חוש ההומור של בית המשפט
ynet: “רק שמו הפרטי של הדולה מרחובות הותר לפרסום”. פחחח.
הדולה: צו איסור, פרסום
הדולה שנעצר בתחילת השבוע בחשד כי ביצע עבירות מין במטופלותיו ביקש לאסור את פרסום שמו ותמונתו. כמו בכל כך הרבה מקרים קודמים, גם הפעם הציגה האינטרנט את האיסור כחסר תוחלת, כמו נסיון להדוף שטפון באמצעות תמרור “עצור”. טור שלי באתר “העין השביעית” >>
גוגל בסין (איור)
איור של ג’ייסון פירס בתגובה לשינוי המדיניות של גוגל בנוגע לנוכחותה בסין…
…הזכיר לי איור של מושון זר-אביב על הצנזורה של גוגל בסין
Contemporary Tiananmen sponsored by Google. איור: מושון זר-אביב ©
כך הפך עו”ד לדולה מבוקש (על ידי המשטרה)
פוסט של עידן בכור
בית משפט השלום בפתח תקוה הטיל צו איסור פרסום על שמו של הדוּלה מרחובות החשוד באונס, וזאת לבקשתו של החשוד, עורך דין במקצועו.
אלא שכידוע לכולנו, בית המשפט אינו יכול לאסור את החיפוש בגוגל – למשל את צירוף המילים הטריוויאלי: עורך דין, רווק, דולה, רחובות.
חומר למחשבה: מה משמעותם ומה מקומם של צווי איסור פרסום כאשר הקלדה של ארבע מילים “מותרות לפירסום” מקפיצה את המידע הרלוונטי ישירות מול עינינו?
______________________________________
היה זה פוסט של עידן בכור, העוסק בייעוץ שיווקי וארגוני וכותב את הבלוגים "הגיגית", על ניהול, שיווק וחדשנות, ו"דאחקה עכשיו", שכשמו כן הוא. בכור כתב על דוח מבקר המדינה על קופת חולים מאוחדת בגיליון נובמבר 2010
עוד צנזורשת:
• חשיפה ברשת: דוח מבקר המדינה על מערך הכבאות
• אורלי אינס וחופש הסקרנות
• ענת קם וג'וליאן אסאנג': הרשת בלתי ניתנת לעצירה
• אסון פוטושופ: פארק הקריה בתל אביב
• הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל
• השב”כ לא היה פה. שימו לב היטב אם ההודעה הזאת הוסרה
הצנזורה לא מתעסקת עם בלוגרים מחו”ל
אורן פרסיקו ואני פרסמנו ב”העין השביעית” סקירה על פועלו של ריצ’רד סילברסטין, בלוגר יהודי-אמריקאי שחושף סיפורים שמוסתרים בישראל על ידי צווי איסור פרסום וצנזורה. תגובת הצנזורה: היא אינה עוסקת בפרסומים של בלוגרים בחוץ-לארץ. ממש כך. הכתבה ב”העין השביעית” >>
[הפוסט עודכן] חשיפת דוח הכבאות ברשת: האם מבקר המדינה עבר על חוק מבקר המדינה?
דוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות דלף לאינטרנט לפני פרסומו הרשמי. איך? גולש מצא אותו באתר מבקר המדינה. סעיף 28 לחוק מבקר המדינה קובע שנת מאסר או קנס למי שמפרסם את הדוח לפני מועד הנחתו על שולחן הכנסת. האם מבקר המדינה עבר על החוק של עצמו, והאם החוק הזה עדיין נחוץ? כתבה שלי ב”העין השביעית” >>
[עדכון 17:52] ממשרד מבקר המדינה נמסר בתגובה:
הדו”ח עלה לאתר משרד מבקר המדינה בעת שהסרנו את האמברגו בשעה 15:00. מישהו פרץ לשרת שנמצא בחברה חיצונית שאליו הועלה הדוח לכמה דקות לצורך בדיקה פנימית. למשתמש רגיל אין כמובן גישה לשרת ואין לו יכולת לקרוא פרסומים שלנו לפני שהם מופיעים באתר משרד מבקר המדינה. הנושא נמצא בבדיקה ובדעתנו להתלונן במשטרה.
