אלי ישי מגיב למחאה בפייסבוק על גירוש ילדה מצפון סודן: “אם המקרה הוא בדיוק כפי שכתבת אטפל לשחרורה המיידי”

יגאל שתיים, פעיל למען המהגרים מאפריקה וממייסדי “מרק לוינסקי”, סיפר הבוקר בפייסבוק על ילדה בשם קרס שמועמדת לגירוש:

שתפו > תלמידת כיתה ה’ בערד נעצרה על ידי משטרת ההגירה – למרות שאינה אמורה להיות מגורשת. היא כלואה כעת בכלא קציעות ונותק עימה הקשר.

האטימות והאכזריות שבפשעים שמבצעת בימים אלה מדינת ישראל מזעזעים – משפחות נשלחות לסכנת חיים, ילדים נכלאים עם הוריהם.

מורן מקמל, פעילה חברתית בערד שקרס חניכה שלה – מספרת כי קרס היא בת לשני הורים צפון סודניים שאינם אמורים להיות מגורשים היות ובארצם נשקפת סכנה לחייהם.

שתפו ואולי נצליח להחזיר אותה לספסל הלימודים לסיים את כיתה ה’. מי ששותק שותף לפשע.

כמה שעות אחר כך שותף הסטטוס בדף הפייסבוק הפופולרי “סטטוסים מצייצים”. 40 דקות וכמה עשרות תגובות לאחר מכן, שר הפנים אלי ישי (או מי שמפעיל את העמוד שלו) הגיב שם:

גברת מורן מקמל: אם המקרה הוא בדיוק כפי שכתבת שהתלמידה אכן מצפון סודן אני מבקש לשלוח לי הודעה מיידית לדף הפייסבוק שלי ואטפל לשחרורה המיידי.

אפשר להתייחס לכך בציניות – ביום שבו מבקר המדינה מעלה את ישי על המוקד, השר מנסה לגרוף נקודות זכות אצל מתנגדיו הגדולים ביותר. בעיניי, שר שלא רק פעיל ברשת חברתית אלא גם מתייחס לתלונות וטענות שעולות שם, ראוי להערכה, בתקווה שעוד נבחרי ציבור ילכו בעקבותיו.

20 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, אלי ישי, פוליטיקה, פייסבוק | תגובה אחת

פקחי עיריית תל אביב מגינים על עצים חסרי אונים מפני כנופיה חמושה בצמר ומסרגות

שרון גפן דיווחה אמש:

הערב נפגשנו, בנות קבוצת הסריגה החביבה שלנו, למפגש סריגה באוויר הפתוח בכיכר הבימה המחודשת. החלטנו לחרוג ממנהגנו, ולקשט את עצי הערוגה החביבה שיש שם באמצע, לפי מסורת ה-yarnbombing האהובה על סורגות.

כצפוי, בתוך דקות ספורות, הגיע פייק-פקח ודרש מאיתנו להוריד את זה מהעצים. סירבנו, כי הוא לא פקח. אז הוא קרא כמובן לחברו מהסיירת הירוקה, שהגיע בתוך דקות ספורות (כנראה שמשעמם להם בלי אוהלים לפנות), ודרש מאיתנו תעודות זהות (סירבנו, כמובן), ושנוריד את זה מייד כי זו השחתת “העץ העירוני”, שהוא בגדר “לראותם בלבד” ותו לא. הוא סירב לומר לנו איזו תקנה בדיוק הפרנו (“את תדעי איזו תקנה הפרתן כשאני ארשום לכן דו”ח”, אמר למישהי).

בסוף התעצבנו מספיק מהצעקות של שני האפסים שמבחינתם האיום הגדול ביותר על שלומה של תל אביב כנראה היה 10 בחורות עם מסרגות (ותינוק בן שבועיים, אלה הכי מסוכנים, בעיקר כשהם ישנים) שהעזו לתלות כמה חוטים על עצים, אז הורדנו הכל.
(אבל יש הרבה עצים שאפשר לתלות עליהם דברים. לא נורא)

הפוסט המלא על הפקחים נגד הסריגה האורבנית אתמול, בבלוג של שרון גפן >>

כל הכבוד לפקחים האמיצים. מעניין אם פיזמו לעצמם “באנו אור לגרש”, כמו שאני מדמיין שהם עשו כשהסירו חנוכיה סרוגה מספסל בדצמבר 2008. “את החנוכיה תלינו אתמול בלילה. הבוקר בתשע היא עדיין היתה שלמה על הספסל, אבל כשבאתי ב-10:30 לצלם אותה באור יום היא נעלמה”, סיפרה אז ענת (שביקשה לא לפרסם את שמה המלא) בראיון לבלוגי “ממתקים”. “היה לנו ברור די מהר שיש סבירות גבוהה שמישהו מהעירייה עשה את זה. אם זה היה ונדליסט, הוא היה מזיז או מוריד חתיכה, לא מוריד הכל ומנקה אחריו.

