למה אנחנו משתתפים בחתונות ולוויות המוניות של אנשים זרים?

ביולי 2014, 50 אלף איש שגוייסו מפה-לפייסבוק הגיעו ללוות את שון כרמלי ומקס שטיינברג בדרכם האחרונה, אף שלא הכירו את שני החיילים הבודדים שנהרגו במבצע צוק איתן. זו השלמת מניין לאומית. זו תמיכה בבני המשפחות של החיילים המנוחים. זהו עידוד לחיילים החיים, שירגישו שיש מישהו שעומד מאחוריהם. זו הפגנת כוח מול האויב בזמן המלחמה, כשם שמספר משתתפים בהפגנה הוא הפגנת כוח מול היריב הפוליטי. וזה גם נסיון להראות שאתוס הגבורה הציוני אולי חבוט, קשה להתנעה בבוקר ומנועו רועש, אבל הוא עדיין סוחב בעלייה לירושלים ועוד רחוק מלהיות פתיון לגנבי מתכות בבאב אל-וואד.

אבל השתתפות המונית באירועים של זרים אינה מוגבלת ללוויות צבאיות – מאות השתתפו בהלוויה של אדם ערירי מאשדוד שמת ממחלה, אישה ערירית מבאר שבע, ניצול שואה מאשדוד וחולת סרטן שהקדימה את בר המצווה של בנה כדי להספיק לחגוג אותו. את המניעים של הפילנתרופיה הזאת צריך לחפש מחוץ לפטריוטיות המיליטריסטית.

ההשתתפות ההמונית גם אינה מוגבלת רק ללוויות. קחו לדוגמה את “פשפשוק למסירה”, קבוצת פייסבוק בת 115 אלף חברים שנוסדה כלוח שבו אנשים יכולים לתת בחינם פריטים שהם לא צריכים עוד, מסלון 1+2+3 ועד מנוי לחדר כושר. באבולוציה מתבקשת במצב הכלכלי-חברתי, אנשים משתמשים בקבוצה למסור פריטים כשהם מייעדים אותם לנזקקים באופן כללי או מסוג מסוים (באחרונה תרם זוג את מכוניתו הישנה לחיילת בודדה), מחפשים מי שיוביל לבתיהם בחינם פריטים שנתרמו, מבקשים ביקורים ועזרה לקשישים, בודדים וחולים, וכמובן, מזמינים להשתתפות המונית באירועים משפחתיים-יהודיים-מסורתיים של זרים מוחלטים, שאין להם, כמעט או בכלל, משפחה וחברים, בארץ או בכלל.

אפרים קישון, מאבחן חד של הישראליות גם אחרי היעדרות של יותר מעשור, המציא בשנות החמישים את הצבר האגואיסט והתחמן ארבינקא. בסיפור הקצרצר “מבצע ‘כל דכפין'” אומר ארבינקא למספר שהוא תמיד תפוס בשבת כי יש לו בר מצווה. “בר מצווה של מי יש לך?”, תמה המספר, וארבינקא משיב: “אני עוד לא יודע, אבל זה גם לא חשוב. אולי יש לך חשק לבוא איתי?”. ארבינקא, מסתבר, מתגנב לחגיגות, בר מצוות וחתונות של זרים, אוכל חינם, מתמנגל ומפלרטט, לווה כספים ומבלה בנעימים, וביציאה גונב לעצמו מהמתנות שהביאו האורחים. ב”הקיץ של אביה”, שמתרחש גם הוא בשנות החמישים, מציגה המחברת גילה אלמגור את הישראלי המכוער במסיבה-שאיש-לא-בא לכבוד יום הולדתה של אביה, בתה הקירחת-בגלל-הידבקות-בכינים של הניה אלכסנדרוביץ’ פגועת הנפש.

בישראל של שנות העשרטיז זה סיפור אחר לגמרי. היום, ללכת לבר מצווה, חתונה או, להבדיל אלף אלפי משתתפים ששמעו על כך בפייסבוק, לוויה של אדם זר, זו מצווה. כאשר נשמעת ברשתות החברתיות פייסבוק ו-וואטסאפ התרעת “הקיץ של אביה”, אומת הרשת הישראלית מתגייסת להגיע ולשמח את החוגגים, ונותנת לסיפור עצוב סוף שמח.

אבל הסוף הזה הוא לא באמת סוף, ולכן לא באמת שמח. ההמונים הם סוללת כיפת ברזל שנפרשת סביב החוגגים, ליירט את בדידותם לערב אחד, שבסופו היא מתקפלת ועוברת הלאה, לאירוע הבא. החוגגים נשארים לבד, מול יוקר מחיה ויוקר דיור ושירותי רווחה מתפוררים וביטוח לאומי שיעשה הכל כדי לא לעזור וקרנות פנסיה שמכרסמות את העתיד, ובלי משפחה שיכולה להקל קצת את העול, מורלית אם לא כלכלית. במקרה של חללי צה”ל, המדינה שולחת אותם לחזית, אבל העם הוא זה שמלווה אותם בדרכם האחרונה בחזרה. הסמליות כל כך גסה שהיא מביכה.

הבדידות שאותה באים ההמונים להפיג היא הבדידות שלהם עצמם, אל מול מדינה שכנראה לא תהיה שם כשהם באמת יזדקקו לה, אם הם אנשים רגילים ומתפקדים וקל וחומר אם הם ניצולי שואה, חולי סרטן, עריריים או חיילים בודדים. מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז נתראה בשמחות.

התפרסם בגירסה שונה בגליון פרות קדושות של “מוסף הארץ”, 18.9.2015

23 בספטמבר, 2015 | בנושאים: 404, אקטיביזם | תגובה אחת

גוגל הסירה את “באים לבנקאים” מתוצאות החיפוש בגלל צו בית משפט מסתורי

המאבק המשפטי נגד “באים לבנקאים” הגיע לגוגל. החברה מדווחת למשתמשי הגירסה הישראלית של מנוע החיפוש שלה, google.co.il, שהסירה מתוצאות החיפוש שם את האתר הרשמי ודף הפייסבוק של הארגון, הנלחם בבנקאים, שותפיהם ובני משפחותיהם, בהתאם לצו בית משפט מסתורי.

הגולש אופיר סמל גילה אתמול שכשמחפשים את המילים “באים לבנקאים” בגוגל, מופיעה בתחתית עמוד התוצאות הודעה שלפיה גוגל הסירה שלוש תוצאות חיפוש (עדכון 10.9 1:50 כעת נכתב שם שהוסרו שתי תוצאות), ולינק להסבר באתר Chilling Effects, ארכיון לתיעוד דרישות הסרה כאלו. גוגל נוהגת לפרסם הודעות כאלו כשהיא נאלצת להסיר תוצאות חיפוש, למשל כאשר אולפני סרטים דורשים ממנה להסיר לינקים לאתרים שמשתפים עותקים פיראטיים של סרטיהם.

