מוסף סגנון
הלשנה אנונימית [עדכון] שמקורה בגילוי של שוש פורבס בבלוג היתוך קר למפגרים [\עדכון] חשפה אותי ל”סגנון הארץ”, מסמך האחדה וסגנון של עיתון הארץ, שהתפרסם בפורמט של כתבה באתר העיתון, כנראה כדי לאפשר לעורכים, לכתבים ולמשכתבים בעיתון גישה קלה וחופשית אליו מכל מחשב, כפי שמעיד גם מספר הכתבה הקל לזכירה, 111111. העדכונים מתוארכים לשנת 2000, ותאריך העדכון האחרון של הכתבה הוא דצמבר 2001.
כמה דוגמיות (הטקסטים מובאים כפי שהופיעו במקור, כולל הדגשות ושגיאות):
!!!!!!!!! אינטרנט – זכר. אם מדברים על “רשת האינטרנט” או על “הרשת” – נקבה. (עורךכלכ, וידל אליחי, 15/05/00 20:45)
[…]
תזכורת: סלולרי (בלי א'(!!!(עורךכלכ, וידל אליחי, (19/02/98 22:16
גם המו”ל עמוס שוקן תרם למסמך:
בקשה – כאשר מתייחסים בכתיבה עיתונאית לקבוצת החברות שלנו, אני מבקש להשתמש בשם “קבוצת הארץ” ולא “קבוצת שוקן”. (“רשת שוקן בע’מ” היא אחת מחברות “קבוצת הארץ” – היא המוציאה לאור של מספר מקומונים והשבועון ‘ראשון’). (הארץ, עמוס שוקן, 23/03/00 8:48)
העורך אנדרה טבקוף מבקש להדגיש:
שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב שוב ושוב ושוב שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב: אין דלקים אלא סוגי/מוצרי דלק. בדיוק כמו שאין רכבים אלא כלי רכב ואין לחמים (עורךכלכ, אנדרה טבקוף, 20/12/99 20:28)
כמובן שגם לבני ציפר, עורך מוסף תרבות וספרות, יש מה להגיד בנושא. הרבה מה להגיד בנושא. זה מתחיל בפקודה:
קובץ של בני ציפר
– נא ללמוד בעל פה!
(המורה, יהיה בוחן?)
ואז יש “עוד ציפר:” ו”עוד ציפר” ואפילו “עוד ציפרעוד ציפרעוד ציפרעוד ציפר”.
ההערות של ציפר נראות כמו גירסת 0.1 לבלוג שלו:
זקן שהופך יאפי – כתוב בכותרת: “קשייו של זקן שהופך יאפי”. התמונה המזדקרת לעין היא של זקן התופס יאפי והופך אותו על פניו למטרות מגונות. כדי למנוע דו משמעויות יש לכתוב: “זקן שנהפך ליאפי”. זו הצורה הנכונה. אפשרות נוספת היא “זקן שנעשה יאפי” (אחרי “נעשה” לא תבוא ל’ השימוש), או “זקן שנהיה יאפי”.
[…]
קונספט – לא! יש לכתוב קונצפט. מכיוון שמקור המלה בtpecnoc- הלטינית, והיא כתובה c-ב, יש להקפיד לכתוב “קונצפט”, “קונצפציה”, כפי שנהוג לתעתק את ה-c הלטינית מאז ומעולם (אין לב לבל עם “קונסנזוס” או “קונסנסוס” הכתוב ב-s במקורו הלטיני, ולכן יתועתק רק בס’ או ז’).
[…]
איכותי, איכותיות, איכויות – ספרתי חצי תריסר מופעים של המלה “איכותי” ונגזרותיה בכתבה אחת! הפירוש העברי היחיד של “איכותי” הוא “האיכות שלי”. המלה “איכותי” כשם תואר היא דבר צורם ושגוי החודר אלינו מעולם הפרסומת ויש להוציאו מהשימוש.
