז, אלטרנטיבה למעמד הביניים, ללא השתייכות לשמאל או ימין, שתהיה גורם שפוי עם צדק חברתי שוויוני, ובעניין הפלסטיני הסכם שלום שישמור על רוב יהודי בארץ”.

בתחילת דרכו בפייסבוק לפיד קיבל סיוע בניהול העמוד מבנו הגדול יואב, בן ה-25. עד לאחרונה ניהל לפיד את הקיר בעצמו, אבל בימים האחרונים נוסף ניהול מקצועי. בינתיים מסתמן שלקחי סאגת עישון הסמים טרם הופנמו. אנשים שניסו לשוחח עם לפיד בנושא לגליזיציה, עדיין חסומים בעמוד הפייסבוק. במקביל מנהלי העמוד מסירים סטטוסים מדי פעם, אך משתדלים לעשות זאת ברגישות.

נכון להשבוע מונו לפחות שני אנשים להיות מורשי כתיבה ומחיקה של סטטוסים בניהול קיר הבחירות הגועש ביותר בישראל. כמו כל ישראלי ממוצע, לפיד מסתובב עם האייפון שלו, וכשהוא מבחין בהתייחסויות שאינן לשביעות רצונו הוא מורה ל-admins שלו מה לבצע.

_______________________
טל שניידר היא עיתונאית ובלוגרית פוליטית, לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפוסט הוא חלק מכתבה שפרסמה בבלוגה “הפלוג – בלוג פוליטי” ובמגזין סוף השבוע של מקו.

דרדר במדבר: הפייסבוק של רעיית נשיא סוריה*

“מה שחשוב זה איך העם הסורי מסתכל עליך, לא איך אתה מסתכל על עצמך”, אמר נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בראיון גלגול-העיניים המדובר לברברה וולטרס. ואסמא אל-אסד, הגילה קצב של סוריה, באמת משתדלת, כפי שעולה מדף פייסבוק על שמה, Facebook.com/Asma.Al.Assad, כנראה הדף הרשמי של רעיית הנשיא, שמעודכן בגוף שלישי על ידי ארמון הנשיאות*.

הפרסום המוקדם ביותר בדף, אלבום “הגברת הראשונה של סוריה”, עלה באוגוסט 2008, והדף התעדכן מאז באופן לא סדיר בתמונות וסרטונים של אסמא, לפעמים עם בעלה. לא בטוח שהעם הסורי הסתכל: כשנה לפני פתיחת הדף חסם הממשל הסורי את הגישה לפייסבוק, לצד עשרות אתרים נוספים, שבהם יוטיוב, סקייפ, אתרי אופוזיציה, אתרי שיתוף קבצים ועיתונים ביקורתיים מדי.

חלק מהאזרחים עקפו את החסימה, ובפברואר החל הממשל לשחרר את הרסן, אולי כדי לשחרר את הקיטור שהצטבר בעקבות המהומות בתוניסיה ובמצרים. בסוף אותו חודש פרסם מגזין ווג כתבה חנפנית על אסמא אסד, “ורד במדבר” בלשון המגזין, תוך התעלמות מוחלטת ממעלליו של השלטון והתסיסה שהחלה במדינה. בדף הפייסבוק של אסמא פורסם לינק לכתבה בליווי תצלום מחמיאה מתוכה, של אסד עטויה שאל בורדו מבריק וצופה אל האופק על רקע הדמדומים שיורדים על דמשק. שבועיים לאחר מכן החלו המהומות האלימות. בווג השכילו להעלים את הכתבה מאתרם.

ממרץ דילג העמוד למאי, אז החלו שמועות שאסד ברחה ומסתתרת במולדתה בלונדון. מאמצע מאי שוב שתיקה, שהופרה פעם אחת באוגוסט, ואז בספטמבר תמונות של המשפחה וסרטון, ושוב שתיקה.

השבוע ניעור הדף משנתו ופרסם את הראיון המלא עם בשאר המיתמם, וסרטון תדמית עם תמונות מחמיאות של אסמא מחייכת עם שלל גברים, נשים, זקנים וטף על רקע צלילי פסנתר רכים. למחרת, יום ב’, העדכונים האחרונים (נכון לזמן כתיבת שורות אלה, 12.12.2011): סרטון ושתי תמונות מביקורה בחאלב, שם היא “השקיפה על פרויקט ייחודי בבית ספר במג’דל שאמס”, “הקשיבה למצוקותיהם ותלונותיהם של תושבי השכונה בנוגע לשירותים לקויים ובעיות בביוב והבטיחה לתקן זאת”. למנהל הדף היה “חשוב לציין שזה אינו הביקור הראשון של הגב’ אסד בשכונה”.