בתיעוד ההסרה בצ’ילינג אפקטס נכתב כי ב-26.8.2015 “גוגל קיבלה צו בית משפט שבהתאם לו הסרנו דפים מתוצאות החיפוש שלנו. אין באפשרותנו לפרסם את המסמך, מאחר שהוא נאסר לפרסום על ידי בית המשפט”. הגורם שלבקשתו הוצא הצו נותר חסוי, והכתובות שהצו התייחס אליהן הן bankaim.org, האתר הרשמי של “באים לבנקאים”, ו-www.facebook.com/fightbank, דף הפייסבוק של הארגון, שפייסבוק סגרה בתחילת החודש.

הגורמים שארגון “באים לבנקאים” שם במוקד מאבקיו השיבו מלחמה, ופועלים בין השאר במישורים המשפטי והאינטרנטי להילחם בארגון. זמיר דחב”ש, יחצן איגוד הבנקים, שאנשי באים לבנקאים הפגינו מול ביתו, הוציא צו הרחקה לעו”ד ברק כהן, ממייסדי הארגון. דחב”ש הוא גם היחצן של פייסבוק בישראל, ופייסבוק הסירה סרטון שתיעד את ההפגנה נגד דחב”ש, ולבסוף, כאמור, גם את דף הפייסבוק של “באים לבנקאים”.

[עדכון] למחרת הפרסום, בגוגל סירבו להגיב.

(הלשין: אסף מגידש)

9 בספטמבר, 2015 | בנושאים: אקטיביזם | 11 תגובות

הדירוג של אגאדיר: קרס בגוגל מפות, הושב לקדמותו (על תנאי) בטריפאדבייזר

בעקבות פרסומת סקסיסטית של רשת ההמבורגריות אגאדיר, מנהלת המדיה החברתית ליוי וינטר קראה בשישי בצהריים לגולשים לפגוע בדירוג של אגאדיר ברשת. גולשים מוחים נתנו להמבורגריה דירוג נמוך בפייסבוק הרשמי שלה והורידו אותו מ-3.7 ל-1.3, עד שאגאדיר חסמה את רכיב הדירוג; ודירגו אותה נמוך גם בגוגל מפות ובטריפאדבייזר.

גוגל וטריפאדבייזר איפשרו לגולשים להכניס דירוגי מחאה, הן בדירוג המספרי והן בהסבר מילולי, אולם השהו את עדכון הציון המשוקלל (בגוגל השהו אותו אחרי עדכון של הציון מ-4.4 ל-3.7). נראה שההשהיה בוצעה אוטומטית בגלל נפח וקצב הדירוגים, שאינם אופיניים וחורגים מהכמות הנמוכה של דירוגים שהמסעדה קיבלה עד לאותו רגע, ועל כן חשודים כמתקפה מתוזמנת. היום (ב’) בערב שחררו שני האתרים את ההשהיה, לכיוונים שונים.

בגוגל מפות אישרו הערב את הדירוגים, והדירוג של אגאדיר התרסק מ-4.4 כוכבים המבוסס על 39 דירוגים, ל-1.1 כוכב המבוסס על 1490 דירוגים. כדי לחזור לדירוג של 4.4 כוכבים, אגאדיר יזדקקו לכ-8400 דירוגים שכולם של 5 כוכבים.

דירוג אגאדיר בגוגל מפות, 8.8.2015:

דירוג אגאדיר בגוגל מפות, 10.8.2015:

בטריפאדבייזר, לעומת זאת, מחקו את כל דירוגי המחאה. היום ב-17:44 היו לאגאדיר סניף נחלת בנימין 489 דירוגי נקודה אחת, יותר מכל שאר הדירוגים יחד (42 דירוגי 5 נקודות, 41 של 4 נקודות, 18 של 3 נקודות, 13 של 2 נקודות). ב-18:10, פחות מחצי שעה אחר כך – מהפך: 36 דירוגי 5 נקודות, 41 של 4 נקודות, 18 של 3 נקודות, 6 של 2 נקודות ו-5 בלבד של נקודה אחת. הציון הכולל נותר על כנו – 4 נקודות.

דירוג אגאדיר בטריפאדבייזר, 10.8.2015, 17:44:

דירוג אגאדיר בטריפאדבייזר, 10.8.2015, 18:30:

אולם בין המדרגים היו כאלו שקיבלו אימייל מטריפאדבייזר, שביקש מהם להקליק על לינק כדי שהביקורת שלהם תתפרסם. זו נראית כמו עבודה של מערכת הגנה שנועדה למנוע הצפות של ביקורות על ידי בוטים או האקרים שהשתלטו על חשבונות של משתמשים. אם די המשתמשים יקליקו ויאשרו את פרסום הביקורות שלהם, יתכן שהדירוגים יוחזרו והציון של אגאדיר יצנח.

המנהלות האנונימיות של דף המחאה “אגאדיר: טעם רע”, שהריצו בימים האחרונים את קמפיין הורדת הדירוג, פרסמו תגובה למחיקת הדירוגים על ידי טריפאדבייזר, ובה טענו כי אגאדיר פעלה להסרת הדירוגים, וקבעו כי לרשת נגרם נזק משמעותי.

מאגאדיר טרם התקבלה תגובה.

10 באוגוסט, 2015 | בנושאים: 404, אקטיביזם | 4 תגובות

משדעכים את אגאדיר: הורדת הדירוג נשארת גם אחרי שהמחאה מתפוגגת

[אמ;לק] המחאה נגד הקמפיין הסקסיסטי של אגאדיר נמשכת. גולשים נותנים דירוג נמוך לסניפי ההמבורגריה באתרי הדירוג טריפאדבייזר וגוגל מפות. [\אמ;לק]

בסוף השבוע העלתה אגאדיר קמפיין סקסיסטי שעורר סופת רשת. בהמבורגריה מרוצים, משום שכפי שהם ודאי צפו מראש, המחאה העלתה את החשיפה למותג שלהם – לפי נתוני חברת הניטור ויגו, עד הבוקר פורסמו על הקמפיין 3700 פוסטים ו-20 אייטמים בתקשורת, והוא נחשף לכ-1.5 מיליון אנשים.

מנהלת השיווק של אגאדיר, ססיליה סיון, אמרה לאייס:

אנחנו מאמינים כי כל הבאזז הזה ישחק לידיים שלנו וזה קורה. […] אני מכירה את הרשת ויודעת איך היא עובדת. הבאזז שזה עשה הוא גדול יותר ממה שחשבנו שיהיה, גם בקיצוניות שלו. […] זה עושה לי חשק להנות עוד מהרעש הנוכחי מרוב שאני מרגישה שלמה עם זה, ולא להעלות עם החלק השני של הקמפיין.

אולם בניגוד למאבקים קודמים, הפעם המאבק לא הסתכם רק במחאה בסטטוסים בפייסבוק ובדף של אגאדיר, אלא גם בקמפיין ממוקד לפגיעה בדירוג של ההמבורגריה באתרי הדירוג השונים. בתחילה קראה ליוי וינטר, מנהלת תוכן ומדיה חברתית, לתת דירוג של כוכב אחד בדף ההמבורגריה בפייסבוק, וכ-2000 גולשים עשו זאת והורידו את הדירוג מ-3.9 ל-1.3, עד שאגאדיר נכנעה והסירה את יישום הדירוג מהדף שלה.