משה “הלמו” הלוי, איש רב מעללים, פרסם הבוקר ב-11:27 ברוטר.נט הודעה עם קישורים ל-PDF ול-DOC של הדוח, ואת הטקסט של הדוח. אלה הקישורים:
http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6575.pdf
http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6574.doc
פריצה או לא פריצה, חברה חיצונית או לא חברה חיצונית, הקישורים הללו נמצאים ב-mevaker.gov.il, המתחם של האתר הרשמי של מבקר המדינה, וגולשים שנכנסו אליהם קיבלו את הדוח. שני הלינקים עובדים גם עכשיו. הגולש הלל גרשוני יודע לספר שזו לא הפעם הראשונה שהמבקר מעלה קבצי דוחות לאתרו לפני מועד הפרסום הרשמי.
סעיף 28 [לחוק מבקר המדינה; ע”ק] קובע שלמבקר המדינה הסמכות מתי ומה לפרסם. כך שגם אם היינו מעלים את הדוח לפני המועד – מה שכאמור לא קרה – הרי שזה בהתאם לחוק.
מכירים את זה שאבא אומר לכם שאסור לקלל, ואז הוא מקלל, ואתם שואלים אותו למה הוא מקלל אם אסור לקלל, והוא אומר “לי מותר”? אז כזה. אם מבקר המדינה טעה והעלה את הדוח לאתר לפני מועד הפרסום, הרי שבעצם מעשה ההעלאה הוא פרסם את הדוח, כלומר החליט לפרסם את הדוח, כלומר לא עבר על החוק. ואם זה ככה, ואם הקבצים היו זמינים באתר המבקר, הרי שאין מה לפנות למשטרה: הגולשים הפיצו את הדוח אחרי שהמבקר, בעצם העלאתו, קבע את מועד פרסומו. אגב, באותו עניין: האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים, והאם הוא יכול להרים את האבן הזאת? חומר למחשבה.
וויקיליקס: לכבות את השמש
האנלוגיה האנלוגית המקובלת להמחשת נפח אחסון דיגיטלי היא ספרים וספריות – כמה מהם נכנסים בתוך כרטיס זכרון, כונן קשיח או דיסק און קי. נגנים נמדדים בשירים: על האייפוד הכי גדול, 160 גיגהבייט, אפשר להושיב כ-40 אלף מהם. בראדלי מאנינג, אמריקאי בן 23, שייך לדור של אנשים שמחזיקים בכיס יותר אלבומים ממה שההורים שלהם החזיקו בידיים כל החיים; הכמויות מעידות שלפחות חלקם הגיעו מהורדות פיראטיות.
טר”ש מאנינג, אנליסט מודיעין שהצבא האמריקאי הציב בעיראק, עשה לממשל האמריקאי את מה שהדור שלו עשה לתעשיית המוזיקה: הוא גנב רבע מיליון מברקים דיפלומטיים מסווגים ושני סרטונים שתיעדו הריגת אזרחים ושלח אותם לאתר שיתוף הסודות וויקיליקס, שכל העולם יוכל לראות ולהוריד.
“הייתי נכנס עם מוזיקה על דיסק לצריבה רב-פעמית שכתוב עליו משהו כמו ‘ליידי גאגא’, מוחק את המוזיקה ואז מעלה עליו קובץ מכווץ מחולק. אף אחד לא חשד בכלום, ורוב הסיכויים שהם לעולם לא יחשדו”, התוודה בצ’ט עם ההאקר אדריאן ליימו, שהסגיר אותו לשלטונות. הסרטונים פורסמו בוויקיליקס, מאנינג נעצר בסוף מאי והוא ממתין למשפט. באמריקה לא חסרים נבחרי ציבור שקוראים להוציאו להורג באשמת בגידה.
רבים היו רוצים לראות גם את ג’וליאן אסאנג’, עיתונאי והאקר לשעבר וכיום הפנים המפוקפקות של וויקיליקס, נטען בכמה מאות וולטים בכסא חשמלי או נהנה מהשפעתה המרגיעה של זריקת רעל משולשת. הוא נוקט בשתי שיטות אבטחה: האחת, חיים במחתרת ומעבר תכוף ממקום מסתור אחד לאחר, כשהוא מדיר רגליו ממדינות שעלולות לעוצרו או להסגירו; השנייה, קובץ מוצפן שהועלה לוויקיליקס והופץ באינטרנט, ושאיש מלבד אסאנג’ וכנופייתו לא יודע מה יש בו; הסיסמה לפתיחתו תשוחרר לרשת אם יאונה לאסאנג’ כל רע.
