עוד נפגוש את האחד, או האחת, או לפחות את הכת הנכונה | ועוד מערכונים מתוך הקנקן
זקוקים למנת המערכונים השבועית שלכם? יופי! כי גם השבוע גולשי חדר 404 זוכים להאזנת טרום בכורה בלעדית למערכוני בתוך הקנקן לפני שהם משודרים בגלי צה”ל.
אנחנו שומרים על האווירה הרומנטית השבוע וממשיכים להאמין שנפגוש את האחד, או האחת, או לפחות את הכת הנכונה.
כמובן שאנחנו לא שוכחים לתת כבוד לזרועות הביטחון כשהן עושות את עבודתן נאמנה.
ואם כבר זוכרים מי אנחנו, בתוכנית הקרובה אנחנו נעלה על נס את מה שבזכותו כולנו כאן – הרדיו.
וכשאנחנו נתקלים בתופעה שמפחידה אותנו, יש רק דבר אחד שאפשר לעשות – תשדיר שירות.
התוכנית כולה ועוד הרבה צ’ופרים הלילה בשתיים בגלי צה”ל. ועד אז אל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו.
טוב ביי.
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע, רב”ט אמיר גליקמן וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
הגרפיטי היה בסדר עד שבאתי והרסתי הכל
גרפיטי של Imaginery Duck על צינורות ביוב ברחוב נפחא בתל אביב. צילומים: שי רינגל ואני.
איפה יש יותר כוסיות, בקצונה יעודית או בקיצוניות יהודית?
כמו “פצעי לחץ” המצוין, גם קומיקס הרשת “יותר” נולד בגלל שעמום סטודנטיאלי. “כמו כל סטודנט בתקופת מבחנים, פתאום יש דברים כל כך הרבה יותר מעניינים מללמוד. אפילו מצאתי את עצמי עושה ערמה של כלים באיזה יום… הקומיקס יצא מתוך זה”, אומר היוצר, דין לנגסם, בן 24 מאילת (27.84 כולל מע”מ). “כבר עשיתי פעם קומיקס שבועי, BMO, יחד עם עוד צייר, והייתה לנו הצלחה לא רעה, אבל זה בהחלט הרגיש בוסרי. מאז BMO יש בי דחף לעשות קומיקס. כל פעם אני מתעצל. הרבה פעמים אני פשוט מתבאס על יכולות הציור המוגבלות שלי, ולעבוד עם צייר רציני דורש מחויבות ממש גדולה, שהרבה אנשים לא יעשו לא בשביל תשלום או בשביל יצירה מקורית משלהם, ובצדק. ‘יותר’ יצא מתוך השילוב של הדחף + ההתחמקות ממבחנים, והטריגר לסטריפ הראשון היה בכלל כדי להצחיק חבר שהיה מבואס על פרידה.
התמה של הקומיקס – משחקי מילים מטופשים – נולדה לפני כארבע שנים: “אני ושני חברים, בר ודור, היינו יושבים ביחד ומשחקים במשחק המטופש הזה שהמצאנו – חושבים על משחקי מילים ומנסים להכניס אותם לקונטקסט: ‘לתלות על הקיר תמונה זה לא מעניין. לתלות על הקיר שמנה זה יותר מעניין’. ‘לקנות סושי זה לא מעניין. לקנות כושי זה יותר מעניין’. איפשהו הכל התחבר – לעשות קומיקס, לברוח ממבחנים, ולשמר את הבדיחות של החבר’ה, הכל במקום אחד”.
טיולים למשפחות מסורתיות חד-הוריות
לא ברור למה ב”ירוק – המדריך שלך לטבע”, העלון החודשי של החברה להגנת הטבע, שמים תמונה של זוג מתחבק במודעה לטיולי פנויים-פנויות:
אבל טורחים ומדירים נשים מהמודעה לטיולים למסורתיים:
(ואולי מדובר בטיולים למסורתיים חד-הוריים? ואם כך, למה לא לשלבם בטיולי הפנויים-פנויות? נשמע כמו שידוך מנצח).
[עדכון 9:59]
יניב ט’ כותב לי:
הי עידו,
אני (כן – ממש אני!) האבא שמופיע בתמונה עם 2 בנותיו. חבל מאוד שלקחת את התמונה הזו למקום של הדרת נשים, זו בסה”כ תמונה שאישתי צילמה אותי עם הילדות…
אגב – רוצה לראות את התמונה המשלימה שבה אישתי מופיעה עם הבנות וגם היא פורסמה ע”י החברה להגנת הטבע בדיוק אותו דבר? הנה הקישור.