“בשם אלוהים, אולי תבקרי בחאמה?”, שלח אותה אחד המגיבים אל גיא ההריגה, ואחר כתב: “אולי תבקרי בשכונת א-חאדר בחומס, איפה שההורים שלך נולדו? אולי ככה ירתח הדם בוורידים שלך ותגידי לבעלך להפסיק”; “שאלוהים יהיה לעזרה. אולי האישה הזאת לא גרה בסוריה בכלל?”, תהה מגיב שלישי. וישראלי אחד, דורון בורנשטיין, העלה הצעת ייעול בעברית ובאנגלית: “שלום ולא שפיכות דמים”.

_____________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה מעט ב”מוסף הארץ”, 16.12.2011.

* הידיעה נכתבה ביום ב’, 12.12.2011. העמוד לא זמין כעת, והלינק הישיר אליו מוביל לדף הבית של פייסבוק.
* עדכון 4.3.2012: הדף זמין, מתעדכן ואף עבר לממשק הטיימליין.

איך ח”כים שומרים על קשר עם הבוחר באינטרנט?

פוסט של איתי אשר

אם חברי הכנסת רוצים ליצור קשר עם הבוחרים באינטרנט, עליהם להבין שכללי המשחק השתנו ולהשתלב בשיחה דו-סטרית שכוללת גם הקשבה ומענה לשאלות

חברי הכנסת שלנו מוציאים תקציבים לא מעטים על קשר עם הבוחר באינטרנט, ובכלל זה משקיעים בבניית אתרים אישיים יקרים או בשכירת מומחים שיביאו אותם לרשתות החברתיות. כל זה לא שווה כלום אם הם לא מתרגלים לדבר הבסיסי ביותר – לענות לשאלות ענייניות של אזרחים באותה מהירות, רצינות וחשיבות שבהן היו עונים לשאלות של עיתונאים. במקרים מסוימים מנומק היעדר מענה במחסור בכוח אדם. זהו הסבר מוצדק: חבר כנסת יכול לקנות מכונה קפה או מחשב נייד בתקציב קשר עם הבוחר, אבל לא יכול להעסיק עוד עוזר פרלמנטרי שיענה למכתבים. אבל במקרים אחרים, היעדר מענה, או מענה לקוני ומתחמק, נובע פשוט מחוסר רצון לענות לשאלה.

פוליטיקאים רבים לא מבינים שבאינטרנט מתנהלות שיחות, ושהבחירה שלהם לא לענות פוגעת ביכולת שלהם להגיע לציבור. כללי המשחק באינטרנט, שחברות מסחריות רבות מתקשות ללמוד, נכונים במידה רבה גם לשיח בין בוחרים ונבחרים.

המשך הרשומה (סליחה על האורך) הוא התכתבות עם לשכתו של חבר הכנסת איתן כבל, הממחישה את הבעיה. אין פה ביקורת אישית נגדו, זהו מקרה מייצג.

להמשך קריאה

לרגל מינויו ליו”ר הסיעה, ח”כ אורבך יורד אל העם

פוסט של הלל גרשוני


בתחילת דרכי הפייסבוקית הייתי “חבר” של כמה פוליטיקאים וידוענים. מהר מאוד הבנתי שלא הם אלה שנמצאים מאחורי המקלדת, ושהפייסבוק משמש את עוזריהם להפצת “ספאם פרלמנטרי” מהסוג של הודעות לתקשורת. לאט לאט סיננתי את רובם, אך את ח”כ אורי אורבך השארתי, אף שהיה ברור שלא הוא המנהל את חשבונו. מצד שני, את הבלוג שלו ואת הניוזלטר שלו הוא כותב בעצמו, ושנינותו ניכרת שם היטב, אז לי הספיק דף הפייסבוק כאוסף תזכורות וקישורים לדברים שהם אכן פרי-מקלדתו.