אבל אסאנג’ ומאנינג, ואחרים שצצו ויצוצו תחתם, הם לא הבעיה. הבעיה היא שהעולם עבר מהפכה: אנחנו נגררים בשמחה אחרי הטכנולוגיה לחיים בלי פרטיות, בלי סודות ובלי זכויות יוצרים. כל מה שאפשר לעשות לו דיגיטציה, מצילום ועד מיקומו של אדם ברגע נתון, אפשר להעלות לרשת. כל מה שאפשר להעלות לרשת עלול לעלות לשם. וכל מה שיעלה לשם יפורסם, יופץ, ישוכפל ויהפוך לבן-אלמוות. המאבק המדובר של האמריקאים נגד סורקי העירום בשדות התעופה אולי נראה כמו התקוממות עממית נגד עולם שבו כל אחד הוא האח הגדול, אבל יכול מאוד להיות שהיא בסך הכל נשיכת הברבור של העולם הישן.
נורת החשמל היא השוטר היעיל ביותר?
בסוף השבוע שעבר סגרו הרשויות האמריקאיות כמה עשרות אתרים בנימוק של הפרת זכויות יוצרים, הן בעולם הפיזי של טובין מזוייפים כמו תיקי יד ושעונים, והן בעולם הדיגיטלי של קבצי מוזיקה פיראטיים. האתרים עוטרו בעמוד בגרפיקה כעורה וצעקנית עם הכיתוב Seized (עוקל), סמלי הרשויות המעורבות והודעה שהדומיין עוקל על ידי סוכנות המכס וההגירה של המשרד להגנת המולדת לפי צו של בית משפט מחוזי. אומת האינטרנט התעצבנה, אבל לא הפסיקה לרגע לחרוש על הביטורנט.
הדומיין של וויקיליקס כנראה קשה יותר לעיקול. על כן, כשנודע שאתר ההדלפות מתכוון לפרסם את המסמכים בתחילת השבוע, גרמה מתקפה עלומה להפלתו הזמנית. אסאנג’ ודאי חייך לעצמו במקום מושבו אי שם באי שם: מאות אלפי המסמכים כבר הופצו לכלי התקשורת שנבחרו ללוות את החשיפה, והפלת האתר רק תרמה לחשיפה המפלצתית ממילא שהסיפור קיבל בתקשורת הגלובלית.
“הפומביות מומלצת בצדק כתרופה למחלות החברה והתעשיה, אור השמש נחשב לטוב שבחומרי החיטוי ונורת החשמל היא השוטר היעיל ביותר”, טען השופט האמריקאי לואיס ברנדייס בציטטה מרוטה מרוב שימוש. יכול להיות שאור השמש לא טוב לעולמות הדיפלומטיה והמלחמה. אבל קשה להאמין שהתשובה לבעיית וויקיליקס היא לנסות לכבות את השמש.
_________________________
הטור מתפרסם היום ב"מוסף הארץ". תודה לאורי תובל על השיחה שהולידה את הטקסט הזה
עוד על חשיפת מידע ברשת:
• חבורת סוד מודלף בהחלט
• לחשוף את א' מפרשת בר-לב: אל"ף בי"ת של אתיקה אינטרנטית
• המשפחה של ראש המוסד הבריטי עושה בושות בפייסבוק
• המשטרה חוסמת אתרי הימורים, ספקי האינטרנט מתגלים כרכיכות
• אתר חושף פרטים על בכירי קציני צה”ל; פייסבוק מונע פרסום כתובתו
גנבו לברקוביץ’ את האמינות
הכדורגלן אייל ברקוביץ’ השתתף לא מזמן בקמפיין גרילה בתרמית פרסומית, בה כלי תקשורת מכובדים כאתר ONE דיווחו שנגנב הטלפון הסלולרי שלו, שהכיל חוזה סודי עם קבוצת כדורגל. הקמפיין לווה בעוד שלל פרסומים ומטרדי-רשת, כולל סרטון מצלמה נסתרת עלק, ובמהרה התברר שמדובר בפרסומת לטלפון סלולרי.