בדף הפייסבוק הלא-רשמי של אגאדיר, שנוצר אוטומטית לפי תחומי עניין של החברים ברשת החברתית, הציון של ההמבורגריה הוא 1.6, עם כ-200 דירוגים של 2-5 כוכבים ו-1400 דירוגים של כוכב אחד. את העמוד הזה אגאדיר לא יכולה לחסום.

הגולשים ממשיכים בקמפיין גם באתרי דירוג חלופיים. לפני המחאה היו לסניף נחלת בנימין של ההמבורגריה 20 דירוגים בגוגל מפות. 20 נוספו בחצי היממה שאחרי קמפיין הורדת הדירוג, כשרובם של כוכב אחד, והדירוג הכללי עמד על 4.4. עכשיו, שתי יממות וקצת אחרי, יש שם 1279 דירוגים, מתוכם ארבעה בלבד של 5 כוכבים, שלושה של שני כוכבים וכל השאר של כוכב אחד. לפי הדירוגים הציון אמור להיות 1, אולם כרגע הוא עומד על 3.7 – ייתכן שבגוגל השעו את עדכון הדירוג כדי לבדוק למה עסק עם 39 דירוגים, שרובם היו מלפני 8 חודשים עד ארבע שנים, גדל תוך יומיים ב-3200% במספר הדירוגים.

אגאדיר בגוגל מפות, שבת לפנות בוקר:

אגאדיר בגוגל מפות, ראשון בערב:

בטריפאדבייזר נרשם בחצי היממה הראשונה למחאת הדירוגים רק דירוג מחאה אחד מתוך 107 דירוגים, והציון הכללי של סניף נחלת בנימין של המסעדה היה 4 מ-5 נקודות ירוקות. לפי דפייסבוק המחאה “אגאדיר: טעם רע“, אתמול היו בטריפאדבייזר 18 דירוגי נקודה אחת למסעדה, וב-12:30 היום היו 165 כאלו.

היום יש למסעדה 309 דירוגים בסך הכל, 205 מהם בדירוג נקודה אחת (Terrible), הרבה יותר ממצביעי כל שאר הדירוגים יחד – 39 נתנו Excellent או 5 נקודות, 41 נתנו Very Good או 4 נקודות, 18 נתנו Average או 3 נקודות ו-6 נתנו Poor או 2 נקודות. הציון הממוצע אמור להיות 2 נקודות, אבל הוא עדיין עומד על 4, אולי גם כן בגלל בדיקת קצב הדירוגים החריג.

אגאדיר בטריפאדבייזר, שבת לפנות בוקר:

אגאדיר בטריפאדבייזר, ראשון בערב:

בסיכום ביניים, הקמפיין רשם הצלחה מצומצמת, כשגייס כמה מאות מוחים, גרם לאגאדיר להסיר את הדירוג מפייסבוק והזיז קלות את הדירוג של המסעדה. החשיבות שלו היא בהתוויית הדרך למאבקים צרכניים עתידיים – פגיעה בדירוג של העסק באתרי דירוג שונים, שנשארת גם אחרי שהמחאה מתפוגגת.

9 באוגוסט, 2015 | בנושאים: 404, אקטיביזם | 2 תגובות

וול דאן, אגאדיר: 2100 מוחים הורידו אותה מ-3.9 ל-1.3 כוכבים בפייסבוק תוך חצי יממה; חסמה את האפשרות לדרג

[אמ;לק] אקטיביזם-רשת נגד קמפיין סקסיסטי של רשת ההמבורגרים אגאדיר הכפיל את מספר הדירוגים שלה בפייסבוק פי 10 והוריד את הדירוג שלה מ-3.9 ל-1.3 מתוך 5 כוכבים. האפשרות לדרג את המסעדה נחסמה אחרי חצי יממה של קמפיין המחאה. [\אמ;לק]

רשת ההמבורגרים אגאדיר, שמרבה לקשט את פרסומיה בנשים ברמות ערטול שונות ובהן את עובדות הרשת, העלתה אתמול (ו’) לפייסבוק קמפיין שמציג אישה בביקיני כורעת בעמידת שש לפני חלציו של גבר מבוגר במכנסיים קצרים ושעון זהב, עם הכיתוב Rich Taste.

הקמפיין גרר, כצפוי וככל הנראה לשביעות רצון הרשת, ממים, גל תגובות כועסות של גולשים, גל תגובות נגד של גולשים מרוצים שלא הבינו למה הגולשים הכועסים כועסים, גל תגובות של גולשים צמחונים/טבעונים שכועסים על הגולשים שכועסים על ההחפצה של הנשים אבל לא על ההתעללות בבעלי החיים וגל של תגובות של גולשים כועסים שכועסים על שהגולשים הכועסים עושים לאגאדיר פרסום ויראלי בחינם. דוגמה לגל האחרון אפשר לראות בסטטוס של תום וגנר, יחצן שלא עובד עם אגאדיר:

כל הפיד שלי פירסומת אחת גדולה לאגאדיר, באדיבות פמיניסטיות וטבעונים שבלי להבין את חוקי הז’אנר מכניסים עוד ועוד ועוד כסף לכיסי בעל הבית של אגאדיר, ועוזרים להעביר את המסר שפירסום פוגעני הוא פירסום אפקטיבי לאללה. מדובר כאן על קמפיין שלא הוציא שקל על מדיה וקיבל חשיפה של כמה מליוני שקלים טובים, ואם אתם חושבים שזאת חשיפה שמזיקה אז אתם פשוט טועים. מה שאתם עושים עכשיו זה לעזור לפירסומאי שעומד מאחורי זה לקבל את הלקוח הבא שלו

הגולשת ליוי וינטר ביקשה לפגוע באופן אפקטיבי יותר באגאדיר, על ידי פגיעה בדירוג שלהם בפייסבוק. הרשת החברתית מאפשרת לדרג עסקים ב-1-5 כוכבים, ולצרף לדירוג ביקורת כתובה. קצת לפני אחת בצהריים כתבה: “מזמינה את כל חברותי וחברי לסור לעמוד של AGADIR – אגאדיר ולתת להם כוכב אחד בביקורת, זה יהיה נהדר :)”. ב-13:39 פרסמה סטטוס נוסף עם צילומסך של הדירוג, וכתבה: “AGADIR – אגאדיר חשבו שהמודעה הדוחה הזאת תהיה מהלך פרסומי מדהים וויראלי, אולי הם צדקו אבל מה שהם לא הביאו בחשבון זה שיש מצב שזה יחזור אליהם כמו בומרנג: כל מה שצריך לעשות זה ללכת לעמוד שלהם ולתת להם כוכב אחד בביקורת, אם אתם חשים יצירתיים תכתבו גם את דעתכם עליהם. כשהתחלנו היה להם 3.9, עכשיו 3.4 :) זה עובד. שתפו!”. הסטטוס שותף כ-130 פעמים.

