תמונות של שמעון פרס מחייך עם רובים בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים”

פוסט של שי רינגל ועידו קינן

יש דבר אחד טוב בהסברה הישראלית, והוא החיוך של שמעון פרס. תגידו מה שתגידו עליו, פרס יודע לחייך. הוא מחייך כמו תינוק. אין מי שרואה את החיוך של פרס ולא משתכנע מיד שאפשר להביא שלום למזרח התיכון.

עכשיו נסו לחשוב על שמעון פרס מחייך את החיוך התינוקי והתמים המפורסם שלו בזמן שהוא אוחז במה שנראה כמו קלצ’ניקוב. כשדוסטוייבסקי כשטולסטוי כתב את מלחמה ושלום הוא חשב בדיוק על התמונות כמו אלו שנאספות בטאמבלוג “שמעון פרס מחייך עם רובים“, קריצה מחוייכת ומזויינת לטאמבלוג המוקדש לנשיא אהוב אחר, “קים ז’ונג איל מסתכל על דברים“.

ראש הממשלה עוקף את פעילות דפי הפייסבוק של אייל גולן והאח הגדול. בוראט מתקשר לברך בשם קזחסטאן

הליכוד הוציא קומוניקט לרגל הגעת דף הפייסבוק הפוליטי של בנימין נתניהו ל-200 אלף לייקים (להבדיל מהדף הממלכתי, שיש לו כ-21 אלף לייקים).

בהודעה נכתב בין השאר [הערות שלי בסוגריים מרובעים]:

הדף הוא כלי שמקשר בין העם לבין המנהיג [המנהיג? מנהיגנו האהוב?], כאשר מלבד ההצהרות המדיניות, רה”מ מפרסם בדף שלו תמונות מחיי היום יום ונותן מבט על חייו שאינו גלוי לציבור ואינו מסוקר על ידי כלי התקשורת [אהמ אהמ, “ישראל היום”], זהו הערך המוסף של הדף.

הסטטוס הכי חזק שהיה עד עכשיו: הסטטוס על יום ההולדת של בן ציון נתניהו.

[…]

כל סטטוס של נתניהו זוכה לאלפי לייקים ותגובות, ומאות שיתופים, בזמן שכל הפוליטיקאים מדדים הרחק מאחור עם ממוצע נמוך מאוד שאינו מתקרב למאות לייקים [כמו כן, למדינות אחרות יש אשלגן נחות]. בנוסף כל סטטוס מתורגם לאנגלית כתוצאה מהחשיבה וההבנה שהרשתות החברתיות הן כלי ראשון במעלה במערך ההסברה של מדינת ישראל [אנחנו יכולים לעשות כל מה שבא לנו – הכל! – והתדמית שלנו לא תיפגע, כל עוד אנחנו זוכרים לפרסם אחרי כן סטטוס באנגלית על יום ההולדת של בן ציון נתניהו].

הדף של נתניהו מוביל מבין הפוליטיקאים בדירוג המשפיענים החודשי שאותו עושה חברת Spythenet [מתודולוגיה זה לחלשים], כאשר נכון לדירוג חודש מרץ, הדף מדורג במקום השני בפער קטן ביותר לעומת המקום הראשון. נתניהו עוקף בפעילות בפייסבוק דפים של כוכבים גדולים ומותגים גדולים דוגמת אייל גולן, האח הגדול וכו’ [מה שמעיד שהוא לא נתפס כפוליטיקאי או מנהיג, אלא ככוכב תקשורת לכל דבר]. הוא נתפס ככוכב תקשורת לכל דבר [הולי שיט, אתם אשכרה כתבתם את זה בהודעה לעיתונות?]

הקומוניקט המלא:

להורדה (DOC, 1.97MB)

עוד בנושא:
מם ביבי מחפש חברים
“ביבי הגיב בדף של צה”ל, הבאתי לו באן על התבטאות פוליטית”

פרובוקטור הביסלי מתלונן על כך שאנשים לא אוהבים את הפרובוקציות שהוא עושה. לא באמת פרובוקטור

פוסט של שי רינגל


הגיע הזמן להודות בזה – אין פרובוקטורים בארץ. לא באמת. יש רק כאלה שמאוד משתדלים.

