הפעם ynet הוא זה שחותר תחת הצא”פ
אורן פרסיקו כתב היום ב”העין השביעית”:
“ארגונים ערביים: רודפים אותנו בישראל”, קוראת כותרת לידיעה קצרה [ג’קי חורי] ששובצה הבוקר בעמ’ 10 של גליון “הארץ”, לצד מודעות אבל. “הצעדים מזכירים משטרים אפלים”, קוראת שורה אחת מובלטת המצוטטת מהודעת הארגונים. בידיעה עצמה מדווח על “כינוס חירום” שהיה ביום חמישי בלילה, ובו “השתתפו עשרות ארגונים מכל קצות הקשת בחברה הערבית – למרות שהיוזמה לכינוס החלה באותו יום”.
מדוע כונסו נציגי העמותות בדחיפות כה רבה? מה איחד את “כל קצות הקשת בחברה הערבית”? ב”הארץ” לא נאמר על כך דבר באופן ישיר. כיוון שהפיקוח המדינתי על המידע המגיע לציבור עדיין אינו כולל את כל אתרי האינטרנט, אזרחים המעוניינים לקבל פרטים על פעולות שלטוניות הנעשות בשמם יכולים לגלוש אל אתרי אינטרנט שאינם כבולים בצווי איסור פרסום, בארץ ובחו”ל.
(תשע המילים האחרונות בפיסקה קישרו לאתרי אינטרנט שאינם כבולים בצווי איסור פרסום, בארץ ובחו”ל).
עוד כתב פרסיקו כי
לאחרונה, כשפרשה בטחונית הועלמה מהתקשורת הממוסדת באמצעות צו איסור פרסום, היה זה עיתון ‘ידיעות אחרונות’ שהרגיש די בטוח בעצמו ודי איתן במעמדו כדי להוביל את הדיווחים הרומזניים בסוגיה, ולהעצים את הלחץ הציבורי להתרת פרסום פרטיה. ‘ידיעות אחרונות’ הפנה את קוראיו למנוע חיפוש מקוון וצייד אותם בשרשרת המלים הנחוצה כדי ללמוד על מה שהסתירו מהם בתקשורת הממוסדת. ‘ידיעות אחרונות’ היה זה שעקב מקרוב אחר הפרסומים בחו”ל על הפרשה ואף תירגם לעברית ופירסם בהבלטה כתבה שפורסמה באתר אמריקאי, תוך שהוא משחיר באופן מתריס את מרביתה.
האם עשה זאת משום חרדה לזכות הציבור לדעת ומאיסה בצווי איסור הפרסום שמוציאה מערכת המשפט הישראלית בחסות דאגה מתמדת לבטחון המדינה? אולי. ואולי פעל העיתון הנפוץ במדינה ביתר מרץ משום שבאותה פרשה היה מעורב עד לגרונו עיתון ‘הארץ’ על עורכיו הבכירים. קריאת עמודי החדשות של ‘ידיעות אחרונות’ בימים הקרובים עשויה לספק תשובה.
כנראה שלידיעות אחרונות ולשאר העיתונים לא תהיה ברירה מחר, כי הידיעה הרומזנית הזאת מופיעה עכשיו בראש ynet:
• תזכורת: כוחות הבטחון לא חקרו אותי תחת צו איסור פרסום
תגובה פבלובית | הכירו את התגובמולטור
וידוי: אני קורא טוקבקים
ארז וולף, ישוב בצפוןרוב האנשים שרואים הרווק מתביישים להגיד את זה. אני קורא תגובות, אפילו את הפלקטיות. יש תת-תרבות לפעמים שמתפתחת בכל אתר, יש לה דינמיקה משלה.
במדור יהדות בוויינט יש קהילה בתגובות, יש מגיבים קבועים, למשל גורנישט, שהוא תמיד יותר טוב מהכתבה עצמה. זה התוכן הכי מצחיק היום באינטרנט.
(ארז וולף בראיון הזה)
לא לחינם משווה וולף (37), הייטקיסט ובלוגר, את הטוקבקים לסדרת טראש-ריאלטי: בברנז’ה הבלוגרית-טוויטרית-טכנולוגית שהוא מסתובב בה, קריאת טוקבקים נחשבת לגילטי פלז’ר שעושים מול המחשב לבד, וגם זה רק באופן אירוני.
