#ארץ חדשה: תודה. לא, באמת. ממש תודה


ג’וני זילבר

זין בקופסה. יוצר: איתמר סטורם

זין בקופסה. יוצר: איתמר סטורם

השמאל בישראל חב – ולא לראשונה – תודה ענקית לאלדד יניב, שלפי תוצאות המדגמים לא רק שלא הכניס את מפלגת הז’ בקלפי שלו לכנסת, אלא גם כנראה הצליח לדפוק את הסיכוי לייצר גוש חוסם לשמאל. נכון לשעות אלו המדגמים מראים 59 מנדטים לשמאל, 61 לימין. האם ההצבעה למפלגות כמו ארץ חדשה מנעה מנדט נוסף, ומכריע, לשמאל?

אורי משגב חושב שכן: “מצביעי ארץ חדשה, הירוקים, עלה ירוק, דעם, וחילונים מצביעי אמסלם מנעו בגופם גוש חוסם פיזי לנתניהו, שלא לומר מהפך. הם יצטרכו לשאת באחריות הזאת בשנים הבאות. כל האזהרות שלי ושל רבים אחרים לא הועילו”. ואילו חברנו אסף הרשקו מוסיף: “ביב דרוקר בערוץ 10 עכשיו: החרדים בשיחות סגורות אמרו לפני הבחירות שאם לשמאל יהיה גוש חוסם הם יצטרפו לממשלת שמאל, וירכיבו ממשלה של עבודה-התנועה-לפיד-חרדים. אם החמצנו גוש חוסם על חודו של מנדט, זה יהיה מריר. מריר מאד.”

אני מתאר לעצמי שרבות עוד ייכתב, בימים הקרובים, על הלך הרוח המוזר של מצביעי # (וגם בל”ד, עלה ירוק, עם שלם) – חלקם אינטיליגנטים, מצביעים מנוסים, לא ילדים – מין שכנוע עצמי עמוק שמאפיין מהמרים בקזינו שמשוכנעים שהם ניצחו את ה#שיטה – שהוביל אותם לזנוח מפלגות שהיו מייצגות אותם בכנסת לטובת פנטזיית האנרכיה שטווה להם יניב.

אנשי מפלגת # עצמם – שהיום עשו מסיבת קדם-ניצחון ברוטשילד, במקום שבו החלה המחאה החברתית, במקום להסיר את עצמם מהקלפיות כמו שהבטיחו, ובמהלך יום הבחירות הלינו בפייסבוק שהם לא מוצאים את הפתק שלהם בקלפיות – ממשיכים ללקות באותו מין עיוורון לכישלון שלהם-עצמם:

“חברים ואוהבים. במדגמי הטלוויזיה גירדנו את אחוז החסימה. אנחנו מחכים לתוצאות האמת ומקווים שמעט הקולות החסרים לנו יופיעו בהן. כמוכם וכמוכן, התרגשנו והתאהבנו היום ובשבועות האחרונים. תודה לכם על האהבה, האמון והתמיכה. #ארץחדשה”

גם לרשת יש מה להגיד

סקאמבג אלדד יניב. יוצר: עמיר שיבי

סקאמבג אלדד יניב. יוצר: עמיר שיבי

#השיטה בהפוכה זה #הטישה.

אלדד יניב השיטה בהפוכה

אורי בן דב: “אלדד יניב: סוס טרויאני בשמאל כבר 15 שנה”

אישתוןהדו”ח שכתב על ארץחדשה ממתין לנו על השידה ליד המיטה): “נכון שאומרים שארץ חדשה לא עברה את אחוז החסימה, אבל אולי זה עדיין 7 מנדטים! סתם נו בצחוק… אני רק כותב את זה כי נוני משלם לי על כל סטטוס”.

סילבי קשת: “מי שהצביע ז’ , קיבל ז'”.

ניר הופמן: “אלדד יניב: נכון שבמדגם לא עברנו, אבל זה רק בגלל שהם לא שמו קלפיות מדגם ליד טלפונים ניידים”.

שירה גלזרמן: “אלדד יניב: אם ההצבעה היתה בפייסבוק היינו מגיעים גם לשמונה מנדטים # תגובות שיגיעו מאוחר יותר”.

אריאל ויסמן: “מי מתנדב לגרד את הגופה של אלדד יניב מהמדרכה? ):”

• תודה למלנקקת.

480128_10151245560854372_731801492_n

 

 

 

מורן שריר, שכתב יפה על הקלון של אלדד יניב ואריה דרעי, מצייץ:

 

ורוני לינדר מסכמת יפה: “אחוז הקולות המבוזבזים בקרב חבריי השמאלנים הוא פשוט טראגי”.