אם ניקח את הסיפור של עומר כביר ושקית הביסלי, שאותה הוא ניסה להוציא מהסופר בניגוד לאיסורי החמץ של שופרסל: בסך הכל פרובוקציה. כביר לא היה באמת רעב לביסלי, והוא יכול היה להסתדר בלי השקית. אבל הוא רצה לעורר פרובוקציה, והמטרה שלו בכתיבת הפוסט היתה, כביכול, לגרום לנו לחשוב על הסטטוס קוו של מכירת החמץ בפסח.

אבל זו לא באמת פרובוקציה כשעומר כביר בעצמו מדבר אחר כך על ה”שמות הנוראיים” בהם הוא כונה לאורך כל הלילה. פתאום הוא לא יכול לשאת את המחשבה שמישהו קרא לו “גנב”, השם ירחם טפו. ככל שעברו השעות היה נדמה לי שכביר הוא האלפרד דרייפוס של החטיפים המלוחים.

אם עוררת פרובוקציה ועוד כתבת עליה בפומבי, למה אתה לא באמת מתגאה בה? למה אתה לא עונד את השמות שקוראים לך כאות וכסמל? פרובוקטורים הם לא גיבורים. פרובוקטורים אמיתיים לעד יעמדו בשולי החברה, לעד ינסו לשבור את הסטטוס קוו. הם לא מצפים לקבל מחמאות מכל עבר, הם לא מצפים שכולם יאהבו אותם.

אי אפשר להיות פרובוקטור ולהבכייין. זה לא עובד ככה. אי אפשר להיות מופתע מזה שאתה מעורר רגשות מכוערים אצל אנשים. פרובוקטור אמיתי היה מתגאה בזה.

אני שי ואני עומד מאחורי מה שכתבתי. Take your best shot.

[עדכון 12:36] עומר כביר מגיב:

האמת, לא כל כך מפריע לי שכמה משוגעים משתלחים בי. הציוץ לא היה התבכיינות, בעיקר הפתעה מעוצמת התגובות והשנאה שהפוסט עורר.

אבל אני כן מסכים עם רוח הדברים ולכן אכריז במעמד זה: טוב מאוד. אני שמח וגאה שהצלחתי לעורר כאלו אמוציות קיצוניות באנשים. כן, אני פרובוקטור, ואין בזה שום דבר רע. ואם הצלחתי לעצבן אנשים ולגרום להם לחשוב מחדש על מצב שהם קיבלו כמובן מאליו, עשיתי את שלי.

[עדכון 12:44] שי רינגל משיב:

חשוב לי להדגיש. קודם כל – כמובן שלא מדובר רק בעומר. התופעה הזאת של לעורר פרובוקציות ואז להתפלא על התגובות מאוד רווחת. כשאני כותב על עומר אני מבקש מכולנו שנחשוב על זה. אני לא בא לרדת על עומר חס וחלילה, אני חושב שהוא יכול להתגאות בתדמית הפרובוקטור שהוא יצר לעצמו. אין לי צורך להיכנס באף אחד. אני רק רוצה לעורר דיון על מהות הפרובוקציה.

הסרט הערבי מגיע לאינטרנט בגירסת הדאחקה בבלוג “רגעי הזהב של הטלויזיה המצרית, רי-ויזיטד”

“אני רוצה לפגוש את הבמאי מיד”, אומר עאדל אמאם, “ולהגיד לו שזה סרט מחורבן”. החלק הראשון של המשפט הוא ציטוט מאחד מהסרטים המצריים ששודרו בטלוויזיה הישראלית מדי יום שישי. החלק השני של המשפט מגיע מהאינטרנט.