לפני יומיים פורסמה בעמוד הפייסבוק של אורי ההודעה: “ח”כ אורי אורבך מונה ליו”ר סיעת הבית היהודי. ח”כ אורבך אמר שהוא מתכוון לנצל את תפקיד יו”ר הסיעה כדי להעצים את פעילותה הפרלמנטרית ולקדם את האחדות הפוליטית של הציונות הדתית”. מיד באה תגובה של אדם בשם אמיר מלכה: “ח”כ אורי אורבך מונה ליו”ר סיעת הבית היהודי וכבר מדבר על עצמו בגוף שלישי???”. הגבתי וכתבתי את מה שהיה צריך להיות ברור לכל חבר-פייסבוק של אורבך: “הפתעה, הפתעה: לא אורבך מנהל את חשבון הפייסבוק שלו….”. הדבר, מסתבר, אכזב קשות רבים מאותם חברים, ואותו מלכה כתב: “אורי…. אני מאוד מעריך ומוקיר אותך…. אבל אם אתה לא מוצא זמן לנהל את הקשר הכי ישיר בעולם מול בוחריך בעצמך (דף הפייסבוק שלך) סגור אותו…. זה פטתי לתת לילדון (עוזר פרלמנטרי צעיר) לנהל אותו בשמך…. בתקווה שהעוזר הצעיר לא יחליט בשמך למחוק תגובה זו…”.

הדבר הביא את “הילדון”, כלומר העוזרת הפרלמנטרית עידית, לכתוב תגובה בשם עצמה: “אורי מעדיף ומשתדל לעדכן בעצמו את חבריו אבל עליכם להבין שלא תמיד מוצא את הזמן לכך. כל עדכון, גם אם נכתב ע”י אחד מעוזריו, נעשה בהוראתו. כל הודעה אישית מגיעה אליו ישירות. נסו אותנו. עידית – עוזרת לח”כ אורי אורבך”. הדבר לא הרגיע את הרוחות, וניכר היה שיש מרמור על העובדה שלא אורבך הוא הנמצא מאחורי תמונתו בפייסבוק, אלא עידית וחבריה לעבודה.

והנה, מסתבר שלמרמור יש השפעה: אמש, בשעת לילה מאוחרת, הופיע סטטוס חדש: “חברים יקרים, לאט לאט, בצעד לא בטוח אני מתחיל לכתוב בעצמי (כן, ממש בעצמי) בפייסבוק, מדי פעם. נהיה בקשר”, ומבול הברכות לא איחר להגיע.

מסקנה? כתבו ונדנדו לחשבון של הח”כ שלכם, בפייסבוק או במייל. יש סיכוי שגם הוא ילך בעקבות אורבך, שהבין עד כמה המגע האישי עם הבוחרים שווה זהב טהור.

ואולי יהיה יתרון נוסף: אם כל הפוליטיקאים יתמכרו לפייסבוק ויבלו את זמנם בפארמוויל ובכתיבה על קירות וירטואליים, אולי יהיה להם פחות זמן לנהל את המדינה, והדברים יעלו על המסלול הנכון.

___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על קריקטורות משוכפלות בגליון אוקטובר 2010

יאיר לפיד הגיע סוף סוף לאינטרנט

כשיאיר לפיד ייצא מהארון הפוליטי, הוא יגלה שהרשת היא חלק בלתי נפרד מקמפיין פוליטי מודרני, כתבתי בכתבה למדד המותגים של גלובס, שיצא באמצע יולי. חצי שנה אחורה, חשבון הטוויטר הפיקטיבי של לפיד, שנפתח במאי 2009, הפיל בפח את עורך מדור הרכילות של פנאי פלוס, שציטט ממנו כאילו מדובר בלפיד האמיתי. חצי שנה ועוד חודש קדימה, לפיד השיק את עמוד הפייסבוק שלו.

(גם ראש הממשלה בנימין נתניהו נזכר עכשיו בסושיאל מדיה, ומשרדו פתח לו פייסבוק, פליקר וטוויטר. “ערוצי המדיה החברתית חיוניים היום יותר מתמיד למאמצי ההסברה של ישראל, לשקיפות שלטונית ולשיתוף האזרחים במידע עדכני”, מסר נתניהו בקומוניקט שיצא ב-30.8, שמונה ימים אחרי הסטטוס הראשון של לפיד בפייסבוק).