בינתיים, ועד שיוודעו תוצאות האמת, חדר 404 מציע לבוחרי # את הטישירט הבא:

T-Shirt_Outline2 copy

“סרטון הלא מצונזר” של מפלגת כלכלה מוכיח: מדובר בספאם של מפלגה


ג’וני זילבר

הספאם של מפלגת כלכלה. צילום: מסך

להאשים מפלגה בבחירות האלו שהיא מתנהלת כמו ספאמר זה קצת כמו להאשים את המים בברז שהם רטובים ומריחים כמו סיד. אחרי הכל, אלו היו הבחירות שבהן מפלגות מכובדות-למחצה כמו העבודה ומכובדות-לשמינית כמו יש עתיד סימסו לנו ממש כאילו היה להם מבצע פיצה שנייה בחצי מחיר למכור לנו.

אבל ה… דבר הזה שקורה עכשיו בעמוד הפייסבוק של מפלגת כלכלה – זה חציית גבול. זה כבר משהו אחר. זה להפסיק להשתמש בשיטות מפוקפקות כדי להציק למצביעים, ולהתחיל להשתמש בשיטות באמת מפוקפקות כדי להקריפ גולשים.

הערב (ז’) פרסמה מפלגת כלכלה, שסימנה בקלפי הוא “פי” והיא התגאתה בעבר במועמדותם של יובל המבולבל ויוסי בובליל לפני שהחליפה אותם ביוליה שמאלוב ברקוביץ’, את הסרטון הבא. אם צפיתם בשידורי הבחירות היום כבר ראיתם אותו, משום שהסרטון, שהיה אמור להגיע רק לרשת, הגיע “בטעות” גם לטלוויזיה בשל בלבול בקלטת.

בסרטון, שכותרתו “המדינה מפשיטה אותנו! סירטון המצונזר של מפלגת כלכלה”, מככבת לין, שסיימה 12 שנות לימוד, וכדי להסביר לכם עד כמה מיסים זה רע היא מתפשטת, וכשדברים מתחילים להיות מעניינים, הם מוצנעים על ידי הכיתוב “המדינה מפשיטה אותנו!”

כן.

כאן הדברים מתחילים להחמיר באמת, בגלל שאז מופיעים שני דודים מאמריקה והם מצביעים עלינו הרבה ושואלים “האם היינו צריכים להגיע למצב הזה?” לא. לא היינו צריכים. ואילו אז המצב נהיה הרבה יותר גרוע.

אני לא יודע מי אלו, אבל נראה לי שהם רוצים למכור לי מכונית יד שנייה.

אני לא יודע מי אלו, אבל נראה לי שהם רוצים למכור לי מכונית יד שנייה.

אם תגיעו לדף הפייסבוק של מפלגת כלכלה, כי הרי אתם, כמוני, מצביעים פוטנציאלים, תראו רכיב – אפליקציה – שנקרא “סרטון הלא מצונזר“. מי שילחץ עליו יראה דף שמוכר לנו מהימים הרעים ביותר של ספאמרי הפייסבוק הנחותים ביותר: רכיב “לחצו לייק לדף שלנו כדי לקבל לינק לאיזה אתר חיצוני”:

11

לא צריך להיות מפלגה כדי להתבייש בעצמך בעמוד כזה. גם בגלידריית מושון ברחובות יודעים שאין שפל נמוך יותר להדרדר אליו משטיקים של “רוצים לראות את הבחורה מתפשטת באמת? עשו לנו לייק”. אבל אל חשש: אם צוללנים יגלו יום אחד שפל כזה, אני בטוח שמפלגת כלכלה תהיה הראשונה להדרדר אליו.

אם תלחצו לייק, תקבלו לינק לסרטון יוטיוב בערוץ הרשמי של מפלגת כלכלה. אני יודע, אני יודע: המילה רשמי נשמעת קצת מצחיק פה. מכיוון שאני מקווה שלא תעשו לייק לעמוד הפייסבוק של מפלגת כלכלה, השגתי לכם את הלינק לסרטון. הנה הוא. וכיוון שאני מקווה שלא תצפו בסרטון של מפלגת כלכלה, תרשו לי לקלקל לכם: כמו בכל הונאת ספאם טובה, גם כאן סרטון הלא מצונזר הוא דווקא סרטון הכן מצונזר בדיוק באותה מידה.

אין צורך להודות לי.

תשדיר הבחירות, מבשר הרשת, מנסה להתאחד עם ספינת-האם


ג’וני זילבר
צילומים: נמרוד יואלי (שלט נתניהו), דובי קננגיסר (שלטי יחימוביץ’ ולבני)

תעמולת בחירות בשלטי חוצות. צילום: דובי קננגיסר

מראש היה רף הכניסה נמוך – ובכדי. גם לפני שהגיעו לכאן מצלמות הווידאו הביתיות בשנות השמונים, חוק מימון מפלגות (התשל”ג) הבטיח לכל מי שהצליח לחמוק מתחת לאף של ועדת הבחירות כסף בחינם למימון שעות אולפן ודקות שידור בטלוויזיה. שידורי התעמולה – גם אם ניתן בהם ייצוג לכמה מפלגות מהמיינסטרים הישראלי, זה שנכנס בסוף, למרבה הצער, לכנסת – היו בראש ובראשונה דרכו של התמהוני לפנות אל העם באופן ישיר ובלתי אמצעי. בכך, שידורי התעמולה אינם רק מכשיר דמוקרטי ממעלה ראשונה אלא גם מבשרי האינטרנט:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=T0Wc71WK0uk[/youtube]