“בעיריה אמרו לנו להגיש בקשה בכתב לפניות הציבור. שאלתי שתי שאלות – האם סריגה אורבנית שלא משחיתה ולא פוגעת בספסל, לא בלתי חינוכית ולא פוגעת באף אחד, האם זה משהו שהוא נגד החוק? ובמקרה הספציפי הזה, האם אלה היו עובדי עירייה. אחר כך הלכתי לאגף שיפור פני העיר, והאחראי שם דיבר עם הפקח והוא אמר `הורדנו, וזה בפח`. אמרו לי, `אם אין לך אישור – מורידים, זה החוק`. ביררתי ואישורים לוקחים חודשים. זו לא אופציה ממשית.

“ברור שלעירייה צריכים להיות חוקים, אבל בכל מקרה נוסף לחוקים צריך להיות מקום גם לשיקול דעת ברמה סבירה. הפרחים והחנוכיה אינם משחיתים, ברור לכל אדם שעיניו בראשו שזו עבודת אמנות יפה שכל מטרתה היא מטרה טובה. להרוס את זה גורם לי למחשבות מאוד מעציבות על האופן בו מתייחסת העיריה לאמנות רחוב. אני לא מאשימה את הפקח הבודד או את האחראי עליו, אבל ההוראה מלמעלה, ברמת ראש העיר והעירייה שמתחתיו, בעייתית בעיני ומצערת מאוד. כל העניין של אמנות רחוב זה תת-מקרה של חופש הביטוי. ההגבלה מראש והצבת כל כך הרבה חסמים בדרך היא הבעייתית”.

מה הלאה?
“רתחנו מזעם היום בבוקר. אבל זה לא ירפה את ידינו. רוחנו לא תיפול, אנחנו מחפשים עוד אנשים, כל מי שמסרגותיו בידיו. מבחינתנו אנחנו קואופרטיב, כל מי שרוצה מוזמן להצטרף אלינו, לתרום לעיר ולעשות אותה יפה יותר, בין אם בסריגה ובין אם בדרכים אחרות שעולות בקנה אחד עם התפיסה שלנו. בסך הכל כוונתנו היא להפוך את תל אביב, ביתנו, למקום נעים יותר וחמים”.

20 ביוני, 2012 | בנושאים: 404 | 17 תגובות

אינסטגרם מחקו למישל יבור תמונת עירום, כנראה שהיא הפריעה לשטף העירום והפורנו (גירסה ללא תמונות עירום)

זוהי גירסה נטולת תמונות עירום של הפוסט הזה. עם זאת, חלק מהלינקים שבה מובילים לתמונות עירום.

לכבוד השקת הבושם החדש שלה, Nude, הזמרת ריהאנה הצטלמה בעירום חלקי, והתמונות התפרסמו באינסטגרם של הסטייליסטית שלה בסוף מאי. התמונות מהוות הפרה של תנאי השימוש של הרשת החברתית של התמונות, שנרכשה על ידי פייסבוק, שם נכתב כי “אתם לא רשאים לפרסם תמונות עירום, עירום חלקי או עם רמיזה מינית”.

גם מישל יבור עברה על החוקים, עם תמונה שלה שבה נראה חצי גוף עירום. “העליתי את הצילום הזה בקטע אקסהיביציוניסטי, גם כי ידעתי שאף אחד ממכרי מ-IG ISRAEL [קבוצה ישראלית של משתמשי אינסטגרם] לא עשה את זה, וגם כמו תרפיה כזו, עיסוק בדימוי גוף”, היא אומרת לחדר 404. “זה היה פוסט ער במיוחד, מלא לייקים, ובעיקר המון תגובות, מאד אישיות. תוך כמה שעות נפסק הזרם, ואני זוכרת שחשבתי שזה מוזר, אז בדקתי מייל, וקיבלתי הודעה שמישהו דיווח עלי”.