עכשיו מדווחת התקשורת שמישהו פרץ לברקוביץ’ הביתה, הרים צרור מפתחות וגנב לו את המכונית החדשה, שאותה קיבל רק יום לפני כן. כמובן שהמכונית יוקרתית, והמותג שלה זוכה לחשיפה יפה.
אני רוצה להאמין שאפילו המפרסמים לא חושבים שאנחנו אידיוטים עד כדי כך שניפול בפעם השנייה בשקר כזה, מה שמביא אותי למסקנה שאכן פרצו לברקוביץ’ לבית וגנבו לו את האוטו. ואני תוהה אם באיזון הקארמתי, הכסף שהוא קיבל מהקמפיין משתווה לכסף שהוא הפסיד על האוטו הגנוב. צדק, פואטי יהא שמך!
מלחמת האותנטים
שלום לקוראים של עידוק ולפעילי הרשת האותנטיים של רון חולדאי. אני ג’וני, זה שמבטיח לעידוק פוסט אורח כל חצי שנה ואז לא מקיים. אז הנה, עידוק. תראה מה קצת טרולים מצליחים להוציא ממני. פוסט אורח.
לאחרונה, כפי ששמתם לב, התלכלך הבלוג המצוין הזה באוסף של תגובות “אותנטיות” ו”מהשטח” של “אנשים” שמדברים “מהלב” למען ראש העיריה הנוכחי. הטובקים שלהם בולטים בין שאר התגובות כמו שטר של מאה שקל בין החוחים, לא רק בגלל שהמגיבים האותנטים כולם גילו את חדר 404 כאחד, אלא כי כולם כל כך לא דומים לאנשים שמסתובבים פה בדרך כלל, עד שזה נראה כמו קומדיה מוצלחת על המלחמה הקרה: כל מיני רוסים מסתובבים בעייריה אמריקאית קטנה ומנסים לדבר במבטא מיד-ווסטרני.
האם מתקפת האותנטים פוגעת בבלוג של עידוק כי הוא הודיע שהוא פעיל בקמפיין של דב חנין? לא היא; כי אפשר למצוא את החבר’ה האלו תחת כל עץ רענן ובכל דיון שאיכשהו נוגע בחנין ובראשות העיר ושכחו לכבות בו את הטוקבקים.
זה מפריע להמון אנשים, במיוחד לדורה, והרבה אנשים מדברים על כמה זה לא בסדר, שיש טוקבקיסטים מטעם. אבל זו טענה שכל כך קל לצד השני להתמודד איתה, שכל דיון מסתחרר בסוף לתהומות של ייאוש, כמו זה של תומר בבלוג של חנין. היי, היי, היי! גם אתם מטעם, אומרים לנו. גם אתם יוצאים די חארות במלחמתכם למען חנין. אז גם לנו יש זכות להיות מטעם (ובמובלע: גם לנו מותר להיות חרא באינטרנט).
והם צודקים. מותר להם. ברשת מותר לכל אחד להיות שקרן ומניפולטיבי. מותר לשקר לגבי הזהות שלך (זה הרי הקסם הגדול באינטרנט, הנזילות הזו של הזהות). זאת לא הבעיה, שהם מטעם. הבעיה היא שהם שכירי חרב.
לכל קמפיין פוליטי יש אנשים מטעם, אחרת הקמפיין עקר ורדום. ככל שליותר אנשים איכפת יותר, ככה הם יותר מטעם יותר מהזמן. ההיסטוריה הקצרה שלנו מלאה קמפיינים מלוהטים שבהם כותבים פמפלטים ושוברים ראשים. והרבה לפני שהמציאו את האינטרנט כבר ידעו אנשי שלומנו להסתנן למחנה היריב, לשתול טקסטים מביכים, לשבור עצרות תמיכה. כששני מחנות מתדיינים בלהט יש בדרך כלל תוצאות בלתי נעימות. ומי שאוהב נקניקיות ומכבד את שלטון החוק, עדיף שלא יברר איך רוקחים את מי מאלו.