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GfNUtdVZwtA[/youtube]

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ngEh_P7UdGo[/youtube]

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=25SyBpU0Tug[/youtube]

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=3hi45l7kaco[/youtube]

ובכל זאת, שווה להכביר כמה מילים על המיינסטרים של שידורי התעמולה. תעמולת הבחירות הגיעה לטלוויזיה בערך באותה תקופה שבה הפרסומאים השתלטו על ניהולם של מה שכונו לפתע, ובלעז להכאיב, “הקמפיינים”, והמיינסטרים שלהם – שתפקד, ממש כמו הפרסומות, כפילר מעצבן בין תכני האינסטנט-קאלט של המפלגות שמתחת לאחוז החסימה – היה שיקוף נאמן של תעשיית הפרסום. לפני היות השידור המסחרי ובימים שבהם שיא היצירה היה “הקרב על המילקי“, תעמולת המיינסטרים נראתה ככה:

להמשך קריאה

צפו: (צפו:) (צפו::))


פוסט של ג’וני זילבר

eye play, by Stephanie Meshke and Ido Kenan (cc-by-nc-sa)

באינטרנט, 2012 היתה ללא ספק שנת ה”צפו”. למעשה, “צפו:”. לא שנת האייפון או הפייסבוק או הוויקיליקס, כשנים קודמות; לא השנה של העיתונות המקוונת, של חומת התשלום, של האייפד, של הטוקבק – שנת הצפו: אם כן, זו הייתה השנה שהייתה, צפו:

צפו: עובד מקדונלדס מציל חייה של פעוטה (וידאו). צפו: היטלר מגיב על רומן דנה ספקטור-דן שריג (סאטירה). צפו: 20 שיאי עולם בעירום (לא ליד הבוס). צפו. זה התחיל בבלוגיה אבל עכשיו יש צפו בכל כלי תקשורת שלא מכבד את קוראיו. בגוגל יש חמישה מיליון תוצאות ל”צפו:” צפו בוואלה: השגרירה המצרית מכה מאבטחת בשדה התעופה. צפו בחדשות ערוץ 7: אלדד ובן ארי מדברים ערבית. צפו בגלובס: על אילו מניות ממליץ מי שקורא “להיכנס עמוק לשוק”?

צפו: לא בכדי מבדילה בין המילים צפו וטפו רק אות אחת. הנה וידאו. מצאנו אותו מונח על רצפת האינטרנט ואנחנו לא מרימים אותו משם, רק “מביאים אותו לכם”, יענו מביאים אותה לכם בלינק, בלי להגיד כלום ובלי להוסיף כלום, רק לפעמים מעתיקים את התוכן לשרת הווידאו שלנו כדי שתראו פרסומות ואת הלוגו שלנו. להוסיף את הלוגו שלנו זה גם משהו שרץ טוב השנה. זה דבר שהולך טוב באינטרנט, התוכן הזה של הצפו:, מיקסום של השקעה אל מול העלויות. המילה צפו: עצמה כל כך אינטרנטית בעצמה: קצרה ואלימה, מצווה, כלומר קוראת לפעולה, לא משאירה מקום לתהיות. צפו: כדאי לכם, זה חומר טוב, זה דיילות מתפשטות במסגרת תדריך הבטיחות ב”אייר סינגפור”.

(מרגש).

כמו ב"התפוז המכני": צפו:! צפו:! צפו:!

צפו: שלוש דקות ואתם מבודרים. צפו: להיט ויראלי: שיר הציצי. הנה התחרמנתם והתבדרתם. אבל עכשיו אתם משועממים שוב, אז אתם יודעים מה, צפו: ברגעי “הצונאמי” בקניון במודיעין. הנה התבדרתם וגם אתם יודעים מה הולך עכשיו בחדשות. יכול להיות שיש לכם תואר שני במדע המדינה, אבל אתם כבר לא יכולים לקרוא כתבות שיש בהן יותר מ-500 מילה. יכול להיות שאתם עושים עכשיו תואר במדעי המדינה, אבל למרבה הצער יש אינטרנט אלחוטי חינם בקמפוס, ואפשר לצפות: גם בלי ווליום. 500 מילה זה הרבה בעצם, גם שתי פסקות זה מכביד כבר, זה לא אינטרנטי ומי שכותב ככה לא מבין את העולם של היום. צפו: תקלת הזיקוקים הגדולה (לא לרגישים). צפו: להרבה יותר התראות מפייסבוק בקרוב. צפו: מוכרת את הבתולים למרבה במחיר. בכלל, אין זמן לקרוא כי אחרי שצפיתם: מצפים מכם שתגיבו: בעמוד הפייסבוק שלנו: ואולי גם תשתפו: עם חבריכם בעמוד הפייסבוק שלכם. אולי בעצם צריך להגיד צופו: צופו על הרוח הקלילה בין הרבה דפים נצפים, דלגו, קוראים-לא-קוראים, מרחפים כדבורים, נוגעים בעלה כותרת, מלטפים אבקן, יונקים מעט שבמעט צופ: ולא נוחתים בשום מקום, ולא מוצאים דבר שיש לו ערך תזונתי – מרחפים, עד שהכנפיים מתעייפות והגיע הזמן לחזור לכוורת.

