“בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים” | הדיקטטורה של כיכר זאקרברג
בסוף פברואר נסגר פרופיל הפייסבוק של אורלי פלדהיים, ויומיים אחר כך נסגר זה של יגאל שתיים, אחרי בקשות מרובות שהשניים קיבלו מפייסבוק לאמת את זהותם. בעוד פלדהיים רחוקה מלהיות חיית פייסבוק, שתיים הוא פעיל שמאל קיצוני פעיל ביותר ברשת החברתית, שכבר נחסם בפייסבוק בעבר אחרי מריבות עם פעילי ימין. המשותף לשניים: ניהול דף הפייסבוק של יוזמת “מרק לוינסקי” להאכלת פליטים בגינת לוינסקי בתל אביב. “לא פרנואידי מצדי לחשוב שזה מכוון. במיוחד אחרי שיצאנו נגד גופים שלא מטפלים כראוי בפליטים”, אומר שתיים. זו רק השערה, כי הדיקטטורה הפייסבוקית לא נותנת לנחסם הזדמנות להתעמת עם המתלוננים, שהביאו לחסימתו בנימוק שקרי שהפרופיל שלו פיקטיבי.
בשנה שעברה הצליחו התנועה לאיכות שלטון, חברת מועצת עיריית תל אביב תמר זנדברג והביקורת הציבורית להביא לביטול הנוהג הפסול של עיריית תל אביב לדרוש תשלום ממארגני הפגנות בשטחים ציבוריים ולחייבם להוציא רשיון עסק. נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש כינתה את דרישת התשלום “מוזרה”, והעירייה גיבשה נוהל חדש שמגביל את דרישת התשלום וביטלה את הצורך ברשיון עסק. הפגנה, הבינה העירייה, היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, והטלת מגבלות ביורוקרטיות וכספיות עליה עשויה להוות פגיעה בזכות הזאת.
כמו בעולם הפיזי, גם בפייסבוק כל אדם הוא אקטיביסט בפוטנציה, כמו הגולש שצילם חטיף פסק זמן בארה”ב זול מזה שבארץ והצית מחאת תג מחיר נגד שטראוס. אלא שבניגוד לכיכר רבין, כיכר זאקרברג כפופה לשליט יחיד ואין בה בג”צ. “אנחנו יודעים שכדי להסיר צריך לעצבן את האלגוריתם, אבל כדי לחזור אתה צריך לפנות לבני אדם”, אומר שתיים. “ברור לי שיש 800 מיליון משתמשים, ושאי אפשר על כל צבוטותי וקוטותי לערב את מר צוקרברג. אבל אם בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים, ואף פעם אף אחד לא משלם על זה, יש בעיה”.
התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס
יחסי המרה בפייסבוק: 160K חברים, 39K קוראים, 56 תגובות, 5 שיתופים
הנתונים המספריים הגלויים לגולשים על דף פייסבוק מסחרי הם מספר החברים ומספר הלייקים, התגובות והשיתופים של כל אחד מהסטטוסים.
במצגת של דוברת סופר פארם, גלי ברגר, בכנס הדיגיטל של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות בנובמבר 2011, נחשפו שני נתונים נוספים, ויחד הם נותנים הצצה ליחס בין המספרים השונים בסטטוס פופולרי בדף מסחרי גדול. אי אפשר להשליך מזה על כל סטטוס בכל דף של כל ארגון, אבל הפרופורציות בהחלט מכניסות לפרופורציות.
מספר חברים בדף: כ-160 אלף (נכון ל-11.2011).
מספר אנשים שהסטטוס הוצג בפיד שלהם בשלב כלשהו (people reached במקור): 39,263.
מספר אנשים שמדברים על הסטטוס: 447.
מספר המלייקקים: 409.
מספר המגיבים: 56.
מספר המשתפים: 5.
טוב, די
“שלום מר יאיר לפיד, רציתי לברר מהי עמדתך בנושא כובעי ארנבים”, כתבה הקומיקסאית רחלי רוטנר בתחילת השבוע בדף הפייסבוק של לפיד. הארנבים היו החלק הצמרירי ביום האינטרנטי הקשה של הפוליטיקאי הטרי, שהצליח לאבד את שלוותו מול שאלה מהתחום הבטחוני מהצד השמאלי והפך, כמקובל אצל אומת האינטרנט, למם ויראלי.
הקיר של לפיד, אבחן אחד הגולשים, הפך ל-ynet: המקום שאליו מגיעים מגיבים מימין, משמאל וממשרדי הטוקבקים בתשלום, אקטיביסטים ומשועממים, לדון בנושאים שעלו בכתבות ולהעלות אג’נדות משלהם. השאלה שהקפיצה את לפיד היתה: “מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. […] מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה”.
למה להציג שאלה כזאת ללפיד, ח”כ/שר/ראש-ממשלה עתידי (48 אלף חברים בפייסבוק), ולא למי שיושבים כרגע ליד ההגה, כמו ראש הממשלה (159 אלף חברים), שר הפנים (5,514 חברים) או שר הבטחון (1,893 חברים)? “יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה”, מסביר שואל, איתמר שאלתיאל, רכז מדיה חדשה בארגון “גישה”. “שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם, ביקש שאשלח את השאלה במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו”. בעקבות הדיון הקדימו ב”גישה” את קמפיין “עושים UNDO לסגר“, שמציג התנגדות לסגר האזרחי מצד אנשים שלא חשודים בשמאלנות רדיקלית, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו.
לפיד עונה, אבל אי אפשר להגיד שהוא מקיים דיאלוג עם הציבור. כששאלו אותו על סמים קלים, חסם כמה מהמגיבים. כשפרסמו אצלו סרטון של ב. מיכאל, שמנה שגיאות גסות בטוריו, הוא הגדיר זאת כ”להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי” – משמיץ, לא מעביר ביקורת לגיטימית. כשנשאל הסטודנט לתואר שלישי על הסטודנטיות הפלסטיניות, השיב לגוף העניין: “אני תמיד תומך בעמדת מערכת הבטחון. צה”ל אינו ‘מנגנון חושך’, אלא צבא מוסרי המגן על חיינו ושומר עלינו”. כשהגולשים לא הסתפקו בתשובה הזאת, הוא אמר: “הבנתי את השאלה, רק לא עניתי את התשובה שרציתם”. ולבסוף: “טוב ביי.” אומת האינטרנט התנפלה על משפט הכניעה והפיצה אותו לכל עבר בעשרות גירסאות ועיבודים גרפיים.