האימייל הגנרי מאינסטגרם, שאפילו לא הכיל את התמונה המחוקה, הודיע כי “הובא לידיעתנו שהחשבון שלך באינסטגרם הפר את הכללים המנחים הקהילתיים שלנו, שאפשר למצוא כאן. בקצרה, אנחנו מבקשים ש: – לא תשתפי תמונות שאינן שלך. – לא תשתפי תמונות שמראות עירום או תוכן למבוגרים. – לא תשתפי תמונות של תוכן בלתי חוקי. – לא תשתפי תמונות שמתקיפות אינדיבידואל או קבוצה, או מפירות את תנאי השימוש שלנו” (גם אתם שמתם לב שהסעיף האחרון רקורסיבי?)

יבור סיפרה על הצינזור חודש אחרי שהתרחש, בהרצאה שהעבירה ביום ו’ (15.6.2012) במסגרת סדנאות אמן של תערוכת “אינסטארט 2”. “התחלתי בזה ששאלתי כל אדם מה מידת החשיפה לה הוא מוכן ומה ההבנות שלו לגבי פרטיות בפרט, ופרטיות במרחב הציבורי בכלל”, היא מספרת. “באמצעות הצילום הזה והצילומים שלי של אנשים במצבים אינטימיים במרחב הציבורי ניסיתי לראות מה מזעזע אנשים”.

הצילומים האינטימיים המדוברים הם של נשים בחדרי שירותים ציבוריים. “אין שם שום דבר ממש מיני או בוטה, אבל זה רגע כזה שבדרך כלל לא מצלמים. אני עומדת בגלוי ומצלמת. אני לא טורחת לבקש הסכמה, זה מקום ציבורי. מישהו ביקש ממני במצעד הגאווה לא לצלם, הסכמתי, אני לא אדם מרושע, אבל אם לא מביעים התנגדות, אני מצלמת”.

“לטעמי אין פרטיות במרחב הציבורי”, מסבירה יבור, “ורק אולי בדלת אמות, בגלל שגם אילו היינו רוצים, לא היינו יכולים לחשוף הכל. המורכבות שלנו היא הנשק האחרון שנותר לשמירה על פרטיות, והוויתור על פרטיות משחרר, הוא מעניק הרבה כוח ושליטה. היו שם אנשים שלא מצייצים ומפסטטים בשמם בכלל, ולטעמם זה קיצוני. היתה איזו עורכת משעשעת של איזה מגזין אמנות מיני במיוחד, שדווקא הציגה דעות שמרניות. באופן כללי, מה שמדליק באינסטגרם הוא שאתה חי חיים של כמה אנשים. חי את החיים שלהם, כפי שאתה תופס אותם, במקביל לשלך. אתה כל הזמן מציץ. כל הזמן מתלוננים לי על אובדן הפרטיות. אני מברכת עליו”.

אינסטגרם מלאה בתמונות עירום, גברי ונשי, מאירוטיקה מרומזת ועד פורנו לפנים. יבור: “אני מכירה אנשים שעירום עובר אצלם ללא דיווח. זה לא כמו בפייסבוק, שיש כלים אוטומטיים לזיהוי פנים וג’ניטליה. שם זה נטו התנהלות אנושית”. אחד מהם הוא eyalmigd, שפרסם באינסטגרם תמונת עירום פרונטלי מוחשך. “אני חושב שאנחנו פחות סלחנים כלפי עירום נשי וזה סוג של שוביניזם”, הוא אומר. “התפיסה השוביניסטית הזו ניטעת בנו מהיום בו אנחנו נולדים וסביר להניח שאנחנו נעשה את זה לילדים שלנו (אני מכוון למושג בסוציולוגיה שנקרא חיברות/סוציאליזציה. נותנים לנו שמות של בנים/בנות, מלבישים אותנו בתכלת/ורוד וכדומה). הכל עניין של זהות מגדרית ותפיסה של המגדרים השונים. עוד דבר – לא זו בלבד שאצלי העירום הוא מרומז, לא רואים איבר מין (קווי מתאר בלבד וזה גם תלוי במכשיר הסלולר, כשאני העליתי את התמונה לא ראיתי גם קווי מתאר). אצל מישל רואים ציצי (נונונו ואוי ואבוי) ולזכרוני לא צריך הרבה דמיון כדי להשלים את מהלך העניינים אצלה למטה. זאת אומרת שלכאורה, לא רק שיש את עניין הפער המגדרי היא גם חושפת יותר. ממש חטא על פשע. מעל לכל הדברים האלה יכול להיות שאנחנו סתם מפריחים השערות ומישהו שלא אוהב אותה דיווח עליה, ואולי אם ידווחו עלי התמונה תרד גם”.