נפתלי בנט לא מוצא חייל עם כיפה – מגייס אחד בפוטושופ

פוסט של ג’וני זילבר

חוקי תעמולת הבחירות בישראל דומים קצת לשלטי “אסור לעשן” שתלויים מעל למאפרות בחדר מדרגות של בית חולים. זה באמת נשמע כמו רעיון טוב, אבל… והנה דוגמה. מכירים את החוק הזה שלפיו “לא ייעשה שימוש בתעמולת בחירות בצבא הגנה לישראל באופן העשוי ליצור רושם כי צבא ההגנה לישראל מזוהה עם מפלגה או עם רשימת מועמדים”? (תודה, תומר פרסיקו). אז הנה תמונה של ארבעה חיילי צה”ל יוצאים למסע – ממש כמו מפלגת “הבית היהודי” היוצאת לכבוש את ספסלי המליאה – ארבעתם אמיצים, ארבעתם חסרי מורא, אחד מהם אפילו דתי, אבל בעצם יש רק שלושה מהם:

bennettsoldiers 2

הומ. הומ. מה קרה פה? כמו שחשף הגולש יואב רבינוביץ ביום א’, והגולש ג’ון בראון הביא לעיוננו מחדש היום, במפלגת הבית היהודי כל כך אוהבים את המדינה שהם לקחו חייל חובש כיפה, עולץ ושמח כאילו הוא בעיצומו של מופע מחווה ל”אוף שימחעס”, ופיטשפו אותו לתוך התמונה. התמונה היא תמונת סטוק – כלומר, תמונה למכירה שכולם יכולים לקנות, גם מי שאינם מפלגות דתיות. [עדכון 19:04] יוסי יוסיפון איתר את תמונת החייל חובש הכיפה. היא צולמה על ידי אותו צלם ועברה היפוך ראי לפני פיטשופה לתוך התמונה הקבוצתית. [\עדכון]

שתי תמונות החיילים המקוריות

חיילים ישראלים במדבר הנגב, נלחמים בטרור (נשבע לכם, ככה קוראים לתמונה) (צילום: פבל ברנשטם)

הפוטושופ, לעומת זאת, חובבני ומעליב (תראו את המרפק הימני של החייל העולץ). אני לא אתפלא אם ברגע של הפתעה מפתיעה יתגלה שגם הכיפה מפוטשפת. [עדכון 19:04] היא לא. [\עדכון]

עידוק מוסיף מהמחשב ליד: “זה ממש כמו שלושת המוסקיטרים! כשאתה מגלה בסוף שיש רק שלושה ואחד מהם עם כיפה!”

[עדכון 17:47] ממפלגת הבית היהודי נמסר בתגובה: “כדי להמחיש דאגה לשיוויון בנטל, איחדנו שתי תמונות של חיילים לתמונה אחת”. יצויין כי בניגוד לנאמר בתגובה, מדובר ב#כשל.

[עדכון] קשבנו עמיר שיבי מוסר:

מם חייל דתי של בנט. יוצר: עמיר שיבי

עובדי מעריב, תקרעו את הפוסטרים מהקירות

פוסט של יהונתן זילבר

אתמול שררו 29 מעלות במישור החוף, 27 בירושלים, ושעון החורף נכנס לתוקפו, ובתוך כך, דיווח אתר הברנז’ה אייס, מספר טכנאים הגיעו לסניף הירושלמי של מעריב ברחוב הלל 14, ושם עמלו בפירוקם של שני מזגנים מרכזיים. עובדי מעריב ששהו במקום – כתבי מעריב בירושלים והמקומון “זמן מעריב” – שאלו את הטכנאים לפשר מעשיהם ואלו הסבירו שמעריב חייב 25 אלף שקל לספק המזגנים. אז מפרקים. הפירוק, ידע אייס להסביר, היה צעד מונע לקראת צו הקפאת הליכים, שבית המשפט עלול להעניק למעריב. ואכן, צו כזה הוענק למעריב מאוחר יותר במהלך היום.