הבעיה הגדולה היא שלראש העיר הנוכחי אין מחנה, אין תמיכה עממית, אין אהבה גדולה. לא קל להיות תל אביבי ולחבב את האיש כבד היד הזה, את העירייה הלא-חמה הזו. הוא לא ראש עיר נוראי, אבל הוא לא ראש עיר טוב, והוא בטח לא מנהיג כריזמטי ואהוב. גם מי שיצביע עבורו יצביע מתוך תחושה שאין טוב ממנו. אפשר למצוא מי שידבר בעד ראש העיר הזה, כמובן, אבל אי אפשר למצוא מי שיהרג בשבילו. לחנין, לעומתו, יש אוהבים. יש תנועה עממית. יש אנשים שהם מטעם בכל לבבם. איך יתמודד עם זה מנהיג שאין לו קהל? חוכמת אנשים מלומדה היא עוד מימי יוון הקלאסית, שכשהתושבים שלך לא ירימו חנית כדי להגן על עירם, אתה מזמן שכירי חרב מן החוץ.
וזה מה שכל כך מעליב ודוחה באנשים האלו שמופיעים בחדר 404 לאחרונה: לא שהם משקרים לגבי זהותם, לא שהם מניפולטיבים, אפילו לא כמה שהם משעממים. גם אנחנו לפעמים מצנזרים, משקרים, מתעללים ביריבים שלנו. הסיבה היא שהאורחים החדשים האלו הם ציבור כל כך מרופט וציני, שיש כל כך מעט להט מהפכני מאחורי המילים שלהם וכל כך הרבה שבלוניות מרירה ועייפה. אתה קורא את התגובות וממש רואה לנגד עיניך איך הכותב משפיל עיניים מדי פעם, כדי לקרוא מהדף המודפס את הנקודות שיש לחזור עליהן. אתה לא שומע אותם אומרים דברים חמים ונמלצים בזכות המועמד שלהם. רק לועגים לג’יפ של שי אביבי.
אנחנו שומעים מהם כל הזמן שציבור מרוצה לא יוצא אל הרחובות – אבל לקוחות נאמנים ומאושרים, כשהם שומעים שיחליפו להם את החנווני שהם אוהבים, יוצאים להגן עליו. ועם זאת איש לא אוהב את חולדאי ואיש לא מדבר בזכותו – רק חבורה של רונין, עיקשים וחסרי כבוד, שמסתתרים בינינו ומנסים לשכנע אותנו שהם, כמונו, אנשים שאיכפת להם מהעיר הזאת.
יהונתן זילבר הוא עיתונאי, עורך ערוצי דיגיטל וגברים במקו, וכותב הבלוג a digitali.st
סלולרי ב-0 שקל על כל קנייה ב-10,000 שקל
קומוניקט של הום סנטר:
מבצע ענק ברשת הום סנטר:
מכשיר סלולר ב-0 ₪רשת הום סנטר יוצאת במבצע סלולרי חסר תקדים:
מכשיר סלולרי באפס ₪.קונים מכשיר סלולרי בכל סכום שהוא, ומקבלים את כל הכסף חזרה בכרטיס מוטען למימוש סכום הקנייה בכל הרשתות המשתתפות במבצע, ביניהן: הום סנטר, זר פור יו, ביתילי, בסט ביי, טויס אר אס, סליו.
ניתן למימוש עד 10% הנחה בכל קנייה.
לדוגמא: לקוח שרכש מכשיר בשווי 1,000 ₪, זכאי לקבל כרטיס מוטען בשווי 1,000 ₪. ניתן לממש את ה-1,000 ₪ בכל הרשתות המשתתפות. כל פעם בסכום של עד 10% בכל קניה. לקוח שרכש בטויס אר אס ב-800 ₪, יקבל הנחה בשווי 80 ₪ שיופחת מהכרטיס וכך הלאה…
במילים פחות יחצניות: כדי לקבל חזרה את ה-1000 שקל שהוצאתם על המכשיר, תצטרכו לעשות קניות ב-10,000 שקל ב-11,000 שקל, 10,000 הקניות בחנויות השונות ועוד 1000 שקל על הסלולרי (תודה למגיב אלירם שתיקן).
במילים פחות יחצניות: כדי לקבל “סלולר ב-0 שקלים”, אתם צריכים להוציא 10,000 שקל (1000 על הסלולרי, 10,000 שקל על הקניות הנלוות והחזר של 1000 שקל בהנחות).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