הסרט הערבי, שמשודר בטלוויזיה הישראלית מאז סוף שנות השישים בערוץ 1 ובעשור האחרון בערוץ 33, מקיים מערכת יחסים מורכבת עם הישראלים: יש כאלו שהיגרו לכאן ממצרים ומארצות ערב אחרות והתחברו אליו תרבותית ונוסטלגית, יש שהגיעו אליו בלי מסורת מבית אבא והתמכרו, ויש כאלו שנרתעים ממנו ומתעבים אותו בטענה שמדובר בתרבות נמוכה ורדודה. לא מופרך גם לייחס למאבק הבין-עדתי בישראל ולסכסוך הישראלי-ערבי השפעה על היחס למוסד המיתולוגי הזה.

השחקן והבמאי המפורסם אמאם, כוכב רבים מהסרטים, הוא אדם פוליטי מאוד, שמחד קרא לסלק את שגריר ישראל ממצרים בתחילת האינתיפאדה הראשונה, ומאידך מתח ביקורת לפני שלוש שנים על החמאס ועל שיגור הרקטות, ואמר עלינו ש”ישראל היא מדינה מאורגנת ביותר שפועלת בצורה רצינית”. לאחרונה נידון אמאם לשלושה חודשי מאסר בפועל ולקנס של אלף לירות מצריות (כ-630 שקל) על שעלב באסלאם, בסמליו, ברשויות ובפוליטיקאים בסרטיו ובמחזותיו. התובע הוא עורך דין עם קשרים לקבוצות אסלאמיסטיות, והתיק, שנגרר במשך חודשים, הסתיים שבועות ספורים אחרי שהאיסלמיסטים זכו ברוב המושבים בפרלמנט המצרי. אמאם, שהחרים את המשפט ולא הגיע לדיונים, ערער על פסק הדין ודרש לפצותו במיליון לירות. החלטה בנושא תינתן בסוף החודש.

“סרט ערבי – רגעי הזהב של הטלויזיה המצרית, רי-ויזיטד” הוא דף פייסבוק ובלוג טאמבלר שצוחק עם ועל הסרט הערבי. כל פוסט מורכב מפריים מאחד הסרטים, כולל כתוביות בעברית ובערבית (ולעתים באנגלית), וכיתוב שמשלים אותו או מתייחס אליו. למשל: “אני לא מכיר מישהו שמריח ככה. הכל אפשרי כשהגבר שלכן משתמש באולד ספייס”. וגם: “למה אשתך יבשה ככה? מונולוגים מהואגינה”.

“כילד שגדל בבאר שבע בשנות השבעים, אני זוכר שבימי שישי היה ריטואל קבוע – לשבת עם אמא וסבתא ולראות סרט ערבי”, מספר יוצר “סרט ערבי”, ערן מחלו, מעצב ווב בן 38 מגבעתיים. “בכלל, הרחובות בב”ש בשישי היו די ריקים בשישי ב-16:00. בימים של ערוץ אחד, הרייטינג של עאדל אימאם היה בשמיים, כולם היו דבוקים למסך. זה סוג של זרם תודעה כזה שפרץ ממני כשצללתי שישי אחד מול הטלויזיה וזפזפתי עד שנחתתי על ערוץ 33. הסרטים היו כל-כך מטופשים ומצחיקים, שמיד ניהלתי איתם דיאלוג בראשי. ואז חשבתי שזה יהיה נחמד להשתעשע עם זה בפייסבוק”.

_________
תודה, הילה מרזן.

בן אדם מלמד את הכלב שלו לכתוב סמסים, מגלה שיש לכלב הרבה יותר מדי מה להגיד. ומה חיית המחמד שלכם מסמסת לכם?

כשאדם מאמץ לעצמו כלב, הוא מלמד אותו דברים שימושיים ודברים מגניבים, כמו לשבת ולתת יד. אחד לימד את הכלב שלו לסמס, וגילה שזה רעיון ממש גרוע. “סמסים מהכלב שלי” פותח צוהר לשיחות שאדם אחד מנהל עם הבולדוג המאוד לא מנומס שלו, שמרגיש שהבעלים שלו חייב לו הרבה יותר מדי ויש לו דעה על הכל. היי, אם בולדוג מצליח להסתדר עם המקלדת של האייפון, מה התירוץ שלך, סבתא?