[…]
ביומן הכלכלי מיום 28.8 נכתב: “סכומי העתק שזרמו למימון”, ואחר כך “סכומי העתק שזרמו לבורסה”. זו דוגמה מובהקת לשימוש מסורס בביטוי מקראי יפה. במקרא מופיע הצירוף “הון עתק” (משלי ח’ 18). עתק הוא שם תואר שפירושו עצום. לכתוב “סכומי העתק” פירושו לכתוב “סכומי העצום” – צירוף חסר כל היגיון. כדי להימנע מזה, כדאי היה לכתוב במקרה זה “סכומים גדולים” או “סכומים עצומים”. אם מתעקשים להשתמש במלה “עתק” דווקא, יש לעשות זאת במסגרת הביטוי המקראי המקורי “הון עתק”.
[…]
סרט מהמם – התואר “מהמם” במובן “מפתיע” שייך ללשון הדיבור ואין לו מקום ב”הארץ”.
לציפר יש גם גילוי תאולוגי:
ה’ ולא “השם”. לאחרונה התהלכה במסדרונות “הארץ” שמועה, ולפיה אין לכתוב “בעזרת השם” או “ירחם השם” אלא “בעזרת ה'” וכו’. ולא היא: אפשר ואפשר לכתוב “בעזרת השם” וכו’.
והנה אירוניה של ההיסטוריה – יואל אסתרון, אז סגן עורך הארץ, מזהיר מהשפה של ידיעות אחרונות שחודרת ל”הארץ”. לימים הוא יהיה המשנה לעורך ידיעות אחרונות, וגם שם יפרסם ספר האחדה וסגנון (גילוי נאות: אסתרון הוא מו”ל כלכליסט, העיתון הכלכלי של ידיעות אחרונות שאני אחד מעובדיו):
זהירות! שפת “ידיעות” שוב פולשת לעמודינו: נא להימנע מביטוים מוגזמים כגון ‘פיגועי תופת’ או ‘עלילת דם’ ומתבניות שחוקות או מליציות כגון “בדתה ממוחה הקודח”. צ”ל, במקרה הצורך, ‘פיגועים’ בלי תופת, ‘עלילה’ בלי דם ו’בדתה’ בלי ‘מוח קודח’. תודה, (הארץ, יואל אסתרון, 8/03/00 10:35)
יא דורשת
“דורשת”, דורש המילון המקוון רב-מילים, היא “female mammal on heat”.
“דורשת” היא “נקבת יונקים מיוחמת”? האם כבוד המילון מתכוון לביטוי העממי “דורשת זיון”?

טורקי קר
cold turkey הוא ביטוי סלנג אמריקאי שמשמעותו גמילה מהתמכרות על ידי הפסקה מיידית ומוחלטת, לא בהדרגה, של צריכת נשוא ההתמכרות. הביטוי הזה הכי משווע לתחדיש עברי, ואני חושב שמצאתי אותו: גלעד ארדן.
שימוש לדוגמה: “אי אפשר להפסיק לעשן גלעד ארדן, צריך להפחית את הכמות בהדרגה ולגבות את זה במדבקות ניקוטין או מסטיק”.
שני השקלים שלי בנושא
ב”ספרים, רבותי, ספרים”, ממש עכשיו בגל”צ, ציפי גון-גרוס כורה בור – “שני שקל ולא שתי שקל” – ונופלת בו: לא “שני שקל”, ציפי, אלא “שני שקלים”.
פיפטי סנט*
ביום ראשון ייכנס למחזור המטבע החדש בן שני השקלים, או, כפי שכולם יקראו לו, שתי שקל.

מטבע שני השקלים. צילום: דוברות בנק ישראל
* גל פינדלינג הציע לכנות את המטבע “פיפטי סנט”, במסגרת חיפוש שם למטבע החדש בתוכנית הרדיו “המילה האחרונה”.
מסז’ מיידי
ליביק11 מדווחת בפורום תרגום ועריכה בנענע על מניח רעפים נוצרי אינטרנטי:
הידעתם שבחורה ש-instant messaging עם החברה שלה, בעצם מעניקה לה עיסוי קצר?
איך אומרים קלישאה באנגלית?