עוד מתערטלת היא ננה שרייר, שהעלתה תמונה שלה בעירום עם תינוק באמבטיה, שהוצגה בתערוכת אינסטארט 2. ההקשר האמהי האינטימי הוא כנראה לא מה שהציל את התמונה מהסרה: בפייסבוק, חברת האם של אינסטגרם, מסירים גם תמונות של נשים מיניקות (אלא אם הן מציגות את פעולת ההנקה עצמה) ויצירות אמנות שבהן מוצגות נשים חשופות חזה.

מה דעתך על המדיניות שאוסרת עירום?
יבור: “אתה יכול לנחש שאני עושה עכשיו מחוות אצבע משולשת לשמרנים ולצדקנים. אלפי שנים של אמנות הם היו מוחקים סתם, בשם מוסר רפובליקני פרימיטיבי. גם כאשר לא מדובר באמנות אני בעד, אבל אז פשוט אבחר, במרבית המקרים, שלא לצרוך את זה”.

את עושה אצבע משולשת, אבל פייסבוק ואינסטגרם עדיין שולטים בשיח באמצעות השליטה בבמה.
“אני מצטערת על זה, אבל אני לא אדם שיגיד ‘זין על פייסבוק’ וימחוק את החשבון, אני עובדת עם מה שיש. יש לי חברים שאמרו ‘זין’ ומחקו, בגלל שכך או אחרת, הם הרגישו נשלטים ע”י הרשתות ולא להפך, שהרשתות כופות עליהם התנהלות שאינה מקובלת עליהם ולא הם מחליטים כיצד להתנהל בתוכן. זה או לקבל את זה שהמנגנון עושה כרצונו או למחוק את הפרופיל. אני מכורה, אני לא רואה בזה שום בעיה, ואני מעדיפה לסבול את התכתיבים של פייסבוק\אינסטגרם מאשר למחוק”.

יש אפשרות שלישית: להילחם. לפעמים זה אפקטיבי.
“להילחם? כמו ששיבי נלחם? ומורידים לו תמונות של ברווזים? באינסטגרם אני ממשיכה ללכת רחוק לפעמים, ובינתיים לא הסירו לי”.

מאינסטגרם לא חזרו אלינו. אבל הם חזרו ליבור: התמונה שצילמה קרין לי אבן-חיים, שפרט ממנה מופיע בראש פוסט זה, שבה נראית יבור לבושה על רקע הקרנה של תמונת העירום, הוסרה מאינסטגרם. התמונה של ריהאנה עדיין באוויר.

19 ביוני, 2012 | בנושאים: @, 404 | תגובה אחת

אינסטגרם מחקו למישל יבור תמונת עירום, כנראה שהיא הפריעה לשטף העירום והפורנו

באופן טבעי, פוסט זה מכיל עירום. גירסה ללא תמונות עירום אפשר לקרוא כאן.

[עדכון 14.8.2012] מסתבר שגם ציור עירום של מישל יבור הוא מקור לצרות. [\עדכון]

מאינסטגרם לא חזרו אלינו. אבל הם חזרו ליבור: התמונה שצילמה קרין לי אבן-חיים שמופיעה בראש פוסט זה, שבה נראית יבור לבושה על רקע הקרנה של תמונת העירום, הוסרה מאינסטגרם. התמונה של ריהאנה עדיין באוויר.

19 ביוני, 2012 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

אם אתם לא מזהים את התמונה הזאת אתם מכורים קשים

מכירים? אם לא, נסו לנחש. קליק יחשוף את התשובה.