ובינתיים, בחתוליה: ריק לימד את החתול שלו לואי להשתמש במקלדת. כשריק בעבודה, לואיס נוהג להטריד אותו בלי הרף במסנג’ר. בבקשה אל תלמדו חתולים לגלוש ברשת, הם עוד עלולים לגלות שהם שולטים בה.

לא יכולתי שלא לקנא בכל האנשים האלה שמדברים ככה עם החיות שלהם. כשאני לא בבית אני מתגעגע מאוד לכלבתי ניקיטה. אז החלטתי לנסות וללמד אותה להשתמש באייפון. וכן, על טעויות משלמים.

גם אתם מסתמסים עם חיית המחמד שלכם? שלחו לנו שיחות מוצלחות באימייל או בטוקבקים.

_____________________________________

יש לנו מתנדב אמיץ – אריאל מירקין, ששיתף שיחה עם הכלבה שלו מיקה:

יש לכם גם? ספרו לנו.

‫הנה כל מה שפייסבוק יודעים על הרוצח מקרייגזליסט: הרבה‬ יותר מדי

פוסט של שי רינגל

בעיתון בוסטון פיניקס התפרסמה בשבוע שעבר כתבת שער שהצליחה לעורר לא מעט הדים, עם פרטים שלא פורסמו עד כה בשערוריית הרוצח מקרייגזליסט. רוב הפרטים על הרצח עצמו היו ידועים – פיליפ מארקוף פגש את הקורבן שלו דרך מודעה בלוח המקוון החינמי קרייגזליסט שבה הציעה שירותים מיניים, ורצח אותה בדם קר. מה שהכתבה חושפת זה את דרכי הפעולה של המשטרה, כיצד היא השיגה את הצילומים של מארקוף ואיך היא נעזרה בפייסבוק על מנת לפצח את התיק. הבוסטון פיניקס חשף מסמכים משטרתיים, כולל הבקשה של משטרת בוסטון מפייסבוק להסגיר פרטים ושיחות מהחשבון של הקורבן.

ככה נראים מסמכים רשמיים שפייסבוק הגישה תחת צו בית משפט:

השאלה כמה מידע יש לפייסבוק עלינו צריכה להעסיק ולהטריד אותנו. הוול סטריט ג’ורנל בדק איזה מידע פייסבוק מעבירה עלינו לאפליקציות צד שלישי. פייסבוק מוכרת את המידע שלנו למפרסמים ואפליקציות, וזה כולל את רשימת החברים, מקומות העבודה, המצב הסוציו-אקונומי וההעדפות המיניות, הכל בשביל למכור פרסומות בצורה ממוקדת יותר. בסופו של דבר, למרות שאנחנו נוטים לשכוח את זה, אנחנו לא הלקוחות של פייסבוק. אנחנו המוצר, והלקוחות הם המפרסמים שלהם פייסבוק מוכרת אותנו כמוצר. כשאנחנו נרשמים לפייסבוק אנחנו מרשים לאתר אינטרנט להפוך אותנו לפיסות של מידע, שאותו היא יכולה למכור לכל המרבה במחיר. זה בדיוק מה שהיא עושה, ולא רק לרוצחים.

שישבת: המשקפיים הוורודים מדי של גוגל • הונאת ספאם בפינטרסט • והציוץ על מותו המוכחש של נשיא מלאווי

נ”ב: הנשיא שלכם מת

נשיא מלאווי בינגו ווה מותריקה אושפז השבוע בבית החולים המרכזי של קמאזו. אנדרו אבנז, כתב של הנשיונל ג’יאוגרפיק טרבלר, שמע בשיחות עם אנשים, בסמסים ובאינטרנט שמועות שהנשיא מת. כשהשמועות דיברו על כך שאנשי האבטחה של הנשיא עזבו את בית החולים, הוא הלך לבדוק מה קורה שם.