אבל גם וולף חטף בחילה מול נחשול תגובות הנאצה נגד העיתונאי אורי בלאו בפרשת ענת קם. בתגובה הוא הקים את ה”תגובמולטור“, אמולטור שמייצג טוקבקים ימניים מתלהמים. בראש האתר מתנוסס כפתור עם הכיתוב הבהול “ארץ ישראל בסכנה – מהר! חולל תגובה!”. לחיצה עליו שולחת את התגובמולטור להרכיב טוקבק שאפשר לשתול בכל אתר חדשות, בכל כתבה.
אם זה היה ימני, השופט היה זורק אותו לכלא
ברק חוסיין אובמה, מושב ברמת הגולןהחילונים ההומואים הברנז’ה התל אביבית מנותקת מהפריפריה. תפסיקו להאמין לכל מה שהפלסטינאים אומרים אני בטוח שהילד הזה לא היה כל כך תמים. בעזרת השם מפעל ההתיישבות הציוני רק יתחזק ויגבר! קודם שכונת שמעון הצדיק ואחר כך אבו גוש!..
(טוקבק של התגובמולטור)
“בשלב של ענת, אנשים עוד קראו את התוכן והגיבו אליו, אבל בסופשבוע זה התייחס לאורי, ושם זה כבר היה על טייס אוטומטי. התחושה שלי היתה שברור לכולם מי אשם, למה הוא עשה את זה, שונא ישראל”, אומר וולף.
הוא ביצע ניתוח ספרותי בטוקבקים המתלהמים והגיע למבנה קלאסי של מה שהוא מגדיר “משפט יהודי ערכי”. זה מורכב משלושה חלקים: “מישהו” (למשל אשכנזים, שמאלנים, בתי המשפט) שהוא “עוכר ישראל” (אנטישמים, אוהבי ערבים) עושה “משהו” (הורסים את המדינה, משתפים פעולה עם הגרועים באויבינו). הוא אסף מאגר ביטויים מתאימים לכל אחד מהחלקים – “עזרה לי פרשת ענת קם באותו שבוע, שנתנה לי הרבה מאוד תכנים” – הוסיף שמות מגיבים, ישובים וכותרות, והתגובמולטור היה מוכן לפעולה.
טרנספר לשמלאנים
מילואימניק הנושא בנטל, שיח מוניסאוהדי הפועל שונאי ישראל משתפים פעולה עם הגרועים באוייבינו. למה לשים את זה בכותרת הראשית? זה אתר ישראלי ולא של החמאס אנשים הזויים ומסכנים עוזרים לאוייב במקום לדאוג למדינה.
(טוקבק של התגובמולטור)
כתובת האתר רצה בין גולשים והביאה לו אלפי כניסות. המגיבים הפרקטיים הפתיעו את וולף: “שאלו אותי שאלות מאוד רציניות, כמו עם איזה אתרים זה עובד. פספסו את הבדיחה. חושבים שזה כלי אמיתי ומשתמשים בזה כבר. אבל הוא לא שימושי, הוא באמת רק כלי לבידור או לאיזושהי אמירה, והוא בעצם מתייחס לתרבות התגובות וסגנון התגובות ברשת, שהן הרבה פעמים מאוד פלקטיות, זה לא דיון אמיתי אלא דיון של צעקות מתלהמות, הרבה פעמים בלי קשר לתוכן של הכתבה, בלי קשר לתוכן או לדיון שנוצר בעקבותו, פשוט באים להגיד מנטרות: המבנה קבוע, הנושאים קבועים, הססמאות הן קבועות, הנימה היא קבועה, ובד”כ היא גם מתקיפה, היא שלילית, תקיפה של הצד השני, לא פרגון”.
אבל למה התגובמולטור מייצר רק תגובות ימניות? בשמאל אין טוקבקים פלקטיים ומתלהמים?