בקיצור – מדי פעם טוב יותר לכבות את המחשב ולצאת לטייל ולנשום אויר קצת כדי להירגע. לא כל דבר בחיים קשור להדרת נשים, למרות שמי שמחובר לאינטרנט 24 שעות ביממה באמת עלול לחשוב כך…
בכבוד רב ובידידות.
יניב ט
ראשית, עלי לאכול את כובעי. נום נום נום.
שנית, כפי שהשבתי ליניב, מודעה לטיולים לאנשים שומרי מסורת שמציגה משפחה נטולת אם היא בחירה משונה. הנסיבות הטכניות הספציפיות – אשתך לא יכולה להופיע בתמונה אם היא מצלמת אותה – לא רלוונטיות, רלוונטית התמונה שנבחרה.
*) הערת שוליים: הבלוג של אליעזר שקולניק.
”הסיפור של יאיר לפיד והדוקטורט לא כל כך מעניין בגלל משוא הפנים לכאורה שגילתה כלפיו אוניברסיטת בר-אילן. הוא מעניין בגלל טשטוש הגבולות המתמשך בין למדנות וכתבנות.” [מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק]
הבלוג של הפילולוג וחוקר התלמוד אליעזר שקולניק, גיבור הסרט “הערת שוליים”, אינו, למרבה הצער, חלק מעולם חוץ-קולנועי שיצר עבורו הבמאי יוסף סידר, כפי שעושים היום בסרטים ובסדרות טלוויזיה. מאידך, הוא פאנפיק משמח של שוקי בן נעים, תסריטאי שכתב בין השאר ל”אורים ותומים” ול”מרחק נגיעה”.
“למדתי תקופה קצרה בחוג לתלמוד”, מספר בן נעים. “שקולניק עוזר לי לתעל את האספרגר שלי. זה התחיל כשכתבתי איזה סטטוס על הדוקטורט של לפיד. במחשבה לאחור זה נראה לי פלצני מדי אז הוספתי סוגריים [מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק]. השאר הסטוריה”.
הנה כל הפוסטים שכתב מתוך דמותו של שקולניק.
דחיתי בבוז את ההצעה להיכנס לבית האח הגדול לאחר שהוברר לי שהתנ”ך בבית אינו מהדורת פרנקפורט! רחמיי עליכם, פיליסטינים…
יורם יובל התקשר, רצה לראיין אותי בתכניתו “שיחת נפש” על מערכת היחסים הלא פתורה שלי עם אבי, נעתרתי, בעיקר מתוך רצון להתעמת עם המדעיות המפוקפקת של האסכולה הפרוידיאנית. לאחר מספר דקות של שיחה על אבי החנווני וחשיפה לא נעימה של מספר טראומות ילדות הוברר לי ששוב נפלה טעות בזיהוי. הפניתי אותם לאוריאל.
השימוש התכוף במילה “מצודה” גרם לי לחשוד שהטרול המתכנה “סתמאי” הוא לא אחר מאשר בני אוריאל. הוא הכחיש נמרצות וטען, לא בלי מידה של אחריות פילולוגית, שהסבה לי קורת רוח, שחיבתו לטרמין זה ידועה היטב בקהילה האקדמית. ניתוח מאומץ יותר של הטקסט והשוואה מקיפה לטרמינים הייחודיים לביאור על ספרי במדבר העלו בחכה את המתחזה האמיתי. בוש והיכלם לך כהנא!
איני נוהג ללכת לקולנוע, ובכלל אני סולד מיציאה לשם יציאה. אבל רעייתי חשבה שזה נחוץ ליחסינו, ניחא, חשבתי לעצמי, נלך לסרט ואולי סוף סוף היא תפסיק להטיח בי את המילה “אספרגר” ככינוי גנאי. [קראתי בקפידה את הערך אספרגר בדי.אס.אם והוברר לי מעל לכל ספק שאני לא אספרגר. אני פילולוג] והנה להפתעתי מצאתי את עצמי שואב קורת רוח מרובה מהסרט ומגיבורו הראשי שעורר בי הזדהות עמוקה שלא חשתי זמן רב [הלזה ייקרא אספרגר?] מה לפילולוג ולמוכר פשוט בחומוסייה אתם שואלים ? לכו וראו את “הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן”. ארבע הערות שוליים בסולם שקולניק.
