עבר זמננו

מסתבר שהיתה לנו שנה לא משהו.

רק לפני תריסר חודשים, אנחנו היינו העולם. מגזין טיים הציב מולנו מסך מחשב בו השתקפנו אנו, אנשי אומת האינטרנט, ואמר שאנחנו אנשי השנה, בזכות מהפכת התוכן והשיתוף שיצרנו באמצעות הרשת, ועל גביה. אנחנו לא גיבורים, אמרנו בנאום התודה, בסך הכל רצינו לחזור לדף הבית בשלום.

הכבוד לא שינה אותנו, לבנו לא גבה, השתן לא עלה לנו לראש, לא נחנו על זרי הדפנה. ב-2007 המשכנו לעשות את העבודה השחורה, להיות השמן שבגלגלי מהפכת הווב 2.0: טווינו קשרים חברתיים בפייסבוק, צילמנו בפליקר, כתבנו בבלוג, ערכנו בוויקיפדיה, חלקנו לינקים ב-StumbleUpon, יצרנו תוספים לפיירפוקס, דירגנו חדשות ב-Digg.

אבל טיים מגזין הפנה אלינו את גבו, ושנה אחרי “אנשי השנה: אתם”, הוא מכריז: “אנשי השנה: הם“. “מי האנשים שעשו את הרעש הגדול בווב 2.0 השנה? היו אלה הם”, הוא אומר ומפרט: “המקצוענים, אנשי המדיה הישנה, אנשי הכספים – כל ההם, שמודעים לכך שיש רווח בגן העדן הסוציאליסטי של פרי הנאתכם”.

כמו במהפכה קומוניסטית הפוכה, בעלי הכוח השתלטו על אמצעי הייצור של העם: הילרי קלינטון יצרה סרטון בחירות פארודי ויראלי, רדיוהד העלו אלבום להורדה בחינם, השחקן וויל פרל פתח אתר וידאו קומי, יוצרי הטלוויזיה הרסקוביץ וזוויק השיקו סדרת רשת.

המהפכה שלנו נתחמה מראש. חשבנו שאנחנו מערערים את ההיררכיות המסורתיות ומפלסים שבילים לעולם החדש. לו הבטנו היטב בהשתקפות במסך של טיים מגזין, היינו רואים מאחורינו את הבולדוזרים של התאגידים, מתודלקים בתוכן ובמידע עלינו שסיפקנו חינם, נוהמים חרישית ומחכים לפקודה “נוע!” עכשיו הם מרצפים את גן העדן ובונים עליו פורטל.

שלורם איפסום

העיתונות מתקשה לעכל את שם ספרו של תומר ליכטש, “לורם איפסום“. בהארץ כינו אותו “לורם איבסום“, ובידיעות תל אביב קוראים לו “לורה איפסום“.

שלורם איפסום? צילומסך מפיוצ’רמה

סלמון מחפש בית

למסירה: עותק עברי של “סלמון הספק”, אוסף מאמרים וסיפורים של דאגלס אדאמס. איסוף עצמי, הקודם זוכה. פנו באימייל, לא בטוקבקים.

עדכון 17:09: הסלמון מצא בית.

יא דורשת

“דורשת”, דורש המילון המקוון רב-מילים, היא “female mammal on heat”.

“דורשת” היא “נקבת יונקים מיוחמת”? האם כבוד המילון מתכוון לביטוי העממי “דורשת זיון”?

(citation needed)

יהונתן קלינגר גילה שהשופטת ריבה ניב מבית משפט השלום תל אביב יפו ציטטה בפסק דינה (ביוקורד נ’ רשת שוקן, בש”א 171279/07) את ההגדרה של “דם טבורי” מוויקיפדיה, קופי פייסט קומפלט עם הלינקים לערכים אחרים בוויקיפדיה, וזאת בלי לתת קרדיט, בניגוד לתנאי השימוש ולחוקי זכויות היוצרים.

דובר עמותת וויקימדיה ישראל, איציק אדרי, שלח להנהלת בתי המשפט הודעה בנושא:

הנידון: שימוש בוויקיפדיה בפסקי דין

אנו בעמותת ויקימדיה ישראל, גאים שהגענו ליום כי אף מערכת בתי המשפט רואה את האנציקלופדיה, ויקיפדיה העברית, כמקור מידע מהימן ואף הפתיעה השופטת ניב ריבה, כאשר ציטטה בפסק הדין – בש”א 171279/07, ביוקורד נ’ רשת שוקן, מהערך “דם טבורי”.