למי שתהה אם זה באמת הוא בפייסבוק, לפיד סיפר אתמול במדורו השבועי ב-7 ימים שאכן כן. מי כמו לפיד, עיתונאי בן עיתונאי בן עיתונאי, בעל נסיון בשתי מערכות העיתונים הגדולים לשעבר, יודע כמה הפכפכה היא התקשורת. מחר הוא יכריז על מעבר לפוליטיקה, ועיתונו שלו עלול להתהפך עליו ולהפוך אותו למטרה הכי גדולה ביער. כל עוד הוא יקיר המערכת, הוא יכול, במסווה של טור אישי שתוהה על העולם החדש והמופלא הזה, לנצל את כוחו באולד מדיה (סטטוס: עדיין חזקה אבל הולכת ומאבדת מכוחה) כדי לבנות ולבצר את כוחו בניו מדיה, המשרד ללא-נייר שלו, שלא תלוי במו”לים ועורכים אלא רק בו עצמו. מבין המהלכים של האיש אשר טרם הודה שהוא הולך לפוליטיקה, עמוד פייסבוק הוא, ובכן, פשוט אחד מהם.

• עוד על עמוד הפייסבוק של יאיר לפיד בבלוג של גל מור ובפייסבוק של צביקה בשור

לכל איש יש שם. אפילו לליברמן

פוסט אורח של אייל בר חיים



הבובות הנהדרות מאבניו קיו לימדו אותנו שכל אחד הוא גזען מדי פעם. אבל לאיש השמאל הישראלי יש מעט הזדמנויות להפגין את זה. לכן, טוב שהמציאו את אביגדור ליברמן. ליברמן הוא גזען בעצמו, שהצלחתו הפוליטית נובעת מיכולתו להפנות את הזרקור מהסכסוך הישראלי פלסטיני לסכסוך יהודי ערבי. למרבה המזל, אביגדור ליברמן היגר לישראל מברית המועצות לפני 31 שנה, מה שהופך אותו ל”רוסי” (ליברמן הוא יליד מולדובה, מדינה עם נציגות באו”ם ובאירווויזיון). לכן, כאשר מתקיפים אותו על אמירה גזענית, כוחנית, פאשיסטית או סתם טיפשית שלו, מיד יימצא איש, או עיתון נאור מספיק בשביל להזכיר את זה.

בובה של אביגדור ליברמן. צילום: יואב לרמן, cc-by-nc-sa

עיתון “הארץ” עושה את זה פשוט. לאביגדור ליברמן יש שם קודם, “איווט”. בהארץ לא נדיר למצוא ידיעות עם טקסטים כמו “יומלץ להגיש כתב אישום נגד איווט ליברמן” או “מלאה הארץ איווט ומעלליו“. מגדיל לעשות אתר האינטרנט של הארץ, המציב מדי בהפניות לטורים כותרות שונות מאלו במהדורה המודפסת, בהן ההתייחסות לליברמן היא כמעט תמיד בשם “איווט”. גם לשמעון פרס היה שם קודם, אבל אנחנו לא נתקלים בידיעות כמו “פרסקי נפגש עם ראש מועצת גדולי התורה“.

בובת פּלאש של אביגדור ליברמן. יוצר: רן קר-פה

דוגמה אחרת אפשר למצוא היום (26.8.09) בידיעות אחרונות. איתן הבר מבקר שם את התנהלותו של ליברמן, ולא רק משתמש לחליפין באיווט ובאביגדור, אלא גם כותב:

בבחירות קודמות, כאשר הבחין בחוסר יכולתה למשול, יצא [ליברמן] עם “נאש קונטרול” והשאר היסטוריה.

השאר באמת היסטוריה, כי מי זוכר שהסלוגן הזה שימש את מפלגת “ישראל בעלייה” בראשות נתן שרנסקי, ולא את ליברמן ומפלגתו? הרי שניהם “רוסים” וברור שכל ה”רוסים” אותו דבר.

אפשר להילחם בגזענים בעזרת גזענות, אבל אי אפשר להילחם בגזענות בעזרת גזענות. לנגן על מיתרי שנאת הזרים שיש בכל אחד מאיתנו זה לא מסובך, ויש גם סיכוי שזה יעזור להעיף את אביגדור ליברמן ממשרד החוץ. אבל כנראה שזה לא יהפוך את ישראל למדינה פתוחה יותר וגזענית פחות.

קופסון של אביגדור ליברמן. יוצר: רן קר-פה

אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב

← לדף הקודםלדף הבא →