“אני חושב שזה קיים משני הצדדים, אבל אחד מהשתיים: או שכל המדינה היא ימנית ולכן 90% מהטוקבקים ימניים, או שפשוט הימין הרבה יותר אקטיבי ופעיל, ומגיב בצורה כזאת כמו בתגובמולטור. אני יודע שיש גם טוקבקים ימניים עם תוכן מעניין שהוא לא שחור-לבן, ואפשר להדיין איתו. אבל אני חושב שהרוב קצת מסתיר, קשה יותר לזהות אותם. וכשאני מזהה טוקבק מהצד שלי זה מחמם לי את הלב, נותן לי תחושה שאני לא לבד”.
מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ
אין דין ואין דיין, נהריה (09.10.10):הסמולנים החולים בשכל אני לא מאמין שאני קורא את הדברים האלה. חשבתי שזה אתר רציני. לתגובה 19 – אתה אידיוט! אנשים הזויים ומסכנים עוזרים לאוייב במקום לדאוג למדינה.
(טוקבק של התגובמולטור)
• פורסם במקור ב-7 לילות, 30.4.2010, עם האיור הזה
קופי-פייסט גמרא
ללא קרדיטא וללא רשותא >> הראל שפירא, בעל אתר האינטרנט “הדף היומי”, שם לב שאתר אחר, “כיכר השבת”, מעתיק ממנו את, ובכן, הדף היומי. אבל כיצד מוודאים שאכן מדובר בהעתקה? >> ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>
• עוד בנושא: האם למכון ממרא יש זכויות יוצרים על התנ”ך?
מעקב | תעודות עיתונאי לבלוגרים
האם לשכת העיתונות הממשלתית העניקה תעודות עיתונאי לבלוגרים? בהחלט, טוען מנהל הלשכה דני סימן, אולם עד כה לא הוצג לנו ולו בלוגר מדופלם אחד. ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>
לייקים משורשרים
אייפעד, מיין קינדעל
מאז השקת הקורא האלקטרוני קינדל בסוף 2007 ועוד סוף 2009, מכרה אמזון בין 1.49 מיליון ל-3 מיליון מכשירים, תלוי אם אתם מאמינים להערכה שפורסמה ב-ZDNet או למידע ממקור אנונימי בטקקראנץ’. מאז השקת אייפד ועד יום המחרת מכרה אפל למעלה מ-300 אלף מכשירים, לפי הודעה רשמית של החברה. לכאורה, זה בסדר גמור, כי הקינדל לאמזון הוא כמו המדפסת לתעשיית מדפסות: מכניסה כסף, אבל הכסף הגדול נמצא בדיו, ובנמשל – בספרים עצמם. אמזון מתמחה בדיו – היא מציעה למכירה יותר מ-450 אלף כותרי ספרים דיגיטליים, כאלה שלא צריך לייצר במפעל, לשנע למחסן, להחזיק מלאי, לשנע ללקוחות ולספק תמיכה טכנית. אחרי שקניתם את הספר הדיגיטלי באמזון, אתם יכולים לקרוא אותו איפה שבא לכם. זו הסיבה שאמזון מספקת תוכנת קינדל לקריאת ספרים על פי.סי, מק, בלקברי, אייפון, אייפוד טאץ’ ועכשיו גם אייפד, מחשב הלוח החדש של אפל.
אלא שאפל היא לא רק יצרנית מדפסות. במפגש עם עיתונאים בסוף ינואר החמיא המנכ”ל סטיב ג’ובס לאמזון על החלוציות בעולם הקוראים האלקטרוניים, אבל הודיע-איים ש”אנחנו הולכים לעמוד על כתפיהם וללכת קצת יותר רחוק”. אפל פתחה חנות ספרים, iBookstore, עם כותרים של חמישה מו”לים גדולים, ומספקת אפליקציית קריאה בשם iBook. בסיכום יום המכירות הראשון דיווחה אפל על מכירת 250 אלף ספרים אלקטרוניים. בציטוט הקצר שג’ובס תרם לקומוניקט הוא בחר להדגיש את ההצלחה הזאת: “משתמשי אייפד הורידו בממוצע יותר משלוש אפליקציות וקרוב לספר אחד בטווח של שעות מפתיחת האייפדים החדשים שלהם”.