זוכרים את תבנית הכותרות הקלישאתית “איך אומרים X ב-Y“? מסתבר שגם מקורות זרים לא חפים ממנה. הנה הוול סטריט ג’ורנל, בכתבה על הדומיינים בשפות זרות, מכתיר אותה בכותרת “What’s the Hindi Word for Dot-Com?“
רגע של לטינית
אין דבר כזה “מדיות”. “מדיה” זה כבר ברבים (“אמצעי התקשורת”).
אם אתם רוצים לדבר על אמצעי תקשורת בודדים, אפשר להשתמש ב”מדיום” ו”מדיומים”. טלוויזיה היא מדיום. טלוויזיה, אינטרנט ועיתונות הם שלושה מדיומים.
אם אתם רוצים לדבר על האלה שצורבים עליהם, אפשר להשתמש ב”דיסקים ריקים”.
אל תעצבנו אותי.
אשגר 404, גיליון 002
* עיסוקים, עומס אייטמים ותקלות טכניות עיכבו את פרסום האשגר משישי בבוקר לשבת בלילה. עם הקוראים הסליחה.
איך אומרים כותרת קלישאתית מעצבנת בעברית? כותרת של כתבה במעריב על הטלוויזיה האפגנית: “אז איך אומרים סימפסונס באפגנית?”
הכותרת המוצלחת של השבוע: דה מרקר בכתבה על העלות של המילואים למילואימניקים: “גיוס הון”
בנק דיסקונט פיתח חיבה מדאיגה למודעות שנראות יותר מדי כמו חדשות, ונראה שכלי התקשורת לא עושים לו יותר מדי בעיות עם זה. הנה מודעה במעריב (8/8/2007) שנראית כמו כפולת חדשות, ואחריה אתר פרסומי שנראה כמו ynet:
(דיסקונט מעריב – דרך ולווט; דיסקונט ynet – הלשנה של נדב סאמט)
באשגר 001 עסקתי בפרשת הבאנר של צו פיוס, ממנו הוסרו קווי גבולות 1967 וצלליתה של אישה בבגד ים, לבקשת כמה גולשים.

הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה
פניתי לצו פיוס בשאלה על ההחלטה לתקן את הבאנר, הן על תיקוני הגבול והן על הסרת האישה. השיבה לי רעיה לוי, מנהלת פרויקטים בצו פיוס:
השימוש במפת א”י המחולקת נעשה על ידינו בתום לב. לאחר שהמודעה עלתה לאוויר, קיבלנו מגולשים רבים תגובות ובקשות לשנות את המפה, ונענינו להם, משום שמלכתחילה כוונתנו לא הייתה להיכנס לויכוח פוליטי, ובוודאי שלא לנקוט עמדה בויכוח כזה. גם שינוי המפה אין משמעותו סיפוח השטחים, אלא הצגת המפה הרשמית של מדינת ישראל, בה מרבית שטחי יהודה ושומרון – ובודאי רמת הגולן – עדיין מהווים חלק מגבולותיה החוקיים של המדינה.
לגבי צללית האישה – הדבר אכן פגע ברגשותיהם של חלק מהגולשים, ולא רצינו לעשות זאת. בעינינו זו לא עמדה קיצונית, אלא פשוט התחשבות ברגשות, בעיקר כשהשימוש במוטיב הספציפי הזה לא היה הכרחי לצורך העברת מסרי הקמפיין.
nrg יהדות, שעסקו גם כן בפרשה, זכו לתגובה נוזפת:
מעבר לטעות המצערת, שאין מאחוריה כל אמירה מסוג שהוא, אנו מצרים על ההתעסקות הצינית בטעות וההתעלמות מפרוייקט “צופן הפיוס”, המבקש לקרב ולאחד בין אוכלוסיות שונות בעם.
אנו מזמינים את כל הנפגעים מהטעות להיכנס לצופן הפיוס ולהיווכח שמדובר במאמץ אמיתי וכן לפיוס, ולא כפי שנרמז בכתבה.