הסקרים החמיאו ללפיד עם הודעתו על כניסה לפוליטיקה, ועם הזמן הם החמיאו פחות ופחות. נדמה שלפיד מנצל את הזמן שהתפנה לו לשבת עם המחשב (או האייפד) ולריב עם מגיבים. הוא יודע לנאום, אבל נראה שקשה לו המעבר מכתיבה סטרילית בין ארבעה קירות למגע ישיר, מיוזע ומלכלכך עם הציבור. זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל עד שיהיה תאריך לבחירות מוקדמות, אולי עדיף שהוא יהיה יפה וישתוק.
התפרסם במקור בגירסה מעודנת “מוסף הארץ”, 24.2.2012
הראיון המלא עם איתמר שאלתיאל:
מה אתה מחפש שם, בעמוד של יאיר לפיד?
“בהתחלה העליתי שאלה מטעם ארגון ‘גישה’ על מעבר סטודנטיות מעזה לגדה. באמת בתמימות. התשובה שלו היתה כל כך מפתיעה ומרתיחה עבורי שהמשכתי לשאול שאלות מטעם עצמי.
למה לא תשאל את ראש הממשלה, או שר הפנים, או שר הבטחון, או יו”ר האופוזיציה?
“יאיר לפיד עשה את הטעות של לענות. הוא עונה. שאלתי אותה שאלה את שר הבטחון בפייסבוק, הוא לא ענה לי מעולם. הוא ביקש שאשלח את השאלה במייל, התעקשתי שזה יהיה ציבורי, בסוף שלחתי לו במייל, עבר חודש ולא שמעתי ממנו. אני גם נטםל לדני דנון, אני נטפל למי שאני יכול. אבל יאיר לפיד עונה. יש לי ויכוחים הרבה יותר רציניים איתו מאשר ‘טוב ביי’, אבל מאחר שהתשובות שלו כ”כ מגוחכות, יש פה הזדמנות נהדרת. הוא נתן לי את הפתח ואני אנצל”.
איזה פתח? מה אתה מנסה לעשות שם?
“הוא מעולם לא ענה לשאלות בטחוניות, לשאלות בנוגע לכיבוש, עד כמה שאני יודע. כאן לראשונה הוא אשכרה עונה לשאלות בנושא הזה, ורואים מה העמדות שלו. אני חושב שהוא ענה ל’גישה’ כמו שהוא ענה כדי להפוך את עצמו ליותר ימני מהליכוד. הוא ענה תשובה שנועדה להציג אותו כלא-עוכר ישראל, בניגוד לארגוני זכויות אדם כמו שהוא תופס אותם, ככה”נ. לבוא ולחשוף את התשובות שלו זה שירות לציבור, וגם שירות עבורי. ואם זה אומר שהוא יוצא מגוחך, אז יאללה, בכיף”.
אז בעקבות התשובה הזאת לא תצביע לו :)
“נראה לי שמה שקורה באמת אצל יאיר לפיד זה שהוא עונה לאנשים, וזה ייאמר לזכותו, אבל הוא עונה כאילו הוא עונה לראיון עיתונאי. יש לו מסר, הוא עונה והוא חושב שבזה זה נגמר. ובאמת עיתונאים מנומסים לא לוחצים, אולי שואלים עוד שאלה וממשיכים הלאה. פה אנשים מתעקשים להבין מה הוא רוצה. מבחינתי זה מרתק לראות את זה קורה. איש של המדיה הישנה מנסה לפעול במדיה החדשה, וברגע שהוא נתקל בקצת לחץ, נשבר. ה’טוב ביי’ היה דוגמה מעולה – הוא היה כל כך בלחץ. אני חושב שזה המומעד הראשון שהפייסבוק שלו עומד לשבור אותו. בטור שלו הוא בוחר על מה לכתוב, בסטטוסים שלו הוא בוחר על מה לכתוב, ופתאום כשמציבים מולו שאלות ורואים איך הוא משתדל לא לענות עליהן, אתה גורר אותו למקומות לא נוחים. אם הוא היה נבון יותר הוא יכול היה לומר, אני לא מתמודד על הנושאים הללו. התשובות שלו מפילות אותו, אני סתם נהנה מהמופע”.
דיברתי גם עם פעיל המחאה החברתית אסף לוי, שנחסם מהעמוד של לפיד, אבל יריעת העיתון קצרה, אז הנה: “המוטיבציה שלי היא פשוטה: בעיני הוא מגדיר מחדש את המושג צביעות, והעקיצות שאני שולח לכיוונו, באופן די עקבי אני חייב להודות, הן כמו סיכות קטנות על בלון נפוח. אני מסתכל עליו ורואה שאין דבר כזה יאיר לפיד האדם, יש רק יאיר לפיד הפרסונה הטלוויזיונית. אני חושב שכל ההוויה שלו, המהות שלו, היא טישטוש מוחלט של הבנאדם לתוך הדמות הציבורית שהוא בנה. בסופו של דבר הוא פוליטיקאי שנולד בטלוויזיה, אף פעם לא הזיע ואף פעם לא ממש התאמץ להשיג משהו”.
דייויד מצייר על הקירות של פייסבוק
ב-2005 שכר שון פרקר, הנשיא-המייסד של פייסבוק, את שירותיו של אמן הגרפיטי דייויד צ’ו לצייר על קירות המשרדים הראשונים של הרשת החברתית הצעירה. בפגישה ביניהם במשרדים, פרקר נתן לצ’ו הכוונה אמנותית: לצייר כמה זרגים (“cocks” במקור) שהוא רוצה. צ’ו, לפי דיווח של גוקר, שרבט במהירות אישה עומדת על ארבע.
