ההארי הלא-נכון

הארי פוטר הבריטי בהוצאת בלומסברי (מימין) והאמריקאי בהוצאת סקולסטיק

יאנה קוקס מלשינה:

Bookme מיהרו להודיע שהם מציעים למכירה בהזמנה מוקדמת את הספר השביעי והאחרון של הארי פוטר, והדגישו שמדובר בגירסה הבריטית. אולי הם לא היו צריכים להדגיש זאת כל כך אם הם לא היו שמים לצד ההודעה את התמונה של הגירסה האמריקאית דווקא, ומציינים את שם ההוצאה האמריקאית, סקולסטיק. הספר יוצא לאור באותו היום בשתי ההוצאות כאשר כל הוצאה עורכת בעצמה את הטיוטה שמגישה להם הסופרת, כך שיש הבדלים מינוריים בטקסט, יש מאיירים שונים, פונטים שונים ובגירסה האמריקאית יש פחות סלנג בריטי.

(ופה בעל הבלוג מכה את עצמו בטרוטה קפואה על כך שלא העלה את הפוסט כשההודעה נשלחה במקור, לפני שבועיים, או לכל הפחות עשה צילומסך, כי אנשי בוקמי הספיקו לעלות על השגיאה ולהחליף את התמונה. חסד קטן עשו עמו אנשי בוקמי, ששכחו לתקן את שם ההוצאה, והיא עדיין סקולסטיק, ההוצאה האמריקאית, ולא בלומסברי, ההוצאה הבריטית)

הארי פוטר בהוצאה הלא-נכונה ב-Bookme. צילומסך

פרסומת לאתר קשת: על חשבון פרסומות, לא קדימונים

כללי הרשות השנייה אוסרים להציג קמפיין בכיכוב אדם בהפסקות הפרסומות בתוכנית שבה הוא משתתף עיקרי. אבל באתר האינטרנט שלה, קשת משתינה בקשת על הרגולטור ומלחימה יחד את התוכן והפרסום – אייל קיציס של ארץ נהדרת פוגש את אייל קיציס של 012, דמויות התוכנית מתחלפות על רקע בלון הדיבור הצהוב המוכר מהלוגו של החברה וכו’.

אולמרט של ארץ נהדרת על רקע הלוגו של 012. צילומסך מאתר קשת

ב”הארץ” מדווחים שב”מקו”, האתר העתידי שאמור להחליף את אתר קשת ולהיות המותג האינטרנטי של הזכיינית, “התוכנית העסקית […] מבוססת על תוכן שיווקי, ולמפרסמים תהיה מעורבות גדולה יותר בתוכן”. עוד נכתב שם כי “כך למשל, תוכל החברה לחתום על הסכם פרסום תוכן עם קופת חולים לערוץ הבריאות, ובמקביל לקדם את הערוץ האינטרנטי בהפסקות הפרומו בטלוויזיה. בכך תוכל לעקוף את המגבלות הרגולטוריות שחלות עליה בכל הקשור לשילוב מפרסמים בתוכן (פרסום סמוי)”.

באינטרנט הישראלי אין עדיין רגולציה, ואולי לא כדאי שתהיה. אבל את הבידול של קשת הטלוויזיונית ממקו האינטרנטית הרגולטור יכול ליישם במסגרת המנדט שכבר יש לו: בכל פעם שקשת תפנה צופים לאתר שלה, ישתנה לוגו ערוץ 2 ללוגו של הפרסומות, והזמן ייגרע מדקות הפרסום (ולא הפרומו) שלה.

מצד שני, מדובר ברשות השנייה. כך שכל מה שאמרתי יכול ללכת לפחחחחחחח.

אולי אצל הרפורמים

ברוב הטקסים היהודיים, אתה לא לובש את בגד-הים שלך.

– קרוב משפחה של סרגיי ברין, מייסד-שותף של גוגל, משתף בחוויות מהחתונה של ברין.