וינטר ערכה את הסטטוס ועדכנה בו את הדירוג של המסעדה לאורך היום, וכמוה גם מגיבים אצלה, מה שמאפשר לראות את הידרדרות הדירוג לפי שעות:
3.9 (~13:00, תחילת הקמפיין)
3.4 (13:39)
3.2 (13:57)
2.9 (14:34)
2.7 (15:01)
2.5 (15:18)
2.4 (15:29)
1.7 (17:30)
1.6 (17:43)
1.5 (18:20)
1.4 (19:13)
1.3 (21:05)

1.3 היה הדירוג בתחילת כתיבת הפוסט הזה (אחרי חצות), וזה לא הדבר הגרוע היחיד בסיפור מנקודת המבט של אגאדיר. ראשית, בתחילת הקמפיין עמד מספר המדרגים על כ-200, ובעת כתיבת הפוסט על כ-2300. שנית, נראה שרוב המדרגים שהצטרפו היום לקחו חלק במחאה, ולרשת היו בעת הכתיבה 2100 דירוגי כוכב אחד. שלישית, לרשת היו רק 145 דירוגי 5 כוכבים, 10 דירוגי 4 כוכבים, 3 דירוגי 3 כוכבים ו-7 דירוגי 2 כוכבים. כלומר, בתסריט הכי אופטימי, שבו המחאה נפסקת מיד (והיא נמשכה תוך כדי כתיבת הפוסט), וכל מדרג חדש נותן לאגאדיר 5 כוכבים, היא תזדקק ליותר מ-5000 מדרגים רק כדי לחזור לציון הלא-מבריק של 3.9 שהיה לה לפני המחאה. תזכורת: המחאה הביאה 2000 מדרגים, אגאדיר לבדה הביאה רק 200.

אבל כמות המדרגים הנמוכה לפני המחאה חושפת גם את נקודת החולשה שלה. המוחים הצליחו להעלות את המודעות לנושא, לגייס אלפיים מוחים ולפגוע פגיעה בלתי הפיכה בדירוג של אגאדיר. אלא שהדירוג הזה חסר משמעות עבור הסועדים הישראלים. לרשת אגאדיר יש 67 אלף אוהדים בפייסבוק, אבל רק 200 מדרגים לפני המחאה, ומתוכם רק כ-40 דירוגים של 1-2 כוכבים. אומת הרשת הישראלית אוהבת להתלונן על ספקי שירות בסטטוסים בדפי הפייסבוק שלהם, ולו היתה מייחסת חשיבות לדירוגים, היינו רואים הרבה יותר דירוגים נמוכים כאלו, שמשרתים מטרה כפולה – הן פרסום התלונה בפומבי והן פגיעה בדירוג של אגאדיר.

ייתכן שהדירוג הנמוך בפייסבוק היה משפיע על תיירים בישראל שהיו מחפשים את המסעדה בפייסבוק. אלא שבסמוך לאחת בלילה נעלמו הדירוגים מדף הפייסבוק של אגאדיר. גם זו דרך להתמודד עם מחאה וביקורת, אם כי דרך מטומטמת. כפי שהעירה הגולשת נעמה סלומון, זה לא רק בגלל המחאה אלא “גם בגלל ניהול סושיאל כושל: אם הם היו מורידים זמנית את האפשרות לדרג כשהתחילה סופת החרא, יש מצב שתוך שבועיים הם כבר יכלו להחזיר את הדירוג”.

בתגובות אצל וינטר קראו גולשים לפגוע בדירוג של אגאדיר גם באתרי דירוג נוספים שפונים לתיירים דוברי אנגלית. בגוגל מפות יש לסניף נחלת בנימין של המסעדה רק 39 דירוגים, כמחציתם מלפני המחאה (לפני 4 שנים עד 8 חודשים) וכולם של 3-5 כוכבים. מבין אלו שפורסמו בשבוע האחרון, רק שני דירוגים הם של 5 כוכבים, וכל השאר של כוכב אחד, כשחלקם מציינים את הפרסומת כסיבה לדירוג הנמוך. הדירוג הכולל של המסעדה הוא 4.4. באגאדיר נמל ת”א יש שני דירוגי מחאה, באגאדיר ראשל”ץ יש אחד ובאגאדיר הרצליה יש דירוג כוכב אחד בודד מהשבוע האחרון ולא ברור אם הוא קשור למחאה.

בטריפאדבייזר יש רק דירוג מחאה אחד מתוך 107 דירוגים, והציון הכללי של סניף נחלת בנימין של המסעדה הוא 4 מ-5 נקודות ירוקות. שאר סניפי אגאדיר לא קיבלו דירוגי מחאה.

נקסטר פנו לרשת אגאדיר בבקשת תגובה על קמפיין הורדת הדירוג, אך זו סירבה להגיב.

• עדכון אחרון: 1:49

8 באוגוסט, 2015 | בנושאים: 404, אקטיביזם | 6 תגובות

עושים סנטורום לסמוטריץ’

יוענה גונן כותבת:

לפני 12 שנים, העיתונאי ההומו דן סבאג’ פתח בקמפיין להעניק משמעות חדשה למילה “סנטורום“, שם המשפחה של ריק סנטורום, חבר המפלגה הרפובליקאית שנודע בטמטום כללי ובהומופוביה דבילית (זכורה לטוב ההשוואה שעשה בין סקס הומואי לסקס עם כלבים). המשמעות החדשה שנבחרה בסוף למילה סנטורום הייתה “תערובת של לובריקנט וצואה, שהיא לעתים תוצר לוואי של מין אנאלי”. ובכן, רצה הגורל וזימן גם לנו מועמד לכנסת שנודע בטמטום כללי ובהומופוביה דבילית (זכורה לטוב ההשוואה שעשה בין הומואים ולסביות ובין בהמות), שאף ניחן בשם משפחה מושלם לקמפיין כזה: בצלאל סמוטריץ’. ההצעה שלי: סמוטריץ’ – תערובת של רוק ומיצי כוס, שהיא לעתים תוצר לוואי של מין אוראלי. למשל, לסבית לבת זוגה בחיבוק שאחרי: “טוב, תנגבי את הסמוטריץ’ מהסנטר שלך, אנחנו צריכות לצאת לארוחת ערב עם ההורים שלי”.

עמיר שיבי יצר תמונה להגדרה שהוא העדיף, זו שהוצמדה לסנטורום:

בתגובות אצל גונן אפשר לראות עוד הגדרות, אבל לא בטוח שכדאי.

23 בפברואר, 2015 | בנושאים: אקטיביזם | 3 תגובות

הפסל המגלומני של עזריאלי עובר לחיפה

המחאה של נעמה ריבה וניצן קלוש נגד פסל עזריאלי. צילום: דור נבו

הפסל העצום שהוצב במדרכה לפני קניון עזריאלי, ואשר פאר את דמותו של האדריכל דוד עזריאלי כאחד מאבני היסוד של הציונות עוד בחייו, יעבור בעוד חודש ממיקומו הנוכחי לחיפה. עיריית תל אביב, שדרשה כבר במאי את פינוי הפסל, העניקה לחברה ארכה של חודש נוסף, ובסך הכל תשעה חודשים מאז הוצב הפסל בניגוד לחוק.