בחור חכם, ספק המזגנים. בחברה הישראלית, אנחנו הולכים ולמדים, יש חלוקה מעמדית ברורה בין מי שמבין מה הולך ומי שלא מבין. אבל מה שבאמת מעניין אותי זה לא קורותיהם של הטכנאים (למרות שבדיווח של אייס נשאר הרבה מקום לשאלות: האם מבצע הפירוק הסתיים בשלום? האם המזגנים הועמסו בסוף על הטנדרים והוסעו משם? האם החורים שהשאירו מאחוריהם המזגנים בקירות המערכת הירושלמית של מעריב תוקנו או כוסו לפחות ביריעות ברזנט או נשארו פעורים לרוח ולנושים?) אלא מה עשיתם אתם, עובדי מעריב, באותו זמן. האם המשכתם לעבוד על הכתבות שלכם בעוד הטכנאים עומדים לכם על השולחן כדי להגיע לברגים של המזגנים? האם שיחקתם בעצלתיים בפייסבוק? צילמתם תמונות של הטכנאים והעלתם לאינטרנט? (אכן, כך היה). או הסתודדתם במטבחון כניצולי ספינה טרופה והחלפתם הלצות עצבניות על הטכנאים, החובות, השעון, נוחי דנקנר והמצב?

אני יודע מה אני הייתי עושה במקומכם. אני הייתי אומר על טכנאי המזגנים האלו שכל הכבוד להם. יש להם אחלה רעיון, לטכנאי המזגנים. ואז הייתי לומד מהם ולוקח הביתה כל מה שלא מחובר חזק מדי לרצפה.

באופן שמדהים ועורר גאווה אפילו בקולגות שלכם, אתם, עיתונאי מעריב, ממשיכים להוציא את העיתון שלכם מדי יום. בינתיים, ביום שישי, אמר האשף הפיננסי שהשליך אתכם כטישו לח שהוא “ימליץ” לחברה הפיננסית ברשותו שתשלים כשבעים אחוז מכספי הפנסיות שהיו אמורים להיות בחשבונכם. הוא גם אמר שהוא “מקווה”, תקווה שאין לה שיעור, שהגאון הפיננסי השני שבצילו משתופף הבנין שלכם ישלים את השאר. שלשום הוא כבר אמר שהוא “עושה ימים כלילות” כדי שזכויותיכם ישמרו “במלואם”. בעברית מדוברת – זאת של מי שיודע מה הולך – זה אומר שאל תצפו לפנסיות – אבל בינתיים אתם משעים גם את הזכות שלכם להשבית את העיתון בערב יום כיפור, לבקשת נאמני מעריב.

איך לנסח את זה בדרך עדינה פחות? עקבו אחרי ספק המזגנים. הוא יודע מה עתידו של העיתון מעריב.

יודעים מה, נדמה לי שהדהמתם אותנו ועוררתם בנו גאווה מספיק. מה דעתם, לשם שינוי, להרגיש איך זה להיות בצד שמבין מה הולך? את הכסף שלכם לא תראו מהאנשים האלו. אבל מה על על דפי מדפסת? מסדרונות מעריב עדיין מלאים בהם. חבילות על חבילות. קחו אותן הביתה עוד היום, תוכלו להשתמש כדי להדפיס קורות חיים. וכדי להדפיס קחו גם מדפסות – קחו גם פקסים לשלוח אותם – קחו גם מחשבים ומסכים ועכברים וכבלי מחשב, באשר תמצאו אותם, תאמינו לי, הם עולים פחות ממזגנים מרכזיים. מסדרונות מעריב משופעים עדיין בתמונות אבל קשה להאמין שמישהו ייתן לכם תלושי שי לרשתות העיצוב בפסח הקרוב. התמונות האלו שלכם – והשולחנות האלו שלכם – והכיסאות האלו שלכם – בטח יותר שלכם מאשר כספי הפנסיה שלכם מגיעים למשפחת נמרודי ולמשפחת דנקנר. קרעו אותם מהקירות ופרקו אותם מהרצפה וגלגלו אותם החוצה. קרעו גם את הקירות וקחו גם את החלונות. גם הם שלכם, גם חוטי החשמל שלכם. דסק”ש ושלמה בן צבי – כולם, להבדיל מכם, חברים באליטה החברתית הזו שמבינה מה הולך – מתכוונים לפרק את העיתון שלכם לגורמיו הראשוניים, ואת כל מה שלא ניתן להבריג החוצה מן הרצפה ולמכור לספקי מזגנים – כלומר אתכם – לשלוח הביתה. אז לכו לכם הביתה. אבל יחד איתכם קחו איתכם לקח לבאות – וגם את כל מה שאפשר להבריג החוצה מהרצפה. כשהאנשים האלו יכנסו לבית מעריב אל תשאירו להם אפילו את הכבלים של המעליות. פנסיה הם אולי לא יתנו לכם, אבל בשנים הקרובות תוכלו להתקרר לכם במזגני מעריב ולהתבדר מול מרקעי טלוויזיות מעריב ולשתות מכוסות קפה של מעריב ולהסביר למורות של ילדיכם למה הם מביאים לבית הספר את שיעורי הבית שלהם מודפסים בפורמט טבלואיד.