האם אייפד הוא איום על קינדל? קשה לומר, כי מדובר בשני מכשירים מאוד שונים. קינדל הוא קורא אלקטרוני, וזה כל מה שהוא יודע לעשות. המסך שלו שחור-לבן ואינו מסך מגע, הוא קל משקל והתצוגה שלו נוחה לקריאה בעיקר עם תאורה חיצונית. שיטת הדיו האלקטרוני, שצורכת את עיקר החשמל בעת הדפדוף, נותנת לקינדל זמן סוללה של כשבועיים. האייפד, מאידך, הוא מחשב לוח. המסך שלו צבעוני (והאפליקציה של קינדל לאייפד משתמשת ביכולת הזאת), הוא כבד יותר, והמסך שלו הוא מסך מגע LCD עם תאורה אחורית, שטובה יותר מהקינדל בחדר חשוך, אך יש שמוצאים אותה מעייפת לקריאה ממושכת. הסוללה תחזיק עשר שעות עד לטעינה הבאה. המחירים שונים גם הם: קינדל עולה 260 דולר, והדגם מוגדל המסך DX עולה 490 דולר. אייפד מתחיל ב-500 דולר, והמחיר עולה עם גידול נפח האחסון והוספת חיבור אינטרנט 3G עד ל-830 דולר. זה לא הפריע לאפל, כאמור, לעשות ביום אחד 10-20% מהמכירות של קינדל בשנתיים.
אבל יכול להיות שהתשובה לא נמצאת בצד של הקוראים, אלא בזה של הכותבים. אפל חתמה על הסכם עם חמישה מו”לים גדולים, שמספקים ספרים לאייבוקסטור, במה שמכונה בז’רגון המו”לי “agency model”: המו”לים קובעים את התמחור – 13-15 דולר לספר – ומשלמים לאפל עמלה של 30%. אמזון עובדת במודל שונה, בו היא מתמחרת את הספרים במחיר אחיד של 10 דולרים, ומשלמת למו”לים כ-46% מהמחיר הקטלוגי – אם ספר חדש בכריכה קשה עולה 25$, אמזון משלמת עליו כ-12$. חישוב מהיר מראה שאפל משלמת יותר מאמזון, ושאמזון מפסידה על כל ספר, כשהשמועות אומרות שהחברה נוקטת במדיניות לוס-לידר, בה היא מפסידה על הספרים הפופולריים ומרוויחה על ספרים שקשה להשיג בדפוס ואחרים.
לכאורה, אמזון מחזיקה בחבל משני צדדיו: מו”לים יעדיפו לעבוד איתה כי היא משלמת יותר, וקוראים, בהם משתמשי אייפד, יעדיפו אותה על אייבוקסטור בזכות המחיר הנמוך. בפועל, המו”לים חושבים שתמחור אחיד של 10 דולר מוזיל את התדמית של הספרים ועלול לפגוע במכירות לטווח הארוך. זמן קצר לפני השקת האייפד הכניעו המו”לים הגדולים את אמזו, שתאפשר להם לקבוע את המחירים. בפועל זה אומר שמחירי הספרים עולים, ואמזון מאבדת את היתרון על אייבוקסטור.
כרגע שולטת אמזון ב-90% משוק הספרים הדיגיטליים. מספר מפחיד, אבל לא מפחיד את אפל, שהשתלטה על שוק המוזיקה הדיגיטלית עם אייטיונז, ועשויה לשחזר את ההצלחה גם עם המילה הכתובה.
• הטור מתפרסם בגירסה שונה מעט במדור “השרת” במוסף “פירמה” של גלובס, גליון אפריל 2010
• עוד בנושא: סקירה של הקורא”ל של ידיעות אחרונות
עין לזיון צופיה
לילה טוב, וברוכים הבאים לאינטרנט. ארזתם לבד? מישהו נתן לכם משהו להעביר? אנחנו שואלים כי יכול להיות שמישהו נתן לכם קובץ שנראה תמים אבל הוא בעצם מצגת שמסבירה, בתמונות ובמוזיקה, שמקור השם “מימונה” באישה שהאביסה את בעלה עד מוות וביטוח החיים שלו מימן לה תכשיטים ויגואר. אפשר לראות את התיק? תודה. ורגע לפני שאתם נכנסים, אנא הפקידו בשמירת החפצים כלי נשק, תכשיטים, שעונים וכל סממן של פרטיות.