ואף שצו פיוס הורו ל-d-say לתקן את הבאנר שהכיל את מפת א”י המחולקת, ואף שהמתלונן, “אור אור”, דיווח ב-30/7 שהגירסה המתוקנת מופיעה ב-ynet וב-nrg, מלשין אנונימי שלח צילומסך שמראה שביום שישי ה-3/8 הופיעה ב-ynet הגירסה הקודמת של הבאנר:

לוי בתגובה:
בשל הלוגיסטיקה הטכנית, כל הבאנרים הפרסומיים שונו, אולם כנראה שלא כולם התעדכנו. אנו מטפלים בעניין, והכוונה היא כמובן שכל הבאנרים המקוריים יוחלפו בחדשים.
אם החינמון “ישראל היום” מקורב לבנימין נתניהו ולימין, מאיפה הגיע הקשר העיצובי והרעיוני לשלום עכשיו?

סדרה שתעלה בקרוב ביס עוסקת במגזין בידור צהוב. שמו של המגזין: Dirt. אם לדייק: D!rt. סימן הקריאה בתוך השם של העיתון נראה פתאום נורא נורא מוכר.

(הלשין: אהוד קינן)
מתחת ללוגו של העיתון החדש “מטרו ישראל”, בין מספר הגיליון לתאריך הפרסום, מופיע הכיתוב “מחיר: 3 שקלים” עם איקס אדום מעליו. האם החלוקה בחינם היא מבצע היכרות? לא, שהרי מדובר בחינמון, כפי שאפשר להבין גם מהבאנר “מחולק חינם” שחוצה את הלוגו שלו, ומדבר העורך, גולן בר יוסף, בגיליון 1, לפיו “אין צורך לשלם עבורנו: מהיום אנחנו איתך, ללא תשלום”.
אז מאיפה הגיעו שלושת השקלים המחוקים? שקר לבן שיווקי שנועד לתת לקוראים תחושה שהם קיבלו בחינם משהו ששווה שלושה שקלים. יופי של תרגיל, מטרו, ומאוד עוזר בבניית אמינות של כלי תקשורת חדש.

חינמון בשלושה שקלים. צילום: דוד שי, ויקיפדיה העברית
מיליארדר התוכנה לארי אליסון ביקר בישראל. הוא השתתף באירועים של גלובס ושל דה מרקר, כל אחד לחוד, וכל כלי תקשורת, כנהוג במדינת צ’ילבה, פיאר את הכנס שלו והצניע עד העלים את הכנס של המתחרה.
אליסון ביקש לשמור על חשאיות פרטי הפרטים של ביקורו. איך אני יודע? כי היחצנית של המלון בו התארח סיפרה את זה לדה מרקר, ולא שכחה להוסיף כמה פרטים חשאיים:
אליסון שוהה במלון מצודת דוד בירושלים וכיאה לאורח בכיר מאוד הוא שוהה בסוויטה הנשיאותית בה התאכסנו בעבר קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית, וקופי אנאן, מזכ”ל האו”ם לשעבר. אשת יחסי הציבור של המלון ציינה כי אליסון צפוי לשהות במלון עד השבוע הבא. כמו כן הבהירה כי אליסון ביקש לשמור על חשאיות ביקורו ולכן נמנעה מלנדב פרטים. עם זאת, הבהירה כי לאליסון לא היו בקשות מיוחדות מהמלון, לא בנוגע לתנאי חדרו או בנוגע למזון מיוחד.
את היחצנית אני יכול להבין – חשאיות שמשאיות, את השם של המלון היא צריכה להכניס לעיתון. אבל מה גרם לכתב דה מרקר, גיא גרימלנד, להדגיש שהיחצנית “נמנעה מלנדב פרטים”, כשבמשפט הבא הוא מפרט את הפרטים שהיא נידבה בנדיבות?
ynet מדווח:
א’ חדר למחשב של חברת ק.ג. עיצוב, ששלחה לו דואר זבל, והסיר את עצמו מרשימת התפוצה של החברה.