וכך מצטטת השופטת:
“דם טבורי הוא דם המופק מחבל הטבור של היילוד ומן השליה. דם זה מהווה מקור לתאי גזע, אשר יכולים לשמש לטיפול במגוון מחלות שטופלו בעבר בתאי גזע ממוח עצם. כיום ניתן להשתמש בתאים אלה לטיפול במחלות המטולוגיות כדוגמת אנמיה פנקונית ולוקמיה. מחקרים מתבצעים על שחזור תאים ורקמות מסוגים נוספים.”

אנו שמחים וכמובן מעודדים זאת. אך אם זאת, חשוב לי לבקש מכם להבהיר לשופטים שאמנם התוכן בוויקיפדיה הינו חופשי לשימוש ואולם אף שמדובר בשימוש הוגן, על פי תנאי הרישיון לשימוש בוויקיפדיה יש לציין כי מדובר בציטוטים בוויקיפדיה העברית. זאת גם בכדי למנוע אי נעימות באם אולי בעתיד יצוטט הציטוט בטעות בשם השופט, בלי לדעת שמדובר במידע אנציקלופדי. דוגמא טובה לשימוש נכון הוא בפסק הדין “תק 2115/07, שמואל בר-זיו נגר ציפי פלד” של השופט שטרסמן גבריאל, שציטט את הערך “דואר זבל” ודאג לתת קרדיט: “ויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת באינטרנט”.

גם ועדת וינוגרד הסתבכה עם סיפור כזה, כשאנשי וויקיפדיה העברית טענו שהביוגרפיות של חלק מחברי הוועדה הועתקו מוויקיפדיה. כתבתי על זה ב-nrg:

הביוגרפיות של יו”ר הוועדה אליהו וינוגרד ושל חברת הוועדה רות גביזון באתר הוועדה מכילים משפטים שלמים שמופיעים כלשונם בוויקיפדיה. למשל, בביוגרפיה של גביזון באתר הרשמי נכתב כי “ייחודה של האמנה [אמנת גביזון – ע”ק] הוא בכך שהיא מציגה הצעות מפורטות בתחומים רבים, בהם חוק השבות, שבת, נישואין וגירושין, קבורה, מועצות דתיות ועוד”. משפט זהה הופיע בערך הוויקיפדי. […] בביוגרפיות באתר הוועדה אמנם נמצאו משפטים מוויקיפדיה, אולם אי אפשר לדעת מהיכן הגיעו המשפטים הללו לוויקיפדיה – האם כותבי הערכים ניסחו אותם בעצמם, או שהעתיקו אותם מביוגרפיות רשמיות או אחרות של האישים הללו?

דובר ועדת וינוגרד הכחיש את הטענות ואמר:

כל התכנים בנוגע לביוגרפיות של חברי הוועדה נכתבו ונערכו על ידי חברי הוועדה.

This post in English

בוז לפתק הלבן

מדינת ישראל לא מכירה בהצבעות מחאה – מי שמצביע בפתק לבן, קולו כלל לא נספר. כפי שהסבירה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17:

נוסף על פתקי ההצבעה המודפסים עם האותיות של הרשימות, יהיו בכל קלפי פתקי הצבעה ריקים (בצבע לבן).

פתקים אלה מיועדים למקרים של מחסור בפתקי הצבעה של אחת מהרשימות.

בוחר המצביע בפתק ריק (לבן) חייב לכתוב בכתב יד את האות או האותיות של הרשימה שעבורה הוא מצביע.

פתק ריק שלא נכתב עליו דבר, המוכנס למעטפת ההצבעה – ייחשב לפתק פסול ולא ייכלל במניין הקולות הכשרים.

בכתבה בידיעות אחרונות על הבחירות המוניציפיות הממוחשבות, התרשים מדגים איך ייראו הבחירות הללו בירושלים – מסך מגע עם תמונותיהם של שלושה מועמדים, וריבוע אחד ריק, המייצג את הפתק הלבן. אלא שבבחירות ממוחשבות אין פתקים, אין מחסור בפתקים וממילא אין פתק לבן.

התרשים בידיעות אחרונות

• מארכיביהם של אחרים: תרשים: לבנת חבלה, מופעלת בשלט רחוק של Wii

תגובת נחום ברנע לא תימסר

קומוניקט ממשרד יחסי הציבור שטרן אריאלי:

הנה אייטם, שאפשר לייצר אותו בסגנון “מלחמות הבראנז’ה”- הפעם בבראנז’ת הבלוגרים.

“זרובבלה”- אחת מהבלוגריות המפורסמות בישראל ומי שכותבת את אחד הבלוגים הנצפים בישראל, (בכל מה שקשור לצעירים – היא מספר אחת ברייטינג)עם למעלה ממיליון וחצי כניסות, של קוראים שחזו בפנינה המילוליים עד היום.