הפסל, “המסע הציוני” שמו, תוכנן על ידי עזריאלי ובוצע על ידי המעצב אליאב נחליאלי. הוא מציג שישה ארכיטיפים של גיבורי המהפכה הציונית – חלוץ, פלמ”חניק, אחות, מדען, אדריכל, הייטקיסט ואשת עסקים – ואת עזריאלי עצמו במרכז, כשכל הדמויות בגובה כשניים וחצי מטרים. הפסל מזכיר את “האזרחים של קאלה”, פסל של אוגוסט רודן שמנציח את ששת נכבדי העיר קאלה, שנכנעו לכיבוש של המלך אדוארד השלישי כדי להציל את עירם מהרס. עותק של הפסל הזה היה מוצב בלשכתו של עזריאלי במגדלי עזריאלי, וכנראה נתן לו השראה.

במרץ השנה הוצב הפסל של עזריאלי על המדרכה ללא קבלת היתר מעיריית תל אביב. העירייה מסרה אז בתגובה לטיים אאוט כי “הנושא נמצא בבדיקה”. משעבר חודש והעירייה לא פעלה, יזמו כתבת האדריכלות של XNET נעמה ריבה והאדריכלית ניצן קלוש פעולת מחאה נגד הפסל. “בעקבות הספק [בחוקיות הצבת הפסל], ביקשנו לתת פרשנות מחודשת לדמויות הלוחמניות שהשתלטו על השטח הפרטי-ציבורי. אלו שהוצבו בו ללא כל אישור או ועדה ציבורית שתבחן את האלמנט האמנותי שהוצנח במרחב, בו עוברים עשרות אלפי בני אדם ביום”, כתבה ריבה בפייסבוק. “החלטנו לקשור סרטים צהובים סביב פיותיהם של הדמויות, אלו מייצגים את סתימת הפיות שבעלי הממון כופים על הציבור, בהפיכתם את הקניינים לארנקים אנושיים בדרך אל העושר, תוך האדרה עצמית”. אולם ארבעה מאבטחים גזרו את הסרטים ומנעו את המשך הפעולה, בטענה שהפסל פרטי ושהסרטים לא מכבדים את יוצרו.

Post by Naama Riba.

במאי, חודשיים אחרי הצבת הפסל, הורתה העירייה סוף סוף לחברת קנית של עזריאלי לפנותו, בנימוק שהתב”ע (תוכנית בניין עיר) של מגדלי עזריאלי מחייבת אישור מהנדס העיר לכל אלמנט שמוצב בין הבניינים לבין הכביש, וכי אישור כזה לא ניתן לקבוצה. בעזריאלי טענו מנגד כי “הפסל לא מוצב בשטח הרחוב, אלא בשטח שהוא בחכירה לדורות לקבוצת עזריאלי”.

עזריאלי מת בתחילת יולי, ובאותו חודש הוגשה הבקשה הרטרואקטיבית של קנית לוועדת הפסלים העירונית לאשר את הפסל. הבקשה נדחתה. באוגוסט הודיעה קנית לחברת המועצה גבי לסקי כי בכוונתה להכניס את הפסל לתוך שטח הקניון. העירייה מסרה לי בספטמבר כי בעזריאלי “ציינו שהמהלך כרוך בביצוע מדידות ועבודות הנדסיות, ולכן הם זקוקים לזמן. העירייה השיבה כי תיעתר לבקשתם, כאשר די ב-60 ימים לצורך ביצוע המהלך. העירייה עוקבת מקרוב אחר ביצוע הדרישה”. ששים הימים חלפו והפסל עדיין על המדרכה.

בימים האחרונים נמסר מעיריית תל אביב כי “לפני החג [סוכות-שמחת תורה, ע”ק], הודיעה חברת עזריאלי כי עיריית חיפה הסכימה לקבל את הפסל לתחומה. לבקשתם, נעתרה עיריית תל אביב-יפו, לפנים משורת הדין, לאורכה בת חודש נוסף לצורך קיום הדרישה וסילוק הפסל מרחובות תל אביב-יפו”.

מקבוצת עזריאלי נמסר: “מאחר ועיריית תל אביב הביעה את התנגדותה להצבת הפסל, על אף שאנו סבורים שהפסל הוצב בשטחה של קבוצת עזריאלי, ועל מנת להימנע ממאבקים שאינם מכבדים את זכרו של דוד עזריאלי ז”ל, החלטנו להעביר את היצירה הייחודית לשטחו של קניון חיפה. בהזדמנות זאת אנו רוצים להביע הערכתנו לראש עירית חיפה, מר יונה יהב, אשר תמך וסייע בכל הקשור להצבת הפסל, וזאת מתוך ההבנה כי מדובר ביצירה המסמלת את אבני הבנין של הציונות. מבחינתנו מדובר בסגירת מעגל אשר החל עם עלייתו של דוד עזריאלי ז”ל לחיפה, ושם למעשה התחיל במסע חייו”.

מעיירת חיפה לא נמסרה תגובה.

התפרסם ב”טיים אאוט”, 23.10.2014

23 באוקטובר, 2014 | בנושאים: 404, אקטיביזם | 2 תגובות

מה שקורה כשעובדי חברות גדולות מתבטאים בקיצוניות ברשתות חברתיות

“נהרגו עוד 11 חיילים… :)” הסטטוס המקומם הזה התפרסם בפייסבוק של לינה עאלם, ואומת הרשת ביקשה להענישה. לפי פרופיל הפייסבוק שלה, עאלם עובדת בסלקום, חברה שידועה בחיבתה לתדמית משפחתית-לאומית, מהמונח הבלתי נסבל “משפחת סלקום” ועד לפרסומת שמראה חיילים שמחים וחיוביים משחקים כדורגל מעבר לחומת ההפרדה עם ילדים פלסטיניים נוכחים-נפקדים מעין המצלמה. אומת הרשת הפיצה תמונה של הפרופיל של עאלם עם סטטוס השנאה והלוגו של סלקום, וקראה לפיטוריה. הקריאה הבעירה את הרשת החברתית.

בסלקום, חברה שמפחדת כל כך מכוחם הרשתי של לקוחותיה עד שהיא נמנעת מלהחזיק דף פייסבוק רשמי, מיהרו לנסות ולרצות את הגולשים הזועמים. המנכ”ל, ניר שטרן, התערב באופן אישי ושלח לעובדי החברה מכתב שבו ביקש להבהיר את עמדת החברה ולקבוע כללי התנהגות חדשים.

“ביממה האחרונה הופיעו מספר התבטאויות קיצוניות של עובדים ברשתות החברתיות, הנוגעות למצב הבטחוני”, כתב שטרן לעובדים. “התבטאויות אלו הביאו לרעש תקשורתי וויכוחים סוערים בקרב עובדי החברה ולקוחותיה. לאור זאת, אני דורש להפסיק לאלתר את הבעת הדעות הקיצוניות ברשתות החברתיות ולשמור על רגישות ואיפוק”. במשפט שנראה שנכתב כהכנה לדליפת המכתב לתקשורת כתב שטרן: “סלקום מוקיעה ומגנה מכל וכול אמירות פוגעניות שמפורסמות על ידי עובדים בעמוד הפייסבוק הפרטי שלהם וקוראת לעובדי החברה לנהוג בכבוד ובסובלנות כלפי האחר”

אולם נראה שהנחישות של המנכ”ל נתקלה בחומת ייעוץ משפטי, שכן בהמשך המכתב הוא חותר תחת ההנחיה שלו עצמו וכותב: “עובד שיבחר להביע דעתו ברשת החברתית, למרות הוראה זו, נדרש להסיר באופן מיידי את שייכותו לקבוצת סלקום, שכן, סלקום אינה גוף פוליטי ואינה מזדהה או מביעה דעה בעניינים פוליטיים ומדיניים”.