יהונתן זילבר הוא הרגע הישראלי בעינינו


מהו הרגע הכי FAIL בעיניכם?

פוסט של יהונתן זילבר

לפרסם תמונה בעמוד המותג שלכם תחת הכותרת “מה הרגע הישראלי בעיניכם” שמציגה חומוס בלי טחינה, ים גנרי ונעליים כבדות במסגרת מבצע חלוקת כרטיסים ל”זמר הכי ישראלי, שלמה ארצי“, ולקבל במקום זה סמוחטה לפנים בדמות מגיבים עוקצניים כצבר:




הכי ישראלי בעינינו

(והקטסטרופה ממשיכה. שם)


יהונתן זילבר הוא יהודי זקן ועשיר, חוץ מהקטע של עשיר


שרה סילברמן תעשה את שלדון אדלסון!

פוסט של יהונתן זילבר

שרה סילברמן, הקומיקאית היהודית-אמריקאית ששמה את ה”פוי” ב”הומור בלתי צפוי”, יוצאת היום (ב’) בקריאה פומבית למיליארדר היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון, האיש ששם את הכסף שלו במערכות בחירות של שמרנים לבנבנים: תפסיק לתרום מיליונים רבים למועמד הרפובליקני מיט רומני – ואני אעשה אותך.

אתם מכירים את אדלסון משום שרווחי הקזינו הלאס-וגאסים העצומים שלו מממנים את החינמון משבש-המציאות “ישראל היום”; אחינו האמריקאים מכירים אותו משום שהוא דחף עד כה 36 מיליון דולר לכיסים של מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, והוא הכריז שהוא מוכן לעשות לאובמה raise עד לסכום של מאה מיליון.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=N3wYU3jprTI[/youtube]

“אם תתן את מאה המיליון האלו לאובמה במקום לרומני”, אומרת סילברמן, “אני – טוב, אני לא אשכב איתך, כי אני בחורה נחמדה, אבל אני אעשה לך scissoring כשאני לבושה בתחתוני ביקיני עד למיצוי. כלומר עד שתגמור”.

היינו מתרגמים את המונח האמריקאי scissoring, אבל חדר 404 זה בלוג לכל המשפחה. וחוץ מזה אנחנו לא ממש רוצים. לכו תשאלו את החברות הלסביות שלכם.

הסרטון מפנה את הגולשים לאתר ScissorSheldon.com, אתר כעור ומצחיק שקורא למיט רומני להפסיק לקחת כסף ממיליארדרים מזדקנים. אחד מהדפים באתר הזה, שנושא את הכותרת “מיהו האיש השווה מאה מיליונים?” מציין כמה פרטים שיעניינו כל ישראלי שסקרן לדעת מיהו האיש שמממן את העיתון המחולק ביותר בישראל:

2. הוא כנה לחלוטין לגבי קניית בחירות. הוא אמר שהוא “נגד עשירים-מאוד שמנסים להשפיע על תוצאות בחירות. אבל כל עוד אפשר לעשות את זה, אני הולך לעשות את זה”.

כסף, אינטרסים ומערכות בחירות היו נושא חם בארה”ב אפילו לפני שפורסם אצלנו תחקיר “עובדה” ההוא על הלוביסטים, אבל דומה שבבחירות הקרובות עומדים להשבר שיאים של הגזמה פראית וגועל שיגרמו אפילו לאמריקאים להגיד “רגע רגע, יכול להיות שהגזמנו”. במוקד הדיון נמצאות דרכים יצירתיות לעקוף את חוקי מימון מסעי הפרסום המגבילות את הסכום שאזרח או גוף יכולים לתרום למועמד, ובראש הדרכים היצירתיות האלו, ארגוני Super-PAC, שהם מעין… הן כמו עמותות, ש… בוא נגיד את זה ככה. סופר-פאקס הן… הם… הן דרך לתרום מאה מיליון דולר למיט רומני, למשל. וזהו.

אליה וקוץ בה: מי שעומד מאחורי הסרטון והאתר המשעשעים הם החבר’ה ב-JCER, “המועצה היהודית לחינוך ומחקר”, שהיא, בפני עצמה, גם היא, סופר-פאק. JCER עומדים גם מאחורי קמפיין בשם “השלעפ הגדול”, שנועד להעלות את קרנו של אובמה בעיני סבאים וסבתות יהודים ויהודיות באמריקה. צפו:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=JCqofKxjDZY [/youtube]


ליהונתן זילבר יש כבר מספיק משפחה


ספקי שירות: אתם לא המשפחה שלי. אני שונא אתכם בלי קשר. כן, אורנג’, אמרתי “שונא”