זרובבלה, נחשבת לאושית אינטרנט מוכרת ביותר. בעזרת הבלוג שלה בישראבלוג זכו מאות אלפי מציצנים להיחשף לחוויותיה, שבזכות כתיבה סוחפת, פרובוקטיבית ומשועשעת יכולה לגרום להוויה היומיומית הפרוזאית ביותר להיראות “כקרקס פורנוגרפיה צבעוני”- כהגדרתה.
זרובבלה היא גם דמות מרתקת (תמונה מצורפת) ושנויה במחלוקת שעוררה לא מעט שערוריות בבלוגוספירה הישראלית ומחוצה לה.
לפני כחצי שנה זכתה להתייחסויות רבות בתקשורת בזכות קמפיין גרילה מסעיר (הצילום עם הפולקע, זוכרים?) למותג בגדי הים “פלפל” בשיתוף עבור חברת הפרסום.

ועכשיו התרחשה רעידת האדמה בעולם הבלוגים, המשולה למעבר, נגיד, של בן כספית, לידיעות. לאחר 5 שנים בהם הייתה העוגן המרכזי של ישראבלוג (של נענע), זרובבלה, עוזבת אותם ומתחילה לכתוב בבלוג של תפוז ומבטיחה להמשיך ולחשוף את טפחיה ולהיקלע לסיטואציות לא סבירות, מהסוג שתמיד כיף לקרוא עליהן.

ועכשיו באופן פחות רשמי: זרובבלה- או בשמה האמיתי אליזרין וייסברג, (אין לה בעיה לחשוף את שמה האמיתי) סטודנטית בת 22, היא אדם שכשמדברים איתו הוא לא צפוי. יש לה ציטוטים מתוחכמים, מפתיעים ופרובוקטיבים והיא תשמח ללכלך על בראנז’ת הבלוגרים וכן לספר מקצת הסיבות שהביאו למעבר.

יהי רצון שאייפוד זה יהיה סידור

ידידיה מאיר מספר בטורו במוסף הארץ (9/11/2007) על האוטומטיות שבתפילה המסודרת מול ההתרגשות הכנה שבתפילה האקראית:

אני בא לבית הכנסת בשבת בבוקר, אומר את תפילת “נשמת כל חי”, אחת התפילות המשמעותיות ביותר, ולא מצליח להרגיש. ואז, ביום שני בלילה, כשאני על ההליכון, בברמודה ובגופייה, בקילומטר השלישי, אני שומע באייפוד את השיר “נשמת כל חי” של קרליבך על אותן מלים, ופתאום – התרגשות גדולה וכוונה עצומה.

והפתרון ההלכתי המקסים? יהי רצון:

אני מנגב את הזיעה במגבת, מכניס את הגופייה לברמודה, שיהיה מכובד, ואומר בלב: “יהי רצון מלפניך, שיהא חשוב לפניך הליכון זה כאילו היה הכיסא שלי בבית הכנסת, ואייפוד זה כאילו היה סידור, ומגבת זו שכרוכה על צווארי כאילו היתה טלית מצויצת, ותהא חשובה לפניך התרגשות שהתרגשתי בשיר זה, כאילו היתה זו תפילה בשעתה ובזמנה”.

שלט פרסום של אייפוד בצ’לסי, ניו יורק. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

ח”י שקרים

גם זו שיטה לקבל החלטה עסקית, מתוך קומוניקט של רשת בגדי הילדים והנוער הצנועים “קידישיק”:

את ברכת הרנטגן מקיימים מיד!

בטקס פתיחת החנות ה- 17 של רשת אופנת הילדים והנוער “קידישיק” בעיר נתיבות, ציין הרב איפרגן (הרנטגן) בפני בעלת הרשת, הגב’ מירי שניאורסון, שמס’ המזל של הרשת הוא 26 חנויות. בעקבות זאת הכריזה הגב’ שניאורסון על התארגנות לפתוח עוד 9 חנויות כדי לעמוד במשימת מס’ המזל – 26 חנויות ברשת.

הרס [כך במקור – ע”ק] איפרגן הגיע לטקס קביעת המזוזה בחנות החדשה בנתיבות היישר מטיסה עם נוחי דנקנר, וציין שעם פתיחת החנות ה- 26 של הרשת – הרשת תראה הרבה כסף.

טורקי קר

cold turkey הוא ביטוי סלנג אמריקאי שמשמעותו גמילה מהתמכרות על ידי הפסקה מיידית ומוחלטת, לא בהדרגה, של צריכת נשוא ההתמכרות. הביטוי הזה הכי משווע לתחדיש עברי, ואני חושב שמצאתי אותו: גלעד ארדן.

שימוש לדוגמה: “אי אפשר להפסיק לעשן גלעד ארדן, צריך להפחית את הכמות בהדרגה ולגבות את זה במדבקות ניקוטין או מסטיק”.

לדף הבא →

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•