פרקר הציע לשלם את שכרו, כמה אלפי דולרים, במזומן או במניות. צ’ו חשב שפייסבוק היא “מגוחכת וחסרת טעם”, אבל לקח את המניות. הניו יורק טיימס מדווח שעם פרסום התשקיף בתחילת החודש לקראת ההנפקה, כמות המניות המוערכת שנמצאת בידיו שווה כ-200 מיליון דולר. לשם השוואה, פריט האמנות שנמכר בסכום הכי גבוה במכירה פומבית, יצירה של דיימיאן הרסט, החליף ידיים תמורת 200.7 מיליון דולר.
עוד מציורי הקיר של צ’ו במשרדי פייסבוק אפשר לראות בפייסבוק של צ’ו; בפייסבוק של בן בלומנפלד, “מוביל העיצוב” של פייסבוק; בלאפינג סקוויד ובווסטר קולקטיב.
התפרסם במקור בטור “אמנות בשער” במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס
יאיר לפיד משיב לעניין
המעקב הסמי-אובססיבי אחרי יאיר לפיד בבלוג הזה מחייב גם לתת לו מילה טובה כשמגיע: יוסי גורביץ שאל שאלה, לפיד השיב לעניין, התרעת יקום קורס.
הבהרה: כשאני אומר “השיב לעניין” אני לא מתכוון בהכרח “השיב תשובה שאני מסכים איתה”. כשהוא נשאל על איסור מעבר סטודנטים פלסטינים בין עזה לגדה המערבית, התשובה שלו התבססה על אמונה עיוורת בצה”ל ולא על בדיקת העובדות וגיבוש דעה מולן, ואחר כך שבירת כלים (“טוב ביי”). הפעם הוא השיב מול העובדות, תוך שהוא מסייג שהתשובה שלו היא בהנחה שהדיווח על העובדות היה מדויק.
זכרון צילומי: המאבק בשוטרים, חיילים ומאבטחים שמוחקים תמונות ואוסרים לצלם
בשבועות האחרונים הופצו בפייסבוק תמונות של פסולת שהשאיר אחריו זוג אחרי הצעת נישואים ביער, אדם שמישהי מאשימה שהטריד אותה מינית ברחוב והמון תיעודי מצלמות אבטחה של גניבות. אפשר לראות זאת כהעצמה אזרחית שמובילה לפרו-אקטיבית חיובית, או כלקיחת החוק לידיים בגלל ייאוש מאוזלת היד של רשויות החוק.
התופעה לא דילגה על רשויות החוק עצמן: אקטיביסטים ואזרחים מהשורה מפקחים על שוטרים וחיילים באמצעות מצלמות וטלפונים סלולריים, כאמצעי הרתעה בזמן אמת, ככלי תיעוד לשימוש התקשורת הממוסדת והעצמאית, ובמקרה הצורך גם לראיות בבית המשפט. גם הצבא והמשטרה מצלמים את האירועים מאותן סיבות בדיוק.
בשטח מתפתחת ריאקציה לתיעוד האזרחי. למשל: חיילי גולני בחברון איימו לשבור מצלמה של ילד פלסטיני שצילם אותם מתעמתים עם בני משפחתו (ותועדו למרבה האירוניה במצלמת אבטחה); פעילי שמאל טענו שחיילים בחברון מחקו כרטיסי זכרון שבהם תיעדו את האלימות בעיר; פעילי ימין טענו שחיילים מנעו תיעוד של מעצר חשודים במעורבות בפריצה לחטמ”ר אפרים; שוטר שעצר באלימות שוהה בלתי חוקי עיכב לחקירה את כתב וואלה ג’וש בריינר, שתיעד את המעצר בסלולרי; מאבטחים בתחנה המרכזית בירושלים דרשו מסטודנטים לאמנות, בלי שום סמכות חוקית, למחוק סרטון שצילמו מחוץ לתחנה לפרויקט לימודי.
הדרגים הפיקודיים צריכים להבהיר לכוחות בשטח את החוקים ואת גבולות הכוח. כאנשים ריאליסטיים, כנראה שניאלץ להסתמך פחות על זכויות אזרח ויותר על יכולות טכנולוגיות: כשמצלמים בסמארטפון אפשר להעלות את הצילומים מיד לרשתות חברתיות; שירותי גיבוי מאפשרים שכפול של התמונות לענן בזמן אמת; כרטיס זכרון בשם EyeFi משדר תמונות על גבי רשת אלחוטית מיד אחרי שצולמו במצלמה דיגיטלית; ומטלפון סלולרי אפשר לשדר לשדר וידאו חי לאינטרנט באתרים כמו USTREAM.tv. תגידו צ’יז.
התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס
יאיר לפיד: “טוב ביי”
שתיקה שווה זהב, ומישהו מיועצי התקשורת של יאיר לפיד צריך להגיד לו לשבת על המטילים בכספת מאובטחת עד הבחירות.
“גישה”, ארגון שמטרתו המוצהרת היא “הגנה על הזכות לחופש תנועה של פלסטינים”, פנה ללפיד בפייסבוק ושאל:
תהינו מה עמדתך בנוגע למעברן של ארבע סטודנטיות למגדר וזכויות אדם מעזה לגדה המערבית. ארבע הנשים הללו, כולן בכירות בחברה האזרחית ברצועה, מעוניינות לסיים את התואר השני שלהן, אך מערכת הביטחון מסרבת באופן גורף לאשר לסטודנטים מהרצועה לצאת ללימודים בגדה, גם אם הם אינם חשודים בפעילות טרור. בעבר דיברת כמה וכמה פעמים על חשיבותו של חינוך ליצירת חברה בריאה יותר, האם היית תומך בלאשר לנשים הללו לעבור לגדה ולהשלים את לימודיהן?
נשמח לשמוע מה דעתך בנושא. מצורף קישור שמספר מעט על הנשים הללו.
http://spg.org.il/he_blog/meet-the-people/students/
מועמד עתידי לא אמור להכיר כל סיפור שקורה בארץ ולהחזיק בדעה נחרצת לגביו. אבל לפיד הבהיר שהוא אפילו לא מתכוון לשאול:
ובהמשך:
ואז:
מם או לא מם? ברור שמם.