פוסט של יהונתן זילבר

לאחרונה התקשרתי לאחד מהיעדים הטלפונים החביבים עלי – שירות הלקוחות של אורנג’. רציתי לשאול אותם למה, אחרי ג’יגה בלבד של שירות גלישה מקרטע, קיבלתי סמס שמודיע לי שעברתי לשירות גלישה יותר מקרטע. השעה הייתה שעת ערב מוקדמת, מהשעות האלו שבהן כל בית ישראל גומר לעבוד וגם הוא מרגיש צורך להרים צלצול למפעילה שלו ולשאול מה נשמע, ולכן לא ציפיתי שיענו לי מיד. אבל אחרי עשרים דקות על הקו הבנתי שמשהו יוצא דופן מתרחש כאן ופניתי לאינטרנט.

התוצאות היו מרתקות: מסתבר שבזמן שקראתי את השטויות שלכם בפייסבוק קמה בישראל מפעילה סלולרית חמישית, והיא מציעה את אותו שירות בלי פרסומות מרגשות בטלוויזיה ושעולה איזה כמה עשרות שקלים פחות. הבעלים הוא איזה צרפתי בשם גולן, אבל הגולן הזה הגיע לישראל לא כדי להסתובב בבוגרשוב עם שיזוף בצבע פוקסיה, אלא כדי לתת למפעילות הסלולר המנופחות מנה אחת בתחת. זה עובד לו. התוצאה, כך סיפרה לי האינטרנט, היא שבית ישראל נוטש את המפעילות הוותיקות בהמוניו. הלחץ שהמוניו מפעילים על מרכזי השירות של המפעילות הקיימות כל כך גדול, שהוא לא איפשר לי לגלות למה אני מקבל שירות גרוע מהמפעילה שלי.

רגע. רגע:

1. המפעילה שלי נותנת לי שירות גרוע, כולל חיבור דאטה מחורבן, הגבלה על כמות הדאטה המחורבנת, וזמן המתנה בלי הגבלה.
2. הזמן המתנה – בגלל שיש מפעילה חדשה וזולה.
3. יש מפעילה חדשה וזולה.
.
.
.
4. יוריקה.

בזמן שהאזנתי למוזיקת ההמתנה הנעימה של אורנג’ גלשתי לאתר של “גולן” וגיליתי שאני לא צריך לדבר עם אף אחד כדי להתחבר לשירות שלהם – רק למלא טופס באינטרנט. טוב, שיחקתי עם הטופס הזה. מילאתי אותו. סתם כי לא היה לי מה לעשות בזמן ההמתנה. רגע אחר כך אני שומע, מבעד למוזיקת ההמתנה הנעימה של אורנג’, צליל של סמס. הסמס מאורנג’. אורנג’ שלחו לי סמס כדי לשמוע אם אני ער. כמו כן:

סמס מבצע אורנג': "שיחות והודעות ללא הגבלה ב-Orange ב 125 ש"ח לחודש! להצטרפות חייג כעת *054"

נשמע נהדר. רציתי לחייג מייד כוכבית אפס חמש ארבע, אבל הקו היה תפוס בשיחה עם כוכבית אפס חמש ארבע (22 דקות אנד קאונטינג).

וזה הסיפור על איך שירות הלקוחות של אורנג’ סיפק לי את השירות של לדעת שיש מפעילה סלולרית חדשה, ושיכנע אותי לעבור אליה.

הצעתי לעידו קינן, המייסד והבעלים של חדר 404, אייטם על הסיפור הזה של הסמס המעצבן. הוא הגיב בסרקזם האופייני לבעלי קונגלומרטים:

ג’וני: תשמע סיפור. אני באתר של גולן טלקום ואני משחק קצת עם הטופס הרשמה, שוקל להרשם. הכנסתי את המספר שלי, כתבתי שאני רוצה לנייד אותו. באותו רגע – באותו רגע! סמס מאורנג’ עם הצעה לחבילה.
עידוק: ‫מדהים!‬ ‫שווה אייטם‬.
ג’וני: כן?
עידוק: ‫לגמרי.‬ ‫תן לי דקה לכתוב אותו.‬
[אחרי 5 שניות]
הנה:‬ http://room404.net/?p=53245
‫נתתי לך שם בדוי, אני מקווה שלא נעלבת.‬

מכאן למדתי, ראשית, שאני לא לבד בסיפור הזה, ושנית, שהקלישאה על השמנים החביבים לא תקפה לגבי עיתונאים. עוד עיתונאי ישראלי, אם כי לא שמן, שהסביר לי שאני לא לבד בסיפור הזה, הוא אמיר טייג, שכתב ככה בדה מרקר בסוף יוני:

אחת המסקנות המדהימות ביותר […] נוגעת למותגים […] שבהן השקיעו החברות מאות מיליוני שקלים במשך השנים, [ו]התגלו כחסרי ערך לגמרי. ללקוחות הסלולר [לא היתה] טיפת סנטימנט לחברת הסלולר הוותיקה שמלווה אותם כבר שנים. כל הפרסומות המושקעות, האירועים רבי המשתתפים, המתנות (“ככה זה כשאוהבים”), הסלוגנים הדביקים (“המשפחה הגדולה במדינה”), נשכחו בשנייה כשלקוחות הסלולר גילו שהם ‘פראיירים’.

יפה אמר טייג. אפשר להוסיף ולהרחיב: תוכלו ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה ולא תמצאו לקוח אחד של סלקום, אורנג’ או פלאפון שאוהב את המפעילה שלו, מרוצה מהשירות שלה או, הגועל, מרגיש בה “בבית”. אף אחד לא מרגיש שהמפעילות נותנות שירות טוב: למשל, מחזיקות מוקדי שירות המאוישים בעובדים מיומנים ואיכפתיים. למשל, ערוכות להתריע מראש על תקלות. למשל, מתנהלות בנושאי חיוב, תמחור וגבייה באופן שנדמה לנו הגון וישר (הייתי מפוצץ את כל הלמשלים האלו בלינקים לכל מיני מקרים שהיו, אבל נדמה לי שאין קורא ישראלי שלא יודע בדיוק על מה אני מדבר, וחבל לי לבזבז הטמל במצבו הנוכחי של המשק).

מה המפעילות עושות במקום לתת לנו שירות טוב? מנסות לשכנע אותנו שאנחנו אוהבים את המותג שלהן. איזו טקטיקה מוזרה. תחשבו שיש לכם מכולת. תחשבו שאתם מרמים בעודף והקוטג’ אצלכם תמיד חמוץ. עכשיו תדמיינו שאתם תולים שם שלט לאמור “מכולת משה – כאן משפחה קונה ממשפחה. עם הלב”. יהיו לכם יותר לקוחות? קדחת. קדחת חמוצה.

אחרית דבר

בזמן שהמתנתי לכרטיס הסים של גולן, שמגיע בדואר וחוסך ממך המתנה מרגשת במוקד שירות ביתי וחמים, עשיתי את החישוב הלגמרי פיקטיבי הבא:

1. מאז 1999 המתנתי על הקו לנציג שירות 5,892 דקות.
2. מאז 1999 הוצאתי את הגרון ב-45 שיחות יחסינו לאן עם הסלולריות, בהן פינטזתי לרצוח כ-97 נציגי שירות שונים.
3. לעומת זאת, בתקופה המקבילה רבתי רק עם 14 בחורות בנושאים שאינם סלולרים.
4. מאז 1999, הסלולריות הפיקו 4,502 פרסומות שבהן הן מספרות לי כמה נהדרים ומרגשים החיים וכה הכי טוב בבית, בחיק משפחתי האוהבת, כלומר אצל המפעילה הסלולרית שלי. רק ב-9 מהפרסומות בכיתי עם דמעות.
.
.
.
5. כסעמק.

אחרית אחרית דבר

הסים של גולן הגיע, נכנסתי לאתר, הקשתי את קוד ההרשמה, והניוד נקבע למחר בבוקר. בשעת השין ישלח לי מייל, ואני אחליף את הסים של אורנג’ בסים של גולן. ההימור שלי הוא שאני אמשיך לקבל שירות לא משהו ולהתבאס מדי פעם, אבל לפחות אני לא אצטרך לעשות כאילו נכנס לי משהו לעין בכל הפסקת פרסומות.

אחרית דבר סופי רגע לפני בהזדמנות נדירה בין חברים לפני שמתפרסם ביד2

שלוש וחצי שניות אחרי, אורנג’ שלחו סמס:

סמס פרסומי מאורנג': "רגע לפני, 88 שח ללא הגבלה ב012mobile מבית פרטנר, לפרטים הכנס לאתר 012"


יהונתן זילבר מתגעגע לפקקים


אוף, הנשים האלו עם האהבה התלותית שלהן ב-Waze, אני אומר לכם

פוסט של יהונתן זילבר

טו שורט (“מטר שבעים”) יצרו סרטון שמלווה את אהבתם, אכזבתם והדרדרותם לקלישאות מביכות של נהגת ישראלית ושל אפליקציית הווייז שלה. הסרטון אורך רק 2:45, אבל כבר באמצעו תתגעגעו לפקק בגינות סחרוב כשרק ווייז מארח לכם לחברה. טקבקו כאן וספרו לנו עד איזו דקה אתם שרדתם:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=0rLdUzHBrok[/youtube]

בונוס למתקדמים: נסו לצפות גם בפרסומת הנוסטלגית הזו למירס GPS בכיכובה של רותם אבוהב (“שמאלה! שמאלה! היד עם השעון?”):

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=GKaLLfokwNw[/youtube]


יהונתן זילבר רוצה שתלמדו מאמזון איך עובדים


← לדף הקודםלדף הבא →