הפעלת לחץ על גופים מסחריים ואחרים כדי שיפטרו אנשים שעשו או אמרו משהו לא ראוי התרחשה גם לפני מבצע צוק איתן. למשל, השוטר אריאל שפירו, שכתב בפייסבוק על ערביה שהיתה מעורבת בקטטה “חבל לא מתה הזונה הערבייה”, פוטר בהוראת המפכ”ל יוחנן דנינו; אולם אירועים שהעסיק את אמין אסלנוב, שהצטלם מתעלל בחתול, הוצף בקריאות לפטרו; ופרופסור אמיר חצרוני, שמרבה להתבטא בפרובוקטיביות ברשת החברתית, זכה למספר רב של קריאות לפטרו מאוניברסיטת אריאל בעקבות התבטאויות נגד משה סילמן שהצית את עצמו, פמיניסטיות שהפגינו במצעד השרמוטות ועוד. אבל בימים האחרונים התמסדה השיטה, עם דפי פייסבוק שמוקדשים לציד סטטוסים והלשנה למעסיקים.

החיים בפייסבוק תורמים לתופעה הזאת מכל הכיוונים. הרשת החברתית הופכת את הערבוב בין החיים האישיים, הפומביים והמקצועיים לדבר נורמטיבי, הן בבחירת הזהות (מה שמי? איפה למדתי? איפה שירתתי בצבא? איפה אני עובד? למי אני נשוי? מי הילדים שלי?) והן בהתנהלות היומיומית (שיתוף של אתר מעניין, תמונה מאירוע משפחתי ולייק לסטטוס של מקום העבודה שלי על מבצע גיוס לקוחות); היא הופכת כל אדם למפורסם-בפוטנציה (סטטוס שחשבתי שעשרים חברים יראו עשוי לתפוס תאוצה ויראלית ולהגיע לעשרות אלפי אנשים); והיא מאפשרת לכמות גדולה של גולשים להתגייס אד-הוק לפעולה אקטיביסטית.

הקריאה לפיטורי אדם שהתבטא באופן בעייתי פופולרית משום שהיא משרתת את הצורך בלינצ’טרנט מזכך, בדיוק כמו תגובות ביקורתיות, ביוש (שיימינג) פומבי ואיומים, אבל יעילה מהם בהטלת ענישה ממשית על אותו אדם. מי שלא התבייש לכתוב דבר שטנה, הסתה, שנאה או חריגה אחת מהקונצנזוס בפייסבוק, ספק אם יושפע מדעת קהל שלילית, ואת האיומים הוא עלול להפנות לטיפול הרשויות. לעומת זאת, קריאה לפיטורים נוגעת בשתי נקודות תורפה – זו של העסק או הארגון, שחושש לתדמיתו; וזו של מושא הלינצ’טרנט, שחושש לפרנסתו. מדובר בחרם כלכלי-תדמיתי שהציבור מכוון כלפי הארגון, במטרה שזה יקפוץ הצדה ויתן לו לפגוע בכיסו של העובד. הקריאה לפיטורים היא גם חוקית לחלוטין, בניגוד לפיטורים עצמם, שמעמדם המשפטי מורכב.

כך כתבו לעובדים בחברה גדולה שאת שמה התבקשתי שלא לפרסם: “[החברה מקפידה] – וגם מצפה מעובדיה ומנהליה להקפיד – על הפרדה בין מקום העבודה לבין החיים הפרטיים שלהם, ובין היתר – לשמור על נייטראליות וענייניות בכל הקשור לעבודה ולשמור את הדעות והפעילויות הפרטיות לזמן ולתחום הפרטי – שכן ברור שעירוב כזה של עסקים ודעות פרטיות עלול לפגוע בעובדים ולקוחות המחזיקים בדעות אחרות, ובשל כך – להרחיק מהחברה לקוחות כאלה, ליצור חוסר בטחון תעסוקתי ואישי בקרב עובדים כאלה ולפגוע במרקם העדין של יחסי עבודה. הבעת דעות פרטיות כאלה ואחרות ברשתות החברתיות השונות פוגעת בהפרדה הזו כאשר מביע הדעה מסומן באותה רשת כעובד חברה, או שידוע לקוראי ה’פוסט’ שהוא נכתב על ידי עובד / מנהל בחברה; מי שנחשפים להבעת הדעה הם עובדי חברה. מנגד, הטלת הגבלות ואיסורים על ביטוי פרטי בשעות הפנאי ובתחום החברתי עשוי לפגוע פגיעה חמורה בחופש הביטוי והבעת הדעה שהוא ערך דמוקרטי בסיסי של המדינה שלנו, וחל ומגן גם על עובדי חברה ומנהליה, ואף החברה שלנו מחוייבת לו”. “המדינה”, מזכירים שם, “קובעת בחוק הגבלות על חופש הביטוי והבעת הדעה (להבדיל מחופש המחשבה והדעה, שהוא חופש מוחלט במדינה דמוקרטית). לא הכל מותר להגיד גם אם זו הדעה שלך: גזענות (‘כל ה____ הם גנבים’), הסתה לאלימות ולשנאה (‘מוות ל____’, ‘חרם על כל _______’), לשון הרע בפני ציבור רחב (‘זה וזה הוא שקרן כרוני’) הם אסורים ומהווים עבירה פלילית”.

ההחלטה שהתקבלה, אחרי דיון בנושא בפורום האתיקה של החברה, היא ש”יש להימנע ככל האפשר מקיום דיונים פוליטיים, הבעת דעות פוליטיות וכו’, לכל צד, בשעות העבודה או בין עובדים בפורומים ציבוריים שונים. מדובר בתקופה רגישה לכולם, מלאה בכאב, ובמצבים כאלה אנשים נוטים להחצין דעות קיצוניות העלולות לגרום כאב וכעס לאחרים. אסור בהחלט לגרום בדיבור, בכתב, או בהתנהגות אחרת כלשהי, שעובד כלשהו של החברה ירגיש חוסר נוחות, דחייה, ניכור חברתי, פחד או חשש אחר כלשהו לביטחונו האישי מצד עובדים אחרים – בגלל שדעותיו או המגזר אליו הוא שייך שונות משל מי מהם. חובה על כל עובד ומנהל לשמור על סובלנות כלפי דעות אישיות של עובדים ומנהלים אחרים, כל עוד אינן מפרות את הכללים הנ”ל ואת חוקי המדינה. זכותו של אדם להחזיק בדעותיו כל עוד אין בהם הפרה של חוק, ועל סובביו החובה להפגין איפוק וסובלנות ולכבד את זכותו כאדם להחזיק בדעות אלה”.