איתמר שאלתיאל (מעמותת “גישה”).
יאיר לפיד – תיקון שגיאותיך אינו השמצה
בעקבות פרשת ההשכלה של יאיר לפיד, שהתקבל ללימודי תואר שלישי לפני שהשלים תואר ראשון, התארח ב. מיכאל ב”תיק תקשורת” בשבוע שעבר ומנה בעוקצנות שגיאות בטוריו של לפיד (כשהוא מצליח לשגות בעצמו). אליזבת’ צורקוב פרסמה לינק לסרטון על קיר הפייסבוק של יאיר לפיד, וכתבה: “‘הרבה יהירות ורשלנות’. מדויק, לא?”
בדיון שהתפתח עלו נושאים שונים: המעטה בחשיבות השגיאות, התמודדותו של לפיד עם ביקורת, קריאה לדון במצע ובדעות שלו ולא בשגיאות, הגדרתו את ההצבעה על השגיאות כ”השמצה” ועוד. לפיד עצמו הסתפק בתגובה אחת בתחילת הדיון: “אוי, אליזבת, איזו הברקה חמודה ושנונה להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי, כל הכבוד!”
טוב שלא הוציא לה לשון.
• עוד יאיר לפיד:
• יאיר לפיד בפייסבוק – לא טוב, לא מספיק
• יאיר לפיד נמנע מהסברת משנתו בפייסבוק?
• יאיר לפיד והסתירות
פייסבוקנובלה לוולנטיין: בחור מתייעץ על דייט בפייסבוק. נחשו את מי הוא פוגש שם
“יש לי שאלה קצת מביכה- יצאתי אתמול לדייט ראשון, ת’אמת זה היה נראה שהיא ממש נהנתה, אני לא כל כך יודע אם אני צריך להתקשר אליה לספר שנהנתי גם או לחכות שהיא תתקשר?!”, כתב אריאל (שם בדוי) בקבוצת פייסבוק סגורה ובת כ-9000 חברים, שמיועדת לאנשים שצריכים עזרה בכל נושא שהוא.
“פשוט צרף אותה לקבוצה ותראה לה את הפוסט הזה”, הציע אחד. “אתה בטוח שהיא לא קשורה איכשהו לקבוצה? זה יותר פדיחות לקרוא פה לעיני כולם מה בדיוק חושב בן זוגך לדייט ראשון מאתמול מאשר לשמוע את זה בטלפון או אפילו בסמס!”, כתב אחר.
פחות משעה אחר כך, ורה (שם בדוי גם כן) הגיבה: “[אריאל]..אתה רוצה לספר לי משהו ..”.
או, שיט.
עדכון בסוף הפוסט זהירות, ספוילר
“חחח את המדוברת?”, היא נשאלה, והשיבה: “אני גם שואלת ..אולי מישהו היה בשני דייטים בו זמנית ואני לא יודעת על זה ..”
“אוי אברוך! אם זו אכן את- פשוט תגידי לו אם גם את נהנית, ורוצה להיפגש שוב ונסגור את השירשור הזה :)”
ורה: “סורי על החפירות ..אבל מדהים אותי שפייסבוק גם דואג לייעוץ דייטים ..ותודה ל[אריאל] על השקט =-)”
אריאל: “אממ [ורה] זה לא מה שאת חושבת.. אני כבר אתקשר!”
ורה: “אז אח הגדול עבר לפייסבוק ..יפה”.
ומישהי כתבה: “שהרווקים ימדו מהפוסט הזה שחובה, חובה להתקשר אחרי דייט ראשון. אין בזה שאלות. ולא אחרי שלושה ימים. אין מצב. יום אחרי מתקשרים ושואלים אם היא רוצה להמשיך/מתנצלים בצורה מכובדת ואומרים שלא מעוניינים להמשיך. בכל מקרה מתקשרים יום אחרי”.
חצי שעה אחרי התגובה הראשונה של ורה, אריאל פתח שרשור חדש: “צריך עידוד…”
“משל למה הדבר דומה?”, עודד אותו מישהו, “לאדם שטבע במצולות הים, כשהגיע לתחתית גילה ששם נמצאים האוצרות הכי מעניינים. ככה זה גם בדייטים (מנסיון)-אחרי שהיא זורקת אותך (או הפוך) אז או שאתה תמצא אחרת שיותר תתאים לך שהיא תחזור אליך בענק. מנסיון אחי”.
השרשור החדש לא חמק מעיניה של ורה, שהצטרפה לדיון: “חבר’ה ..כולו דייט אחד ..תנו לי גם קצת לחשוב ..או שגם בזה צריך לשתף ?”
אחת כתבה: “[אריאל] בבקשה אל תשתףף אתה הורס לעצמךךךךךךךךךךךךך. אני לא יכולה לראות את זה”.
אחד דרש את שמגיע לו: “אתם לא יכולים להכניס אותנו לטנלובלה ולא לגלות לנו. אז [ורה], אתם ממשיכים?”
ורה: “אני גם שואלת איך הכנסתי את עצמי לתוכנית הזו ..אז כן , קיבלתי הודעה לאשר שאכן מדובר עלי ..”
תמונת הפרופיל של אריאל מציגה אותו עם בחורה. מישהו מתעניין, ו-ורה מסבירה שמדובר באחותו. מישהי כותבת: “בפרק הבא של…….. ‘[שם הקבוצה]’ האם [ורה] תצא עם [אריאל]..? האם [ורה] היא אחותו של [אריאל]? האם [אריאל] הוא אחותה של [ורה]? האם [ורה] ו[אריאל] יכנסו לבית האח הגדול?! האם נדפקנו כולנו מהפייסבוק?”
ורה: “אמאלה ,תגידו לי שזה חלום רע ואני לא באמצע לספר ל 9000 איש על הדייט שלנו ? [אריאל] ?!”
מישהי: “[אריאל].. סגרו אינטרנט, שבו לכם במקום נחמד לדבר לא בקבוצת דיון עתירת משתתפים, ואם זה הולך טוב תעלי לפה את השאלה למי להזמין מנה צימחונית בחתונה. תסתכלי על הצד החיובי, לפי ההענות כיסיתם כבר את מחיר האולם לפני הדייט”.