ובכן, קריירת הסטנד-אפ שלי החלה ברגל שמאל. הייתי צריך לנחש בפתיחה כששאלתי האם יש פילולוגים באולם ואיש לא הצביע. ובכל זאת, שנים של איסוף חומרים, וביקורת עצמית קפדנית עד שנותרתי עם בדיחות שהן, לעניות דעתי, סולת מנופה, עידית שבעידית ממש. התחלתי עם הבדיחה על המילון הארמי של מלמד, נקטתי בגישה הבדוקה והידועה של הפוך על הפוך. לא, באמת, אני משתמש כל הזמן במילון של מלמד [פאוזה] אני מטפס עליו כדי להגיע לסוקולוף במדף העליון [אם כי גם סוקולוף בעייתי ביותר כידוע]. איש מהערב רב בדומינו לא צחק. למעט מספר פרחחים שיש לי יסוד סביר להניח שצחקו על חשבוני. נאחזתי ייאוש. שאלתי אם יש באולם מישהו מירושלים. לא היה. נאלצתי לחזור באוטובוס. פיליסטינים. הם בכל מקום.
לא אכחיש. היטב חרה לי האופן בו הוצגתי בסרטו של סידר הבן. ואף אביו מרכין מבטו בבושה כל אימת שאנחנו חולפים זה על פני זה במדשאות גבעת רם. ובצדק הוא מתבייש. כמוני, איתרע מזלו לגדל בן בדאי שיצר “אליעזר שקולניק” שהוא פיקציה מוחלטת. אכן, ראוי הוא להיות מוזכר בנשימה אחת עם בעלי דמיון מופלג ויוצרי בריות משונות כטולקין יוצר ההוביטים, פיו יוצר הדרדסים, ודויד וייס הלבני יוצר הסתמאים [הא לך, שרלטן!]
[מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק. תת נושא-ענייני דיומא]
“רעייתי מעודדת אותי לחשוף בבלוג זה צדדים אחרים באישיותי, צדדים שסידר הבן השמיט מסרטו כיאה לרדקטור רשלן. איני חרד לשמי הטוב כמובן, מי שמסתמך על הסרט הזה דומה למי שמסתמך על פרקי דר’ אליעזר כמקור תנאי [כן, ניוזנר, אליך כיוונתי, דילטאנט!] ובכל זאת, שומה עליכם לקבל את התמונה המלאה.
הנה, לא הכל פילולוגיה אצלי, רק לפני מספר ערבים ביליתי ערב פוקר נפלא בחברתם הנעימה של עמיתים מענפים משלימים. כמה מלימודים קלאסיים, כמה מאגיפטולוגיה [כל השלושה למעשה], ואפילו, תאמינו או לא, כמה בלשנים מבניים [כן, כן, אליעזר שקולניק מדבר עם “האויב”…]
אמנה, הפסדתי את התחתונים כמו שאומרים, ואיני מדבר על הכסף אלא על כך שברגע של שיקול דעת שגוי הימרתי על מקומי הנחשק בספרייה [טו שה, פרופ’ כותן, טו שה] אבל כל זה בטל בשישים מהנאת השיחה הבטלה שהפקתי מחברתם.
הייתי משתף אתכם בתוכן השיחה אלא שנאמנים עליי דבריו של ח.ו. פולוצקי המנוח. דברים הנאמרים בקופטית סהידית אי אתה רשאי לאמרם בשפה אחרת.
הובא לידיעתי שסידר הבן ממנף את הצלחת סרטו כדי לשווק מוצרים נלווים, מרצ’נדייזינג מה שנקרא. ובכן, שניים יכולים לשחק במשחק זה [בדומה לשחמט, או שש-בש, או אפילו מבוכים ודרקונים אם אתה משחק הרפתקת יחיד ובן-זוגך מסכים להיות שליט המבוך]
משעה שנהפכתי למותג מדוע שלא אעשה לביתי כאותו קני קריימר עליו נתבססה דמותו של “קוסמו קריימר” [שהשתלשלות הנוסח של שמו היא סיפור מרתק בפני עצמו ואכמ”ל]
ובכן, חשבתי להתחיל עם חולצת טי ועליה כיתוב משעשע וגם מחכים. אני מתלבט בין:
“philologus est ergo sum”
או
” philologo ergo sum”
הראשון כמובן נכון יותר מבחינה דקדוקית, אך האחרון מהדהד באופן מוצלח יותר את המימרא המפורסמת של דקארט.