18 ביוני, 2012 | בנושאים: 404 | 6 תגובות

אלי ישי, אין כמו אבטיח קר ועסיסי לחגוג גירוש מהגרים

“אבטיח קר ועסיסי אחרי יום חם ועמוס . לילה טוב לכולם מירושלים”, כתב אמש שר הפנים אלי ישי באינסטגרם שלו, בסיום היום הראשון למבצע גירוש המהגרים מאפריקה בחזרה לארצותיהם. השר ישי לא רק בטוח בצדקתו אלא גם שמח, ולא רואה צורך להסתיר את השמחה. ששומן החזיר יטפטף על הזקן. וכל קישור אסוציאטיבי בין “חוזרים הביתה מרצון” לבין הסטריאוטיפ על העבדים השחורים השמחים בחלקם, שכל מה שהם צריכים זו פינה מוצלת ואבטיח טעים, על אחריות הקוראים בלבד.

18 ביוני, 2012 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

פלינדרום הגבר של אולד ספייס: או הביטי, בת, בו. שוב אלי. לא, בו שוב. תביטי בהוא

אבינעם יגור עיבד את הפרסומת של הגבר של אולד ספייס לפלינדרום אחד ארוך, פיסקה שאפשר לקרוא גם מהסוף להתחלה. היי, שיא אישי? יה!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=owGykVbfgUE[/youtube]

18 ביוני, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מלחמת הריפורטים בפייסבוק והפתרון של הרשת החברתית הישראלית

ב-30 במאי הורה בית המשפט הגבוה בבריטניה לפייסבוק לסייע לחשוף את המטרידים של ניקול ברוקס. האישה פרסמה סטטוס תמיכה באחד המתמודדים ב”אקס פקטור”, וטרולים אנונימיים פתחו לה פרופיל פיקטיבי, פרסמו בשמה סטטוסים פוגעניים ושלחו בשמה הודעות מטרידות לאלפי אנשים, כולל הודעות פיתוי לנערות צעירות.

יומיים לאחר מכן הושעו חשבונות הפייסבוק של הו טסונג-סון, עיתונאי ואקטיביסט טייוואני, ושל עשרות פעילים נוספים בטייוואן ובהונג קונג, שלושה ימים לפני ההפגנות המתוכננות ליום השנה לטבח בכיכר טיאננמן.

אלו שני קצוות האכיפה של פייסבוק – חוסר נחישות מול פעילות פלילית ועודף נחישות מול פעילות לגיטימית. בפייסבוק הסבירו שהם לא יכולים לפקח באופן פעיל על 900 מיליון המשתמשים שלהם, ועל כן מפעילים לצד הצוותים האנושיים גם מערכות אוטומטיות, שפועלים שניהם על סמך ריפורטים, הלשנות ממשתמשי הרשת החברתית. דיווחים על הטרדה מקבלים קדימות, אמרו על ברוקס, ובמקרה של הו הודו בטעות, התנצלו והחזירו את החשבונות לפעילות.

יש צדק בטיעון של פייסבוק. כמו בפרדוקס האלוהי המפורסם, החברה הצליחה לברוא אבן שהיא לא יכולה להרים כדי לבדוק אם יש מתחתיה נחשים ועקרבים. מנגנון הריפורט נועד לאפשר לקהילות השונות שמאכלסות את פייסבוק לגבש לעצמן נורמות חברתיות (בגבולות כללי השימוש של פייסבוק) ולהקיא מתוכן אמירות, מעשים ואנשים שלא מצייתים להן. הבעיה היא שיש מנגנון למניעת שימוש לרעה ברשת החברתית, אולם באופן אירוני אך מובן, אין מנגנון שימנע שימוש לרעה במנגנון הזה. אם די אנשים ישלחו ריפורט, המערכת תעניש את המשתמש, גם אם לא עבר על הכללים. הערעור מייאש: אין עם מי לדבר ואין את מי לשאול אילו כללים הופרו, אם בכלל.

אבל כאן זה לא חו”ל, ואצלנו פועלת עוד רשת חברתית – הקשר הישראלי. אזרח ישראלי שעובד באחד מסניפי פייסבוק הפך בעל כורחו לצוות תמיכה של איש אחד. הוא אמנם סייע לעמיר שיבי שנחסם, אבל גם העלה סטטוס עצבני: “מי שייתן את הפרטים שלי, ועל אחת כמה וכמה את הטלפון שלי או האימייל שלי, למישהו, שבגלל שהמישהו הזה צריך משהו מפייסבוק, אני אעשה לו כזה אאוטינג שהוא יסגור את הפרופיל שלו בכל הרשתות החברתיות מרצונו החופשי וייעלם לאיזה אי בודד ששם אף אחד לא יזהה אותו! גאדמיט!”