עצם ההתערבות של החברה במה שעובדיה אומרים בפלטפורמה לא-מקצועית הוא הישג נוסף של הקריאה לפיטורים – ההשפעה המצננת על חופש הביטוי. מי שלא הבין בעצמו שהתבטאות שחורגת מהקונצנזוס עלולה לסבך אותו עם הבוס, עשוי היה לקבל תזכורת לכך בשורה של מכתבים שחברות שלחו לעובדים, כמו השניים שהוזכרו לעיל, בנסיון להתמודד עם התבטאויות שכבר פורסמו, ולהימנע מהתבטאויות דומות בעתיד.

“ארגונים רבים מתמודדים עם הבעות דעה קיצוניות מצד עובדיהם”, כתבה לעובדי בנק דיסקונט הדוברת שרית וייס. “נזכיר כי אנחנו מייצגים את הבנק בממשקים רבים בוכלל זה גם ברשתות החברתיות. בציון מקום העבודה ליד שמנו (במיוחד ב-facebook), ישנה מחויבות לייצוג הבנק באופן מכבד וראוי. חשוב שבימים אלה, על אף סערת הרגשות הפוקדת את כולנו, נשמור על אופן ביטוי ראוי ומכבד. כאשר אנו מבקשים להביע את דעותינו, נמנע מכל הסתה וביטויים פוגעניים, במיוחד בעת הזאת”. סמנכ”ל משאבי אנוש בבזק, אהוד מזומן, כתב לעובדיו: “בימים שכאלה מצפה חברת בזק מכל עובד ועובדת בחברה לנהוג במשנה זהירות, ברגישות וכבוד לזולת ולמדינה בעת שהוא עושה שימוש ברשתות החברתיות ובפרסומים בהם, בעיקר כאשר הנכם מזוהים כעובדי החברה. […]החברה תשקול את צעדיה כלפי כל עובד או עובד אשר ינהגו התנהגות בלתי הולמת, הסתה, או פגיעה בבטחון המדינה ובסדרי המשטר והחברה ולא ינהגו על פי הנדרש לעיל”. בערוץ I24 (גילוי נאות: אני מרואיין שם מפעם לפעם כמומחה לתרבות דיגיטלית), כלי תקשורת שמעסיק יהודים וערבים ומשדר באנגלית, ערבית וצרפתית, ואשר מגדיר את עצמו בקמפיין טרי כ”כיפת ברזל מול התקשורת העולמית”, אמרה המפיקה הראשית לי גיל לעובדים כי “אלו ימים שבהם כולנו צריכים להיזהר לגבי מה נאמר ונכתב בתוך הערוץ אבל גם בחוץ, ברשתות חברתיות ובפורומים אחרים”.

החשש מהמעסיקים ממשי. כשביקשתי מקוראיי בפייסבוק לשלוח לי מכתבים שמעסיקיהם שלחו בנוגע להתבטאויות ברשתות חברתיות, כמה מהם חששו להסתבך אפילו בעצם השליחה, וחלקם ביקשו שלא אציין את שם החברה. בחברת IBM ישראל, מנהלת קשרי החוץ רחל יעקבי הזכירה לעובדים כי “בהתאם להנחיות ההתנהגות העסקית של יבמ, יש להימנע מיצירת קשר ישיר עם עיתונאים ו/או לענות על שאלותיהם, בין אם באופן מקוון (לרבות רשתות חברתיות), באמצעות הטלפון או בכל אמצעי אחר, ללא אישור ממנהל קשרי החוץ של החברה”. תקציבאי בכיר במשרד יחסי ציבור סיפר לי, בתנאי שלא אפרסם את שמו ואת פרטי מעסיקו, כי “לאור ריבוי פעילותי הסמולנית בפייסבוק, אני כבר מזמן נמנע וולונטרית מלהיות חבר של לקוחות שלנו, והבוס שלי החליט בהסכמתי למדר אותי מכל פעילות היח”ץ-פייסבוק שלנו ליתר ביטחון (הוא עצמו חבר שלי בפייסבוק, רואה את עצמו כשמאלן מתון וחי טוב עם מה שאני כותב, אבל לא רוצה שזה יפגע בביזנס, ואני מבין אותו). לפני שבוע, לרגל המצב, החלטתי – וולונטרית – לשנות את הגדרת הפרטיות שלי ככה שאנשים שאינם חברים שלי לא יראו מה אני כותב, גם אצל חברים של חברים וגם בשיתופים. סיפרתי לבוס והוא שמח לשמוע, ואמר שבאמת היה מודאג מהאפשרות שהלקוחות (שיש ביניהם מתנחלים, דתיים וימנים) יקראו פוסטים שלי, אבל היה מודע שאסור לו להתערב בכך”.

אולם לא כל המעסיקים נגררים להתמודדות כזו כשהם בועטים ומשתוללים. כשעובדת עיריית לוד איסרה גרא התבטאה נגד חיילים, ראש העירייה יאיר רביבו שמח לפטר אותה. גרא הביעה שמחה בפייסבוק על מותם של 13 חיילי צה”ל: “חחחחחחחחחחחחח 13 [שורה של סמיילים] שירבו אמממממממן”. “כשאזרח ישראלי שמח על מותם של חיילינו הקדושים, שחרפו נפשם על הגנת המולדת על מנת שלא יירו פה עוד טילים שמתעופפים על יהודים וערבים כאחד, לכך לא נוכל להשלים”, כתב רביבו בפייסבוק אחרי שפיטר את גרא (לדברי העירייה, כי המעשה שלה מהווה “עבירת משמעת, הגובלת בפלילים, והתנהגות לא הולמת של עובד ציבור”). “אני מבקש לשתף את הפוסט הזה שיגיע לכל איש ציבור, מנהל בשירות הציבורי ולכל בעל חברה שיאזור אומץ ויפסיק את העסקתם של הבוגדים החיים בתוכנו”.

בסלקום לא הלכו רחוק כל כך, אולי בגלל המעמד המשפטי השונה של עובדת חברה פרטית לעומת עובדת ציבור. עאלם לא פוטרה, אלא זומנה לשיחת נזיפה והסירה את הסטטוס. לא כל הגולשים היו שבעי רצון מכך. דף הפייסבוק הרשמי-אבל-לא-ברור-מטעם-מי “‎מבצע צוק איתן העמוד הרישמי” קרא, בהיעדר צידוק משפטי לפיטורים, לעזוב את סלקום וליצור צידוק כלכלי. כותרת התמונה שהופצה היתה נחרצת, ואולי גם דיבתית: “סלקום מסרבת לפטר את המחבלת לינה עאלם”.