ברי לי שש.ה. ברגמן היה מעודד אותי לבחור באחרון אך הוא אינו בין החיים ובלתי אחראי מצדי לפעול על סמך ספקולציה. כך שאם יש, ואני סמוך ובטוח שיש, חוקרי פילוסופיה של העת החדשה ו/או אנשים שנהירים להם שבילי הלטינית כדרך המובילה אל קפיטריה חינוך בין קוראי בלוג זה, אשמח לקבל מכם משוב. הייתי נועץ בפרופ’ כותן אלא שהיא מסננת אותי לאחרונה.
et tu cotene?
הפלבאים הניזונים מסרטו של סידר הבן טועים לחשוב שיש לי רק בן אחד, אוריאל, וחבל, כי מערכת היחסים שלי עם בן זקוניי יחיאל יכלה להיות נושא נפלא בפני עצמו לסרט. אמנה, הוא סוכן ביטוח אבל במובנים רבים אני רואה אותו כממשיך דרכי האמיתי.
אני לא סוכן ביטוח!!! אני אקטואר!!!!
[מתוך הבלוג של יחיאל שקולניק]
אמש טיילתי עם רעייתי ברחובות ירושלים וחלפנו על פני מכון הרטמן, וכמשה רבינו בשעתו שמעתי קול ענות עולה ובוקע משם. “מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד'” עיון באינטרנט העלה שמי שאחראי לטאוטולוגיה המופרכת הזו הוא אחד יוסי גיספן, רפד [אמריטוס]. אכן, המוסד הידרדר מאוד מאז שעזבתי, אבל רעייתי היטיבה לנחם אותי. מי שלא רצה בך כפילולוג, אמרה, יקבל אותך כבלוגר.
”כבכל שנה בט”ו בשבט נציין את פקידת שנתו של מו”ר הרי”ם פיינשטיין זפ”ל, נתכנס, חבריו ומוקירי דרכו ונתחקה בזכרוננו אחר מקור הנוסח המדויק של דבריו ואף נעסוק בפעילות שהייתה חביבה עליו כמעט כפילולוגיה עצמה. לעג לחוג “מחשבת ישראל” [השנה בסימן הלברטל!]
מתוך קורת רוח מרובה עליי להודיע לכם שהשנה נתכבד בנוכחותם של בני משפחת רוזנטל, אבא מארי, מסתבר, נגלה אליהם בחלום והודיע להם שנתפייסו הרא”ש והרי”ם בספריה של מעלה ואף הורה להם להניח את ספריו לצד “מבוא לספרות התנאים ” [אני אישית מוסיף להחזיק את ספריהם במדפים נפרדים, יהא זה חסר אחריות פילולוגית מצדי להסתמך על דיווח חלום מכלי שני]
בנוגע לתקריב, כידוע, הרי”ם הסתייג מהנוהג שפשה בתקופתנו לחגוג “סדר” ט”ו בשבט וראה בו קונסטרוקציה מפא”יניקית ודיליטנטית מאוחרת, אז אנא מכם, בלי פירות יבשים. כמו כן, שיטת ה”פוט-לוק” שנקטנו בה בשנה שעברה לא הוכיחה את עצמה ואני ורעייתי מצאנו את עצמנו עם כמות בלתי מתקבלת על הדעת של הרינג. כדי לפשט את העניינים : מי ששם משפחתו רוזנטל יביא קיש [או סוג אחר של פשטידה] כל השאר רשאים לבחור בין שתיה קלה לחטיף.
בנוגע ליי”ש, עוד יש עימדי מס’ בקבוקי שנאפס שקיבלתי כתשורה מידידנו פרופ’ נולדקה הבן [אמריטוס] כך שאנחנו מכוסים [הו, נולדקה! אתה בגטינגן ומצודתך פרושה בירושלים! חכמה בגויים תאמין!] ”
[מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק תת-נושא “פילולוגים במיתתם קרויים חיים”]
הבחירה בפילולוגיה כמשלח יד יכולה להציב אתגרים לא פשוטים לזוגיות, הגעתי להארה זו אחרי שנעניתי להפצרותיה של רעייתי להתחיל בטיפול, בחרתי במטפל יונגיאני, לאחר שהגעתי למסקנה שזו הגישה הפחות שרלטנית בתחום המפוקפק ממילא הזה [בני אוריאל מטופל בשיטת לקאן,כמובן, כאילו לא די בהבלים שפרויד טרד בהם את מנוחת האנושות…]
בזמן האחרון אני טרוד בשאלה איזה ארכיטיפ אני, עודני מתלבט בין המלך והמכשף. [מה שמסביר מדוע במשחקי תפקידים אינטרנטיים אני בוחר שוב ושוב בפרסונת ה”אלף-קוסם”] אינני מבין מדוע “פילולוג” אינו ארכיטיפ. המטפל שלי ברגע של סרקזם הציע את ארכיטיפ “הטרחן”. והודיע לי שהטיפול לא מתקדם לשום מקום. רעייתי נאנחה בייאוש. למה אתה לא יכול לדבר על עצמך כמו בן אדם ? היא אומרת. לך תסביר לה מה עובר בראש של גבר. מקובלני מהרי”ם, שנתקל בבעיות דומות להפליא, ש”גברים מסורא ונשים מפומבדיתא”.
[מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק תת-נושא : “בטיפול”]
אין מה לומר, שאבתי קורת רוח מרובה מהעובדה שסרטו של סידר הבן עתיד להתמודד ואף להפסיד ככל הנראה לסרט האיראני, סידר הבן חשב שעלה על מכרה זהב עם סרט הפילולוגיה הרכילותי שלו, אבל איש לא טרח להגיד לו שה”צייטגייסט” נכון לרגע זה נמצא אצל דוברי הפרסית. אמנה, הסרט האיראני דובר פרסית מודרנית, ניב שעבר וולגריזציה והשחתה ניכרת ואף ספג לא מעט השפעות שמיות עד שספק רב בלבי אם עדיין שם שפה אינדו-אירופאית חל עליו, ובוודאי שאי אפשר להשוותו לפרסית בינונית שהיא ללא ספק פרסית בצורתה הטהורה ביותר. ובכל זאת פרסית היא פרסית. ואולי זכייתו של הסרט הפרסי תגרום למר כתריאל שחורי מקרן הקולנוע לשקול שוב את ההשקעה בתסריטי “עולא מתחיל” [ברוח סרטי הפריקוול שנעשו פופולריים בשנים האחרונות] שממזג בצורה מוצלחת ביותר, אם יורשה לי להעיד על עיסתי, בין פילולוגיה ברמה הגבוהה ביותר, והטרנד הפרסי [אם כי נעשה שימוש לא מבוטל גם במנדעית, ארמית בבלית, ארמית פלסטינית, ויוונית וולגרית]
לא אכחיש, כבר הביעו עניין בקרן האיראנית [בתיווכו האדיב של פרופ’ רזא פהלווי הבן [אמריטוס] מאוניברסיטת קום] אלא שבמילותיו של עולא עצמו : “”מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי בארץ טמאה. אינו דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה.”
חזור בך, כתרי! ואני ואתה נהלך יחדיו על השטיח האדום!
[מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק. תת-נושא : “שואו-ביז”]
חלמתי שאני מרואיין על ידי לפיד לאחר שזכיתי בפרס ישראל. הוא שאל אותי מה ישראלי בעיניך. אמרתי לו כל טקסט בעברית שמתוארך מהמאה השתים עשרה לפני הספירה לערך ועד לגלות עשרת השבטים. כל תשובה אחרת לא תהיה אחראית. הוא אמר שלא לזה התכוון. לאף אחד לא אכפת מהשטויות האלה. או! אמרתי, זה ישראלי בעיניי! ואז הוציאו אותי לאחורי הקלעים ונאלצתי לשמוע גם את הקומיקאית הצווחנית שאיני זוכר את שמה [אף כי חיזרתי תקופה קצרה אחרי בחורה שלמדה שרלטנות כלשהיא במדעי החברה שדמתה לה להפליא] וגם את תמיר והלהקה עושים “קאבר” ל”רכבת לילה לקהיר” [שיר שהתחקות אחר מקור הנוסח שלו מעלה את האפשרות שמדובר בפלגיאט ] אני זוכר שחשבתי לעצמי: איפה האזניות שלי כשצריך אותן ? ואז ראיתי את יחזקאל קויפמן. “נבואה” הוא אמר “היית צריך להגיד נבואה, אין עדות נאמנה מזה לכוח היוצר הישראלי” לא היה לי כח להתעמת עם התזה הזו שרבים וטובים כבר הפריכו. אחרי מות קדושים אמור. אז הנהנתי בנימוס. התעוררתי עם תחושה קשה. לא בגלל לפיד. או הקומיקאית. או תמיר והלהקה. עד שמזדמן לי לחלום על מישהו ממדעי היהדות, זה אחד הנודניקים מהחוג למקרא… ניחא… נראה מה המטפל יגיד על זה.
רעייתי, כידוע, רואה כל מה שיש בטלוויזיה, וכפועל יוצא גם לי מזדמן להיחשף למה שיש לקופסת ההבלים הזו להציע, והנה, בשבועות האחרונים, נפלתי בקסמה הפלבאי של התכנית המוזיקלית הקרויה “the voice”. מה אומר ומה אגיד “גילטי פלז’ר” שכזה לא חוויתי מאז שקראתי את תרגום המשנה של ניוזנר. אבל לא כדי להתוודות בפניכם על צדדיי האנושיים בהחלט כתבתי את הרשימה הזו אלא כדי להצביע על תופעה מגדרית מעניינת, גם אתם שמתם לב שכל השופטים אנדרוגינוסים ? [הייתי נועץ בבויארין אלא שמאז שנה ופירש איננו מדברים]
אני לא אנדרוגינוס!!!! אני טומטום!!!!
[מתוך הבלוג של רמי קליינשטיין]
פילולוג זקן מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר ומגלה שמפעל חייו נגזל ממנו, ואינני מדבר על התעלול הנבזה של פרופ’ גרוסמן, עם כל הכבוד לנוסח הירושלמי האשכנזי. אני מדבר על ג’ורג לוקאס[אמריטוס]. אמנה, עברו תליסר שנים מאז אבל הטעם עדיין מר בפי. אי שם בתחילת שנות התשעים, נכדי יוש הדביק אותי בחיידק מלחמת הכוכבים. לאחר שראינו בחברותא את הטרילוגיה המקורית [פרקים 4, חמש, ושש] עלה במוחי רעיון פילולוגי מבריק. שחזור הנוסח של פרקים 1-3 על פי הנוסח המקורי. עבודה פילולוגית מזהירה שזכתה להכרה בכנסי מלחמת הכוכבים בכל אתר ואתר [ויבוא על הברכה צ’ארלס “צ’ואי” ווילסון שעודד אותי בשעות הקשות, מה שלומך “צו’אי” ? עודך מחזיק בבתוליך?]
והנה בא לוקאס ונטל לעצמו כתר פילולוגיה והוציא על דעת עצמו את פרקים אחד עד שלוש. מה אומר ומה אגיד… ג’אר ג’אר בינקס הקדיח את תבשילי… ואני אפילו לא רוצה לדבר על הילד המעצבן שלקחו לתפקיד אנאקין. מה גם שהשחזור של כוכב טטואין בעייתי ביותר, בעייתי ביותר. והשימוש במידי קלורינים על מנת לפתור את הבעיה התיאולוגית הסבוכה של הגנוסיס של “הכח”… וכי לא היה פשוט יותר לבאר את הכח באמצעות הדואליה הזורואסטרית?
יכולתי להוסיף לפוסט הזה עוד כהנה וכהנה, אבל לא אטרחן, מה גם שאני שוקד על מאמר ארוך בנושא [“המלכה אמידלה -שתיים הן ולא יודעות. בעיות עריכה בקאנון הלוקאסי”] בכל מקרה, יש סיבה שהעליתי את הנושא הכאוב הזה ממרבצי השכחה, הדירו רגלכם מגרסת התלת מימד, אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שאסור לעודד את הדיליטנט הזה. הייתי צריך להקשיב למו”ר הרי”ם פיינשטיין כשהזהיר אותי פילולוגיה עושים אחרי שהרידקטור מת או שלא עושים בכלל.
[מתוך הבלוג של אליעזר שקולניק תת-נושא – “אוריאל, אני אביך!”]
תפוח אדמה גרעיני גדול ומתקתק על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו
עיתון “מעריב” מקדיש שתי כפולות שלמות ועמוסות לדיווח ופרשנות על החלטת בג”ץ לבטל את חוק טל. באובר-סטייטמנט אופייני מגדיר הפרשן בן כספית את חוק טל “אבי-אבות הטומאה שפשתה בקרבנו בעשור האחרון” ומברך על כך ש”הושלך אתמול לפח האשפה של ההיסטוריה”. בערבוב דימויים אופייני מגדיר הפרשן הבכיר של “מעריב” את הדילמה הפוליטית שנוצרה לאור פסילת החוק “תפוח אדמה גרעיני גדול ומתקתק על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו”.
במקור, נזכיר, תפוח אדמה לוהט הוא דבר מה שקשה לאחוז בו בידיים חשופות ועל כן עולה מאליו הרצון להעבירו הלאה לאדם אחר. מבחינה זו, הנזק שלו מוגבל לכוויות בדרגות נמוכות בידיו של המחזיק בו. עצם הנחתו של תפוח אדמה לוהט על שולחנו של ראש הממשלה פותרת מאליה את בעיית המגע הישיר עם מקור החום. מנגד, תפוח האדמה של כספית אינו לוהט, הוא גרעיני. כלומר, מדובר בפצצה אטומית שהוחבאה בתוך תפוח אדמה (או נוצרה בדמות תפוח אדמה, אולי כדי לבלבל את האויב) ואשר עלולה להשמיד לא רק את לשכת ראש הממשלה אלא את ירושלים כולה.
מצד שלישי, תפוח האדמה הגרעיני גדול. כך שאפשר שישמיד עד כדי מחצית ממדינת ישראל. מצד רביעי הוא גם מתקתק, כלומר לפצצת הגרעין הגדולה שהוחבאה בתוך תפוח אדמה או נוצרה בדמות תפוח אדמה כדי לבלבל את האויב ומונחת כעת על שולחנו של ראש הממשלה, מוצמד ככל הנראה שעון הפעלה אנלוגי, הסופר לאחור את השניות עד למועד הפעלת המרעום (לפחות לא מדובר בשעון חול מתקתק).
כיצד מנטרלים תפוח אדמה גרעיני גדול ומתקתק? על כך כותב כספית כי לנתניהו שתי ברירות. לנסח חוק חדש (“אזרחי, נועז”) או ללכת על חוק “עוקף בג”ץ”, בתיאום עם החרדים (“לשחק על זמן, לדחוק את הקץ ולהנציח את הכלום”, עד לעתירה נוספת שתידון בבג”ץ תחת נשיאותו של השופט אשר גרוניס). כספית מהמר על האפשרות השניה אבל מסייג ומציין כי נתניהו “גם יכול להפתיע”.

דייויד מצייר על הקירות של פייסבוק
ב-2005 שכר שון פרקר, הנשיא-המייסד של פייסבוק, את שירותיו של אמן הגרפיטי דייויד צ’ו לצייר על קירות המשרדים הראשונים של הרשת החברתית הצעירה. בפגישה ביניהם במשרדים, פרקר נתן לצ’ו הכוונה אמנותית: לצייר כמה זרגים (“cocks” במקור) שהוא רוצה. צ’ו, לפי דיווח של גוקר, שרבט במהירות אישה עומדת על ארבע.
פרקר הציע לשלם את שכרו, כמה אלפי דולרים, במזומן או במניות. צ’ו חשב שפייסבוק היא “מגוחכת וחסרת טעם”, אבל לקח את המניות. הניו יורק טיימס מדווח שעם פרסום התשקיף בתחילת החודש לקראת ההנפקה, כמות המניות המוערכת שנמצאת בידיו שווה כ-200 מיליון דולר. לשם השוואה, פריט האמנות שנמכר בסכום הכי גבוה במכירה פומבית, יצירה של דיימיאן הרסט, החליף ידיים תמורת 200.7 מיליון דולר.
עוד מציורי הקיר של צ’ו במשרדי פייסבוק אפשר לראות בפייסבוק של צ’ו; בפייסבוק של בן בלומנפלד, “מוביל העיצוב” של פייסבוק; בלאפינג סקוויד ובווסטר קולקטיב.

הדרת נשים אאוט, הדרת נערים אִין
בר בן-וקיל ואינה ברודר מ”המירוץ למיליון” מציגות את האקססורי החם של החורף: נער שהועלם בפוטושופ (צילום: לם וליץ סטודיו). יוסי סרור מ”האח הגדול”, מוחצן כהרגלו, דווקא לבש את הנער בגלוי.
The Voice באישה ערווה
הדרת נשים: שרית חדד (The Voice), לורה דארן (מוארת) וקלי מקדונלד (אימפריית הפשע) הועלמו משלטי החוצות
יס יצאה בקמפיין חוצות לסדרות הערוץ החדש yes OH. שתי נשים הופיעו בו – לורה דארן בשלט של הסדרה בכיכובה, “מוארת”, וקלי מקדונלד לצד סטיב בושמי בשלט של “אימפריית הפשע”. הקמפיין עלה גם בבני ברק, והתהדר בהעלמת נשים: השלט של “מוארת” לא נתלה שם, וזה של “אימפריית הפשע” שופץ כך שבמקום האישה נראה גבר לצדו של בושמי.
גם המנטורים של The Voice נפלו קורבן להדרת נשים. רמי קליינשטיין, אביב גפן, שרית חדד ושלומי שבת מככבים בשלטי החוצות של “רשת” לקידום תוכנית הבידור. בשלטים שהוצבו בבני ברק הועלמו הארבעה ורק הלוגו נשאר – העיקר לא להראות אישה בשלט פרסום.
המקרה נראה כמו לקח מקמפיין קודם של רשת, לתוכנית ההומור “שבוע סוף”, שעלה לפני שנתיים. הקמפיין הציג את גלריית הבדרנים של התוכנית, כולל נשות הקאסט מיה דגן, הדר לוי ושירי גדני. השלטים נתלו כמו שהם גם בבני ברק, ואלמונים מוטרפי צניעות השחיתו את תמונות הנשים. רשת נכנעה והחליפה את הכרזות לכאלו שמציגות רק את לוגו התוכנית, ומסרה: “אנו מתנצלים אם מי מהאוכלוסייה נפגע משלטים אלה, אף שניסינו לשמור על צניעות”. בקמפיין ד’ה ווייס כבר עשו מראש צנזורה עצמית.
קמפיין בלי תמונות אנשים בכלל הוא פחות פוגעני מקמפיין שמשאיר רק את הגברים (ובוודאי פחות מקמפיין שבו אישה, עלמה זק לבנק הפועלים, נמחקת ומוחלפת בגמד דן חסכן), אבל בשני המקרים צריך לשאול מדוע רשת ויס מתעקשות להיכנע לקיצונים חרדים שכלל לא צופים בשידוריהן, במקום להציב אולטימטום בפני חברות שילוט החוצות: אין נשים – אין קמפיינים. בתקופה הזאת של ירידה בתקציבי הפרסום, די בחופן מפרסמים גדולים שיחרימו את חברות השילוט כדי ליצור לחץ כלכלי לבחון מחדש את ההרגל המגונה.
מרשת נמסר בתגובה: “מלכתחילה האסטרטגיה הפרסומית של ד’ה ווייס כללה שילוב של המותג ושל המנטורים, כשבבני ברק היה רק קמפיין של המותג. גם בתל אביב וגם בקריית אונו יש פריסה של שלטים שאין בהם תמונות של המנטורים. אנו שמחים שהאסטרטגיה הוכיחה את עצמה בכל המדינה, בכל עיר, בכל בית אב בישראל”.
סמנכ”ל השיווק של יס, גלי ניר, מסרה: “yes הינה בין החברות הבודדות במשק אשר הייצוג הנשי בה, לרבות הנהלת החברה עולה על הייצוג הגברי. הטענה להעלמת נשים הינה מגוחכת ובמקרה הנ”ל מדובר ברצון שלא לפגוע בקהל זה בתוך שכונת מגוריו”.

יאיר לפיד משיב לעניין
המעקב הסמי-אובססיבי אחרי יאיר לפיד בבלוג הזה מחייב גם לתת לו מילה טובה כשמגיע: יוסי גורביץ שאל שאלה, לפיד השיב לעניין, התרעת יקום קורס.
הבהרה: כשאני אומר “השיב לעניין” אני לא מתכוון בהכרח “השיב תשובה שאני מסכים איתה”. כשהוא נשאל על איסור מעבר סטודנטים פלסטינים בין עזה לגדה המערבית, התשובה שלו התבססה על אמונה עיוורת בצה”ל ולא על בדיקת העובדות וגיבוש דעה מולן, ואחר כך שבירת כלים (“טוב ביי”). הפעם הוא השיב מול העובדות, תוך שהוא מסייג שהתשובה שלו היא בהנחה שהדיווח על העובדות היה מדויק.