ורה: “טוב ..זה לא תקין מה שהולך פה ..חברים שלי כבר התחילו לשלוח לי הודעות להגיד לי מה לעשות ..”
אחת כותבת: “חברים, מה אתם לוקחים את זה קשה. אתם לא רואים שהם מסתלבטים עליכם?! חח נשבעת שאתם משועממים!”
ורה: “אם הייתי מכירה אותך הייתי אולי משתפת איתך פעולה ..תאמיני לי שזה היה מקל עלי מאוד לדעת שכל זה היה בצחוק”.
מישהו: “זה התסריט לתוכנית המציאות הבאה שתעלה בערוץ ‘תכלת'”.
אריאל: “טוב חברים זה לא נעים לא לי ולא ל[ורה]!! דייי!!”
תאונת הדרכים נמשכת ברגעים אלו. אני לא יכול להוריד ממנה את העיניים.
עדכון 23:12
ורה ואריאל מתחו את אנשי הקבוצה. אריאל כתב: “טוב אנשים יקרים שלי, עקב בקשת אנשים אני מצטער אבל אני ו[ורה] מכירים כבר שנים ואנחנו חברים טובים, גילינו פה אנשים יקרים שעוזרים וממש מעוניינים לתמוך… חוץ מ[X] שהוא מחפש לגרום למריבות ואיתו כבר דיברתי בפרטי… (גם הוא שתול.. הוא חבר יקר ואהוב שלי..) סליחה אם פגענו אבל תודו שנתנו פה מעט אקשן וחיוכים…”
אהבנו.
הפייסבוקאים שנותנים תגובה ציונית הולמת
במקום ליילל על התשקורת הם מתיישבים על המקלדת, מנסחים עוד סטטוס ציוני שנון ומושחז ומשגרים אותו למאות חבריהם. קבלו את הסיירת המובחרת של לוחמי ציונות הפייסבוק
באחרונה התפרסם דו”ח של חברת קומסקור, ואיתו הידיעה הלא ממש מפתיעה כי ישראל היא שיאנית השימוש העולמית בפייסבוק. הישראלי הממוצע בילה בחודש אוקטובר כ-11.1 שעות בטיפוח קשרים וירטואליים ו-94% מכלל הגולשים בישראל כבר מחוברים לצוקרברגיה. ישנם הרבה סוגי משתמשים בפייסבוק – הפאסיבים, הנעדרים, המציפים, המגיבים האובססיביים. אנחנו פה כדי לדבר על יחידת העילית. אלו שכותבים סטטוסים שנונים, מדויקים, שכל סטטוס שלהם הוא פנינה של ממש. אלו שגורמים לכם להגיד “אוי, כמה שהוא צודק” וללחוץ מייד על לייק או אפילו על “שתף”.
בעידן המודרני, הניוז-פיד החליף זה מכבר את כיכר העיר ובמדינה רותחת כמו שלנו היה ברור שהפוליטיקה לא תישאר הרבה זמן מחוץ לעסק. שהשוויצריים יעלו תמונות של החתולים שלהם, הישראלים כאן כדי לשכנע (בעיקר את עצמם) שהם צודקים.
אז קבלו את עשרת הלוחמים המצטיינים, חבר’ה שנמאס להם לראות תמונות תעמולה מפוברקות של חיילי צה”ל רומסים ילדות והחליטו לפעול בעניין. למה הם עושים זאת? אידיאליזם מהול בדלק שמניע את תעשיית הרשתות החברתיות – הרצון ליחס, תשומת לב והערכה. אז קדימה, אתם מוזמנים לקחת מקלדת ולהתחיל לתרום את חלקכם. רק מילה קטנה מאיתנו לפני שאתם מתחילים: זהירות, זה ממכר.
זיו תדהר
מי: בן 40, אדריכל, יליד דימונה ותושב תל אביב
כמה: 1,587 חברים
מה: אם השם זיו תדהר מצלצל לכם מוכר, זה כנראה כי שמעתם אותו מקריין חדשות בגל”צ, שם הוא עדיין משמש כמבזקן בשירות מילואים פעיל. אך אל תטעו בו, תדהר הוא ממש לא הגל”צניק הטיפוסי. הוא מגדיר עצמו כציוני, יהודי ואוהב ישראל, וככזה הוא מרגיש חובה לחוות את דעתו כל אימת שהמציאות מוציאה אותו משלוותו. עניין של שלוש-ארבע פעמים ביום. עם כמות חברים מרשימה, כמעט כל סטטוס שלו זוכה לאינספור תגובות ולייקים, והוא מככב תדיר באתרים המצטטים סטטוסים נבחרים כמו “סטטוסים מצייצים” או “שרוטונים”. אבל מבחינת תדהר, הסיפוק האמיתי הוא לאו דווקא כמות התגובות אלא אם הצליח לעצבן חברים מסויימים שלו מהגדה השמאלית.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “אנשים שמקללים אותי, לרוב סביב ויכוחים פוליטיים. אני בדרך כלל מוחק את תגובותיהם. אם הם ממשיכים לקלל, אני פשוט חוסם את המשתמש”.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “עתידות בזוקה מהדרין של חרדים: אם תתפלל חזק, בגיל 18 לא תלך לצבא”
סטטוס שאהבנו: “אנסטסיה מיכאלי: “הוט ווטר… סמול גלאס…”.
דידי הללי
מי: בת 37, מוזיקאית, חיפה
כמה: סביב ה-2,100 חברים
מה: עזבו אתכם משנינויות וסטטוסים מתחנפים. דידי הללי כאן בשביל לפקוח לכם את העיניים וכמה שיותר מהר. הילדה-טובה-חיפה הזו השתייכה בעברה לקבוצות שמאל רדיקלי, עד שיום אחד התפכחה ושינתה את דעותיה מן הקצה אל הקצה. הרדיקליות אגב, נשארה. הללי משתמשת בפייסבוק כדי לחשוף את הפתולוגיה שמאחורי אנשי השמאל (כך לדבריה), את מנגנון התעמולה של התקשורת ומעל לכל את האיש שלדעתה אחראי לכל מה שקורה מסביבנו – ג’ורג’ סורוס. היא צינית, בועטת והכי לא פוליטיקלי קורקט שיש, מה שהביא אותה לא אחת לקבל איומים לתביעות מצד החבר’ה של “שלום עכשיו”. אבל זה כל הכיף, לא?