התפרסם במקור במוסף “24 שעות” של ידיעות אחרונות, 17.6.2012

17 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, פייסבוק | 4 תגובות

שבוע הספר והביסלי, סיכום בתמונות | פולמוס צומטסקי

אני יצאתי משם עם מילון. ב-240 שקל קיבלתי את כל המילים שיש בכל הספרים האחרים ביחד. 4 ב-100 מיי אס!

הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

• לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
• חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
• סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
• ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
• ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
• מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
• על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
• ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
• בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין
• חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי // אלכס אפשטיין
• מהמודעה של צומת ספרים ואיקאה לתחשיבים הכספיים של הקמת הוצאת עם עובד // אורן פרסיקו
• כולם מדברים על צומטסקי, אף אחד לא מדבר על אמזפל // שחר מ”תודעה כוזבת”
• שבוע הספר: איריס בראל ואבי שומר חותמים על ספרם “4 ב-100″, עכשיו בדוכני צומטסקי

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

17 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, צומטסקי | להגיב זה מגניב

גוגל דודל ביבי, אברי גזען, אנסטסיה מיכאלי הומופובית, חיילים גאים, מלחמת הריפורטים | ממים – סיכום שבועי #2

פוסט של עבגד יבאור
סרטן בגב האומה

ממים – סיכום שבועי של אירועי החדשות והממים שנוצרו בעקבותיהם (מדור נסיוני). קליק להגדלה: גדול, ענק.

שאלה לקוראים: האם מספיקה התמונה או שכל החפירות והלינקים שמתחתיה טובים לכם למשהו?

מלחמת הריפורטים

מבחינת הממיסטים (ורק מבחינתם) אחד האירועים החשובים השבוע היה מלחמת הריפורטים, במסגרתה התארגנויות ימין שונות, שהתמיכה והמימון להן נבדקים בימים אלו, דיווחו על כמעט כל מה שיצא מתחת ידיו של עמיר כפוגעני, כולל תמונות של הילדים. עוד ספגו דיווחים והטרדות: ברוור, אסתי סגל, דנית, אלי וכותב שורות אלו. עמיר העלה וריאציה למם הפלסטיני הציני וכמעט נשבר, ברוור הציע שיציקו למי שבאמת חשוב. בהמשך העלו חלק מהממיסטים תכנים שהורדו כולל הטקסט שהתקבל מפייסבוק שהתמונה סומנה כפוגענית, למשל את מם השלווה התמים-למדי של אלי ישי מהשבוע שעבר. אני חששתי שאנחנו עלולים להרחיק לכת, ואלי קישר ל Inception, שחר חשב שאנחנו מגזימים, ואמנם יש נטיה להאשים את השמאל בכל, אבל שאסור להשוות. כרגע המלחמה נמשכת בעצימות נמוכה יותר, ולאן היא תוביל עוד מוקדם לומר, אבל אפשר לשאול את רזי ברקאי.

החשיבה המעוותת של השמאל

מדי פעם יש ימנים שעושים ממים, ומדי פעם יש ימנים דבילים שעושים זאת. אחד מהם הכין את המם הזה, אלי שילב את ה”תילטף אותי” של רחלי רוטנר, ואני הלכתי למטא, תיכף אשוב.

אנסטסיה מיכאלי vs. כל ההומואים

ביום רביעי אנסטסיה מיכאלי הסבירה שהומואים הם קרבנות תקיפה מינית שמתאבדים בגיל 40. אז נכון שהיה כיף להכנס באנסטסיה מיכאלי, וויטה תיעדה זאת היטב עבור טמקא, אז אחסוך לכם את הרפרנסים אחד לאחד כי ויטה מקבלת על זה כסף ואני לא. מה שכן, די מהר הקו הממיסטי עבר לאופן שבו העסק הזה הוא מעין משחק “תראו ציפור” של הממשלה, בזמן שיש דו”ח על המרמרה והמון בעיות אחרות במדינה. עמיר הציג מי עומד מאחורי העניין (רמז: זה מתחרז עם שיבי), אלי חשף את פניה האמיתיים בתור טרולית מן השורה, ואני חיברתי ל”לייק א בוס”.

עוז אלמוג vs. כל הערסים

עוז אלמוג חושב שהסכנה הקיומית הגדולה שאורבת לישראל היא אנשים שמדברים בקולי קולות באייפון שלהם ברכבת. עמיר השווה, אלי חשב שאסור להשוות.