משטרה, עצור או שאני זורק עליך ביצים ושקיות מים!

קלינגר איתר וצילם ניידת משטרה מזוייפת.

צילום: יהונתן קלינגר, cc-by-sa

על גוף הניידת כתוב: “אק”ם [אגף קהילה ומשמר אזרחי] ביצים ושקיות מים”.

מספר המכונית מופיע בתגיות של הפליקר, אם מישהו רוצה להרים מזה סיפור/תלונה למשטרה.

אני באינטרנטימ שלך, שולח לך כומוניקתימ בחרוזימימם

מוטי רוזינק, אבחן חבר שמעוניין בעילום שמו, מדבר כמו lolcats (“חתולולזים”?). ואותו חבר הוא גם חרוץ ומשועמם, אז קבלו את הלולרוזינקאטס:

צילום: slava, cc-by

צילום: lazy_lightning, cc-by

צילום: missty-lutz, cc-by

צילום: d-f-h, cc-by

צילום: till-westermayer, cc-by-sa

• עוד חתולולזים ב-I CAN HAS CHEEZBURGER

Google Ads, Google Substracts

הפרמטר output=googleabout מאפשר לגגל בלי לראות פרסומות, הנה, כאן.

וככה זה נראה ב-URL:

http://www.google.com/search?hl=en&output=googleabout&q=search+term

(ויה Digital Inspiration, שנותנים גם את רשימת ה-hosts שאם חוסמים אותם לא רואים פרסומות וגוגל לא מתעד שביקרתם באתר)

באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי. רק שזה לא היה אישי. ובכלל לא באתי אליך

היחצן מוטי רוזינק הגיב לפוסט על ההודעה היחצנית שלו.

האמת היא שהתגובה של איציק אדרי עוררה אצלי סימפטיה לרוזינק, כי היא גרמה לי לראות אותו באור אחר, של יחצן יצירתי שמצליח לבדל את עצמו ולבלוט, דבר חשוב בבורסה התחרותית של תשומת הלב העיתונאית.

אבל מה שאני לא אוהב אצל יחצנים, ואצל אף אחד אחר, זה חוסר כנות. ומכתב שנחזה להיות אישי (“אוהב אותך , ות ‘כתבות שלך”) מאבד את האמינות שלו כשמתברר שהוא נשלח לכל העיתונאים בניסוח זהה. האם רוזינק אוהב את כל העיתונאים ברשימת התפוצה שלו ואת הכתבות שלהם? לא. והפספוס פה הוא שהוא יכול היה לשלוח את המכתב היצירתי הזה גם בלי הליקוק המיותר והשקרי הזה.

ואז אני קורא את התגובה של רוזינק וחוסר האמון שלי כלפיו מתגבר:

“כאילו במה חטאתי? בזה שבמקום להיות גועלי לייט איתך, בחרתי להגיד לך דוגרי – וגם אני עיתונאי מותק שיודע איך זה מרגיש אירועים כאלו – שאני דווקא מעריך אותך ואת פועלך (ואני לא משקר לך ולא משתחץ בזה, רק שתדע לך, יא שחצן אחד!). בזה שבמקום למכור לך את הסחורה שלי באיזושהי מתפרצת איכסה פיכסה כנהוג וכמקובל (כמו שפתחתי ואמרתי, כי אתה כנראה מסוג העיתונאים האלו שאילפו אותם ככה, שזה מה שמגיע להם, בעצם), באתי אליך ביציאה מהלב, באופן אישי, ואם תשים לב יא מיסטר אוונטה, בלי להגיד לך בשום שלב שהוא ש’תה חייב לי משהו או משהו.

ולמה חוסר האמון שלי מתגבר? כי המכתב שלו היה כל כך לא אישי ונשלח כנראה לכל כך הרבה עיתונאים, שהוא לא זוכר שאני בכלל לא הייתי אחד מנמעניו. שיט, כנראה שהוא לא מעריך אותי ואת פועלי.