אחד הגולשים ששיתפו תמונה זו הוא דודי דותן, שמרבה לשתף תכנים של תמיכה בחיילים ובמבצע צוק איתן, קריאות לפיטוריה של ח”כ חנין זועבי וגם את השלט הדוחה של עיריית אור יהודה, שקורא לחיילי צה”ל “כנסו ב’אמא שלהם’ ותחזרו לשלום לאמא שלכם”. דותן שיתף גם את קריאתו של שר החוץ אביגדור ליברמן להחרים עסקים של ערבים שהשתתפו בשביתת ההזדהות עם תושבי עזה ונגד המבצע. דותן, לפי פרופיל הפייסבוק שלו, הוא מתגורר בירושלים ועובד כמנהל אגף רישוי עסקים ופיקוח עירונים במשרד הפנים, ולפי חיפוש המשך בגוגל עולה שהוא מנהל מחלק רישוי עסקים במועצה המקומית אבו גוש. האם הערבים בעלי העסקים באבו גוש יכולים לסמוך על שיקול דעתו החף ממשוא הפנים של אחראי הרישוי שקרא להחרים עסקים של ערבים שמימשו את זכותם הדמוקרטית לשביתת מחאה? האם מחאה אינטרנטית תקרא לפיטוריו מהתפקיד? והאם דותן תיאר לעצמו שמה שהוא עשה לעאלם, אחרים עלולים לעשות לו?

התפרסם בוואלה, 24.7.2014

24 ביולי, 2014 | בנושאים: אקטיביזם | 2 תגובות

גם גוגל רוצה להיות אקטיביסטית מאגניבה

פוסט של שי רינגל

לאור ההצלחה הפנומנלית של אומת האינטרנט כנגד החוק הדרקוני SOPA שאיים עליה כל כך, גוגל החליטה לרכוב על גלי המחאה.

נכון, גוגל לא החשיכה אז את הדף הראשי שלה כאות מחאה, כפי שעשו אתרים רבים ברחבי הרשת ובהם וויקיפדיה, אבל היא כן הפנתה את הגולשים למידע על החוק שאיים להפוך את רוב הגולשים באינטרנט לפושעים ואת רוב האתרים לנרדפי החוק. אך ימיה של גוגל כאקטיביסטית לוחמת אינם מסתיימים בקיץ אחד יפה וזועם. עכשיו היא מבקשת מהגולשים שלה לקחת חלק בשיחה על האינטרנט. בדף שהיא פתחה היא מבקשת ממכם, ציבור הגוגלים, להשלים את המשפט “לאינטרנט יש את הכוח ל…”

למה? כי לדעתה של גוגל, כולנו חייבים לקחת חלק בשיחה על העתיד של האינטרנט. חוקים כמו סופּה מוכיחים שהדיון על האינטרנט והכוח שלו מלא בפחדים. חוקים נגד הפרת זכויות יוצרים לא מנסים לקדם את האינטרנט, הם מנסים להביא אותו למגרש שלהם, שבו חוקי זכויות יוצרים לא התקדמו כבר כמה עשורים. חוקים מתיישנים, תפיסות מתיישנות, אבל האינטרנט הוא כלי שיכול לקדם אותנו, והוא דורש חשיבה מתקדמת. במקום לחשוב על העבר ואיך דברים התנהלו בעשרות השנים האחרונות, גוגל מבקשת מאיתנו לחשוב כיצד עלינו לנהל את העתיד שלנו.

הרעיון של גוגל יפה. גם אם לא תרצו להשלים משפטים כי, ובכן, אתם כבר לא בכיתה ג’. יש משהו מרגש בעובדה שגוגל עסוקה בלנהל שיחה חיובית עם הגולשים שלה. מצד שני, כשנזכרים שאפשר גם להשלים את המשפט הזה ב”לאינטרנט יש את הכוח להציג לאנשים תמונת עולם מצונזרת כדי לשמור עליהם נאמנים וצייתניים למשטר הטוטליטרי הסיני, וגוגל לא תתמיד בחרם עליו כי בסופו של דבר הכסף מדבר”, כל העסק נראה פתאום הרבה פחות חיובי.

עוד בנושא: שמונה עובדות מפתיעות על האינטרנט בסין

10 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, אקטיביזם, גוגל, זכויות אזרח, זכויות יוצרים | 3 תגובות

פרובוקטור הביסלי מתלונן על כך שאנשים לא אוהבים את הפרובוקציות שהוא עושה. לא באמת פרובוקטור

פוסט של שי רינגל

הגיע הזמן להודות בזה – אין פרובוקטורים בארץ. לא באמת. יש רק כאלה שמאוד משתדלים.

אם ניקח את הסיפור של עומר כביר ושקית הביסלי, שאותה הוא ניסה להוציא מהסופר בניגוד לאיסורי החמץ של שופרסל: בסך הכל פרובוקציה. כביר לא היה באמת רעב לביסלי, והוא יכול היה להסתדר בלי השקית. אבל הוא רצה לעורר פרובוקציה, והמטרה שלו בכתיבת הפוסט היתה, כביכול, לגרום לנו לחשוב על הסטטוס קוו של מכירת החמץ בפסח.

אבל זו לא באמת פרובוקציה כשעומר כביר בעצמו מדבר אחר כך על ה”שמות הנוראיים” בהם הוא כונה לאורך כל הלילה. פתאום הוא לא יכול לשאת את המחשבה שמישהו קרא לו “גנב”, השם ירחם טפו. ככל שעברו השעות היה נדמה לי שכביר הוא האלפרד דרייפוס של החטיפים המלוחים.

אם עוררת פרובוקציה ועוד כתבת עליה בפומבי, למה אתה לא באמת מתגאה בה? למה אתה לא עונד את השמות שקוראים לך כאות וכסמל? פרובוקטורים הם לא גיבורים. פרובוקטורים אמיתיים לעד יעמדו בשולי החברה, לעד ינסו לשבור את הסטטוס קוו. הם לא מצפים לקבל מחמאות מכל עבר, הם לא מצפים שכולם יאהבו אותם.

אי אפשר להיות פרובוקטור ולהבכייין. זה לא עובד ככה. אי אפשר להיות מופתע מזה שאתה מעורר רגשות מכוערים אצל אנשים. פרובוקטור אמיתי היה מתגאה בזה.

אני שי ואני עומד מאחורי מה שכתבתי. Take your best shot.

[עדכון 12:36] עומר כביר מגיב:

האמת, לא כל כך מפריע לי שכמה משוגעים משתלחים בי. הציוץ לא היה התבכיינות, בעיקר הפתעה מעוצמת התגובות והשנאה שהפוסט עורר.

אבל אני כן מסכים עם רוח הדברים ולכן אכריז במעמד זה: טוב מאוד. אני שמח וגאה שהצלחתי לעורר כאלו אמוציות קיצוניות באנשים. כן, אני פרובוקטור, ואין בזה שום דבר רע. ואם הצלחתי לעצבן אנשים ולגרום להם לחשוב מחדש על מצב שהם קיבלו כמובן מאליו, עשיתי את שלי.

[עדכון 12:44] שי רינגל משיב:

חשוב לי להדגיש. קודם כל – כמובן שלא מדובר רק בעומר. התופעה הזאת של לעורר פרובוקציות ואז להתפלא על התגובות מאוד רווחת. כשאני כותב על עומר אני מבקש מכולנו שנחשוב על זה. אני לא בא לרדת על עומר חס וחלילה, אני חושב שהוא יכול להתגאות בתדמית הפרובוקטור שהוא יצר לעצמו. אין לי צורך להיכנס באף אחד. אני רק רוצה לעורר דיון על מהות הפרובוקציה.

9 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 11 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →