איך אומרים כותרת קלישאתית מעצבנת בעברית? כותרת של כתבה במעריב על הטלוויזיה האפגנית: “אז איך אומרים סימפסונס באפגנית?”

הכותרת המוצלחת של השבוע: דה מרקר בכתבה על העלות של המילואים למילואימניקים: “גיוס הון”

בנק דיסקונט פיתח חיבה מדאיגה למודעות שנראות יותר מדי כמו חדשות, ונראה שכלי התקשורת לא עושים לו יותר מדי בעיות עם זה. הנה מודעה במעריב (8/8/2007) שנראית כמו כפולת חדשות, ואחריה אתר פרסומי שנראה כמו ynet:

קליק להגדלה

קליק להגדלה

(דיסקונט מעריב – דרך ולווט; דיסקונט ynet – הלשנה של נדב סאמט)

באשגר 001 עסקתי בפרשת הבאנר של צו פיוס, ממנו הוסרו קווי גבולות 1967 וצלליתה של אישה בבגד ים, לבקשת כמה גולשים.

הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה

פניתי לצו פיוס בשאלה על ההחלטה לתקן את הבאנר, הן על תיקוני הגבול והן על הסרת האישה. השיבה לי רעיה לוי, מנהלת פרויקטים בצו פיוס:

השימוש במפת א”י המחולקת נעשה על ידינו בתום לב. לאחר שהמודעה עלתה לאוויר, קיבלנו מגולשים רבים תגובות ובקשות לשנות את המפה, ונענינו להם, משום שמלכתחילה כוונתנו לא הייתה להיכנס לויכוח פוליטי, ובוודאי שלא לנקוט עמדה בויכוח כזה. גם שינוי המפה אין משמעותו סיפוח השטחים, אלא הצגת המפה הרשמית של מדינת ישראל, בה מרבית שטחי יהודה ושומרון – ובודאי רמת הגולן – עדיין מהווים חלק מגבולותיה החוקיים של המדינה.

לגבי צללית האישה – הדבר אכן פגע ברגשותיהם של חלק מהגולשים, ולא רצינו לעשות זאת. בעינינו זו לא עמדה קיצונית, אלא פשוט התחשבות ברגשות, בעיקר כשהשימוש במוטיב הספציפי הזה לא היה הכרחי לצורך העברת מסרי הקמפיין.

nrg יהדות, שעסקו גם כן בפרשה, זכו לתגובה נוזפת:

מעבר לטעות המצערת, שאין מאחוריה כל אמירה מסוג שהוא, אנו מצרים על ההתעסקות הצינית בטעות וההתעלמות מפרוייקט “צופן הפיוס”, המבקש לקרב ולאחד בין אוכלוסיות שונות בעם.

אנו מזמינים את כל הנפגעים מהטעות להיכנס לצופן הפיוס ולהיווכח שמדובר במאמץ אמיתי וכן לפיוס, ולא כפי שנרמז בכתבה.

ואף שצו פיוס הורו ל-d-say לתקן את הבאנר שהכיל את מפת א”י המחולקת, ואף שהמתלונן, “אור אור”, דיווח ב-30/7 שהגירסה המתוקנת מופיעה ב-ynet וב-nrg, מלשין אנונימי שלח צילומסך שמראה שביום שישי ה-3/8 הופיעה ב-ynet הגירסה הקודמת של הבאנר:

לוי בתגובה:

בשל הלוגיסטיקה הטכנית, כל הבאנרים הפרסומיים שונו, אולם כנראה שלא כולם התעדכנו. אנו מטפלים בעניין, והכוונה היא כמובן שכל הבאנרים המקוריים יוחלפו בחדשים.

אם החינמון “ישראל היום” מקורב לבנימין נתניהו ולימין, מאיפה הגיע הקשר העיצובי והרעיוני לשלום עכשיו?

סדרה שתעלה בקרוב ביס עוסקת במגזין בידור צהוב. שמו של המגזין: Dirt. אם לדייק: D!rt. סימן הקריאה בתוך השם של העיתון נראה פתאום נורא נורא מוכר.

(הלשין: אהוד קינן)

מתחת ללוגו של העיתון החדש “מטרו ישראל”, בין מספר הגיליון לתאריך הפרסום, מופיע הכיתוב “מחיר: 3 שקלים” עם איקס אדום מעליו. האם החלוקה בחינם היא מבצע היכרות? לא, שהרי מדובר בחינמון, כפי שאפשר להבין גם מהבאנר “מחולק חינם” שחוצה את הלוגו שלו, ומדבר העורך, גולן בר יוסף, בגיליון 1, לפיו “אין צורך לשלם עבורנו: מהיום אנחנו איתך, ללא תשלום”.

אז מאיפה הגיעו שלושת השקלים המחוקים? שקר לבן שיווקי שנועד לתת לקוראים תחושה שהם קיבלו בחינם משהו ששווה שלושה שקלים. יופי של תרגיל, מטרו, ומאוד עוזר בבניית אמינות של כלי תקשורת חדש.

חינמון בשלושה שקלים. צילום: דוד שי, ויקיפדיה העברית

מיליארדר התוכנה לארי אליסון ביקר בישראל. הוא השתתף באירועים של גלובס ושל דה מרקר, כל אחד לחוד, וכל כלי תקשורת, כנהוג במדינת צ’ילבה, פיאר את הכנס שלו והצניע עד העלים את הכנס של המתחרה.