שוחץ: מתנה מיחצן לעיתונאי

יחצנים לא אמורים לתת מתנות לעיתונאים, ועיתונאים לא אמורים להסכים לקבל מתנות כאלה. נהגתי לכנות את זה “שוחד”, והעירו לי, כנראה בצדק, שמדובר במילה קשה מדי – שוחד זו עבירה על החוק, והמתנות של היחצנים הן רק עבירה על כללי אתיקה בסיסיים וברורים מאליהם, כמו גם על כמה סעיפים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ישירות או בעקיפין (בפרט סעיף 18: “לא יבקש ולא יקבל עיתונאי טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתו העיתונאית זולת מכלי התקשורת בו הוא מועסק”).

אני לא מדבר על זוטות, כמו עט עם לוגו חברה או זר וכרטיס ברכה ליום ההולדת; ולא על מתנות שהלגיטימיות שלהן גבולית וראויה לדיון נפרד, כמו טיסה ואירוח בחו”ל במסגרת כנס או מסיבת עיתונאים, גם אם לפעמים אלו משמשות לצ’פר כתבים שלא קשורים לתחום הסיקור של אותה חברה, או גישה חינם לשירות שעולה כסף לצורך סקירתו, שמתארכת מעבר לפרק הזמן הנחוץ לסקירה. אני מדבר על מתנות יקרות, בוטות וחסרות הצדקה, שהעובדה שהעיתונאי קיבל אותן אמורה לגרום לגירודים עזים בבלוטת האתיקה, ולהכתמה של הכתבות שהעיתונאי כותב על אותה חברה.

בסדר, אז לא “שוחד”. נקרא לזה “שוחץ”, ונגיד שזה קיצור של “שובר מתנה יחצני” או משהו. אז הנה קטגוריה שתתמלא אט-אט בדוגמאות לשוחצים שכאלה, ות”ד 404 פתוח להלשנות שלכם בנושא.

חולה עליך, אולי תכתוב על הלקוח שלי?

היום בפינתנו האהובה אלוהים-אדירים-אני-לא-מאמין-מה-יחצנים-מוכנים-לעשות-בשביל-להכניס-אייטם-על-הלקוח-שלהם ע”ש גלי חיימוביץ’, הנה קומוניקט על אתר “מקושרים” שנשלח למספר כתבים מהיחצן מוטי רוזינק מ”רוזינק ושות’ תקשורת שיווקית”. אני מפרסם פה את הגירסה שנשלחה לכתבים הזכרים, יש גם גירסה דומה בשינויים קלים לכתבות.

הלו [שם הכתב], מניינים? משלומך?

וברשותך תן לי בבקשה להגיד לך משהו

שעומד לי כאן על הלב מרוב שאני מתלהב

שסופסוף יש לי משהו בשבילך.

ונגיד את זה ככה:

מי אוהב אותך יותר ממני ?

מי יעשה הכול שתהיה מרוצה ?

ולמי כאן שלחתי אייטם שאקליסטי ?

ולמי אתה עוד מחכה ?

אוהב אותך , ות ‘כתבות שלך ,

מוטי רוזינק

נ .ב

אה , כן , עוד משהו . תפוס: תנק’ יו ורי מאץ’ ושבוע נפלא ממץ’ ממץ’

האחראים הגיעו

לצערי אני חבר של הטיפוסים האלה, אז ההמלצה שלי מוכתמת. האבינג סד ד’אט:

בעולם יפה יותר, צביקה בשור ואיתי נאור היו מנהלים את האינטרנט הישראלי, וכל מיני אנשים שאתם קוראים עליהם בגלובס ודה מרקר היו כותבים בלוגים. בעולמנו הממשי, צביקה בשור ואיתי נאור הם “האחראים על האינטרנט“. קבלו אותם במחיאות דיגגים סוערות.

← לדף הקודם — לדף הבא →

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•