מדוע הוסתר שמו המלא של א’? לא ברור. והוא גם לא באמת הוסתר: לינק בפסקה הראשונה מוביל לגזר הדין באתר בתי המשפט, שמכיל את השם המפורש אלישע שי.
(וזו הזדמנות לבקש מ-ynet, שוב, להשתחרר מהג’אווהסקריפט שמונע פתיחת לינקים בעמוד חדש).
אחת הבעיות עם קלישאות בכותרות היא כשמשתמשים בהן לא נכון. למשל: המגזין פורצ’ן הכתיר את המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים כאיש העשיר בעולם, שהדיח את ביל גייטס מהתואר. בדה מרקר החליטו שקרלוס אמנם עקף את גייטס, אבל עדיין נמצא מאחוריו. אחר כך הם התחרטו: עכשיו הוא מלפניו.

תופעה: כמו אלפים רבים לפניו, גם צ’, עיתונאי מתל אביב, אולץ לכתוב כתבה מביכה והומוריסטית על “תופעה” –
אלפי אנשים בישראל כבר נפלו קורבן לפאדיחות טכנולוגיות, ועכשיו הם מאיימים להתנזר מהסלולר ומהמייל
גולשת באתר כיפה שואלת:
יש אתר אינטרנט שמאפשר צפייה ישירה מהמחשב בסרטים וסדרות טלוויזיה. אין בכוונתי לקנות את הסרט, אני רק רוצה לראות אותו במחשב ולא לצרוב או להעתיק. האם זה מותר מבחינת ההלכה?
תשובתו הלקונית והשגויה-חוקית של הרב אפי קיציס:
לשואלת שלום רב. מותר.
חדשות בן עזר, גליון 268, מבקש מהקוראים לשלוח חבצלות עצמיות:
[…] כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק במלאי נקרולוגים ומעדכן אותם מדי פעם כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם בביטחה מיד בשעת הצורך –
לכן אנחנו פונים לאלה מנמענינו המעריכים את עצמם וסבורים שהם שווים הספד אצלנו, ומבקשים מהם לשלוח לנו בהקדם את הספדם העצמי, כפי שנהוג כיום בכמה וכמה לקסיקונים ספרותיים, המסתמכים גם, ולעיתים בעיקר – על מה שהאישים החיים שולחים להם על אודות עצמם.
[…]
אנחנו גם מבטיחים לפרסם את ההספדים ב”חדשות בן עזר” מיד עם קבלתם כדי שהנפטרים (והרי כולנו בחזקת נפטרים במוקדם או במאוחר) יוכלו ליהנות מהספדם בעודם חיים, וגם לתקן שגיאות אם תיפולנה, זאת לקראת ההספד הסופי, כך שלא ייגרם להם צער אחרי מותם, שהרי אמר כבר אוסקד ויילר, שהדיוק והכבוד ממשיכים להטריד גם את מנוחתם של המתים.
(על המעבר של בן עזר מהביטים לנייר ראו אשגר 000)
מכחיש בועה: אדם שמתכחש לכך שבשוק האינטרנט יש בועה כלכלית שעתידה להתפוצץ. על משקל “מכחיש שואה”. נצפה אצל הדוברמן.
לזרבב: לכתוב באופן וולגרי כדי להשיג צפיות. על שם הבלוגרית זרובבלה. נצפה אצל אפי פוקס.
ראו מה הוצאתי משרוולי!
מרלין תקשורת ממשיכה להוביל בתחום החדשנות, היצירתיות והמקוריות את שוק ה-PPC (מודעות ממומנות שהתשלום עליהן הינו על פי מספר ההקלקות על המודעות). משרוולו של הקוסם מרלין הופק שירות חדשני המאפשר גם למפרסמים להם אין אתר אינטרנט לפרסם מודעת טקסט שתופיע כקישור ממומן!
תחדיש: “ירוקת שיווקית”
greenwash זה כשגוף שמזהם את הסביבה עושה ספין שאמור ליצור לו תדמית של תורם לאיכות הסביבה. יאיר רוה, ב-7 לילות של אתמול, גייר את זה מצויין: “ירוקת שיווקית”.