אליסון ביקש לשמור על חשאיות פרטי הפרטים של ביקורו. איך אני יודע? כי היחצנית של המלון בו התארח סיפרה את זה לדה מרקר, ולא שכחה להוסיף כמה פרטים חשאיים:

אליסון שוהה במלון מצודת דוד בירושלים וכיאה לאורח בכיר מאוד הוא שוהה בסוויטה הנשיאותית בה התאכסנו בעבר קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית, וקופי אנאן, מזכ”ל האו”ם לשעבר. אשת יחסי הציבור של המלון ציינה כי אליסון צפוי לשהות במלון עד השבוע הבא. כמו כן הבהירה כי אליסון ביקש לשמור על חשאיות ביקורו ולכן נמנעה מלנדב פרטים. עם זאת, הבהירה כי לאליסון לא היו בקשות מיוחדות מהמלון, לא בנוגע לתנאי חדרו או בנוגע למזון מיוחד.

את היחצנית אני יכול להבין – חשאיות שמשאיות, את השם של המלון היא צריכה להכניס לעיתון. אבל מה גרם לכתב דה מרקר, גיא גרימלנד, להדגיש שהיחצנית “נמנעה מלנדב פרטים”, כשבמשפט הבא הוא מפרט את הפרטים שהיא נידבה בנדיבות?

ynet מדווח:

א’ חדר למחשב של חברת ק.ג. עיצוב, ששלחה לו דואר זבל, והסיר את עצמו מרשימת התפוצה של החברה.

מדוע הוסתר שמו המלא של א’? לא ברור. והוא גם לא באמת הוסתר: לינק בפסקה הראשונה מוביל לגזר הדין באתר בתי המשפט, שמכיל את השם המפורש אלישע שי.

(וזו הזדמנות לבקש מ-ynet, שוב, להשתחרר מהג’אווהסקריפט שמונע פתיחת לינקים בעמוד חדש).

אחת הבעיות עם קלישאות בכותרות היא כשמשתמשים בהן לא נכון. למשל: המגזין פורצ’ן הכתיר את המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים כאיש העשיר בעולם, שהדיח את ביל גייטס מהתואר. בדה מרקר החליטו שקרלוס אמנם עקף את גייטס, אבל עדיין נמצא מאחוריו. אחר כך הם התחרטו: עכשיו הוא מלפניו.

תופעה: כמו אלפים רבים לפניו, גם צ’, עיתונאי מתל אביב, אולץ לכתוב כתבה מביכה והומוריסטית על “תופעה” –

אלפי אנשים בישראל כבר נפלו קורבן לפאדיחות טכנולוגיות, ועכשיו הם מאיימים להתנזר מהסלולר ומהמייל

גולשת באתר כיפה שואלת:

יש אתר אינטרנט שמאפשר צפייה ישירה מהמחשב בסרטים וסדרות טלוויזיה. אין בכוונתי לקנות את הסרט, אני רק רוצה לראות אותו במחשב ולא לצרוב או להעתיק. האם זה מותר מבחינת ההלכה?

תשובתו הלקונית והשגויה-חוקית של הרב אפי קיציס:

לשואלת שלום רב. מותר.

חדשות בן עזר, גליון 268, מבקש מהקוראים לשלוח חבצלות עצמיות:

[…] כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק במלאי נקרולוגים ומעדכן אותם מדי פעם כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם בביטחה מיד בשעת הצורך –

לכן אנחנו פונים לאלה מנמענינו המעריכים את עצמם וסבורים שהם שווים הספד אצלנו, ומבקשים מהם לשלוח לנו בהקדם את הספדם העצמי, כפי שנהוג כיום בכמה וכמה לקסיקונים ספרותיים, המסתמכים גם, ולעיתים בעיקר – על מה שהאישים החיים שולחים להם על אודות עצמם.
[…]
אנחנו גם מבטיחים לפרסם את ההספדים ב”חדשות בן עזר” מיד עם קבלתם כדי שהנפטרים (והרי כולנו בחזקת נפטרים במוקדם או במאוחר) יוכלו ליהנות מהספדם בעודם חיים, וגם לתקן שגיאות אם תיפולנה, זאת לקראת ההספד הסופי, כך שלא ייגרם להם צער אחרי מותם, שהרי אמר כבר אוסקד ויילר, שהדיוק והכבוד ממשיכים להטריד גם את מנוחתם של המתים.

(על המעבר של בן עזר מהביטים לנייר ראו אשגר 000)

מכחיש בועה: אדם שמתכחש לכך שבשוק האינטרנט יש בועה כלכלית שעתידה להתפוצץ. על משקל “מכחיש שואה”. נצפה אצל הדוברמן.

לזרבב: לכתוב באופן וולגרי כדי להשיג צפיות. על שם הבלוגרית זרובבלה. נצפה אצל אפי פוקס.

ראו מה הוצאתי משרוולי!

מרלין תקשורת ממשיכה להוביל בתחום החדשנות, היצירתיות והמקוריות את שוק ה-PPC (מודעות ממומנות שהתשלום עליהן הינו על פי מספר ההקלקות על המודעות). משרוולו של הקוסם מרלין הופק שירות חדשני המאפשר גם למפרסמים להם אין אתר אינטרנט לפרסם מודעת טקסט שתופיע כקישור ממומן!