עכשיו ספרו לי: מתי הזדיינתם לאחרונה?
“או מיי הולי גאד! הוא באמת אליל סקס! והוא כולו שלי!!! מוהאהאהאהאהא!”, משוויצה מישהי שעשתה את זה עם הבחור שלה בחמש תנוחות שונות, יומיים לפני הוולנטיין, במיטה בבית ברחוב רוקי מאונטן קורט באנקורג’, אלסקה (אני רוצה לחשוב שמדובר בבת המופקרת של שרה פיילין). מאיפה אני יודע את כל הפרטים המלוכלכים? האלמונית סיפרה לי, ובאותה הזדמנות לכל העולם דובר האינטרנט.
תסתכלו על הפעילות ברשתות החברתיות כמו על שיחה עם חבר טוב: אחרי שחפרתם לו על כל מה שקרה לכם היום, לא משנה כמה זה משעמם ואיזוטרי (“קמתי, התרחצתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, הלכתי למשרד, גנבתי אלפיים מסמכים והדלפתי אותם לכתב ‘הארץ'”), רק טבעי שהשיחה תגלוש לסקס. החבר הטוב שלכם הוא !I Just Made Love, אתר מפולין שרוצה לדעת הכל: מתי הזדיינתם? איפה? עם מי? ועם מי עוד? ובאילו תנוחות? ואיך היה? וואלה? כי בגירסה שלה זה היה כמו ביקור אצל רופא השיניים: היא נרדמה מיד ולא הרגישה כלום.
עמוד הבית של ijustmadelove.com נראה כמו אינפוגרפיקה של רעידות האדמה בצ’ילה: ככל שהעיגול גדול וחם יותר, הוא מעיד על יותר יחסי מין באותו אזור. זום-אין ואתם מתקרבים עוד ועוד למוקד הרעש, עד שאתם ממש יכולים לשמוע את הרעש. ברזולוציה הזאת, כל עיגול מציין זיון, ולחיצה עליו מביאה את המפרט המלא. כדי לחלוק את הרגע האינטימי שלכם אתם מתבקשים להקליק על המיקום שלכם בעולם ולפרט מין, נטייה מינית, תנוחה (69? רכיבה? דוגי? אוראלי? מסיונרי?), מקום (מיטה? סירה? מכונית? מלון? בטבע?), שימוש באמצעי הגנה והאם זו היתה טיסת הבתולין שלכם. אפשר לדרג את האקט בסולם של חמישה כוכבים, וגם לספר במילים איך היה (למשל: “טוב”, כמו שטלגרפה בחורה ששכבה עם מישהו ליד האצטדיון של מועדון הכדורגל פס בטהראן).
האתר מאגד את המידע לדוח סטטיסטי שקובע שארה”ב היא המדינה הכי מזדיינת במספרים אבסולוטיים (20,849 מאז השקת האתר בשנה שעברה), שרוב המזדיינים הם זוגות הטרוסקסואליים שעושים את זה במיטה, בדוגי או כשהאישה למעלה, ושהמדינות הכי מקונדמות הן סרביה ואחריה יוון, ברזיל ויפן.
ישראל, ותודה שהתאזרתם בסבלנות, עומדת על 197 זיונים (המפה הלא-מדויקת סופרת לתוכם גם כמה מספרים מהשטחים ומסיני), כשבמרכז נרשמו 191 מגעים, 29 בנגב ו-6 בצפון. במפתיע, אזור אילת שורץ התיירים והתיירות וציידי התיירים והתיירות רשם רק עשרה מקרים של החלפת נוזלי גוף. “אין כמו זיון על הבוקר… אחרי זה כל היום נראה מדהים”, מעיד אחד מהם, שעשה את זה בטבע כשהאישה רוכבת עליו. אחר, שעשה דוגי במיטה, מפרגן: “חזק! זה היא היתה כמו חיה!”
זהו, אני סיימתי.