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “לא מתייחסת אליהם. מבחינתי הם אידיוטים שימושיים שטופי מוח”.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “רופא השיניים שלי אמר לי היום שאני צריכה טיפול סורוס. שאלתי אותו אם לא ניתן להסתפק בעקירת יישובים או לכל הפחות בסתימת פיות. אמר שחייבים טיפול סורוס”.
סטטוס שאהבנו: “הפכנו מעִברים לעִוורים. תענוג איתנו!”
יואב פסקרו (Yoav Paskaro)
מי: בן 32, מהנדס מחשבים ביום וכותב למדור הסאטירי במקור ראשון, “בריחת המוחות” בלילה, גר בירושלים
כמה: 414 חברים
מה: יואב פסקרו נמצא בעסק מסיבות אידיאולוגיות לא פחות מהללי, הוא פשוט מעדיף לעשות זאת עם כמה שיותר הומור. בבחירה שלו בין שתי צורות התמודדות של יהודים עם צרות, אנחנו לגמרי איתו; למה לקטר אם אפשר לצחוק על המצב? למרות שמדובר בבחור דתי-ימני קלאסי, הוא לא בהכרח מצדד אוטומטית בקבוצה הביתית ומבקר גם אותה לא פעם בנושאי הדרת נשים או חוק לשון הרע. אורח קבוע בעמוד משחקי המילים “בא לה לייקה”.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “מישהו שהשווה את הביטוי ‘העם הנבחר’ לגזע הארי. ההשוואה הזו עצבנה אותי כי זו דמגוגיה זולה. הגבתי לו שעם ישראל הוא אכן העם הנבחר – נבחר לקבל עליו יותר חובות מוסריות משאר העמים בניגוד ל’עם הנבחר’ הארי שלקח לעצמו זכות להרוג את כל השאר”.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “נשים שלא יודעים להתחלק הם אנשים אי זוגיים”.
סטטוס שאהבנו: “מסתמנת פשרה במועצת הביטחון: יגנו את ישראל (נכתב בעקבות הטבח המתמשך בסוריה)”.
רגינה גרוזינגר
מי: בת 39, חילונית ומתנחלת שגרה בדרום הר חברון, ביישוב שמעה. עובדת כמנהלת לשכה בחברה לפיתוח הר חברון.
כמה: 548 חברים.
מה: רגינה היא אושיית פייסבוק מזן קצת שונה. היא מגיבה בעיקר בדפי פייסבוק אחרים כמו “אוי דוט קום”, “פטפוט”, “תמונה יומית”, ו”נו ניוז”, ואוהבת לגרור סטטוסים של אחרים למחוזות משעשעים ולהוציא אותם מהקשרם. תגובותיה זוכות בדרך כלל לתשומת לב רבה.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: מעצבת אותי באופן כללי מדיניות הבלטת האידיאולוגיה החברתית של שלי יחימוביץ והצנעת דעותיה השמאלניות קיצוניות. זה כמו מסך עשן בעיני הציבור הישראלי שנוטה לרוץ אחר החדש והמסעיר.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “צהריים. מרק שעועית ואני. מישהו עובר ומפטיר: ‘מי שאוכל לבד מת לבד’. אני: ‘לא רוצה שימותו איתי, מה אני מחבלת מתאבדת?'” וגם: “שטייניץ: הרופאים העבירו לי דרישותיהם – אני עדיין מנסה לפענח מה הם כתבו”.
סטטוס שאהבנו: “הרשות שוקלת: בית המשפט העליון – אתר מורשת פלסטיני” (בעקבות הפרסום ב-YNET על כך שהרשות שוקלת להכריז על ים המלח כאתר מורשת פלסטיני).
דודו עזריה
מי: בן 40, מבאר שבע, איש סיסטם בחברת תוכנה ופרילנסר בעיתונים שונים. אוהד שרוף של הפועל באר שבע.
כמה: 587 חברים.
מה: כל מה שמעלה לו את החלסטרה: חדגוניות תקשורתית, סטיגמטיות בתקשורת ובטלוויזיה. יש לו גם הרבה מה להגיד על בעיות התחבורה הציבורית בבאר שבע, ובאופן כללי בעיניו הכל קשור בסופו של דבר לכדורגל.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: האמירה של גל אוחובסקי לרונן שובל מתנועת “אם תרצו”: ”אתה בחור אשכנזי כזה עם עיניים כחולות..הכי נראה בחור טוב כזה, שמאלני…”
והאיש הזה מדבר על דברים שמזכירים לו את גרמניה הנאצית?”
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “תאמינו לי, בישראל שמים מליונים על תוכניות לא מצחיקות באמת כמו ארץ נהדרת, בזמן שבאל ג’זירה מרימים הפקות קורעות בדינר שמונים”.
סטטוס שאהבנו: “עכשיו, כשאתם קוראים שאת הטיל שנורה עלינו אתמול לא ירה חמאס אלא ארגון אחר שמחזיק לו כמה בסטוק וזה בכלל לא בגללנו אלא בגלל פעילות המצרים בסיני – נכון שאתם מרגישים הרבה יותר טוב?”
אמילי עמרוסי
אמילי עמרוסי. צילום: מירי צחי
מי: בת 33, מטלמון, סופרת ועיתונאית (“ישראל היום”).
כמה: 3,308 חברים.
מה: הפייסבוק של אמילי הוא סוג של מאגר חיוני בסגנון “דע את הימין”. תמצאו שם הרבה ביקורת תקשורת, והרבה נסיונות להגחיך אמירות שמאלניות מרגיזות. הקיר שלה די מתוייר, וכל סטטוס שהיא מעלה זוכה לעשרות לייקים, ומאות תגובות ושיתופים. לא מעט אנשים מנסים לרכב על הרייטינג של הדף שלה, ומבקשים שיתוף והפצה של מסרים שלהם. בדרך כלל היא עונה: “מצטערת, אני לא לוח מודעות”.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “אני תמיד מחכה לאמירות מרגיזות של גדעון לוי ויריב אופנהיימר, רק כדי לשים אותן על הקיר שלי ולכתוב ‘תודה. אתם עושים לנו עבודת יח”צ מצויינת'”.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “יום שישי, בראנץ’ אצל השגריר הצרפתי. אני בסביבת שועים ורוזנים. והנה, חוטובלי חולפת ליד הבופה הכשר. גדעון לוי (אליי): את הרבה יותר דתייה מחוטובלי.אני: ?? (מאותתת לכיוון המכנסיים שלגופי) גדעון לוי: יש לך את הדבר הזה על הראש, ולה אין. אני: אה, זה בגלל שהיא לא נשואה, ואני כן. גדעון לוי: מה זה קשור לנישואין? עמנואל רוזן: היא לא נשואה? לגלות שלא רק כמה מהמתנחלים גרים בבועה אטומה”.
סטטוס שאהבנו: “אתמול פתחתי את הראש. בחורה פתוחה כמוני – יש עוד מה לפתוח? | דלת של ארון הצליחה לפצח את הראש הקשה. מטומטמת שכמוני, נכנסת בארונות במקום לצאת. הדביקו. עכשיו: הפצע הפעור – צלקת הארי פוטר. התחבושת על הראש – אריק שרון. | ואז אני מגלה שזה בדיוק שש שנים לאירועי עמונה (בעקירת גוש קטיף שרנו ‘שיר למעלות’ – בכיכר טיינאנמן של עמונה שרנו ‘שיר למה אלות’). כואב, כמה כואב”.
אבישי עברי (Avishai Ivri)
מי: בן 33, כותב ועורך באתר “לאטמה”, תל אביב
כמה: 1,201 חברים
מה: כעורך ראשי באתר “לאטמה” עברי נוהג לאכול שמאלנים (או סמולנים כפי שהוא נהנה לכנותם) לארוחת הבוקר. מדובר בחיית רשתות חברתיות המתפקד גם כצייצן אדוק וכאחד משריפי הימין הבודדים בערבות הטוויטר. ברשימת החברים שלו תמצאו הרבה עיתונאים ואנשי ברנז’ה תלאביבים כך שאף פעם לא משעמם אצלו על הוול. בעמוד שלו הוא משתף בלינקים שעצבנו אותו, סטטוסים משעשעים ואפילו במאמרי דעה ארוכים ומנומקים. אחד הפופולריים מהם עסק לאחרונה במוחמד בכרי ובדיסוננס והצביעות שהוא חש כלפי הכיבוש הישראלי.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “אם הייתי מתעצבן מהם לא הייתי יכול להיות במקצוע שלי”
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: שלום, מדברת אראלה. לא, מה מפעל הפיס? עזבתי שם מזמן. אני עובדת בהוצאה לפועל היום, שומע?
סטטוס שאהבנו: רה”מ אנס עובדת! כלומר לא הוא אלא עובד בלשכה, כלומר לא אנס אלא הטריד, כלומר לא ממש הטריד רק… לא חשוב. ביבי מניאק.
אבי סגל
מי: בן 42 מגבעת שמואל, עיתונאי (“בשבע”) ומחבר תשבצי הגיון.
כמה: 871 חברים.
מה: סגל אוהב לכתוב ביקורת תקשורת, ובגדול אומר את דברו על כל מה שמעלה לו את הסעיף. במקביל, יש לו פטיש בלתי מוסבר לבדיחות גלעד שליט. ביום של העסקה הוא כתב: “השאלה אם המחבלים המשוחררים חתמו או לא חתמו על התחייבות כלשהי – מרתקת אותי בדיוק כמו השאלה אם הנשיא פרס סולח להם או לא”. לאחר מכן הוסיף: “אם יום אחד החמאס יחטוף אותי, אני דורש מממשלת ישראל לא לשחרר אלף מחבלים עבורי. לדעתי, אני שווה לפחות 10,000 מחבלים, שלוש מדינות פלשתיניות וחזרה של כל היהודים לאירופה”. בניגוד לסגנון הכתיבה הרציני-יחסית שלו כעיתונאי, בפייסבוק הוא מקפיד להיות ציני ושנון, ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
תגובה שמאלנית שעצבנה אותך: כששלום עכשיו הוציאו קמפיין להחרמת ההתנחלויות. בתגובה כתבתי על הקיר “כשאתה קונה חלוה של אחוה, אתה תורם לעידוד הכתיב החסר בהתנחלויות”.
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “סליחה, אני הרשיתי לו לצפות במשחק בשעות כאלו? הוא הילד של כולנו או לא?” (על ביקורו של גלעד שליט במשחק ביד אליהו).
סטטוס שאהבנו: “פורסם שמה המלא של א’ שהנשיא ביצע בה את פשעיו החמורים – אוסלו”.
אור רייכרט (Or Reichert)
מי: בן 28, קריקטוריסט וארט-דירקטור בחברת פרסום, רחובות
כמה: 1,064 חברים
מה: בעוד רובנו מתאמצים לנסח סטטוסים שיהיו גם מקוריים, גם מבריקים וגם עם פואנטה רייכרט מצליח להכניס את כל הפרמטרים הללו לתוך תמונה פשוטה אחת. אימג’ כידוע, שווה אלף מילים. זה יכול להיות קריקטורה, איור גרפי או סתם צילום של כותרת בעיתון שהוא כבר יעשה ממנה מטעמים. את כל אלו הוא מעלה מדי יום לעמוד שלו “קריקטורה יומית ושאר ירקות” בה הוא מנסה לתת פייט לארגוני שמאל שונים כמו תגובתו לקמפיין הפראיירים המפורסם. אם תהיו ממש נחמדים אליו הוא ייצור גם עבורכם תמונת פרופיל מאוירת ומגניבה.
תגובה שמאלנית שהכי עצבנה אותך: “כרזה של פו הדב בבית כלא כחלק מקמפיין תמיכה בילדי עובדים זרים. כלומר, מהגרי עבודה”.
תמונה שזכתה להכי הרבה לייקים: פשקוויל.
תמונה שאהבנו: אחד האלים אם לא ה’!
מאיר עוזיאל
מי: בן 67 מתל אביב, לשעבר בעל המדור המיתולוגי “שיפודים” וכיום עוסק בכתיבה, תיאטרון וניהול אמנותי של אגודת הסופרים
כמה: 2911 חברים
מה: עוזיאל נדחק לפתוח דף פייסבוק בלחץ הקוראים, ומאז הוא מקפיד לפרסם בכל יום סטטוס אחד לפחות, ובסופי שבוע – את פינת השלולית האהובה. סגנון הכתיבה דומה לזה של המדור, וכל סטטוס זוכה לתגובות ושיתופים רבים. הוא אפילו זכה פעמיים לפרגון באתר “חורים ברשת”, שבוחר בכל שבוע את 20 הסטטוסים המוצלחים ביותר בפייסבוק. עוזיאל טוען כי “אין לי סגנון. אני מגיב על טיפשות של אנשים, ועל חוכמה של אנשים אחרים”.
תגובה שמאלנית שעצבנה אותך: “כששאלו איך זה שלוקחים את התלמידים לחברון בלי להפגיש אותם גם עם הפלשתינים. זה בדיוק מה ששאלתי גם אני. מדוע שלא יפגישו את ילדי בתי הספר שלנו עם פלשתינאים וערבים אחרים, כדי שיספרו להם כמה הם רוצים להשמיד אותנו? מדוע להשאיר את הילדים בחוסר ידיעה?”
סטטוס שזכה להכי הרבה לייקים: “דוברי שלום עכשיו זועמים: ‘סטודנט פעיל ב’אם תרצו’ קיבל ציון גבוה במתמטיקה’. נוכח גילוי מדהים זה החליטה האוניברסיטה לבטל את כל הבחינה, ואת ציון הבחינה, ואת מקצוע המתמטיקה, ולכן גם שאר הסטודנטים יקבלו אפס” (בתגובה לביטול קמפיין שתי מיליון סיבות טובות של בנק לאומי).
סטטוס שאהבנו: “במטרה ליצור שקיפות והגינות בבחירת השופט המזרחי לבית המשפט העליון, הוחלט לא להשאיר את הערכת מזרחיותו של השופט לגורמים ישראלים בלבד, העלולים להיות נגועים במשוא פנים, ואם יהיו פולנים בין הבודקים אף ייתכן שהם יקבעו שהונגרי נחשב למזרחי”.
הם משלנו
גם כותבי מוצש ומקור ראשון לא טומנים ידם בצלחת הפייסבוק. הנה מקבץ:
אוריה קניג
– אבא, איפה אתה היית כשכולם יצאו לרחובות?
– איפה שדפני ליף הייתה כשכולם נסעו לבקו”ם.
עקיבא ביגמן
מה שרונן שובל היה צריך לומר לגל אוחובסקי: עשיתי סרט עלילתי על כך שאמא שלך פרוצה. לא תיעודי, עלילתי. הסרט ייקרא “גברת אוחובסקי הפרוצה, לכאורה”, ויצוין בתחילתו באותיות גדולות שיש בו הרבה פרטים שאינם מדוייקים והוא לא מתאר את המציאות אלא תחושות של היוצר. מה אתה אומר, גל, תפגין נגד ההקרנה שלו? מהנקודה הזו הדיון על “ג’נין ג’נין” צריך להתחיל. [עדכון 13.2.2012] ביגמן כתב בפייסבוק: “השבוע ב’מוצ”ש’ מבית מקור ראשון התפרסם טקסט של אחד מכותבי דעות ב60, נחום אבניאל, שעסק בהיסטוריה המקצועית של אימו של גל אוחובסקי, לכאורה. בשל טעות שלא ברורה טיבה, במוצ”ש בחרו לפרסם זאת תחת שמי, על אף שלא אני חיברתי אותו. היום בבוקר ערכתי שיחת הבהרה עם מערכת מוצ”ש ועם נחום אבניאל (שהטקסט שלו נרשם כאחד המוצלחים בכל הזמנים), וכל כוחותינו שבו בשלום. בעקבות המעבר לפורמט החדש, אני מאמין שיהיה יותר ברור מי עומד מאחורי הטקסטים שבאתר, באשר כל כותב מוזמן לפתוח חשבון אישי בו הוא מעלה את הטקסטים בעצמו שיתפרסמו לאחר אישור העורך. במצב כזה שמו של הכותב יתנוסס בחדווה מעל הטקסטים שלו ויימנעו אי-הודאויות להבא. עקיבא ביגמן, עורך ב-60”.
גדעון דוקוב
“הביאו את הסתיו” (כותרת הראיון עם סתיו שפיר שיפורסם בסביבות חנוכה באחד העמודים הפנימיים של שבעה לילות במסגרת הפרויקט המיוחד — “מנהיגי המחאה, איפה הם היום”).
גיל סלוביק ואסף וול
עוד מהלך מבריק: ציפי לבני פורשת מקדימה לצורך כניסה לפוליטיקה.
יהודה יפרח
הקולות שמהדהדים על ההרים בלילה — אללה הוא אכבר! א–לוהים הוא גדול! עושים לי את זה. חוק מיותר בתכלית. אמנם, הייתי מציע לשדרג למוסיקה סופית ושגם בתי הכנסת ישדרו מהגגות את שירת הבקשות ופיוטים של אנסמבל היונה. אבל בשום אופן לא לוותר על הקונפסט. הלוואי גם בתל אביב.
אורי אורבך
ברור שתלמידי ישראל חייבים(!) לבקר במערת המכפלה. ולדעתי גם בקבר רחל, וכמובן בכותל המערבי ובעיר העתיקה. לא יוצאים מזה ימניים, כמו שביקור בבית המשפט העליון, בכנסת ובקבר רבין לא הופך אדם לשמאלני.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