אבנז הגיע למקום והחל לצלם. שלושה אנשים שהציגו את עצמם כבלשי משטרה בלבוש אזרחי יירטו אותו ועיכבו אותו במשך 20 דקות. במקום לתת להם את הסלולרי כפי שביקשו, אבנז המשיך לעדכן בלייב. “כשהתבהר לי שהמצב היה בעל פוטנציאל רציני, צייצתי שעוכבתי”, סיפר. הוא גם צייץ שהנשיא מת.

אחרי שאיים על השוטרים בפנייה לשגרירות ארה”ב ושבכוונתו להתלונן בפני האחראי עליהם, הם התחילו להסס ואמרו: “ראש המדינה שלנו נמצא כאן כרגע. אתה לא יכול להיות כאן”. מאחר שהמקום היה שקט ונטול מאבטחים, והוא הצליח להגיע עם מכונית עד לבית החולים, אבנז הבין שהם משקרים. כשהרים את הטלפון ועשה את עצמו מתקשר שוב לשגרירות, אחד ה”בלשים” אמר לו, ” צא מפה ולך מפה עכשיו!”

בלילה קיבל אבנז אישור ממספר מקורות על מותו של הנשיא. הוא מספר ש”מקורות ראו את גופתו”. למחרת בבוקר ישב בשדה התעופה ונטל עותק של הדיילי טיימס, שמגדיר את עצמו “היומון הראשי של מלאווי”. הכותרת הראשית היתה: “מחלתו של בינגו יוצרת חרדה”.

פינטרספאם

פינטרסט, שנוסדה אך לפני שנתיים, רשמה בחודש שעבר את מספר המבקרים (לא כולל סלולר) השלישי בארה”ב אחרי פייסבוק וטוויטר. ואיפה שיש גולשים יש נוכלים.

הונאת הספאם שעליה דיווחה לנו נעמה וייס פשוטה ומעצבנת: היוזר המספים משתף תמונה של משהו שעשוי לעניין אותנו, כמו קישוט הרצפה באמצעות סרט דביק, ובסוף התיאור מזכיר כבדרך אגב דיאטה מוצלחת. כשמקליקים על הלינק לא מגיעים לסיפור המעניין אלא לעמוד למכירת הדיאטה. וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, משתפים את האייטם בלי להיכנס ללינק, וחושפים את כל החברים שלנו בפינטרסט לספאם.

משקפיים מטשטשי מציאות

כשגוגל הכריזו על פרויקט גלאס, משקפי המציאות הרבודה (augmented reality) שלהם, חשבתי שזה היה פספוס לא להכריז עליהם ב-1 באפריל, כדי לגרום לנו להאמין שמדובר במתיחה ואז להפתיע אותנו במוצר עובד, כמו שהם עשו עם השקת ג’ימייל.

מבדיקה של וויירד עולה שמדובר בסוג של מתיחה: החומרה שהוצגה לא מסוגלת לספק את החוויה שהוצגה בסרטון התדמית.

בלייר מקינטייר, מנהל מעבדת הסביבות הרבודות בג’ורג’יה טק, הגדיר זאת כך: “בסרטון מזויף פשוט אחד, גוגל יצרה רמה של הייפ-יתר וציפיית-יתר שהחומרה שלהם פשוט לא מסוגלת לקיים”.

סרגיי ברין, מייסד שותף של גוגל, אמנם יצא לסיבוב דאווין עם המשקפיים אולם לא הסכים לשתף בחווייה. “סרגיי לא הסכים לתת לי לחבוש את המשקפיים”, צייץ הבלוגר רוברט סקובל, “אבל יכולתי לראות שהם מבזיקים מידע אליו. אז אני רוצה זוג כזה!”


הסיפורים סופרו היום בפינת האינטרנט בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” בגל”צ.

Draw Something: אנא, צייר לי בחילה

פוסט של שי רינגל

אוי זנגה. את לא מבינה לאיזו מלכודת נפלת.

חשבת שאת קונה איזו אפליקציה חמודה לציורים עם ילדים, אבל לא הבנת שכשנותנים למשתמשים חופש פעולה, הם ינצלו אותו עד תומו. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יקים בלוג טאמבלר (לא בטוח למשרד) מלא בציורים הכי איומים שאתם יכולים לחשוב עליהם באפליקציית ניחוש הציור  Draw Something.

אמברלה אלה אלה אה אה אווץ'

לא שהיינו צריכים, אבל הנה עוד הוכחה לכך שכל מה שבני האדם צריכים זה את החופש ליצור ואת הפלטפורמה שתתן להם להיות  יצירתיים בשביל שהם יוכלו ולהיות דוחים ומרושעים.

וכן, זה ממש מצחיק שכשמישהו התבקש לצייר את המילה “דמעה”, זה מה שעלה בראשו:

בית המשפט: למשטרה אין סמכות לחסום אתרים

צו משטרתי שהורה לספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים בוטל היום על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בזכות עתירה שהגיש איגוד האינטרנט הישראלי (עת”מ 45606-10-10). בית המשפט דחה את טענת המשטרה כאילו סעיף 229 לחוק העונשין, המתיר למפקד מחוז להורות על סגירת מקום משחקים אסורים, עריכת הגרלות או הימורים, מתיר גם להורות על סגירה של אתר הימורים, וקבע: “בלקיחת סמכות כזו חרגה המשטרה מכללי מינהל תקין”. עו”ד חיים רביה ממשרד פרל כהן צדק לצר, שייצג את האיגוד יחד עם עו”דים דן אור-חוף ויוסי מרקוביץ ממשרדו, מפרסם באתרו את עיקרי ההחלטה התקדימית.

מקרב נמעני הצו, ספקי האינטרנט, רק שניים אמרו שיפעלו נגדו – מאורנג’ מסרו כי החברה “תבחן את הנושא על השלכותיו” וב-012 כתבו למשטרה שהצו הוצא בחוסר סמכות (טענה שהמשטרה דחתה)* והודיעו כי החברה “תעתור […] לבית המשפט לצורך בחינת ההוראה” – אולם לא עשו זאת. הספקים בכללותם לא רק שהפקירו את הגולשים וצייתו לצו המשטרתי המפוקפק בלי לערער על תקפותו, אלא הגדילו לעשות והגדילו ראש ביישום החסימה, במקום להסתפק במינימום ההכרחי. (ואם הספקים לא פעלו נגד הצו המפוקפק של המשטרה, קל וחומר שהם לא נאבקו נגד צווי מניעה של בית המשפט לחסימת אתרי הורדות סדרות, סרטים ומוזיקה).

לאור התנערות הספקים, איגוד האינטרנט ראוי לשבח על כך שלקח על עצמו את המשימה. בית המשפט פסק כי המשטרה תשלם לאיגוד 20 אלף שקל הוצאות משפט.


הצו המשטרתי:

העתירה נגד הצו:

להורדה (PDF, 553KB)

פסק הדין שמבטל את הצו:

להורדה (PDF, 1.35MB)

* [עדכון 3.4.2012] במקור לא נכתב כאן כי 012 סמייל כתבה למשטרה מכתב שבו טענה שהצו הוצא בחוסר סמכות. משנודע לי הדבר הוספתי זאת.

שישבת: מה קורה למי שעושה לייק לוועד העובדים, אקטיביזם נגד הרכבת הקלה וכל הקווינים בטוויטר

Some Like it HOT

ועד הטכנאים של הוט, שבו חתומים כ-340 עובדי חברת הבת “הוט טלקום”, כתב ביום חמישי בדף הפייסבוק שלו: “לאחרונה, אנו עדים לתופעה של התנגדות הנהלה לתגובת ‘לייק’ של עובדים לפוסטים של הוועד. ההתנגדות מתבטאת ביצירת קשר עם העובד ובבקשת הסרת ה’לייק’. תופעה זו הינה בגדר פגיעה בחופש הביטוי ובזכות להתאגדות ואנו קוראים להנהלה להפסיק בניסיון ההפחדה ולתת לעובדים להתבטא בחופשיות. עדכנו אותנו במידה והתופעה ממשיכה”. מהוט נמסר בתגובה: “הטענות מופרכות”.

הוט ניסתה לפגוע בזכות ההתארגנות של העובדים, קבע בדצמבר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שאסר על החברה להמשיך בנוהג זה. ביה”ד קבע כי “נוצר רושם שהוט עושה ככל שביכולתה למנוע הקמת ועד עובדים בחברה”, וכי “הפעולות שנקטה הנהלת HOT כדי למנוע את ההתארגנות, כגון זימון העובדים לשימוע, חרגו מכל פרופורציה ויש בכך משום אמירה שהיא מעבר לזימון לשימוע”. מאידך, בחודש שעבר דחה ביה”ד את בקשת ההסתדרות להכיר בה כארגון יציג של טכנאי הוט, בקבלה את עמדת הוט שלא מדובר ביחידת מיקוח נפרדת, אלא ב-340 עובדים בלבד מכ-5000 עובדי הוט. ביה”ד קבע כי “לא הוכח שליחידה המדוברת [הוט טלקום] קיים אינטרס ייחודי כלשהו, שונה מזה של כלל עובדי מערך השירות הטכני שאינם עובדי הוט טלקום”.

בשנה שעברה הגישה עובדת מרכז השלטון המקומי תביעה על פיטורי לייק. לטענתה, העילה לפיטורים היא לייק שעשתה על סטטוס בפורום “קידום נשים בישראל”, שבו דנו בהתנהלותן של “מנהלות ביצ’יות”.

הרכבת תקלה

ההתעמרות של פקחי הרכבת הקלה בנוסעים, כמו קנסות למי שלא הצליחו להעביר כרטיס בגלל עמדת כרטוס תקולה, הרגיזה את עידו נווה, אקטיביסט עם מצלמה. הוא עלה לרכבת וקרא לנוסעים לעמוד על זכותם לא לציית לפקחים שלא מחזיקים בתעודה מזהה, כשהוא מחלק עותקים של החוק לכל דורש. בסופו של דבר הפקחים ברחו.

חייבים לדבר על קווין

קרה לכם שניסיתם להירשם לשירות אינטרנטי עם שמכם הפרטי והוא היה תפוס? ואז ניסיתם שםפרטי1, שםפרטי2 והלאה, ורק בשםפרטי2907 היה פנוי? בטוויטר יש מסורת של “מעקב יום שישי” (Follow Friday), שבה ממליצים על פרופילים מעניינים למעקב. משתמש הטוויטר cheesegod69, ששמו מאט, כתב ביום שישי אחד “Follow the Kevins”, ומאז, כמו שהוא סיפר לגוקר, “כל שישי בבוקר, אני מסמן כמה יוזרים ששמם מתחיל בקווין שאני יכול להכניס בציוץ אחד”. הוא התחיל עם kevin1, והיום הגיע ל-kevin401. לדבריו, “התגובות היחידות שאני מקבל הם מקווינים שרוצים להיכלל. אם שם המשתמש שלך הוא קווין ומספרים אחריו, אני אגיע אליך בסופו של דבר”.

הניסוי הפך את מאט למומחה לקווינים בטוויטר, והוא מספר: “רובם נראים כמו ספאמבוטים, למרות שאני לא מצליח לתפוס איך אוסף של חשבונות עם שמות כמו קווין127 שמצייצים דברים כמו ‘mwtjtj’ מכניסים כסף למישהו”.

זה לא תחביב הביזארשת היחיד של מאט, שהוא אחד ממפעיליו של טאמבלר הפאנפיק של סוס הספאם של Horse ebooks.


הסיפורים סופרו בפינת האינטרנט בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” בגל”צ

← לדף הקודםלדף הבא →