טוביה הפליט

שירה מביאה עדות לטובת הפליטים מ”כנר על הגג”. היה מי שאמר שהיא “מוכיחה שמם יכול להיות לפעמים פשוט מרגש ואמיתי”, והיה מי שאמר שזה בכלל לא מם (אני) אבל מה חשוב מה אני חושב, אני בסך הכל כותב פה.

דודלינג איזראל

אני פשוט אצטט את עמיר: “בשבוע הבא ייפגש רה”מ בנימין נתניהו עם יו”ר גוגל אריק שמידט. לקראת הביקור אנו מכינים doodle שיורכב מסמלים ישראליים ומבקשים את עזרתכם ברעיונות. מה מסמל את ישראל בעיניכם.” והנה הצעה אחת שלו, אחת של ג’ון ואחת נוספת של ג’ון.

כהנא באשינג

תחביב שתופס תאוצה – השבוע גייסתי את יהודה עמיחי, נתאי נתן וריאציה גאה ללוגו המפורסם ואלי חיבר למם הידוע של Hello yes this is dog.

יובל שטייניץ ו- 4 במאה

שר האוצר התבטא בנוגע לחוק הסופרים המוצע ואמר “כתבתי 4 ספרים רבי מכר ואני יודע כמה קשה לסופרים לחיות בכבוד”. נתאי, אלי ואני נחלצנו לברר מה הם בדיוק, והצענו אותם במבצע של צומטסקי לכבוד שבוע הספר + ספר מתנה בתגובות.

הוזלות בשבוע הספר

לכבוד שבוע הספר – ברוור הציע לנו את 25 שנים של בדידות ואת 19.84 של ג’ורג’ אורוול, לפי רעיון של לריסה וביצוע של אלי.

גיא זהר נותן בהם פתגמים

זהר ייסד בתכניתו את פינת הפתגם הערבי. אריאל ויסמן חשב שאם כבר אז כבר.

במחנה מעודד תרבות אונס

עיתון במחנה פירסם כתבה המסקרת חוויות מקורס ב”אמנות הפיתוי”, כפי הנראה מהמרכז לאמנות הפיתוי (מאפ”י), שעמד במרכזן של כמה שערוריות בעבר. אלי הציג את סטס סגין, דמות מרכזית במאפ”י, כגיבור משחק מחשב, שחר חשב שזה בעצם יופי של מילואים ואלי ראה כי טוב והוסיף קורס דומה לחמאס, כי למה שרק החיילים שלנו יהנו מכל הטוב הזה.

דובר צה”ל גאה להציג

בדף הפייסבוק של דו”צ העלו תמונה של חיילים מחזיקים ידים לכבוד שבוע הגאווה, באתר timesofisrael טענו שהתמונה מפוברקת, ואלי הגיב.

ביבי מלך המגרש

ראש הממשלה הפיץ תמונה שלו משחק כדורגל, ויותר מאוחר שלו עצמו מגובס בעקבות פגיעה בגיד. אלי חשב שהוא בסה”כ מדגים מה צריך לעשות עם הפליטים, אריאל ויסמן יותר ראה אותו על סקטים בקטע של וינטאג’ או בתור בסטריט פייטר. שחר הגיע למסקנה שזה לא מקרי שרה”מ הוא הממיסט הפורה ביותר בשטח והעיר על כך.

זמני המתנה

נתאי העיר שזמני ההמתנה במוקדים הסלולריים אינם המצאה חדשה.

הי, זה רוב סטארק

יו”ר האופוזיציה סיפרה שהיא קוראת את “משחקי הכס”, ונראה שהיא מבסוטה מהוריאציה הלא כל-כך מצחיקה שעשו בישראל על התאמת דמויות פוליטיות לדמויות בספר (היא רוב סטארק). ב”תותח הקדוש” חשבו שמתאים להכניס את רוח הדברים לעימות שלה עם שטייניץ.

אברי גזעד

בתכנית המילה האחרונה אמר גלעד פחות או יותר את הדברים הבאים “אבל בל נשכח שהמתדפקים על דלתותינו שייכים לאיסלאם, והאיסלאם היום הוא המחלה הקשה ביותר המשתוללת בעולם. הוא מרעיל את המאמינים בו ומרעיל כל מקום שהוא מגיע אליו”. אמיתי הציע הוראות היתקלות באברי, ג’סט אין קייס.