• התפרסם במקור בגירסה שונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות, 16.4.10
התמודדות לשכת העיתונות הממשלתית עם “החיה החדשה הזאת”, האינטרנט
החיה החדשה הזאת // דני סימן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, מגיב להוראת בג”ץ ללשכה לשנות את תנאי הסף לקבלת תעודת עיתונאי, ומגלה כי כבר כעת הוא מחלק תעודות לבלוגרים // ראיון ב”העין השביעית” >>
פרשת ענת קם וּוויקיפדיה | קהילת מתדיינת עצמה למוות
קצתם בכתבות הדשות בפרשת ענת קם/אורי בלאו/הארץ/קבוצת “אם מיליון אנשים יצטרפו לקבוצה הזאת, מנכ”ל פייסבוק יבטל את המנוי ל’הארץ'”? אז הגעתם למקום הלא-נכון. הרשו לי להציע לכם חומר קריאה מרתק, מרגיז, מחכים, מגוחך, נעלה – הדיון על הערך המחוק “ענת קם” בוויקיפדיה העברית, אותו כיניתי בעידנא דריתחא “האנאליות של הרוע”. טעימות:
פרשת ענת קם | במדינה מתוקנת, אנשים נעלמים פתאום
פוסט של יהונתן זילבר, כותב הבלוג ציטוטסגורציטוט בהווה ועציר בטחוני לעתיד
ענת קם לא ביקשה להתגייס לצבא. קשה להאשים אותה בכך שבגיל 18 היא מצאה את עצמה חולקת לשכה עם הרבה מסמכים עסיסיים וסודיים ומעט מדי פיקוח. לעומת זאת, צה”ל לא ביקש מענת קם להעתיק כאלפיים מסמכים עסיסיים ולקחת אותם הביתה. באותה מידה לא סביר להניח שמישהו הציע לקם לתת את המסמכים האלו לכתב “הארץ” אורי בלאו. בעשותה כן, קם הכניסה את עצמה ביודעין לעולם הצללים של הריגול הבטחוני ותושביו המוזרים: סוכני חרש, מאסרי סתר, עונשים סודיים ונבזיים ודברים אחרים שעין השמש זוכה שלא לשזוף אותם. לעולם הריגול יש חוקים משלו. מצער שצעירה בת 23 צריכה לגלות על בשרה את החוקים האלו, ומצד שני, קשה להאמין שקם לא ראתה אף סרט מרגלים ולא ידעה מה מצפה בסוף הדרך שתחילתה בדיסקט הנדחף חרש לכונן במחשב של המפקד.
לאינטרנט יש נטיות פוליטיות משלו, והדבר נכון במיוחד לגבי הבלוגוספירה. לכן לא מפתיע שכשהמדינה נופלת במלוא כובד משקלה על אדם פרטי, ועוד עיתונאית צעירה שלחמה לכאורה למען חופש המידע, האינטרנט תהיה בעדה ונגד הממסד האפל (על השיקולים של העיתונות אפשר לקרוא כאן). מאז התפוצצה הפרשה בחו”ל התמלאו הבלוגים והרשתות החברתיות קריאות נלהבות בזכותה של חושפת הסודות הצעירה והלא בלתי מצודדת. ואיך אפשר שלא לצדד בענת קם: זה הרי כמו אגרוף בבטן, ההבנה הפתאומית הזאת שגם במדינה כמעט-כמעט חופשיה ודמוקרטית כמו זאת, אפשר לבוא למישהו הביתה באמצע הלילה ואחרי זה לא ישמעו ממנו חודשים, עד שהאינטרנט והפרסומים הזרים יגררו אותו בחזרה אל תוך האור. מה אם אני הבא בתור, אתה שואל את עצמך. טוב, כדי להיות הבא בתור, היית צריך להעתיק אלפיים מסמכים מסווגים בזמן השירות הצבאי שלך.
ומכאן שענת קם היא הגיבורה שלנו דה ז’ור. היא זוכה בתהילה הזאת כי תפסו אותה מעתיקה. כבר שיבחנו גיבורים על מעשים גדולים יותר.
יהונתן זילבר כתב על האח הגדול (תוכנית הבידור והיישום הגוגלי של הקונספט האורווליאני) בגליון ינואר 2010
עוד על פרשת ענת קם: סיקור מלא של פרשת ענת קם ב”העין השביעית” • ████ ██████ • תמונות של ענת קם לשימוש חופשי • ענת קם טרוריסטית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
